מנועי חיפוש רבים הותקפו לאחרונה בגלל נטייתם לאסוף מידע אינטימי על הגולשים, כדי להציג לכל משתמש תוצאות חיפוש מותאמות-אישית ("פרסונליזציה"). חלק מן המנועים מכנים זאת "היסטוריית חיפוש" או "היסטוריית אינטרנט".
מבחינת מנועי החיפוש, איסוף מידע על המשתמש היא דרך נוחה-יחסית להבין מה הוא באמת מחפש. מנועי חיפוש יוכלו לקלוע ישר אל תוך תת-המודע של המחפש, ולשפר באופן דרסטי את רווחיהם באמצעות פרסומות ממוקדות יותר, שערכם הכלכלי גבוה עשרות מונים.
מבחינת המחפש, זו חדירה מוגזמת לפרטיותו, ואולי אפילו פירצה שדרכה יכולה להיכנס הממשלה, עבריינים וגורמים זדוניים אחרים. אין גבול לפחדים, הפרנויות והסיוטים שיכולים אנשים ליצור במוחם בגלל היכולת של מחשבי-על לדעת עלינו הכל, בלי שנדע על כך.
אז כמה אנחנו מוכנים לספר על עצמנו בשביל לקבל תוצאות חיפוש טובות? זוהי השאלה שמציבה את ערכי הפרטיות, זכויות הפרט וחופש החיפוש מול ערכים אחרים כמו קבלת תוצאות חיפוש מדויקות, התאמת שירותים מקוונים לפרופיל הגולש ויעילות איחזור מידע.
אנשי גוגל, למשל, הפיקו לאחרונה סרטון קצר (4.5 דקות) המנסה להרגיע את המשתמשים ולהבטיח להם שהכל יהיה בסדר. הבעיה היא, שהסרטון פשטני ומטעה. הוא לא מספר את כל האמת, ולכן (לא נעים להודות) הוא למעשה משקר.
- כתובת IP בהחלט יכולה לזהות משתמש ספציפי, לפחות בשני סוגי מקרים נפוצים ביותר: א) אם מדובר בכתובת קבועה, הקשורה לאתר או ארגון מסוים; ב) אם ספק האינטרנט משתף פעולה עם גורם חיצוני, כדי לספק לו את המידע הקושר בין כתובות IP זמנית ובין זהותו המלאה של מנוי בתשלום.
- מנוע החיפוש יכול לדעת הרבה מאוד על משתמש ספציפי, אם אותו משתמש פתח חשבון במנוע החיפוש כדי לקבל תיבת דוא"ל או כל שירות מקוון אחר. במקרה כזה, מנוע חיפוש יכול לקשור בין חיפושים ספציפיים ובין משתמשים ספציפיים.
- ככל שמספר השירותים המקוונים שמציע מנוע חיפוש מסוים הולך וגדל, כך חושף בהדרגה המשתמש יותר ויותר פרטים על עצמו, זהותו ואורח חייו - ומקשר את כל אלו לחיפושים שהוא עורך. במצב כזה, מנוע החיפוש יכול לדעת על משתמש יותר מהוריו, חבריו ואפילו בני זוגו.
- חלק ניכר מן המחפשים באינטרנט הם אנשים בודדים, או בעלי מחשבים ניידים הרשומים על שמם, ואינם חולקים את חשבון האינטרנט שלהם עם אף אדם אחר: במקרים כאלו ניתן לקשור את כל החיפושים שלהם אל אותה זהות וירטואלית ממש, וזאת בניגוד לנאמר בסרטון בדבר שותפים לדירה או זוגות נשואים.
- חלק ממנועי החיפוש אף יכולים לקשור בין תעודת הזהות של המשתמש (בתנאי שרכש שירות מקוון בתשלום, כגון תיבת דוא"ל מורחבת/פרמיום) ובין חיפושים ספציפיים שערך בזמן שהיה מחובר לחשבונו -- כרטיס האשראי הוא "החוליה החלשה".
- קבצי קוקיז חיים זמן רב, ואפשר למחוק אותם, אם רק יודעים כיצד לעשות זאת. בניגוד למה שאולי יכול להשתמע מן הסרטון של גוגל, קבצי "קוקיז" (Cookies) יכולים לשהות זמן רב על המחשב האישי, ורק משתמשים מתקדמים מודעים לאופציית המחיקה שלהן. גוגל לא ממש להוטים להסביר לגולשים כיצד למחוק "קוקיז", כי אין להם אינטרס לעשות זאת.
- המידע הרגיש בכלל לא נמצא ב"קוקיז", אלא על שרתי מנוע החיפוש: כאמור, מנועי חיפוש רבים מעניקים שירותים מקוונים כדי לגרום למשתמשים לספק מידע אישי ולהירשם לחשבון המזהה אותם. כך הם מאכסנים את רוב המידע הרגיש על שרתיהם של מנועי החיפוש, ולא על מחשבו האישי של הגולש. לכן ה"קוקי" אינה לב העניין, בניגוד למה שמשתמע מן הסרטון.
- קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין מנועי חיפוש ובין משתמשים: ככל שמנועי החיפוש יודעים עלינו יותר, כך הם ירוויחו יותר כסף מפרסומות ממוקדות. קיים יחס ישיר בין עוצמת המיקוד של הפרסומת ובין רווחיו של מנוע החיפוש, ולכן אין למנועי החיפוש אינטרס חזק לשמור על פרטיותו של המשתמש, אלא להיפך: לדעת כמה שיותר עליך.
- אולי הכי חשוב: פרטיות של משתמשי מנועי חיפוש אינה נושא פשוט כלל וכלל; הנסיון להציג את הדילמות המשפטיות, המוסריות והעסקיות בצורה קלילה ופשטנית הוא בגדר ספין תקשורתי של תאגיד בורסאי, ואינו משקף כלל את העימות שבין רצונות המשתמשים, האינטרסים של חברות הפרסום ומחיר המנייה של ענקי החיפוש.
באותו נושא - פרטיות מול מנועי חיפוש:
- איך למחוק היסטוריית חיפוש ולהגן על פרטיות ברשת
- מנוע החיפוש של המשטרה יהיה מאגר המידע הגדול במערב (עיתון הארץ, 17/8/07)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה