מחיקת היסטוריית חיפוש לצמיתות

מרבית הגולשים כלל לא יודעים את העובדה הבאה: מנועי חיפוש מסוימים אוספים ואוגרים את כל החיפושים הקודמים שלנו. מנועי חיפוש יודעים היטב מה חיפשנו, מתי עשינו את זה, אילו תוצאות בחרנו ולאילו אתרים אנחנו נוהגים ללכת.

למי שחושב לעצמו "מה איכפת לי אם החיפושים נכנסים לסטטיסטיקה הכללית?", הרי שהסיפור הרבה יותר מורכב מזה, ואף מסוכן לפרטיותם של מליונים: נתוני החיפוש שלנו, במקרים רבים, אינם אנונימיים. לרוע מזלנו, המידע הזה מקושר אל פרופיל אישי של אנשים אמיתיים, באמצעות חשבונות מקוונים להם אנחנו נרשמים כדי לקבל תיבת דוא"ל ענקית בחינם, לוח שנה מקוון, תוכנת מסרים מידיים, בלוג חינם, שירות התראות יעיל, תוכנת סטטיסטיקה לאתר, גישה לפורום או שירותים רבים אחרים בעלי ערך כלכלי עבורנו.

אז איך מוחקים את היסטוריית החיפוש (החיפושים הקודמים שלנו), מגינים על הפרטיות שלנו - ומונעים מכל מיני גופים ממשלתיים, תאגידים וארגונים אחרים לעקוב אחר הפעילות האישית שלנו?

בגוגל קראו לזה בעבר "היסטוריית חיפושים" או "היסטוריית אינטרנט".

באנגלית זה נקרא בעבר Web History, ובעבר זה נקרא Internet History ו/או Search History.

כל מי שיש לו חשבון גוגל, בין אם דרך ג'ימייל או דרך כל שירות גוגלי שדורש הרשמה - למעשה מתחיל לצבור היסטוריה כזאת, שיכולה להגיע לעשרות אלפי פריטים. חשוב לדעת איך להתחמק מהשירות הבעייתי הזה כדי שגוגל לא יידע יותר מדי עלינו.

ב"גוגל", למשל, טוענים כי "היסטוריית האינטרנט מסייעת בקבלת תוצאות חיפוש מותאמות אישית המבוססות על הנושאים שאותם חיפשת", אך שוכחים לציין כי הממשל האמריקני יכול לנצל את השירות הזה כדי לדעת עליכם הכל, ובלי לדווח לכם על החדירה לפרטיותכם (חוק הפטריוט מסמיך גופי ביון אמריקניים לחדור לכל מאגר אפשרי, בלי חובת דיווח, שימוע או יידוע).

מידת התועלת שמפיק הגולש ממסירת היסטוריית החיפושים שלו - מוטלת בספק. לאחר תקופה ארוכה שבה התנסה עורך בלוג זה בשירות ה"חיפוש מותאם אישית" של גוגל, הוא לא מצא יתרון משמעותי כלשהו בצורת חיפוש נטולת-פרטיות זו. לכן חשוב לציין כי אגירת החיפושים הקודמים היא לא רק חדירה מוגזמת לפרטיות הגולש, אלא גם שירות שאינו בהכרח מועיל למשתמש הממוצע, למרות כל הכוונות הטובות של גוגל ודומיה. חשוב לזכור: גוגל אוסף מידע אישי כדי לשפר את מערכת הפרסום שלו, ממנה הוא מרוויח עשרות מיליארדי דולרים.

כך תמחקו את היסטוריית החיפוש שלכם

כל מה שצריך לעשות כדי למחוק את המידע האישי ש"האח הגדול" אוסף עליכם בלי להתבייש הוא להיכנס לדף "הפעילות שלי" (My Activity), להכניס סיסמה אם מתבקשים, ואז להשתמש בתפריט הימני. בחלק העליון ניתן לסנן היסטוריה על פי "חבילות" המסודרות ע"פ ימים ואתרים, או ב"תצוגת פרטים" שהיא ארוכה יותר ומפורטת הרבה יותר. ב-"מחק פעילות לפי" יאפשר לכם להגדיר תקופה ולמחוק. אפשר גם למחוק "כל הזמנים" תחת "מחק לפי תאריך" - ואז ללחוץ "מחק" (בצבע כחול). הכניסו מילת חיפוש כלשהי אל תיבת החיפוש בהיסטוריה כדי להסיר חיפושים ספציפיים. 

ניקוי היסטוריית החיפושים של גוגל בצעד אחד מהיר

פעולה פשוטה ובריאה לכל מי שמעריך פרטיות, אפילו באינטרנט

תחת "פעילויות נוספות ב-Google" ניתן למחוק גם "היסטוריית מיקומים", מאגר נתונים המחובר ל"גוגל מפות" ומתבסס על מידע מבוסס-מיקום שמגיע מה-GPS שלכם בטלפון הנייד. תתפלאו לגלות ב"קו הזמן" שלכם את התנועה שלכם ברחבי המדינה, ואולי גם בחו"ל. גוגל ינסה לדעת איפה אתם גרים והיכן אתם עובדים. ייתכן שגם מסרתם את המידע הזה לאחרונה, מרצונכם החופשי.

באופציה "בחירת פעילויות" תוכלו לנהל את איסוף המידע של גוגל באופן כללי. הברירה הראשונה היא "פעילות אינטרנט ואפליקציות", ושם ניתן לכבות את המתג מצד שמאל (on-off). אם הוא כבוי, המתג יהיה בצבע אפור. יש לשים לב שהאופציה "כלול את היסטוריית הגלישה ב-Chrome ופעילות מאתרים ומאפליקציות המשתמשים בשירותי Google" אינה מסומנת, אם אתם רוצים לשמור על פרטיות מירבית.

תחת "מידע מהמכשיר" (עדיין במדור "בחירת פעילויות") תוכלו למנוע מגוגל את הפריבילגיה לבצע "אחסון אנשי הקשר, היומנים, האפליקציות ונתונים נוספים של המכשיר". גם כאן יש מתג מצד שמאל, וכאשר הוא מכובה - צבעו אפור.

באופן דומה ניתן לכבות את המתג של "פעילות קול ואודיו" (שמירת ההקלטות הקוליות שלך בזמן ביצוע חיפושים קוליים בגוגל, למשל, או כשאתם אומרים "אוקיי גוגל" ומבצעים פקודה קולית מסוימת). לחובבי יוטיוב וצופי סרטונים אובססיביים (במיוחד ילדים ונוער) חשוב לבדוק אם אתם רוצים לאחסן את "היסטוריית החיפושים ב-YouTube" - במיוחד מי שרוצה למחוק חיפושים אחרי סרטים למבוגרים בלבד וכו'.

פעילות אינטרנט ואפליקציות - פעילות החיפושים באפליקציות ובדפדפנים

שימו לב למה ש"גוגל" עצמו כתב על השירות הזה: "באילו אתרים אתה מבקר לעתים מזומנות? כמה חיפושים ביצעת בין השעה 10 בבוקר לבין השעה 2 אחה"צ? היסטוריית האינטרנט תיידע אותך לגבי פרטים אלה". עצם העובדה ששירות מקוון מסוגל לקשור בין זהותו של אדם ובין הפעולות האינטימיות ביותר שהוא עושה ברשת, יוצרת פירצה ענקית לכל הגופים הזדוניים בעולם: האקרים, סוכנים ממשלתיים, גופי פרסום, ספאמרים, גונבי-זהויות וכו'. זהו אחד הנושאים המטרידים שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליו כלל.

מחיקת היסטוריית חיפוש באתר יוטיוב (YouTube)

יוטיוב, אתר הסרטונים הגדול בעולם אוסף ושומר את כל החיפושים והצפיות שלנו, בתור ברירת מחדל. מרבית משתמשי יוטיוב כלל אינם מודעים לכך שכל צפיה נשמרת וכל חיפוש מתועד. כדאי מאוד לכם לבדוק היטב את היסטוריית החיפוש שלכם ביוטיוב, ולהעיף משם כל חיפוש מביך, שנוי במחלוקת או אינטימי מדי. 
ניתן גם ללחוץ על "נקה על כל היסטוריית החיפושים" כדי להנות מראש שקט, וגם לבחור לאחר מכן ב"השהה היסטוריית חיפוש" כדי למנוע שמירת לחיפושים עתידיים.
לא פחות חשוב - לעבור על היסטוריית הצפייה שלכם ביוטיוב, לסנן ולמחוק כל מה שאתם לא רוצים שיישמר או ישמש צדדים שלישיים. ניתן גם ללחוץ על "השהה היסטוריית צפייה" כדי להפסיק את השמירה מכאן ואילך, לנקות את כל היסטוריית הצפייה ולבצע חיפושים במאגר היסטוריית הצפייה כדי לאתר חיפושים מסוג מסוים.

חיפוש וגלישה באופן פרטי

גוגל מאפשר לשמור על אנונימיות זמנית בעזרת "חלון גלישה בסתר" (אינקוגניטו). 
קיצור דרך שימושי לפתיחת חלונית שכזו הוא קונטרול+שיפט+אן (Ctrl+Shift+N).
ברגע שהחלונית תופעל, יופעל רקע אפור כהה עם הודעה בעלת הכותרת: "עברת למצב גלישה בסתר". תראו גם תמונה של חוקר פרטי עם משקפת. 

