גוגל כרום לא אוהב את גוגל אדוורדס

הדפדפן של גוגל, "כרום", היה סבור שיש בעיה עם אתר גוגל אדוורדס (Google AdWords).
בזמן גלישה ב"אדוורדס" עלתה הודעה "דף זה מכיל תוכן לא מאובטח". המצב תוקן בספטמבר 2011.

אסור לסמוך יותר מדי על גוגל

הסתמכות גדולה מדי על תוצאות טובות ב"גוגל" עלולה להפוך לבומרנג דיגיטלי; קחו לדוגמה את יוסף שניידר, הבעלים של "המרכז הישראלי לממציאים", שהכניס לאתר שלו תוצאות חיפוש שחושפות אותו בתור נוכל סדרתי

באוקטובר 2009 התפוצצה פרשת "שיטת שניידר" - חשד להונאה בחברה המכונה "המרכז הישראלי לממציאים בשיטת שניידר". יוסף שניידר, מייסד החברה, נעצר על ידי המשטרה בעקבות חקירת מפלג הונאה שהחלה לאחר שידור תחקיר "כולבוטק". שניידר חשוד בגניבת מליוני שקלים בסדרת של מעשי הונאה נגד ממציאים רבים, וגניבה גדולה משותפו לעסקים אביב צידון, שתפקידו בפרשה עדיין לא ברור.

לפני תחקיר "כולבוטק" נהנה שניידר ממוניטין סביר, ככל הנראה.
אין דרך אחרת להסביר מדוע באתר הרשמי של "המרכז הישראלי לממציאים" הוא הכניס תחת המדור "כתבו עלינו" את הקישור הבא: "תוצאות מגוגל".

בתמונה: צילום מסך מאתר המרכז הישראלי לממציאים
מדור "כתבו עלינו" - שימו לב לקישור "תוצאות מגוגל"

תוצאות מגוגל הן חיה דינמית - לעתים מחמיאות, לעתים מביכות. במקרים קיצוניים, הן עשויות לייצר תדמית כה טובה עד שאדם יכול לקבל הצעות עסקיות משלל גורמים מכובדים -- אך גם לחשוף תרמיות ולמוטט אדם עד למצב שבו הקריירה שלו מגיעה לסופה המר. לעתים, תוצאות חיפוש חושפניות במיוחד מסתיימות בבית הסוהר.

בתקופה שלפני תחקיר "כולבוטק", שניידר נהנה מתוצאות חיפוש טובות עליו. ממציאים שעשו חיפוש על שמו קיבלו כתבות יח"צנות (הכתבה "רב של ממציאים" מאת אסף מליחי ב-ynet, היא דוגמה טובה), שהושפעו בין השאר מהשתתפותו בתוכנית "הכרישים", וסיפורים יפים על השתתפותו בכנסי ממציאים. כך חי שניידר מתדמית שיצר לעצמו: אדם כריזמטי ומוכשר, המסייע לממציאים לעשות כסף. תדמית זו השתקפה במנועי חיפוש כמו גוגל.

אלא שלאחר תחקיר "כולבוטק", ובמיוחד לאחר מעצרו המתוקשר - השתנו לרעה תוצאות החיפוש, ובמהירות גדולה מכדי ששניידר עצמו יספיק להבחין בכך. ייתכן שהאתר שלו כבר לא מנוהל באופן שוטף, מפני שהעסק "המרכז הישראלי לממציאים בשיטת שניידר" למעשה נמצא בתהליך של קריסה לאחר מעצרו של שניידר. מכל מקום, אחת מתוצאות החיפוש עליו, המופיעה פיזית בתור "מסגרת" (Frame) באתר שלו, נראית כך:

אף מנהל שפוי לא יאפשר מצב שבו באתר הרשמי של הארגון שלו יופיע שם הארגון ולצידו הכיתוב "הבלוף הגדול", כאשר מנהל הארגון מכונה "פרי באושים", אשר "תרמית והונאה יסודו".

אף מנהל גם לא ירצה לחשוף באתר הבית שלו את העובדה שהוא נחשד בהונאת מליונים:

תוצאת חיפוש נוספת מאותו עמוד הגיעה מפורום שבו דובר על התארגות נפגעים להגשת תביעה משפטית נגד שניידר. תוצאת חיפוש נוספת שולפת תביעות משפטיות שכבר החלו נגד שניידר (מאתר "תקדין"). לחיצה על הקישור "לעמוד הבא" בתוצאות גוגל אף מביאה ידיעות חדשותיות על מעצרו של שניידר.

הנה למשל צילום מסך מוגדל של עמוד התוצאות כפי שהופיע בתאריך פרסום פוסט זה.
ואם זה לא מספיק, הנה צילום מסך מוגדל של עמוד התוצאות השני, עם כתבות על המעצר.

הלקח הוא לא לסמוך יותר מדי על גוגל. קישור ישיר לתוצאות חיפוש בגוגל, המשתנות באופן תדיר (לטוב ולרע) הוא למעשה הימור - על השם הטוב שלך, על תדמית הארגון שלך, ועל החיים שלך באופן כללי. הסתמכות מוחלטת על גוגל בתור כלי לניהול מוניטין היא למעשה בומרנג דיגיטלי.

ספריה פתוחה? מנועי החיפוש יחשפו לך אותה

בלעדי: אחת מחברות ההפקה הגדולות בישראל שכחה לנעול ספריית קבצים באתר שלה, ובכך חשפה את כתובות הדוא"ל של אלפים מלקוחותיה, חברות מובילות במשק הישראלי ומשרדי ממשלה; הפירצה נסגרה בעקבות פנייה מוקדמת של עורך הבלוג

על קובץ אקסל אחד יושבות להן 13,812 כתובות דוא"ל של עובדים יקרי-ערך בארגונים החזקים והגדולים ביותר בישראל כיום: משרדי ממשלה, חברות הייטק, בנקאות, פיננסים, תקשורת, מחשבים, מזון, תעופה, רפואה וביטוח. זו רשימה שכל ספאמר-דוא"ל היה מוכן לשלם כמה אלפי דולרים כדי לקבלה. אך אין צורך: מחדל אבטחה בסיסי חשף אותה במנועי החיפוש, לכל מחפש סקרן.

על קצה המזלג, מדובר בחברות-ענק כגון בנק הפועלים, בזק, פלאפון, בנק מזרחי, בנק דיסקונט, אינטל, יבמ, קוקה-קולה, נס (Ness), מגדל, אלווריון, קסלמן וקלסמן PwC, איי-די-בי (idb), נייס, תנובה, בריטמן-אלמגור (דלויט), אמדוקס, טבע, שטראוס-עלית, אסותא, נייס, סיסקו, מוטורולה, סקאל, אוסם, משרדי ממשלה רבים ומאות חברות נוספות.

חברת הפקות ישראלית ידועה, ששמה לא יתפרסם כאן מחשש לתביעה דיבה מיותרת, שכחה "לנעול" את אחת מספריות הקבצים שלה. בכך חשפה 42 קבצי אקסל שבהם כ-20,000 כתובות דוא"ל של בכירים במשק הישראלי, מנהלי שיווק, עובדי הייטק, עובדי מדינה - ואנשים חשובים (VIP) המשתתפים באירועים, כנסים ותערוכות על בסיס שוטף.

בין החשופים המרכזיים: מאות עובדי חברת אינטל בישראל; כ-140 עובדי יבמ ישראל; כל עובדי חברת ראד (rad); עשרות עובדי אמדוקס ישראל; עובדי רפא"ל; עשרות עובדי מוטורלה ישראל; בכירים בכל הבנקים הגדולים (פועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי); עשרות עובדי סלקום, סיסקו, קונצרן כלל, קופ"ח כללית, אי-סי-איי (eci), גלובס, הארץ, היולט-פקארד (hp) ישראל, יס (yes), דפי זהב, דן (תחבורה), רשות שדות התעופה, משרד החינוך, חברת החשמל, ישקר, צ'קפוינט, קומברס, ישראכרט, בנק ישראל, דלתא, לשכת עורכי הדין, טבעול, רשות הנמלים, ג'רוזלם פוסט, משרד המשפטים, קונצרן כור, KPMG ישראל, לאומי קארד, לומניס, מעריב, מ.ל.מ. מערכות, מקורות, חברת המתנ"סים, מנורה, רשות המיסים, משרד הבינוי והשיכון, קבוצת מגדל, דלויט ישראל, משרד הקליטה, משרד התמ"ת, משרד הרווחה, משרד התחבורה, משרד המדע, בכירי אורנג', אל-על, אלביט, אפלייד מטיריאלס, מפעל הפיס, הפניקס, רשות הדואר, פסגות-אופק, ריטליקס, רויטרס, בי"ח שיבא תל-השומר, שופרסל, משרד עו"ד שיבולת, טרה, טמבור, ידיעות תקשורת, צים, טבע, משרד התיירות, תנובה - ועוד עשרות רבות של חברות וארגונים בישראל.

בין כתובות הדוא"ל שנחשפו - גם כתובות פרטיות של עובדים ומנהלים בכירים, להבדיל מכתובות דוא"ל ארגוניות.

את הפירצה ניתן היה לאתר בקלות יחסית - כל מה שצריך לעשות הוא לחפש לפחות אחת מכתובות הדוא"ל המופיעות ברשימה; כאשר מדובר ב-20 אלף בכירים במשק הישראלי, קל יחסית לאתר לפחות אחד מהם. מספיק שאדם נכנס לגוגל או מנוע החיפוש של וואלה, ומקליד כתובת דואל של אחד מלקוחות חברת ההפקות - יופיע לו קובץ אקסל ובו שאר אלפי הלקוחות של חברת ההפקות.

סביר להניח שהפירצה גרמה לכך שרבים מן המופיעים ברשימה כבר הותקפו על ידי ספאמרים, שסורקים את תוצאות החיפוש של גוגל על בסיס קבוע. באחד הקבצים, למשל, המכונה "אינטל" - מופיעות 349 כתובות דוא"ל של עובדי החברה; מכאן ועד שליחת מייל המוני לכל העובדים - הדרך קצרה.

ב-9 באוקטובר 2009 הודענו לחברת ההפקות על הפירצה באתר שלה, כמה ימים לפני הפרסום. תוך ימים ספורים נחסמו הספריות הפתוחות, וכעת הן מחזירות הודעת 403 ("Forbidden") לכל ביקור באמצעות דפדפן. עם זאת, הקבצים עצמם עדיין קיימים, וניתן לפתוח אותם באמצעות קישורים שעדיין מופיעים במנועי חיפוש מקומיים כגון גוגל ישראל או "וואלה! חיפוש".

לאחר שיקול דעת, הוחלט לא לחשוף את שם החברה בבלוג "חופש החיפוש", בגלל היעדר עניין לציבור. אנו מקווים שלא גרמנו להם נזק כלשהו, ומבהירים כי פרסום זה נועד להדגים כיצד חוסר תשומת-לב לפרטים עשוי לגרום למנועי חיפוש לחשוף כתובות דוא"ל רגישות של בכירי מדינת ישראל. אנו מצפים מחברת ההפקות להסיר בהקדם את הקבצים מן הספרייה הנדונה, כיוון שמנועי החיפוש עדיין מספקים קישורים עמוקים לקבצי האקסל הנדונים. שמרנו צילומי מסך של הספרייה הפתוחה, ועותקים של כל קבצי האקסל המדוברים.

הלקח לבעלי אתרים, וובמסטרים ומנהלי מערכות מידע של אתרי אינטרנט: בדקו היטב שספריות האתר נעולות לגלישה סתמית. אם ניתן לעיין בקבצים באמצעות ביקור פשוט בכל ספרייה, הרי שאתם עשויים לחשוף את עצמכם למקרים מביכים, ואולי אף מסוכנים. מרגלים תעשייתיים יהנו מאוד לגלות את הלקוחות שלכם, התכתובות שלכם ואולי אף החומרים הסודיים שבטעות חשפתם בפני גוגל, וואלה! ודומיהם.

גלעד שליט: חייל חטוף או חייל שבוי?

ע"פ גוגל, יש לפחות 40,000 אזכורים של המונח "החייל החטוף" ברשת. זאת לעומת פחות מ-3,000 אזכורים של המונח "החייל השבוי". מנועי החיפוש משקפים נכונה את השגיאה הנפוצה של הישראלים בקשר לפרשת גלעד שליט

פרופיל גוגל בעברית - מבול של טעויות

חבל שעמוד פרופיל גוגל בעברית ועמוד למה להשתמש בגוגל הכילו אוסף טעויות, חלקן משעשעות, חלקן רציניות ביותר. מיד לאחר פרסום פוסט זה, נמחקו עמודים אלה מהרשת ע"י גוגל, לאחר נוכחות פיזית של כ-7 שנים לפחות

הנה הטעויות לפי הסדר, כפי שפורסמו לפני שנמחקו:

"באמצעות גישה ליותר מ-1.3 מיליארד דפי אינטרנט..."
לא נכון: גוגל דיווח ב-2008 שהמספר כבר עבר את הטריליון (1,000 מיליארדים).

"היום, מערכת "גוגל" מגיבה ליותר מ-100 מיליון שאילתות חיפוש מדי יום"
לא נכון: כבר ב-2008 היה המספר האמיתי קרוב לפי 2.5 (למעלה מ-250 מליון) מן הנתון הזה.

"שני סטודנטים לפילוסופיה מסטנפורד, לארי פייג' וסרגיי ברין"
לא נכון: לא פילוסופיה, אלא מדעי המחשב. לא סטודנטים, אלא דוקטורנטים.

"PageRank מבצע מדידה אובייקטיבית של חשיבות דפי אינטרנט"
לא נכון: גוגל הודתה כי פייג'ראנק משקף את הדעות והאמונות של מהנדסי גוגל.

"גוגל בנוי כך שאף אדם לא יכול לרכוש מקום גבוה בתוצאות החיפוש או לשנות את התוצאות כלל וכלל"
לא נכון: גוגל משתמשת היום בניסוח אחר (באנגלית) - "אנחנו לא מוכרים מיקומים בתוצאות החיפוש עצמן, או מאפשרים לאנשים לשלם עבור מיקום גבוה יותר בתוצאות אלו"

"חיפוש בגולל הוא החיפוש האובייקטיבי ביותר"
לא נכון: למנוע קוראים גוגל, לא גולל.

"צוות הניהול"
לא נכון: הקישור שבור.

"אומיד קורדסטני, סגן נשיא, פיתוח עסקי ומכירות"
לא נכון: יועץ בכיר עבור המנכ"ל והמייסדים

"ווין רוזינג, סגן נשיא הנדסה"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"סינדי מק'קאפרי, סגן נשיא, תקשורת"
לא נכון: לא קיימת בהנהלת גוגל כעת.

"ג'ון בראדי, סגן נשיא, שירותי חיפוש"
לא נכון: א) לא ג'ון אלא ג'ואן; ב) לא קיימת בהנהלת גוגל כעת.

"טים ארמסטרונג, סגן נשיא, מכירת פרסומות"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"אורס הולזל, בחור גוגל"
לא נכון: א) לא הולזל אלא הולצל; ב) אין כזה דבר 'בחור גוגל'; ג) תפקידו הנוכחי: סמנכ"ל בכיר, תפעול - וגם נושא בתואר "Google Fellow" (עמית גוגל)

"קרייג סילברסטיין, מנהל טכנולוגיה"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"מילטון סירוטה, אחיינית המתמטיקאי אדוארד קסנר"
לא נכון: אחיין, לא אחיינית.

"השימוש של החברה במילה משקף את משימתה של החברה לארגן כמות עצומה של אינפורמציה ברשת ובעולם"
לא נכון: בגרסה האנגלית של העמוד, החברה מצטנעת ומוכנה לארגן את המידע ברשת בלבד, ולא בעולם כולו.



למה להשתמש בגוגל
גם בעמוד עברי זה נפלו מספר טעויות מביכות לא פחות. אפשר גם להשוות אותו למקור, שגם הוא ירד מהרשת.
טוב שקיים ארכיון האינטרנט, השומר עותקים של דפים שנמחקו מהרשת.

"לב-לבה של התוכנה שלנו הוא דירוג העמוד (פייג'ראנק - PageRank (TM)), מערכת לדירוג אתרי אינטרנט"
לא נכון: פייג'ראנק מודדת דפי אינטרנט, לא אתרי אינטרנט.

"כעי"
לא נכון: בעמוד מופיע הביטוי "כעי" בתור מילה אחת ויחידה, שלה מוקדשת פסקה נפרדת. זוהי טעות מעניינת ונדירה במיוחד באתרי גוגל.

"השיטות האוטומטיות והסבוכות של גוגל מקשות מאד על טיפול של אנשים בתוצאות שלנו"
לא נכון: לא 'סבוכות' אלא מורכבות. לא 'טיפול' אלא שיבוש.

"אין אפשרות לרכוש פייג'ראנק גבוה יותר"
לא נכון: יש אפשרות, אבל לא דרך גוגל.

"לא תיקיה ערוכה ומוגבלת או רשימה של תוצאות שנמכרו למרבה במחיר, אבל שיטה מתחשבת"
לא נכון: תיקיה? אולי מדובר על מדריך. "אבל שיטה מתחשבת"? כנראה ש"אלא שיטה מתחשבת".

"האינדקס של גוגל...הוא הראשון מסוגו הוא מסמל"
לא נכון: לגוגל אין כסף לשכור מגיהים בשביל לתקן את "הוא מסמל" ל"המסמל"?

"גוגל מחזיר רק דפים שכוללים את התנאים שהכנסת"
לא נכון: אף אחד לא מכניס "תנאים" למנוע חיפוש, אלא רק ביטויים או מילות חיפוש.
"אלא שגוגל גם מנתח את הקירבה תוצאות אלו בדף"
לא נכון: דרוש אדם שיודע לכתוב ולקרוא עברית בגוגל.

"כגיבוי למקרה שהסרבר של האתר נופל זמנית"
לא נכון: סרבר הוא למעשה שרת אינטרנט, והוא לא נופל זמנית אלא הופך בלתי-פעיל זמנית.


מיד לאחר פרסום פוסט זה, הוסרו שני העמודים מאתר גוגל ישראל.
למרבה המזל, עותקים מאותם עמודים "מחוקים" אלו קיימים עדיין בארכיון האינטרנט:
1) למה להשתמש בגוגל
2) פרופיל גוגל
שורה תחתונה: מביך ביותר, או אם להשתמש ברמת התרגום המוצגת בעמודים אלו - "מביך המון".
רק גוגל טרנסלייט עושה עבודה פחות טובה.

מישהו מקשר אליך?

יש לך אתר? יפה.
האם מישהו ברשת קישר אליו, ואתה לא יודע? סביר להניח שכן.
לכן יש כלים שאמורים לתת לך את המידע הזה.

החל מפברואר 2007, גוגל וובמסטר טולז מספק לבעלי אתרים כלי חשוב לקידום אתרים: קישורים לאתר שלך.

גוגל אינו היחיד שמספק כלי לאיתור קישורים חיצוניים עבור בעלי אתרים, דרך "כלי מנהלי האתרים" (תרגום של Google Webmaster Tools). גם יאהו סייט אקספלורר מאפשר תשובה סבירה לשאלה "מי מקשר אליך", אבל לשני הכלים הללו, המכונים בלשון המקצועית "באק-לינק טולז" (Backlink Tools) יש מגבלות מהותיות.

הכלי של גוגל לא מספק מיפוי מלא ומדויק של כל הקישורים לאתר מסוים ברשת. גוגל הודו בכך כבר בהתחלה, והמצב לא השתפר בצורה משמעותית עד היום. גם לאחר אימות אתר, המאגר מספק מידע חלקי על קישורים חיצוניים לדומיין מסוים, ולעתים מחמיץ קישורים שמופיעים בכל חיפוש פשוט על כתובת האתר ברשת.

בתמונה: כלי הקישורים של גוגל

ידוע שהאופרטור ":link" כבר מזמן לא מספק תמונה אמינה על הקישורים לאתר מסוים, אבל גם הכלי הרשמי של גוגל נותן תמונה מעוותת על מצב הקישורים, ולפעמים לא מספק אפילו קישור אחד לרפואה ("לא ידוע לנו על קישורים לאתר שלך", זה נוסח ההודעה בעברית).

כמות זה לא איכות
הכלל הזה תופס גם על קישורים חיצוניים: גם אם ידוע לך על מספר רב של קישורים חיצוניים לאתר שלך, עדיין קשה מאוד להעריך את איכותם הפרטנית והכללית. במילים אחרות, גוגל נותן לך את הנתונים הבסיסיים, אבל לא מספק את המידע המשמעותי שכולנו רוצים לדעת - מהם הקישורים שבאמת משפיעים על מיקום האתר שלי בתוצאות החיפוש של גוגל.

ניתן לומר שתדירות סריקת הדפים (מתי קישור מסוים נסרק לאחרונה) יכולה להצביע, אם לא לרמז, על איכותו וחשיבותו של קישור מסוים. אין ספק שיש משמעות לכך שדף נסרק בתדירות גבוהה, לעומת דף אחר שנסרק בתדירות נמוכה מאוד - אך קשה להבדיל בין שני דפים בעלי תדירות סריקה גבוהה (אחד יכול להיות איכותי ברמת פייג'ראנק 7, למשל, בעוד השני יכול להיות רק 5), ועוד יותר קשה להבדיל בין שני דפים בעלי תדירות סריקה בינונית.

חשוב לדעת שניתוח קישורים חיצוניים (מי מקשר אליי?) היה הכוח המניע מאחורי פיתוח גוגל בשנות התשעים, כאשר לארי פייג' וסרגיי ברין היו דוקטורנטים באוני' סטנפורד. מבנה האינטרנט לא איפשר לבעלי אתרים לדעת מי מקשר אליהם, והמידע יקר-הערך הזה הפך להיות הבסיס מאחורי הדרך שבה עובד גוגל: ניתוח מעמיק ומקיף של מערך הקישורים ברשת.


הכלי של יאהו

המתחרה הפומבי של גוגל בתחום זה הוא הכלי יאהו סייט אקספלורר. כלי זה מאפשר לקבל כמות מוגבלת של קישורים חיצוניים לכל אתר ברשת, בלי דרישת הוכחת בעלות (אימות שהאתר בבעלותך, על ידי העלאת קובץ לספריית השורש של האתר).

אם משווים את הכלי של יאהו לזה של גוגל, מיד מבינים שיש יתרון גדול לזה של יאהו: ניתן לקבל בעזרתו מידע יקר-ערך על קישורים של מתחרים, ולמעשה על כל אתר. העובדה שאין דרישת אימות כדי לקבל מיפוי קישורים חיצוניים (ולו חלקי), מאפשרת לכל אדם להשתמש בכלי ולבצע "ריגול תעשייתי" באופן יעיל ומהיר.

הבעיה הבסיסית של יאהו סייט אקספלורר, למרות שהוא עובד יפה, היא מגבלת הכמות: ניתן לייצא רק 1000 קישורים אל תוכנת אקסל (קובץ csv). זוהי מגבלה חמורה על בעלי אתרים פופולריים. המגבלה מובנת אם מדובר בבדיקה של אתרים בלתי-מאומתים (עומס על מערכת יאהו), אבל המגבלה אינה ברורה כאשר בעל אתר מבצע אימות מלא של בעלותו על האתר, ועדיין מקבל רק 1000 קישורים בקובץ מיוצא.


כלים נוספים
ברשת קיימים כלים רבים ה"מתעלקים" על הכלים של גוגל ויאהו, ומציעים ניתוח "באק-לינקס" מהיר ונוח. קחו למשל את בקלינק ווטש - רק מכניסים דומיין ומקבלים טבלה זריזה על המקום. כך גם הכלי של iwebtool והכלי של דיגיטל פוינט.

יש גם כלים מקוריים, שמנסים למפות את מערך הקישורים ברשת ולהציע שירות מקורי ומיוחד, כמו הכלי של מג'סטיק. הוא מאפשר לקבל תמונת מצב ממצה ומוחשית של מצב הקישורים החיצוניים באתר שלך, ותמורת תשלום סמלי - גם של המתחרים שלך.

ניתוח קישורים דורש כוח מיחשוב רציני, תשתית חומרה יקרה ומומחיות טכנית שקשה לצבור בזמן קצר. מנועי החיפוש הגדולים מטפלים בנושא בצורה טובה מאוד, אבל אין להם מונופול על סריקת הרשת. התחום עדיין נמצא בחיתוליו, למרות הדומיננטיות של גוגל בשוק מנועי החיפוש, וכלים לניתוח קישורים עשויים להמשיך ולצוץ בשנים הקרובות על ידי גופים עצמאיים שימצאו פתרונות חומרה ותוכנה מקוריים לסריקה יעילה של קישורים ברשת.

גוגל לא יודע מה זה בלוג

אתר ישראלי חדש חוגג על בעיה בסיסית מאוד אצל גוגל: הוא לא יודע מה זה בלוג; יותר מכך, גוגל מתקשה עוד יותר לדעת איזה אתר איננו בלוג; רוצים לחפש באופן ממוקד בבלוגספירה העברית? גוגל לא יעזור לכם, כי בעניין הזה, בני-אדם עדיין יותר טובים במלאכת המיון

טל ושוקי גלילי העלו לרשת את בלוגסרץ', מנוע חיפוש קטן עבור הבלוגספירה הישראלית-עברית. המנוע מתבסס על מיון אנושי, בעיקר מכיוון שהמיון הבלתי-אנושי של גוגל (תחת Google Blog Search) פשוט לא עובד כמו שצריך.

מיהו בלוג?
זוהי, למעשה, השאלה.
בישראל, התשובה עוד יותר קשה, אם לשפוט לפי התוצאות של גוגל.

הנה כמה אתרים שאינם בלוגים כלל ועיקר, שגוגל מציג בתור בלוגים בתוצאות החיפוש שלו:

• nrg.co.il
• themarker.com
• mako.co.il
• hadash-hot.co.il
• haaretz.co.il
• the7eye.org.il
• calcalist.co.il
• news1.co.il
• articles.co.il
• shaveh.co.il
• mouse.co.il
• 103.fm
• news.nana10.co.il
• news-israel.net

זוהי רשימה חלקית ביותר, אך כל האתרים שלעיל אינם בלוגים, וזה ברור למי שגולש ברשת העברית.

חלק קטן מן האתרים הללו מפעילים תת-פלטפורמות של בלוגים, אך הקישורים המוצגים בתוצאות החיפוש אינם קשורים לפלטפורמות אלו. גוגל פשוט מציג תוצאות טובות, רלוונטיות ואיכותיות - אך הן נכשלות במבחן הבסיסי: זה לא בלוג.


מדוע קשה כל כך לזהות בלוגים?
זוהי שאלה שמעסיקה את המהנדסים של גוגל כבר זמן רב.

חיפוש הבלוגים של גוגל הושק די מאוחר - ספטמבר 2005. תוך זמן קצר הביס את טכנוראטי, שעשה סדר בבלוגספירה. בתוצאות החיפוש באנגלית, גוגל יודע למפות בצורה קצת יותר טובה את הרשת הבינלאומית, ומביא בד"כ נתח גדול של בלוגים אמיתיים בתוצאות.

בישראל, לעומת זאת, יש כנראה מחסור רציני בתוכן איכותי בבלוגספירה. גוגל, ככל הנראה, מנסה למצוא תוכן בכל מחיר, והמסננים שלו (בישראל) פחות מחמירים. כך נכנסים אתרים לא-בלוגיים אל התוצאות.

רוב תוכן הבלוגספירה העברית נמצא על מספר קטן של דומיינים:
1) ישראבלוג (בבעלות נענע-10)

2) בלוגר / בלוגספוט (בבעלות גוגל)
3) רשימות

4) בלוגלי
5) הבלוגיה - תפוז אנשים
6) קפה דה-מרקר
7) אתרי וורדפרס בעברית
8) אתרים ישראלים עם תת-ספריה או תת-דומיין הנקראים blog

באתר בלוגסרצ' (blogsearch.co.il) הוגדרו מראש האתרים המרכזיים בהם מרוכזים רוב הבלוגים הפעילים.
ניתן גם להוסיף את חיפוש בלוגסרצ' ישירות לפיירפוקס בעזרת תוסף מוזילה פשוט.

בעתיד, יגדל מספר הבלוגים העבריים עד למצב שבו עריכה ומיון אנושיים לא יהיו יעילים. גוגל יצטרך לשכלל עוד יותר את האלגוריתמים שלו העוסקים בשאלה הנצחית "מיהו בלוג?", או יותר נכון "מי איננו בלוג?".

משתמשים רבים בישראל ימשיכו לחפש בלוגים עבריים דרך גוגל, ולמיין החוצה בעצמם את האתרים הידועים בכך שאינם בלוגים בשום אופן. אך מי שמתעניין במה שהולך בבלוגספירה העברית, ונמאס לו לקבל תוצאות מ-ynet או מ-nrg שרק מבזבזות לו את הזמן, טוב יעשה אם ייעזר בבלוגסרצ' בלבד.

רוצה ג'ימייל? גוגל רוצה את הסלולר שלך

גוגל יודע מה מספר הטלפון הנייד שלכם: מעכשיו, כדי לפתוח חשבון ג'ימייל (Gmail) יידרש גם המשתמש הישראלי למסור את מספר הטלפון הנייד שלו, ולקבל קוד אימות מיוחד באמצעות סמס (sms). גוגל מודה כי היא שומרת את מספר הטלפון הנייד של כל משתמש חדש במאגר מיוחד

לראשונה בהיסטוריה של גוגל, החלה החברה לפתח מאגר ענק של מספרי טלפון ניידים, ככל הנראה במאמץ להשתלט על שוק הסלולר ולפתח כלי פרסום חדשים. החל מהשבועות האחרונים, הדרישה הבסיסית לפתיחת חשבון ג'ימייל חדש (שהוא, למעשה, חשבון גוגל חדש) היא מתן מספר טלפון נייד כדי לקבל קוד אימות באמצעות סמס. דרישה זו קיימת גם בישראל כעת.

חשוב להדגיש כי הדרישה שלעיל לא מופיעה בכל פעם שמשתמש ישראלי מבקש לפתוח חשבון חדש. הדרישה מופיעה בחלק המקרים, אבל לא בכולן. כנראה שמדובר בתוכנית "בטא" שתהפוך לדרישה גורפת רק בעתיד הקרוב.

כך זה נראה, למשל, בקנדה. והנה צילום מסך עדכני למשתמש ישראלי באנגלית.
עורך בלוג זה קיבל הודעה אישית בעברית, עם אפשרות לבחור את ישראל, ונשלחה אליו הודעת סמס ראשונה מסוגה מ"גוגל".

בפועל, המשתמש מקבל סמס קצר מאת שולח ושמו Google, ובו כתוב בקצרה:
Your Google Verification Code is XXXXXX.
קוד האימות הוא מספר פשוט בן 6 ספרות.
יש לשים לב לכך שקוד האימות נקרא "גוגל" ולא "ג'ימייל", כך שהוא מייצג את מכלול שירותי החברה, ולא את שירותי הדואר האלקטרוני בלבד.

צילום-מסך של עמוד אימות חשבון גוגל דרך סמס

גוגל טוענת כי מטרת איסוף מספרי הטלפון הניידים היא מאבק יעיל ב"ספאמרים" והגנה על המשתמשים מפני דוא"ל זבל. כמו כן, מאפשר השירות החדש לשחזר סיסמה באמצעות סמס.

השירות אמנם פותר מצבים קשים של איבוד סיסמאות על ידי משתמשים, אך מעניק לגנבי טלפונים סלולריים גישה פוטנציאלית לחשבונות גוגל. החדשנות של גוגל תעניק תמריץ לאנשים רבים לגנוב מכשירי סלולר של משתמשי גוגל, כדי להשיג גישה חופשית על היישומים הרגישים ביותר שלהם, בעיקר תיבות דואר אלקטרוני המכילות מידע רב.

אימות באמצעות סמס אכן מאפשר ל"גוגל" להגביל את כמות החשבונות שיכול משתמש אחד לפתוח, ובכך להילחם בספאמרים. גוגל לא מסבירים כמה חשבונות ניתן לפתוח על כל מספר טלפון נייד. ספאמרים יצטרכו לקנות מספרי טלפון רבים כדי לשלוח ספאם דרך חשבונות רבים, מה שיקשה עליהם לפעול.

בתמונה: תרגום לעברית של הסברי גוגל בעניין השירות החדש

סוף עידן האנונימיות
מתן מספר טלפון נייד לא רק שמגביל את הספאמר מלפתוח מספר רב של חשבונות פיקטיביים. המספר מזהה את הספאמר וחושף אותו לתביעות. זה הצד החיובי של העניין. הצד השלילי: כל פעולה בעייתית שמבצע משתמש דרך ג'ימייל חושפת אותו בפני רשויות החוק. זאת כיוון שמספר הטלפון הנייד שלו משמש "תעודת זהות" שאיתה אפשר לפנות אליו, לאתר את מיקומו ולהצליב עם פרטי המנוי בחברה הסלולרית.

גוגל מניחה שלכל גולש אינטרנט יש טלפון סלולרי. זו הנחה בעייתית נוספת בשירות החדש. בני-נוער רבים שמעוניינים בחשבון ג'ימייל אינם מחזיקים בהכרח בטלפון נייד. שימוש בטלפון הנייד של ההורים לצורך אימות סמס, מאפשר להורים לשנות את הסיסמה לחשבון בכל עת, והופך את ההורים לאחראים לחשבון (למרות שהם לא משתמשים בו).

עלות משלוח כל סמס ובו קוד אימות אינה מפורטת באתר. העלות מחושבת בצורה שונה על ידי כל ספק סלולרי בכל מדינה. גוגל אף לא מספק אומדן של עלות אימות אחד. השירות פעיל כעת בישראל, אך יש מדינות אחרות שבהן הוא עדיין לא פועל. עלות משלוח סמס למעשה הופכת את השירות של גוגל, שהיה עד כה חינמי לחלוטין, לשירות בתשלום (אמנם עקיף).


המספר שלך נשמר אצל גוגל לנצח
גוגל מודה כי היא שומרת את מספרי הטלפון הניידים לתקופה בלתי מוגדרת. על פי מדיניות הפרטיות של גוגל, מספר הטלפון לא יועבר לצדדים שלישיים (כגון מפרסמים) ללא הסכמת המשתמש. גוגל מבטיחה לא לפנות למשתמשים באמצעות מספר טלפון נייד ללא הסכמה מפורשת. האם זה אומר שאפשר להירגע?

לא בהכרח: שינוי תנאי השימוש ואישור באמצעות הדוא"ל יכול לאפשר לגוגל לשנות מצב זה בקלות ובמהירות. במדור העזרה המעודכן מופיעות שאלות ותשובות על השירות החדש.

חשוב לציין פעם נוספת כי נכון לעכשיו, דרישת סמס מכל חשבון ג'ימייל חדש אינה עקבית. לעתים מתבקש המשתמש הישראלי למסור מספר טלפון נייד, אך לעתים לא. ככל הנראה מדובר בפרויקט נסיוני, שייצא לדרך באופן גורף רק בעתיד הקרוב.

קשה להאמין שהמאבק בספאמרים הוא השיקול היחיד בדרישת האימות הסלולרי החדשה. היכולת של גוגל לקשר בין חשבון ג'ימייל, היסטוריית אינטרנט ומספר טלפון סלולרי תאפשר לה להיכנס אל שוק הסלולר בצורה אגרסיבית. בניית מאגר נתונים ענק ובו פרטים על גלישה באינטרנט, כתיבת דוא"ל, חיפושים בגוגל והצלבה עם מספר סלולר ייחודי, תאפשר לגוגל לשכלל את כלי הפרסום שלה ולשלב פרסום SMS כבר ב-2010.


דרישת אימות סמס לפתיחת חשבון ג'ימייל מסמנת את סוף עידן ה"חינם" בממלכת גוגל. מעתה, קבלת תיבת דוא"ל של ג'ימייל מלווה בתשלום סמלי: ויתור על אנונימיות, איבוד פרטיות וחשיפה מוגברת בפני הרשויות והמפרסמים, בכל מקום ובכל שעה.

ישראל של אדוורדס היא ישראל של גבולות 67

מפרסמים ב"אדוורדס" של גוגל? מפת ישראל, ע"פ מערכת הפרסום של גוגל, היא לא מפת ישראל כפי שאתם מדמיינים לעצמכם. זוהי ישראל של גבולות 1967 (בלי עזה, הגולן והגדה המערבית), עם כמה שינויים מפתיעים.

תוכלו לראות את גבולות הפרסום במפה שלפניכם, מצד שמאל.

אם אתם מפעילים קמפיין ב-AdWords ובוחרים את "ישראל", הנה רשימה חלקית של יישובים וערים -- חלקן מוגדרות בתור התנחלויות בלתי-חוקיות על פי החוק הבינ"ל -- שבהם לא יופיעו המודעות שלכם, על פי המפה המעודכנת ועל פי הצהרות גוגל.


רשימת היישובים ה"מוקצים"
1) פסגת זאב
2) קרית מנחם
3) קרית הממשלה (י-ם)
4) מעלה אדומים
5) רמת רחל
6) הר גילה
7) חומת שמואל (הר חומה)
8) ביתר עלית
9) מצפה שלם
10) מצוקי דרגות
11) קליה
12) בית הערבה
13) קרני שומרון
14) טייבה (מזרח)
15) חמת גדר
16) חד נס
17) גמלא
18) קצרין
19) מרום גולן
20) נוה אטיב
21) אריאל
22) אילת (מזרח: המרינה והמלונות)
23) תלפיות מזרח
24) הר הזיתים
25) רמות אלון
26) הר אדר
27) מנזר לטרון
28) צומת חטיבה שבע
29) שילת
30) כפר רות
31) לפיד
32) כפר האורנים
33) חשמונאים
34) רמת מודיעין
35) גני מודיעין
36) מתתיהו
37) מודיעין עלית
38) נאות פסגה
39) אחוזת ברכפלד
40) מכבים (מזרח היישוב)
41) אורנית (מזרח היישוב)
42) כוכב יאיר
43) צור יגאל
44) צור נתן
45) סלעית
46) כפר צור
47) בת חפר
48) רם און
49) מעלה גלבוע
50) מירב
51) מלכישוע
52) אלפי מנשה
53) שערי תקוה

זוהי רשימה חלקית.
בפועל, רשימת הישובים ארוכה יותר, ומכילה עשרות התנחלויות כגון אלקנה, עמנואל, קדומים, שילה, מעלה מכמש וכד'. הרשימה מכילה גם את יישובי בקעת הירדן: ארגמן, בקעות, גיתית, גילגל, חמדת, חמרה, ייטב, יפית, מבואות יריחו, מחולה, מכורה, מעלה אפרים, משואה, משכיות, נערן, נעמי, נתיב הגדוד, פצאל, רועי, רותם, שדמות מחולה, תומר.

כל היישובים ה"מוקצים" הללו מופיעים מחוץ לגבולות המדינה, כאשר מגדירים "קהל > מיקומים", במערכת הפרסום של גוגל, המתממשקת ישירות אל "גוגל מפות" (google maps). אנו מודעים לכך שחלק מן היישובים המוקצים על ידי "אדוורדס" (או "גוגל אדס") אינם מוקצים על ידי המשפט הבינ"ל ו/או הקהילה הבינ"ל.

מפת אזור ירושלים ומרכז הגדה המערבית ע"פ גוגל אדוורדס
גבולות גיזרה ברורים לפי המשפט הבינלאומי

צילומי מסך מוגדלים של מפות אדוורדס בישראל:
1) איזור ירושלים
2) אילת וגבול ירדן
3) רמת הגולן


איך לפרסם ביישובים המוקצים
ניתן להרחיב את הבחירה הגיאוגרפית אל מעבר ל"ישראל" של גוגל:
1) בחירת נקודה במפה
ראשית, מערכת "אדוורדס" (AdWords) מאפשרת לבחור נקודה במפה ולהגדיר רדיוס (בק"מ) סביבה.

2) צורה מותאמת אישית
ניתן גם ליצור מצולעים מותאמים-אישית בעזרת התוויית ארבע נקודות על המפה, שלמעשה קובעות קואורדינטות.

האופציה השנייה יותר מדויקת, אך דורשת היכרות טובה עם המערכת והקדשת זמן להתאמה מדויקת עבור כל קמפיין.

מעבר לעובדה שזה לא נוח, זה הופך די מסובך כאשר מדובר באיזורים קטנים וצפופים כמו ירושלים או איזור הקו הירוק.

הוספת הטריטוריה "הרשות הפלסטינית" (או "פלסטין") לא תמיד עוזרת. בכל מקרה, היא אינה מכילה את רמת הגולן או את איזור מזרח ירושלים.

בתמונה: מיקומים גיאוגרפיים - מיקום - למיקוד של "פלסטין" (אזור) [מערכת Google Ads; שנת 2021]

מעניין להיווכח כי "אזור פלסטין", לפי מערכת גוגל אדס (לשעבר אדוורס) היא בעלת פוטנציאל חשיפה משוער של כ-3,210,000 תושבים. לפיכך, גוגל מעריך כי בשטחים הכבושים גרים כ-3.2 בני אדם שניתן לפרסם להם.

 

 מי שסובל בעיקר מן המגבלות הגיאוגרפיות, הטריטוריאליות והפוליטיות של "אדוורדס" בישראל כרגע הם המשווקים הפונים לתושבי (מזרח) ירושלים ורמת הגולן. עבורם, מלאכת השיווק באינטרנט תהיה קשה יותר כאשר יבואו להגדיר את גבולות מדינתם בגוגל.

עם זאת, סביר בהחלט להניח שהמפה של גוגל היא הצהרתית בלבד. משתמשי גוגל בגולן או במזרח ירושלים בוודאי רואים את הפרסומות שלהם מופיעות בשטח הגיאוגרפי המבוקש. אנשי גוגל לא יכולים להרשות לעצמם לחרוג מכללי המשפט הבינ"ל, אך בפרקטיקה - הם מתעלמים מחלק מן הגבולות הפיזיים.

דבר אחד בטוח: הפרסום בשטחי הרשות הפלסטינית ("הגדה המערבית") הוא כנראה מקוטע, מוגבל ולעתים בעייתי.

• קיבלנו פולו-אפ יפה ב-TheMarker IT: גוגל לא צריכה הסכם - מכירה בגבולות 67
• עוד באותו נושא: גוגל אנליטיקס זרק את פלשתין לתוך הים
• פוסט זה קיבל איזכור בעבודה האקדמית של ענת בן-דוד (תודה, ענת) 
• בתקופה האחרונה שונה שם המערכת מ-AdWords ל-Google Ads
• פוסט זה עודכן לאחרונה באוגוסט 2021
  

 

מי חבר של אסף גולדרינג

חיפוש על שמו של אסף גולדרינג באנגלית ב"גוגל" הקפיץ את דף ה"לינקדאין" שלו.
האיש היה חשוד ברצח בתו, נועה. הוא התאבד בעודו במעצר, ביום כיפור 2009.

מישהו עדיין רוצה להיות חבר?בהעלת פוסט זה היו 22 קשרים, והמספר ירד ל-21, גם אחרי מותו בטרם-עת.

ואם זה לא אותו אסף גולדרינג, אני מתנצל מראש (למרות שהסיכויים לכך אפסיים - בגלל שגולדרינג המדובר אכן עבד בתפקיד תיכנות בחברת החשמל).

בפייסבוק, אגב, יש לו 13 חברים ובני משפחה רשומים.
להלן צילום-מסך של פרופיל לינקדאין שלו.

הערה - דצמבר 2011: למעלה משנתיים לאחר מותו של אסף גולדרינג, חשבון הפייסבוק שלו וחשבון הלינקדאין שלו, שניהם פעילים. הם לא נמחקו, למרות הזמן הרב שעבר מאז ההתאבדות.

יש סיכוי טוב שאף אחד מבני המשפחה לא יודע את הסיסמאות לשני החשבונות. למרבה האימה, אף אחד לא משאיר בצוואה שלו רשימת סיסמאות לאתרי אינטרנט ולרשתות חברתיות.

יש משהו מזעזע בכך שאנשים מתים ממשיכים להחזיק חשבונות באתרים הללו, מבלי שיש דרך הגיונית לדרוש מן האתרים להסיר אותם במהירות הראויה.

חשיפת הונאות דרך מנועי חיפוש

"זכיתם בפרס - בואו לפגישה!" - זוהי שיטת מכירות אגרסיבית במיוחד, המתנדנדת באלגנטיות על הקו הדק בין לחץ פיזי מתון ובין הונאה ברמה פלילית. השיטה קיימת בישראל כבר כמה שנים טובות, ובכל יום נופלים בה קורבנות רעננים. הדיווח של חדשות 10 על חברת אוריינטל טראוול, שלפי החשד סיממה את לקוחותיה כדי להחתים אותם על חוזים שהוציאו מהם סכומים גדולים של כסף, היא רק טיפה קטנה בים הונאות התיירות שם בחוץ.

מחלקות הטלמרקטינג התוקפניות של חברות ההונאה הללו לא נחות לרגע: מבוקר ועד לילה הן נדחפות למוחם ולארנקיהם של צרכנים תמימים, מתקשרות שוב ושוב לבתיהן של עקרות בית, פנסיונרים וזוגות מבוגרים, ומאיצות ב'עמך ישראל' לנסוע לתל-אביב כדי לקבל את ה"פרס" המגיע להם.

הנה מה שכתבו ב-ynet על התופעה: "וורלדוויד רזורטס היא אחת מהחברות שנוהגות לבשר לאזרחים תמימים שהם זכו ב"הגרלה" בפרס יוקרתי, וכאשר הם מגיעים למשרד כדי לקבל את השי, הם נתקלים בשיווק אגרסיבי של מכירת יחידות נופש, העולות עשרות אלפי שקלים. העסקה, אליה נגררים או מתפתים רבים, קושרת אותם בחלק מהמקרים ב"חתונה קתולית" עם צד שלישי, ומחייבת אותם בתשלום "מס שנתי" לכל ימי חייהם, עבור "זכויות" השימוש ביחידות הנופש".

חלק מן הצרכנים מתלהבים מן ה"פרס" ונוסעים למשרדי החברה כדי לקבלו, שם הם נחשפים לקמפיין מתוכנן-היטב של שכנועים חלקלקים, הפצרות משומנות, הבטחות ססגוניות ודחיפות אלגנטיות - לחתום, לחתום ולחתום. אם רק היו עושים הצרכנים בירור זריז באינטרנט לפני שנכנסו לאוטו, אולי היו חוסכים לעצמם יום מבוזבז (במקרה הטוב-מאוד) או אלפי שקלים שירדו לטמיון (במקרה הפחות-טוב).

כאן נכנסים מנועי החיפוש לתמונה: הם באמת יכולים לעזור לצרכנים להגן על עצמם מפני הונאות שכאלה. קחו לדוגמה את השם לפיד באומן - לכאורה משרד פרסום המסייע לשיווק חבילות נופש. למעשה, כפי שמספרים כמה אנשים זועמים לכל מי שמוכן לשמוע, זו רק חברת-קש תל-אביבית נוספת שמוצאת את עצמה מקושרת, שוב ושוב, לחברות נוספות העוסקות בשיווק מפוקפק של חבילות נופש, תוך שימוש בטקטיקות שנויות במחלוקת, כזבים ועבודה בעיניים. על כל זה אפשר ללמוד בשתי דקות בעזרת שימוש פשוט במנועי חיפוש עבריים.

מי שמחפש אחרי "לפיד באומן" ב'גוגל', המנוע המוביל בישראל, מקבל כתבה משכנעת מאוד תחת הכותרת נוכלים של קיץ, בה מספר צרכן מן השורה, יוסי ספוז'ניק שמו, על ההרפתקה שלו עם חברת התיירות א.ד. פלד. על פי עדותו המפורטת של הצרכן המודאג, מגוון השמות של החברות הנוגעות לדבר עשוי לבלבל: שמא מדובר בחברת א.ט. טורס, או אולי אוריינטל טראוול, הפועלת לעתים תחת שם הכיסוי לפיד & באומן.

בתמונה: "רשם החברות" מודיע: הלינק מת, חברת הפרסום לא קיימת, רשת האופנה - פיקטיבית

לפיד את באומן כנראה מאוד רגישים לתוצאות החיפוש בגוגל. אחרת לא היו משקיעים זמן ומאמץ בהעלאת הודעות פורום מפוקפקות בהן מודיעה ישות פיקטיבית המכנה עצמה "רשם החברות" על קמפיינים מופרכים של חברות מופרכות, עליהם מדווחים כתבים בדיוניים בעיתונים דווקא-אמיתיים. המטרה: ליצור את הרושם כאילו "לפיד את באומן" היא חברת פרסום אמיתית, ולא מותג-קש להונאת צרכני תיירות תמימים בישראל. הקישור, אגב, בהודעת הפורום, אינו מוביל לשום מקום. כמו העסקה עצמה.


ההונאה מתגלה בתוצאות החיפוש

חיפוש על אוריינטל טרוול בגוגל מעלה בתוצאה הראשונה את משפט המחץ "היזהרו מפגישות שווק של חב´ אוריינטל טרוול מדרך-בגין 52 ת"א קומה 18". בהמשך עמוד התוצאות מופיעה כתבה נאה מעיתון הארץ תחת הכותרת למה לקיים הבטחות אם אפשר למרוח ולהתחמק, על אותה חברה ואותם שמות מפוקפקים.

חיפוש נוסף על אוריינטל טראוול בגוגל (הפעם עם א' בתוך המילה השנייה) מגלה במהירות רבה תוצאות חיפוש עם מילות מפתח בוטות כגון "נוכלים ורמאים" או "אשתי ואני הושפלנו ורומינו", "החברה עוסקת במכירת אשליות" וכו'. בסוף העמוד הראשון אף מופיע קישור לכתבה צרכנית ב'חדשות מחלקה ראשונה' תחת הכותרת נפלאות הצרכן הקטן שבה תבע צרכן את אוריינטל טראוול בבית המשפט לתביעות קטנות.


מותגי-דמה מבוססים על מותגים אמיתיים

הטריק של מותגי-דמה כמו 'לפיד את באומן' או 'אוריינטל טראוול' מבוסס על חברות אמיתיות, כמו משרד הפרסום הידוע 'באומן בר ריבנאי' וחברת 'אוריינטל ספנות'. גם השם "פלד הפצה" יכול להתבסס על המותג המפורסם "אייל פלד" מן התוכנית "מסע עולמי". זה יכול לעבוד על תת-המודע של הצרכן הממוצע, אבל לא על מנועי החיפוש.

מבחינת הצרכן, השם 'באומן' מזכיר לו משרד פרסום גדול, והשם 'אוריינטל' מזכיר לו חברת ספנות אותנטית. השם "פלד", בהקשר של טיולים ונסיעות, מזכיר לו דמות בעלת אמינות מהטלוויזיה (הבן של עוזי פלד, כמובן). אך מבחינת גוגל או אם-אס-אן, מותגי-הדמה הללו אינם מזכירים שום דבר מלבד כתבות אזהרה חד-משמעיות, עם כותרות מאיימות כמו הישמרו מנוכלים.

לא פחות משהצרכנים צריכים ללמוד להישמר מנוכלים, כך הנוכלים צריכים ללמוד להישמר ממנועי חיפוש.

פורסם במקור ב-23/11/06

גוגל מציע: להיות האקר, לבנות רובה, להרוג חתול

"גוגל סג'סט" (google suggest), המציע שאילתות חיפוש נפוצות מיד בתחילת ההקלדה, מועיל מכמה סיבות:
1) מקצר את עבודת ההקלדה המפרכת
2) עוזר להשלים חיפושים מסובכים שבהם היינו טועים מבחינה דקדוקית
3) מאפשר לדעת מה אנשים אחרים מחפשים
4) מגלה חיפוש מעניין שקשור לחיפוש אחר
5) פותח את הראש ומאפשר יצירתיות

לרוע המזל, גוגל מציע כמה הצעות שליליות למחפש הממוצע, שעשויות לגרום נזק ממשי.
הדוגמאות לפניכם.


הגולש רק צריך לכתוב את המילה "איך", ומיד גוגל מציע רעיונות:
1) איך יראה התינוק שלך (לגיטימי)
2) איך לצייר (יצירתי)
3) איך להתחיל עם בחורה (חיוני להישרדותנו)
4) איך להיות האקר (פלילי)
5) איך לעשות כסף (הגיוני)
6) איך לפרוץ למחשב (פלילי)
7) איך מציירים (יצירתי)
8) איך להוציא גימלים (ספק-פלילי)
9) איך מתנשקים (חיוני)
10) איך יודעים שבא אביב (סתמי)

שלוש הצעות מאוד בעייתיות מתוך עשר. שתיים מתוכן פליליות לגמרי.
ועל כך נאמר: יש גבול דק בין הצעה לעזרה ובין סיוע לדבר עבירה.
באנגלית, אגב, התוצאות הרבה יותר נקיות. מישהו עשה שם עבודת ניקוי והשגחה, כפי שגוגל הצהירו בפירוש.

בואו נמשיך הלאה.

הגולש רק הקליד "איך לבנות", וגוגל נחלץ מיד לעזרתו באופן אוטומטי:

• איך לבנות נפצים

• איך לבנות טיל

• איך לבנות רובה

השאלה האמיתית שצריך לשאול: האם גוגל מגדיר את עצמו בתור "המדריך לטרוריסט המתחיל"?
(באנגלית, אגב, אין שום דבר שאפילו מתקרב לשלושת ההצעות האלימות הללו. גוגל הצהירו בפירוש שהם מקבלים תלונות מן הציבור ומסירים שאילתות פוגעניות, אלימות, מיניות וכד'.).
נסיים ב"איך" קצת יותר פרובוקטיבי.

נניח שהגולש יודע מה הוא רוצה: הוא רוצה להרוג משהו.
יכול להיות שהגולש שואל את גוגל כיצד להרוג זמן, כיצד להרוג את היצר הרע, או כיצד להרוג את מחלת האיידס. יכול להיות שהגולש פשוט רוצה להרוג וירוס שחדר לו למחשב.
לגוגל, לעומת זאת, יש רק ארבע הצעות:
1) איך להרוג בן אדם (הכי חשוב, אבל לרוע המזל - פלילי)
2) איך להרוג עץ (קנו עשרה ספרים, או הדפיסו את כל דפי הבלוג הזה)
3) איך להרוג את עצמך (סיוע למעשה התאבדות - מה ארגון סהר היה אומר על זה?)
4) איך להרוג חתול (האם גוגל מתיר את דמו של מיצי?)

מישהו ב"גוגל" צריך להציע קצת פחות הצעות, ולתת לגולשים להשלים את השאילתות התמימות שלהם בעצמם.

(באנגלית, אגב, יש הרבה פחות מקרים כאלו. מישהו ב"גוגל" קיבל תלונות מן הציבור, סינן שאילתות פוגעניות, ובאופן כללי - ישב הרבה זמן כדי לתקן את גוגל סג'סט באנגלית. אבל עברית היא סוג של מערב פרוע).

ואם אתם לא מאמינים, זה מה שכתוב שם באנגלית:

Sometimes I can't find popular or other terms in Google Suggest. Does Google deliberately filter out some suggestions?
We try not to suggest queries that could be offending to a large audience of users. This includes explicit porn words as well as queries that lead to porn sites, dirty words, hate and violence terms. If you are aware of queries that should not be suggested, please let us know at the Google Web Search Help group.

ובתרגום אוטומטי (גוגל טרנסלייט) לשפת הקודש (התנצלות מראש על עילגות התוכנה):

"לפעמים אני לא מוצאת פופולרי או מונחים אחרים ב-Google Suggest. האם Google בכוונה לסנן כמה הצעות?"
"אנחנו מנסים לא מציעים שאילתות שעלולה להיות offending אל קהל רחב של משתמשים. זה כולל מילים מפורשות פורנו וכן השאילתות המובילות אתרי פורנו, מלוכלך מילים, שנאה ואלימות תנאי. אם אתה מודע שאילתות שאמורים להיות לא הציע, אנא יידע אותנו על גוגל חיפוש עזרה לקבוצה".

אם כך - אז תמשיכו לנסות, חברים.
יש די הרבה 'מילים מפורשות', שנאה ו'אלימות תנאי'.
זה די offending, יו נואו.

יוני כהנא נגד גוגל: סיכוייה של תביעה ייצוגית

"כלכליסט" יצא ב-13/7/09 בכותרת ענקית: ייצוגית נגד גוגל - גבתה יותר מ-100 מליון שקל שלא כדין.

הכתבה הועברה במהירות בין כל העוסקים בתחום, ויצרה גל סקרנות: האמנם יאשר בית המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה ייצוגית נגד גוגל, על סכום כה גדול, ועל גבייה שלא-כדין? לדעתי, לתביעה אין סיכוי של ממש.

במשפט אחד: התביעה טוענת שגוגל מחייבת את לקוחות אדוורדס (AdWords) על כמות קליקים גבוהה ממה שסיפקה בפועל. זאת, כיוון שאם משתמש אחד הקליק פעמיים על אותה המודעה, המפרסם מחויב על שני קליקים נפרדים.

התביעה נשענת על ההבדל בין נתוני גוגל אנליטיקס ובין גוגל אדוורדס, נושא מעניין שכבר תועד בהרחבה.

מעיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית, שהוגשה מטעם יוני כהנא על ידי עו"ד אורן אוזן, נראה שהתובע לא העמיק מספיק בנושא, ולכן החמיץ כמה נקודות מרכזיות, שיפורטו בהמשך:

1) ככלל, מדידת קליקים וגולשים באינטרנט איננה מדע מדויק, וקשה מאוד להגיע לנתונים אבסולוטיים.

2) יש הבדל מהותי בין אדוורדס ובין אנליטיקס, ולכן הפער בשיטות המדידה והנתונים עצמם מובן מאליו.

3) כדי להוכיח חיוב-יתר או הונאת הקלקות (Click Fraud), יש צורך במומחים חיצוניים וכלים טכנולוגיים מורכבים, המוכיחים כי גוגל חייבה לקוח על קליקים מלאכותיים, מזוייפים או בלתי סבירים.

4) תביעה ייצוגית אינה הכלי המשפטי הנכון כדי לטפל במקרה הזה, כיוון שלכל חשבון פרסום בגוגל יש "סיפור" שונה.


אנליטיקה באינטרנט - לא מדע מדויק
זהו אולי החוק החשוב ביותר שהתביעה של יוני כהנא מסרבת להפנים. תוכנות סטטיסטיקה שונות מתבססות על שיטות שונות לחישוב נתונים, מבקרים, מסלולי גלישה וכדומה. אין אמת אחת - יש טכנולוגיות מוגבלות.

גוגל אנליטיקס היא שירות מבוסס-קוקיז (Cookies) שמעבד נתונים באופן חיצוני. תוכנות אחרות (מבוססות כתובת IP בתוספת יוזר אייג'נט) "יושבות" על הנתונים בתוך האתר, ויוצרות קבצי 'לוג' (Log) לניתוח הנתונים.

שיטת המדידה משפיעה על התוצאות, ומכיוון שלגולשים שונים יש כתובות IP שונות, חומרה שונה, תוכנה שונה והגדרות שונות, קשה מאוד להגיע למצב שבו כל משתמש נמדד בהצלחה מלאה. לכל אורך הדרך יש החמצות, איבודי-נתונים, מבקרים אנונימיים, בעיות נגישות, תקלות טכניות ואפילו שגיאות הטמעה חמורות.

לכן, כאשר יוני כהנא תובע את גוגל על כך שגוגל אנליטיקס מדווחת על כמות מבקרים (או ביקורים? לא ברור) שונה מזו שמחוייבת בכסף על ידי גוגל אדוורדס, הוא מתעלם מן העובדה שמדובר בשתי מערכות שונות למדידת תנועה והקלקות. יותר מכך: התובע משווה את אנליטיקס ואדוורדס לתוכנת הסטטיסטיקה הפנימית שלו, כאילו קבצי ה"לוג" הפרטיים שלו מהווים אמת אובייקטיבית שאי אפשר להפריכה (ולא זה המצב).


אנליטיקס ואדוורדס - לא אותו דבר
מי שרוצה לקרוא מעט חומר באנגלית, יכול לקרוא את ההסבר הפשוט הבא מתוך התמיכה של גוגל אנליטיקס:

1) ראשית, טרמינולוגיה: "קליקים" של אדוורדס ו"ביקורים" (Visits) של אנליטיקס זה לא אותו דבר. אם אותו משתמש ביקר פעמיים בטווח-זמן קצר, הדבר נחשב בגדר אותו "יוזר סשן" (User Session) מבחינת אנליטיקס. אבל מבחינת חיוב כספי באדוורדס, המפרסם צריך לשלם על שני קליקים, מפני שה"לקוח" שלו למעשה "השתמש" פעמיים במודעה של המפרסם, בזמנים שונים ולמטרות שונות.

2) אדוורדס מפעילה מערכת לבקרת קליקים לא חוקיים, לפיה קליקים שחוזרים על עצמם בצורה 'חשודה' אינם מופיעים בדו"חות הסופיים; קיים אפילו מרכז משאבים לאיכות תנועת מודעות בשפה העברית. זאת לעומת גוגל אנליטיקס, שידווח על כל דף נצפה, ייחודי (יוניק) או לא ייחודי, אפילו אם מדובר בתנועה מפוקפקת ומלאכותית - הסקריפט "עיוור" למניפולציות, קליק-בוטים, התקפות האקרים וכדומה.

3) כיבוי מקרי של "תיוג אוטומטי" ("אוטו-טאגינג", ובאנגלית "Auto-Tagging") עשוי להוביל לכך שקליקים שהגיעו דרך אדוורדס, ייספרו בתור תנועה טבעית (אורגנית) של גוגל, שאינה בתשלום. זו תופעה נפוצה שלא זכתה להתייחסות מפורטת בבקשה להכרה בתביעה כייצוגית.

4) כשלונות בהטמעה: לא בטוח שכל דפי האתר כוללים בתוכם את הקוד של גוגל אנליטיקס. במקרה שכזה (והוא נפוץ מאוד), מספיק שאחד העמודים באתר אינו כולל את הסקריפט של אנליטיקס, ואז נוצר פער בנתונים בין אדוורדס ובין אנליטיקס. מנסיוני, זה קורה ליותר מדי אתרים, סטטיים ודינמיים כאחד.

5) גוגל אנליטיקס "מחמיץ" משתמשים שהחליטו לנטרל ג'אווה-סקריפט, עוגיות (קוקיז) או תמונות. זה קורה הרבה, וזו תופעה ידועה. לעומת זאת, גוגל אדוורדס ידווח על המשתמשים הללו בתור קליקים מוחשיים.

6) אנליטיקס לפעמים לא מספיק לפעול: הקוד של גוגל אנליטיקס ממוקם, ברוב המקרים, בסוף הדף; זוהי ההמלצה של גוגל עצמם, והסיבה להמלצה זו - אנליטיקס לא רוצים להיות אחראים לכך שאם יש אצלם תקלה, שאר הדף לא יעלה. לכן, מכיוון שאנליטיקס הוא האחרון להיטען, אם מדובר בדף אינטרנט "כבד", עם הרבה קוד דינמי, יעברו מספר שניות עד שאנליטיקס יופעל ויספור את המבקר - אם בכלל. אך אם המבקר יחליט לעבור דף (או לצאת מן האתר) לפני שאנליטיקס הופעל, אדוורדס ידווח על הקליק ויחייב את המפרסם, בעוד אנליטיקס לא ידווח על המבקר כלל.


הונאת קליקים - עסק למומחים
בארה"ב קיימות חברות המתמחות בבקרת הונאת קליקים. החברות הללו מפעילות תוכנות מיוחדות, אוספות ראיות ברמה משפטית, מצליבות נתונים ומגישות בקשות מסודרות אל חברות החיפוש כמו גוגל, יאהו ומיקרוסופט. כאשר חברה חיצונית פותחת בחקירה בלתי-תלוייה בעקבות פניית לקוח, יש לטענותיה משקל גדול יותר. לכן, תועדו מספר מקרים שבהם נאלצו מנועי החיפוש לסגת ולשתף פעולה עם החברות הללו, כאשר עמדו בפני חקירות מקיפות ומקצועיות.

בתביעה של יוני כהנא, לעומת זאת, אין חוות דעת של מומחה הונאת קליקים. התביעה מתבססת על שיקול דעתו הבלעדי של התובע, בסכום זניח (260 ש"ח), בלי שנערכה בדיקה מקיפה של צד שלישי. ללא תמיכה של מומחה חיצוני, טענותיו של התובע נחלשות בצורה משמעותית, ואפשר לראות בהן תלונה קטנונית של לקוח שאינו בקיא בפרטים הטכניים.


תביעה ייצוגית - לא הכלי הנכון
כדי להוכיח שיש צידוק לקבלת תביעה כייצוגית, יש להראות כי הפגיעה בשאר לקוחות החברה הינה דומה, אם לא זהה. אחרת, אין אפשרות לתת סעד אחיד ומשותף לכלל התובעים הפוטנציאליים.

הדוגמה הקלאסית היא מוצר מזון מקולקל מסדרת ייצור מוגדרת, או אריזת מוצר שהוקטנה בצורה מכוונת על ידי היצרן תוך גביית מחיר זהה (או גבוה יותר). במילים פשוטות, כאשר מדובר במוצר תעשייתי זהה, קל להוכיח כי הפגיעה בשאר הלקוחות היא דומה עד למצב של זהות אינטרסים בין כל הלקוחות.

לרוע מזלו של יוני כהנא ותובעים אחרים, פרסום ב"גוגל" אינו מוצר תעשייתי אחיד. גם החוזה שנחתם עם הלקוח כפוף לנתונים טכנולוגיים רבים ומשתנים, שרובם קשים לאיתור, קשים להוכחה וקשים להפרכה.

במקרה של יוני כהנא, קשה מאוד להוכיח דמיון (קל וחומר - זהות) בין המקרה הפרטי שלו ובין תופעות דומות בחשבונות פרסום של לקוחות גוגל ישראל לאורך השנים. מרבית המפרסמים אינם מדווחים על פערי-דיווח בין גוגל אנליטיקס ובין גוגל אדוורדס, בעיקר מפני שהם מבינים שמדובר בשיטות מדידה שונות. כמו כן, המפרסמים אינם מתבססים על גוגל אנליטיקס בתור "הפוסק האחרון" כשהם באים לבדוק אם חויבו על קליקים אמיתיים.

יותר מכך: אפילו אם יוני כהנא חושב שהפער בין הקליקים שעליהם חויב ובין הקליקים שקיבל בפועל הינו פער של 20%, הרי שאין שום הוכחה, ולו קלושה, כי אכן קיים פער של 20% בקרב לקוחות דומים של גוגל ישראל. ההיפך הוא הנכון: סביר להניח שהמקרה של התובע הוא ייחודי. הסיבות לכך פורטו למעלה: אופי האתר שלו, מיקום הקוד של גוגל אנליטיקס בדפים, ההתנהגות הספציפית של הלקוחות במסע הפרסום שלו, תוכנת הסטטיסטיקה בה הוא משתמש בנפרד מאנליטיקס (שאוספת קבצי 'לוג'), וכו'.

האם גוגל "אשמה" בחיוב-יתר של מפרסמיה? התביעה של יוני כהנא למעשה אינה עוסקת בכך. טענתו של התובע היא שגוגל אנליטיקס מודד תנועה בצורה אחרת בהשוואה לגוגל אדוורדס. זוהי לא טענה של חיוב-יתר, אלא טענה של לקוח מבולבל. מכיוון שגוגל כבר הבהירה את הנקודה הזו בצורה הישירה והכנה ביותר, הקייס כולו נופל.


סיכום

• קטנים מאוד סיכויי התביעה של יוני כהנא להתקבל כייצוגית
• הונאת קליקים היא תופעה קשה להוכחה, במיוחד בבית המשפט
• גוגל כבר הסבירה היטב ללקוחותיה את ההבדל בין קליק אדוורדס ובין ביקור ב'אנליטיקס'
  
• אין חשש שגוגל תחזיר 100 מליון ש"ח למפרסמיה בשנים האחרונות
• לאף תוכנת סטטיסטיקה אין מונופול על האמת האבסולוטית
• אם גולש הקליק יותר מפעם אחת על אותה מודעה, אין זה אומר בהכרח שיש לזכות את המפרסם
  

התביעה: ת"א 1773/09 יוני כהנא נ' Google;
הבקשות להכרה בתביעה כייצוגית: בש"א 14118/09, 14120/09.
טרם הוגש כתב הגנה בזמן פרסום פוסט זה.


עוד באותו עניין:

• תביעה פדרלית ייצוגית נגד גוגל על הונאת לקוחות

• הונאות קליקים בעלייה: קליקבוטים עובדים שעות נוספות

• עשר הטעויות היקרות ביותר של אדוורדס

דפדפן גוגל כרום יודע מה עשיתם באינטרנט

יש הרבה סיבות טובות למה לא להשתמש בדפדפן "גוגל כרום", אבל אם פרטיות בעבודה ובבית היא נושא חשוב עבורכם, אין ספק ש"כרום" עלול לגרום לכם נזק בלתי-הפיך.

גוגל כרום מתעקש לתעד את כל היסטוריית החיפוש והגלישה שלכם, ולא מאפשר להגדיר מראש מצב שבו היסטוריית הגלישה לא תתועד בקפדנות, דקה אחרי דקה. הבעיה העיקרית היא, ש"כרום" מציג את היסטוריית הגלישה בצורה שמאוד מקלה על משתמש חיצוני לבצע בה חיפושים לפי מילות מפתח, לעיין בה לפי ימים, ואפילו לזהות חיפושים ספציפיים בגוגל.

במילים אחרות, גוגל הפך את היסטוריית החיפוש והגלישה האישית שלכם, למאגר נתונים נגיש מאוד. בעזרת מאגר זה אפשר לחטט בעבר שלכם, כמו מנוע חיפוש היסטורי פרטי. ספק רב אם זה מה שאתם רוצים.

כך זה נראה אם תקלידו קונטרול+H במהלך גלישה ב"כרום",
או תקלידו בשדה הכתובת את הביטוי הבא: chrome://history

בתמונה: היסטוריית גלישה בדפדפן גוגל כרום
הדפדפן מתעד כל חיפוש וכל אתר, ומאפשר חיפוש פנימי במידע

מחיקת היסטוריית גלישה: זה אפשרי, אבל רק בדיעבד. לוחצים על אייקון ה"מברג" (Tools), בוחרים "אפשרויות" (Options), בוחרים את סימניית "דברים אישיים" (Personal Stuff), ותחת הכותרת "נתוני גלישה" לוחצים על כפתור "נקה נתוני גלישה...". קופץ חלון ובו האופציות הבאות:

• הסר היסטוריית גלישה
• הסר את היסטוריית ההורדות
• רוקן את הקבצים השמורים
• מחק קבצי cookie
• הסר ססמאות שמורות
• הסר נתוני טופס שמורים

ניתן לבחור טווח תאריכים "הכל" מתוך תיבת הבחירה (אופציות נוספות: אתמול, השבוע האחרון או ארבעת השבועות האחרונים). בסוף לוחצים "הסר נתוני גלישה" וזה אמור למחוק את הכל. אבל רק בדיעבד. אי אפשר לנטרל את כל העסק מראש, וגוגל ימשיך לאסוף את הנתונים ללא הפרעה.

ארכיון ההורדות של גוגל כרום (בכתובת הדפדפן המקומית: chrome://downloads), מאפשר מחיקה של כל ההורדות בפעולה אחת קצרה ("נקה הכל"), אבל גם הוא אינו מאפשר אי-שמירה מראש של הורדות. גם כאן יש פגיעה רצינית בפרטיות של הגולש: כל קובץ שהוריד זמין לעיון היסטורי, מחולק לפי ימים וניתן לאיתור מהיר.

אצל המתחרים יש פרטיות

שני הדפדפנים המתחרים (אקספלורר, פיירפוקס) מאפשרים לכל משתמש להגדיר אם הוא בכלל רוצה שהדפדפן ישמור את היסטוריית הגלישה שלו. בשניהם ניתן להגדיר "אפס ימים" (אף פעם) לשמירת היסטוריית גלישה. חברת מיקרוסופט וגם ארגון מוזילה מבינים כיום מדוע זה חשוב למחוק היסטוריית גלישה לצמיתות.

דפדפן "כרום" של גוגל רגיש הרבה פחות לפרטיות המשתמשים שלו. הוא מכריח את המשתמש למחוק ידנית את הנתונים בסוף כל יום, או לעבור יום-יום במדור ההיסטוריה ולמחוק אותם אחד-אחד - משימה מעייפת וטורדנית, שאף אחד לא מסוגל להתמודד איתה. לא רק שזה לא נוח, אלא שזה לא מונע את התיעוד בזמן-אמת.


גלישה בסתר? לא מעשי
גם שימוש במצב "אינקוגניטו" (Incognito Mode), שתורגם לעברית כ"גלישה בסתר", לא עוזר: הוא אמנם לא מתעד את הגלישה והחיפושים, אבל צריך לזכור להשתמש בו כל פעם שפותחים לשונית חדשה: זה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי למעשה.

אם עובד בחברה כלשהי משתמש ב"כרום" לצרכי עבודה שוטפת, הבוס שלו יוכל לדעת כל מה שהעובד חיפש, ומעבר לכך - הבוס יוכל לדעת באילו אתרים מבקר העובד שלו. אם העובד מחפש מידע על מחלה מסוימת, הבוס שלו יכול לנצל זאת לרעה. אם העובדת מחפשת מידע על הריון ולידה, הבוס יוכל לדעת שהיא מתכננת להיכנס להריון ולפטר אותה. אם העובד נכנס לאתר חיפוש עבודה, הבוס יוכל לדעת שהעובד רוצה לעזוב.

החיטוט המטריד בהרגלי החיפוש והגלישה של המשתמש יכול להתבצע בצורה קלה מאוד, מפורטת ומדויקת, לפי תאריכים ותוך הכללת מונח החיפוש המדויק בכותרת כל פריט. כל מה שהבוס צריך לעשות זה להיכנס למחשב של העובד, להפעיל את כרום, להקליד קונטרול+H או להקליד בתיבת הכתובת את הביטוי chrome://history ומאותו הרגע הוא נחשף לכל החיפושים והסודות, שלא לדבר על כל אתר שהגולש היה בו.

כך הופך "גוגל כרום" לסוכן ריגול יעיל של מעסיקים, שותפים למשרד, בני זוג חשדניים וכל מי שמעוניין במידע רגיש על הרגלי הגלישה והחיפוש של משתמשים. והכי גרוע: ל"גוגל" יש גישה חופשית לכל המידע האישי הזה, מה שהופך אותה לסוכנות ביון תאגידית בעלת כוח שלא יתואר.


חשופים כל הזמן
ההבדל בין היסטוריית החיפושים והגלישה של "כרום" ובין היסטוריית האינטרנט של גוגל הוא פשוט: ב'כרום' כולם חשופים כל הזמן. בגוגל, צריך להיות מחובר לחשבון גוגל כדי לחשוף פרטים, ותמיד אפשר למנוע מצב של תיעוד היסטוריית אינטרנט, שזה המצב המועדף מבחינת כל האוכלוסיה, כמעט בלי יוצאים מן הכלל.

גוגל מפרסמת את "כרום" בתור דפדפן שאחד משלושת יתרונותיו הבולטים הוא "גלישה פרטית", לכאורה: "פתח חלון גלישה בסתר כשאינך מעוניין לשמור את היסטוריית הגלישה שלך", כותבים בגוגל כדי לשכנע את המשתמשים להוריד את המתחרה של אקספלורר ופיירפוקס. אך הניסוח האמיתי של הפרסומת היה צריך להיות: "פתח חלון גלישה בסתר כשאינך מעוניין שחברת גוגל בקליפורניה תדע הכל, אבל פשוט הכל, על מה שאתה מחפש ועושה באינטרנט".

לסיכום, אם מנהלי פרויקט "גוגל כרום" רוצים לתת תחושת ביטחון לגולשים, הם חייבים לאפשר ניטרול של היסטוריית הגלישה. מיקרוסופט למדה את זה בדרך הקשה (תביעות-ענק), ומוזילה למדה את זה בדרך הקלה (לא להתנהג כמו מיקרוסופט). מנהלי "גוגל כרום" חייבים לסתום את הפירצה הזאת בהקדם האפשרי, אחרת גוגל תהיה חשופה לתביעות-ענק על פגיעה חמורה בפרטיות הגולשים.

• עוד באותו נושא: למה גוגל כרום הוא דפדפן מיותר

הפתעות בגוגל אנליטיקס

לפעמים חיפוש מפתיע אחד ב"גוגל", יכול להפוך את גוגל אנליטיקס (שירות סטטיסטיקות לאתרים) למשהו שונה לגמרי. במסגרת ניתוח של אתר פיננסי בישראל, שעוסק בין השאר בקופות גמל, הופיעו הכניסות הבאות לאתר באמצעות החיפושים הגוגליים הבאים:

ההפתעה מופיעה בשורה הרביעית ("סקס עם גמל").

איך זה קורה? מישהו מחפש את מה שהוא מחפש (כנראה משעמם שם, בנגב, בחודשי הקיץ), ואז הוא נכנס בטעות לאתר פיננסי שמציע קופות גמל ללקוחות שונים. אין קשר בין קופת גמל ובין בעל-חיים שנקרא גמל, אבל בעיני גוגל כנראה יש רלוונטיות כלשהי.

אני עובד עם גוגל אנליטיקס כבר כמה שנים, אבל זה ללא ספק אחד הרגעים היותר-מבדרים שהיו לי עם השירות.

יש לכם משהו דומה בדו"חות? שלחו תגובה או מייל.

גוגל אנליטיקס זרק את פלשתין לתוך הים

גוגל אנליטיקס היא תוכנה סטטיסטית לאתרי אינטרנט. דרכה ניתן להבין מהיכן מגיעים גולשים לאתר שלך. נכון להיום, גוגל יודע למפות למעלה מ-160 מדינות ברחבי העולם, כולל ישראל כמובן.

השטחים הפלשתיניים (שנקראים בגוגל אנליטיקס: Palestinian Territory) מופיעים ברשימת המדינות כרגיל:


אבל על המפה, בפועל, הם נראים כמו ים (כחול, ריק, בלי תושבים ובלי ערים):

לחיצה על מדינות "לגיטימיות" כגון מצרים, ירדן או לבנון אפשרית, בין השאר מפני שהן "צהובות".
השטחים הפלשתינאים, לעומת זאת, מיוחדים בכך שהם "כחולים" (דהיינו - ים), ואי אפשר להקליק עליהם.
כאשר מנסים לקבל מידע מפורט על "השטח הפלשתינאי", מקבלים מסך ריק לחלוטין בצבע תכלת:

הפלשתינאים לא שותקים לנוכח הסיפור הזה. באתר של פלשתינאי בשם קאת'ר סאלאם הוא מעלה את השאלה המתבקשת, והיא: האם גוגל דחף את פלשתין אל תוך הים?

וכך כותב סאלאם על פלשתין בגוגל אנליטיקס, בתרגום מאנגלית לעברית:
"להיזרק אל תוך המים, ולהיראות כמו שני אגמים גדולים - זה עלבון אדיר כלפי העם שלי....הטעות הזאת עלולה לגרום לציבור להאמין שפלשתין, והאוכלוסיה הפלשתינית המונה ארבעה מליון בני-אדם, אינם קיימים, ושאין להם זכות קיום".

סאלאם אף תוהה על קיומה של תיאוריית קונספירציה:
"האם יש מערכת יחסים בין גוגל, ישראל וארגונים ציוניים שונים, שמקדמים ומצדיקים את רצח-העם כנגד פלשתין?"

בפורום העזרה של גוגל אנליטיקס העלה אחד המשתמשים את התהייה לאן נעלמה פלשתין, ומדוע היא ריקה, ממש כמו הים. הוא לא קיבל תשובה.

זה בוודאי לא עוזר לפלשתינאים לדעת שכאשר מחפשים palestine ב"גוגל מפות" (Google Maps), מקבלים מפה של ישוב אמריקני בטקסס בעל שם דומה. לא קלה היא דרכם.

גם את היהודים שבינינו זה אמור לעניין: אם אזור "יהודה ושומרון" הוא ים כחול וריק, מה זה אומר על ערים ויישובים גדולים מעבר לקו הירוק כמו אריאל, גושי התנחלויות "מבוססים", התנחלויות מבודדות ומאחזים קטנים? בעיני גוגל אנליטיקס, הם יכולים להמשיך לטבוע.

לידתם של הקישורים הממומנים: 1998

מתי נולדו הקישורים הממומנים? רבים עדיין מאמינים שהיה זה גוגל אשר המציא את השיטה, באמצעות השקת מערכת "אדוורדז" בתחילת שנות האלפיים. זהו עדיין אחד המיתוסים הרווחים (והשגויים) בנוגע למהפכנותו של גוגל ומודל הפרסום שממנו הוא שואב 99% מהכנסותיו, המכונה בקיצור PPC - תשלום לפי קליק.

מנועים ממותגים: אותן תוצאות, תגובה שונה

מסתבר שגם במנועי חיפוש - מותג חזק משפיע על שיקול הדעת של המשתמשים; זו אחת הסיבות המרכזיות מדוע מיקרוסופט השיקו את "בינג" (bing) לאחרונה

מחקר שהתפרסם במאי 2007 בסן-חוזה, קליפורניה, בדק את תגובותיהם של 32 נחקרים, שבפניהם הוצגו אותן תוצאות חיפוש - תחת מיתוג שונה (גוגל, יאהו, אם-אס-אן). במילים פשוטות, המחקר ניסה לבדוק אם אנשים נותנים למותג החיפוש (הלוגו הקטן בפינה) להשפיע על שיקול דעתם האובייקטיבי ביחס לאיכות התוצאות שהם מקבלים ברשת.


התוצאות מפתיעות: למותג החיפוש יש השפעה מובהקת על שיקול הדעת שלנו.


הנחקרים נתנו ציונים שונים לאותן תוצאות חיפוש, עם הבדל של למעלה מ-25% בדירוג הרלוונטיות, בין המנוע ה"טוב" ביותר לבין המנוע ה"גרוע" ביותר. נזכיר שוב: התוצאות היו אותן תוצאות, ורק שם המנוע השתנה. 


החוקרים המציאו מנוע חיפוש פיקטיבי תחת המותג AI2RS, שתיפקד כקבוצת ביקורת, וגם קיבל את הציונים הגרועים ביותר. יאהו קיבל את הציון הטוב ביותר. גוגל זכה במקום השני, במקום השלישי - MSN של מיקרוסופט. המקום הרביעי, כאמור, היה שמור לקבוצת הביקורת: המותג הפיקטיבי.


מסקנת החוקרים היתה, שלמיתוג יש השפעה חזקה על שיקול הדעת של המשתמשים. המותג "יאהו", ככל הנראה, נחשב ידידותי וחיובי במיוחד. הוא גם ותיק יותר ברשת, בהשוואה לגוגל. במפתיע, אלוף החיפוש (גוגל) הגיע שני אחרי יאהו, וזאת למרות שהנחקרים סיפרו שהוא המנוע הפופולרי ביותר בעיניהם. המותג של מיקרוסופט, ולא במפתיע, ממשיך לסבול קשות מהתחרות עם המותגים האחרים.

מעניין לציין, שהחוקרים לא התייחסו לנקודה חשובה במסקנותיהם: היכרות קודמת של המשתמשים עם מותגים אחרים. ככל הנראה, הגולשים למדו לקבל את התוצאות של יאהו ושל גוגל כטובות, אך בלי להבחין בהבדל גדול ביניהם. מבחינתם, שני המותגים הללו טובים. יש להם רגשות קצת פחות חיוביים כלפי גוגל, בהשוואה ליאהו, אבל אולי זה קורה בגלל שהם משתמשים יותר בגוגל, ולכן מכירים טוב יותר את חולשותיו בתור מנוע חיפוש. 


אם היו הגולשים משתמשים יותר ביאהו, אולי היו מתוודעים למגבלות הרלוונטיות שלו, ואז מפעילים כלפיו יותר מנגנוני ביקורת. באותה מידה, הנסיון הרע שיש לרוב המשתמשים עם התוצאות של MSN גרם להם "לקטול" אותו גם כאשר היה זהה לשאר. במציאות, יש לא מעט אנשים שהשתמשו בעבר ב-MSN אבל החליטו שהוא פחות טוב מגוגל - ולכן עברו לגוגל, נשארו עם גוגל ולא מוכנים לחזור למותג אחר. 


מעניין היה גם להכליל במחקר את המותג Ask.com, שהיה פעם מזוהה עם משרת חביב בשם ג'יבס (Ask Jeeves). המותג הזה שמר על ערכו, בין השאר בגלל ההזדהות החזקה של הגולשים עם דמותו האנושית, ה"שירותית" והאמינה של המשרת הבריטי המעונב. זהו אחד ממותגי החיפוש החזקים בעולם, למרות שהוא מחזיק בנתח שוק קטן בארה"ב. חבל שהוא לא נכנס למחקר הזה.


לכן, אולי לא בהכרח מדובר כאן במיתוג כגורם "מעוור" או "מטמטם", אלא בהיכרות מוקדמת עם מותג, המשפיעה על שיקול הדעת של המשתמש וגורמת לו להיות מוטה. כמו קורבן שנכווה בעבר בידי מנוע בעייתי, אנחנו ממשיכים להירתע מאותו מנוע, גם כאשר הוא משתפר ומציג תוצאות דומות מאוד לאלו של מתחריו הישירים.


המחקר הזה עשוי גם לרמוז, שחיים בלי גוגל הם חיים סבירים, מבחינה סובייקטיבית. אם משרדי גוגל היו מתפוצצים מחר בבוקר, רחמנא ליצלן, היינו עוברים להשתמש ביאהו, ובסופו של דבר גם מסתדרים עם מה שיש. לעומת זאת, אם משרדי גוגל ומשרדי יאהו היו מתפוצצים באותו בוקר (רחמנא ליצלן כפול 2), היינו מקטרים על התוצאות של "לייב.קום" (MSN), וכנראה בצדק, כי הוא היה מונופול.

השיעבוד המנטלי שלנו למותגים מסחריים היה נושא ספרה של נעמי קליין, "נו לוגו" (no logo), שפורסם ב-2000 והיה לרב-מכר. בגלל עלויות כניסה גבוהות מאוד לענף החיפוש, כיום אין ספק שהתחרות בענף היא מוגבלת ביותר. עם זאת, ברור לשלושת הענקים בתחום (גוגל, בינג-יאהו) שאם אחד מהם יקרוס, לא יהיו חסרים יזמים שינצלו את הואקום כדי להקים מנועי חיפוש חדשים.


בינג = בינינו, יותר נחמד גוגל

Bing =  But It's Not Google

המחקר שגילה עד כמה מנועי חיפוש הם למעשה "מותגים אופנתיים", כנראה נקרא היטב במשרדי מיקרוסופט, שכן ביוני 2009 הושק מנוע החיפוש החדש "בינג", תוך נסיון להתרחק ככל האפשר מן המותג האפור והמשעמם "מיקרוסופט", או "msn" ואפילו לא "לייב" (live) המאוס.


מנוע "בינג" (בכתובת Bing.com) ממותג כצעיר, מגניב ומנותק לחלוטין ממערכת 'חלונות', תאגיד תוכנה מרדמונד, וכל דבר שקשור לביל גייטס, סטיב באלמר וחבר מרעיו. המלחמה היא על האסוציאציה של הגולש, ועל הזכרונות הרעים שיש לו ממוצרי תוכנה מונופוליסיטיים כגון ויסטה, XP, מסכים כחולים, מחירים מופקעים ומאבקים משפטיים נוראיים באירופה ובארה"ב.


"בינג" לא מציג תוצאות חיפוש יותר טובות מ"גוגל". אין לו אף פיצ'ר מנצח, או יתרון תחרותי שמישהו יכול לשים עליו את היד ולספר לחברים. "בינג" בוודאי לא יכול לפגוע בצורה משמעותית במותג הבינלאומי המצליח "גוגל", שזוכה לנאמנות עיוורת מצד רוב משתמשי העולם. אבל לפחות הוא לא מזוהה עם חברה שלילית ושנואה כמו מיקרוסופט.





שם המחקר: The Effect of Brand Awareness on the Evaluation of Search Engine Results

שמות החוקרים: ברנרד יאנסן, מימי זאנג, יינג זאנג



ועל כך אמר המשורר:
"וואו! איזה אבסורד,
אותו מקרר וגישה כל כך שונה"

השיר "וואו" | ביצוע: ג'ירפות | מילים ולחן: גלעד כהנא, יאיר קז

הורדת המחקר בפורמט PDF

[פורסם במקור ב-01/07/2007]