מדינת ישראל שוב מסתירה מידע קריטי, שמנוע חיפוש כמו 'גוגל' חושף תוך דקה: הצנזורה מונעת מן העולם לדעת את זהותם של ההרוגים, הפצועים, העצורים והמעוכבים שהשתתפו במשט לעזה - חלקם אזרחי ישראל; משפחות הקורבנות לא יודעות דבר, והעיתונות הממוסדת שוב מנועה מלדווח על הצנזורה השערורייתית
כרגיל, ארגוני זכויות אדם ישראלים ובינלאומיים מדווחים על הצנזורה הישראלית החדשה, ואת המידע שהם משחררים אפשר למצוא בחיפוש פשוט באינטרנט.
"עדאלה", המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, חושף מידע שאותו כלי התקשורת והעיתונים הגדולים אפילו לא יכולים להזכיר, ככל הנראה בגלל צו איסור פרסום.
בעתירה דחופה של עדאלה נשאלות השאלות הבאות:
1) מדוע לא יודיעו למשפחות ההרוגים מבין נוסעי האוניות שהשתתפו במשט המחאה נגד המצור על עזה על מותם של יקיריהם [ההדגשה של 'חופש החיפוש'][ע"פ העתונות הזרה, 8 היו אזרחים תורכים, אחד אזרח אמריקני]
2) מדוע לא יודיעו למשפחות הפצועים מבין נוסעי המשט על מצבם ומקום הימצאם[ההדגשה של 'חופש החיפוש']
3) מדוע לא יודיעו למשפחות העצורים על מעצרם ומקום הימצאם [המשפט קוצר ע"י 'חופש החיפוש']
4) מדוע לא יודיעו לעותרים היכן מוחזקים נוסעי המשט
5) מדוע לא יודיעו לעותרים על מעמדם המשפטי של כל אחד מנוסעי המשט
6) מדוע לא יאפשרו באופן מיידי לעורכי דין לפגוש את המוחזקים/עצירים...מבלי להתנות זאת בהצגת ייפוי כוח [קוצר ע"י חופש החיפוש']
מי שקורא את העיתונים הישראלים וצופה בתחנות הטלוויזיה הישראליות, כלל לא מודע לעובדה שהשלטון הישראלי חוסם את המידע הבסיסי על זהותם של ההרוגים, הפצועים והעצורים - חלק מהם תושבים ואזרחים ישראלים. הצבא חסם בגופו את הכניסה לחדרי הפצועים, עצר עיתונאים, מנע דיווחים בלתי-תלויים על האירוע, ובמקביל הפיץ גרסאות שקריות של האירועים לכל כלי התקשורת בעולם.
מאות עצורים נשלחו אל בית סוהר חדש בעיר באר-שבע, המכונה "מתקן אלה". כמעט אף אחד לא ידע עד כה על קיומו של בית סוהר זה, ומעטים עוד יותר יודעים כיצד להגיע אליו. מתקן אלה היה אמור להיפתח כבית סוהר פרטי ראשון מסוגו בישראל. פסיקת בג"ץ פסלה את הפרויקט והנחתה את המדינה לפתוח אותו בתור בית סוהר ממשלתי.
לא ייתכן מצב שבו משפחות ייאלצו להיעזר במנועי חיפוש כדי לדעת מה עלה בגורלם של קרוביהם - האם נהרגו? רק נפצעו? מדוע והיכן נעצרו? האם עוכבו? מתי ואיך ישוחררו? אף אחד לא יודע, מלבד הצבא והממשלה.
החלטת הצנזורה הישראלית (ו/או הצבא) אינה חוקית, במקרה הזה. לדברי מרכז "עדאלה", הסירוב לשחרר פרטים אלו "מפר גם את חובתם החוקית להודיע על מקום הימצאו של עצור, כמתחייב מהוראת סעיף 33 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996 . חובה זו הינה מהכללים הבסיסיים ביותר של המשפט, היא נגזרת מהזכות לכבוד האדם ומהווה זכות יסוד חוקתית...". במילים פשוטות: המדינה עוברת על החוק של עצמה.
התקשורת הבינלאומית רותחת על השלטון הישראלי, שהעז לצנזר את שמות ההרוגים, ולעצור עיתונאים רק בגלל שביצעו את עבודתם. לא ייתכן מצב שבו השלטון לוקח בעלות על חייהם של קורבנות ההתקפה הישראלית. רק בזכות האינטרנט, המאפשר גישה חופשית למגוון כלי התקשורת בעיתונות הבינלאומית, ורק בזכות גוגל המאפשר חיפוש מדויק לפי נושא, ניתן לדעת עד כמה השלטון הישראלי חוסם מידע חיוני מן הציבור בכל העולם.
יש כבר אינספור דוגמאות של אתרים בחו"ל המוחים נגד הסתרת המידע הקריטי על זהות ומיקום ההרוגים, הפצועים והעצורים. בעיתונות הבריטית יש תיאורים המסבירים את הצנזורה: סיפון האוניה היה מרחץ דמים של ממש. רוב ההרוגים היו תורכים, ופרסום שמותיהם, כאמור, נאסר על ידי ישראל.
על שמות חלק ממשתתפי המשט אפשר לקרוא בקלות, למרות הצנזורה הישראלית, בעזרת חיפוש פשוט ב"גוגל": הנה למשל כתבה של הגרדיאן המפרטת על חלק מן הפעילים, והנה רשימה מסודרת של חלק מן המשתתפים לפי מדינות. המידע זמין למי שיודע לחפש, ולא מסתמך בצורה עיוורת על התקשורת הישראלית המצונזרת - שמסתירה את דבר קיומה של ההסתרה הגורפת.
האם בית המשפט העליון יאפשר לאזרחי מדינת ישראל לדעת על כך שהמידע הבסיסי על ההרוגים, הפצועים והעצורים נמנע מהם? והאם יאפשרו שופטי בג"ץ למשפחות הקורבנות לדעת מה קרה ליקיריהן? בינתיים נמשיך לחפש ב'גוגל' תשובות לשאלות שהצנזורה מונעת מכם לדעת. אבל גוגל אינו קצין נפגעים, והוא לא מוסמך לבשר למשפחות על מוות, פציעה או מאסר של קרובי משפחה.
באותו נושא - הצנזורה נגד גוגל:
כרגיל, ארגוני זכויות אדם ישראלים ובינלאומיים מדווחים על הצנזורה הישראלית החדשה, ואת המידע שהם משחררים אפשר למצוא בחיפוש פשוט באינטרנט.
"עדאלה", המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, חושף מידע שאותו כלי התקשורת והעיתונים הגדולים אפילו לא יכולים להזכיר, ככל הנראה בגלל צו איסור פרסום.
בעתירה דחופה של עדאלה נשאלות השאלות הבאות:
1) מדוע לא יודיעו למשפחות ההרוגים מבין נוסעי האוניות שהשתתפו במשט המחאה נגד המצור על עזה על מותם של יקיריהם [ההדגשה של 'חופש החיפוש'][ע"פ העתונות הזרה, 8 היו אזרחים תורכים, אחד אזרח אמריקני]
2) מדוע לא יודיעו למשפחות הפצועים מבין נוסעי המשט על מצבם ומקום הימצאם[ההדגשה של 'חופש החיפוש']
3) מדוע לא יודיעו למשפחות העצורים על מעצרם ומקום הימצאם [המשפט קוצר ע"י 'חופש החיפוש']
4) מדוע לא יודיעו לעותרים היכן מוחזקים נוסעי המשט
5) מדוע לא יודיעו לעותרים על מעמדם המשפטי של כל אחד מנוסעי המשט
6) מדוע לא יאפשרו באופן מיידי לעורכי דין לפגוש את המוחזקים/עצירים...מבלי להתנות זאת בהצגת ייפוי כוח [קוצר ע"י חופש החיפוש']
מי שקורא את העיתונים הישראלים וצופה בתחנות הטלוויזיה הישראליות, כלל לא מודע לעובדה שהשלטון הישראלי חוסם את המידע הבסיסי על זהותם של ההרוגים, הפצועים והעצורים - חלק מהם תושבים ואזרחים ישראלים. הצבא חסם בגופו את הכניסה לחדרי הפצועים, עצר עיתונאים, מנע דיווחים בלתי-תלויים על האירוע, ובמקביל הפיץ גרסאות שקריות של האירועים לכל כלי התקשורת בעולם.
מאות עצורים נשלחו אל בית סוהר חדש בעיר באר-שבע, המכונה "מתקן אלה". כמעט אף אחד לא ידע עד כה על קיומו של בית סוהר זה, ומעטים עוד יותר יודעים כיצד להגיע אליו. מתקן אלה היה אמור להיפתח כבית סוהר פרטי ראשון מסוגו בישראל. פסיקת בג"ץ פסלה את הפרויקט והנחתה את המדינה לפתוח אותו בתור בית סוהר ממשלתי.
לא ייתכן מצב שבו משפחות ייאלצו להיעזר במנועי חיפוש כדי לדעת מה עלה בגורלם של קרוביהם - האם נהרגו? רק נפצעו? מדוע והיכן נעצרו? האם עוכבו? מתי ואיך ישוחררו? אף אחד לא יודע, מלבד הצבא והממשלה.
החלטת הצנזורה הישראלית (ו/או הצבא) אינה חוקית, במקרה הזה. לדברי מרכז "עדאלה", הסירוב לשחרר פרטים אלו "מפר גם את חובתם החוקית להודיע על מקום הימצאו של עצור, כמתחייב מהוראת סעיף 33 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996 . חובה זו הינה מהכללים הבסיסיים ביותר של המשפט, היא נגזרת מהזכות לכבוד האדם ומהווה זכות יסוד חוקתית...". במילים פשוטות: המדינה עוברת על החוק של עצמה.
התקשורת הבינלאומית רותחת על השלטון הישראלי, שהעז לצנזר את שמות ההרוגים, ולעצור עיתונאים רק בגלל שביצעו את עבודתם. לא ייתכן מצב שבו השלטון לוקח בעלות על חייהם של קורבנות ההתקפה הישראלית. רק בזכות האינטרנט, המאפשר גישה חופשית למגוון כלי התקשורת בעיתונות הבינלאומית, ורק בזכות גוגל המאפשר חיפוש מדויק לפי נושא, ניתן לדעת עד כמה השלטון הישראלי חוסם מידע חיוני מן הציבור בכל העולם.
יש כבר אינספור דוגמאות של אתרים בחו"ל המוחים נגד הסתרת המידע הקריטי על זהות ומיקום ההרוגים, הפצועים והעצורים. בעיתונות הבריטית יש תיאורים המסבירים את הצנזורה: סיפון האוניה היה מרחץ דמים של ממש. רוב ההרוגים היו תורכים, ופרסום שמותיהם, כאמור, נאסר על ידי ישראל.
על שמות חלק ממשתתפי המשט אפשר לקרוא בקלות, למרות הצנזורה הישראלית, בעזרת חיפוש פשוט ב"גוגל": הנה למשל כתבה של הגרדיאן המפרטת על חלק מן הפעילים, והנה רשימה מסודרת של חלק מן המשתתפים לפי מדינות. המידע זמין למי שיודע לחפש, ולא מסתמך בצורה עיוורת על התקשורת הישראלית המצונזרת - שמסתירה את דבר קיומה של ההסתרה הגורפת.
האם בית המשפט העליון יאפשר לאזרחי מדינת ישראל לדעת על כך שהמידע הבסיסי על ההרוגים, הפצועים והעצורים נמנע מהם? והאם יאפשרו שופטי בג"ץ למשפחות הקורבנות לדעת מה קרה ליקיריהן? בינתיים נמשיך לחפש ב'גוגל' תשובות לשאלות שהצנזורה מונעת מכם לדעת. אבל גוגל אינו קצין נפגעים, והוא לא מוסמך לבשר למשפחות על מוות, פציעה או מאסר של קרובי משפחה.
באותו נושא - הצנזורה נגד גוגל:
5 תגובות:
אפשר להניח שמניעת המידע היא חלק מהמלחמה. מי שבוחר להילחם נגד ישראל לא יכול לצפות לכך שתנהג בו "בהגינות".
מישהו יודע איפה גלעד שליט? מה מצבו? מישהו יודע איפה רון ארד? מה מצבו?
בתגובה לאנונימי:
1) רון ארד מת.
2) אם אתה משווה את ישראל לחמאס, אולי צריך להכריז על ישראל כעל ארגון טרור. לא ככה?
מתקן אלה נמצא ליד באר שבע, צמוד לכלא באר שבע. זה המתקן שהיה אמור להפוך לבית כלא פרטי, לפני שבגצ פסל את ההפרטה.
אני לא חושב שהייתה כאן הסתרה - אמרו שזה בבש. איפה בדיוק בבש, זה כבר לא באמת בעיה לברר.
רון ארד שנשבה לאחר שטס בשמי לבנון מת בשבי, וזאת למרות חטיפת "קלפי המיקוח", אזרחים, מעל אדמת לבנון במטרה לשחררו.
http://he.wikipedia.org/wiki/קלפי_המיקוח_הלבנונים
כל מי שנחרד מחטיפת החייל גלעד שליט, שיזכור את האזרחים הלבנונים "קלפי המיקוח"
הוסף רשומת תגובה