יום חמישי 15 מאי 2008

גוגל כבש את אירופה: מחזיק 80% משוק החיפוש

על פי נתונים מעודכנים של חברת קומסקור למרץ 2008, ושיצאו כדו"ח ב-12 במאי, גוגל השיג 79% מנתח שוק מנועי החיפוש באירופה, ויותר מ-19 מיליארד חיפושים אירופאיים בחודש אחד

לגוגל אין מתחרים באירופה. כל המתחרים של גוגל נהנים מן השאריות של השוק: יאנדקס (yandex), מנוע חיפוש רוסי, זוכה לנתח שוק זעיר של 2.2%. הנתח של יאהו קטן מן המצופה: רק 2%. מיקרוסופט מיד מאחוריו עם 1.9% בלבד. שני מנועי חיפוש פולנים (Nasza-Klasa.pl והמנוע QXL Ricardo) מחזיקים ביחד 2.5%. אמריקה אונליין (AOL) מחזיקה בנתח של 0.9%. אסק מקבלת רק 0.8% ומנוע ראמבלר (Rambler) מקבל 0.5%.

221 מליון אירופאים ביצעו במרץ 2008 מספר של 24.6 מיליארד חיפושים, ע"פ דו"ח קומסקור. זה אומר ממוצע של 111 חיפושים לכל משתמש אירופאי בחודש זה. המחפשים הכבדים ביותר נמצאים בפינלנד (143 חיפושים למשתמש), פורטוגל (128) אנגליה (124) ושוודיה (121). דווקא רוסיה ונורבגיה מתאפיינים במחפשים "קלים" (78 ו-79 חיפושים למשתמש).

מרבית החיפושים באירופה מתנהלים במספר קטן-יחסית של מדינות מובילות: אנגליה, גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, רוסיה והולנד. שאר המדינות מתאפיינות בנתחים קטנים בהרבה, ומסודרות מן הגבוה לנמוך: שוודיה, בלגיה, פורטוגל, שווייץ, אוסטריה, פינלנד, דנמרק, נורבגיה ואירלנד. הגוש אנגליה-צרפת-גרמניה מחזיק יותר חיפושים מכל שאר מדינות אירופה ביחד, לפי דו"ח קומסקור.

אתר eBay מחזיק בנתח משמעותי של משתמשים, המבצעים חיפושים רבים. הוא מנוע החיפוש היחיד שמחזיק בנתח בעל משמעות באירופה: 3%. אך eBay הוא מנוע חיפוש של מוצרים, ולא של אתרים. הנתח המרשים של איביי מתרגם את עצמו, מן הסתם, לרווחים גדולים המגיעים מעמלות על רכישות של אירופאים בעולם, אך גם בנתחי פרסום.

המסקנות מן הדו"ח של קומסקור הן ברורות: גוגל כבש את אירופה בסערה, והביס את כל מתחריו כמעט בכל השפות. למרות נוכחות מקומית של מנועים כמו יאנדקס הרוסי או שני מנועי החיפוש הפולניים המוזכרים לעיל, שליטתו של גוגל בנתחי החיפוש, כמו גם באיכות החיפושים, היא בלתי מעורערת, ומגיעה לכדי מונופול של ממש. היכולת של גוגל לתרגם את עצמו לכל שפה, בכל מדינה, היא חסרת תקדים.


יום שלישי 6 מאי 2008

צוי איסור פרסום בעידן מנועי החיפוש


פרשת השוחד-לכאורה של אולמרט, שהתפוצצה במאי 2008 בכלי התקשורת הישראלים, היא דוגמה טובה לאפסותם המוחלטת של צוי איסור פרסום בעידן גוגל ומנועי החיפוש הבינלאומיים.

בעוד כלי התקשורת הישראלים אינם מורשים לפרסם פרטים על חקירת משטרה לוהטת, הלך ה"ניו יורק פוסט" ופרסם כתבה עסיסית על הפרשה. קל להגיע לאתר העיתון: פשוט צריך לחפש "new york post" בגוגל. ואם לא מוצאים את הידיעה בעמוד הבית של האתר, מחפשים "olmert" בתיבת החיפוש הפנימית של אתר העיתון.

צו איסור הפרסום אינו אוסר מתן קישור לאתר בחו"ל, אז הנה הקישור. נוצר אבסורד: תושבי ניו יורק יודעים יותר על פרשת אולמרט מאשר תושבי תל אביב. הם קוראים את העיתון מדי יום, ואנחנו לא. ספק רב אם כמות מספקת של גולשים ישראלים מעוניינת להשקיע את הזמן הנדרש כדי לשאוב את המידע מה"ניו יורק פוסט". הם מעדיפים למצוא אותו באתרים עבריים.

צו איסור פרסום בעידן מנועי החיפוש, המאפשרים גישה לכתבה בעזרת חיפוש פשוט על "olmert new york post", הופך את החוק לאות מתה. כאשר "עמך ישראל" אינו יודע להיעזר במנועי חיפוש בינלאומיים כמו שצריך, נוצר מצב שבו החשודים בפרשה מסוגלים להגיע למידע משטרתי חסוי, בעוד "עדר" ציבור הבוחרים של אולמרט אינו יכול להגיע אליו בלי מאמץ מסוים, או ידע טכני מינימלי.


גוגל ישראל אינו כפוף לצו איסור פרסום
אם נגיע למצב עתידי שבו ישראל צריכה לחסום את "גוגל ישראל" מלפרסם את הקישור לכתבה על פרשת אולמרט ב"ניו יורק פוסט", סימן שמשהו כאן לא עובד כמו שצריך. החוק הישראלי אינו חל על ה"ניו יורק פוסט", וטוב שכך. אם גוגל סורק את ה"ניו יורק פוסט", גם הוא לא כפוף לצו איסור פרסום של משטרת ישראל. ואם גוגל ישראל מציג את אותן התוצאות של גוגל העולמי (רק בשפה אחרת), אז צו איסור הפרסום צריך לחול גם על גוגל ישראל (חברה ישראלית בעירבון מוגבל).

כיצד מסוגלת מערכת אכיפת החוק להוציא מ"גוגל" את כל הקישורים הנוגעים לפרשת אולמרט? כיצד יוכל מנוע חיפוש לדעת אם התכנים שהוא סורק הם אסורים לפרסום? וכיצד ניתן למנוע מן הגולשים הישראלים לחפש בגוגל פרטים על כתבה שהפרה את צו איסור הפרסום?

לאחר איזכור שמו של העד המרכזי בפרשת השוחד-לכאורה של אולמרט, חיפשתי את שמו של האיש האסור-פרסום באתר 144. שמו אכן מופיע שם. כנ"ל גם שלושת מספרי הטלפון שלו, וכתובת דירתו הישראלית. התקשרתי אליו הביתה, אבל הוא לא עונה. אולי הוא נמצא במקום מוגן-היטב, שגם הוא אסור-פרסום. לכן אשאל: האם אתר 144 מפר צו איסור פרסום? האם מנוע החיפוש של אתר 144 אמור לחסום כל חיפוש אפשרי על האיש האסור-פרסום? עד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי לחסום מידע מהציבור?


מי שצריך (לא) לדעת - כבר יודע
מי שקצת מתוחכם - כבר יודע לא מעט. וההגיון אומר, שהמעורבים בפרשת אולמרט הם יותר ממתוחכמים. יש להם אינטרס חזק להשיג את המידע בכל מחיר: במי מדובר, איפה הוא נמצא, במה הוא מואשם, ואיך זה קשור לאולמרט. הם לא מתעצלים לחפש בגוגל, לקרוא עיתונים בחו"ל ולעשות חיפוש מקיף על שמו של האיש המרכזי בפרשה, בעברית ובאנגלית, בשמו היהודי ובשמו הבינלאומי.

הציבור הרחב, לעומת זאת, ברובו אינו מתוחכם, והוא גם די עצלן. הוא יושב בבית וקורא עיתון, או צופה בטלוויזיה. אז הוא לא יודע מה הולך בעולם, והוא לא תמיד סומך על מקורות זרים, במיוחד כאשר הם כותבים באנגלית. לכן צו איסור הפרסום הוא מגוחך: הוא מונע מן הציבור הרחב את המידע שאותו הוא צריך לקבל כדי לקבל החלטות פוליטיות, אך לא מונע אותו מן האנשים שישתמשו בו כדי לתאם עדויות, לשבש חקירה, לפגוע בשלטון החוק ולהתחמק מעונש.

קל יחסית לחסום את שלושת העיתונים המודפסים הגדולים, כמו "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ". בלתי אפשרי לחסום בלוגרים בארה"ב, עיתונים גדולים במערב, ואפילו לא אתרים קטנים המאוחסנים בחו"ל. ואם אתרים בינלאומיים בוחרים לפרסם את המידע האסור בפרשת אולמרט החדשה, סימן שהוא מספיק חשוב בשביל שהקורא הישראלי יידע עליו.

צו איסור הפרסום, כפי שהוא נמצא בשימוש כעת בישראל, יכול להוביל למצב שבו חופש החיפוש של תושבי ישראל ייפגע בצורה חמורה, כמו במדינות דיקטטוריות חשוכות. אם אסור לחפש אחר מידע שפורסם באתרים מכובדים כמו "ניו יורק פוסט", "רויטרס" (שציטט את ניו יורק פוסט), "שיקגו טריביון", "וושינגטון פוסט", "ניו יורק סאן", "יאהו פיננסים" באנגליה, ואפילו "ניו יורק טיימס" (שמתייחס ל"פוסט" כאל מתחרה ישיר), אז המסקנה היא שצריך לחסום אתרים בינלאומיים רבים, ואולי את כל העיתונים החופשיים בעולם.

מכאן ועד צנזורה קיצונית בסגנון סין או אירן -- המרחק קצר מאוד.

* * *

מאמר דומה פורסם יום אחרי הפוסט הזה, ב"קפטן אינטרנט", מאת אלי הכהן: בית המשפט מתעלם מהאינטרנט


יום רביעי 23 אפריל 2008

תביעה פדרלית ייצוגית נגד גוגל על הונאת לקוחות

התביעה מאיימת לפגוע בבטן הרכה של גוגל - תוכנית הפרסום "אדוורדס", מקור ההכנסה העיקרי של אחת מחברות האינטרנט הרווחיות בהיסטוריה.

התביעה הוגשה ב-22 אפריל 2008 על ידי קבטק בראון קלנר, משרד עו"ד גדול ומנוסה בתביעות ייצוגיות, שכבר הצליח לנצח את גוגל ויאהו בחזית הונאת ההקלקות, והוציא מהם עשרות מליוני דולרים. עכשיו טוענת התביעה להונאה מסוג אחר, הפוגעת בלקוחות הנאמנים ביותר של גוגל.

בשורה התחתונה, טוענת התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי של סן-חוזה (קליפורניה), כי גוגל מטעה את מפרסמי אדוורדס (adwords) כאשר הוא מוסיף אותם ללא ידיעתם לרשת התוכן של גוגל. ברשת זו מתפרסמות מודעות מסוג אדסנס (adsense), לרוב לצד דפי תוכן רגילים שאינם תוצאות חיפוש. המודעות של אדסנס פחות ממוקדות ופחות איכותיות מאלו של גוגל אדוורדס, וכך נפגעים הלקוחות.

התביעה מתמקדת בתהליך ההרשמה לתוכנית הפרסום של גוגל, תהליך שאמור להיות פשוט וברור לציבור הרחב. כדי להדגים את ההטעייה הנטענת בתביעה, יש להביט על שני צילומי מסך (בעברית) שהבאנו כאן להמחשה.

כאשר מעלים מסע פרסום חדש לגוגל, מגיעים לעמוד בו יש לבחור את המחיר המירבי לכל קליק, אותו מוכן המפרסם לשלם. כך זה נראה בממשק העברי-ישראלי כיום:


מהו הסכום המקסימלי שתהיה מוכן לשלם על המודעה שלך?
צילום מסך מתוך מערכת גוגל אדוורדס בעברית

המפרסם בוחר את ברירת המחדל להצעת מחיר עבור עלות לקליק, בשדה הראשון הזמין עבורו. מתחתיו נמצא שדה נוסף, המוגדר "אופציונלי", ובו הצעת עלות קליק לתוכן. כאמור, מודעות המופיעות ברשת התוכן של גוגל אינן קשורות למנוע החיפוש של גוגל, והן בגדר "באנרים טקסטואליים", המתאימים את תוכן המודעה אל תוכן העמוד בו הם מופיעים.

פה קבור הכלב. בואו נתמקד בשני השדות, כדי להבין את טענת ההטעייה:

המפרסם ממלא הצעת מחיר עבור עלות לקליק (סכום לדוגמה: 5 סנט)
מתחתיה, הצעת עלות לקליק לתוכן - המפרסם בוחר להשאירה ריקה



כאשר המפרסם בוחר להשאיר את "הצעת עלות לקליק לתוכן" ריקה, הוא כנראה מאמין כי המודעות שלו לא יופיעו ברשת התוכן של גוגל (אם הוא בכלל יודע מהי אותה רשת). זוהי מוסכמה מקובלת באינטרנט - אם אני לא ממלא שדה אופציונלי, אני לא מצפה שהשדה הזה יתמלא באופן אוטומטי באותו הערך המופיע בשדה הקודם, שאינו אופציונלי.

אז מה כאן הבעיה, בדיוק?
גוגל אדוורדס מכניס את כל המפרסמים שלו, באופן אוטומטי, אל רשת התוכן שלו. ההוספה האוטומטית אל רשת התוכן מתבצעת גם אם המפרסם לא מילא את שדה "הצעת עלות לקליק לתוכן". בפועל, גוגל גובה מן המפרסם את אותו המחיר שאותו הגדיר ב"ברירת מחדל להצעת מחיר עבור עלות לקליק". אי-הבחירה של המפרסם הופכת לבחירה בעלת משמעות כספית משמעותית.

רק אם המפרסם מקליד את הסכום "אפס" (0) אל השדה "הצעת עלות לקליק לתוכן", הוא לא יחוייב על פרסום ברשת התוכן. אך מרבית המפרסמים אינם יודעים כי האופציה הזאת קיימת, ומניחים (בצדק מסוים) כי הימנעות מהקלדת סכום כמוה כאי-הסכמה להופעה ברשת התוכן. רק מקצוענים מכירים את הטריק הזה (להוסיף אפס בשדה העלות לתוכן).

