איך מצאה את עצמה גוגל במרכז גל של תביעות ייצוגיות סביב "אינקוגניטו" (Incognito)? למה גלישה בפרטיות איננה באמת פרטית? ומה הפער בין הרצוי ובין המצוי? האמת נמצאת בפרטים הקטנים
ישראל הצטרפה השבוע לרשימת המדינות בהן גוגל מתמודדת מול בקשות לאישור תביעה ייצוגית סביב "מצב אינקוגניטו" בדפדפן "גוגל כרום". בארה"ב, מבקשים התובעים פיצוי של 5,000 דולר לכל משתמש; בישראל, הסכום צנוע יותר: רק 2,000 ש"ח לכל משתמש כרום ישראלי שחשב כי הוא "מוגן".
מהו אותו "מצב אינקוגניטו", שתורגם בגרסה העברית של הדפדפן למונח "חלון גלישה בסתר"?
לפי העזרה הרשמית של גוגל, בעמוד "גלישה בפרטיות", זה ההסבר: "כשגולשים באופן פרטי, כרום לא שומר את היסטוריית הגלישה, את קובצי ה-Cookie ואת נתוני האתרים, וגם לא מידע שמזינים בטפסים. קבצים שמורידים וסימניות שיוצרים יישמרו. הפעילות אינה מוסתרת מאתרים שבהם מבקרים, מהמעסיק או מבית הספר, וגם לא מספק האינטרנט".
לכאורה, פשוט מאוד: "גלישה בסתר" רק מונעת שמירה מקומית (לוקאלית) של מידע. אבל משתמש סביר המאמין כי הוא "מוגן" מפני חדירה לפרטיותו במצב "אינקוגניטו", כנראה אינו יודע כלל כי הפעילות שלו אינה מוסתרת לגמרי מן האתרים בהם הוא מבקר.
בבקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א, נכתב בין השאר כי גוגל "מציגה למשתמשים לכאורה דרך גלישה פרטית, אולם הלכה למעשה, היא ממשיכה לאסוף מידע על משתמשיה תוך שימוש במגוון כלים". האיסוף נעשה בעזרת הרשת, כמובן, דהיינו "מרחוק" (בשפה פשוטה).
לפנינו פער די גדול בין הציפיות של המשתמש מ"גלישה פרטית", ובין התוצאה בפועל - שהיא פתוחה למדי. דפדפן גוגל כרום, בהגדרה, אינו מוצר תוכנה המעניק אנונימיות. למעשה, ההיפך הוא הנכון: זכות הקיום הכלכלית של גוגל נשענת על חדירה הולכת וגוברת לפרטיותו של המשתמש, כדי להציג בפניו פרסום אישי, ממוקד ורלוונטי לצרכיו הנוכחיים. לכן, גם במצב "גלישה בסתר" גוגל יאסוף מהמשתמש את כתובת ה-IP שלו, למשל.
על הפער הזה מבוססות התביעות הנוכחיות נגד גוגל: "הנתבעת ממשיכה לאסוף מידע זה על משתמשיה, תוך כדי שימוש במוצריה השונים, ובמגוון כלים העומדים לרשותה, הכל תוך עשיית רווח כספי ותוך הטעיית המשתמשים לחשוב כי פרטיהם לא נשלחים ולא מגיעים אל הנתבעת", כך טוענים התובעים יוסי עזרא וליאת בראל, המיוצגים ע"י סוללת עורכי הדין עומר פיינטוך, שלומי וינברג, אורי קינן, הילה אקרמן, אילן שדי.
בשוק קיימים מגוון דפדפנים המיועדים להעניק חוויית משתמש אנונימית לחלוטין. הדפדפן החינמי המפורסם ביותר בעולם הוא כמובן "תור" (Tor). הדפדפן מבוסס על הקוד של "פיירפוקס" אך מספק שכבת-הגנה מפני איתור מיקום המשתמש ופרטים מזהים נוספים. "תור" מזוהה עם הרשת האפלה (Dark Web) ולכן המוניטין שלו דו-משמעי.