גם במצב "גלישה בסתר", גוגל מזכירים לכל גולש שהוא איננו רואה ובלתי-נראה: "המעבר למצב גלישה בסתר לא מסתיר את הגלישה שלך מהמעסיק, מספק האינטרנט או מהאתרים שאליהם אתה נכנס".
גוגל מסבירים את השירות כך: "אם ברצונך לגלוש באינטרנט מבלי לשמור חיפושים קודמים ופעילויות שביצעת, תוכל להשתמש במצב הגלישה הפרטית של הדפדפן". בפשטות, "חיפושים שאתה מבצע, אתרים שבהם אתה מבקר וקבצים שאתה מוריד, אינם מתועדים בהיסטוריית הגלישה ובהיסטוריית ההורדות שלך".
גם קבצי "קוקי" (Cookie) נמחקים לאחר סגירת הלשונית הפרטית. גוגל מציינים שיש לצאת מחשבון ה"גוגל" שלכם בזמן גלישה פרטית. כמובן שזה מאוד לא נוח, אך כך עושים זאת.

גוגל כרום - מחיקת חיפושים מהדפדפן שלכם

יש להיכנס ל"הגדרות" בדפדפן גוגל כרום (Google Chrome) כדי לנקות נתוני גלישה.
בדפדפן שלכם זה נראה כך:
chrome://settings/clearBrowserData

תקפוץ לכם חלונית "נקה נתוני גלישה", שם ברירת המחדל היא "מחק את הפריטים מהשעה האחרונה".
זו לא אופציה מוצלחת במיוחד - מחיקה של שעת-נתונים אחת אינה שווה הרבה. לכן יש להיכנס אל החלונית ולבחור "משחר ההיסטוריה" ואז ללחוץ על הכפתור האפור למטה "נקה נתוני גלישה" - זה נשמע מפחיד אבל זה מה שרוב האנשים רוצים. אם אתם חוששים למחוק הכל, האופציה השנייה היא "מ-4 השבועות האחרונים" וזה לא מספיק. כך זה נראה:

ניקוי נתוני גלישה - הגדרות דפדפן גוגל כרום

כאשר אתם מנקים נתוני גלישה, שימו לב שניתן לסמן קטגוריות פריטים רבות למחיקה. 
למשל, "תמונות וקבצים בזכרון השמור" יכול להכיל לעתים מאות מגה-בייט של קבצים ותמונות שונות. אם תסירו אותן, תפנו לעצמכם קצת די הרבה מקום על הדיסק הקשיח. לעומת זאת, יש אנשים שמסמנים את האופציה "סיסמאות" ואז מגלים שהם לא זוכרים את הסיסמאות לאתרים והאפליקציות המקוונות שלהם - אז זהירות לפני שמסמנים את כל האופציות בחלונית ניקוי נתוני הגלישה, כן?

טיפ שימושי: חיפוש מהיר בהיסטוריית הגלישה של כרום אפשרי באמצעות קיצור הדרך קונטרול+H.

בעמוד זה, המכונה פשוט "היסטוריה" ניתן לסמן דפים מסוימים שאותם ברצונכם למחוק. הפריטים מסודרים לפי דקות, שעות וימים.

---

באתר "לייב.קום" (live.com), מנוע החיפוש המשודרג של מיקרוסופט, יש אפשרות להיכנס אל המערכת (לוג-אין) כדי לקבל תוצאות חיפוש מותאמות-אישית, בעיקר לפי מיקום גיאוגרפי. מיקרוסופט נשענים על הזהות שלכם ב"חלונות" (Windows Live ID), מה שנקרא בעבר "פספורט" (Passport).

זוכרים את שם המשתמש והסיסמה שלכם במסנג'ר חלונות? יש לכם תיבת דואר אלקטרוני של הוטמייל? זו "תעודת הזהות" המיקרוסופטית שלכם. בקיצור, לא חייבים לעשות לוג-אין למנוע החיפוש, ומומלץ לצאת אם אתם כבר בפנים (האופציה "שכח אותי" מופיעה שם בדף, אבל ממש בקטן - אל תחמיצו).

טולברים (Toolbars) - היסטוריית חיפוש

סוכני המידע המתוחכמים והאובססיביים ביותר הם ה"טולברים" החביבים שאותם התקינו מליוני משתמשים ברחבי העולם, ובעיקר גוגל טולבר (Google Toolbar), יאהו טולבר (Yahoo Toolbar) והחקיינים הרבים שהצטרפו אליהם בהמשך, ושחלקם הם רוגלות לכל דבר ועניין.

כדי למחוק היסטוריית חיפוש של "בר החיפוש" הנבחר שלכם (יאהו, גוגל ודומיהם), יש להיכנס בדפדפן אקספלורר אל "כלים" > "אפשרויות אינטרנט" > "תוכן (Content)" > "השלמה אוטומטית (AutoComplete) - הגדרות/אפשרויות" > הסירו את הסימון של "Forms" (טפסים). זה נוגע בעיקר ל"השלמה אוטומטית" של חיפושים.

מחיקת היסטוריית חיפושים בדפדפן אקספלורר
באמצעות ביטול השלמה אוטומטית של טפסים ברשת

מומלץ להסיר מן המחשב לחלוטין את ה"גוגל טולבר", בעיקר מכיוון שהוא משמש פירצה נוחה ל"גוגל" לדעת בדיוק מתי חיפשתם, לאיזו כתובת הלכתם וכמה זמן נשארתם בכל אתר ו/או עמוד ברשת. אם אתם מוכרחים לבצע חיפוש היישר מתוך הדפדפן, או צריכים נתונים שהטולבר מספק, כדאי להשתמש בחלופות חודרניות-פחות.

"יאהו טולבר" (Yahoo Toolbar) מכיל בתוכו אופציה של "סרץ' היסטורי" (Search History), שמרבית המשתמשים שלו אינם יודעים עליה כלל. בעמוד העזרה של יאהו יש מידע ברור למדי על שיטת ההסרה:

1) "הגדרות";

2) "טולבר אופשנז";

3) להסיר את הסימון באופצייה "רממבר ריסנט סרצ'ז" (Remember Recent Searches).

אם זה נשמע קצת מסובך (הסרת סימון אינה דבר פשוט כמו כפתור "מחק היסטוריה", למשל) - זה כנראה בכוונה. יאהו טורחים עוד קודם לתת לכם שתי אופציות שאינן עוזרות ממש (הסרה של כל הפריטים הנוכחיים, והסרה של כל הפריטים ברגע סגירת הדפדפן), כדי למנוע מכם לנטרל את היישום החודרני הזה. בפיירפוקס, מעשה שטן, עוד לא ניתן עדיין לנטרל את היסטוריית האינטרנט של יאהו טולבר: עוד סיבה להסיר את התוכנה הזאת לחלוטין.

כדי למחוק היסטוריית חיפושים בסרגל הכלים של מיקרוסופט, המכונה MSN סרץ' טולבר (היה פעם מותג כזה, אבל היום הוא כבר נקרא לייב טולבר), לוחצים על הלוגו של MSN או לייב.קום בטולבר עצמו, ואז בוחרים "מחק היסטוריית חיפוש" (Clear Search History). יש גם עמוד עזרה באתר של אם-אס-אן.

מחיקת היסטוריית חיפוש - דפדפנים נוספים

כדי למחוק היסטוריית נתונים בדפדפן אקספלורר (IE), יש לבחור "כלים" > "אפשרויות אינטרנט" > "כללי" > "היסטוריית גלישה/דפדוף" > "הגדרות" > (למטה) מספר ימים: בחרו "0" (אפס).

מומלץ גם למחוק את כל ה"Temporary Internet Files" (קבצי אינטרנט זמניים), תחת: "כלים" > "אפשרויות אינטרנט..." > "כללי" > "היסטוריית דפדוף/גלישה" - "מחיקה..." > "מחק קבצים" (הראשון מלמעלה).

מוזילה פיירפוקס: מחיקת היסטוריית החיפוש בדפדפן שועל-אש, כפי שהזכיר לנו הגולש תומר כהן בתגובה שלו, היא קלה ביותר:

א) לוחצים בפיירפוקס עצמו על קונטרול+שיפט+דיליט

ב) קופץ מסך קטן שנקרא "ניקוי נתונים אישיים"

ג) מסמנים את "טפסים שמורים והיסטוריית חיפוש"

ד) בוחרים את הכפתור "נקה נתונים אישיים כעת..."

כך אתם מסודרים בפיירפוקס, אבל רק עד הפעם הבאה שתרצו לבצע מחיקה נוספת. הדפדפן לא מפסיק לאגור נתונים אישיים עד להודעה חדשה, במצב ברירת מחדל.

כדי להגדיר לשועל הבוער שלכם שאינם מעוניינים לשמור שום היסטוריית חיפוש אף פעם, תצטרכו לעשות שלוש פעולות דרך התפריט הראשי:

"כלים" > "אפשרויות" > לשונית "פרטיות" >

1) תחת "היסטוריה" הסירו את הסימון מעל "זכור את מה שאני מכניס בטפסים ותיבת החיפוש"

2) תחת "נתונים אישיים", סמנו את "תמיד נקה את הנתונים האישיים שלי כאשר אני סוגר את פיירפוקס"

3) עדיין תחת "נתונים אישיים": לחיצה על "הגדרות..." > וסימון "מידע טופס שמור".

גוגל כרום: ראו למעלה.

דפדפנים כמו "אוואנט" (Avant) לא שומרים היסטוריית חיפוש ואינטרנט. בעמוד הבית הרשמי של דפדפן אוואנט הם מתגאים בשמירה על פרטיות: "הדפדפן מוחק את כל עקבות הגלישה - כתובות מוקלדות, השלמה אוטומטית, קוקיז, היסטוריה, קבצי אינטרנט זמניים ועוד".


מחיקת היסטוריית חיפוש - טאבלטים
אפליקציית החיפוש של גוגל, עם אייקון תכלת ועליו האות g, מאפשרת לעשות זאת דרך ההגדרות שלה. בוחרים 'פרטיות והגדרות' ואז 'נהל את היסטוריית אתרים'. ניתן גם לכבות או להדליק את היסטוריית האתרים דרך מסך ההגדרות, אך חשוב לזכור כי כיבוי איננו מהווה תחליף למחיקה. קישור לדוגמה: https://accounts.google.com/Login?continue=https://history.google.com/history/edit&hl=iw&service=hist&ltmpl=gh

למה בכלל למחוק היסטוריית חיפוש?

• כי הגולש לא חייב לספק מידע על החיפושים שלו לאף אחד
• כי חברה מסחרית כמו גוגל לא יכולה לחטט בתוך המוח שלנו
• כי הנחת היסוד של רוב הגולשים היא, שהחיפושים שלהם ברשת אינם מידע פומבי.
• כי אי אפשר לדעת מי ינצל את המידע האישי על החיפושים שלנו למטרות זדוניות.
• כי האינטרנט כיום (2011) הוא מקום הרבה פחות חופשי ממה שהיה פעם (שנות ה-90).
• כי סוכנויות ממשל, רשויות ביון וריגול, ומחלקות ריגול תאגידי - מתוחכמות יותר מבעבר.
• כי מנועי חיפוש אוגרים המון מידע אישי רגיש על גולשים - לעתים בלי להבין כלל את הסכנות הכרוכות בכך, לעתים מתוך כוונות טובות, מתוך תמימות (נאיביות) ולעתים מתוך היתממות.
• כי לפי "חוק הפטריוט" האמריקני, כל "ספק-אינטרנט" מחוייב לספק מידע לממשל בכל עת, בלי לדווח על כך לאף אחד ובלי לבקש רשות מאף אחד; ישראל היא חברה טובה של ארה"ב, לטוב ולרע.
• כי גופים כמו ה-FBI, ה-CIA, ה-NSA, ה"מוסד" הישראלי, ה-MI6 הבריטי - כולם מחטטים ללא הפסקה במחשבים אישיים של אזרחים בכל העולם, לעתים למטרות שאינן ראויות ואינן מועילות לאף אחד מלבדן ("בואו נבדוק מה חושבים מתנגדי המשטר, רק כי אנחנו מסוגלים")
• כיוון שערך חופש החיפוש הוא קריטי לחיינו, אם אנחנו מאמינים בדמוקרטיה, חירות ושוויון
• כי אם אפשר להיזהר - אז למה לא להיזהר?

היסטוריית החיפוש של גוגל

קלין היסטורי (Clean History) - אתר המסביר כיצד לנקות את היסטוריית האינטרנט

פורסם במקור ב-14/6/07
עודכן לאחרונה ב-2011

מנועי חיפוש נגד פרטיות - מיתוסים ומציאות

פורסם במקור ב-14/8/07

מנועי חיפוש רבים הותקפו לאחרונה בגלל נטייתם לאסוף מידע אינטימי על הגולשים, כדי להציג לכל משתמש תוצאות חיפוש מותאמות-אישית ("פרסונליזציה"). חלק מן המנועים מכנים זאת "היסטוריית חיפוש" או "היסטוריית אינטרנט".

מבחינת מנועי החיפוש, איסוף מידע על המשתמש היא דרך נוחה-יחסית להבין מה הוא באמת מחפש. מנועי חיפוש יוכלו לקלוע ישר אל תוך תת-המודע של המחפש, ולשפר באופן דרסטי את רווחיהם באמצעות פרסומות ממוקדות יותר, שערכם הכלכלי גבוה עשרות מונים.

מבחינת המחפש, זו חדירה מוגזמת לפרטיותו, ואולי אפילו פירצה שדרכה יכולה להיכנס הממשלה, עבריינים וגורמים זדוניים אחרים. אין גבול לפחדים, הפרנויות והסיוטים שיכולים אנשים ליצור במוחם בגלל היכולת של מחשבי-על לדעת עלינו הכל, בלי שנדע על כך.

אז כמה אנחנו מוכנים לספר על עצמנו בשביל לקבל תוצאות חיפוש טובות? זוהי השאלה שמציבה את ערכי הפרטיות, זכויות הפרט וחופש החיפוש מול ערכים אחרים כמו קבלת תוצאות חיפוש מדויקות, התאמת שירותים מקוונים לפרופיל הגולש ויעילות איחזור מידע.

אנשי גוגל, למשל, הפיקו לאחרונה סרטון קצר (4.5 דקות) המנסה להרגיע את המשתמשים ולהבטיח להם שהכל יהיה בסדר. הבעיה היא, שהסרטון פשטני ומטעה. הוא לא מספר את כל האמת, ולכן (לא נעים להודות) הוא למעשה משקר.

Google Search Privacy: Plain and Simple

אז מה לא נכון בסרטון של גוגל על פרטיות בחיפוש?

• כתובת IP בהחלט יכולה לזהות משתמש ספציפי, לפחות בשני סוגי מקרים נפוצים ביותר: א) אם מדובר בכתובת קבועה, הקשורה לאתר או ארגון מסוים; ב) אם ספק האינטרנט משתף פעולה עם גורם חיצוני, כדי לספק לו את המידע הקושר בין כתובות IP זמנית ובין זהותו המלאה של מנוי בתשלום.



• מנוע החיפוש יכול לדעת הרבה מאוד על משתמש ספציפי, אם אותו משתמש פתח חשבון במנוע החיפוש כדי לקבל תיבת דוא"ל או כל שירות מקוון אחר. במקרה כזה, מנוע חיפוש יכול לקשור בין חיפושים ספציפיים ובין משתמשים ספציפיים.



• ככל שמספר השירותים המקוונים שמציע מנוע חיפוש מסוים הולך וגדל, כך חושף בהדרגה המשתמש יותר ויותר פרטים על עצמו, זהותו ואורח חייו - ומקשר את כל אלו לחיפושים שהוא עורך. במצב כזה, מנוע החיפוש יכול לדעת על משתמש יותר מהוריו, חבריו ואפילו בני זוגו.



• חלק ניכר מן המחפשים באינטרנט הם אנשים בודדים, או בעלי מחשבים ניידים הרשומים על שמם, ואינם חולקים את חשבון האינטרנט שלהם עם אף אדם אחר: במקרים כאלו ניתן לקשור את כל החיפושים שלהם אל אותה זהות וירטואלית ממש, וזאת בניגוד לנאמר בסרטון בדבר שותפים לדירה או זוגות נשואים.



• חלק ממנועי החיפוש אף יכולים לקשור בין תעודת הזהות של המשתמש (בתנאי שרכש שירות מקוון בתשלום, כגון תיבת דוא"ל מורחבת/פרמיום) ובין חיפושים ספציפיים שערך בזמן שהיה מחובר לחשבונו -- כרטיס האשראי הוא "החוליה החלשה".



• קבצי קוקיז חיים זמן רב, ואפשר למחוק אותם, אם רק יודעים כיצד לעשות זאת. בניגוד למה שאולי יכול להשתמע מן הסרטון של גוגל, קבצי "קוקיז" (Cookies) יכולים לשהות זמן רב על המחשב האישי, ורק משתמשים מתקדמים מודעים לאופציית המחיקה שלהן. גוגל לא ממש להוטים להסביר לגולשים כיצד למחוק "קוקיז", כי אין להם אינטרס לעשות זאת.



• המידע הרגיש בכלל לא נמצא ב"קוקיז", אלא על שרתי מנוע החיפוש: כאמור, מנועי חיפוש רבים מעניקים שירותים מקוונים כדי לגרום למשתמשים לספק מידע אישי ולהירשם לחשבון המזהה אותם. כך הם מאכסנים את רוב המידע הרגיש על שרתיהם של מנועי החיפוש, ולא על מחשבו האישי של הגולש. לכן ה"קוקי" אינה לב העניין, בניגוד למה שמשתמע מן הסרטון.



• קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין מנועי חיפוש ובין משתמשים: ככל שמנועי החיפוש יודעים עלינו יותר, כך הם ירוויחו יותר כסף מפרסומות ממוקדות. קיים יחס ישיר בין עוצמת המיקוד של הפרסומת ובין רווחיו של מנוע החיפוש, ולכן אין למנועי החיפוש אינטרס חזק לשמור על פרטיותו של המשתמש, אלא להיפך: לדעת כמה שיותר עליך.



• אולי הכי חשוב: פרטיות של משתמשי מנועי חיפוש אינה נושא פשוט כלל וכלל; הנסיון להציג את הדילמות המשפטיות, המוסריות והעסקיות בצורה קלילה ופשטנית הוא בגדר ספין תקשורתי של תאגיד בורסאי, ואינו משקף כלל את העימות שבין רצונות המשתמשים, האינטרסים של חברות הפרסום ומחיר המנייה של ענקי החיפוש.

באותו נושא - פרטיות מול מנועי חיפוש:

• איך למחוק היסטוריית חיפוש ולהגן על פרטיות ברשת



• מנוע החיפוש של המשטרה יהיה מאגר המידע הגדול במערב (עיתון הארץ, 17/8/07)

גוגלופול - האם גוגל הוא אכן מונופול

אם מאמינים לכתבות יחסי ציבור בסגנון זו של לאנס יולנוף מ"פיסי מגזין", הרי שגוגל אינה מונופול. כל ילד יודע שגוגל שולט בתעשיית החיפוש הגלובלית, אך הרבה פחות אנשים יודעים כי 98% מהכנסות גוגל אינן מגיעות מאספקת שירותי חיפוש, אלא משירותי פרסום.

גוגל, כפי שמציין בצדק מר יולנוף, אינה מונופול בתחום מנועי החיפוש: בתחום זה אמנם יש לה נתח שוק דומיננטי ביותר, אבל לא מדובר בשירות מסחרי, מוצר מוגדר או פטנט בעל איכויות מונופוליסטיות. המונופול של גוגל הוא הרבה יותר פשוט: פרסומי. לגוגל יש שליטה מונופוליסטית בשוק הפרסום במנועי החיפוש, ולכן היא לא מפסיקה להעלות מחירים, להחמיר את דרישותיה מול המפרסמים, ולנפח את רווחיה למימדים מפלצתיים.

בכתבה של "פיסי מגזין", אחד מהעיתונים הנחשבים בעולם המחשבים והאינטרנט, נטען כי "גוגל אינה הבעלים של התוכן או של מנגנון האספקה. מאחר שכל השירותים שלה למשתמשים מהפלח הצרכני מסופקים בחינם - אין לה אפשרות להעלות מחירים". זה לא נכון, ברמה העובדתית: השירות שלמעשה מחזיק בחיים את גוגל -- פרסום -- אינו מסופק בחינם; הוא נמצא בבעלות בלעדית של גוגל; לכן לגוגל יש אפשרות (שאותה היא מנצלת) להעלות בהדרגה את מחיריה.

מיהם המתחרים בשוק המונופוליסטי הזה? שניים בלבד. הראשון הוא יאהו, שמחזיק בנתח שוק של כ-20% מענף הפרסום במנועי החיפוש, אבל זאת רק בחלק מן המדינות המתועשות. שירותי הפרסום במנוע החיפוש של יאהו כוללים רשימה מצומצמת של מדינות (15 בלבד), ולכן אינו מהווה מתחרה של ממש. ומה עם מיקרוסופט? נתח השוק שלה בתעשיית הפרסום במנועי החיפוש אינו עולה על 10%, והוא מסופק ברשימת מדינות זעירה (כ-5 בלבד).

בהקשר המונופוליסטי חשוב לציין את אחד משירותיה המרכזיים של גוגל: אדסנס (AdSense). שירות זה, המיועד לבעלי אתרים המעונינים לשלב מודעות ממוקדות בדפי התוכן שלהם, מחזק את מעמדה המונופוליסטי של גוגל, כיוון שהוא חודר עמוק אל תוך הליבה של האינטרנט: דפים טקסטואליים. בעל אתר המשתמש בשירותי אדסנס הוא, בחלק גדול של המקרים, "לקוח נעול": ברגע שהוא עשה את המאמץ החד-פעמי לשלב את המודעות של גוגל באתר, הוא לא יסיר אותן במהירות, אלא אם כן תחליט גוגל שהפר את תנאי השימוש, ותסגור לו את החשבון באופן חד-צדדי.

השוק ה"נעול" של מפרסמי אדסנס, שגוגל מספקת להם תזרים מזומנים שהוא בגדר חמצן לחולה סופני, משפיע על ההתנהלות העסקית של מנוע החיפוש הגדול בהיסטוריה. כאשר המפרסמים משתילים את גוגל עמוק-עמוק באתר שלהם, קשה להם להתמודד עם שינויים, הרעה בתנאים או פגיעה ברווחיהם מן השירות.

בניגוד למתרחש בשוק מנועי החיפוש, שבו קל לעבור ממנוע למנוע, עלויות המעבר של משתמשי אדסנס הן גבוהות במיוחד. אחרי השקעה גדולה בשילוב מוצלח של מודעות אדסנס בכל רחבי האתר, למשתמש הממוצע של אדסנס אין הרבה חשק לגעת בקוד, ולכן יש כאן "נעילה", שהיא מאפיין מובהק של מונופול בשוק חדש: שוק הפרסום הקונסטקסטואלי (תלוי-הקשר).

מעבר לעובדה שכתבתו של יולנוף מבלבלת בין ענף החיפוש החופשי ובין ענף הפרסום במנועי החיפוש, מתעורר חשד כבד שמדובר בכתבה "מוזמנת", על גבול ה"ספין", שנועדה להפיג חששות של אנליסטים ומשקיעים בשוק ההון.

יש לא מעט אנשים שחוששים כי הכרזה על גוגל בתור מונופול תפגע בעסקיה, ברווחיה ובביצועי המנייה שלה. לכן, כאשר עיתונאי מכובד מכריז כי גוגל אינה מונופול, הוא למעשה מעניק לתאגיד הזה רוח גבית בעולם הפיננסי.

לכן יש להדגיש את מה שנראה כבר מובן מאליו: חברת גוגל היא מונופול מובהק בשוק הפרסום במנועי החיפוש, ומונופול חזק עוד יותר בתחום הפרסום הקונטקסטואלי (תלוי-הקשר).

הנוסחה החדשה של גוגל אדוורדס = שלם לנו יותר

בחודש אוגוסט נחתה על מפרסמי גוגל הודעה חדשה, על שינוי בנוסחה לקביעת מיקום עליון של מודעה.

שינוי הנוסחה, שנכנס רשמית לתוקף ב-22 באוגוסט, מנוסח בלשון חמקמקה במיוחד, שמיד עוררה חשד גדול שמא מדובר בטריק מחוכם נוסף לשיפור רווחיה של גוגל, על חשבון טובתו של המפרסם הפשוט. ביקורת רבה נמתחה על שינוי הנוסחה (הנה דוגמה אחת של גרייוולף, שנייה של דונה בוגאטין, ושלישית של אנדרו גודמן), שאמור לשפר את רווחיה של גוגל ברבעון הקרוב בשיעור של כ-4 אחוזים לכל הפחות.

כיצד תשתנה הנוסחה למיקום מודעה עליון (מעל תוצאות החיפוש, במקום לצד תוצאות החיפוש)?

ע"פ גוגל, הרי ש"שינוי זה מתוכנן כדי לשפר את איכות תוצאות המודעה שלנו, וכדי לתת לך יותר שליטה על השגת מיקום מודעה עליון". אין מילה אחת על כך ש"אנחנו חברה גדולה, אנחנו נסחרים בבורסה, ואנחנו רוצים לעשות יותר כסף כדי שהאנליסטים יתמחרו את המניה שלנו גבוה יותר". מבחינת "האח הגדול גוגל", השינוי הוא למעשה "שיפור", והכל זה עניין של "איכות", ומתן "שליטה" למפרסם (שעכשיו הולך לאבד שליטה, ולשלם יותר).

הנה הטיעון המרכזי של גוגל, שסובל מכשל לוגי בולט:

"גם אם יש לך מודעה באיכות גבוהה, אם המפרסמים מתחתיך לא מציעים הרבה, העלות הממשית שלך לקליק עשויה לא להיות גבוהה מספיק כדי שהמודעה שלך תתאים לתצוגה במיקום עליון"

ועל כך נאמר: לא נכון. אם גוגל רוצים, גוגל יכולים להעלות את המודעה למיקום העליון, בלי לשנות את העלות לקליק. במילים אחרות: אם גוגל קובעת רף גבוה יותר עבור מיקום בולט, הרי שכל המפרסמים ישלמו יותר - חד וחלק. גם כיום, אם המפרסמים שמתחת לזה שמקבל את המקום הראשון אינם מציעים הרבה כסף, שום דבר לא מונע מגוגל לקחת את המודעה הטובה ביותר ולתת לה מיקום עליון (דהיינו, מצד ימין למעלה, ולא מצד שמאל).

אבל הכשל הלוגי של גוגל נמשך: "עם נוסחה חדשה זו, במקום לשקול את העלות הממשית שלך לקליק, נשקול את הצעת העלות המקסימלית שלך לקליק, שבה אתה שולט".

כאן מתחילות הצרות.

גוגל משנה את הנוסחה כך שההגיון הבסיסי של המערכת, שהוא למעשה מכירה פומבית של מילות מפתח, בכפוף לשיקולי רלוונטיות -- מופר מעתה. מהיום ואילך, המפרסם הולך לסבול, כי העלות המקסימלית שלו, שאותה הוא קובע לעתים בצורה שרירותית, תהפוך לעלות-בפועל. במילים פשוטות, כדי שגם עיתונאי של "ידיעות אחרונות" יוכל להבין: המפרסמים של גוגל ישלמו עכשיו יותר מבעבר, על אותם מיקומים, ויוציאו יותר כסף על אותו שירות. איך זה עובר בלי מרד צרכנים? פשוט: התקשורת מעמידה פנים שהיא לא מבינה ("זה משהו טכני"), גוגל מסנוורת את הקוראים עם טקסטים מתחכמים, ורוב המפרסמים בכלל לא מודעים לשינוי.

לדוגמה: אם שלושה מפרסמים מתחרים על מילה מסוימת, הראשון משלם 30 אגורות, השני משלם 25 אגורות, והשלישי משלם 20 אגורות. כך גם נקבע המיקום, בתוספת שיקולי איכות המודעה. המפרסם הראשון קבע עלות מקסימלית של 2 שקלים, השני קבע עלות מקסימלית של 50 אגורות, והשלישי קבע עלות מקסימלית של 30 אגורות. לפי הנוסחה החדשה, עלול להיווצר מצב שבו המפרסם הראשון ישלם מעתה 2 שקלים לכל קליק, הרבה יותר ממה ששילם בעבר. למה? כי גוגל זורקים את המכירה הפומבית החוצה, ודורשים מן המפרסם שמופיע במקום הראשון מחיר הרבה יותר גבוה, כדי שייכנס למיקום העליון (שנמצא, כאמור, מעל תוצאות החיפוש, ולא בצידן).

הניסוחים של גוגל פתלתלים ומתחסדים, כאילו נוסחו על ידי צוות של עורכי דין, יחצנ"ים ואנשי שיווק מהטובים בעולם: "לכן, אם יש לך מודעות באיכות גבוהה, כעת תהיה לך יותר שליטה להשיג מיקום עליון על ידי הגדלת העלות המקסימלית שלך לקליק". בקיצור - גוגל מבקשת מן הלקוחות שלה לשלם יותר, כדי לקבל את אותו שירות שהיו יכולים לקבל, לו גוגל היו מחליטים לספק את המיקום העליון (מצד ימין) לכל מי שהמודעה שלו השתלבה בשלושת המקומות הראשונים.

כדי להרגיע את המפרסמים בעלי ההשכלה הממוצעת, גוגל מחביאה את השינוי הצפוי בניסוחים מתוחכמים במיוחד, כמו למשל "ייתכן שתראה שינוי במספר הממוצע של קליקים ובממוצע העלויות לקליק של המודעות שהושפעו". שימו לב לסוף המשפט: "ממוצע העלויות לקליק". במילים אחרות: "הזהרנו אתכם! אתם עלולים לשלם יותר, בשורה התחתונה. אנחנו עשינו את שלנו, אתם רק הייתם צריכים לקרוא ולהפנים".

המשפט החשוב ביותר, כרגיל, מופיע בסוף: "אם אינך רוצה שמודעות שמופיעות בדרך כלל במיקומים גבוהים לצד תוצאות החיפוש יופיעו מעל לתוצאות החיפוש, בדוק שהעלויות המקסימליות שלהן לא גבוהות באופן דרמטי מהעלויות הממשיות לקליק שאותן אתה משלם בדרך כלל". זה הסוד: המפרסם חייב לעבור על כל החשבונות שלו, לשנות את כל ההצעות המקסימליות שלו, ולוודא שגוגל לא ידפוק אותו בגלל שינוי הנוסחה.

גוגל כתבו דף מיוחד שאמור לענות על השאלה המתבקשת ("האם השינוי הזה הוא רק דרך לגרום למפרסמים לשלם יותר?"). הבעיה היא שהוא לא משכנע, ורק חוזר על הטיעונים הקודמים של גוגל. בפועל, הדרישה מן המפרסם לשלם יותר כדי לקבל את המיקום העליון אינה יכולה להיות מבוססת על איכות (זו הטענה של גוגל) שכן מפרסמים רבים קובעים מחיר מקסימלי למודעות שלהם מתוך הבנה שהמערכת פועלת כמו מכירה פומבית, שלפיו המחיר נקבע על פי התחרות-בפועל, ולא על פי תימחור חיצוני שאינו מצוי בשליטתם.

ומה גוגל רוצים לומר? הנה הניסוח הבוטה, שאינו מיועד לנשים בהריון: "מפרסמים יקרים! אנחנו עומדים להעלות את המחיר של השירות באופן דרמטי. אם אתם לא רוצים לפשוט את הרגל, אנחנו מבקשים מכם לשנות במהירות את המחיר המירבי שאתם מוכנים לשלם עבור פרסום בגוגל, ובמקרים רבים - לחזות מראש מה הוא יהיה. אחרת - תחטפו מכה אנושה. קיבלתם הודעה של שבועיים מראש, ואם לא הבנתם על מה מדובר, עכשיו אתם הולכים לאכול אותה, כנראה בלי שתרגישו, עד שתקבלו את דף חיוב כרטיס האשראי שלכם".

חשוב לציין עובדה אחת פשוטה: זה לא חייב להיות ככה. גוגל היו יכולים לתת למפרסמים את המיקום העליון (מעל תוצאות החיפוש, ולא לצד תוצאות החיפוש), בלי שום שינוי בנוסחה. במצב הקיים, לא היה שום צורך להפוך את העלות המקסימלית שהמפרסם מוכן לשלם - לעלות האמיתית שהוא ישלם. ביטול עקרון המכירה הפומבית עבור המיקומים העליונים במערכת של גוגל אדוורדס, הוא צעד שפועל לרעת המפרסם התחרותי, וכל מטרתו היא ניפוח הרווחים של גוגל כדי שהחבר'ה בוול-סטריט ימליצו על המנייה שנקראת GOOG גם ברבעון הבא.

יהללך זר ולא פיך - נוסחת מנועי החיפוש

מנועי החיפוש אימצו, כך מסתבר, את אחת העצות העתיקות ביותר בתרבות האנושית:

"יהללך זר ולא פיך; נכרי, ולא שפתותיך"

גוגל קו-אופ: צור לעצמך מנוע חיפוש לפי נושא

פורסם במקור ב-25/10/2006

מנוע חיפוש שנתפר לפי תחומי העניין שלך? לא להיט גדול, אבל גוגל לפחות מציע גרסה חדשה של השירות הזה.

עוד לפני שגוגל קו-אופ המחודש עלה עם כמה פיצ'רים חדשים, ברא אלוהי הרשת את סוויקי (בטא, כמובן) - מנוע חיפוש קהילתי שבונה את עצמו בעזרת התנהגות הגולשים לפי חתך נושאי ממוקד.

הגוגל הקואפרטיבי עלה בגרסתו הראשונה כבר בחודש מאי 2006, אבל רק עכשיו (סוף אוקטובר) הוא עולה בגרסה נוחה יותר לשימוש, המיועדת לקהל הרחב. אפשר לתפור בקלות רבה מנוע חיפוש לפי הטעם, להוסיף אתרים שיופיעו בו, ולהכין גרסה נוחה אונליין כדי להשתיל באתר או סתם לגלוש אליה מדי פעם. האינטרס של גוגל פשוט: להגדיל את עוגת הפרסום ואת נתח השוק שלו, על ידי יצירת שטחי חיפוש נוספים, שאינם חלק מרשת החיפוש הקיימת שלהם.

איך זה עובד - והאם זה שימושי?

• נניח שאתם מתעניינים בטיסנאות, ואוהבים לחפש מידע בנושא.
• נמאס לכם לקבל תוצאות חיפוש בלתי-רלוונטיות מאתרים של חובבנים, פורומים סוג ד' או אתרי חדשות כלליים מדי
• אתם בונים לעצמכם "מנוע חיפוש טיסנאות", ומזינים לתוכו 10 קישורים מובחרים, שמהם אתם תשמחו לקבל תוצאות חיפוש
• המנוע מוכן לשימוש - ועכשיו רק נותר להפיץ אותו בין משתמשים נוספים, ולראות אם ניתן לשפרו על ידי הוספה של אתרים אחרים באותו תחום
• היתרון: אין תוצאות-זבל, האתרים האהובים עליכם מביאים יותר מתוצאה אחת, ואף אחד לא מבלבל לכם את המוח עם תוצאות מסחריות או שיווקיות מדי

למרות הכוונות הטובות - בשביל רוב הגולשים אין כאן בשורה שתשנה את חייהם.

אמנם אלפי גיקים יסתערו על הפיצ'ר ויעשו בו שפטים באמצעות משחקי XML מתוחכמים, אבל עבור רוב בעלי האתרים מדובר רק בגרסה נוחה של מנוע חיפוש פנימי. זאת, כמובן, בהנחה שגוגל באמת סורק את כל האתר שלך, מקצה אחד ועד קצהו.

בעיקרון, גוגל קו-אופ לא אמור להיות רק עוד כלי חינמי לבעלי אתרים שמתקמצנים על רכישת מנוע חיפוש פנימי בכסף מלא. הוא אמור להיות פרויקט קהילתי, שבו אנשים עם נושא משותף מייצרים גרסה אידיאלית של מנוע חיפוש "בלי בולשיט", שמסנן החוצה את רוב אתרי העולם, ומשאיר בפנים רק את האתרים המקיפים והרלוונטיים ביותר. מלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רווח) יכולים לסנן החוצה את הפרסומות, כך שהיישום מתאים גם לעמותות, מכללות וארגונים חברתיים בכלל.

הגישה הדמוקרטית, הקהילתית והממוקדת מאחורי גוגל קו-אופ אמורה לקסום למשתמשים, לשרת אנשים עם תחומי עניין משותפים המתאגדים דרך פורומים וכד' -- ובסופו של דבר גם לעזור לגוגל למכור עוד פרסומות דרך תוצאות החיפוש של המנועים המאוד-מאוד-ממוקדים הללו. תנועה מפולחת מאוד שווה הרבה יותר כסף מתנועה מפולחת ממוצעת, ולכן יש הגיון כלכלי מוצק מאחורי הצעד הקואופי של גוגל.

שורה תחתונה? נחמד מאוד בשביל בעלי אתרים שרוצים לסרוק לעצמם את כל האתרים שלהם, במיוחד אם יש בהם דומיינים פנימיים שונים (www.site.com וגם www2.site.com למשל). גיקים קיצוניים יגלו בו דברים חדשים, אבל בינתיים זה נראה כמו פיצ'ר פושר למדי, שכיף לשחק איתו קצת - אבל לא יותר מזה. גוגל מפתחים כל כך הרבה שירותים חדשים בשנה האחרונה, עד שלפעמים כבר קשה להבדיל בין הברקה אמיתית ובין שירות זניח.

גוגל קו-אופ מתחבר לפרויקט שנקרא CSE - מנוע חיפוש מותאם אישית. באמצע 2007 כבר יצאה גרסה עסקית של המוצר הזה (CSBE), תמורת תשלום של 100 דולר בשנה. המטרה: לאפשר לעסקים קטנים להשתמש בחיפוש של גוגל, כדי לסרוק את החנויות המקוונות שלהם. אפשר לתפור את המראה של החיפוש אל העיצוב הכללי של אתר העסק, וכך להנות משיפור בשימושיות האתר. המחיר (100$ לשנה) בהחלט מושך, במיוחד לעסקים שתלויים בחיפוש מוצרים קטלוגי נרחב כדי להשלים עסקאות אונליין, בסכומים בינוניים וגדולים.

קדימה, תנסו בעצמכם: גוגל קואופ - צרו לעצמכם מנוע חיפוש לפי תחומי עניין וידע

מתי כבר יגיע יאהו לישראל

פורסם במקור ב-25/10/2006

הסבלנות הולכת ופוקעת.

גוגל ישראל כבר כאן, כמנוע חיפוש עברי חי ונושם, מאז 2001.

מיקרוסופט ישראל כבר כאן עוד קודם, והחיפוש העברי (מימין לשמאל) הופיע ב-2003.

אבל יאהו - איפה יאהו ישראל? למה הכתובת Yahoo.co.il לא מובילה למנוע חיפוש בעברית?

איך לרמות מנועי חיפוש בקלי-קלות

האנשים הטובים באתר אורגיל חממות כנראה מאוד להוטים להופיע במקום טוב במנועי החיפוש. הלהט שלהם מובן, והתוצאה בהתאם. ראשית - כך נראה אתר האינטרנט של החברה לעין הבלתי-מאומנת:

במבט ראשון, האתר נראה תמים למראה. סתם עוד אתר של חברת חממות, נכון?

אז זהו, שלא.

בוני האתר השתמשו בטריק הכי ישן בספר: טקסט לבן על רקע לבן. עיניים אנושיות לא רואות את זה, אבל מנועי החיפוש - בהחלט כן. איך זה נראה? הנה מה שגוגל "רואה":

הקישורים המופיעים "בחשאי" מובילים לעמודים פיקטיביים, שכל מטרתם היא להאכיל את מנועי החיפוש בטקסט מפוצץ במילות מפתח, קישורים לעמודים פיקטיביים נוספים - מה שמכונה בעגה המקצועית "עמודי-דורוויי" (Doorway pages). במקרה שלנו, רובם מובילים באופן אוטומטי חזרה לעמוד הראשי, מה שמוכיח שהם לא מיועדים לבני-אדם (רק לרובוטים של מנועים).

האם מנועי החיפוש אכלו את הפתיון הזה? בהחלט. גוגל סרק 370 עמודים לפחות, רובם פיקטיביים. יאהו אכל 235 עמודים בלי מלח, רובם פיקטיביים. הגדיל לעשות מנוע MSN העולמי, שבלהיטותו לבלוע טקסטים על חממות הצליח לעכל 985 עמודים - רובם תוכן-זבל למנועי חיפוש ("ספאמדקס") (Spamdex).

אז מדוע להשתמש במילה קשה כמו "רמאות" בכותרת הפוסט הזה? ראשית, פעילות קידום האתרים של אורגיל אינה מעידה בהכרח על טיב שירותיה העסקיים. בהחלט ייתכן שמדובר בחברה טהורת-כוונות, שנפלה בפח של מקדם אתרים מסוג "כובע שחור" (חסר-אתיקה). העובדה שאתר אורגיל מקודם בצורה בלתי-לגיטימית אינה אומרת שלקוחות אורגיל אינם מרוצים משירותיה בתחום החממות. אבל גם אי אפשר להתכחש לעובדה שכל מנועי החיפוש מאוד ברורים בהתנגדות החד-משמעית שלהם לטריקים כגון טקסט חבוי או לינקים חבויים.

מצד שני, אנחנו מתקרבים לסיום שנת 2006 - ומייאש לגלות שמנועי החיפוש עדיין לא מספיק מתוחכמים מכדי להתמודד בהצלחה עם ספאם פרימיטיבי שכזה. חוויית המשתמש של המבקרים באתר אורגיל דרך מנועי חיפוש "בולעי-ספאם" היא מפוקפקת למדי (הם נכנסים לעמוד בלתי-מובן שמפנה אותם מיד חזרה לעמוד הראשי), אבל גם מחלקות האנטי-ספאם של מנועי החיפוש כנראה לא עובדות שעות נוספות על טיפול נקודתי במקרים שכאלה - במיוחד אם מדובר באתרים ישראליים קטנים. אך בסופו של יום, מישהו צריך להגן על הגולשים מפני מקדמי אתרים שמאכילים את כולנו הרבה קש דיגיטלי. מהנדסי גוגל, למשל, תמיד מנסים לפתור בעיות כאלה דרך שיפוץ חכם של הנוסחאות הכלליות שלהם (שיכלול אלגוריתמי), אבל לפעמים כנראה שאין ברירה אלא לטפל נקודתית באתרים סוררים - זה נקרא שירות לציבור.

אז איך הם עשו את זה? במקרה של אורגיל, זה היה פשוט מאוד. במקום להשתמש בשיטה העתיקה של "פונט: לבן" על רקע לבן (דהיינו, רקע שלא הגדירו את צבעו), הם השתמשו בטריק אחר, לא פחות מושמץ: גליונות עיצוב (CSS).
לכן קובץ ה-CSS של אורגיל הוא קצר מאוד:

מה הקוד הזה אומר? גליון העיצוב הקצרצר הזה למעשה מודיע לדפדפן המודרני כך: "כל פעם שאתה שומע את מילת הקוד 'אוף', 'אוף-לינק' או 'חממות מסחריות', פשוט תהפוך את הטקסט או הקישור לצבע לבן - דהיינו שקוף".

קובץ גליון העיצוב הוא חיצוני לקוד של העמוד עצמו, כך שמבחינת מנועי החיפוש, ייתכן שהעיצוב הזה לגיטימי לגמרי - קשה להם להחליט. בקוד של עמוד התוכן לא מופיעה המילה "לבן" בשום צורה, כך שקל להטעות את מנועי החיפוש ולגרום להם לחשוב שמדובר בתוכן שקיים פיזית. מבחינה טכנית, הטריק הזה כבר ידוע ומוכר לכל מנהלי מנועי החיפוש - אך הם פשוט לא מצאו את הדרך לפתור את הבעיה.

אם אתם עדיין לא מאמינים למה שכתוב כאן, פשוט היכנסו לעמוד הבית של אורגיל, יש לסמן את כל הטקסט (ctrl+a) ולגלול עד למטה כדי לראות את הטקסט החבוי נחשף לאור-יום.

אורגיל לא לבד - הנה גם אולביז

יש אתר המכנה עצמו אולביז, ועוסק ב"קידום עסקים במנועי חיפוש". עמוד הבית שלו נראה, לעיניים האנושיות, כך:

לעומת זאת, הקוד האמיתי של אולביז עמוס מאוד בקישורים סמויים מן העין.

לכן, זה מה שמנוע החיפוש גוגל רואה כאשר הוא סורק את האתר בעיניים הרובוטיות שלו:

אולביז משתמש באותה טקטיקה של אורגיל - השתלת קוד סמוי מן העין, כדי לקדם קישורים ומילות מפתח במנועי החיפוש. שניהם - גם אורגיל וגם אולביז - ככל הנראה יודעים היטב מה מנועי החיפוש שונאים, אבל הם מוכנים לקחת את הסיכון (הסרה מן האינדקס של גוגל וחבריו) בשביל לעשות כסף קל באינטרנט. זה לא פלילי - זה פשוט עובד להם יפה, ואנשים מוכנים לשלם להם כסף כדי למשוך גולשים בעזרת ההתחכמות הזאת.

שיטת "מצליח" לא רואה לטווח הארוך. כל עוד זה עובד, ומנועי החיפוש נרדמים בשמירה - הם נהנים, בלי לחשוב על השלכות רחבות מדי. אם יום אחד מישהו בעמק הסיליקון יעלה על התרגיל שלהם - מכונת הכסף הישראלית הקטנה הזאת תפסיק לעבוד לזמן-מה, עד שימצאו טריק מתוחכם קצת יותר מהחבאת תכנים וקישורים.

כדי למנוע קבלת מכתבים מעורכי-דין משועממים על פגיעה בשם טוב וכו', חשוב במיוחד להדגיש שזוהי זכותם המלאה של הצרכנים הפוטנציאלים והגולשים האקראיים לדעת אילו בעלי אתרים משתמשים בטכניקות בלתי-לגיטימיות לקדם את עצמם במנועי חיפוש. זוהי גם זכות הגולשים לדעת אילו חברות מעסיקות מומחים טכניים שכל תפקידם הוא להטעות בכוונה את מנועי החיפוש, להפיק מאות עמודים פיקטיביים, ליצור חווית גלישה גרועה ומבלבלת, ובסופו של יום גם להעמיד פנים שבאתר יש תוכן מסוים, כאשר בפועל התוכן הזה אינו קיים כלל.

הנה שלושה ציטוטים של מנועי החיפוש המובילים בעולם כיום:

• You should use only text and links that are visible to users
• (תרגום: "יש להשתמש אך ורק בטקסט ובקישורים שהם נראים לעין המשתמשים")
  

(מתוך דף המידע של מנוע MSN העולמי)

• Avoid hidden text or hidden links
• (תרגום: "הימנעו מטקסט סמוי או קישורים סמויים")
  

(מתוך הוראות גוגל למנהלי אתרים)

• What Yahoo! Considers Unwanted:...The use of text that is hidden from the user
• (תרגום: "יאהו רואה כבלתי-רצוי את השימוש בטקסט שהוא חבוי מן המשתמש")
  

(מתוך עמוד הספאם של מנוע החיפוש יאהו!)

אז...האם כדאי לרמות את מנועי החיפוש?

התשובה מורכבת למדי. מעבר לעובדה שהסיכון להימחק ממנועי החיפוש (כעונש זמני של מספר חודשים) תמיד קיים בהסתברות נמוכה, זה גם עניין של אופי, אתיקה ואמון הדדי. יש בעלי עסקים חובבי-סיכון שירצו לקדם את עצמם בכל מחיר כדי להגביר את הרווחיות של הרבעון הקרוב, ומקדמי אתרים רק ישרתו את מטרותיהם העסקיות בלי להתעסק בענייני מצפון סבוכים. לעומת זאת, יש מקדמי אתרים שאינם מודיעים ללקוחותיהם מראש שהם משתמשים בטכניקות בעייתיות ומסוכנות - וזה כבר מתכון לצרות.

אם מקדם אתרים משתמש ב"ספאם" מול מנועי החיפוש, אך מיידע מראש את הלקוח על הסיכון הכרוך בכך - אפשר לומר שזה "כשר אבל מסריח". מבחינת יחסי ספק-לקוח יש כאן מעגל סגור של אמון הדדי, למרות ריח קל של נכלוליות באוויר. יש לקוחות רבים שמנסים להעמיד פנים שהם לא מודעים לכך שהתרמית אכן מתבצעת על ידי גוף שלישי (מקדם אתרים חיצוני), ועסוקים בהתנהגות המכונה 'עצימת עיניים'.

במקרים רבים מבקשים עסקים גדולים להימנע מקידום 'מסוכן', כי אינם רוצים להימחק ממנועי החיפוש אפילו לא לשבוע אחד (מנהלי שיווק צעירים מאוד מפחדים מן הבוס העצבני שלהם). ויש לקוחות - תאמינו או לא - שהאופי ההגון שלהם מכתיב להם להגיד 'לא' לכל נסיון של הטעייה.

בצד השני של המתרס, מנועי החיפוש עסוקים מעל לראש במלחמה סיזיפית מול שיטות מתוחכמות של מקדמי אתרים שכאלה. במירוץ החימוש הזה יש לא מעט נפגעים, חלקם תמימים - חלקם בכלל לא. למנועי החיפוש יש את הזכות המלאה "להעניש" את המקדמים הסוררים בעזרת הסרה זמנית מתוצאות החיפוש, כי המאגר שייך להם, ולהם בלבד.

אבל אם נשים בצד את תאגידי החיפוש הגדולים ואת בעלי העסקים שרוצים להופיע בעמוד הראשון בכל מחיר, אסור לשכוח את הגולשים עצמם - הלקוחות האמיתיים של בעלי האתרים ומנועי החיפוש: אנחנו שונאים ספאם בכל צורה שהיא, אנחנו שונאים להרגיש פראיירים, אנחנו מתעבים רמאים וירטואליים, ולנו יש את הזכות המלאה לדעת על מה שקורה סביבנו, לדווח למנועים על ספאמדקסרים למיניהם, ואף לכתוב על כך מאמרים צרכניים כמו זה שסיימתם עכשיו.

חנה קורן נגד גוגל: אין לה קייס

חנה קורן, גרפולוגית ידועה, החליטה לתבוע את גוגל בבית המשפט המחוזי בחיפה. הסיבה: מפרסם בשם 'יוניברס' (youniverse.co.il) קנה את מילת החיפוש "חנה קורן" כדי לפרסם את קורסי הגרפולוגיה שלו. השורה התחתונה: לגב' חנה קורן אין קייס. עורך דינה, יוסי נקר, שלח לי את כתב התביעה שהכין. וכך זה נראה בפועל, לפני שהפרשה התדרדרה למאבק משפטי:

צילום המסך מוכיח כי המודעה של הנתבע (Youniverse) אינה יוצרת הטעייה.

קל לראות את השם "חנה קורן" מופיע ממש מתחת לקישור הממומן, ואפילו ילד בן 12 יוכל להבין שהמודעה אינה מתיימרת "לגנוב" את לקוחות מכון הגרפולוגיה של קורן. מבחינת הגולש הסביר, שרגיל להפצצת פרסומות סביב כל תוכן אינטרנטי, אין בפרסומת של 'יוניברס' שום בעיה, הטעייה או כל סוג של בלבול.

בתי המשפט כבר קבעו, גם בארה"ב וגם בישראל, שאם המודעה אינה מטעה - אין שום בעיה להשתמש בסימן מסחרי כמילת חיפוש שאותה רוכשים כדי לפרסם במנועי חיפוש. פרסום מטעה מהווה עוולה נזיקית, וניתן לקבל עליה פיצויים. אך אם המודעה אינה יוצרת את הרושם (הכוזב) שהסימן המסחרי שייך למפרסם, אפשר להמשיך לפרסם את המודעה הזאת עד קץ הימים.

בפרשת רשת מתאים לי נגד קרייזי ליין, למעשה, נקבע הדין המחייב, למרות שלא מדובר בפסיקה של בית המשפט העליון, אלא רק בפסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. לפיכך, כל עוד המודעה לא גורמת לגולש לחשוב שהמפרסם מחזיק את הסימן המסחרי ("חנה קורן"), הכל תקין, ואין מה לרוץ לבתי המשפט. על כך כבר כתבתי עבודה סמינריונית שלמה.

לגב' חנה קורן אין קייס מפני שחשוב לשמור על תחרות בריאה בין בתי עסק, במיוחד באינטרנט. אם גולש מחפש את 'חנה קורן', חשוב שיידע שיש עוד חלופות מסחריות לשירותיה של קורן. כל עוד החלופות אינן מתיימרות להיות 'חנה קורן' בעצמן, אין סיבה להתלונן - אלא להיפך: יש לעודד את הסוחרים להציע חלופות טובות לכל הצרכנים באשר-הם.

הנסיון של חנה קורן לרדוף אחרי כל מי שקונה את המילה 'חנה קורן' למטרות פרסום, תוך התבססות על הטענה "זה הסימן המסחרי שלי", כנראה יוביל לכישלון בבית המשפט. אי אפשר לזעוק "רוכבים לי על המוניטין!" כאשר התוצאה האמיתית היא פגיעה בתחרות. גם טענה של פגיעה בפרטיות (חנה קורן הוא גם שם של אדם) לא תחזיק מים, כיוון שלא ניתן להוכיח כאן פגיעה בפרטיותה.

ההגיון הבריא מכתיב ליברליות, מכיוון שאנחנו רגילים להיכנס לחנות ולשאול "יש לך את המוצר הזה של החברה הזאת?" -- ואז לקבל תשובות בסגנון "יש לי את זה, אבל מה דעתך על המוצר המתחרה של החברה המתחרה, בחצי מחיר?". אין לנו שום בעיה גם עם תשובה בסגנון "אין לי את מה שביקשת, אבל אני יכול להציע לך משהו לא פחות טוב של מותג מתחרה". אלו חיי המסחר היומיומיים, ואף אחד לא יכול לשנות את אופיים הבסיסי - בוודאי לא במדיום תחרותי וגמיש כמו אינטרנט.

בשולי העניין כדאי לציין את העובדה שבחורינו המצויינים במחלקה המשפטית של גוגל העולמית די לא סגורים על עצמם בכל מה שנוגע למדיניות סימני המסחר שלהם. באופן עקרוני הם לא מתערבים בסכסוכים שכאלה, אבל לפעמים הם מנסים לכסות את עצמם מכל הכיוונים כאשר הם מרגישים שקיים סיכון משפטי, ונוטים "להעיף" מילות מפתח מסוכנות של מותגים חזקים מן המערכת, אם מתקבל מכתב מפורט מעורך-דין.

אם כבר ייצא משהו מעניין מן המשפט של חנה קורן נגד 'יוניברס' (הנתבעת היא למעשה חברת 'סלע גרופ' מבני-ברק), הרי שתהיה זו חשיפת הזגזוג המשפטי הארוך של גוגל בתחום סימני המסחר. חנה קורן עצמה לא תרוויח מכך דבר, אבל מי שמתעניין בהתנהלות של מנועי החיפוש המסחריים יוכל להנות מן הנסיעה, חינם אין כסף.

בעקבות פרסום פוסט זה, התקבלו בבלוג תגובות רבות, שזהות רובן אינו ידוע.

הנה חלק מהן, לאחר שעברו עריכה וסינון:

נשלח על ידי חנה קורן (84.228.57.213)

אורי יקר, קראתי בעיון רב את הבלוג שלך וגם את המאמרים. התרשמתי שאתה בעל ידע רב אולם מעט פזיז בהסקת מסקנות להערכתי... אני רוצה לפיכך, לעבור יחד איתך על קביעותיך ואולי נצליח בכוחות משותפים לקבל תמונה קצת יותר אובייקטיבית ומאוזנת... במאמר שלך אתה כותב שיש לדרוש אכיפה רצינית של כללי גילוי נאות, שקיפות ואתיקה מקצועית. האם לדעתך, נתקיימו דרישות אלה כאשר מכללה לאסטרולוגיה, רייקי, קלפי טארוט ו... גרפולוגיה, בחרו בצמד המילים "חנה קורן" לקידום העסק שלהם וכל זאת בעלות של כמה סנטים לכל קליק? כאן חשוב לי לציין שכל השנים (מעל 30) אני מקפידה להסביר את ההגיון שמאחורי הגרפולוגיה, תוך הפרדה מוחלטת בין הנושאים שהם מפרסמים. השקעתי ואני עדיין משקיעה במחקרים ובקבלתה של הגרפולוגיה לעולם המדע בצורה רשמית. כל פרסום שכזה עושה לי ולגרפולוגיה נזק בלתי הפיך. האם זה הוגן? אתי מבחינה מקצועית? לא נראה לי. ומה דעתך? אם עוד לא הסכמנו על הנקודה הזאת, יש לי כמה הדגמות להמחיש לך את גישתי. נניח שמישהו היה רוכש את המילים "אורי ברייטמן" בידיעה שאתה מקדם אתרים הכי טוב שיש, ומוביל את הגולש דרך קישור ממומן לאתר של קידום אתרים – אבל לא סתם קידום ... קידום בשיטות של "כובע שחור" ... או חמור מזה, בהגזמה ורק לצורך ההסבר... "אורי ברייטמן" מוביל לאתר נאו נאצי, או חלילה לאתרים אחרים שאינני רוצה אפילו לציין... מה היית עושה? רואה ושותק? אומר: חופש הפרסום? אני מסופקת!! לאחרונה יש אנשים רבים עיתונאים ועורכים שהקימו קול צעקה (זה היה בגל"צ, אם אינני טועה בשבוע שעבר, בטענה שלא יתכן שהאינטרנט יהיה פרוץ עד כדי כך שהשם "יצחק רבין" הוביל לאתר שטנה של תומכי יגאל אמיר, או המילים "דן חלוץ" הובילו לאתר השמצה נגדו. אגב, כל האתרים האלה נותקו מהמילים האלה לאחר שפנו לגוגל.. הם לא היו מוכנים לנתק את השם שלי מהאתר ההוא לפני שקיבלו את התביעה. ראיתי שהתייחסת לעניין דן חלוץ ואני לא מצליחה להבין למה זה לא תקין לשלוח את הגולשים דרך הפרסום לאתר נגד דן חלוץ ואילו לאלה שקנו את המילים חנה קורן מותר להטעות ולמשוך אנשים שירשמו לקורסים לגרפולוגיה של המכללה האחרת. נקודה נוספת. הם קנו את השם שלי כשם נרדף לגרפולוגיה. זה נראה תקין בעיניך? זו לא גניבת עין? גניבת דעת? זאת ועוד... אתה בטח לא מודע לעובדה שאנשים רבים התקשרו ליוניברס לשאול מתי מתקיים הקורס בו אני מלמדת... לא אלאה אותך בפרטים.. אך בעצם המקרים האלה, אתה רואה תום לב או מניפולציה לא הגונה? אתה מדבר על בתי המשפט בארה"ב ובישראל אבל לא מזכיר (מקוה שמתוך חוסר ידיעה..) את צרפת. דווקא שם יש שתי פסיקות נגד גוגל, של מלון מרידאן ושל לואי ויטון. בשני המקרים שדומים מאד למקרה שלפנינו, פסק בית המשפט סכומי עתק על השימוש בשם בצורה מטעה באדסנס. ועובדה אחרונה: המשפט עדין מתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. השופט ישמע את העדויות, ילמד את החומר כראוי ויפסוק. אני חושבת שהיה ראוי שתחכה לתוצאות המשפט לפני שקבעת ש: "אין לה קייס". מאחלת לך הצלחה. חנה קורן 29.10.2006 - תגובה לחנה קורן נשלח ע"י אורי ברייטמן מנועי חיפוש הם כלי טכנולוגי בעל אמינות מוגבלת. אנשים כבר התרגלו, מתרגלים ויתרגלו לעובדה שתוצאות החיפוש אינן מדויקות, ולעתים אף מטעות. סקרתי לעומק את הפסיקה בתחום זה, כולל הפסיקה הצרפתית, ואני סבור שאין לך קייס מפני שאפילו הפסיקה הישראלית כבר הלכה בכיוון הליברלי. למנועי החיפוש יש הרבה בעיות משפטיות, כולל גוגל ודיני סימני המסחר, אבל במקרה שלך - לא נגרמה כל הטעייה, והגולש הסביר כבר יודע שלא ניתן לסמוך באופן עיוור על תוצאות החיפוש של אף מנוע בעולם. אם מישהו היה קונה את המילה "אורי ברייטמן" ומפנה לאתר ניאו-נאצי, הרי שהוא היה מועף מן התוכנית של גוגל בגלל שאסור לפרסם תכנים נאציים בישראל, ולא בגלל שום סיבה אחרת. אם מישהו היה קונה את המילה "אורי ברייטמן" ומפנה לאתר SEO של כובע שחור - לא הייתי יכול לעשות שום דבר בעניין. אם המודעה עצמה לא היתה מטעה, ואם לא כללה את שמי באופן מטעה, הרי שהדין הקיים (בישראל ובארה"ב) נוקט גישה ליברלית. לגבי סיפור דן חלוץ - שם טענתי בפירוש שיש הטעייה אמיתית בתוכן המודעה עצמה. המפרסם בחר להשתמש בכתובת היוצרת את הרושם הכוזב לפיו אתר צה"ל הרשמי מפרסם תכנים נגד חלוץ. טענתי בפירוש שבגלל ההטעייה, וגם בגלל התכנים המשמיצים - חייבים לעשות משהו בנידון. אני מאחל לך הרבה הצלחה, אבל לדעתי אין לך שום קייס. לא שינית את דעתי באף אחד מן הטיעונים שהעלית. עם זאת, אני סקרן לגבי פסק הדין שתקבלי, מכיוון שהנושא מעניין בפני עצמו. * * * * אנונימי: הגולש הסביר לא יודע לעשות הבחנה בין תוצאות חיפוש רגילות לבין תוצאות מכוונות. הגולש הסביר הוא לא אורי ברייטמן. אורי בתגובה: בית המשפט הישראלי מאמין שהגולש הסביר יודע מה ההבדל בין קישורים ממומנים (פרסומת) ובין קישורים רגילים שאינם פרסומת. מכיוון שהגב' חנה קורן תובעת את גוגל ואת יוניברס בבית משפט ישראלי, מה שחשוב הוא מה בית המשפט חושב - ולא מה המגיבים כאן בבלוג חושבים. תקרא את הפסיקה בפרשת 'מתאים לי' ותבין את כיוון הרוח הכללי אנונימי: למיטב ידיעתי אין שום בקרה על המילים הנרכשות בגוגל לפיכך כל אחד יכול לקנות כל מילה וגם את שמך ולהפנות לכל אתר שיעלה בדעתו. כך שהם לא ימחקו את שמך ותשאר מקושר לאתר נאו נאצי. כמו כן; ניסיתי להכנס לאתר יוניברס שקנה את המילים "חנה קורן" והוא לא נמצא. לא קיים יותר.. כנראה שבכל זאת יש צדק.:) אורי בתגובה: זה לא מה שאמרתי "לפיכך כל אחד יכול לקנות כל מילה" לא אמרתי את זה. יש מילים בעייתיות בכל שפה. העניין הוא איך אתה כותב את המודעה שלך, ולאן המודעה שלך מפנה. האם מדובר במודעה מטעה? האם מדובר באתר זדוני או מטעה? אלו שאלות חשובות. "כך שהם לא ימחקו את שמך ותשאר מקושר לאתר נאו נאצי" אתה לא קורא מה שאני כותב. אתר ניאו-נאצי הוא בלתי חוקי בישראל, ולכן הפרסומת תרד מן הסיבה הזאת. אין קשר למילת החיפוש "אורי ברייטמן" או "חנה קורן". "ניסיתי להכנס לאתר יוניברס שקנה את המילים "חנה קורן" והוא לא נמצא. לא קיים יותר.. כנראה שבכל זאת יש צדק" פשוט תקרא את פסק הדין בפרשת 'מתאים לי', ואז תבין שאין שום קשר לצדק. הסיבה לירידת האתר שלהם אינה רלוונטית למקרה המשפטי הזה. אנונימי: לא מסכים איתך ועדין מותר לנו להיות חלוקים בדעתינו. מכל מקום, קבל תיקון: "צמד המלים "מתאים לי" הוא ביטוי שגור בשפה העברית." ציטוט מפסק הדין מה שלא נכון לגבי שם פרטי ושם משפחה של אדם שמפורסם בתחומו וזאת על מנת למכור את אותו מוצר או שרות. זו כן הטעייה ! אורי בתגובה: באמת שאין לי מושג מי אתה, אבל אם באמת היית קורא את הפסיקה בפרשת 'מתאים לי' היית מבין שהפסיקה הלכה עם המגמה האמריקנית, שאומרת שאי אפשר להילחם בשיטת הפרסום של גוגל בעזרת דיני סימני המסחר. המבחן היחיד שנקבע הוא מבחן ההטעייה - האם הפרסומת היא מטעה או לא. תחפש "פלייסטיישן" בגוגל ישראל ותראה את התוצאות - העמוד מלא בפרסומות, וזאת למרות ש'פלייסטיישן' הוא סימן מסחרי בינלאומי מוכר ברמה הגבוהה ביותר. נ.ב. מאוד מטריד שאתה לא מזדהה. מי אתה? עורך הדין של הנתבעת? אנונימי: יש כאן כמה אנונימיים- אני רק אחד ולא - אני לא עורך הדין של חנה קורן ולא עו"ד בכלל. אני מנכ"ל בחברת היי טק. אין לי ענין להחשף כרגע וכל הענין שיש לי זה להצביע על עוול שנעשה על ידי שימוש בשם של אדם ללא הסכמתו. אין קשר לפלייסטיישן שכן חנויות רבות מוכרות את המכשיר וזה שונה במהות. במקרה שלנו לקוח שם של אשה מפורסמת בתחומה וניסו למכור בעזרת השם המסוים הזה את הקורסים אותם גם היא מעבירה מזה שנים רבות. מבחינת גוגל זה כמו לקבל מודעות שיטנה לעתון ללא כל עריכה. זה לא נראה לי תקין; לא סביר ולא יקרה בעולם העיתונות. אורי בתגובה: "אין קשר לפלייסטיישן שכן חנויות רבות מוכרות את המכשיר וזה שונה במהות" יש קשר לפלייסטיישן מבחינת המשפט - השם 'חנה קורן' הוא סימן מסחרי. זה מה שבית המשפט רואה לפניו. השאלה המשפטית היא - האם מותר להשתמש בסימן מסחרי כמילת מפתח במנוע חיפוש? התשובה של בתי המשפט בארה"ב ובישראל היא: כן, כל עוד הפרסומת אינה מטעה. זה מה שטענתי, ולכן 'פלייסטיישן' הוא סימן מסחרי חשוב מאוד, לצורך העניין, כי הוא מוגן בכל העולם. "במקרה שלנו לקוח שם של אשה מפורסמת בתחומה וניסו למכור בעזרת השם המסוים הזה את הקורסים אותם גם היא מעבירה מזה שנים רבות" זה לגיטימי לחלוטין, כי מי שמחפש 'חנה קורן' יחפש קורסי גרפולוגיה. זה מותר וזה נעשה כל יום בכל החנויות בעולם: אתה בא ומבקש 'סוני' אז מציעים לך 'סניו' בחצי מחיר. "מבחינת גוגל זה כמו לקבל מודעות שיטנה לעתון ללא כל עריכה" ההשוואה איננה במקום. אין כאן שום שיטנה - יש שימוש מסחרי בסימן מסחרי של אדם, בלי להטעות את הציבור. "זה לא נראה לי תקין; לא סביר ולא יקרה בעולם העיתונות" אולי לך זה נראה לא תקין מפני שאתה לא בקיא בצד השיווקי והמשפטי של התחום, אבל בכל העולם אנשים קונים סימנים מסחריים כמילות מפתח, וכל עוד המודעה אינה מהווה הטעייה - זה חוקי למהדרין. אגב - מנוע חיפוש אינו עיתון, בשום צורה שהיא.