גוגל יכול היה לפתור את הבעיה ולומר בפירוש, כי "אם תשאיר שדה זה ריק, ייבחר סכום ברירת המחדל". ניתן גם היה להגדיר את הטופס כך, שמילוי השדה הראשון ימלא אוטומטית גם את השדה השני באותו הסכום. אך הפתרון האידיאלי היה להגדיר את הטופס כך, שאם המפרסם אינו ממלא את שדה העלות לתוכן, מוזן לתוכו באופן אוטומטי הערך "אפס".

איך זה נראה אחר כך? הנה צילום מסך עדכני, בעברית, מתוך הגדרות מסע הפרסום במערכת גוגל אדוורדס:

מסך הגדרות מסע פרסום - רשתות: א) גוגל; ב) מנוע חיפוש אחרים; ג) רשת התוכן (אדסנס)
ברירת המחדל: כולן מסומנות - כולל רשת התוכן

כפי שניתן לראות בצילום המסך, גם כאשר הלקוח אינו בוחר להכניס ערך מספרי כלשהו לשדה עלות הקליק לתוכן, הוא מוכנס אוטומטית אל רשת התוכן של גוגל. כדי לצאת מרשת התוכן, יש להסיר את הסימון באופן פעיל בעמוד הגדרת מסע הפרסום.

במילים פשוטות:
גוגל מכניסה את המפרסם אל רשת התוכן שלה, גם אם הוא אינו קובע מחיר מירבי להופעה ברשת זו. הנזק ללקוח ברור - איכות המודעות ברשת התוכן נמוכה באופן משמעותי מן האיכות של המודעות בגוגל וברשת החיפוש שלו. גם הרווח של גוגל ברור: במקום להוציא מן הלקוח סכום X על פרסום סביב תוצאות חיפוש, מבטיחה גוגל כי גם אם אין מספיק חיפושים סביב מילים אלו, המודעות יופיעו גם ברשת התוכן כדי למצות את תקציב הפרסום שקבע הלקוח.

נתונים של חברות המתמחות בחקירת הונאת הקלקות טוענות כי כרבע (25%) מן הקליקים ברשת התוכן אינם לגיטימיים, והם מגיעים מגורמים זדוניים המעוניינים להרוויח על חשבון המפרסם (בעלי אתרים עם פרסומות אדסנס) או לפגוע בו ישירות (מתחרים). במקרים כאלה, הקליקים הגרועים של רשת התוכן באים על חשבון קליקים טובים מרשת החיפוש. מי שמפסיד הוא המפרסם. מי שמרוויח הוא גוגל.


התעשרות שלא כדין + הונאה + פגיעה באפקטיביות הפרסום

התביעה טוענת כי לא רק שגוגל מתעשר על חשבון לקוחותיו ומבצע הונאה כלפי לקוחותיו המפרסמים, אלא שהוא פוגע באפקטיביות הפרסום לה הם מצפים. מפרסם ממוצע, המשלם כסף רב להופעה ברשת התוכן של גוגל, עשוי להינזק אם תוצאות הפרסום ברשת זו הן פחות איכותיות מעצם טבעה של הרשת.

לגוגל יש כיסים עמוקים, את זה יודע כל משרד עורכי-דין המחפש לגרוף סכום ענק בתביעה ייצוגית ומתוקשרת. ההבדל במקרה הזה הוא שהתובע הוא משרד רציני עם "קבלות". קבטק בראון קלנר יכול להגיע לבית המשפט עם חגורה מלאה בגולגלות ענקיות. לא רק קוקה-קולה הפסידה לו, אלא גם גוגל (90 מליון $) ויאהו (עשרות מליוני דולרים). לגוגל יש מה לחשוש, כי בית המשפט ייקח ברצינות את המוניטין של התובע.

אם יקבל בית המשפט את ההגיון המשפטי בבסיס התביעה, לפיה אי-מילוי של שדה כמוהו כ"לא, תודה", הרי שגוגל צפויה לשלם סכום אדיר במסגרת תביעה ייצוגית שתקיף את כל מפרסמיה בשנים האחרונות. בית המשפט יצטרך להעריך מה חושב האדם הסביר, כאשר הוא יושב מול טופס ההרשמה המקוון של גוגל אדוורדס ומקליד את המחיר שהוא מעוניין לשלם למנוע החיפוש הגדול והחזק בעולם.


באמת הגיע הזמן
בתור מפרסם ותיק בגוגל, אני חייב לומר שהתביעה הייצוגית נראית מוצדקת לחלוטין. רוב המפרסמים בגוגל הם אנשים פשוטים, חלקם ללא ידע רב במחשבים ואינטרנט. הם מפרסמים בגוגל כי הם יודעים שמדובר במנוע חיפוש גדול ואמין. האבחנה בין גוגל, רשת החיפוש ורשת התוכן אינה פשוטה כלל וכלל. בחירה במחיר קליק מירבי בחיפוש ובתוכן אינה משימה טריוויאלית, וקל להטעות את הצרכנים בתהליך זה.

כאשר צרכנים פשוטים מפסידים כסף בגלל תוכנית פרסום מתוחכמת-מדי, ומרגישים כי לא קיבלו את מה ששילמו עליו, בית המשפט חייב לקבל את התביעה. יהיה קשה לבנות תשתית ראייתית חזקה המוכיחה את התזה "אי-מילוי שדה = לא רוצה", ויהיה קשה להעריך את הנזק שנגרם לצרכנים, אבל התביעה הזאת היתה חייבת לבוא, מוקדם או במאוחר.

אפילו בעמוד המבוא של תוכנית גוגל אדוורדס, מוגדרת העסקה בצורה פשטנית ומטעה: "אתה יוצר מודעה, היא מופיעה בגוגל, ואתה מושך לקוחות". הטקסט לא מבהיר את האמת הפחות-נעימה: "אתה יוצר מודעה, היא מופיעה אוטומטית בגוגל ובמאות אלפי אתרים אחרים שהם ממש לא גוגל, ואתה לא תמיד מושך לקוחות".

כבר שנים מתריעים מקצועני פרסום במנועי חיפוש על ההוספה האוטומטית לרשת התוכן של גוגל, שביצועיה נמוכים, במרבית המקרים. המקצוענים מזהירים את לקוחותיהם לבל יוסיפו את עצמם לרשת התוכן בטעות - מתוך חוסר תשומת-לב או מתוך תמימות. אבל לא לכל מפרסם יש מקצוען פרסום אובייקטיבי שעובד מולו. רוב מפרסמי גוגל עובדים לבד, בלי להתייעץ עם חברה חיצונית.

התביעה הייצוגית הזאת היתה יכולה להיות מוגשת כבר לפני כמה שנים טובות, אבל טוב מאוחר מלעולם לא.

יום שני 21 אפריל 2008

מה ישראלים מחפשים בפסח

למי שסקרן, אלו הביטויים הנפוצים ביותר שאותם מחפשים הישראלים במהלך פסח ישראלי טיפוסי (בין השנים 2007-2008). הנתונים נאספו ע"י כלי מילות המפתח של גוגל אדוורדס.

הרשימה שלפניכם מסודרת לפי פופולריות (הנפוץ ביותר - למעלה). הדגשתי בצבע אחר כמה ביטויים מעניינים במיוחד.

פסח
ברכות לפסח
הגדה של פסח
מתכונים לפסח
אפיקומן
ברכה לפסח
ברכות לחג הפסח
ברכות לחג פסח
דפי צביעה לפסח
חג הפסח
חג פסח
יציאת מצרים
לחמניות לפסח
משחקי פסח
משחקים לפסח
מתנות לפסח
סדר פסח
עוגה לפסח
עוגות לפסח
פסח 2007
פעילויות לפסח
קערת פסח
שירי פסח
שירים לפסח
תרופות כשרות לפסח
אביב הגיע פסח בא
אגדה של פסח
אגדת פסח
אוכל לפסח
אטרקציות בפסח
אטרקציות לפסח
אירועי פסח
אירועים בפסח
ארועי פסח
ארועים בפסח
בנק הפועלים פסח
ברכה לחג הפסח
ברכה לחג פסח
ברכה פסח
ברכות פסח
דבר תורה לפסח
דילים לפסח
דפי עבודה לפסח
דפי צביעה פסח
הגדה לפסח
הגדת פסח
הלכות פסח
חג פסח שמח
חול המועד פסח
חופש פסח
חופשה בפסח
חופשת פסח
חידון לפסח
חידון פסח
חידונים לפסח
חידות לפסח
טיול פסח
טיולי פסח
טיולים בפסח
טיולים לפסח
יצירה לפסח
כרטיסי ברכה לפסח
כשר לפסח
לחמניות כשרות לפסח
לחמניות פסח
מאכלי פסח
מאכלים לפסח
מבצעים לפסח
מכללת קיי פסח
מנהגי חג הפסח
מנהגי פסח
מסעדות כשרות לפסח
מתכון לפסח
מתכוני פסח
מתכונים כשרים לפסח
מתכונים לחג הפסח
מתכונים פסח
מתנה לפסח
נופש בפסח
נופש פסח
סיפור יציאת מצרים
סיפורים לפסח
עוגות כשרות לפסח
עוגות פסח
עוגיות לפסח
עוגת שוקולד לפסח
פסח 2008
פסח באילת
פסח ילדים
פסח לילדים
פסח משחקים
פסח שמח
פסח שני
פסטיבל פסח
פסטיבלים בפסח
פעילויות פסח
פעילות לפסח
פענוח יציאת מצרים
פשטידה לפסח
פשטידות לפסח
צלחת פסח
קינוחים לפסח
קערת הפסח
שביעי של פסח
שירים של פסח
תמונות לפסח
תמונות פסח
תרופות לפסח
אביב פסח
אוכל כשר לפסח
אטרקציות פסח
אילת פסח
בילוי בפסח
הגדה פסח
ההגדה של פסח
הפעלות לפסח
חוה מ פסח
חינם בפסח
טיולים פסח
ילדים בפסח
לחמניות של פסח
לפסח
מבצע פסח
מידע על פסח
עבודה לפסח
עוגה כשרה לפסח
עוגה פסח
עוגת פסח
ערב פסח
פסח בירושלים
פסח בצפון
פסח ויקיפדיה
פסח חינם
פסח תשס ז
פסטיבלים פסח
פעילויות בפסח
פעילות פסח
שי לפסח
שמות חג הפסח
תמונות של פסח
תפזורת לפסח
תרופות כשר לפסח
תרופות פסח
בפסח
הפסח
פסח בא
צביעה פסח
=======

חג שמח!

יום שני 14 אפריל 2008

דפי זהב: קנינו את המקומות הראשונים בגוגל

נציגת מכירות של "דפי זהב" בשם דורית אפרת הוקלטה בטלפון כאשר היא טוענת ש"דפי זהב" קנתה את המקומות הראשונים בגוגל על סדרת מילות חיפוש מבוקשות. בתשובה לשאלת הלקוח, הדגישה הנציגה כי לא מדובר בקישורים ממומנים, אלא בתוצאות הטבעיות, אלו שגוגל מקפיד לא למכור לאף גורם מסחרי בעולם.

להלן קטעים נבחרים מן ההקלטה שעלתה לרשת וניתנת להורדה:

דורית, דפי זהב: "...קנינו בגוגל את המיקום בין הראשונים שנכנסים אליו. אתה יכול להיכנס לגוגל, אני אראה לך משהו? דפי זהב רכשה, רק לסיווג הזה, של דיור מוגן, את המקום הראשון, אחרי הממומנים..."

לקוח: "מה זאת אומרת רכשה את המקום הראשון?"

דורית, דפי זהב: "אנחנו קנינו את זה בכסף, את המיקום בגוגל. לקוחות שיש להם כרטיסים אצלנו, מחוברים אצלנו בתוצאות. ברגע שהם נכנסים לדפי זהב, אנחנו קנינו כל מילה שקשורה לדיור מוגן, בית אבות, בית אבות סיעודי, כל אחת ממילות המפתח האלה, אתה תמיד תופיע בגוגל...אנחנו באופן קבוע קנינו את הסיווג הזה בתשלום, שאתה תמיד-תמיד תהיה בין הראשונים שנכנסים אליו...אנחנו קנינו את זה, זה עולה לנו המון כסף. אנחנו לא קונים את כל הסיווגים, לא קונים סיווגים כמעט בכלל, אנחנו פשוט מקודמים על ידי מנועי חיפוש, אבל במקרה של בתי אבות ודיור מוגן אנחנו קנינו את זה בתשלום כי אנחנו רוצים לתת ערך מוסף ללקוחות שלנו"

לקוח: "קניתם שתהיו בתוצאה ראשונה?"

דורית, דפי זהב: "בתוצאה ראשונה, כן. שלא נלך לאיבוד בעמוד עשירי בגוגל...לאן שלא יילכו, תמיד דפי זהב תמשוך אותם אליה."

לקוח: "...לא ידעתי שאפשר לקנות את התוצאות של החיפוש..."

דורית, דפי זהב: "כן, בגוגל היום, בשביל להיות למשל בדיור מוגן למעלה, הצבע הצהוב הזה, זה קישורים ממומנים, אנשים משלמים פה 300 שקל פר הקלקה..."

לקוח: "רק רגע. אתם קניתם את הקישורים הממומנים או את התוצאות של החיפוש?"

דורית, דפי זהב: "את תוצאות החיפוש בעמוד הראשון. אלה שלמעלה משלמים 300 שקל על כל הקלקה. זאת אומרת שאנחנו תמיד נימצא פה..."

עד כאן תימלול קטעים מן ההקלטה.

תגובות
פנינו היום אל נציגת "דפי זהב", דורית אפרת, כדי לקבל את תגובתה.
היא אישרה את קיום השיחה, והמשיכה לטעון כי נאמר לה ש"דפי זהב" קנתה את המיקומים הראשונים בגוגל, להבדיל מן הקישורים הממומנים. כאשר אמרנו לה שגוגל אינו מאפשר לקנות את המקומות הראשונים, היא הפנתה אותנו אל המנהלת שלה, גברת בשם אתי. בשיחת טלפון קצרה, אמרה לנו אתי כי מחלקת השיווק של "דפי זהב" אחראית למדיניות השיווקית, ביקשה מאיתנו לפנות אליהם, ואז טרקה את הטלפון.

את הסיפור חשף אתר SEOWEB, ומגיע לו קרדיט מיוחד על הקלטת השיחה עם "דפי זהב".

אהוד קינן פירסם את הסיפור ב-ynet, כולל ההקלטה המלאה, והביא תגובות נוספות. דפי זהב טענו בכתבה, בין השאר, כי "נציגת המכירות המוזכרת בהקלטה, טעתה בהבנתה את עולם מנועי החיפוש". תגובה זו עושה חסד עם הנציגה, בין השאר מפני שטענתה של הנציגה בעניין מחיר דמיוני של 300 ש"ח לקליק בקישורים הממומנים, אינה מעידה על תום לב או על חוסר-הבנה, אלא נסיון לפגוע ב"גוגל" על חשבון "דפי זהב".

עידו קינן פירסם גם הוא את הסיפור ב"כלכליסט" (15/4/08, עמ' 10 בחדשות), והביא מ"גוגל" תגובה בעלת ניחוח מאיים: "...עניין דפי זהב נמצא בבדיקת המחלקה המשפטית של גוגל". הכותרת ב"כלכליסט" העלתה את חומרת הסיפור: "גוגל מאיימת: נפעל משפטית נגד דפי זהב".

לשם הבהרה, חשוב לציין: גוגל אינה מוכרת את תוצאות החיפוש הטבעיות שלה לאף אחד. הקישורים הממומנים שייכים ליחידה עסקית נפרדת. ההצהרה של "דפי זהב" כאילו קנתה את תוצאות החיפוש בכסף, עומדת בניגוד גמור למדיניות הגלובלית המוצהרת של גוגל מאז ומעולם. גם הטענה של "דפי זהב" לפיה מפרסמים משלמים 300 ש"ח לקליק בקישורים הממומנים, היא מופרכת לחלוטין.


יום רביעי 9 אפריל 2008

הנאום האבוד של גילה קצב - חיפוש אונס בבית הנשיא

לאור ההתפתחות הדרמטית בפרשת קצב (ביטול עסקת הטיעון עם הפרקליטות ע"י קצב ב-8/4/08), אולי הגיע הזמן לחזור לגילוי מעניין בנושא רעיית הנשיא-לשעבר, שנחשף אך ורק בזכות עומק החיפוש של גוגל.


בינואר 2007, בעוונותיי, ערכתי חיפוש ממוקד על המילה "אונס" בתוך אתר בית הנשיא, בעזרתו האדיבה של מר גוגל. לולא קיומו של האופרטור "site:", המאפשר למקד חיפוש בתוך אתר ספציפי, לא היה הדבר אפשרי - כי לא קיים מנוע חיפוש פנימי באתר המיושן של בית הנשיא (הנה ציטוט מהאתר: "כל הזכויות שמורות 2002, מדינת ישראל").

מיד הופיע הנאום הבא (שכיום אינו זמין יותר!) מאת רעיית הנשיא - שימו לב להדגשות בגוף הטקסט:

נאום רעיית הנשיא, הגברת גילה קצב
מרכז סיוע לנפגעות אונס
ביום המאבק באלימות נגד נשים
י"ב בכסלו תשס"ב, 25 בנובמבר 2001


ערב טוב, קהל נכבד,

מדי שנה בשנה מציינים בארץ ובעולם בתאריך עשרים וחמישה בנובמבר את יום המאבק באלימות נגד נשים.

אני מברכת את כל הוועדות לקידום מעמד האישה, את ארגוני הנשים ואת הגופים והעמותות העושים רבות למען קידום הנושא ומקדישים זמן, מחשבה ועשייה באיתור האלימות ובמניעתה.

לדאבוננו, תופעת האלימות חוצה גבולות ומופיעה בכל חלקי החברה. כולנו בדעה אחת, כי נושא האלימות צובר תאוצה בחברה הישראלית, ונראה, שלכולנו קשה לעמוד בפרץ החמור והמדאיג. גם היום אנו עדים לרצח מתועב של אישה נוספת בידי בעלה. לכן אסור לנו לתת לנושא לרדת מסדר היום הציבורי, ואנו חייבים להתגייס כולנו לעצירת תופעה חמורה זו.

התכנסות כמו היום יוצרת לחץ בדעת הקהל ומביאה לרצון למציאת דרכים מעשיות לטיפול בבעיית האלימות נגד נשים.

לצערנו, קיימת עדיין סטיגמה חברתית חמורה ורתיעה מעיסוק בנושא הפגיעות המיניות. לא מדווחים על כל נפגעי הפגיעה המינית, וגם אם נחשפים מקרים של פגיעה מינית, הנטייה בעיקר בקרב המשפחה והקרובים לעניין היא לשמור על קשר של שתיקה ולעיתים גם להפגין חוסר אמון.

כפועל יוצא הנפגעות מינית הופכות לקורבן כפול: ראשית - בשל השתיקה, ושנית - בשל ההסתרה, ההאשמה העצמית, הנטל הכבד המעיב על כל חייהן והסבל המתמשך.

לכן צריך אומץ רב בכדי להיחשף. אני יודעת כמה קשה היום לאיה, לרותי ולעדי לעלות על הבמה ולהשמיע עדות אישית. אולם בעלייתכן לבמה ובעדות שלכן אתן מסייעות, ולו במעט, לשבור את קשר השתיקה ואת הטאבו סביב הנושא, כי התעללות צריך לעצור, לדעת לדבר, ללמוד ולסייע לקורבנות להתגבר.

אל לנו כחברה להסתפק רק בטיפול ובתמיכה מקצועית נקודתית בנפגעות הפגיעה המינית והאלימות בכלל. הגיע הזמן, שהחברה הישראלית והממסד ייטלו על עצמם את האחריות לטיפול הכולל. עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת לנקוט בצעדי מניעה ולהקצות משאבים מוגברים לטיפול בנושא.

אני מברכת את כל העוסקים במלאכת קודש זו. אני יודעת, כי המשימה לא קלה, אבל בואו ונוכיח כולנו, שהיא אפשרית.

(כל ההדגשות שלעיל - מאת בלוג חופש החיפוש)

הנאום המרגש של רעיית הנשיא, הגב' גילה קצב, אומר במשתמע: כל הכבוד למתלוננות נגד קצב; הן מצליחות לשבור את קשר השתיקה וההשתקה, את מחסום הבושה והפחד, את הנסיונות להטיל רפש באמינותן של המתלוננות ואת המזימה של העבריינים לחמוק מעונש.

כאמור לעיל, הנאום המעניין של גילה קצב כבר אינו קיים בבית הנשיא. הוא נמחק פיזית מן השרת. הדבר מפליא במיוחד לאור העובדה שתכנים אחרים על גילה קצב (כולם חיוביים, כמובן) עדיין קיימים פיזית באתר בית הנשיא.


"הקורבנות לא מוצאים את עצמם בחברה"

אותו חיפוש בגוגל העלה מסמך קצר מפברואר 2005, שגם הוא (באורח פלא) כבר אינו זמין באתר, לפיו גילה קצב אמרה למשתתפים כי "תופעת האלימות המינית, המכה בחברה הישראלית על כל מגזריה, מפרה את אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר של האדם: הזכות לשלמות הגוף ולכבוד האדם. חברה דמוקרטית, ליברלית וסובלנית המציבה בראש מעייניה את הדאגה לרווחת אזרחיה לא יכולה לאפשר מציאות בה קורבנות האלימות המינית לא מוצאים את עצמם בחברה". (ההדגשות שלי; א.ב.)


ומה יש למר משה קצב לומר על תופעת האונס?

האמת היא שלא הרבה. בנאום משנת 2001 מצא גוגל את הציטוט הבא:

"...הזיכרון ההיסטורי היהודי מורה לנו לצאת נגד הגישה האחידנית שיוצאת למחוק מסורות פרטיקולריות, לגבור על תפיסות קהילתיות ולהשליט תחתן תפיסה 'אוניברסלית' אחת, בלעדית וחד-ממדית. לא באתי לערער בכך על התוקף האוניברסלי של איסורים מוסריים, כמו איסורי רצח, אונס ועינוי. חלילה לי לתלות גם את אלה בהקשר תרבותי יחסי. אך באתי להסתייג מן היומרה הבין-לאומית החדשה להשליט באמצעים צבאיים גם את מכלול הערכים ההומניסטיים, כמו זכויות הפרט, חירות ושוויון...".

(ההדגשה שלי; א.ב.)

אפילו בציטוט הקצר הזה, קצב מזיק לעצמו פעמיים: א) הוא מכיר בעובדה כי עבירת האונס הינה אחד האיסורים המוסריים החמורים ביותר, המוצדקים ביותר והאוניברסליים ביותר; ב) הוא מתנגד לכפיית ערכים הומניסטיים כגון זכויות הפרט, החירות והשוויון. וכיצד יהיה אפשר להשיג זכויות פרט, חירות ושוויון ללא כפייה וללא כוח אכיפה פעיל? הרי תמיד יהיו אנשים שירצו להילחם בזכותו של הפרט לחופש ביטוי, חופש בחירה, פרטיות, חירות, שוויון ועוד. קצב לא מכבד את זה.


מעניין לציין כי אפילו בנאום ההיסטורי של קצב (שכבר לא קיים באתר הנשיא, ולכן קישרתי אל פוסט שבו מופיע הנאום המלא) נגד התקשורת, היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה והמתלוננות, מופיעה המילה "אונס" רק פעם אחת: "אני אאשים אותו במעשה אונס", כך הוא מצטט את אחת המתלוננות.


לפחות ע"פ התוצאות של גוגל באתר בית הנשיא, נראה כי משה קצב אינו מרבה לדון באופן פומבי בתופעת האונס. גילה קצב, לעומתו, אמרה דברים חד-משמעיים בנידון. הבעיה היא שיש הבדל די גדול בין דיבורים ובין מעשים, כמו שיש הבדל גדול בין חיפושים באינטרנט ובין תוצאות רלוונטיות.


(פורסם לראשונה ב-5/2/07; עבר עריכה מחודשת באפריל 2008)

(חמישה חודשים אחרי שפורסם הפוסט המקורי, פרסם "זמן תל אביב" כתבה דומה בנושא)

כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש