פסח 2009 - מה ישראלים מחפשים בגוגל

אלו הביטויים הנפוצים ביותר שאותם מחפשים הישראלים לקראת חג הפסח של שנת 2009.
הנתונים נאספו ע"י כלי מילות המפתח של גוגל אדוורדס.
המילים מסודרות לפי כמות חיפושים (הפופולרי ביותר - למעלה):

פסח
לפסח
בפסח
הפסח
פסח של
מצה
מצות
מתכונים לפסח
הגדה פסח
פסח 2008
ברכות לפסח
כשר לפסח
עוגות לפסח
הגדה של פסח
לחג הפסח
חג הפסח
חג פסח
ברכה לפסח
כשרות לפסח
לחג פסח
שירי פסח
המועד פסח
סדר פסח
פסח לילדים
מתנות לפסח
חול המועד פסח
משחקים לפסח
חופשת פסח
פסח תמונות
על פסח
דפי צביעה לפסח
עוגת שוקולד לפסח
ערב פסח
שירים לפסח
הגדת פסח
הלכות פסח
נופש בפסח
צלחת פסח
קערת פסח
בחול המועד פסח
בן פסח
חיים פסח
חופש פסח
נופש פסח
פסחים
הגדה לפסח
מלון פסח
משחקי פסח
טיול פסח
ל פסח
מנהגי פסח
מתי פסח
פסח שני
שביעי של פסח
אילת פסח
דילים לפסח
תאריך פסח
אגדה של פסח
בחג הפסח
חופשה בפסח
טיולי פסח
פסח 2007
פסח 2009
קערת הפסח
חיים בן פסח
פסח תשס ח
ההגדה של פסח
מצה שמורה
פסח בית
הרב פסח
שי לפסח
אביב הגיע פסח
אביב הגיע פסח בא
אגדת פסח
הגיע פסח
הגיע פסח בא
ליל פסח
פסח בא
פסח ויקיפדיה
הגדות פסח
חופשת פסח 2008
חמץ בפסח
ישראל פסח
כלים לפסח
בערב פסח
ד פסח
פסח מצרים
קרבן פסח
של חג הפסח
ב פסח
מסע פסח
בהגדה של פסח
הגדות של פסח
מצה את
מצה של
קורבן פסח
לוח שנה פסח
לפני פסח
מצות אביב
משה פסח
על מצה
פסח באנגלית
פסח בבית
פסח האוספטר
פסח ראשון
שבת בר מצוה
של מצות
גיא פסח
זבח פסח
ערב חג פסח
פסח בתי ספר
פסח דורות
פסח השנה
פסח קניר
אחרי פסח
אריה פסח
דוד פסח
מתי יוצא פסח
את חג הפסח
פסח מילין
חופשת פסח בתי ספר
יעקב פסח
צבי פסח
אכילת מצה
בין פסח
לב פסח
מצות ירושלים
על מצות
ערן פסח
פסח גרופר
צבי פסח פרנק
קרן פסח
מכירת חמץ בפסח
פסח 2006
פסח סלבוסקי
ד ר פסח
דן פסח
עו ד פסח
פסח שוורצמן
סעודת מצוה
פסח על שני
אילנית פסח
פסח בר אדון
רן פסח
ואבנר פסח
פסח ליכטנברג
פסח מצרים ופסח
פסח על שתי
פסח על שתי הסעיפים
אורי פסח
יובל פסח
לאון פסח
עדי פסח
פסח סגל
קובי פסח
קרן ואבנר פסח
הבנים בהגדה של פסח
סוכות פסח
פסח הוא
פסח על שני הסעיפים
פסח שבועות
פסח תשסט
איתן פסח
ליאת פסח
פסח ובניו
פסח חברוני
פסח שנער
רפי פסח
בדו פסח
ד פסח קניר
פסח מיילין
טל פסח
ליאון פסח
עו ד פסח קניר
צבי פסח פראנק
תום פסח
אחד הבנים בהגדה של פסח
בפסח 2009
חג פסח 2009
חופש פסח 2009
חופשת פסח 2009
טובה פסח
כמעט מלאכים בפסח
מצה למועצת
ערב פסח 2009
פסח 09
פסח 2010
פסח ושבועות
פסח נוביצקי
אורנה פסח
ברכת החמה ערב פסח
לאון פסח ובניו
מיקס ענק לפסח
נירית פסח
פסח ברנט
תאריך פסח 2009

---------------------------------------------------

מה חיפשו בפסח בשנה שעברה?
(2008)

[חלק זה פורסם במקור ב-21/4/08]

למי שסקרן, אלו הביטויים הנפוצים ביותר שאותם מחפשים הישראלים במהלך פסח ישראלי טיפוסי (בין השנים 2007-2008). הנתונים נאספו ע"י כלי מילות המפתח של גוגל אדוורדס.
הרשימה שלפניכם סודרה לפי פופולריות (הנפוץ ביותר - למעלה).
הדגשתי בצבע אחר כמה ביטויים מעניינים במיוחד.

פסח

ברכות לפסח

הגדה של פסח

מתכונים לפסח

אפיקומן

ברכה לפסח

ברכות לחג הפסח

ברכות לחג פסח

דפי צביעה לפסח

חג הפסח

חג פסח

יציאת מצרים

לחמניות לפסח

משחקי פסח

משחקים לפסח

מתנות לפסח

סדר פסח

עוגה לפסח

עוגות לפסח

פסח 2007

פעילויות לפסח

קערת פסח

שירי פסח

שירים לפסח

תרופות כשרות לפסח

אביב הגיע פסח בא

אגדה של פסח

אגדת פסח

אוכל לפסח

אטרקציות בפסח

אטרקציות לפסח

אירועי פסח

אירועים בפסח

ארועי פסח

ארועים בפסח

בנק הפועלים פסח

ברכה לחג הפסח

ברכה לחג פסח

ברכה פסח

ברכות פסח

דבר תורה לפסח

דילים לפסח

דפי עבודה לפסח

דפי צביעה פסח

הגדה לפסח

הגדת פסח

הלכות פסח

חג פסח שמח

חול המועד פסח

חופש פסח

חופשה בפסח

חופשת פסח

חידון לפסח

חידון פסח

חידונים לפסח

חידות לפסח

טיול פסח

טיולי פסח

טיולים בפסח

טיולים לפסח

יצירה לפסח

כרטיסי ברכה לפסח

כשר לפסח

לחמניות כשרות לפסח

לחמניות פסח

מאכלי פסח

מאכלים לפסח

מבצעים לפסח

מכללת קיי פסח

מנהגי חג הפסח

מנהגי פסח

מסעדות כשרות לפסח

מתכון לפסח

מתכוני פסח

מתכונים כשרים לפסח

מתכונים לחג הפסח

מתכונים פסח

מתנה לפסח

נופש בפסח

נופש פסח

סיפור יציאת מצרים

סיפורים לפסח

עוגות כשרות לפסח

עוגות פסח

עוגיות לפסח

עוגת שוקולד לפסח

פסח 2008

פסח באילת

פסח ילדים

פסח לילדים

פסח משחקים

פסח שמח

פסח שני

פסטיבל פסח

פסטיבלים בפסח

פעילויות פסח

פעילות לפסח

פענוח יציאת מצרים

פשטידה לפסח

פשטידות לפסח

צלחת פסח

קינוחים לפסח

קערת הפסח

שביעי של פסח

שירים של פסח

תמונות לפסח

תמונות פסח

תרופות לפסח

אביב פסח

אוכל כשר לפסח

אטרקציות פסח

אילת פסח

בילוי בפסח

הגדה פסח

ההגדה של פסח

הפעלות לפסח

חוה מ פסח

חינם בפסח

טיולים פסח

ילדים בפסח

לחמניות של פסח

לפסח

מבצע פסח

מידע על פסח

עבודה לפסח

עוגה כשרה לפסח

עוגה פסח

עוגת פסח

ערב פסח

פסח בירושלים

פסח בצפון

פסח ויקיפדיה

פסח חינם

פסח תשס ז

פסטיבלים פסח

פעילויות בפסח

פעילות פסח

שי לפסח

שמות חג הפסח

תמונות של פסח

תפזורת לפסח

תרופות כשר לפסח

תרופות פסח

בפסח

הפסח

פסח בא

צביעה פסח

=======

חג חירות שמח!

עיירה צרפתית שוקלת שינוי שם בגלל מנועי חיפוש

הסיפור הזה אמנם התפרסם ב"טלגרף" הבריטי ב-26 בפברואר, אבל הוא פשוט טוב מדי מכדי שיהיה אפשר להתעלם ממנו.

עיירה צרפתית ושמה "או" (Eu) שוקלת ברצינות שינוי שמה, בגלל שמנועי חיפוש כמו גוגל מעדיפים להציג אתרים של האיחוד האירופי או אתרים הקשורים לדומיין האירופאי הרשמי (eu.) לפני האתר הרשמי של עיירת התיירות המונה כ-8,000 תושבים, וממוקמת בצפון-צרפת, באיזור נורמנדי.

ב"גוגל צרפת", העיירה מופיעה ראשונה בחיפוש פשוט על "eu". אבל לא זה המצב בגוגל העולמי, בגוגל הבריטי או בגוגל הגרמני, וגם לא בגוגל ישראל. זו לא פאשלה של מהנדסי גוגל - להיפך: הרוב המוחלט של הגולשים בעולם לא מכיר את העיירה ולעולם לא יבקר בה. האיחוד האירופי, לעומת זאת, מעניין בוודאי כמה מאות מליוני בני-אדם.

העיירה "או" (eu) עצמה קיימת עוד משנת 1151. היא אפילו שרדה את הוראת המלך לואי ה-11, שפקד לשרוף אותה כמעט עד היסוד בשנת 1475. עם זאת, דווקא מיקום נמוך במנועי חיפוש עשוי להצדיק חיסול שמה ההיסטורי. ראש העיר של או, מארי-פרנסואה גאויה, מאמין ששמה הנוכחי של העיירה פוגע בכשליש מהכנסות התיירות שלה. לכן הוא מציע להעלות את נושא שינוי השם כמשאל בפני תושבי העיירה.

העיירה "או" בצרפת (משמאל: הסמל ההיסטורי שלה)

שינוי שם של עיירה, אפילו קטנה כמו "או", עשוי לקחת למעלה מ-5 שנים. תהליך האישור עובר דרך הפרלמנט והממשלה. בעוד חמש שנים גוגל כנראה עדין יהיה איתנו, ושאר מנועי החיפוש לא צפויים להשתנות בצורה דרסטית, כך שראש העיר רק זקוק לשכנע את תושבי העיירה שאי אפשר להמשיך עם שם כל כך קצר ומבלבל (eu).

בין החלופות המוצעות אפשר למנות את "ויל ד'או" (Ville d'Eu), "או-לה-שאטו" או "או-א-נורמנדי". נראה שתושבי העיר לא יתנתקו לחלוטין מן השם המקורי, אלא רק יבחינו אותו מן הקיצור הנוכחי של האיחוד האירופי.

לתשומת ליבה של העיירה פריז, טקסס - המונה רק 26 אלף תושבים ומבלבלת יותר מדי אנשים מאז 1845.

שופטי ישראל נגד גוגל ישראל

מה יש לשופטי מדינת ישראל נגד גוגל ישראל? מסתבר שדי הרבה. עד כדי כך, שלפי כתבתה של נורית רוט ב"דה-מרקר", מנהל בתי המשפט, משה גל, פנה לגוגל ישראל בדרישה להסיר תוצאות חיפוש שבהן גולשים שונים משתלחים בשופטים מסוימים, מטיחים בהם ביקורת נוקבת ואף משמיצים אותם.

קישור קנוני - פתרון לבעיית תוכן משוכפל

בשורה לבעלי אתרים: גוגל פיתחה תקן חדש להגדרת קישורים קנוניים (תקניים) עבור כל מנועי החיפוש המובילים.

קישור קנוני (Canonical Link) הוא למעשה ה"כתובת הרשמית" של דף אינטרנט מסוים.
כפי שאפשר להגיע לבניין מסוים מכמה רחובות, כך ניתן להגיע לאותו דף בעזרת כמה URL שונים.
התקן החדש כבר מיושם ברחבי הרשת, וניתן לשלב די בקלות בכל דף אינטרנט ובלי ידע טכני.
מטרת תג הקישור הקנוני: לפתור בעיות של תוכן משוכפל (Duplicate Content), הנוצרות כאשר באתר מסוים יש מספר דרכים שונות להגיע אל אותו עמוד.

דוגמה לדרכים שונות שניתן להגיע לאותו עמוד ברשת:

http://www.amazon.com
http://amazon.com
http://www.amazon.com/?refid=google
http://www.AmazoN.com
http://www.amazon.com/exec/obidos/subst/home/home.html

כל הכתובות שלעיל מגיעות לעמוד הבית של אמזון.
למרות שנראה לנו שזה לא משנה איך נכתוב את הקישור בדפדפן, עבור מנועי חיפוש זו עלולה להיות מלכודת מסוכנת, כיוון שלא ברור אם מדובר בדף שונה שאותו יש לסרוק בנפרד, או שמדובר במשהו שאפשר לוותר עליו לגמרי.

מבחינת גוגל ועמיתיו, תוכן משוכפל פוגע באיכות התוצאות, ולעתים גורם למשתמשים לחשוב שיש תקלה במנוע החיפוש עצמו (אם כל התוצאות נראות אותו דבר, למרות שה-url שלהן שונה).

אז מה עושים?
את התקן החדש ניתן להוסיף כך, בתור איזור ה-head של תחילת הקוד:

הסיפור מתמצה בהוספת תג קטן (rel="canonical") אל תחילת העמוד. לא לשכוח את ה"סלאש" (/) בסוף.

לכאורה מאוד פשוט, אבל גוגל טרחו לפרסם כמה תשובות לשאלות נפוצות, שעשויות לחסוך להרבה בעלי אתרים כאב-ראש רציני. למשל:

1) התקן החדש הוא לא "חוק" או "הנחיה", אלא מעין "איתות" שגוגל יתייחס אליו ברצינות.
2) אפשר לכתוב לינק יחסי (בלי כתובת האתר) במסגרת התקן החדש, זה עובד.
3) זה בסדר אם העמוד הקנוני אינו זהה לגמרי לעמוד ה"משוכפל" שלו (למשל: תת-קטגוריה של חנות)
4) אם נותנים בטעות קישור קנוני שמוביל להודעת שגיאה (404), גוגל ימצא בעצמו את הקנוני.
5) אם הקישור הקנוני לא נסרק על ידי גוגל, שום דבר לא יעזור - אבל ברגע שייסרק, גוגל יתחשב בקוד החדש.
6) הקישור הקנוני לא מחליף הפניה קבועה (301) של השרת, בכל מה שנוגע להפנייה אל דומיין אחר.
7) ניתן לבצע הפניה (re-direct) אל דף אחר תחת אותו דומיין במסגרת הקישור הקנוני, זה יעבוד.
8) אם שתי הוראות לקישור קנוני סותרות זו את זו, גוגל יכול להתגבר על הבעיה.
9) התקן החדש הוא אוניברסלי: נתמך ע"י גוגל, יאהו, מיקרוסופט, וגם אסק.
10) לא כדאי להשתמש בקישור קנוני אם מנהל האתר לא בטוח שזה יעבוד (יש סיכונים בתהליך).
11) זה כבר קיים בשטח: יש הרבה אתרים שכבר הטמיעו את הקוד החדש בחלק מדפיהם.
12) כמעט לכל אתר יש בעיות של תוכן משוכפל במנועי חיפוש - החל מכתובת עם www ובלי www, דרך אותיות גדולות מול אותיות קטנות (lowercase/UPPERCASE), ועד עמוד כניסה בעייתי (default.aspx).

מומלץ מאוד להקשיב למר מאט קאטס מ"גוגל" בהרצאת הוידאו שלו בנושא הקישורים הקנוניים:

הקורס "שיווק במנועי חיפוש" של המכללה למנהל

הודעה חדשה לעיתונות מבשרת כי בית הספר למינהל עסקים של המסלול האקדמי המכללה למינהל ישיק בסמסטר ב' קורס חדש, בנושא "שיווק במנועי חיפוש", במסגרת ההתמחות בשיווק ופרסום לתלמידי תואר ראשון.

במסגרת ההודעה לעיתונות שיצאה מטעם חברת קידום האתרים Golinks נכתב בין השאר כי בסיום הקורס "יוכלו הסטודנטים לעבור את בחינת ההסמכה של Google המעניקה Google AdWords Advertising Professional, הסמכה המאפשרת לנהל קמפיינים במערכת הפרסום Google AdWords".

כותבי ההודעה הגדילו לעשות כאשר כתבו כי "זהו קורס ראשון מסוגו בקרב המוסדות האקדמיים המעניק הסמכה מסוג זה".

יש בעיה עם המסר העולה מן ההודעה לעיתונות הזו, כיוון שהוא פשוט לא נכון.

ראשית, הבחינה העיונית של גוגל, לכשעצמה, אינה מעניקה תואר מקצוען פרסום מוסמך. הבחינה נקראת "מבחן מקצועני הפרסום של Google", והיא אינה בחינת הסמכה כלל וכלל.

כדי להיקרא "מקצוען פרסום מוסמך" יש לענות על דרישות נוספות של גוגל, כגון הקמת מרכז לקוחות (mcc), ניהול חשבון פעיל אחד לפחות במשך 90 יום רצופים, והחשוב מכל - לצבור ולקיים הוצאה חודשית של 1,000 דולר ברבעון. כך נכתב במפורש באתר גוגל. למעשה, מה שיפריד בין רוב הסטודנטים של המסלול האקדמי ובין הסמכה אמיתית הוא סכום "קטן" של 3,000 דולר לפחות, שישולם כמובן ל"גוגל" ולא למכללה למנהל.

כדי לרכך, או אולי לסתור את הרושם שנוצר מתוך החלק הראשון של ההודעה לעיתונות, מצוטט מר אדיר רגב, מנהל חברת קידום האתרים גולינקס, כאומר ש"הסטודנטים שיעמדו בדרישות המחמירות של הקורס יהפכו למקצועני מנועי חיפוש לאו דווקא מהצד של נותני השירות אלא גם מהצד של הלקוחות". הניסוח של רגב רק מבלבל את הקוראים עוד יותר.

לכן יש להדגיש את המשמעות האמיתית של הקורס: הסטודנטים של המסלול האקדמי במכללה למינהל, שיקחו את הקורס "שיווק במנועי חיפוש", לא יזכו להיות מקצועני פרסום מוסמכים של גוגל בזכות הקורס בלבד. הם אולי יהפכו ללקוחות חכמים יותר, או מקצועיים יותר ברמת הידע התיאורטי - אך הסמכה אמיתית הם לא יקבלו מן הקורס.

כאמור - כדי להיות מקצוען פרסום מוסמך לא מספיק לעבור את מבחן ה"תיאוריה" של גוגל - צריך גם לעבור טסט אמיתי, על "רכב" אמיתי (קמפיין מסחרי), עם "טסטר" אמיתי - שהוא למעשה לקוח משלם. המסלול האקדמי המכללה למינהל אינו מעניק "רשיון נהיגה" על מערכת הפרסום של גוגל - אלא לכל היותר מכין את הסטודנטים שלו למבחן התיאוריה.

היה אפשר לצפות מאדם מכובד כמו פרופ' אורן קפלן, כי יבהיר את נושא ההסמכה ואת מהות התואר "מקצוען פרסום מוסמך" של גוגל. אמנם ההודעה לעיתונות שיצאה מטעם חברת Golinks לא יצאה מטעם המסלול האקדמי, אך מכיוון שפרופ' קפלן מצוטט בהודעה, הוא היה צריך לאשר את הנוסח שלה ולמנוע אי-בהירויות.

זה יפה שמוסד אקדמי מכובד כמו המסלול האקדמי של המכללה למינהל פותח קורס שיווק במנועי חיפוש - אבל אין זה ראוי שהסטודנטים יקבלו את הרושם הלא-נכון לגבי מהות ההסמכה שהם מקבלים, כאשר הם באים להירשם לקורס. לא הייתי אומר שמדובר בהטעייה בוטה, אבל המידע שנמסר בתקשורת אינו מדויק.

גוגל ישראל באנגלית זה לא גוגל דוטקום

מנכ"ל בבילון, אלון כרמלי, התראיין ל"גלובס" (טלי ציפורי, 15/1/09), ואמר בין השאר:

"מבחינתי, ההישג הגדול שלי הוא שבבילון נמצאת כרגע במקום השביעי בתוצאות החיפוש של גוגל למילה 'Translation', במקום 70, ובמקום ה-12 למילה 'Dictionary', כשפעם אפילו לא נכללנו בין מאה הראשונות"

אז זהו - שלא. יש הבדל של שמיים וארץ בין הגרסה האנגלית של גוגל ישראל (google.co.il), גוגל העולמי (google.com) כפי שהוא מוצג לנו כאן בישראל, וגוגל העולמי כפי שהוא נראה ממקומות אחרים בעולם.

גוגל הישראלי יעשה מאמץ גדול להביא דפים מקומיים בשפות שונות למשתמש הישראלי, גם עבור חיפושים שאינם בעברית. ההנחה היא שהמשתמש הישראלי ישמח יותר לקרוא תוכן מקומי, גם באנגלית, לעתים על חשבון תוצאות בינלאומיות מצוינות.

אבל יש הבדל עוד יותר גדול בין גוגל העולמי בישראל (גיאוגרפית) ובין גוגל העולמי בכל מדינה אחרת בעולם.

בגוגל ארה"ב, למשל, אתר בבילון נמצא רק במקום 29 על המילה dictionary, ורק במקום 11 על המילה translation.
איך יודעים מה המצב בארה"ב? שהרי אנחנו גרים כאן, לא שם. ובכן, יש כלי מצוין של גוגל שנקרא כלי תצוגה מקדימה של מודעה, המאפשר לכל אחד להציץ לתוצאות האמיתיות של גוגל מכל מקום בעולם.

גוגל מציג תוצאות חיפוש שונות לגמרי, גם באנגלית, לאנשים שנמצאים במקומות שונים בעולם. המיקום שלנו הוא מבוסס כתובת IP וניתן להשתמש בו בצורה טובה כדי לדעת היכן ממוקם כל משתמש - במקרים רבים עד לרמת העיר, היישוב ואפילו השכונה. לעתים, כתובת IP עשויה להיות מטעה (בישראל, למשל, משתמשי נטוויז'ן נראים כאילו הם מגיעים מן העיר חיפה), אבל במקרים רבים היא מדויקת מאוד, וקלה להשגה.

בשורה התחתונה, התוצאה היא חיובית מאוד לגולש הבודד - פחות למי שרוצה להשתלט על העולם דרך גוגל. האוסטרלים מקבלים "עולם גוגלי" אחר לגמרי מן הקנדים, הבריטים או הניו-זילנדים. התוצאות האנגליות שאנחנו מקבלים כאן בישראל, ולא רק מחיפושים באנגלית המבוצעים דרך גוגל ישראל (google.co.il) - שונות לחלוטין מהמצב בכל עיר או ישוב הממוקם מחוץ למדינה שלנו. הן תמיד מפלות לטובה דפים באנגלית שנמצאים על דומיין מקומי, או לאתרים שנמצאים כאן פיזית.

קחו דוגמה בדוקה: בחור בלונדון שמחפש news יקבל במקום השני את אתר בי-בי-סי. עבורו, זה הדבר הכי טבעי בעולם. זה מה שהוא רוצה לקבל. אבל הפריזאי יקבל על אותו חיפוש את אתר גוגל הצרפתי, zdnet הצרפתי ועוד שלושה אתרים צרפתיים בעמוד התוצאות הראשון.

דירוג התוצאות מושפע גם מן המיקום העירוני: ישראל אמנם נתפשת בעיני גוגל כמקום קטן מדי מכדי לחלק אותו לאיזורים שונים, אבל ארה"ב מחולקת ללמעלה מ-100 אזורים; אירנלד מחולקת ל-26 אזורים; גרמניה מחולקת ל-16 אזורים; אפילו פינלנד מחולקת ל-6 מחוזות.

אם אלון כרמלי מ"בבילון" רואה את עצמו במקום השביעי וה-12 בגוגל על מילים באנגלית, כאשר הוא יושב על הכורסה שלו במשרד הישראלי - המחפש האמריקני מקבל דירוג אחר לחלוטין, עם אתרים אחרים והטייה תרבותית שונה. לסינים, מן הסתם, יש ציפיות שונות לגמרי מהחיפושים שלהם באינטרנט -- גם בשפה האנגלית -- בהשוואה להולנדים, הגרמנים והישראלים. המונח "רלוונטיות" הוא סובייקטיבי לחלוטין.

ועוד לא דיברנו על ההבדלים הגדולים בתוצאות בין מחשבים שונים, בגלל התאמה אישית (פרסונליזציה) של תוצאות החיפוש. ההבדלים האישיים בתוצאות, בלי קשר למיקום גיאוגרפי, מדגישים אתרים מסוימים לפי העדפה אישית. תוצאות חיפוש מותאמות-אישית הן פועל יוצא של "היסטוריית אינטרנט" של גוגל (web history), ורוב הגולשים מקבלים תוצאות כאלו בלי לדעת - זו ברירת-מחדל.

כיום, מיקום טוב בגוגל אינו מדליה אולימפית - אלא לכל היותר גביע קטן בתחרות ספורט ארצית, או עירונית. כי לכל אחד יש את הגוגל שלו.

נייר העמדה של ריקי דרורי, סמנכ"ל שיווק, גוגל ישראל

ריקי דרורי

בנובמבר 2008 קיימה אוניברסיטת דרבי כנס שכותרתו "ממשבר עולמי לשיווק משברי: שיווק לא קונבנציונלי, לפעול אחרת-להשיג יותר". בין המשתתפים בכנס היתה גם ריקי דרורי, סמנכ"ל שיווק ב"גוגל ישראל" (בתמונה משמאל).

נייר העמדה של הגב' דרורי פורסם בשלמותו באתר האוניברסיטה, וזה המקום להתמודד עם כמה מן הטיעונים שלו:

ריקי דרורי: "בימים אלו של האטה כלכלית כאשר הסביבה הופכת להיות תחרותית מתמיד עבור עסקים בינלאומיים או יצואנים, כמו גם עבור עסקים מקומיים, על בעלי העסקים לגלות תושייה רבה יותר מתמיד על מנת להמשיך ולצמוח במצב הנוכחי. היכולת של העסק להתחבר ללקוחות חדשים, תוך שמירת מערכת היחסים עם הלקוחות הקיימים היא חיונית".

[חופש החיפוש: תורידו את המילים "של האטה כלכלית" ותקבלו פסקה שאפשר היה לומר אותה בכל עת, גם לפני שלוש שנים]

ריקי דרורי: "בנקודה זו נכנס לתמונה עולם הפרסום המקוון אשר יכול לעזור לעסקים קטנים ובינוניים לקבל החזר טוב יותר על השקעתם בפרסום, ולחבר אותם ללקוחות חדשים".

[חופש החיפוש: החזר טוב יותר בהשוואה למה? לעיתונים? טלוויזיה? מה לעשות שיש הרבה אנשים שעדיין קוראים עיתונים וצופים בטלוויזיה, אבל לא בהכרח מבלים זמן רב באינטרנט. חיפוש ברשת דורש מיומנות מסוימת, ולעתים מה שנראה טבעי ופשוט בעיני מהנדס בגוגל, הוא לחלוטין בלתי-נגיש למשתמש הממוצע ומטה]


האמנם גוגל לכל סוחר?

ריקי דרורי: "הפרסום באינטרנט מציע פלטפורמה בעזרתה ניתן להגיע ללקוחות חדשים ואיננו נחלתן הבלעדית של חברות גדולות בעלות תקציבי פרסום גבוהים. למעשה, שיטת הפרסום במנועי חיפוש כדוגמת הקישורים הממומנים של Google הינה פשוטה וזמינה לכל אחד, בכל תקציב. באמצעות פרסום מסוג זה יכול כל בעל עסק לקבל נוכחות אינטרנטית בקלות, ולהיות שם כאשר לקוחות פוטנציאלים מחפשים אחר שירותיו".

[חופש החיפוש: מערכת הקישורים הממומנים של גוגל דורשת ידע טכני מסוים, אתר אינטרנט פעיל ויכולת למידה מסוימת, שאינה נמצאת ברשותם של עסקים קטנים רבים. במקרים רבים מאוד ראיתי כיצד עסקים קטנים מעלים קמפיינים גרועים לגוגל, חלקם בלי לקרוא את מדיניות העריכה והקווים המנחים, וחוזרים על אותן טעויות שוב ושוב בלי ללמוד לקח. עלויות הכניסה לאינטרנט אמנם אינן גבוהות, אך מכיוון שמדובר במדיום תחרותי ומתפתח, לעסקים רבים אין טעם להיכנס לאינטרנט אם קהל הלקוחות שלהם מצומצם, מקומי או מוגבל במקרה של מדינות קטנות כמו ישראל; לא חסרים עסקים קטנים שנכנסו לאינטרנט ויצאו בהפסדים כספיים גדולים, בעיקר עקב אופטימיות מוגזמת]


כל צרכן הפך חוקר

ריקי דרורי: "91% ממשתמשי האינטרנט בארץ מבצעים מחקר ברשת בטרם רכישה, ואין זה משנה אם הרכישה עצמה מתבצעת באינטרנט או מחוצה לו. נתונים אלו מראים לנו כי הפרסום במנועי חיפוש עשוי לא רק לייצר מכירות דרך אתר האינטרנט, אלא גם להגביר מכירות עבור העסק באופן שוטף. (מנתוני סקר TNS 2008)(מחקרי שיווק פרסום ודעת קהל, consumer snapshot, טלסקר TNS, נערך אוגוסט 2008)"

[חופש החיפוש: הציטוט הזה עשוי להיות מטעה:
א) אולי 91% מבצעים מחקר ברשת לפני רכישה, אבל לא לפני כל רכישה. אין ספק שבמוצרי חשמל, מדיה וספרים יש לאינטרנט יתרון מובהק, אבל מוצרים רבים אחרים נרכשים ללא מחקר כלל;

ב) יש תחומים שבהם אין טעם לבצע מחקר ברשת, כגון רכישות שוטפות של אוכל ושתיה, בגדים שאותם חייבים למדוד וגם בילויים: אי אפשר להשוות בין מנה במסעדה אחת לבין מנה במסעדה אחרת;

ג) רוב העסקים בישראל אינם מציגים את מחיריהם ברשת, ולכן אין תחליף לשיטוט פיזי ברחובות, או לבירור טלפוני, או להתמקחות מסורתית;

ד) חזון הצרכנות הדיגיטלית המושלמת פשט את הרגל במשבר הדוט-קום, לפני מספר שנים]


עסקים מקומיים מצליחים פחות

ריקי דרורי: "בעלי העסקים צריכים להפנים שנוכחות אינטרנטית הינה חיונית ביותר, במיוחד באותם רגעים בו הלקוח מבצע את החלטת הקנייה שלו. כאשר לקוחות פוטנציאלים גולשים ברשת ומחפשים באופן אקטיבי אחר שירותיו של העסק, על אותו העסק להיות נוכח ולהציג את עצמו בדיוק במקום ובזמן בו לקוחותיו זקוקים לו ומעוניינים לשמוע עליו".

[חופש החיפוש: זה בעייתי במיוחד כאשר הלקוחות מבצעים חיפושים כלל-ארציים, ללא מיקוד מקומי. אם מדובר ברשת בעלת סניפים בכל הערים הגדולות, אזי מנועי החיפוש "תפורים" עליה. אבל אם מדובר בעסק קטן בעל נוכחות מקומית, יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם חיפושים מקומיים, שלעתים כלל אינם מבוצעים ברמת העיר, היישוב, השכונה או הרחוב. כל פעם מחדש מאכזב לראות כיצד המשתמשים אינם מסוגלים לאתר באמצעות מנועי חיפוש את העסקים הנמצאים ליד מקום מגוריהם]


אין מידע מושלם

ריקי דרורי: "עולם הפרסום המקוון ידוע ביכולתו לספק החזר השקעה גבוה. הסיבה ש Google הינה חברת טכנולוגיה, מעל הכל, היא בגלל שאנחנו אוהבים מספרים. אנחנו אוהבים להוכיח שדברים פועלים, או לא פועלים, על ידי מספרים ונתונים שאי אפשר להתווכח איתם. המשווקים בעזרת הפלטפורמה של Google יודעים בדיוק מה היא עלות רכישת לקוח עבורם".

[חופש החיפוש: לצערי, המשפט האחרון רחוק מאוד מלהיות מדויק - עלות רכישת לקוח היא מידע הנמצא ברשותם של ארגונים בינוניים-גדולים בלבד. מערכת גוגל יודעת לספק נתונים סבירים עבור רכישות מקוונות, אך לא יודעת להתמודד עם לקוחות המעוניינים במידע צרכני, יצירת קשר טלפוני שאינו נמדד כלל -- תופעה מכאיבה וידועה לעוסקים באינטרנט היא שמכשיר הטלפון כלל לא נכחד מן העולם -- או במגוון פעולות פיזיות אחרות שאינן ניתנות למעקב באמצעות השלמת רכישה. מנועי חיפוש מפלים לטובה אתרי מסחרי אלקטרוני, בגלל הדרך שבה הם בנויים, אך אינן משרתים באותה יעילות אתרים שאינם מאפשרים רכישה אונליין]

ריקי דרורי: "מנהלי שיווק שואלים את עצמם שאלות לגיטימיות לגבי התוצאות המתקבלות מכל שקל שהושקע בתקציב הפרסום שלהם. כיצד אפשר לדעת מהו התקציב המדויק שכדאי להשקיע בקמפיין טלוויזיוני? כיצד אפשר לדעת אם אנחנו משלמים מחיר משתלם עבור מודעת עמוד בעיתון? איך אנחנו יכולים לדעת באמת עד כמה אותן 30 שניות ברדיו הגבירו את המכירות שלנו? מפרסמים יכולים לקבל תשובות מדויקות לכל השאלות הללו עבור פרסום במנועי החיפוש. חוסר הוודאות בשווקים מבטיח כי השנים 2008/9 יהיו שנים בהם החזר השקעה ויכולת מדידה יהפכו ממותרות לחובה."

[חופש החיפוש: מפרסמים רבים, כאמור, אינם יכולים לקבל תשובות מדויקות לכל השאלות הללו - אפילו לא בעזרת פרסום במנועי חיפוש. זו עובדה שחייבים להכיר בה, אם רוצים להיות הוגנים עם הלקוחות של גוגל. הגולשים נעים ברשת בצורה אנונימית, נכנסים ויוצאים בלי לספק הסברים, ואינם חייבים דין וחשבון לאף מנהל אתר; הגולשים מספקים את צרכיהם במגוון דרכים שרובן אינן ידועות כלל למפרסם - ובתקופה של מיתון עמוק, קשה לומר שעסקים ישמחו לקפוץ על העגלה של גוגל כאשר הם מבינים שהכלי הזה אינו מושלם]


לא הכל זה חיפוש פעיל

ריקי דרורי: "אין בדברים אלו כדי לטעון כי על העסק להשקיע בפרסום באינטרנט לבדו. מחקרים מוכיחים כי שילוב של פרסום במספר מדיות, ושמירה על תמהיל שיווק נכון מגבירים את המכירות בצורה יעילה יותר. קמפיין אינטרנטי יכול לתמוך בצורה טובה ביצירת מכירות כתוצאה ממסעות שיווק במדיות אחרות".

[חופש החיפוש: במקרים רבים, קמפיינים המתנהלים באמצעי תקשורת מסורתיים כגון רדיו או עיתונות מודפסת, אינם רלוונטיים כלל למה שקורה אחר כך במנועי חיפוש. במילים פשוטות: לעתים דווקא קמפיין אינטרנטי אינו יכול לתמוך בצורה טובה ביצירת מכירות כתוצאה מפעולות שיווקיות במדיות אחרות. קמפיין טלוויזיה אינו מיתרגם בהכרח למבול חדש של שאילתות חיפוש רלוונטיות. צריך לזכור שלא כל הצרכנים הם יצורים פעילים במיוחד, כשזה מגיע לחיפוש.]


לרוב העסקים אין אתר

דרורי: "כיום ישנם כ-400 אלף עסקים קטנים ובינוניים בארץ, אך הערכות של גורמים שונים בשוק מצביעות על כך שרק לכ-20% מהם יש אתר אינטרנט".

[חופש החיפוש: הגענו לטיעון מעניין מצידה של ריקי דרורי. הנתון לא בהכרח מחמיא לגוגל או לענף הפרסום באינטרנט. לפי הנתון הזה, שאין לדעת מהו מקורו, הרי שהאינטרנט הוא עדיין מקום שבו למרבית העסקים הקטנים והבינוניים אין דריסת רגל משמעותית. יותר מכך: עצם העובדה שלעסק יש אתר אינטרנט, אינה אומרת שהאתר פעיל, מעודכן ושימושי לצרכן. לעתים, המושג "אתר אינטרנט" מצטמצם לכדי עמוד אחד ויחיד, עם כתובת פיזית, מספר טלפון ופקס - לא יותר מכך.]


מסחר אלקטרוני זה לא משחק ילדים
ריקי דרורי: "בעת ההאטה הכלכלית, יכולים בעלי העסקים להגביר מכירות בצורה פשוטה על ידי הצגת האפשרות לרכישה אונליין. גם עסק שאינו מוכר את מוצריו או שירותיו באינטרנט יכול ליצור היום, באמצעים די פשוטים וזולים, אתר לעסק שלו, אותו יוכל לפרסם ולהגיע ללקוחות חדשים".

[חופש החיפוש: אולי גוגל היה רוצה שבעלי עסקים קטנים ובינוניים ישקיעו יותר כסף בבניית מערכי מסחר אלקטרוני - אך האמת היא שמדובר בפתרון טכנולוגי יקר, מורכב ולעתים רבות בלתי משתלם. עדיין לא הגענו לעידן שבו הקמת חנות מקוונת הוא עניין קל ופשוט. להיפך: מנגנוני סליקת תשלומים, עדכון מלאי, שירות לקוחות מקוון, רשיונות אבטחת מידע - כל אלו נושאים שנמצאים מעבר לשליטתו ויכולתו של העוסק הזעיר הממוצע. חברות כמו פייפאל, למשל, תרמו למסחר האלקטרוני לא פחות ממנועי חיפוש, ועדיין אנשים מעטים, באופן יחסי, נעזרים בשירותיהן באופן שוטף].

ועוד לא אמרנו אף מילה על הצרכנים עצמם:
א) חוששים ממסירת פרטי אשראי באינטרנט - ובצדק רב;
ב) מעדיפים לא לרכוש חתול בשק, אלא אם כן מדובר במכירה פומבית, הנחה משמעותית או מוצר נדיר שאינו זמין בחנויות פיזיות (לכן אמזון.קום ואיביי מצליחות כל כך - מוצרים נדירים);
ג) חוששים מביצוע פעולות מסובכות מול מחשב ללא עזרה, להבדיל מרכישה מול סוחר בשר ודם שאפשר ממש לדבר איתו ולהאמין לו; 
ד) באינטרנט, הצרכן הוא המלך והסוחר הוא עבד לרגליו - זירה לא נוחה לעסקים קטנים


לסיכום - אופטימיות מוגזמת

"בישראל קיים פוטנציאל עצום לצמיחה של תחום האונליין ובהחלט קיימת כאן הזדמנות לבעלי עסקים שיכולים כעת להגיע ללקוחות בדרכים שלא היו זמינות להם בעבר".

[חופש החיפוש: ריקי דרורי נשמעת אופטימית, וזה אכן תפקידה. המסרים שהיא מעבירה יכולים להיאמר בכל תקופה - בלי קשר למיתון הנוכחי. אך המציאות האינטרנטית של 2009 היא עדיין מורכבת ופסימית לאין-ערוך בהשוואה לתמונה הפשטנית שהגב' דרורי מנסה לצייר בנייר העמדה שלה, וחבל שכך.]

הערה לסיום: אולי מתחנו ביקורת חריפה על נייר העמדה של ריקי דרורי. אחרי הכל, תפקידה לשכנע בעלי עסקים לפרסם בגוגל, דווקא בתקופה שבה עסקים רבים מתמוטטים ונעלמים. אך לא יזיק לאנשי גוגל להשתמש במינוחים פחות חד-משמעיים, להביא דוגמאות קונקרטיות ולהגיד את האמת ללקוחות שלהם. פרסום בגוגל איננו גן-עדן, והאינטרנט איננו מתאים לכל סוגי העסקים. 


עוד בנושא ריקי דרורי:

• מבצע ההיכרות הגדול של גוגל (המכתב ששלחה ריקי דרורי ללקוחות פוטנציאליים)

המפגש השנתי הסודי של גוגל ישראל

מזמן לא ידעו מעטים כל כך על אירוע רשמי של גוגל בישראל.
זה קרה ביום רביעי, 17.12.08 (17 בדצמבר 2008), בשעה 16:00, באולם האנגר 11, רחוב כ"ג יורדי הסירה 11, נמל תל אביב. קומץ אח"מים הוזמנו אל "המפגש השנתי של Google ישראל", שכותרתו "להאיץ בתקופת האטה" (תרגום של Speeding up in a Slow Down).

בתוכנית:
פרופסור האנס רוסלינג, מומחה שוודי לבריאות עולמית, הוגדר בתוכניה כ"מומחה עולמי לשינויים חברתיים וכלכליים".
רוסלינג הוא גם מייסד גאפמיינדר (Gapminder), החברה שפיתחה את היישום טרנדאנלייזר - תוכנת אנימציה של סטטיסטיקות, שאמורה להקל על ניתוח נתונים מורכבים על ידי תצוגה מעניינת יותר. התוכנה נרכשה ע"י גוגל במרץ 2007, כך שכיום רוסלינג הוא מעריץ נלהב של גוגל (קיבל מהם כסף, הרבה כסף).

במפגש נערך פאנל בהנחיית גיא רולניק (TheMarker), ובהשתתפות האישים הבאים:
1) ארז ויגודמן - מנכ"ל קבוצת שטראוס
2) אבי ניר - מנכ"ל קשת
3) רועי ורמוס -מנכ"ל פסגות בית השקעות
4) מאיר ברנד - מנכ"ל גוגל ישראל

בתמונה: הפאנל במפגש גוגל ישראל - 17/12/08

הפאנל יועד לעסוק בדרכים שבהם ניתן להשתמש כדי להתמודד עם תקופת מיתון. ויגודמן אמור לייצג את מגזר מוצרי הצריכה העממיים (אוכל ושתייה). אבי ניר מייצג את תחום המדיה והעיתונות. ורמוס אמור לייצג את תחום הפיננסים, שנפגע בצורה החמורה ביותר מן המשבר העולמי. מאיר ברנד אמור להציג פתרונות של גוגל לתקופה הקרובה, בתחום הפרסום והשיווק באינטרנט. אם הם אמרו דברים בעלי משמעות או לא - התקשורת לא דיווחה על כך.

בתמונה: מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, במפגש (17/12/08)

כמו כן היה אמור להגיע למפגש מריו קיורז, סגן נשיא גוגל לניהול מוצרים. נושא הרצאתו: פיתוח מוצרים לצרכיהם של לקוחות חדשים.

בין הפינוקים: "שקיעה בנמל - בירה, מטעמים ומפגשים מעניינים". כמו כן - "מופע אמנותי, כוכבי youtube מרחבי העולם". את האירוע אירגנה קלידוסקופ הפקות, חברת הפקת אירועים תל-אביבית.


אף מילה ברשת על האירוע
מלבד סרטון סיכום תדמיתי שהוציאה גוגל ישראל ביוטיוב, לאחר האירוע, לא מצאתי אפילו מילה אחת ברשת על המפגש הזה, לפני התקיימותו ולאחר התקיימותו. מכמה אנשים שהיו שם, שמעתי באופן אישי שלא היה מעניין במיוחד. זו הפעם הראשונה שבגוגל ישראל מדברים באופן מוצהר על מיתון (האטה), ומנסים להתמודד עם הנושא בצורה פעילה.

לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שגוגל רגישה מאוד למצבן של חברות פיננסיות, ובמיוחד תאגידים בינלאומיים העוסקים בבנקאות, פיננסים, נדל"ן, רכב, ביטוח ומוצרי צריכה. המשבר הפיננסי העולמי, שהיכה בכל חברות האינטרנט בעוצמה גדולה בהרבה מן הצפוי, הכניס את גוגל למצב של הכחשה. המפגש האחרון שהתקיים בנמל תל אביב ככל הנראה לא יכול לשנות הרבה. גוגל תצטרך להתרגל לכך שהיא לא מחוסנת מפני המיתון הנוכחי.

מה יכולה להיות הסיבה לחשאיות ולפרופיל הנמוך של האירוע הזה? לכאורה, אין סיפור עיתונאי יותר מוצלח מאשר הקשר שבין גוגל, ענק הטכנולוגיה הבינ"ל, ובין המשבר הפיננסי שהיכה בכל העולם. זה הזמן לשאול את גוגל שאלות קשות, בייחוד בכל מה שנוגע לתוכניות של החברה לפצות על הירידה בהכנסות על ידי "התרת הרסן" ופתיחת מקורות הכנסה שעד עכשיו נותרו סגורים בגלל שהשגשוג והגאות בשוק ההון איפשרו זאת.

אם מישהו מקוראי הפוסט נכח באירוע, הוא מוזמן לחלוק את רשמיו כאן בבלוג (הוספת תגובה). וגם אם לא - לפחות עכשיו השאר (99.9% מהאוכלוסיה) יודעים, שהם לא הוזמנו לאירוע היוקרתי הזה. אולי אתם לא חלק מן המיתון? או אולי גוגל לא חפץ ביקרכם? ואולי תקציב הפרסום שלכם לא גדול מספיק כדי להצדיק הזמנה אישית?

מצ"ב וידאו מן האירוע כפי שהופיע בערוץ של גוגל ביוטיוב:

אבולוציה של חיפוש דפדפני

ככל שהרשת הפכה לכלי עממי יותר, כך עבר הדפדפן שינוי מהותי: תיבת הכתובת (Address Bar) הלכה ונכחדה בהדרגה, והפכה לתיבת חיפוש דפדפני ("אומניבוקס"). אפשר לראות איך הואץ התהליך בעזרת גוגל, כוח אינטרנטי עצום המנסה להנגיש את הרשת לכל אדם בכדור הארץ - לטוב ורע

בימיה הראשונים של הרשת, רק מדענים מעטים תיפעלו אותה. ב-1994 פרצו הדפדפנים הראשונים כגון מוזאיק, לינקס ואופרה. הם פעלו על ידי הקלדת כתובות שונות בתיבת הכתובת ("אדרס בר"). תוך זמן קצר החלו לצוץ מנועי החיפוש הראשונים, שהקלו על הניווט ברשת, אבל רוב הדפדפנים הראשונים לא איפשרו לבצע חיפוש דפדפני ישיר ופשוט. החיפוש נתפס אז בתור פעילות שמבצעים באתרים, ולא בדפדפן.

ככל שהרשת תפסה תאוצה בסוף שנות ה-90, היא פנתה ליותר ויותר משתמשים חסרי רקע במחשבים. עבורם, הקלדת כתובת (url) היתה משימה מסובכת ביותר. הם תמיד נאנקו תחת הצורך להקליד http:// או להשתמש בשלוש אותיות w בזו אחר זו (תמיד זה יצא ww או אפילו wwww). אלו אותם אנשים שהתקשו להכניס את הנקודות במקום הנכון (ולהתפלל שלא ייצא להם פסיק בטעות), לזכור אם הסיומת היא com או co.il או בכלל org, ובכלל הם למדו להתייחס ל-url בתור כאב-ראש, במיוחד כאשר היה מדובר בקישורים עמוקים, כאלו שדורשים לזכור גם שמות קבצים וספריות.


שדות הקטל של הכתובות
חיות-טרף אינטרנטיות ניצלו מיד את חולשתו של ההמון בהקלדת הכתובות. בכל פעם שטעית בהקלדת כתובת של אתר ידוע (למשל, yahooo עם שלושה o במקום שניים), היית מותקף בעשרות חלונות קופצים, פרסומות מכל הסוגים, תוכנות להורדה, סוסים טרויאנים, נסיונות חטיפת דפדפן, גניבת זיהות (פישינג) ומה לא. חוטפי-דומיינים ("סייבר סקווטרז") השתלטו על טעויות הקלדה נפוצות, ומליוני יוזרים תמימים חטפו סטירה שוב ושוב. הגולשים הנעלבים למדו את הלקח: ה"אדרס בר" הוא מקום מסוכן, שכדאי להתרחק ממנו.

כאן נכנסו מנועי החיפוש החדשים לתמונה: נטקס, למשל, ידע לתרגם מילים בעברית לכתובות אינטרנט באנגלית. בדפדפן של מיקרוסופט היתה אפשרות תיקון חלקית, שגרמה לכך שבכל הקלדת כתובת שהסתיימה ב"סליחה, אין דבר כזה", היה הדפדפן מפנה את הגולש לדף תוצאות חיפוש, שרק חלקן היו רלוונטיות; זה היה מועיל לעתים, אך זה לא הגן על הגולשים מפגיעה זדונית.


מנוע החיפוש כמושיע
גוגל היה הראשון שידע להביא את האתר הרצוי לראש התוצאות. המשתמש הממוצע למד לסמוך עליו בצורה עיוורת. במקום להסתכן בהקלדת כתובת, הגולש למד להגיע לאתרים באמצעות כתיבת שמם או חלק מכתובתם אל תוך תיבת חיפוש גוגלית. מנוע החיפוש "תירגם" את השאילתה לכדי כתובת מושלמת, נקייה ומהוגנת. לא יודע איך להגיע? לך לגוגל ותכתוב שם משהו. ככה לא תיפול לעולם.

בהמשך, שיכלל גוגל את הדרך שבה הוא מתקן שגיאות כתיב, שגיאות הקלדה ומילים נרדפות בעזרת שיטות סטטיסטיות חכמות ("האם התכוונת ל...?"). בשלב הזה יכול היה המשתמש הנבער-מדעת להרים ידיים לגמרי, ולדעת שתמיד מנוע החיפוש יהיה יותר חכם ממנו, יבין אותו יותר ממה שהוא מבין את עצמו, ותמיד יציל אותו ממבוכה: "אתה לא טיפש, אני סולח לך על הכל, ומטפל בבקשה שלך אפילו בלי לגעור בך על היכולת האנושית המפוקפקת שלך", אמר האל גוגל לחסידיו חסרי האונים.

אבל זה לא הספיק לו, ל"גוגל". מהנדסי החברה קלטו שחלק גדול מן האקשן בתחום הניווט והחיפוש ברשת מתרחש כבר בדפדפן, ולא אצלם באתר. לכן הם עבדו מהר וייצרו תוכנה קלילה שתתחרה בדפדפן של מיקרוסופט, ותאפשר למנוע החיפוש העולה להידחף אל אחת התוכנות החשובות ביותר במערכת ההפעלה המודרנית: אקספלורר.

כך נולד ה"טולבר" (סרגל כלים) של גוגל.


עידן ה"טולבר"
בעזרת ה"גוגל טולבר", תיבת החיפוש הפכה לחלק בלתי נפרד מן הדפדפן. היא אמנם היתה קטנה, ולא החליפה את תיבת הכתובת הארוכה - אבל היא היתה בטוחה לחלוטין לשימוש. ה"טולבר" איפשר לגולשים להתנהג בצורה אינטואיטיבית (שאלה ותשובה), וחסך מהם את הצורך להיכנס שוב ושוב לאתר הבית של מנוע החיפוש המועדף עליהם. בשלב הזה, תיבת הכתובת הפכה נחוצה פחות ופחות.

הגולשים הבינו בהדרגה שה"טולבר", בדיוק כמו מנוע החיפוש עצמו, מספקת להם את הביטחון והוודאות שהם זקוקים לה, בעיקר בתקופה שבה טעות בהקלדת כתובת היתה יכולה להסתיים באסון פיננסי אמיתי. אל הדור הזה הצטרפו ילדים קטנים שנולדו אל תוך הרשת, ושכישורי ההקלדה שלהם היו נמוכים מאי-פעם. כל אלו הצביעו בעכברים ובמקלדות: תיבת הכתובת אולי אומרת לי איפה אני נמצא עכשיו, ועל כך יש להודות לה - אבל תיבת החיפוש היא זו שמאפשרת לי לזוז הלאה, אל היעד הבא.

הדפדפנים הבאים, כמו פיירפוקס של מוזילה, ספארי, אופרה והאקספלורר 7 של מיקרוסופט, שילבו את תיבת החיפוש בצורה טבעית, אל תוך הדפדפן. זה היה סימן ברור לכך שתיבת הכתובת אינה מספקת את הסחורה. מיקרוסופט רצתה לדחוף את המנוע שלה (live.com) בכל מחיר, אבל הגולשים נותרו נאמנים לגוגל - הם התקינו ושוב את ה"טולבר", שינו את הגדרות החיפוש בדפדפן או פשוט הלכו לגוגל כמפלט האחרון.


המטרה של יוצרי "חלונות" היתה להכות שוק על ירך את "גוגל טולבר" וכל שאר הטולברים, חלקם זדוניים, שפגעו חלקית במונופול של מיקרוסופט על מערכת ההפעלה והדפדפן המייצג אותה. מבחינת הדפדפנים המתחרים לאקספלורר, תיבת חיפוש היתה דרך טובה להציע לגולשים את מה שהם צריכים בשביל לנוע ברשת - ובלי להוריד שום טולבר, תוסף, תוכנה או רוגלה המתחפשת לטולבר שימושי. מבחינת מוזילה, יצרנית פיירפוקס, שילוב גוגל בדפדפן הוא צינור חמצן כלכלי שמשאיר אותה בחיים (88% מהכנסות הארגון). אבל מוזילה, כמו מיקרוסופט, תרמה לשלב הבא בתהליך.


הדפדפן כמנוע חיפוש
האבולוציה של החיפוש הדפדפני הגיעה ב-2008 לשלב חדש: גוגל כרום, הדפדפן הצעיר, הפך את תיבת הכתובת לתיבת חיפוש. הוא גם שינה את שמה, וכינה אותה "אומניבוקס" (Omnibox). משמעות השם: הקופסה שעושה הכל ("אומני", שמקורה בשפה הלטינית, משמעה "הכל").

עכשיו החיפוש הדפדפני אינו חלופה, אלא הזרם המרכזי. הקלדת כתובות כבר אינה הדרך המקובלת לנווט, לשיטת גוגל. הדפדפן מחכה לחיפושים ועונה עליהם, ולא רק מסייע לגולש להקליד בהצלחה את הכתובת של האתר האהוב עליו. יש מרחב גדול לטעות: אם לא הקלדת נכון, סימן שחיפשת משהו דומה. בכל מקרה תקבל תשובה בטוחה, בלי הודעות שגיאה או תאונות דרכים המסתיימות באסון.

כאשר גוגל עצמו מתנער מן ה"גוגל טולבר", הוא למעשה מכריז על הדפדפן כעל טולבר אחד גדול. הבעיה היא שהגולשים התרגלו לכך שיש הבדל בין תיבת החיפוש ותיבת הכתובת: התיבה הראשונה משמשת לתנועה, בעוד התיבה השנייה משמשת לזיהוי המיקום הנוכחי. אם כלי תנועה מתמזג עם כלי זיהוי, התוצאה היא בלבול מושגי בין השניים.

גוגל התיימר לחנך את גולשי העולם לחפש בתיבת הדוא"ל שלהם במקום למיין אותה על פי שם, נושא או תאריך (ג'ימייל). הוא ממשיך לנסות ולשנות את הרגלי הגולשים בכל מה שנוגע לעיבוד תמלילים, עריכת גליונות אלקטרוניים ובניית מצגות - הכל אונליין, בלי הורדת תוכנה (גוגל דוקס). עכשיו מנסה גוגל כרום לחנך את הגולשים להפסיק ולהקליד כתובות לחלוטין.

אפשר לומר שהגולש מפסיד כאשר הוא נאלץ להקליד את החיפוש שלו אל תוך תיבת הכתובת: כך הוא מאבד, בזמן קריטי, את היכולת שלו לדעת איפה הוא נמצא. מצד שני, חלק גדול מן הגולשים כבר לא מביט יותר בתיבת הכתובת, כי הוא לא מבין מה כתוב בה. ועדיין - משתמשים מנוסים, פעילים, מקצועיים ובעלי השפעה ברשת עדיין מתייחסים ברצינות גדולה לכל מה שמופיע בתיבת הכתובת. הם לא ימהרו למחוק את מה שיש שם בשביל לבצע חיפוש.

איך פותרים את הדילמה? אנו רוצים דפדפן פשוט ונקי ככל האפשר, עם תיבה גדולה אחת שמבצעת עבורנו גם את החיפוש וגם את הזיהוי הכתובת הנוכחית. מצד שני, הרבה גולשים עדיין חוששים להקליד מילים אל תוך שדה הכתובת - מתוך פחד שנגיע לאתר זדוני, תוצאות חיפוש קקיוניות או סתם ניתקע במקום. מה חזק יותר - הפחד של הגולשים מסיכונים באינטרנט, או יעילותה של הפשטות?

ניתן לאבולוציה של החיפוש הדפדפני לעשות את שלה, והתשובה תגיע תוך חודשים ספורים, או שנתיים לכל היותר. מה שבטוח: הפתרון יגיע ממקום בלתי צפוי לחלוטין, כפי שהיה עד היום.


פוסט זה פורסם כמאמר ב"פיסי מגזין" וגם ב"ynet מחשבים"

איך אנחנו רואים וקוראים תוצאות חיפוש

[פורסם במקור ב-17/12/06 בבלוג הישן]

איך אתם בוחנים את תוצאות החיפוש המוגשות לכם בדפדפן? כלי-מחקר מודרניים מאפשרים לתעד ולנתח את תנועת העיניים של הגולשים, כאשר הם מניעים את עיניהם ממקום למקום על מסך המחשב שלהם. קוראים לזה "איי-טראקינג" (Eye-Tracking).

כך זה נראה ע"פ ג'ייקוב נילסן:

ככל שהמשתמש מביט זמן רב יותר בנקודה מסוימת, כך היא "מתלהטת".

המבט מתחיל בצבע כחול קר, עובר לצהוב חם, ומסתיים בכתום לוהט.

כך אפשר לראות בבירור שבדף תוצאות החיפוש של גוגל יש עדיפות מובהקת לשתי תוצאות החיפוש הראשונות, ובמידה מסוימת גם לשלישית. גם הקישור הממומן מצד ימין נהנה ממבט "חודר" במיוחד. יש חשיבות גדולה לכותרת העמוד (מטא טייטל), במיוחד כאשר היא מודגשת בגלל היותה זהה למילת החיפוש.

התוצאה הרביעית מקבלת קצת תשומת לב נוספת, ושאר תוצאות החיפוש לא ממש נהנות מהרייטינג. מעניין לראות שהמשתמש מביט גם על תיבת החיפוש, כדי לוודא שמילת החיפוש שהכניס עדיין נמצאת שם, ולא נעלמה...

למרות שמדובר בתמונה אחת מתוך מליונים, היא עדיין שווה יותר מאלף מילים. תודה למר נילסן על שהוא משחרר כמה פירורים מתוך מחקרי ה-eyetracking המשובחים שהוא עושה שם בארה"ב. נילסן איבחן דפוס בצורת F המאפיין את הדרך שבה אנשים קוראים דפים ברשת: לפחות שני קוים אופקיים וקו אחד אנכי.

משולש הזהב

בעקבות תגובתו של עידן כאן בבלוג, שהביא את הקישור לבלוג של חברת אייטולס, הסתבר שיש מונח חשוב בתחום מעקב העיניים שנקרא "משולש הזהב". כדי להבין את משמעותו באופן מיידי, הנה תמונה אחת ששווה לפחות אלפיים מילים:

כפי שאפשר לראות בתמונה מתוך מחקר של חברת אנקווירו על מנועי חיפוש, יש ממש "משולש כתום" בשלושת המנועים השונים. הדפוס חוזר על עצמו, בשינויים קלים, גם בגוגל, גם ביאהו וגם באם-אס-אן. למרות שבמבט ראשון זו נראית כמו שלוש סוגי שריפות בדפדפן, מבט מדוקדק יותר מגלה שיש הבדלים בדרך שבה הגולשים מביטים על התוצאות בשלושת המנועים הללו.

מה אנשים רואים?

ע"פ המחקר של אייטולס,

הנה מה שהגולשים רואים בתחום התוצאות ה"אורגניות" (בלי פרסומות):

• 100% מבחינים בתוצאה ה-1, ה-2 וה-3
• 85% מבחינים בתוצאה ה-4
• רק 60% מבחינים בתוצאה ה-5
• 50% מבחינים בתוצאות ה-6 וה-7
• 30% מבחינים בתוצאות ה-8 וה-9
• 20% מבחינים בתוצאה ה-10

כאשר מדובר בקישורים ממומנים (פרסומות טקסטואליות ליד תוצאות החיפוש), התוצאות שונות לגמרי:

המקום ה-1 מקבל 50% בלבד.

המקום ה-2 מקבל 40%.

המקום ה-3 מקבל 30%.

המקום ה-4 מקבל רק 20%, ומשם המקומות 5-8 מקבלים בערך 10% כל אחד.

לא ברור מן התוצאות אם מקומות 9-10 בכלל מקבלים התייחסות כלשהי.

עמק הסיליקון כבר עשה שיעורי-בית

המחקרים המשמעותיים ביותר בתחום מחקר העיניים על מנועי החיפוש פורסמו ונותחו בהרחבה כבר ב-2005, כך שאפשר לומר במידה רבה של ביטחון, שמנהלי מנועי החיפוש כבר יודעים טוב מאוד מה *לא* לעשות כדי לעצבן את הגולשים כך שיברחו אל המתחרים.

זה טוב ויפה שעמק הסיליקון קיבל גישה חופשית אל האישונים שלנו, אבל הסכנה היא שהמחקרים העובדתיים הללו יעודדו שמרנות עיצובית מוגזמת, ולא יאפשרו למעצבי מנועי החיפוש לפתח גישות חדשות, שישנו בהדרגה גם את המוסכמות הקיימות. זה נכון שיש מוסכמות שלא משתנות כל כך מהר, אבל אסור לתת למצוי להביס לגמרי את הרצוי.

יהיה נחמד מאוד לראות עוד כמה עשרות תמונות כאלה (בלי לשלם 150 דולר לכל דו"ח), כדי לבסס את התובנות הראשוניות הללו ולאבחן דפוסי התנהגות בצורה יותר מובהקת. דבר אחד בטוח: כל המנהלים הבכירים של שלושת מנועי החיפוש הגדולים (גוגל, יאהו, מיקרוסופט) כבר קנו את כל התמונות הללו, בחנו אותן היטב והסיקו בין השאר את המסקנה הפשוטה ביותר, לפחות מבחינתם: עסקים יעשו הכל (אבל ממש הכל) כדי להופיע בשלושת המקומות הראשונים במנועי החיפוש.

איך מנטרלים את סרצ'וויקי (SearchWiki) של גוגל

מי שלא מתלהב מהשירות SearchWiki של גוגל, המאפשר להעלות ולהוריד תוצאות חיפוש לפי העדפות אישיות, יכול לחסום אותו בעזרת תוסף פיירפוקס המכונה גריזמאנקי. על התוסף הזה יש להתקין סקריפט קטן שמאפשר להסיר את שלושת האייקונים המטרידים של סרצ'וויקי.

השירות עדיין לא קיים בגוגל ישראל (בעברית), אבל בהחלט עלול להפריע למי שמעדיף תוצאות חיפוש נקיות מפונקציות בלתי-שימושיות. ב"העדפות" של גוגל עדיין לא קיימת אפשרות הסרה של סרצ'וויקי, ולכן אין שום פתרון למשתמשי אקספלורר של מיקרוסופט (IE). אפילו לא נדבר על גוגל כרום, הדפדפן הספרטני ונטול-התוספים מבית גוגל.

מי שעושה חיפושים בגוגל העולמי (google.com) ולא רואה את שלושת האייקונים של סרצ'וויקי (חץ למעלה, איקס וענן דיאלוג למטה) יכול להיכנס לחשבון גוגל שלו (או לג'ימייל). השירות ניתן רק למשתמשים רשומים של גוגל, כיוון שמעורבת בו שמירה של הערות, עריכות, מחיקות, העלאות והורדות של תוצאות. יש גם קנאי-פרטיות הטוענים שגוגל שוב מנצל את ההזדמנות לאסוף עלינו מידע, אבל אנחנו כאן בשביל לפתור בעיות ולא רק להיכנס לחרדות.

הנה תוצאת חיפוש נבחרת לפני ואחרי השימוש בסקריפט של גריזמאנקי:

לפני הסרת סרצ'וויקי

אחרי הסרת סרצ'וויקי

ולמי שלא מבין את ההבדל - הנה ה"חץ" וה"איקס" מימין לכותרת התוצאה:

והנה ענן הדיאלוג מצד ימין לכתובת הירוקה של תוצאת החיפוש:

במבט ראשון האייקונים של סרצ'וויקי לא נראים מטרידים במיוחד. רק בשימוש חוזר מתגלה עד כמה הם בלתי-שימושיים. משתמשים כבדים של גוגל יגלו לאט-לאט שהם נחשפים לגרפיקה מיותרת, ובכמויות גדולות מאוד. למעשה מדובר ב-30 אייקונים מיותרים בכל דף תוצאות חיפוש. אם אתם עושים כ-50 חיפושים ביום, אז מדובר ב-1,500 אייקונים שהעיניים שלכם לא צריכים לראות.


ואם כבר מדברים על הנחיצות של סרצ'וויקי (מי בכלל צריך את זה, לעזאזל?) - קשה להבין איך היישום הזה יצא מ"בטא" ושוחרר לכל תוצאות החיפוש של משתמשי גוגל. האמת היא שהרוב המוחץ של משתמשי גוגל אינם מזיזים את תוצאות החיפוש ואינם מעוניינים להעיר הערות. ההמונים מתייחסים לתוצאות חיפוש בתור "נתון", לא "משתנה".

מי שירצה לשחק עם זה הוא אותו אחוזון פעיל של משתמשים כבדים, שאוהבים לכתוב, להגיב, להזיז ולשחק עם יישומים מתקדמים ברשת. וזה בדיוק אותו נתח זעיר ואנין-טעם של "משתמשי עוצמה" (Power Users) שיודעים להסיר כל מה שהם לא אוהבים.

אם גוגל רוצה לתת למשתמשים שלו את הכוח לשלוט על סדר תוצאות החיפוש שלהם, הוא גם צריך לתת להם את הכוח להסיר את היישום הזה, אם הוא לא מוצא חן בעיניהם. מכיוון שזה לא המצב כרגע, המשתמשים ה"כבדים" של גוגל נאלצים להפגין אקטיביזם חתרני, להתקין סקריפטים עצמאיים ולשחק עם תוספים חדשים של פיירפוקס, עד שיהיו שוב מרוצים מן המראה הקלאסי של גוגל - תוצאות חיפוש נקיות בלי גרפיקה מיותרת.

ואם כבר מדברים על עמוד תוצאות חיפוש נקי ויפה - הנה המלצה חוזרת על קסטומייז גוגל, תוסף פיירפוקס ממזרי, המאפשר בין השאר להסיר את הפרסומות של גוגל ("קישורים ממומנים") מתוצאות החיפוש. זהו למעשה ה"טיבו" (מלשון Tivo) של המגגלים האובססיביים, והוא שווה את חמש הדקות שתצטרכו להתעסק בהתקנתו.

התביעה המסוכנת של דוקטור רוני מוסקונה

ד"ר רוני מוסקונה, מומחה לכירורגיה פלסטית, חושב שמגיע לו 600,000 ש"ח בגלל שחיפוש פשוט על שמו ב"גוגל" מביא כמה קישורים ממומנים לצד תוצאות החיפוש. עכשיו הוא תובע את כללית אסתטיקה של קופ"ח כללית ואת רשת 'פרופורציה' על פגיעה בפרטיות, פגיעה בקניין ועשיית עושר ולא במשפט. ד"ר מוסקונה מתמקד כאן בסוגיית השם הפרטי, להבדיל מסימני מסחר ושמות של תאגידים.

שתי הנתבעות הגישו כתבי הגנה, בהם הכחישו מכל וכל את טענותיו של ד"ר מוסקונה. שתיהן טענו כי שימוש במילות מפתח של מתחרים, כל עוד הוא אינו מוזכר בגוף המודעה ו/או באתר המפרסם, הוא חוקי לחלוטין. שתיהן מסתמכות על הלכת "קרייזי ליין" בתור ההלכה המשפטית המקובלת, אם לא פסק הדין המנחה בעניין זה.

אחת הנתבעות, כללית אסתטיקה (או בשמה המדויק של החברה: ש.ל.ה. שירותי רפואה בע"מ) הגדילה לעשות, והחליטה להטיל את כל האחריות על גוגל ישראל. "כללית" מאשימה את גוגל ישראל ביצירת מצג-שווא, הטעייה וחוסר תום-לב כלפיה, בכל הנוגע לקמפיין שלה. "כללית", הלכה למעשה, טוענת שגוגל חייב לשאת באחריות, אם אכן נפגע ד"ר מוסקונה מן הפרסום. כמו כן טוענת "כללית" כי גוגל היה צריך להזהיר אותה שלא להשתמש במילות מפתח של מתחרים במסע הפרסום שלה.


תביעתו של מוסקונה מסוכנת, לדעתי. מדוע?

ד"ר מוסקונה מנסה לשכנע את בית המשפט שכל אדם רשאי למנוע מאדם אחר לפרסם במנוע חיפוש מודעה סביב שמו. מבחינת ד"ר מוסקונה, זה ממש לא משנה אם אתה אדם מפורסם, איש ציבור, אלמוני או אפילו נשיא ארה"ב. לפי התביעה הזו, כל מי שיעז להשתמש בשמו של אדם למטרות פרסומיות, ייאלץ לשלם מאות אלפי שקלים לאותו אדם.

זהו מצב אבסורדי. בארה"ב ניתן לקנות כיום את השם "ברק אובמה", באנגלית כמובן. בעזרת כלי צפיה מיוחד של גוגל ניתן לראות מישראל את כל המודעות המופיעות גיאוגרפית בגוגל האמריקני סביב ביטוי זה. אפשר למצוא מגוון רחב של מפרסמים ה"רוכבים" על שמו של הנשיא השחור הראשון: מ"גוגל" עצמם דרך אתר איביי (eBay) ועד עיתון כמו ה"אקזמינר" (Examiner). כולם קונים את שמו של הנשיא ומפרסמים מודעות לצידו.

על פי צילום המסך של "גוגל" המצורף לכתב התביעה של מוסקונה, הרי שגם קופ"ח כללית וגם רשת פרופורציה כלל לא הזכירו את שמו של ד"ר מוסקונה בפרסומיהן. המודעות שלהן ב"גוגל" היו תמימות למראה. קופ"ח כללית בחרה את הכותרת "כללית אסתטיקה" ובטקסט המודעה נכתב "בואי להנות מטיפולים אסתטיים בפיקוח רפואי. עכשיו מבצעים לחברי כל הקופות". רשת 'פרופורציה' גם היא לא הסתכנה: שמו של מוסקונה לא אוזכר, ורק נכתב שם: "פרופורציה - רפואה אסתטית; הרשת המובילה בתחום האסתטיקה והפלסטיקה; צרו קשר באתר".

גם בחיפוש על "רוני מוסקונה" במנוע החיפוש של וואלה, יש חגיגת פרסומות: פרסומת לשירות מצגות, מכון ספא, רעיונות לעיצוב הבית, פורטל עברי ושירות השוואת מחירים. כולם קנו את המילה "רוני", או "מוסקונה", או שתיהן יחדיו. אף אחד לא תובע את המפרסמים הללו, או את וואלה. ד"ר מוסקונה כנראה בחר להתמקד בכיסים עמוקים: שתי רשתות ארציות בעלות מוניטין מוצק.

הפסיקה הישראלית והאמריקנית, עד כה, נהגה בצורה ליברלית. החופש לפרסם בגוגל נתפס כחלק מזכותו של האזרח הקטן להתפרנס ולהתפרסם, והוא נגזר בין השאר גם מחירויות קלאסיות כגון חופש הביטוי. ממש כפי שראוי לקדם ולהלל את זכותו של האזרח לחפש מידע (הזכות למידע וחופש החיפוש), כך ראוי לסייע ולהקל על זכותו של האזרח לפרסם את מוצריו ושירותיו ("חופש הפרסום").

בפרשת מתאים לי נגד קרייזי ליין, שהפכה לקלאסיקה ישראלית, נדחה הנסיון להפוך את הסימן המסחרי ל"קדוש": כל עוד הפרסומת אינה מטעה את הצרכן, אפשר לקנות סימן מסחרי כדי לפרסם מוצר מתחרה. בשתי פרשות נוספות, כגון זו של ד"ר דב קליין ו"בדק בית", נעשו דברים מוזרים: ד"ר קליין בחר לתבוע דווקא את גוגל למרות שאין לו סימן מסחרי רשום, ואילו "בדק בית" טענו שיש להם סימן מסחרי במילה הזאת, למרות שהמצב המשפטי היה שונה.

בפרשת חנה קורן נגד גוגל נגמר הסיפור בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט - ובלי פסיקה שתפגע בגוגל. בפרשת משרדיה נגד אופיס דיפו נעשתה לדעתי טעות טכנית בקמפיין שגרמה להטעיית צרכנים (לכאורה, יש לסייג) לגבי זהות המפרסם; התיק הזה, ככל הידוע, עדיין תלוי ועומד.


אסור לפגוע במנועי חיפוש ובחופש החיפוש
לכל הפרשות הללו היה הגיון משותף: מנועי חיפוש הם כלי חשוב מדי, מכדי שיהיה אפשר לפגוע בו באמצעות תביעות קטנוניות של סוחרים בעלי אינטרסים צרים, או אנשים פרטיים בעלי חששות מופרכים. אפילו אם מישהו קונה מילת חיפוש שהיא סימן מסחרי או שם פרטי של אדם פרטי, זה בסדר כל עוד הציבור הרחב לא נפגע. יש גבול לזכויות של הפרט ולזכויות של תאגידים. בית המשפט ניסה להפיץ את המסר החינוכי הבא: תפסיקו להילחם נגד מנועי חיפוש, כי כולנו צריכים אותם פתוחים, חופשיים ופשוטים לשימוש.

גם כאשר האזרח הקטן רוצה להשתמש בגוגל כדי לקנות מילת מפתח שהיא למעשה סימן מסחרי, בתי המשפט נהגו בצורה ליברלית ולא אסרו עליו לעשות זאת. אם יש לך משהו לפרסם על "סוני", גוגל ישראל יאפשר לך להשתמש במילה הזאת, למרות שהיא סימן מסחרי רשום, לכאורה. כל איסור גורף על פרסום במנועי חיפוש בגלל טענה מונופוליסטית כגון בעלות על סימני מסחר, נתפס כ"אפקט מצנן" על חופש המידע באינטרנט.


אסור להטעות או לבלבל את הצרכנים
אם קופ"ח כללית או רשת פרופורציה היו מטעים את הגולשים לחשוב שהפרסומות שלהן עוסקות בד"ר מוסקונה, אז היה לו קייס ברור. לכולנו ברור שיש למנוע הטעיית צרכנים המונית, בעיקר באמצעות מנועי חיפוש הנתפסים בתור כלי חשוב להשגת מידע חדשותי, פוליטי, רפואי, כלכלי וכו'. כבר נקבע בפסיקה עדכנית כי ברגע שאדם משתמש במנוע חיפוש בתור כלי להטעות צרכנים באשר למקור המוצר או השירות - יש כאן בעיה שגוררת התערבות.

קופ"ח כללית, למשל, יכולה לקנות את המילה "פרופורציה" ולפרסם בה את עצמה. אך אם תכתוב במודעה שלה טקסט שייצור את הרושם כאילו היא-היא רשת פרופורציה האמיתית, כדי למשוך אליה גולשים תמימים - היא תשלם, ובגדול. קופ"ח כללית לא עשתה זאת לגבי ד"ר מוסקונה. ההיפך הוא הנכון: דווקא מפרסם אחר באותו עמוד, מאתר אחר, עלול לבלבל את הגולשים ולגרום להם לחשוב שמדובר באתר הרשמי של ד"ר מוסקונה עצמו.

שימו לב לצילום המסך שלעיל: האתר plastelika.co.il עלול בהחלט ליצור את הרושם כאילו מדובר באתר הרשמי של הד"ר עצמו. איזכור שמו של ד"ר מוסקונה בכותרת ובתיאור המודעה עשויים בהחלט לתרום לבלבול צרכני. קשה לומר שהבלבול הזה מצדיק תביעה גדולה ופיצוי גדול. אפשר גם לומר שהפרסום שלעיל אינו מטעה ממש: אחרי הכל, הוא מוביל את הגולש למידע על הד"ר ומספק גם קישור לאתר הרשמי שלו. שופט ליברלי היה פוסק שאפילו הפרסום המבלבל ביותר ב"גוגל" כרגע סביב הביטוי "רוני מוסקונה", אינו גורם נזק של ממש, ואינו מצדיק מתן פיצוי כספי.

שתי הנתבעות הגדולות, פרופורציה וכללית אסתטיקה, ככל הנראה נבהלו קצת מן התביעה של ד"ר מוסקונה. הן הפסיקו להשתמש במילה "רוני מוסקונה" עצמה. אבל כללית אסתטיקה, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, ממשיכה לפרסם סביב הביטוי "ד"ר מוסקונה", בלי "רוני". על הרכבת הזאת קפצו מפרסמים נוספים, כולל אתר דיאטות (mishkal.com) ואפילו אתר סרטים (moviestars.co.il), שאולי מנסה לתפוס חיפושים על השחקן אריה מוסקונה. כל המפרסמים עושים את מה שגוגל מאפשר להם לעשות, והציבור לא מתלונן.


מי יכול לעשות סדר באינטרנט
הסכנה בתביעות כאלו - מוחשית: מספיק שופט קשוח אחד, שחושב שהוא עושה "סדר באינטרנט", כדי ליצור בלבול גדול בכל תעשיית הפרסום והשיווק באינטרנט. התעשייה הזאת משרתת הרבה מאוד עסקים קטנים ובינוניים, שאינם מסוגלים לפרסם בטלוויזיה וברדיו. אלו אנשים כמוני וכמוך, והם חיים משוליים צרים. מבחינתם, כל הגבלה משפטית על הפרסום שלהם ב"גוגל" הופכת את כל הסיפור ליקר ומסוכן. אם כל בעל עסק יצטרך לשכור עו"ד לפני שהוא קונה שם של מישהו, הוא פשוט לא יפרסם, וכולם יפסידו מכך.

אני סבור כי הזכות לפרטיות של ד"ר רוני מוסקונה אינה חשובה כמו הזכות של קהל מפרסמי גוגל לקנות את שמו של הד"ר כדי להציג מידע משווה, מידע מתחרה ואפילו מידע ביקורתי על אותו מומחה. אפילו החוק להגנת הפרטיות מדגיש ואומר כי "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש". ואכן, הקישורים הממומנים המופיעים לצד תוצאות החיפוש על שמו של רוני מוסקונה הינם "פגיעה שאין בה ממש". הסיבה המרכזית לכך היא, ששמו של ד"ר מוסקונה כלל לא מופיע בגוף המודעה של כללית אסתטיקה ורשת פרופורציה.

כפי שכתב עו"ד רועי אזרד בתגובה לפוסט זה, קיים עניין ציבורי רב בעידוד תחרות בריאה בין נותני שירותים, על גבי בימת הפרסום של גוגל ומנועי חיפוש אחרים. הפגיעה בתחרות זו פוגעת גם בצרכנים, הנחשפים למספר נמוך יותר של הצעות, מבצעים וחלופות. אם אדם יטען לפגיעה בפרטיותו כדי לדכא תחרות חופשית, הרי שבית המשפט ייתן ידו למצב שבו הצרכנים ייפגעו בגלל עניין של מה בכך.

חופש העיסוק זכה בישראל לעיגון מיוחד: חוק-יסוד. אם בית משפט בישראל ירצה לפגוע בחופש העיסוק של חברה מסחרית המספקת שירותי חיפוש באינטרנט (כגון גוגל ישראל), צריכה להיות לכך סיבה טובה מאוד. פסיקה שתגביל את יכולתה של גוגל למכור מילות מפתח למפרסמים פוגעת בצורה ברורה בחופש העיסוק של גוגל, המעוגן כחוק-יסוד, ולא סתם. גם לכך צריך לשים לב.

כמו כן, אני סבור כי לא נפגע קניינו של הד"ר מוסקונה בשום צורה כתוצאה מפרסום שאינו מטעה בכל מנועי החיפוש. בכתב התביעה אין אף נסיון להוכיח טענה זו, או לספק ראיות משכנעות לכך. לטעמי, שמו הטוב של ד"ר מוסקונה לא נפגע כלל כתוצאה מן הפרסום השמרני והזהיר של רשת פרופורציה ושל קופ"ח כללית. להיפך: דווקא העובדה שרשתות ארציות גדולות בחרו להתייחס אל ד"ר מוסקונה בתור מתחרה לגיטימי, מעידה על יוקרתו בצורה ברורה.

גם השימוש בעילת "עשיית עושר ולא במשפט" אינו רלוונטי לתביעה, כי לפי אותו הגיון מעוות צריך לתבוע את "ידיעות אחרונות" או כל עיתון אחר, בכל פעם שהוא עושה שימוש בשמם של מפורסמי המדינה כדי למכור פרסומות לצד כתבות עיתונאיות. "ידיעות" אינו מתעשר מאולמרט כאשר הוא מוכר פרסומת לסלקום על יד כתבה פוליטית, בדיוק כשם ש"גוגל" אינו מתעשר מד"ר מוסקונה כאשר הוא מוכר את השם שלו למפרסמים, וכדי להציג תוצאות חיפוש טבעיות מאתרים מתחרים (פורומים, בלוגים, עיתונים).

אנחנו לא רוצים להגיע ליום שבו אדם שמוכר חולצות של מדונה, ומפרסם את הסחורה שלו בגוגל דרך השם שלה, יקבל תביעה מן הזמרת בגלל שהיא לא רוצה שיפגעו לה ב"פרטיות" (פרטיות שממש אין לה). כאשר מדובר בכירורג פלסטי בעל מוניטין, אין זה מתאים להשתמש במונח כמו "פרטיות" כדי לתבוע מתחרים ישירים ולהוציא מהם כסף בתואנה שכמה קישורים ממומנים פוגעים בו. לא זו הדרך למשוך לקוחות חדשים, ובוודאי לא הדרך כדי לקדם את אתר האינטרנט שלך בתוצאות החיפוש. ואם היה ד"ר מוסקונה יצור אלמוני, או אדם פרטי מן היישוב, הרי אף אחד לא היה חושב על קניית שמו למטרות מסחריות, בכל מקרה.

יום יבוא וד"ר מוסקונה ירצה לקנות את מילות החיפוש של מתחריו, כדי למצוא לעצמו לקוחות חדשים. רק אז הוא יגלה שהוא חסם לעצמו את כלי הפרסום האפקטיבי ביותר, במו ידיו. חבל שהוא יחסום לאנשים נוספים את אותו הכלי, רק בגלל ראיה צרת-אופקים של תפקיד מנועי החיפוש בחברה המודרנית, ובגלל הזנחת חופש החיפוש.

ועד שיגיע התיק לבית משפט, היחידים המתעשרים מכל הסיפור הם חבורה זעירה של עורכי דין.

עדכון - נובמבר 2012: תביעתו של רוני מוסקונה נדחתה.

* * * *

תביעה אזרחית 51739/08 בבית משפט השלום תל אביב
תאריך פתיחה: 13/11/08 בסדר דין רגיל
ד"ר רוני מוסקונה נגד פרופורציה פי. אם. סי. מראשל"צ ונגד קופ"ח כללית (כללית אסתטיקה) מתל אביב
כתב התביעה הוגש ע"י עו"ד טל יצחק רון ועו"ד רונן שיין, ממשרד רון, דריהם ושות', עורכי דין
כתבי הגנה הוגשו על ידי הנתבעות בתיק.
הערות: כותב בלוג זה הוא משפטן שאינו עו"ד. הבלוג אינו מייצג את החברה בה הוא מועסק. הבלוג מייצג דעה אישית ואינו מתיימר לנבא את סיכויי התביעה או לדווח על דיוני המשפט. עורך הבלוג אינו מתחייב לסקר את כתב ההגנה או את מהלך המשפט, סופו, תוצאותיו או את פסק דינו.
כאמור לעיל, תביעתו של רוני מוסקונה נדחתה על ידי בית המשפט בספט' 2012.

כל התמונות של לייף יושבות עכשיו אצל גוגל

התראיינתי היום לתוכנית הטלוויזיה "על הבוקר", מגזין הבוקר של ערוץ 10 בנושא העסקה של גוגל עם בעלי מגזין "לייף" (Life). המגזין האמריקני יצא לאור מאז 1883 עד שדעך בהדרגה ויצא מהדפוס במהלך שנת 2007. לייף החל את דרכו בתור מגזין הומוריסטי, עד שב-1936 הפך לשבועון עם דגש חזק על פוטו-ג'ורנליזם איכותי. בשנות ה-70 הפך לירחון ונותר כזה עד 2000. הוא הושבת זמנית וחזר ב-2004 כמוסף עד שנסגר סופית שלוש שנים אחר כך.



ארכיון התמונות הענקי של המגזין המכובד, שמכיל בערך 10 מליון צילומים, למעשה נותר ללא שימוש. כל זאת עד שהבעלים של "לייף", תאגיד "טיים" (Time), החליט לשתף פעולה עם גוגל ולהעלות אותו בהדרגה לרשת, זמין לסריקה וחיפוש ללא הגבלה.

נכון לעכשיו רק כ-20% מן המאגר של "לייף" נמצא בגוגל. בגוגל מבטיחים שתוך מספר חודשים הם יסרקו את 8 המליון הנותרים. הבעלות על התמונות נותרת בידי "טיים", כולל זכויות היוצרים. גוגל אינה הבעלים של התמונות, אבל היא תרוויח מן העובדה שהרבה תלמידים, אקדמאים ופנסיונרים יטחנו את המאגר לשימוש האישי שלהם. מבחינה תדמיתית, המהלך עם "לייף" יוצר את הרושם שלגוגל איכפת משימור התרבות האמריקנית, ההיסטוריה האמריקנית והעיתונות האמריקנית.

מבחינת המשתמשים הישראלים, המאגר יעיל כיוון שהוא מכיל תמונות נדירות מן האוסף של הצלם הוגו יאגר, שהתמקד בגרמניה הנאצית של 1937-1944. כמו כן מכיל המאגר מבחר גדול של תמונות מישראל, ממשה דיין דרך תל אביב הקטנה ועד משפט אייכמן. רוב התמונות בשחור-לבן, אבל יש גם לא מעט תמונות בצבע. בניגוד לארכיון אחר של לייף בשיתוף פעולה עם "גטי", אין כיתובי בעלות בגוף התמונות.

הנתון המפתיע ביותר בכל הסיפור הוא העובדה שרק 3% מן המאגר פורסם באופן פומבי עד היום. במילים אחרות, "לייף" החזיק בארכיונים המאובקים שלו מליוני תמונות שאף אחד לא ראה מעולם. 97% מן החומר שצולם נותר מוסתר. רוב הגולשים יתעניינו במבט חוזר על אותם 3% של תמונות "אייקוניות", כאלו שהפכו לחלק מן התרבות האמריקנית; עם זאת, אולי מעניין יותר, וגם מועיל יותר, לגלות את החומר שלא פורסם.


צפוי מבול של תביעות
במהלך השידור של ערוץ 10 הופיעו על המסך מספר תמונות מתוך המאגר. לא בטוח שלערוץ 10 יש את הזכויות על התמונות האלה, למרות שמדובר ב"טיפול/שימוש הוגן" (Fair Use) למטרות סיקור וביקורת. נראה שרבים מן המשתמשים במאגר החדש של לייף בגוגל יטעו לחשוב שהמאגר חופשי לשימוש. זה לא המצב. כל התמונות מוגנות לגמרי, ואסור להעתיקן - אלא אם כן מדובר בתלמיד שעושה מצגת, סטודנט שמכין עבודה או חוקר שזקוק לחומר מצולם בשביל עבודה שאין לה כוונות מסחריות.

מה שעלול לקרות עכשיו שאנשי "טיים" יתחילו לרדוף אחרי מאות ואלפי בעלי אתרים שיפרסמו תמונות מן המאגר למטרות רווח, או סתם בשביל רייטינג זול. ברשת יש בעיה קשה של הבחנה בין מותר ואסור, במיוחד בתחום התמונות. לא שזו הבעיה של גוגל - זו למעשה הבעיה של "טיים". החוק מנסה למנוע מצב שבו מישהו יעתיק את כל המאגר לאתר שלו, ויתחיל לעשות כסף מכניסות של גולשים. אפילו גוגל לא הכניסה פרסומות לדפי התמונות.

החוק האמריקני עבר הקשחה הדרגתית בנושא תקופת ההגנה על זכויות היוצרים, והוא עדיין מסובך מדי בשביל רוב הציבור. תמונות שפורסמו לפני 1923, למשל, אינן מוגנות. תמונות שנוצרו לפני 1978 אך לא פורסמו עד לאחרונה, מקבלות הגנה עד 2047 לפחות. תמונות שפורסמו אחרי 1978 מקבלות הגנה ארוכה, כ-70 שנה אחרי מות היוצר (הצלם, במקרה הזה). תמונה מגרמניה הנאצית שצולמה ב-1941 יכולה לזכות בהגנת זכויות יוצרים של כ-130 שנה, זאת למרות שמדובר במונחי אינטרנט מדובר על דורות רבים.

גוגל כבר סבל קשות ממאבקים משפטיים סביב פרויקט הספרים שלו (Google Book Search), שעדיין לא נפתר סופית למרות כמה הסכמים חתומים עם ארגוני מו"לים בארה"ב. הרבה מחברים וסופרים עדיין לא מבינים איך הם מרוויחים מהיוזמה של גוגל. חלקם שמחים שהחומר שלהם נגיש, וחלקם חוששים שהמכירות שלהם ייפגעו. לגוגל יש אינטרס לסרוק את כל הספרים בעולם באופן בלעדי, אבל לאנשים שכתבו את כל הספרים האלה יש אינטרסים אחרים, וגם זכויות קניין רוחני מבוצרות-היטב.

כך שאם מישהו באמת מעוניין לממש את חזון גוגל (שלא לומר גרנדיוזי), "לארגן את המידע בעולם, ולהפוך אותו לנגיש ושימושי", הוא צריך לטפל קודם כל בחוק זכויות היוצרים האמריקני, תוצר של התעללות מתמשכת בידי תאגידים תאבי-בצע כמו "דיסני" ושאר אולפני הוליווד.

אם גוגל יצבור מספיק כוח בקונגרס ובסנאט של עידן אובמה, אולי יהיה אפשר להגמיש את החוק, לקצר באופן משמעותי את תקופת ההגנה, ולהתאים אותו לעידן האינטרנט, לפי רוח ה"קריאייטיב קומונס". בינתיים זה לא קורה, אבל האינטרנט יצר תופעה חדשה: לכל אדם יש מצלמה בסמארטפון והוא הופך למתעד העצמאי של חייו. העיתונים הגדולים איבדו את ההגמוניה.

גוגל היא המיקרוסופט של החיפוש

מצא את ההבדלים, אם ישנם, בין שני התרשימים שאותם הכנתי היום, לפי מידע עדכני (אוקטובר 2008):

כל מילה מיותרת. ועדיין:

1) אם מיקרוסופט היתה יכולה, היא היתה קונה את מוזילה (אבל היא לא, כי מוזילה היא ארגון ללא כוונת רווח, ולא תאגיד שעליו אפשר להשתלט בצורה עוינת, או לקנות אותו)

2) אם גוגל היתה יכולה, היא היתה קונה את יאהו (אבל היא לא, כי משרד המשפטים לא מסכים)

3) גוגל מונופול? גוגל אמנם לא "נועלת" את ציבור המשתמשים, אבל היא בהחלט "נועלת" את ציבור המפרסמים (הלקוחות האמיתיים של גוגל). אף מפרסם לא יכול להרשות לעצמו לוותר על גוגל, אם הוא רוצה לפרסם במנועי חיפוש. כאן קבור הכלב: אם ציבור הגולשים מתייחס לגוגל כאל מלך החיפוש, לציבור המפרסמים אין ברירה אלא לקנות בגוגל את הפרסום שלהם.

4) המונופול של מיקרוסופט בשוק הדפדפנים הוא מתוחכם: רוב הגולשים אינם יודעים שהם יכולים להשתמש בדפדפן אחר, טוב יותר. הם פשוט משתמשים במה שיש להם במחשב. מבחינה זאת, יש כאן מצב של כשל שוק: הלקוח לא יודע שקיימת חלופה, ולכן הוא "נעול" בלי לדעת על כך.

4) שימו לב לחלק הכחול של תרשימי העוגה, למעלה: פקמן תמיד רוצה לאכול עוד ועוד; התיאבון שלו הוא אינסופי. זה לא נעים להיות רוח רפאים, אבל מישהו צריך לעצור את הבולמיה המטורפת שלו.

זהירות: מנסים לגנוב לכם את חשבון ה-adwords

האם הכתובת הבאה נראית לכם לגיטימית?

http://adwords.google.com.sys79.ru

רבים מלקוחותיה הנאמנים ביותר של גוגל, המשקיעים עשרות אלפי שקלים בפרסום בגוגל, נפלו בפח בגלל שלא קראו את הכתובת הזאת עד הסוף. הדומיין נראה טוב בהתחלה (adwords.google.com), אבל הסיומת שלו מצביע על זהותו האמיתית: sys79.ru. זוהי סיומת רוסית, לא אמריקנית.

נסיון הונאה נוסף מסוג "פישינג" ("דיוג", או באנגלית - Phishing) מתרוצץ בימים אלו ממש ברשת ומפיל מפרסמים רבים של גוגל מכל העולם, בכל שפה ובכל מקום. כך נראית אחת הגרסאות של המייל המסוכן, שהצליח לגרום לאנשים למסור לנוכלים את שם המשתמש והסיסמה שלהם ב"גוגל", וכך לאבד שליטה על פרטיהם ולהפסיד כסף וזמן:

צילום מסך של מייל הונאה שנשלח ב-5 נובמבר 2008
והגיע למשרד שבו עובד עורך בלוג זה

זוהי כמובן לא הפעם הראשונה שמפרסמי גוגל הופכים יעד מועדף למומחי הונאה באינטרנט. גל נסיונות הדיוג הקודם הביא למצב שב"גוגל" נאלצו להוציא באפריל 2008 הודעת הבהרה רשמית בנושא. בפעם הקודמת, סיומת הדומיין היתה סינית. הפעם היא היתה רוסית.


חמשת הדיברות של התחמקות מפני נסיונות הונאה מסוג "פישינג" נותרו בעינם:

1) אל תענו למיילים המבקשים מכם מידע אישי רגיש, כגון שמות משתמש, סיסמאות וכד'

2) אל תקליקו על לינקים שמגיעים מתוך מיילים, במיוחד לינקים שמפנים אתכם לעמודי כניסה לחשבון

3) אם הגעתם לאתר המבקש מכם שם משתמש וסיסמה, בדקו היטב בשורת הכתובת (address bar) אם הדומיין מוכר לכם מתחילתו ועד סופו

4) הגיעו לדפי כניסה לחשבון רק דרך "מועדפים" / "פייבוריטס" / "בוקמארקס" / "סימניות" בדפדפן בלבד

5) השתמשו בדפדפנים חדשים (אקספלורר שבע, מוזילה שלוש) המצויידים במסנני פישינג מעודכנים

הבעיה היא שהקורבנות הנפוצים ביותר הם דווקא אלה שלא קוראים באופן קבוע את הבלוג הרשמי של גוגל, ובוודאי לא חושבים הרבה לפני שהם מקליקים על לינק שנראה להם מוכר, למרות שבפועל הוא מגיע לאתר רוסי מפוקפק. חבל שבגוגל עדיין לא מצאו את הפתרון הטכנולוגי שיוכל למנוע מקרים כאלה בעתיד.

ביטול הסכם גוגל-יאהו - מה הם אומרים באמת

מה עומד מאחורי ההכרזות היפות של אנשי גוגל, יאהו ומיקרוסופט לאחר פיצוץ הסכם שיתוף הפעולה בין גוגל ויאהו, בעקבות הודעת משרד המשפטים האמריקני שלא יאשר את ההסכם (נוב' 2008)

גוגל עדיין לא תמיד מבין מסמכים סרוקים

תחת הכותרת "תמונה של אלף מילים?" בבלוג הרשמי של גוגל, הכריז בשבוע שעבר אווין ליווי, מנהל מוצר בחברה, על בשורה למחפשים: גוגל יכול מעתה לקרוא מסמכים סרוקים בפורמט PDF. עד עתה ידע גוגל להמיר PDF לטקסט רגיל, רק בתנאי שהמסמך המקורי היה דיגיטלי, כמו למשל מסמך וורד או מצגת פאואר-פוינט. עכשיו, לכאורה, גוגל פחות מוגבל.

החידוש: גוגל משתמש בתוכנת OCR (זיהוי אותיות אופטי) יעילה ומהירה במיוחד כדי להבין את ה"תמונה" ולהפוך אותה לטקסט רגיל.

על הנייר זה נשמע נהדר, ובגוגל מציגים מספר מצומצם של דוגמאות, בהן זה עבד יפה. בפועל, לגוגל יש עוד הרבה מאוד עבודה עד שיוכל להכריז "בוצע!" בתחום סריקת המסמכים.

קחו, לדוגמה, את החיפוש המתבקש כדי לבדוק את יעילות התוכנה של גוגל: הביטוי "כתבה סרוקה" באנגלית, תוך הגבלת התוצאות לפורמט PDF בלבד. מניתוח התוצאות עולה כי גוגל עדיין רחוק מלהבין מה קורה בכל מסמך, והוא מחמיץ חלקים נרחבים מתוכו. במצבים מסוימים, גוגל אפילו לא יכול להבין מילים בשלמותן, ונאלץ לקטוע אותן באמצע.

וזה עוד החצי המלא של הכוס: כאשר מסמכים צבעוניים נסרקים באיכות בינונית, גוגל מוותר על המאמץ ונכנע לגמרי. כך אפשר לראות בתוצאות החיפוש שלעיל דוגמאות שבהן מסמך שלם הוחמץ לגמרי. זה לא שגוגל ניסה לסרוק את המסמך אבל הוציא מתוכו מילים ספורות - הוא פשוט ויתר על הפרויקט לחלוטין.

יש גם דוגמה ישראלית קלאסית, שבה כתבה סרוקה מ"ידיעות אחרונות" נותרה בלתי-נגישה לחלוטין עבור גוגל המשודרג. יש עוד המון דוגמאות כאלה ברשת הישראלית, בעברית ובאנגלית.

אלו המקרים שבהם גוגל מתקשה לקרוא מסמכים סרוקים:
1) גופן בלתי-שגרתי
2) קונטרסט נמוך בין הטקסט ובין הרקע שלו
3) מסמך בעל צבעים רבים
4) מסמך שבו צבע הרקע אינו לבן, ושבו הגופן אינו שחור
5) טקסט שאינו אופקי (כתבה שנסרקה בזווית 90 מעלות / פורמט לנדסקייפ)
6) טקסט ברזולוציה נמוכה
7) מסמך בעל מספר עמודים גבוה מן הממוצע

יפה שמהנדסי גוגל ממשיכים להשתמש בטכנולוגיות חדשות כדי להרחיב את האינדקס של גוגל. המשקיעים של גוגל בוודאי מצפים מגוגל להשקיע משאבים רציניים בעיבוד מסמכים לפורמט נגיש יותר. אחרי הכל, מדובר ביתרון תחרותי מובהק.

המאמץ האחרון, לפחות ברמה העקרונית, גם תואם לחלוטין את החזון המוצהר של גוגל (להפוך את המידע בעולם לנגיש ושימושי), אבל כאשר תוצאות הטכנולוגיה מחמיצות כל כך הרבה מידע, כדאי לאנשי גוגל להוסיף כמה הסתייגויות בסגנון "הסיפור נמצא בחיתוליו" לצד ההכרזות החגיגיות בסגנון "יוריקה!".

אז האם תמונה שווה אלף מילים? כן, בתנאי שגוגל יודע להבין מה כתוב בה. אם תמונה שבה יש אלף מילים, נסרקת באופן חלקי כך שרק 400 מילים מתוכה נגישות לחיפוש, או שמסמך בעל מאפיינים מיוחדים אינו נסרק כלל - אפשר לומר שאנחנו עדיין רחוקים מן האוטופיה הדיגיטלית שגוגל מציג בפני המשתמשים המושבעים שלו, המשקיעים הכבדים, בעלי המניות והעיתונאים המסקרים את הארגון השאפתני הזה.

יאהו אנליטיקס ייכנס לשוק ב-2009

באיחור של שלוש שנים, נראה שחברת יאהו (yahoo) תוכל סוף-סוף להתחרות באחד התחומים החשובים ביותר בתעשיית הפרסום ומנועי החיפוש - תוכנת אנליטיקה חינמית לאתרים מכל הסוגים: יאהו אנליטיקס.

יאהו תציע ב-2009 את התוכנה לציבור הרחב, אך בינתיים היא מוצעת אך ורק לשותפים ולקוחות מיוחדים, כגון מנהלי חנויות, מפתחים או מפרסמים מסוג מסוים.

יאהו רכשה באפריל השנה את חברת אינדקסטולס (IndexTools) ונדרשו לה בדיוק חמישה חודשים כדי לבצע את כל השינויים וההתאמות הנדרשים כדי להציע את התוכנה ללקוחותיה המרכזיים.

היתרון המרכזי של יאהו אנליטיקס על פני המתחרה המרכזי שלה (גוגל אנליטיקס) היא מהירות תגובה. המערכת של יאהו מסוגלת לתת נתונים בזמן-אמת, ובכך להתגבר על בעיית פערי הזמן (latency) שמקשה על חלק מן המשתמשים של גוגל אנליטיקס.

ואם במהירות תגובה עסקינן, הרי שגוגל בוודאי לא יישבו בשקט על זרי הדפנה ויחכו שיאהו ינצלו את היתרון התחרותי שלהם בתחילת 2009, כאשר תושק המערכת לכל בעלי חשבון יאהו. אמנם גוגל אנליטיקס מבוסס על איסוף נתונים בשיטה מסוימת, שאכן מגבילה את מהירותה, אך לא מן הנמנע שגוגל ישפרו את ביצועי המערכת כדי להתמודד עם יאהו ולנצח.

נכון לעכשיו, היתרונות של גוגל אנליטיקס רבים וטובים: א) קיים בשוק מאז 2005; ב) זמין לכל משתמשי העולם בזמן שאנשי יאהו עדיין מריצים גרסה מוגבלת למעגל קטן של משתמשים; ג) פשוט לשימוש וקל להטמעה; ד) משווק בין השאר גם דרך מערכת adwords הפופולרית; ה) המידע על גוגל אנליטיקס מועבר ברובו ע"י שיווק מפה לפה (womm), ועל ידי כך מושגת תפוצה ויראלית מהירה ביותר. ליאהו צפוי קרב קשה במאבק על הבאזז.

ההשקה הפומבית של יאהו אנליטיקס לכלל משתמשי יאהו במהלך 2009 צפויה לחזק באופן משמעותי את התחרות בתחום האנליטיקה. מיקרוסופט כבר לא תוכל להמשיך ולהישאר בחוץ כאשר שני ענקי החיפוש מסתערים על הנכס החשוב ביותר ברשת: מידע מדויק על התנהגות גולשים באתרים. זה אומר שמיקרוסופט אולי תואיל בטובה להוציא את המוצר שלה ("מיקרוסופט אדסנטר אנליטיקס") ממצב "בטא", הסגור לרשימת מוזמנים מצומצמת, למצב "פומבי", או שתאבד לגמרי את כל השוק הזה.

באותו נושא: גוגל אנליטיקס - תשובות לשאלות נפוצות