21.8.2007

חנה קורן נגד גוגל: אין לה קייס


חנה קורן, גרפולוגית ידועה, החליטה לתבוע את גוגל בבית המשפט המחוזי בחיפה. הסיבה: מפרסם בשם 'יוניברס' (youniverse.co.il) קנה את מילת החיפוש "חנה קורן" כדי לפרסם את קורסי הגרפולוגיה שלו.

השורה התחתונה: לגב' חנה קורן אין קייס.

עורך דינה, יוסי נקר, שלח לי את כתב התביעה שהכין. וכך זה נראה בפועל, לפני שהפרשה התדרדרה למאבק משפטי:





צילום המסך מוכיח כי המודעה של הנתבע (Youniverse) אינה יוצרת הטעייה.

קל לראות את השם "חנה קורן" מופיע ממש מתחת לקישור הממומן, ואפילו ילד בן 12 יוכל להבין שהמודעה אינה מתיימרת "לגנוב" את לקוחות מכון הגרפולוגיה של קורן. מבחינת הגולש הסביר, שרגיל להפצצת פרסומות סביב כל תוכן אינטרנטי, אין בפרסומת של 'יוניברס' שום בעיה, הטעייה או כל סוג של בלבול.

בתי המשפט כבר קבעו, גם בארה"ב וגם בישראל, שאם המודעה אינה מטעה - אין שום בעיה להשתמש בסימן מסחרי כמילת חיפוש שאותה רוכשים כדי לפרסם במנועי חיפוש. פרסום מטעה מהווה עוולה נזיקית, וניתן לקבל עליה פיצויים. אך אם המודעה אינה יוצרת את הרושם (הכוזב) שהסימן המסחרי שייך למפרסם, אפשר להמשיך לפרסם את המודעה הזאת עד קץ הימים.

בפרשת רשת מתאים לי נגד קרייזי ליין, למעשה, נקבע הדין המחייב, למרות שלא מדובר בפסיקה של בית המשפט העליון, אלא רק בפסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. לפיכך, כל עוד המודעה לא גורמת לגולש לחשוב שהמפרסם מחזיק את הסימן המסחרי ("חנה קורן"), הכל תקין, ואין מה לרוץ לבתי המשפט. על כך כבר כתבתי עבודה סמינריונית שלמה.

לגב' חנה קורן אין קייס מפני שחשוב לשמור על תחרות בריאה בין בתי עסק, במיוחד באינטרנט. אם גולש מחפש את 'חנה קורן', חשוב שיידע שיש עוד חלופות מסחריות לשירותיה של קורן. כל עוד החלופות אינן מתיימרות להיות 'חנה קורן' בעצמן, אין סיבה להתלונן - אלא להיפך: יש לעודד את הסוחרים להציע חלופות טובות לכל הצרכנים באשר-הם.

הנסיון של חנה קורן לרדוף אחרי כל מי שקונה את המילה 'חנה קורן' למטרות פרסום, תוך התבססות על הטענה "זה הסימן המסחרי שלי", כנראה יוביל לכישלון בבית המשפט. אי אפשר לזעוק "רוכבים לי על המוניטין!" כאשר התוצאה האמיתית היא פגיעה בתחרות. גם טענה של פגיעה בפרטיות (חנה קורן הוא גם שם של אדם) לא תחזיק מים, כיוון שלא ניתן להוכיח כאן פגיעה בפרטיותה.

ההגיון הבריא מכתיב ליברליות, מכיוון שאנחנו רגילים להיכנס לחנות ולשאול "יש לך את המוצר הזה של החברה הזאת?" -- ואז לקבל תשובות בסגנון "יש לי את זה, אבל מה דעתך על המוצר המתחרה של החברה המתחרה, בחצי מחיר?". אין לנו שום בעיה גם עם תשובה בסגנון "אין לי את מה שביקשת, אבל אני יכול להציע לך משהו לא פחות טוב של מותג מתחרה". אלו חיי המסחר היומיומיים, ואף אחד לא יכול לשנות את אופיים הבסיסי - בוודאי לא במדיום תחרותי וגמיש כמו אינטרנט.

בשולי העניין כדאי לציין את העובדה שבחורינו המצויינים במחלקה המשפטית של גוגל העולמית די לא סגורים על עצמם בכל מה שנוגע למדיניות סימני המסחר שלהם. באופן עקרוני הם לא מתערבים בסכסוכים שכאלה, אבל לפעמים הם מנסים לכסות את עצמם מכל הכיוונים כאשר הם מרגישים שקיים סיכון משפטי, ונוטים "להעיף" מילות מפתח מסוכנות של מותגים חזקים מן המערכת, אם מתקבל מכתב מפורט מעורך-דין.

אם כבר ייצא משהו מעניין מן המשפט של חנה קורן נגד 'יוניברס' (הנתבעת היא למעשה חברת 'סלע גרופ' מבני-ברק), הרי שתהיה זו חשיפת הזגזוג המשפטי הארוך של גוגל בתחום סימני המסחר. חנה קורן עצמה לא תרוויח מכך דבר, אבל מי שמתעניין בהתנהלות של מנועי החיפוש המסחריים יוכל להנות מן הנסיעה, חינם אין כסף.



בעקבות פרסום פוסט זה, התקבלו בבלוג תגובות רבות, שזהות רובן אינו ידוע.

הנה חלק מהן, לאחר שעברו עריכה וסינון:

נשלח על ידי חנה קורן (84.228.57.213)

אורי יקר,

קראתי בעיון רב את הבלוג שלך וגם את המאמרים.
התרשמתי שאתה בעל ידע רב אולם מעט פזיז בהסקת מסקנות להערכתי...
אני רוצה לפיכך, לעבור יחד איתך על קביעותיך ואולי נצליח בכוחות משותפים לקבל תמונה קצת יותר אובייקטיבית ומאוזנת...
במאמר שלך אתה כותב שיש לדרוש אכיפה רצינית של כללי גילוי נאות, שקיפות ואתיקה מקצועית.
האם לדעתך, נתקיימו דרישות אלה כאשר מכללה לאסטרולוגיה, רייקי, קלפי טארוט ו... גרפולוגיה, בחרו בצמד המילים "חנה קורן" לקידום העסק שלהם וכל זאת בעלות של כמה סנטים לכל קליק?
כאן חשוב לי לציין שכל השנים (מעל 30) אני מקפידה להסביר את ההגיון שמאחורי הגרפולוגיה, תוך הפרדה מוחלטת בין הנושאים שהם מפרסמים.

השקעתי ואני עדיין משקיעה במחקרים ובקבלתה של הגרפולוגיה לעולם המדע בצורה רשמית. כל פרסום שכזה עושה לי ולגרפולוגיה נזק בלתי הפיך.

האם זה הוגן? אתי מבחינה מקצועית? לא נראה לי. ומה דעתך?

אם עוד לא הסכמנו על הנקודה הזאת, יש לי כמה הדגמות להמחיש לך את גישתי.

נניח שמישהו היה רוכש את המילים "אורי ברייטמן" בידיעה שאתה מקדם אתרים הכי טוב שיש, ומוביל את הגולש דרך קישור ממומן לאתר של קידום אתרים – אבל לא סתם קידום ... קידום בשיטות של "כובע שחור" ...

או חמור מזה, בהגזמה ורק לצורך ההסבר... "אורי ברייטמן" מוביל לאתר נאו נאצי, או חלילה לאתרים אחרים שאינני רוצה אפילו לציין...
מה היית עושה? רואה ושותק? אומר: חופש הפרסום? אני מסופקת!!
לאחרונה יש אנשים רבים עיתונאים ועורכים שהקימו קול צעקה (זה היה בגל"צ, אם אינני טועה בשבוע שעבר, בטענה שלא יתכן שהאינטרנט יהיה פרוץ עד כדי כך שהשם "יצחק רבין" הוביל לאתר שטנה של תומכי יגאל אמיר, או המילים "דן חלוץ" הובילו לאתר השמצה נגדו. אגב, כל האתרים האלה נותקו מהמילים האלה לאחר שפנו לגוגל.. הם לא היו מוכנים לנתק את השם שלי מהאתר ההוא לפני שקיבלו את התביעה.

ראיתי שהתייחסת לעניין דן חלוץ ואני לא מצליחה להבין למה זה לא תקין לשלוח את הגולשים דרך הפרסום לאתר נגד דן חלוץ ואילו לאלה שקנו את המילים חנה קורן מותר להטעות ולמשוך אנשים שירשמו לקורסים לגרפולוגיה של המכללה האחרת.

נקודה נוספת. הם קנו את השם שלי כשם נרדף לגרפולוגיה. זה נראה תקין בעיניך? זו לא גניבת עין? גניבת דעת?

זאת ועוד... אתה בטח לא מודע לעובדה שאנשים רבים התקשרו ליוניברס לשאול מתי מתקיים הקורס בו אני מלמדת... לא אלאה אותך בפרטים.. אך בעצם המקרים האלה, אתה רואה תום לב או מניפולציה לא הגונה?

אתה מדבר על בתי המשפט בארה"ב ובישראל אבל לא מזכיר (מקוה שמתוך חוסר ידיעה..) את צרפת. דווקא שם יש שתי פסיקות נגד גוגל, של מלון מרידאן ושל לואי ויטון. בשני המקרים שדומים מאד למקרה שלפנינו, פסק בית המשפט סכומי עתק על השימוש בשם בצורה מטעה באדסנס.

ועובדה אחרונה: המשפט עדין מתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. השופט ישמע את העדויות, ילמד את החומר כראוי ויפסוק. אני חושבת שהיה ראוי שתחכה לתוצאות המשפט לפני שקבעת ש: "אין לה קייס".



מאחלת לך הצלחה.

חנה קורן


29.10.2006 - תגובה לחנה קורן

נשלח ע"י אורי ברייטמן

מנועי חיפוש הם כלי טכנולוגי בעל אמינות מוגבלת.
אנשים כבר התרגלו, מתרגלים ויתרגלו לעובדה שתוצאות החיפוש אינן מדויקות, ולעתים אף מטעות.
סקרתי לעומק את הפסיקה בתחום זה, כולל הפסיקה הצרפתית, ואני סבור שאין לך קייס מפני שאפילו הפסיקה הישראלית כבר הלכה בכיוון הליברלי.

למנועי החיפוש יש הרבה בעיות משפטיות, כולל גוגל ודיני סימני המסחר, אבל במקרה שלך - לא נגרמה כל הטעייה, והגולש הסביר כבר יודע שלא ניתן לסמוך באופן עיוור על תוצאות החיפוש של אף מנוע בעולם.

אם מישהו היה קונה את המילה "אורי ברייטמן" ומפנה לאתר ניאו-נאצי, הרי שהוא היה מועף מן התוכנית של גוגל בגלל שאסור לפרסם תכנים נאציים בישראל, ולא בגלל שום סיבה אחרת.

אם מישהו היה קונה את המילה "אורי ברייטמן" ומפנה לאתר SEO של כובע שחור - לא הייתי יכול לעשות שום דבר בעניין. אם המודעה עצמה לא היתה מטעה, ואם לא כללה את שמי באופן מטעה, הרי שהדין הקיים (בישראל ובארה"ב) נוקט גישה ליברלית.

לגבי סיפור דן חלוץ - שם טענתי בפירוש שיש הטעייה אמיתית בתוכן המודעה עצמה. המפרסם בחר להשתמש בכתובת היוצרת את הרושם הכוזב לפיו אתר צה"ל הרשמי מפרסם תכנים נגד חלוץ. טענתי בפירוש שבגלל ההטעייה, וגם בגלל התכנים המשמיצים - חייבים לעשות משהו בנידון.

אני מאחל לך הרבה הצלחה, אבל לדעתי אין לך שום קייס. לא שינית את דעתי באף אחד מן הטיעונים שהעלית. עם זאת, אני סקרן לגבי פסק הדין שתקבלי, מכיוון שהנושא מעניין בפני עצמו.

* * * *

אנונימי:
הגולש הסביר לא יודע לעשות הבחנה בין תוצאות חיפוש רגילות לבין תוצאות מכוונות. הגולש הסביר הוא לא אורי ברייטמן.

אורי בתגובה:
בית המשפט הישראלי מאמין שהגולש הסביר יודע מה ההבדל בין קישורים ממומנים (פרסומת) ובין קישורים רגילים שאינם פרסומת.

מכיוון שהגב' חנה קורן תובעת את גוגל ואת יוניברס בבית משפט ישראלי, מה שחשוב הוא מה בית המשפט חושב - ולא מה המגיבים כאן בבלוג חושבים. תקרא את הפסיקה בפרשת 'מתאים לי' ותבין את כיוון הרוח הכללי

אנונימי:
למיטב ידיעתי אין שום בקרה על המילים הנרכשות בגוגל
לפיכך כל אחד יכול לקנות כל מילה וגם את שמך ולהפנות לכל אתר שיעלה בדעתו. כך שהם לא ימחקו את שמך ותשאר מקושר לאתר נאו נאצי.
כמו כן; ניסיתי להכנס לאתר יוניברס שקנה את המילים "חנה קורן" והוא לא נמצא. לא קיים יותר.. כנראה שבכל זאת יש צדק.:)

אורי בתגובה:
זה לא מה שאמרתי

"לפיכך כל אחד יכול לקנות כל מילה"
לא אמרתי את זה.
יש מילים בעייתיות בכל שפה.
העניין הוא איך אתה כותב את המודעה שלך, ולאן המודעה שלך מפנה. האם מדובר במודעה מטעה? האם מדובר באתר זדוני או מטעה? אלו שאלות חשובות.

"כך שהם לא ימחקו את שמך ותשאר מקושר לאתר נאו נאצי"
אתה לא קורא מה שאני כותב.
אתר ניאו-נאצי הוא בלתי חוקי בישראל, ולכן הפרסומת תרד מן הסיבה הזאת. אין קשר למילת החיפוש "אורי ברייטמן" או "חנה קורן".

"ניסיתי להכנס לאתר יוניברס שקנה את המילים "חנה קורן" והוא לא נמצא. לא קיים יותר.. כנראה שבכל זאת יש צדק"
פשוט תקרא את פסק הדין בפרשת 'מתאים לי', ואז תבין שאין שום קשר לצדק. הסיבה לירידת האתר
שלהם אינה רלוונטית למקרה המשפטי הזה.

אנונימי:
לא מסכים איתך

ועדין מותר לנו להיות חלוקים בדעתינו.
מכל מקום, קבל תיקון: "צמד המלים "מתאים לי" הוא ביטוי שגור בשפה העברית." ציטוט מפסק הדין מה שלא נכון לגבי שם פרטי ושם משפחה של אדם שמפורסם בתחומו וזאת על מנת למכור את אותו מוצר או שרות. זו כן הטעייה !


אורי בתגובה:
באמת שאין לי מושג מי אתה, אבל אם באמת היית קורא את הפסיקה בפרשת 'מתאים לי' היית מבין שהפסיקה הלכה עם המגמה האמריקנית, שאומרת שאי אפשר להילחם בשיטת הפרסום של גוגל בעזרת דיני סימני המסחר.

המבחן היחיד שנקבע הוא מבחן ההטעייה - האם הפרסומת היא מטעה או לא.

תחפש "פלייסטיישן" בגוגל ישראל ותראה את התוצאות - העמוד מלא בפרסומות, וזאת למרות ש'פלייסטיישן' הוא סימן מסחרי בינלאומי מוכר ברמה הגבוהה ביותר.

נ.ב.
מאוד מטריד שאתה לא מזדהה. מי אתה? עורך הדין של הנתבעת?


אנונימי:
יש כאן כמה אנונימיים- אני רק אחד

ולא - אני לא עורך הדין של חנה קורן ולא עו"ד בכלל. אני מנכ"ל בחברת היי טק.

אין לי ענין להחשף כרגע וכל הענין שיש לי זה להצביע על עוול שנעשה על ידי שימוש בשם של אדם ללא הסכמתו.

אין קשר לפלייסטיישן שכן חנויות רבות מוכרות את המכשיר וזה שונה במהות.

במקרה שלנו לקוח שם של אשה מפורסמת בתחומה וניסו למכור בעזרת השם המסוים הזה את הקורסים אותם גם היא מעבירה מזה שנים רבות.

מבחינת גוגל זה כמו לקבל מודעות שיטנה לעתון ללא כל עריכה.
זה לא נראה לי תקין; לא סביר ולא יקרה בעולם העיתונות.


אורי בתגובה:

"אין קשר לפלייסטיישן שכן חנויות רבות מוכרות את המכשיר וזה שונה במהות"
יש קשר לפלייסטיישן מבחינת המשפט - השם 'חנה קורן' הוא סימן מסחרי. זה מה שבית המשפט רואה לפניו. השאלה המשפטית היא - האם מותר להשתמש בסימן מסחרי כמילת מפתח במנוע חיפוש? התשובה של בתי המשפט בארה"ב ובישראל היא: כן, כל עוד הפרסומת אינה מטעה. זה מה שטענתי, ולכן 'פלייסטיישן' הוא סימן מסחרי חשוב מאוד, לצורך העניין, כי הוא מוגן בכל העולם.

"במקרה שלנו לקוח שם של אשה מפורסמת בתחומה וניסו למכור בעזרת השם המסוים הזה את הקורסים אותם גם היא מעבירה מזה שנים רבות"
זה לגיטימי לחלוטין, כי מי שמחפש 'חנה קורן' יחפש קורסי גרפולוגיה. זה מותר וזה נעשה כל יום בכל החנויות בעולם: אתה בא ומבקש 'סוני' אז מציעים לך 'סניו' בחצי מחיר.

"מבחינת גוגל זה כמו לקבל מודעות שיטנה לעתון ללא כל עריכה"
ההשוואה איננה במקום. אין כאן שום שיטנה - יש שימוש מסחרי בסימן מסחרי של אדם, בלי להטעות את הציבור.


"זה לא נראה לי תקין; לא סביר ולא יקרה בעולם העיתונות"
אולי לך זה נראה לא תקין מפני שאתה לא בקיא בצד השיווקי והמשפטי של התחום, אבל בכל העולם אנשים קונים סימנים מסחריים כמילות מפתח, וכל עוד המודעה אינה מהווה הטעייה - זה חוקי למהדרין. אגב - מנוע חיפוש אינו עיתון, בשום צורה שהיא.






כלי חדש של גוגל לבעלי אתרים: וובסייט אופטימייזר


פורסם במקור ב- 21/10/2006
עודכן ב-25/09/08

צעד קטן לגוגל, צעד גדול לשימושיות: החבר'ה במאונטיין-וויו הוציאו גרסת בטא לתוכנה חדשה, וובסייט אופטימייזר, שאמורה לעזור לבעלי אתרים ולמפרסמים לשפר את יחס ההמרה שלהם. בתחילת הדרך השירות הוצע למספר מוגבל של משתתפים, ולאחר מכן נפתח לכל בעלי חשבונות גוגל.

אז מה הרעיון, בשורה אחת? לבנות את העמוד האידיאלי, שהופך כמות גדולה של גולשים אקראיים למבקרים פעילים, שעושים מה שאתה *רוצה* שיעשו: רוכשים מוצר או שירות, יוצרים קשר עם הארגון שלך, נרשמים לקבלת הטבה, מוסרים לך פרטים אישיים על עצמם ו/או כל פעולה שמביאה לך תועלת - דרך האתר.

איך עושים את זה? יוצרים גרסאות שונות של 'עמודי נחיתה' בשינויים קלים, מנתחים את הנתונים ומגיעים למסקנות. לאחר שכמות מספקת של משתמשים מצטברת במערכת, אפשר להחליט איזה עמוד נחיתה הוא ה"מושלם" ביותר, מבין כל האפשרויות העומדות לפנינו.

למי זה מתאים? כל מי שיש לו אתר עם יעדים מסחריים ו/או שיווקים מוגדרים. אם יש פעולה כלשהי שאותה אתם רוצים שהמשתמשים יבצעו (רכישה, הצטרפות, מסירת פרטים), הכלי הזה יכול לעזור לכם להפסיק לנחש ולהתחיל לקבל מידע מוצק על האפקטיביות של האתר.

איך מפעילים את זה? יש שתי דרכים: 1) דרך גוגל אנליטיקס - למדוד את הכל דרך תוכנת האנליטיקה של גוגל, כרגיל בלי לשלם כסף לגוגל על שום דבר; 2) דרך גוגל אדוורדס - התוכנה מתממשקת למערכת הפרסום המשוכללת של גוגל, ומאפשרת שיפור יחס המרה בצורה קלה-יחסית.

האופטימייזר משתלב יפה עם המגמות העכשוויות של הפרסום באינטרנט. התחום עבר אבולוציה מואצת מ"חשיפות" (CPM) אל "קליקים" (PPC), ועכשיו "פעולות" (PPA), או "יחס המרה" (קונוורז'ן רייט). המיקוד של השחקנים הגדולים ברשת הוא על תוצאות: מה אני מקבל בפועל, על כל סכום מדיד שאני משקיע בפרסום מקוון?

וובסייט אופטימייזר למעשה "תוכנת שימושיות" (Usability) עבור סוחרים גדולים, שמתחילים להתנהג יותר ויותר כמו חוקרים מדעיים. וובסייט אופטימייזר מאפשר לאתרי המסחר האלקטרוני הגדולים בעולם לבצע מחקרי שימושיות זולים, תוך בדיקת התנהגות הלקוחות בפועל.

מילת המפתח היא קומבינציות (שילובים): עושים שינוי קטן בכותרת של האתר, שומרים את הגרסה החדשה לצד הגרסה המקורית, ומחכים שהמשתמשים יתחילו להצביע עם העכברים. אחר כך עושים שינוי אחר בתמונת המוצר או בתיאורו, ושוב מחכים לנתונים שיזרמו. בסוף התהליך יש לנו אוסף של קומבינציות עם שיעורי הצלחה שונים, כמו שראיתם בתרשים שמופיע בראש פוסט זה.

אם קומבינציות הן עניין מסובך מדי בשבילכם, ניתן לבצע גם מבחן א' לעומת ב' (באנגלית: A/B Testing). האופציה הפשוטה-יותר שמציע גוגל נותנת לכם אפשרות להעלות שני עמודים שונים לרשת (עמוד בקרה ועמוד ניסוי), ולקבל מסקנות מובהקות בזמן קצר-יחסית, בוודאי בהשוואה למבחן הקומבינציות שדורש כמות גדולה יותר של תנועה כדי להשלים את הניסוי.

בשביל להשתמש בתוכנה הזאת, חובה לפתוח חשבון של גוגל אנליטיקס (analytics). זה הבסיס של השירות. למי שרוצה, אפשר גם להיות מפרסם פעיל של גוגל אדוורדז (adwords). בהחלט צריך ידע בסיסי ב-html כדי להשתיל את הסקריפטים ולערוך חלק מהשינויים, וצריך גם להשתיל את קוד מדידת יחס ההמרה שמספק גוגל. חשוב לציין שהכלי מודד את כל מקורות התנועה, ולא רק פרסום במנועי חיפוש.

הבעיה של ה"אופטימייזר" -- מלבד היותו שירות "נסתר" עבור רוב לקוחות גוגל - היא שממש לא פשוט להשתמש בו. צריך הרבה סבלנות וכוח-רצון כדי לקרוא את הוראות השימוש, להתקין אותו כהלכה, ליצור גרסאות שונות, להשתיל את הקודים ולערוך את הניסוי עד הסוף. סביר להניח שהוא מיועד למשתמשים מנוסים, מפרסמים בינוניים וגדולים בלבד, במיוחד לכאלו שיש להם שליטה טובה על קוד העמודים, וגם מספיק זמן ומשאבים כדי לבצע מחקרים שיווקיים בעצמם.

האופטימייזר לא ממציא את העולם מחדש: כלים למדידה ושיפור של יחס המרה (היחס בין גולשים פסיביים ובין לקוחות פעילים) היו קיימים בשוק כבר לא מעט שנים. חברות שיווק דיגיטלי שונות כבר פיתחו מגוון כלים למעקב אחרי התנהגות המשתמשים, כדי להציע פתרונות אופטימיזציה לבעלי חנויות ואתרים מסחריים גדולים. הייחוד של "וובסייט אופטימייזר" הוא, כרגיל, היותו חינמי: אין עלויות רכישת תוכנה, רק השקעה של זמן ומשאבים ארגוניים בהטמעת התוכנה והפעלתה.

כמו גוגל אנליטיקס, התוכנה הסטטיסטית החינמית שנועדה לשפר את גוגל אדוורדז כמוצר פרסום משוכלל, כך גם "וובסייט אופטימייזר" מיועד בין השאר גם לשפר את האפקטיביות והאטרקטיביות של אדוורדז כמוצר פרסום עוד יותר משוכלל. האסטרטגיה של גוגל היא להציע שירותים משלימים בחינם, וזאת כדי לעודד את כל המפרסמים בשוק לפתוח ולנהל חשבון של אדוורדז (השירות הרווחי ביותר של החברה, ומקור הכנסותיה המרכזי מאז ומתמיד).

מדידת יחס המרה היא לא עניין פשוט, ובוודאי גם לא עריכה של מחקרי שימושיות מסחריים. מרבית המפרסמים לא יצליחו לעמוד במשימה, כיוון שהם נוטים לראות לטווח הקצר, ואין להם את המשאבים הארגוניים כדי להתמודד עם הדקויות הטכניות של המערכת. קומץ הארגונים שיתנפלו על השירות הזה, גם ירוויחו ממנו בטווח הבינוני והארוך. כאמור, רק מפרסמים גדולים ורציניים ישקיעו את הזמן והמשאבים בהטמעתו, לימודו והפעלתו לאורך זמן.

זה גם הזמן להזכיר לכל עורכי הקמפיינים בחברות האינטראקטיב הגדולות: קמפיינים ב"פלאש" אינם יכולים להימדד בקלות על ידי תוכנות כאלה, כיוון שלא ניתן "לפרק" את הקוד הפלאשי למרכיביו וכך להציע שיפורים בכל מרכיב בנפרד. ניתן לערוך מבחני A-B פשוטים לשני עמודי פלאש שונים, למשל, אבל יהיה קשה ליצור קומבינציות מורכבות.

עמודי נחיתה אידיאליים הם, עדיין, מבוססי html מסורתי. מי שרוצה להפוך את האינטרנט למדע שימושי, מוטב לו שיעזוב בצד את ה"מגניבות" של הפלאש ויחזור אל הקוד המלוכלך, המורכב, המדיד והגמיש של html הישן והטוב.


מיתוסים שהגיע הזמן להפריך לגבי פרסום בגוגל

פורסם במקור ב-19/10/2006

המאמר של לירון רוז תחת הכותרת "פרסום אתרים בגוגל" הקפיץ אותי קצת.

זה נכון שהתחום שלנו מתעדכן מהר, אבל כל כתבה באינטרנט חיה לנצח, ולכן ממשיכה להטעות רבים וטובים, במיוחד אם קרו מאז תהפוכות רבות בענף החיפוש.

והנה מה שכתב מר רוז:

"היתרון העיקרי של ה PPC על פני השיטה האורגנית הוא זמינות ומיידיות - ניתן להעלות קמפיין ראשוני לאוויר תוך פחות משעה"

  • לא מדויק. מי שמעלה קמפיין לאוויר תוך שעה, כנראה ייכשל. העבודה על קמפיין במנועי חיפוש, כיום, לוקחת הרבה יותר זמן, בעיקר בגלל התחרות העזה וריבוי המפרסמים. המילים הברורות-מאליהן הפכו זירת התכתשות, וצריך לחשוב מחוץ לקופסה. גם הדרישות של מנועי החיפוש עלו בתקופה האחרונה, והם מבקשים מן המפרסמים לעבוד יותר קשה על ניהול הקמפיין בשביל לא לפגוע במוניטין (ובמחיר המניה) של הנהלת המנוע.

"בקמפיין PPC אין חשיבות למספר קישורים, איכות קישורים, כותרות, תכני הדפים Pagerank ועוד פרמטרים קריטיים ל SEO"

  • לא נכון. גוגל, למשל, מפעיל את רובוט adsbot (אדסבוט), הסורק את תכני האתר המפרסם, בודק את הרלוונטיות, את הטקסטים, את הקישורים ואת המוניטין של האתר עצמו ברשת. הרובוט כבר הולך מעבר לדף המקושר, ובודק גם את שאר האתר של המפרסם. תוצאות הסריקה משפיעות על "ציון האיכות" של המפרסם, ומשפיע על מיקומו באופן מובהק. כיום, גם קישורים ממומנים נבחנים בזכות מגדלת -- אמנם לא באותו תיחכום של התוצאות הטבעיות, אבל גם לא רחוק כל כך.

"מיקום מודעת ה PPC שלכם בגוגל נקבע על ידי שני פרמטרים בלבד...הסכום המקסימאלי שאתם מוכנים לשלם על כל קליק...(ו)יחס ההקלקה של המודעה"

  • לא נכון. גוגל, למשל, פיתח את "ציון האיכות" (Quality Score) שהוא שיקלול די מתוחכם של תוצאות סריקת העמוד (ע"י רובוט אדסבוט), ביחד עם שיעור ההקלקה (CTR או שק"ל), ועם משקל נמוך לגובה ה'ביד' שלכם. יש משקל גם לתקציב היומי - גוגל מעדיף את אלו שמוציאים הרבה כסף בכל יום, דהיינו אלו שיש להם ארנק גדול.

"שיפור טקסט המודעה מהווה גורם קריטי בכל ניסיון להגדיל את התנועה מהמודעה"

  • לא מדויק. לא רק שיפור טקסט המודעה מהווה גורם קריטי, אלא גם כמות המודעות החלופיות בכל קבוצת מודעות. גוגל מעדיף מפרסמים שמשקיעים זמן ומאמץ בכתיבת מספר מודעות שונות בכל קבוצה, כך שהוא יוכל לבחור מהן את הטובה ביותר על ידי רוטציה (סיבוב) ובדיקה סטטיסטית לגבי המוצלחת שביניהן. לכן, גם מודעה אידיאלית אינה יכולה להתחרות בקבוצה של מודעות טובות עם רוטציה פנימית.

"הפונט העברי גוזל 2 תווים לכל אות עברית והמשמעות היא שהמודעות העבריות הן קצרות יותר"

  • לא נכון. זה היה נכון לפני כמה שנים בגוגל, אבל כיום זה כבר לא כך. גוגל קיבל משוב מן הגולשים ופתר את הבעיה עבור המשתמשים בעברית. כיום ניתן לדחוף 25 תוים בכותרת ו-35 תוים בכל שורת מודעה. חבל שהמאמר של לירון רוז לא עודכן.

"מספר רעיונות להגדלת כמות מילות החיפוש...שימוש בכלים ושירותים ייעודיים, למשל Wordtracker"

  • לא מדויק. דווקא וורד-טראקר לא עובד בעברית. למעשה, אין כיום כלי יעיל באמת לאיתור מילות מפתח בעברית, בוודאי לא בהשוואה למצב באנגלית. את המצב הזה יוכלו לפתור מנועי חיפוש קטנים ועצמאיים כמו תפוז או נענע, שיכולים לחתום על הסכם עם חברה חיצונית שתיצור כלי שכזה.

למה גוגל מנצח, וואלה צולע ומנוע MSN נופל

פורסם במקור ב-18/10/2006

הנה דרך פשוטה להבין מדוע גוגל כבש את פלשתינה, וואלה מתנשף מאחוריו ומגיר ליטרים של זיעה, והרחק מאחוריהם מדדה מנוע MSN ישראל עם תוצאות עלובות למדי. נתייחס גם למנוע של נענע, ולזה של יאהו (Yahoo) הבינלאומי, התומך בעברית.

והיום, ילדים, נחפש "ויאגרה".

מה גוגל מביא?

  • כל התוצאות האורגניות - רלוונטיות: אתר מדי-לייף, מאמר ynet, מונחון אינפומד, ערך ויקיפדיה, ואפילו אתר כלשהו המאוכסן תחת 'פלאט נענע' ומכיל מידע רלוונטי
  • הקישורים הממומנים מופיעים באלגנטיות מצד שמאל, לא מפריעים - עם 75% רלוונטיות (3 מתוך 4 פרסומות קשורות ישירות לנושא הנדון)

מה וואלה מביא?

  • התוצאה הראשונה - בתשלום: חנות למוצרים סניטריים. אכזבה מוחלטת. חוסר רלוונטיות שצועקת "אנחנו מנוע חיפוש שמטיל את מימיו על המשתמש"
  • במקום השני - אתר מדי-לייף, בתשלום
  • במקום השלישי - תוצאה אורגנית, אבל שוב מדי-לייף (שילמו סתם, כי בכל מקרה מופיעים יפה מאוד)
  • שאר התוצאות האורגניות - רלוונטיות כמו גוגל, אבל העיצוב הבעייתי של עמוד התוצאות (מלא באלמנטים שאינם ממוקדים במטרה, כגון באנרים או מדד באזז סתמי) פוגע ברושם הכללי
  • אין הדגשה של ביטוי החיפוש בכותרות התוצאות (הקישורים הכחולים)

מה MSN ישראל מביא?

  • חמש התוצאות הראשונות - לא רלוונטיות לחלוטין: שני פורטלי סקס, אתר נערות ליווי, חברת עגורנים לתעשייה (!) ועוד פורטל סקס לקינוח. כל הקישורים - ממומנים, וקשה מאוד לגולש הממוצע להבחין בכך. מישהו אמר גילוי נאות ולא קיבל? בהחלט.
  • התוצאות האורגניות דווקא רלוונטיות - אבל הראשונה שבהן אינה אידיאלית (און-קליניק במקום אתר ויאגרה של היצרן הרשמי, או המפיץ הישראלי), ואחרי 5 התוצאות הראשונות הרעות, הגולש חשדן, מבולבל ולא מרגיש בנוח

מה נענע מביא?

  • התוצאה הראשונה - הרשמי של ויאגרה. רלוונטי, ולא בתשלום (מוגן בגלל סימן מסחרי)
  • במקום השני - אתר מדי-לייף בתשלום; רלוונטי אך המילה ויאגרה לא מופיעה בכותרת
  • במקום השלישי - פורטל סקס כללי, בלי שום איזכור למוצר הנדון. חבל!
  • בתוצאות האורגניות: רוב התוצאות קשורות ישירות לנושא, אך לא כולן (לפחות ארבע תוצאות בלי קשר ברור לחיפוש)
  • אין הדגשה של ביטוי החיפוש בתוצאות החיפוש, לא בכותרת ולא בציטוטים (קשה לסריקה מהירה, מקשה על איתור רלוונטיות)

מה יאהו מביא?

  • גם כאן, התוצאה הראשונה הולכת לאתר הרשמי - בדיוק מה שצריך
  • עשר התוצאות הראשונות רלוונטיות כולן, אך פחות עיוניות משל גוגל
  • אין אף קישור ממומן (לא בעברית ולא באנגלית) באף אחת מן התוצאות (אוברצ'ור לא פועלים בישראל, עדיין)
  • כל התוצאות מיושרות שמאלה, ומקשות על הקריאה
  • היעדרם של קישורים ממומנים מעלה חשד שהמנוע אינו פופולרי/מבוקש (ולא כך הדבר)

סיכום ביניים

  • עמוד תוצאות החיפוש של גוגל ענייני, רלוונטי ומעורר אמון
  • עמוד תוצאות החיפוש של וואלה מבולבל, לא לגמרי אמין, ומשדר זלזול מסוים
  • עמוד תוצאות החיפוש של MSN ישראל חסר אמינות לגמרי, אינו מבחין כראוי בין פרסומות ובין קישורים טבעיים, ומשדר הזנחה מוחלטת
  • עמוד תוצאות החיפוש של נענע אמין ברובו, אך לא ממחיש את הרלוונטיות שלו בגלל אי-הדגשת ביטוי החיפוש בתוצאות עצמן
  • עמוד התוצאות של יאהו טוב, ואפילו נטול פרסומות, אבל מיושר שמאלה, לא ידידותי למחפש העברי (מימין לשמאל) ואין לו גרסה ישראלית נוחה לחיפוש מהיר

סיכום סופי

  • גוגל שולט בצדק, וואלה מפספס, MSN אוכל עפר, נענע ויאהו מחוץ לתחרות

מנועי חיפוש - האם הם בטוחים?

פורסם במקור ב-17/1/02007


מסתבר שלא בטוח להשתמש במנועי חיפוש, במיוחד אם אתה ילד, גולש מתחיל או סתם אדם שנותן אמון מוגזם באתרים.


תוצאות החיפוש מלאות באתרים עוינים-עד-פליליים, שינסו להשיג את כתובת הדואל שלך ולשלוח לך ספאם לכל החיים, למכור לך בכסף מלא תוכנה שהיא למעשה חופשית (freeware), להשיג את מספר כרטיס האשראי שלך תוך התחזות לאתרים אמינים (phishing), לחדור אל המחשב שלך, לתת לך תוכנות רוגלה (spyware), תוכנות-פרסומת (adware) וסתם תוכנות רעות שמזיקות למחשב שלך (malware).

מחקר מקיף וראשון מסוגו של חנה רוזנבאום ובן אדלמן בארה"ב (פורסם ב-12 במאי, 2006), הגיע למסקנות הבאות:

  • כל מנועי החיפוש הגדולים מחזירים תוצאות חיפוש מסוכנות במילות מפתח פופולריות, כגון 'שומרי מסך', 'תוכנות חינם' או 'משחקים להורדה'
  • גוגל נמצא במקום טוב באמצע (5.3% סיכון) בין מנוע אסק (6.1% סיכון) ובין אם-אס-אן העולמי (3.9% סיכון)
  • קישורים ממומנים מכילים פי 2 עד פי 4 תוצאות מסוכנות, בהשוואה לקישורים אורגניים
  • אין קשר מובהק בין מיקום טוב בתוצאות החיפוש ובין אתרים מסוכנים: התוצאות בעמוד הראשון היו רק קצת פחות מסוכנות, בהשוואה לאלו בעמוד השני והלאה
  • מילות מפתח באנגלית כדוגמת "שומרי מסך חינם", "ברשר", "קאזה", "הורדת מוסיקה" ו"משחקים חינם" היו מסוכנות מאוד: הסיכון הגיע עד 72% בתוצאות החיפוש
  • הערכה: הצרכנים האמריקנים מבצעים 285 מליון קליקים לאתרים מסוכנים בכל חודש

"זה ממש ג'ונגל שם בחוץ", מסכמים החוקרים את הממצאים.

מה עושים? מזהירים כל מי שאתם מכירים לא להוריד תוכנות חינמיות בלי לוודא היטב שהן בטוחות לגמרי, לא להסתמך על מנועי חיפוש כעל "שומרי הסף", ולא להאמין שכל אתר באינטרנט הוא בעל מטרות טובות, בהכרח. מנועי חיפוש עדיין אינם עושים עבודה טובה בהגנה על הגולשים החלשים, אלו שאינם מסוגלים להבחין בין האקר או ספאמר ובין ספק לגיטימי של מוצרים ושירותים.

במילים אחרות: אם מישהו מציע לכם אייפוד בחינם (Free iPod) תמורת מילוי פרטים או מסירת כתובת דואל, הציעו לו לחפש את החברים שלו בגוגל.

ותפסיקו להוריד כבר שומרי מסך. באמת שהגיע הזמן ללמוד מטעויות.

20.8.2007

הנשיא, המתלוננת ו... מנועי חיפוש, כמובן

פורסם במקור ב-17/10/06

החוק אוסר את פרסום שמותיהם של קורבנות בתיקים של עבירות מין, גם אם המשטרה לא הוציאה צו איסור פרסום. זה נכון גם לפרשת הנשיא והמתלוננת המפורסמת א'.

מנועי חיפוש, מעצם טבעם, אינם אמורים לכבד את זכויותיהם של נפגעי עבירות מין. הם גם אינם קוראים ו/או מקבלים צוי איסור פרסום, ואינם כפופים לעורכים הדואגים לחסום, למחוק, לצנזר ולתקן פרסומים המפרים צוים שכאלו. לכן ניתן למצוא את שמה המלא של המתלוננת באמצעות שימוש מושכל במנועי חיפוש עבריים. בזמן ירידת שורות אלה לדפוס, אפילו ניתן למצוא את שם המתלוננת בדף רשמי של אתר בית הנשיא (הדף קיים, אבל אינו מקושר יותר מתוך האתר; לא ברור מדוע הדף עצמו טרם נמחק; לאחר חודשים רבים הוא עבר שיכתוב, ועתה אינו כולל את שם המתלוננת).

ייתכן שלמתלוננת קוראים אורית, אורנה, אסנת, אירית, אודליה,אוריאן, אורה או אפילו אשבולית. וייתכן ששם משפחתה הוא כהן, גרינברג, גבריאלי, בלומנטל, בייניש, פולק, דוידזון, פוקס, לביא, אסולין, אייזן או לוי. הכל אפשרי, והכל נכון באותה מידה שהוא לא נכון. ייתכן שהנשיא קיים מין אורלי (דהיינו, Oral, באמצעות הפה) עם המתלוננת - בסגנון קלינטון; אולי ממש כפה את עצמו באלימות, ואולי זה נעשה בהסכמה חלקית תוך ניצול מרות. הסיפור עדיין בחיתוליו. אנחנו נמצאים במצב של "נבצרות מידע זמנית". אולי בקרוב נדע הרבה יותר.

כמו אריק שרון שהסתער על התעלה במלחמת יום כיפור; כמו העיט המצוי הצולל מטה-מטה אל טרפו בלב המדבר; כמו נפוליאון בונפרטה שהגיע עם צבאו עד שערי וינה; כמו המאבטחים של רבין שקפצו על יגאל עמיר לאחר שנשמעו היריות, וכמו חיים רביבו שהסתער על שוערי אירופה במסגרת סלטה ויגו, כך הסתערה התקשורת על הנשיא ועשתה הכל - מלבד חשיפת שם המתלוננת. מנועי החיפוש הישראליים לא הצטרפו אל מלאכת הצנזורה, וכך משכו אליהם גולשים סקרנים רבים.

השורה התחתונה: מי שכבר עשה את שיעורי הבית ויודע מהו שם המתלוננת, אולי אף ימצא את ה'פוסט' הזה ממש, משולב בתוך תוצאות החיפוש שלו. מדוע? מפני שייתכן כי שמה של המתלוננת נגד משה קצב אכן מופיע כאן, בתפזורת הטקסטואלית הזו, שרק מנוע חיפוש בלתי-אנושי יוכל למצוא בה הגיון.

עדכון - 25 מאי 2013: אורלי רביבו, א' מבית הנשיא שהיתה הראשונה לצאת כנגד משה קצב, יצאה מאלמוניותה בראיון מיוחד לערוץ 10 (ענת גורן). עכשיו שמה של הנאנסת הוא נחלת הכלל. ואם קראתם היטב את הפוסט, בוודאי שמתם לב לכך שהביטוי "חיים רביבו" ו"מין אורלי" שולבו בפוסט כדי לאפשר לגוגל לאתר את הצירוף "אורלי רביבו" בתוך סבך הרמזים.


איך משרד הפנים מבזבז כסף על מנועי חיפוש

פורסם במקור ב-16/10/2006

לממשלה המקוצצת והמקצצת שלנו אין יותר מדי כסף לבזבז על פרסום מיותר במנועי חיפוש, נכון?

אז זהו, שלא. הנה מה שרואים אם מחפשים "משרד הפנים" בגוגל:


חיפוש על משרד הפנים בגוגל


איפה נמצא באמת משרד הפנים?


האם הוא נמצא ב"קישורים הממומנים" (רקע כחלחל) תחת הדומיין Gov.il או שהוא נמצא בתוצאות האורגניות (רקע לבן) עם הדומיין Moin.gov.il?


לא ברור למה מבזבזת הממשלה כסף על קניית המילה הפופולרית "משרד הפנים", אך ורק כדי להסיט גולשים מאתר משרד הפנים אל אתר אחר, שמתיימר לספק את שירותי המשרד הללו במקום אחר?


בשביל מה הכפילות המיותרת הזאת?


ממילא אתר משרד הפנים מופיע בתוצאה הראשונה של החיפוש, וכל מה שנשאר לעשות הוא לשלב את שירותי Gov.il בתוך האתר האמיתי של משרד הפנים. כך הדברים היו עובדים במדינה מתוקנת, שבה יד ימין -- היד עם העכבר -- יודעת (בערך) מה עושה יד שמאל.


אז אם מטרתו של Gov.il הוא לבזבז כספי-ציבור על פרסום מיותר במנועי חיפוש, אז הוא ממלא היטב את תפקידו. ואם יש לו מטרה נוספת -- ליצור כפילות מיותרת ומבלבלת בשירותי משרד הפנים -- אז גם כאן הוא מהווה הצלחה מסחררת.


השורה התחתונה היא זו: אם אני מחפש את משרד הפנים, צריכה להיות לו רק כתובת אחת. פורטל השירותים והמידע לא יכול להתחרות באף משרד ממשלתי, כי הבלבול רק יילך ויגדל.


התחרות האבסורדית בין משרדי הממשלה ובין פורטל השירותים (Gov.il) אינה תורמת דבר למשתמש הסופי, ומעידה בעיקר על מדיניות אינטרנט גרועה מצד הממשלה.


ועוד לא אמרנו מילה על כך שלאתר משרד הפנים יש שתי כתובות שונות: Moin.gov.il וגם Pnim.gov.il. שתי הכתובות הללו נסרקות בנפרד במנועי החיפוש, ורק מגבירות את הבלבול הקיים. אבל מה אפשר לצפות ממשרד ממשלתי, שהפך שם נרדף לשביתות חסרות תועלת, שירות עלוב ופוליטיקה קטנה?


דן חלוץ ומלחמתו האפשרית במנועי החיפוש

פורסם במקור ב-16/10/2006

בואו נביט רגע ביחד על מודעת הטקסט המתקבלת בחיפוש על "דן חלוץ" במנוע גוגל:

 
אך שימו לב לכתובת האתר המופיעה במודעה: war.criminal.idf.il.
זוהי לא כתובתו האמיתית של אתר היעד.
על פי החוק, למפרסם אסור להטעות את הציבור.
  • עצם העובדה שבמודעה כתוב idf.il (אתר צה"ל) - זו מהווה לכשעצמה הטעייה.
וזאת למה? כי הגולש הממוצע עלול לחשוב שאתר צה"ל דורש מדן חלוץ להתפטר. מעבר להטעייה (עוולה אזרחית - גניבת עין), זו עשויה להיות התחזות - עבירה נוספת על הדין האזרחי.
בואו נניח לרגע בצד את העובדה שהאתר עצמו (המאוכסן על שרת ספידי-נט) קורא לרמטכ"ל להתאבד. המודעה עצמה היא מטעה, ולכן היא פסולה.

זמן רב לאחר פרסום פוסט זה, ובלי קשר אליו, שינתה גוגל את מדיניות הפרסום שלה: לא ניתן לפרסם כתובת אתר ("כתובת לתצוגה") שאינה תואמת את הכתובת האמיתית ("כתובת היעד"). אחרי מספר שנים שבהן גוגל איפשר למפרסמים להציג "אמת אחרת" לציבור, הוא הקשיח את תנאיו ולא איפשר חריגות. ועל כך אנחנו מברכים, בהחלט.

  • האם דן חלוץ יוכל לתבוע את גוגל על פרסום מטעה?
כנראה שלא. הוא יוכל, לכל היותר, לפנות אל משרדי גוגל (בארץ או בחו"ל) ולדרוש מהם להחליף את הכתובת הירוקה, כך שתהיה תואמת לכתובת האמיתית על שרתי ספידי-נט.
  • ומה לגבי תוכן האתר? ("דן חלוץ הוא פושע מלחמה")
לא צריך להיות פרופסור למשפטים כדי להבין שתוכן האתר הוא בעייתי, ועלול אף להוביל לתביעת דיבה נגד מקים האתר. אדם אינו מוגדר 'פושע מלחמה' עד שלא הורשע בבית הדין לפשעי מלחמה. גם גנרל הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. אבל גוגל יטען שהוא לא אחראי לתוכנם של אתרים שהוא מפרסם אותם. אתם מכירים את המשפט "המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות?" - זה קו הגנה מקובל.
אבל הטענה "אני לא אחראי, אני רק מפרסם" היא תמיד בעייתית, במישור הציבורי והעסקי גם יחד. אם האתר האנטי-חלוצי עובר על החוק, או שיש חשד סביר שהוא עובר על החוק, מנוע חיפוש "סביר" אמור לנקוט בכל פעולה אפשרית כדי למנוע הפרה כזאת של חוק. הוא לא בהכרח צריך לפצות את הנפגע (להזרים אלפי דולרים לחשבון הבנק הנאה של חלוץ), אבל צריך לפעול כדי להסיר את המודעה בהקדם. אחרת נוצר מצב שבו גוגל מתעשר על חשבון הנפגע (במקרה הזה, דן חלוץ).
אם דן חלוץ יחליט לפתוח בהליך משפטי נגד מפרסם המודעה ונגד אתר ספידי-נט, גוגל ישראל עלולים להסתבך בפרשה שרק תעשה להם יחסי ציבור רעים. גוגל לא צריכים את הסקנדל הזה על הראש, והוא רק פוגע להם בתדמית המבוססת של "אל תהיו רשעים" (Don't be Evil). זאת סיבה מספיק טובה בשביל להרחיב את צוות גוגל ישראל כדי למנוע אסונות יחצ"נים כדוגמת הקמפיין נגד חלוץ.
  • למה החיפוש על "פדופיליה" מביא את דן חלוץ בתוצאות?
 


זה כבר הזוי לגמרי, אבל למה לקנות את מילת החיפוש "פדופיליה" עבור מודעה נגד דן חלוץ? אם הסיפור היה מגיע לבית המשפט, היתה עולה שאלה תקדימית: האם קניית מילת חיפוש "מתועבת" המקשרת אל שמו של אדם מסוים - היא למעשה דיבה? כל ספק, אין הכוונה ון שמר דן חלוץ הוא פדופיל, ואפילו לכאורה, אלא רק לדווח על כך שמישהו החליט לקנות את המילה הטעונה הזאת, ולפרסם בה מודעה פטית נגד חלוץ. אין ספק שנחצה כאן גבול - השאלה היא איך זה ייגמר.
(עדכון: המודעות נגד דן חלוץ הוסרו מן המערכת של גוגל, בסופו של דבר; צילומי המסך שאספנו נותרו כאן, כעדות לקמפיין מכוער במיוחד)

הפקולטה למדעי השגיאה ע"ש סבר פלוצקר

פורסם לראשונה ב-15/10/2006

הפרשן הכלכלי של 'ידיעות אחרונות', סבר פלוצקר, כתב טור על עסקת גוגל-יוטוב (אין ארוחות חינם, 14/10/06) שהיה מלא בכל כך הרבה שגיאות, שהיה פשוט קשה להתאפק.

וכך משרבט לו הפרשן פלוצקר:
"אתם חושבים שאתם משתמשים במנוע החיפוש של "גוגל" בחינם? לא היו הדברים מעולם...
מי שמשלם הם המפרסמים"

וכך אפשר לענות לו:
הרבה לפני שגוגל פיתח את מודל הפרסום שלו, הוא סיפק את השירות בחינם לכל הגולשים. מי שילם? לא המפרסמים, אלא קרן הון סיכון ועוד כמה בעלי הון בעמק הסיליקון. ומה קורה היום? מי שבאמת משלם על התחזוקה של גוגל זה וול-סטריט. ההנפקה הציבורית של גוגל היא זו שהביאה לחברה את הכסף הגדול, שממנף את תזרים המזומנים הנדיב - שאותו באמת מספקים המפרסמים.


אך שגיאה אחת לא מרתיעה את מר פלוצקר:

"גוגל טוענת שהיא נטלה על עצמה בהתנדבות אלוהית את המשימה "לסדר ולקטלג" את כל המידע האנושי"

האמת אולי קצת שונה:
לא התנדבות אלוהית אלא אסטרטגיה עסקית. תאגידים גדולים שוכרים חברות יעוץ ארגוני שעוזרות להם לנסח חזון עסקי ברור, שאותו העובדים צריכים להבין וליישם. מהו החזון העסקי של תאגיד ידיעות אחרונות, מלבד להיות מונופול תקשורתי?


שתי שגיאות הן שום דבר עבור העיתונאי פלוצקר:

"החבר'ה בגוגל עשו את החשבון המדויק והגיעו למסקנה שהמפרסמים ישלמו, במהלך השנים הקרובות, את כל 1.6 מיליארד הדולרים ועוד ישאירו רווח נאה"

זוהי השערה שאין לה על מה להתבסס:
החבר'ה בגוגל אינם נביאים, ולכן לא יכולים לחשב במדויק כמה יוציאו המפרסמים בשנים הקרובות על יוטוב. יש להם שיקולים נוספים מלבד הכנסות עתידיות מפרסום -- כגון תדמית חדשנית, העלאת מחיר המנייה, גניבת יוטוב מידי המתחרים העסקיים, דריסת-רגל בעסקי הנטוורקינג אחרי החמצת עסקת
מייספייס -- ומלבד זאת, ייתכן שהם שילמו מחיר יקר מדי על אתר עם בעיות משפטיות שלא יחזיר את ההשקעה בשום צורה שהיא.


אך ההוגה פלוצקר ממשיך וממשיך:
"
כשהלקוח לא משלם מאומה תמורת השירות בו הוא משתמש, נותן השרות נוטה, במוקדם או במאוחר, לצפצף עליו"

ועל כך ניתן לומר:
אם הלקוח לא משלם בכסף, יכול להיות שהוא משלם בצפייה בפרסומות. האם זה לא המודל העסקי עליו בנוי Ynet, האתר בו עובד הפרשן המכובד?


החיבה של אדון פלוצקר למונופלים נוטפת ממנו כמו דבש:
"
המכירה בכסף מאלצת את מיקרוסופט להקשיב לדרישות הקונים ולנסות להתאים את התוצרת שלה להעדפותיהם"

אך המציאות בשלה:
מיקרוסופט היא מונופול בינלאומי שניצל את כוחו לרעה ודפק את צרכניו פעמים רבות. על כך שילם בעשרות מיליארדים של פיצויים משפטיים, הן בארה"ב והן באירופה. מיקרוסופט נשענת על פטנטים רשומים ועל אכיפת זכויות יוצרים -- ואלו בדיוק הדברים שאין ליוטוב, למשל


הלילה כבר יורד, אך פלוצקר ממשיך להתבלבל:
"
כמנוע חיפוש, ה"גוגל" צולע באחרונה. נראה שהנוסחה עליה התבסס לא מתאימה לצרכי הגולש המתוחכם. אך במקום לשפר את המצוי, רודפת "גוגל" אחר האופנתי"

גם כאן צריך לעשות סדר בדברים:
א) האם אפשר לקבל הוכחה מוצקה ומשכנעת כלשהי לטענת ה"צליעה" שלעיל?
ב) לאף מנוע חיפוש אין נוסחה אחת בלבד, אלא אוסף עצום של נוסחאות משוקללות, שבאופן טבעי לא עונה על כל הצרכים השונים באוכלוסיה;
ג) גוגל משפרת את המצוי כל הזמן, ולמעשה 70% ממשאבי הארגון הולכים לשיפור מנוע החיפוש ושירותי הפרסום שסביבו;
ד) המרדף אחרי האופנתי אכן ראוי לגינוי, אך לפחות יש ליידע את הקוראים המסכנים שגוגל עסוקה בפיתוח זן חדש של פרסומות וידאו המותאם לתוכן הדף הנצפה, ולכן הזיווג אינו מופרך לחלוטין.



לעתים נדמה שאין גבול למופרכות דבריו של סבר ידידינו:
"
ראשית, יש גבול לסבלנות הגולשים למתקפת הפרסומות, הגלויות והסמויות, ויעילותן תישחק ככל שהן תיעשנה פולשניות וכפייתיות יותר"

והתשובה היא, לכן:
מודל הפרסום של מנועי החיפוש המודרניים בכל העולם, המבוסס על מכירה פומבית פתוחה של מילות מפתח המפעילות מודעות טקסט קצרות, יצר מהפיכה אמיתית באינטרנט כשהצליח לספק לגולשים פרסום יעיל, אלגנטי, שקט וממוקד -- ולספק למפרסמים תנועה איכותית במחיר ריאלי, תוך דגש על מדידת ביצועים מדויקת ותשלום הוגן. לכן ההיפך הוא הנכון: אתרים כמו Ynet מתמחים ביצירת מתקפת פרסומות פולשניות ותוקפניות, שעושות הכל כדי להפריע לקורא הממוצע להשלים את משימותיו ברשת


מסתבר שלהיות פרשן זה לא תענוג גדול, ולכן מעדיף פלוצקר להיות נביא:
"
התלהבות הראשונית תחלוף, צפיפות המשתמשים הלא-מתוחכמים תגבר, האיכות של הגלישה תרד, הזבל יפרח, החיפוש יעלה תוצאות מעצבנות והשעמום יחזור"


על דברי נבואה ותוכחה שכאלו ניתן לומר:




  • ההתלהבות תחלוף, ולכן יש מנהלי מוצר שתפקידם לשפר אותו
  • צפיפות המשתמשים הלא-מתוחכמים כבר מזמן הגיעה לרמה יציבה
  • איכות הגלישה לא תרד בהכרח, כי יוטוב מפעילה מנגנוני סינון
  • הזבל לא חייב לפרוח, כי לחברה יש כסף להשקיע בעורכים אנושיים ואוטומטיים
  • החיפוש יעלה תוצאות מעצבנות? צוות שלם ידאג לנקות אותן
  • השעמום לא יחזור מכיוון שיוטוב היא כמו טלוויזיה, ותמיד יש מה לראות בה
  • מנועי חיפוש קיימים כבר עשרות שנים -- האם גם הם אופנה חולפת?

ועוד אחד קטן לסיום, מפיו של פלוצקר:

"אין ארוחות חינם, אין עיתוני חינם ואין גם אינטרנט חינם"


מערכת 'חופש החיפוש' שמחה להבהיר:




  • יש ארוחות חינם בבתי-תמחוי, אבל לא לעיתונאים שעובדים במונופולים
  • יש עיתוני חינם כמו 'העיר', אבל 'ידיעות אחרונות' לא מחבב אותם
  • יש אינטרנט חינם בבתי הספר, אבל ע"פ פלוצקר זה לא יעיל מבחינה כלכלית ולכן יש לבטל את היוזמה הקומוניסטית הזאת, הלא כן?
  • מכיוון שמנועי החיפוש הם כלי יעיל מאוד ופופולרי יותר מכל עיתון בישראל, ומכיוון שמנועי החיפוש הפכו לגופי מדיה בעלי עוצמה המתחרים בעיתוני-נייר, קשה לקבל את המאמר של פלוצקר אלא כהתקפה שלוחת-רסן של שליטי העבר על שליטי ההווה.



להבטיח את המקום הראשון - אפשרי או לא?

(פורסם במקור ב-14/10/2006)


"איך אני מגיע להיות ראשון בגוגל?"

את השאלה הזו שומע כל מקדם אתרים לפחות פעם ביום עבודה. זאת אולי השאלה הכי חשוב בתחום הזה, והתשובה עליה ממלאת ספרים עבי-כרס ואתרים גדושי-ביטים. אבל...השאלה שתמיד התחבטו בהם מקצועני התחום היא האם מותר להבטיח את המקום הראשון על מילים מסוימות.

בגוגל ישראל, למשל, כתוב שחור על גבי לבן ש"איש אינו יכול להבטיח דירוג במקום הראשון בגוגל".

אז זהו - שזה לא נכון. עובדה שזה קיים.

הרבה מאוד חברות שעוסקות בקידום אתרים במנועי חיפוש מבטיחות, מדי יום, לחלק מלקוחותיהן שיוכלו להביא אותם לעמוד הראשון. לפעמים זה כתוב אפילו בחוזה, ואפשר להגיע עם ההבטחה הכתובה הזאת לבתי המשפט, ולבקש אכיפה, ביטול או פיצוי.

מי שמבטיח מקום ראשון בכל מילה שירצה הלקוח, סתם ככה, כדי ליצור רושם ו/או לסגור עסקה, הוא שרלטן. את זה אמרו כבר רבים, ובכך אין כל חידוש. והם שואלים, בדרך כלל:



  • האם רופא יכול להבטיח לך ב-100% שהניתוח יצליח?
  • האם עורך דין יכל להבטיח לך ב-100% שהשופט יפסוק לטובתך?
  • האם חזאי יכול להבטיח לך ב-100% שבחתונתך לא יירד גשם?

העניין הוא שקידום אתרים במנועי חיפוש אינו ייצוג בבית משפט, ניתוח רפואי או חיזוי מזג אוויר.

עד כמה שמנוע חיפוש הוא למעשה "צד גימל" שלא ניתן לחזות את צעדיו מראש, הרי שישנם מקרים לא מעטים בהם ניתן להתחייב למקום ראשון במילים מאוד מסוימות. ההתחייבות יוצרת יחסי עבודה הדוקים מאוד בין הלקוח ובין המקדם, שלעתים עשויים להסתיים באכזבה לשני הצדדים. עם זאת, ההתחייבות היא זו שלעתים יוצרת תנאים נוחים להשלמת העסקה.

עוד לא נולד החזאי שיוכל להבטיח ב-100% שביום החתונה שלכם לא יירד גשם - ואת זה מבין כל ילד, כי התרגלנו להאמין שאין לנו שליטה על העננים והרוחות. לעומת זאת, כבר מזמן נולד עורך הדין שירצה מאוד להבטיח (חוזית) נצחון בבית המשפט - אבל לשכת עורכי הדין אוסרת זאת. השופטים הם בני-אנוש הפכפכים, גחמניים ובעיקר אנושיים - אי אפשר לבנות עליהם תמיד. וכמובן שגם מומחה עולמי בניתוחי לב פתוח לא יוכל להבטיח בוודאות מוחלטת שהמנותח ייצא מן הניתוח בריא ושלם -- יש סטטיסטיקה בדוקה של הצלחות וכשלונות, שאיתה אנו חיים איכשהו.

אז למה זה שונה? מדוע מקדמי אתרים מסוימים נמנעים מלהבטיח מקום ראשון, בזמן שאחרים מבטיחים זאת ללא היסוס?

התשובה היא: סיכון.

הסיכון בניתוח לב פתוח הוא עצום. במצב שכזה, אף אחד מהצדדים לא בונה על 100% הצלחה מכיוון שהתחייבות שכזאת תכניס את המנתח לסיכון שהוא לא מעוניין לעמוד בו.

גם במקרה של תביעה משפטית, עורך הדין לא יבטיח (בכתב) ניצחון משפטי, כיוון שאם הבטחתו לא תתממש, האמון בין עורכי דין ובין לקוחותיהם ייפגע בצורה אנושה. לעתים, תוצאות של משפט הם עניין שקובע גורלות של בני אדם. לשכת עורכי הדין כבר החליטה שהיא לא מעוניינת לקחת את הסיכון הזה.

בקידום אתרים, הסיכון נמוך בהרבה. גם אם הלקוח לא יגיע למקום הראשון, הוא עדיין ישפר את מיקומו בעקבות העבודה שיעשה המקדם. אם מקדם כלשהו מבטיח מקום ראשון ומכזיב, השוק יעשה את שלו והלקוח לא יסתכן בתוצאה קשה. עצם העובדה שהמקדם איכזב את הלקוח כבר תפגע בעסקיו בצורה מספקת. ואם מקדם בעל "אתיקה מקצועית" יימנע מלהבטיח מקום ראשון, סביר להניח שהלקוח יידע לתבוע ממנו תוצאות סבירות גם בלי הבטחה שכזו.

במציאות בה אנחנו חיים, הרבה מקדמי אתרים מבטיחים מקום ראשון במילות חיפוש מסוימות, ולעתים אף מספקים את הסחורה. חלק עושים זאת בשיטות מתונות ("כובע לבן") חלק בשיטות קיצוניות שעשויות לעורר מחלוקת ("כובע שחור"). זאת עובדה שאי אפשר להכחישה. מקדם אתרים בעל נסיון, מוטיבציה ומיומנות טכנית יכול לקיים את הבטחתו, אם הוא פועל בחוכמה, בסבלנות ותוך מתן תשומת-לב לפרטים קטנים.

השחצנות בטענה של גוגל לפיה "אף אחד לא יכול להבטיח מקום ראשון" מקבילה לשחצנותם של מקדמי אתרים מסוימים המבטיחים מקום ראשון גם במילים מאוד פופולריות, תוך זמן קצר ובמחיר נמוך. מכיוון שכולם כבר יודעים שמדובר ב"מירוץ חימוש", שחצנות הדדית היא תוצאה צפויה בקרב שני צדדים המנהלים ביניהם מלחמת הישרדות.



איך גוגל מגלה את האמת על ברק 013


פורסם במקור ב-13/10/2006


במשך שנים מסתירות ספקיות-אינטרנט כדוגמת 013 (ברק) את הסיבה המרכזית לצמיחה בשוק הפס הרחב בישראל. אבל מספיק חיפוש אחד בגוגל על
תוכנת קאזה (אפילו בשגיאת כתיב) כדי לגלות את ה"סוד" השיווקי הזה:

צילום המסך מראה כיצד מופיעה בצד שמאל של עמוד תוצאות החיפוש פרסומת של 013 המעודדת את המשתמש בתוכנת קאזה להצטרף לאינטרנט המהיר של ברק.

ההגיון של "ברק 013" פשוט: אם אתה אוהב להוריד קבצים בצורה בלתי חוקית, ואם אתה עלול להיתבע על ידי רשויות החוק - אז אתה יכול להיות לקוח מצוין. מבחינת ספקי-גישה כמו ברק, לעבריינים מגיע פרס: מכשיר DVD במתנה. גם כאן יש הגיון: אם כבר צרבת סרט של הוליווד בצורה לא חוקית, למה שלא תקבל מכשיר חדש לראות בו את הסרט הזה?

יכול להיות שמחלקת השיווק של ברק לא בקיאה בפרטי הקמפיין שלה בגוגל אדוורדז, אבל אחרי שנים של היתממות ("אנחנו? מרוויחים מפיראטים?") נראה שהגיע הזמן להודות בעובדות: יש מישהו שמרוויח הרבה מאוד כסף משיתוף קבצים בלתי חוקי, וזה לא בהכרח היוצרים עצמם.

יש משהו משעשע בעובדה, שבזמן שילדים בארה"ב נתבעים בעשרות אלפי דולרים על הפרת זכויות יוצרים בגלל שימוש תמים בקאזה, באה 'ברק' ורוכבת על העבריינים הקאזאיסטיים הללו כדי למכור להם פס סופר-רחב בשביל להפר זכויות יוצרים בשיא המהירות. יש שיאמרו שספקיות גישה כמו ברק ממש מעודדות את הגולשים להפר זכויות יוצרים.

ואם הפוסט הזה נשמע לכם מתחסד, אז הוא לא: כל הויכוח על שיתוף קבצים כבר הוכרע מזמן לטובת המורידים ולרעת תאגידי הבידור הגדולים. לכן טוב שיש לנו מנועי חיפוש עם קמפיינים קטנים הממוקדים במילות מפתח שיווקיות, כמו גוגל אדוורדז, שבהם אפשר לחשוף את הכוונות הנסתרות של המתחרים בשוק.

אפשר לומר ש"ברק" עושה מהמקפצה מה שכל שאר הספקיות (נטוויז'ן, אינטרנט זהב, בזק בינ"ל וכו') כבר עושות בשקט בתוך הבריכה. ניחא. רק שלא יעמידו פנים שאנשים קונים פס רחב בשביל לשלוח מהר יותר את הדוא"ל שלהם.


19.8.2007

הספר של ג'ייקוב נילסן - תיעדוף שימושיות באינטרנט

פורסם במקור ב-12/10/2006

אין סיבה אמיתית להעריץ את ג'ייקוב נילסן. אחרי הכל, הוא רק מדען.

ג'ייקוב נילסן, גיק-על ממושקף ושמנמן מארה"ב, הוא עדיין ה"גורו" של ענף השימושיות (יוזביליטי). במשך שנים הוא מכין שאלות מחקר מסודרות, עובד צמוד עם משתמשים רגילים, בוחן מה הם באמת עושים מול המחשב ומנתח את הנתונים עד שהם הופכים למידע שימושי עבור העוסקים במקצוע.

נילסן אוהב לשאול שאלות כמו:
  • האם האתר שימושי?
  • האם הגולשים מסתדרים איתו?
  • איפה הגולשים נכשלים?
  • מה מונע מן הגולשים להצליח במשימות שהגדירו לעצמם?
  • מה אנחנו צריכים לעשות כדי להפסיק לעצבן גולשים?


בספרו החדש, Prioritizing Web Usability משנת 2006, הוא שב ובוחן את התנהגות הגולשים ברשת, מוצא תובנות חדשות ומעדכן מסקנות ישנות. זה לא קל לעמוד פנים-מול-פנים מול העבודה שעשית בעבר, ולהודות שהמציאות השתנתה. נילסן מספיק הוגן -- מספיק מדען, למעשה -- בשביל לומר 'טעיתי' כאשר הטכנולוגיה, אנשי המקצוע ו/או המשתמשים הפכו חלק מעבודתו למיושנת או בלתי רלוונטית.



הספר שהתחיל את כל המהומה, Designing Web Usability משנת 1999, היה מהפכני באמת. נילסן היכה את הברנז'ה עם פטיש של סיליקון בשורה של גילויים חדים, ברורים וכואבים. הוא קיבל משוב מדויק, מפורט וחסר-פניות מאנשים אמיתיים שאין להם תואר שני במדיה דיגיטלית. הוא למד על בשרו שקיים נתק בין המקצוענים ובין הציבור. לכן הוא ביקש ממעצבים להפסיק לחשוב על עצמם, לבדוק מה קורה בעולם ולהתאפס על המטרות המקצועיות האמיתיות שלהם: גולשים מרוצים.


מאז 1999 השתנו לא-מעט דברים. הרבה אנשים למדו על בשרם עד כמה נילסן צדק, והתאימו את עצמם. אבל טעות לעולם חוזרת, ובעיות שימושיות עדיין נפוצות ברשת. ההבדל הוא שעכשיו מדובר בבעיות שונות לגמרי. אז נילסן מנסה להגדיר סדר עדיפויות חדש (מה שמכונה אצלנו - תיעדוף). הוא מדרג מה קריטי ומה זניח, על פי מדד של גולגלות אדומות.

נילסן בחן לעומק את הפלאש, את הפס הרחב, את ניגודיות הצבעים, תכני המולטימדיה, ארכיטקטורת המידע, מנועי החיפוש הפנימיים, יכולת הגלילה של המשתמשים, הגופנים הקטנים-מדי -- והסביר בסגנונו הבהיר מדוע אסור להתאכזר לאנשים עם עכבר ביד.

קריאה חובה? קשה להכחיש זאת. ספר גדול? כן, שוב. מהפכני כמו פעם? ממש לא. מחליף את הספר הקודם? לא לגמרי. חיוני למי שחרש את הראשון? לא במאה אחוז. ועדיין הוא שווה את שלושים הדולר שדורשים עליו באמזון.



חיפוש, לא חיפוס

הכל החל ממסמך קורות חיים שהתקבל אצלנו בחברה.

המועמד ציין שיש לו נסיון ב"קידום אתרים במנועי חיפוס". כן, עם ס' במקום עם ש'.

חיפוס? אתה מכדם עטרים במנואי חיפוס? איך אתה עוסה את זה, בדיוק?

כתיבה בשגיאות כתיב יכולה להיות נשיקת-מוות למי שעוסק בתחום ה-SEO, בוודאי ובוודאי למי שנמצא בקשר עם לקוחות בישראל. רגישות לשגיאות כתיב יכולה להפיל כל עסקת קידום אתר, כיוון שהיא הורסת את האמון הבסיסי בין הלקוח ובין מספק השירות. אם אתה מסוגל לכתוב 'חיפוס' ולצאת מזה בשלום, אתה לא מומחה אלא חובבן במחתרת. מי יעבוד איתך? מי ירצה לחתום על הצעת מחיר שכתבת?

חיפוש זריז בגוגל והנה שני צילומי-מסך שמסכמים את המבוכה לנצח-נצחים:



והנה צילומסך (Screenshot) שני:


אז שלא יעבדו עליכם: "חיפוש", ולא "חיפוס".

אפשר להבין אנשים בעלי ליקויי למידה ו/או ליקויי כתיבה.

אפשר להבין ילדים בני 11 שכרגע התחילו לכתוב באינטרנט, ואפשר להבין עולים מחבר העמים שהשגיאות שלהם בעברית הן חלק מהחן הטבעי שלהם. מה שקשה יותר לקבל זו התיימרות מקצועית מופרכת לעסוק בתחום שכל כך רגיש למילים מדויקות.

נכון לאוקטובר 2006, המילה 'חיפוס' מופיעה 24,300 פעמים בגוגל ישראל. האם נשיא האקדמיה העברית ללשון צריך להתפטר? או אולי להטפטר?

דמוקרטיה, מנועי חיפוש והמיתוס המנופץ

האינטרנט הוא כלי דמוקרטי? תלוי את מי שואלים, ואיך מחפשים.

מנועי החיפוש, למשל, קובעים מי מופיע ראשון בעיקר לפי כמותם ואיכותם של הקישורים שהוא זוכה להם ברחבי הרשת. הקישורים, כידוע, נתפסים כ"ציונים" של מבקרים או כ"הצבעות" של בוחרים. בניגוד לבחירות דמוקרטיות רגילות, יש הצבעות 'חשובות' ויש הצבעות 'זניחות'. כל קול קובע? לא ממש, כי יש קולות שפשוט שווים יותר. אבל יש שאלה נוספת.

כמה אנשים באמת מייצרים את כל הקישורים הללו?
  • האופטימיסט יגיד שמדובר בחצי-חצי: 50% הולכים אחרי הקישורים שאותם מייצרים האנשים ב-50% הנותרים
  • הפסימיסט יגיד שמדובר בחוק ה-80-20 (פארטו): 20% קובעים לשאר ה-80% מה לחשוב מפני שהם יצרני הקישורים
  • הריאליסט מגלה שהפער הוא עצום: פחות מ-1% עושים את הקישורים, שאחריהם הולכים כל שאר ה-99% ברשת
תופעת האי-שוויון בהשתתפות הגולשים (Internet Participation Inequality) ברשת, שיש לה אינספור היבטים שונים, אומרת משהו חשוב נוסף: למנועי חיפוש יש בעיה. אם הכלי המרכזי של מנועי החיפוש הוא כמות ואיכות של קישורים (פנימיים, חיצוניים, ותיקים וחדשים) -- אז הם צריכים לשכלל את המודל שלהם.

הסיבה פשוטה למדי: אם מנועי חיפוש מסתמכים על קישורים בתור מדד אבסולוטי לאיכות של תוצאות חיפוש, אז למעשה הם נותנים כוח עצום למיעוט זעיר של פחות מ-1% מאוכלוסיית הרשת, לקבוע לשאר ה-99% לאן ללכת. אי-שוויון השתתפותי, במהדורתו האינטרנטית, וכפי שהוא מתממש בקרב מנועי חיפוש, יוצר מצב של היפר-אוליגרכיה. זה לא נראה טוב, וזה לא חייב להימשך כך.


ללכת מעבר לקישורים

אי-שיוויון בהשתתפות הגולשים, בעיקר בתחום יצירת קישורים באינטרנט, היא אחת הסיבות המרכזיות שבגללן מנועי חיפוש מנסים בתקופה האחרונה ללכת מעבר לקישורים, ולחקור לעומק את ההתנהגות האמיתית של הגולשים ברשת. כמה פטנטים שהוגשו בארה"ב מנסים לפתח מערכות שיכולות למפות את האתרים הפופולריים ביותר, ולהתרכז באופן הגלישה במקום בקישוריות. קוראים לזה "קליק-סטרים" (זרם הקלקות, ובאנגלית: Clicksteam).

עצם העובדה שאתר X מקושר יותר מאתר Y אינה מעידה בהכרח על איכותו. אז נכון: רעיון הקישוריות מביא תוצאות טובות במקרים רבים, אבל אפשר לשפר את התוצאות הללו בצורה דרמטית אם מפתחים כלים נוספים לניתוח התנהגות גולשים אמיתית בזמן-אמת. כך תיפתר, לפחות באופן חלקי, בעיית אי-השוויון בהשתתפותם של גולשים הקובעים את תוצאות החיפוש.


אז מה עושים?

הנה כמה פתרונות מעשיים:
  1. מקלים על הגולשים להגיב ולתרום את דעתם (הקלקה פשוטה במקום הקלדה של ביטויי חיפוש בקופסת חיפוש, למשל)
  2. יוצרים מערכות שבהם התגובה היא אוטומטית, או בגדר תופעת-לוואי של התנהגות מרכזית אחרת (כדרך-אגב)
  3. מתמקדים בעריכת הקיים במקום התחלה מאפס - יותר קל לרוב האנשים לעשות שיפוץ קל במשהו שעובד, במקום להמציא את הגלגל בפעם האלף
  4. מתגמלים את הקהל הרחב והאדיש על השתתפות פעילה, ודואגים שהמיעוט הקולני לא ישתלט על הדיון (מערכת של איזון ובלמים, או מקל וגזר)
  5. מטפחים את המגיבים האיכותיים, על חשבון אלו שרק מפריעים
במנועי חיפוש זה אומר שצריך לתת משקל גדול להתנהלות הממשית של הגולשים ברחבי הרשת, ולהשתעבד הרבה פחות לאליטה הקטנה שמנהלת את כל העסק מלמעלה כמו בתיאטרון בובות דיגיטלי ענק.

שלא יהיו לכם אשליות: תופעת אי-השוויון בהשתתפות היא נצחית. כל מי שמכיר את התחום הפוליטי יודע שקבוצה קטנה של אנשים שולטת בכל השאר. אי אפשר לחסל אי-שוויון בהשתתפות גולשים ברשת לחלוטין, כפי שאי אפשר לחסל תופעות כמו אי-שוויון בהכנסות, בשוק העבודה, בין המינים, בין מדינות ובין תרבויות. אבל ניתן לפתח מערכות חכמות, שתפקידן הוא לצמצם בהדרגה את אי-השוויון, ולהביאו לרמות נסבלות.

גדודים של מדעני-מחשב יצטרכו לפתח מודלים מתמטיים מורכבים להחריד, ולחדור עמוק יותר אל ההתנהלות של הגולשים גם לאחר בחירת תוצאת החיפוש, כדי להתמודד עם העובדה שרובנו הולכים כמו 99 כבשים דיגיטליות אחר הלינקים שאותם מייצר רועה אלמוני אחד.


מודעות מופרכות ומטעות במנועי חיפוש

פורסם במקור בתאריך 12.10.2006

החוקר האמריקני בן אדלמן, שמתמחה בדרך כלל בתוכנות זדוניות (ספייוור, אדוור וכו') העלה מסמך משובח על מדיניות הפרסומות של גוגל (Adwords).

החופש לקנות כמעט כל מילת חיפוש בגוגל (או כל מנוע חיפוש גדול אחר - כמו יאהו או אם-אס-אן), יחד עם החופש לעלות עם קמפיין תוך חמש דקות, יוצר מקרים רבים שבהם:

  • מפרסמים דורשים כסף על תוכנות חינמיות כגון קאזה ב-10$, וינזיפ בסכום דומה
  • הפרסומת טוענת 'חינם' אבל למעשה יש תשלום על מנוי, חיוב סלולרי וכדומה
  • מודעה מתחזה למותג מפורסם אחר - הטעיית לקוחות
  • המודעות מובילות לעמוד המוקדש כולו לעוד פרסומות - חלקן (גם כן) מבוססות מילות חיפוש
  • מפרסם אחד משתלט על כל המודעות בעזרת חשבונות שונים ואתרים דומים
  • מנועי החיפוש מרוויחים באופן עקיף מעסקות הונאה שכאלה (הכנסות מפרסום)


טענה נפוצה היא "מה אתה רוצה שגוגל -- או כל מנוע חיפוש אחר -- יעשה? יש מליוני פרסומות ואי אפשר לפקח על כולם". זאת טענה מיתממת, שלמעשה מתחמקת מאחריות. פרסום מטעה באינטרנט יכול להיחשב עוולה נזיקית, ואף גוף מסחרי רציני לא יכול לעשות כסף ממנה בלי לתת את הדין.

ראשית, גוגל היא חברה מאוד רווחית. גם יאהו מרוויחה יפה מאוד, ומיקרוסופט היא מכונה לייצור כסף מאז שנות השמונים. יש הרבה כסף בקופה. במקום לשרוף מאות מליונים על רכישת אתרי וידאו עברייניים כמו יוטיוב, אפשר להשקיע עוד כסף בהקמת שירות לקוחות יעיל שיטפל במהירות-שיא בכל תלונה צרכנית. אי אפשר לסמוך על אנשי גוגל שיקפידו לעקוב אחרי כל פרסומת מטעה, אבל בהחלט אפשר לסמוך על הצרכנים עצמם שיתלוננו בצינורות הנכונים.


שנית, חברות כמו גוגל מפעילות מערך ביקורת טכנולוגי שמנסה לסנן החוצה מודעות מזיקות, מכיוון שיש למנועי החיפוש אינטרס ברור לשמור על איכות מינימלית של פרסום. אמון המשתמשים במנועי החיפוש תלוי בשמירה על סף איכות כלשהו, מעצם העובדה שתהליך הפרסום במנועים הוא ברובו אוטומטי. לרוע המזל, ביקורת ממוחשבת אינה מספיקה כדי לפתור את הבעיות הקיימות.

עצם העובדה שגוגל לא מעבירה נתח משמעותי מן הרווחים שלה לשיפור שירות הלקוחות שלה היא אולי הדבר המכעיס ביותר שענק החיפוש עשה מאז ומעולם. אם חברה מפסידה כספים או מרוויחה בקושי, קשה לבוא אליה בטענות כמו "אנא הרחיבו את מערך שירות הלקוחות שלכם". אבל כאשר מדובר בתאגיד שעושה מיליארדים, השירות פשוט חייב להשתפר.

כבר כתבתי בעבר על עשר נקודות התורפה של גוגל, ושירות הלקוחות המוגבל שלהם כיכב ברשימה. זה נכון במיוחד במקרה של גוגל ישראל: בארצנו המתפתחת מסתובבים מאות לקוחות גוגל ישראל שפשוט לא יודעים היכן לפנות. חלקם אינם דוברי אנגלית, ועדיין זכאים לשירות בשפת האם שלהם -- ממש כפי שלקוח שקנה מסטיק בקיוסק זכאי לקבל שירות.

אם החברות שמוכרות מילות חיפוש -- ובראשן גוגל -- לא יתמודדו בצורה נחושה, מקיפה וכנה עם תופעות של פרסום מטעה, העיתונות תתנפל עליה עם ציפורניים שלופות. בסופו של דבר גם הממשלה תצטרך להתערב, אולי באמצעות נציבות הסחר הפדרלית, ואולי באמצעים דרסטיים יותר (חקיקה קשוחה יותר).

יש מספיק עיתוני נייר שרק מחכים להזדמנות להיכנס בענקי האינטרנט שפגעו בהכנסותיהם. מספיק מקרה אחד של הזנחה, התעלמות או רשלנות עיסקית בשביל שגוגל, יאהו או אם-אס-אן ייתקעו בבתי המשפט למשך מספר שנים עם סיקור תקשורתי עוין. ואולי זה נאיבי לצפות שמנועי החיפוש יקימו "משטרה פנימית". הלחץ הצרכני צריך להתבטא גם ב"משטרה חיצונית".

במקביל, אם שירות הלקוחות הלקוי הזה של גוגל יימשך, גוגל תצבור "גרעין מאוכזבים קריטי" שיתרגם את עצמו במהירות לאויב עסקי חזק. קל מאוד להפוך מותג חיובי למותג שלילי, בעיקר כאשר מדובר במותג מפורסם המבוסס על תדמית תקשורתית.

נייק כבר חטפה על הראש בגלל שיעבוד העולם השלישי, מקדונלד'ס חטפה בגלל שטיפת מוח של ילדים, מיקרוסופט נפלה על התנהלות מונופוליסיטית דורסנית, איי-בי-אם נפגעה בגלל שאיבדה את החדשנות והיצירתיות. כל החברות הללו איבדו נתח שוק ועברו מהפכים פנימיים כואבים. גוגל היא הבאה בתור, כי העולם כבר הבין שהכסף מעניין אותה יותר מהכל.

מצורף גם קטע וידאו בשם Adwords Abuse באורך תשע דקות, שמדגים כיצד מפרסמים מנצלים את גוגל כדי לפרסם זבל - וכיצד גוגל לא מצליח להביס את המפרסמים הללו. צפייה מהנה.




על עסקת גוגל-יוטיוב - קצת נגד הזרם

פורסם במקור 12.10.2006

ההתלהבות התקשורתית מן המיזוג המוזר בין גוגל, ענק חיפוש עם הררי מזומנים, ובין
יוטיוב, סטארט-אפ עברייני בלי מודל עסקי, קצת מוגזמת. עם כל הכבוד לססגוניות של האייטם ולהערצה (הגובלת בפטישיזם) של שני יזמי יוטיוב המגחכים - יש כמה עובדות חמוצות ומכעיסות שצריך לתת עליהם את הדעת.

ראשית, זה החוק.
אולי בעמק הסיליקון שכחו את הכלל הבסיסי הזה, אבל נכון לעכשיו - עדיין אסור להעלות לרשת קטעי וידאו בלי אישורם של היוצרים. זה כל כך אלף-בית עד שאפשר להתפוצץ מבושה כשאומרים את זה בקול רם. מבחינות רבות, יוטיוב היא למעשה הנאפסטר של הוידאו. היא עושה מה שכל תוכנות שיתוף הקבצים עשו - ובענק. רוב התכנים של יוטיוב הם פשוט עבירות של חוקי זכויות היוצרים. כולם יודעים את זה, אבל לא תבעו עד כה מפני שליוטיוב לא היה מזומן בקופה. עכשיו יש להם הרבה מזומן, וכל מה שנשאר זה פוליטיקה, משפט והמון מאבקי כוח בין מגזרים שונים בתעשייה.

שנית, זה הרעיון.
שיתוף קבצי וידאו זה לא רעיון כל כך מבריק. כבר היינו בסרטון הזה עוד בימים של שון פאנינג קשישא. יוטיוב הוא רק מותג, לא המצאה או פטנט רשום. כל מה שיש להם זה באזז -- המבוסס כולו על רצונם הטוב של הגולשים -- ופרגון תקשורתי שלא יעזור להם ביום סגריר. הקהילה של יוטיוב תברח ברגע שתגיע המשטרה, כי אין הרבה עומק בקליפים של דקה וחצי. כרגע המותג נראה סקסי ודמוקרטי, אבל אין מאחוריו שום גרעין טכנולוגי מוצק. יש למר יוטיוב מתחרים טובים (Veoh או Vmix למשל), ועכשיו יהיו לו הרבה יותר.

שלישית, זה הזיווג.
"החזון שלנו הוא לארגן את המידע בעולם" - זה המוטו של גוגל. אז מה הקשר ליוטיוב? אין קשר. רוב התוכן באתר הזה הוא מערכוני סטאנד-אפ, מופעי פריק-שואו, מעידות לשמחה, זבל בידורי, קליפים, קטעי-בדיחה או ראשים מדברים. גוגל פשוט רודפת אחרי שטחי-מרעה לפרסומות (אדסנס, הו אדסנס!). לא יותר מזה. יש לה המון כסף חופשי, והיא מסתערת קדימה בתקווה שפרנסי וול-סטריט ימחאו לה כפיים. הבטיחו לא להיות רשעים? אז הבטיחו.

אז מה היה לנו כאן?
  • חברה קטנה שעשתה 1.65 מיליארד בזכות הפרה מטורפת של זכויות יוצרים
  • תאגיד ענק שלהוט להתפשט, לגדול ולהתעצם - בלי סיבה ממשית
  • תקשורת מיינסטרים שמתנהגת כמו חבורת מעודדות במשחק פוטבול
עוד רבות יסופר על הנישואים הבעייתים הללו. בעיקר בחזית המשפטית, אבל לא רק.
גוגל צריכה להתרכז במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: חיפוש. כל השאר זה רעש, רווחים בלתי מוצדקים, וניצול לא-נכון של משאבים.


כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012