כדי להעניק פרטיות מוחלטת, דפדפנים וכלי תוכנה חייבים לספק רשת וירטואלית פרטית (VPN). שוק זה של גישת פרוקסי (Web Proxy) צובר תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר בגלל הנטייה של הדפדפנים המודרניים לשאוב יותר מדי מידע מן המשתמשים. זה לא רק שוק של האקרים, עבריינים ופדופילים - מהנדסי תוכנה ומפתחים רבים נוטים לעבוד עם כלי VPN כיוון שהם חוששים מחדירה בלתי חוקית לקוד שלהם, כמו גם למחשב האישי שלהם.
מצב "גלישה בסתר", הלכה למעשה, מעניק למשתמש את האפשרות להיכנס לאתרים רבים בלי להיות מזוהה ע"י שם משתמש וסיסמה, כאלו שכבר הוזנו לאתר במצב גלישה רגיל. כך, אם בוצעה כניסת משתמש (לוג-אין) לאתר בנקאות או רשת חברתית - במצב "גלישה בסתר" המשתמש יחזור אחורה למצב בלתי מזוהה, כאילו ביצע יציאה מסודרת מן המערכת (לוג-אאוט). כאמור, המרחק בין אי-זיהוי ובין פרטיות באינטרנט הוא עדיין גדול מאוד.
בארה"ב, נושא הפרטיות בוער בעצמותיהם של אזרחי המדינה. הציפייה לפרטיות מוחלטת היא כמעט נאיבית, כאשר אנו מפעילים מוצר חינמי כמו גוגל כרום. בישראל, הזכות לפרטיות חלשה עוד יותר, וכלל לא בטוח שטיעוני התובעים יתקבלו בברכה ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב. במרכז התביעות תעמוד השאלה הבסיסית - האם האדם הסביר רשאי להאמין כי חברה גדולה כמו גוגל יכולה לגונן עליו לחלוטין מפני הרשת העולמית?
ישראל הצטרפה השבוע לרשימת המדינות בהן גוגל מתמודדת מול בקשות לאישור תביעה ייצוגית סביב "מצב אינקוגניטו" בדפדפן "גוגל כרום". בארה"ב, מבקשים התובעים פיצוי של 5,000 דולר לכל משתמש; בישראל, הסכום צנוע יותר: רק 2,000 ש"ח לכל משתמש כרום ישראלי שחשב כי הוא "מוגן".
מהו אותו "מצב אינקוגניטו", שתורגם בגרסה העברית של הדפדפן למונח "חלון גלישה בסתר"?
לפי העזרה הרשמית של גוגל, בעמוד "גלישה בפרטיות", זה ההסבר: "כשגולשים באופן פרטי, כרום לא שומר את היסטוריית הגלישה, את קובצי ה-Cookie ואת נתוני האתרים, וגם לא מידע שמזינים בטפסים. קבצים שמורידים וסימניות שיוצרים יישמרו. הפעילות אינה מוסתרת מאתרים שבהם מבקרים, מהמעסיק או מבית הספר, וגם לא מספק האינטרנט".
לכאורה, פשוט מאוד: "גלישה בסתר" רק מונעת שמירה מקומית (לוקאלית) של מידע. אבל משתמש סביר המאמין כי הוא "מוגן" מפני חדירה לפרטיותו במצב "אינקוגניטו", כנראה אינו יודע כלל כי הפעילות שלו אינה מוסתרת לגמרי מן האתרים בהם הוא מבקר.
בבקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א, נכתב בין השאר כי גוגל "מציגה למשתמשים לכאורה דרך גלישה פרטית, אולם הלכה למעשה, היא ממשיכה לאסוף מידע על משתמשיה תוך שימוש במגוון כלים". האיסוף נעשה בעזרת הרשת, כמובן, דהיינו "מרחוק" (בשפה פשוטה).
לפנינו פער די גדול בין הציפיות של המשתמש מ"גלישה פרטית", ובין התוצאה בפועל - שהיא פתוחה למדי. דפדפן גוגל כרום, בהגדרה, אינו מוצר תוכנה המעניק אנונימיות. למעשה, ההיפך הוא הנכון: זכות הקיום הכלכלית של גוגל נשענת על חדירה הולכת וגוברת לפרטיותו של המשתמש, כדי להציג בפניו פרסום אישי, ממוקד ורלוונטי לצרכיו הנוכחיים. לכן, גם במצב "גלישה בסתר" גוגל יאסוף מהמשתמש את כתובת ה-IP שלו, למשל.
על הפער הזה מבוססות התביעות הנוכחיות נגד גוגל: "הנתבעת ממשיכה לאסוף מידע זה על משתמשיה, תוך כדי שימוש במוצריה השונים, ובמגוון כלים העומדים לרשותה, הכל תוך עשיית רווח כספי ותוך הטעיית המשתמשים לחשוב כי פרטיהם לא נשלחים ולא מגיעים אל הנתבעת", כך טוענים התובעים יוסי עזרא וליאת בראל, המיוצגים ע"י סוללת עורכי הדין עומר פיינטוך, שלומי וינברג, אורי קינן, הילה אקרמן, אילן שדי.
בשוק קיימים מגוון דפדפנים המיועדים להעניק חוויית משתמש אנונימית לחלוטין. הדפדפן החינמי המפורסם ביותר בעולם הוא כמובן "תור" (Tor). הדפדפן מבוסס על הקוד של "פיירפוקס" אך מספק שכבת-הגנה מפני איתור מיקום המשתמש ופרטים מזהים נוספים. "תור" מזוהה עם הרשת האפלה (Dark Web) ולכן המוניטין שלו דו-משמעי.
כדי להעניק פרטיות מוחלטת, דפדפנים וכלי תוכנה חייבים לספק רשת וירטואלית פרטית (VPN). שוק זה של גישת פרוקסי (Web Proxy) צובר תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר בגלל הנטייה של הדפדפנים המודרניים לשאוב יותר מדי מידע מן המשתמשים. זה לא רק שוק של האקרים, עבריינים ופדופילים - מהנדסי תוכנה ומפתחים רבים נוטים לעבוד עם כלי VPN כיוון שהם חוששים מחדירה בלתי חוקית לקוד שלהם, כמו גם למחשב האישי שלהם.
 |
| "עברת למצב אנונימי" - האמנם? (גוגל כרום, חלונית גלישה בסתר) |
מצב "גלישה בסתר", הלכה למעשה, מעניק למשתמש את האפשרות להיכנס לאתרים רבים בלי להיות מזוהה ע"י שם משתמש וסיסמה, כאלו שכבר הוזנו לאתר במצב גלישה רגיל. כך, אם בוצעה כניסת משתמש (לוג-אין) לאתר בנקאות או רשת חברתית - במצב "גלישה בסתר" המשתמש יחזור אחורה למצב בלתי מזוהה, כאילו ביצע יציאה מסודרת מן המערכת (לוג-אאוט). כאמור, המרחק בין אי-זיהוי ובין פרטיות באינטרנט הוא עדיין גדול מאוד.
אז מה הסיכוי שאנחנו, משתמשי כרום בישראל, נקבל פיצוי של אלפי שקלים? נמוך מאוד, עד אפסי. לכאורה, גוגל בישר למשתמשיו כי "בעזרת מצב אנונימי אתם יכולים למנוע מאנשים אחרים שמשתמשים במכשיר לדעת היכן גלשתם". בפועל, המחלקה המשפטית של גוגל דאגה להוסיף סייגים רבים לכותרת הזו, למשל: "אם אתם נכנסים לאתר כלשהו במצב אנונימי, מערכת האתר תדע שאתם האדם שגולש בו ויתאפשר לה לעקוב אחר הפעילויות שלכם מאותו רגע ואילך". אבל מי קורא את האותיות הקטנות? רק עורכי דין, גיקים וקומץ של כתבי טכנולוגיה.
בארה"ב, נושא הפרטיות בוער בעצמותיהם של אזרחי המדינה. הציפייה לפרטיות מוחלטת היא כמעט נאיבית, כאשר אנו מפעילים מוצר חינמי כמו גוגל כרום. בישראל, הזכות לפרטיות חלשה עוד יותר, וכלל לא בטוח שטיעוני התובעים יתקבלו בברכה ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב. במרכז התביעות תעמוד השאלה הבסיסית - האם האדם הסביר רשאי להאמין כי חברה גדולה כמו גוגל יכולה לגונן עליו לחלוטין מפני הרשת העולמית?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה