19.8.2007

דמוקרטיה, מנועי חיפוש והמיתוס המנופץ

האינטרנט הוא כלי דמוקרטי? תלוי את מי שואלים, ואיך מחפשים.

מנועי החיפוש, למשל, קובעים מי מופיע ראשון בעיקר לפי כמותם ואיכותם של הקישורים שהוא זוכה להם ברחבי הרשת. הקישורים, כידוע, נתפסים כ"ציונים" של מבקרים או כ"הצבעות" של בוחרים. בניגוד לבחירות דמוקרטיות רגילות, יש הצבעות 'חשובות' ויש הצבעות 'זניחות'. כל קול קובע? לא ממש, כי יש קולות שפשוט שווים יותר. אבל יש שאלה נוספת.

כמה אנשים באמת מייצרים את כל הקישורים הללו?
  • האופטימיסט יגיד שמדובר בחצי-חצי: 50% הולכים אחרי הקישורים שאותם מייצרים האנשים ב-50% הנותרים
  • הפסימיסט יגיד שמדובר בחוק ה-80-20 (פארטו): 20% קובעים לשאר ה-80% מה לחשוב מפני שהם יצרני הקישורים
  • הריאליסט מגלה שהפער הוא עצום: פחות מ-1% עושים את הקישורים, שאחריהם הולכים כל שאר ה-99% ברשת
תופעת האי-שוויון בהשתתפות הגולשים (Internet Participation Inequality) ברשת, שיש לה אינספור היבטים שונים, אומרת משהו חשוב נוסף: למנועי חיפוש יש בעיה. אם הכלי המרכזי של מנועי החיפוש הוא כמות ואיכות של קישורים (פנימיים, חיצוניים, ותיקים וחדשים) -- אז הם צריכים לשכלל את המודל שלהם.

הסיבה פשוטה למדי: אם מנועי חיפוש מסתמכים על קישורים בתור מדד אבסולוטי לאיכות של תוצאות חיפוש, אז למעשה הם נותנים כוח עצום למיעוט זעיר של פחות מ-1% מאוכלוסיית הרשת, לקבוע לשאר ה-99% לאן ללכת. אי-שוויון השתתפותי, במהדורתו האינטרנטית, וכפי שהוא מתממש בקרב מנועי חיפוש, יוצר מצב של היפר-אוליגרכיה. זה לא נראה טוב, וזה לא חייב להימשך כך.


ללכת מעבר לקישורים

אי-שיוויון בהשתתפות הגולשים, בעיקר בתחום יצירת קישורים באינטרנט, היא אחת הסיבות המרכזיות שבגללן מנועי חיפוש מנסים בתקופה האחרונה ללכת מעבר לקישורים, ולחקור לעומק את ההתנהגות האמיתית של הגולשים ברשת. כמה פטנטים שהוגשו בארה"ב מנסים לפתח מערכות שיכולות למפות את האתרים הפופולריים ביותר, ולהתרכז באופן הגלישה במקום בקישוריות. קוראים לזה "קליק-סטרים" (זרם הקלקות, ובאנגלית: Clicksteam).

עצם העובדה שאתר X מקושר יותר מאתר Y אינה מעידה בהכרח על איכותו. אז נכון: רעיון הקישוריות מביא תוצאות טובות במקרים רבים, אבל אפשר לשפר את התוצאות הללו בצורה דרמטית אם מפתחים כלים נוספים לניתוח התנהגות גולשים אמיתית בזמן-אמת. כך תיפתר, לפחות באופן חלקי, בעיית אי-השוויון בהשתתפותם של גולשים הקובעים את תוצאות החיפוש.


אז מה עושים?

הנה כמה פתרונות מעשיים:
  1. מקלים על הגולשים להגיב ולתרום את דעתם (הקלקה פשוטה במקום הקלדה של ביטויי חיפוש בקופסת חיפוש, למשל)
  2. יוצרים מערכות שבהם התגובה היא אוטומטית, או בגדר תופעת-לוואי של התנהגות מרכזית אחרת (כדרך-אגב)
  3. מתמקדים בעריכת הקיים במקום התחלה מאפס - יותר קל לרוב האנשים לעשות שיפוץ קל במשהו שעובד, במקום להמציא את הגלגל בפעם האלף
  4. מתגמלים את הקהל הרחב והאדיש על השתתפות פעילה, ודואגים שהמיעוט הקולני לא ישתלט על הדיון (מערכת של איזון ובלמים, או מקל וגזר)
  5. מטפחים את המגיבים האיכותיים, על חשבון אלו שרק מפריעים
במנועי חיפוש זה אומר שצריך לתת משקל גדול להתנהלות הממשית של הגולשים ברחבי הרשת, ולהשתעבד הרבה פחות לאליטה הקטנה שמנהלת את כל העסק מלמעלה כמו בתיאטרון בובות דיגיטלי ענק.

שלא יהיו לכם אשליות: תופעת אי-השוויון בהשתתפות היא נצחית. כל מי שמכיר את התחום הפוליטי יודע שקבוצה קטנה של אנשים שולטת בכל השאר. אי אפשר לחסל אי-שוויון בהשתתפות גולשים ברשת לחלוטין, כפי שאי אפשר לחסל תופעות כמו אי-שוויון בהכנסות, בשוק העבודה, בין המינים, בין מדינות ובין תרבויות. אבל ניתן לפתח מערכות חכמות, שתפקידן הוא לצמצם בהדרגה את אי-השוויון, ולהביאו לרמות נסבלות.

גדודים של מדעני-מחשב יצטרכו לפתח מודלים מתמטיים מורכבים להחריד, ולחדור עמוק יותר אל ההתנהלות של הגולשים גם לאחר בחירת תוצאת החיפוש, כדי להתמודד עם העובדה שרובנו הולכים כמו 99 כבשים דיגיטליות אחר הלינקים שאותם מייצר רועה אלמוני אחד.


הוסף רשומת תגובה
כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012