22.6.2010

פרשת מיסטר איקס - בן זייגר: מדינת ישראל נגד גוגל, פרק 9999

על פי מקורות זרים ומקומיים, עציר ללא שם היה עצור בישראל עד שהתאבד בסוף 2010. לפי תחקיר שפורסם בפברואר 2013 באוסטרליה, הוא היה סוכן "מוסד" יהודי שסרח. שמו האמיתי של האיש הוא בן זייגר / זיגייר (Zygier); בישראל נקרא האיש "בן אלון", והוא החזיק בשם נוסף: "בן אלן". המדינה סירבה למסור את שמו, גם לאחר מותו. בתי המשפט מאשרים את בקשות מערכת הבטחון להעלים את המידע מן הציבור. "ידיעות אינטרנט" ו"וואלה חדשות" נאלצו למחוק לפחות 2 כתבות בנושא, במה שהופך כבר ריטואל קבוע. אבל מדינת ישראל שוב שכחה את גוגל, שמאפשר לנו לגלות את הסקנדל בחיפוש מהיר אחד

[פורסם לראשונה ב-22 יוני, 2010. עודכן שוב ב-12 פברואר, 2013]



מעניין מה גורם לעציר (ולא אסיר) אלמוני, שמדינת ישראל מכחישה את מאסרו, להתאבד לאחר מעצר ממושך מאוד בתא מבודד. אולי זו העובדה שהוא מנותק ממשפחתו? מידידו? מעורך דין? מן המדינה שלו? שהמדינה מכחישה את קיומו? שאף אחד לא יודע מיהו?

ב-15 דצמבר התאבד בתלייה, או נרצח, עציר סופר-אלמוני בתא מס' 15 של כלא איילון. באתר זק"א נכתב שהוא היה בן 32. לפי תחקיר אוסטרלי, הוא היה בן 34 במותו, ונקבר בעיר מלבורן, אוסטרליה. על פי התחקיר, בן אלון (שמו הישראלי) שהה בישראל כ-10 שנים. אלון גר ברעננה, התחתן ב-2006 והיו לו שני ילדים. על פי התמונה שפורסמה בתחקיר האוסטרלי, הוא היה בחור קירח, נמוך ונאה בעל עיניים כחולות.


בתמונה: בן אלון, בחתונתו מ-2006 בישראל; צילום מן התחקיר האוסטרלי של רשת ABC


עד היום, זהותו של העציר המת לא אושרה לפרסום בישראל, כנראה בשל העובדה שחשיפת שמו תסבך את בכירי מדינת ישראל בפרשת חטיפה בינלאומית מלוכלכת, עם היבטים פליליים. כאמור, לפי מקורות אוסטרליים, זהותו נחשפה.

תחקיר ABC האוסטרלי, של העיתונאי טרבור בורמאן, מגלה כי האיש המסתורי היה סוכן מוסד יהודי-אוסטרלי בשם בן זייגיר (Ben Zygier), או זייגר, תלוי איך מבטאים את השם. בישראל, בה גר והתחתן, הוא כונה "בן אלון". הוא החזיק בדרכון נוסף, תחת השם בן אלן (Allen) ושם נוסף, אלן בורוז. "וואלה חדשות" פירסמו בישראל את המידע על שידור התחקיר בטלוויזיה האוסטרלית, אך הסירו את הכתבה תוך שעה, כנראה בעקבות לחצים מצד הצנזורה הישראלית.


בתמונה: תוצאת חיפוש ב"גוגל" על הכתבה, לפני שהוסרה, ולא נתפסה על ידי זיכרון המטמון של גוגל


בתמונה: צילום-מסך של הכתבה שנמחקה מאתר 'וואלה' (בעזרת מנוע החיפוש "בינג"), 12 פברואר 2013

על פי צילום מצבתו בבית הקברות היהודי בספרינגווייל, על יד העיר מלבורן, שמו העברי של בן זיגייר הוא בנימין בן אפרים בצלאל הלוי. הוא נולד ב-9 בדצמבר 1976, מת ב-15 בדצמבר 2010 ונקבר ב-22 בדצמבר, שבוע מאוחר יותר. הוא הוטס לאוסטרליה בסיוע זק"א. במצבה של בן נכתב במפורש שמה של אשתו, מאיה, ושמות שתי בנותיו; אביו ואימו הם לואיז וג'פרי זיגייר, ואחותו היא טלי (Tully). תמונות משפחתיות מהחתונה הולכות ונעלמות מהרשת, כיוון שהמשפחה סוגרת את החשבונות שלה באתרים כמו פליקר.


בתמונה: הודעה על הלוויית בן זיגייר, 22 דצמבר 2010; פורסמה יום קודם לכן באתר יאהו


אז ועתה, אין כל צידוק בהסתרת שמו של העציר המת. יש צידוק חזק בחשיפת סיפורו, מעצרו, והתנאים בהם הוחזק עד שסיים את חייו הקצרים. אפילו אדולף אייכמן קיבל משפט פומבי, פגש עורך-דין והורשע כדין. סביר להניח שהסתרת הפרשה הקלה על הגורמים המעורבים (המוסד, ה-CIA ואולי גם הביון הבריטי) לעשות כרצונם באישיות החשובה. אך אם נסכים לטאטא את פרשת "מיסטר אקס" מתחת לשטיח, מי יערוב לנו שהעציר המת הבא לא יהיה פעיל פוליטי ישראלי?

ע"פ פרסומים זרים (דיילי טלגרף, דר שפיגל, סאנדיי מורנינג הראלד, דה אייג', ונקובר סאן, ניו אמריקן, הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין ועוד), גורם אנונימי בשירות בתי הסוהר מסר לתקשורת כי קיים "אסיר סודי" בתא בידוד הנמצא בתוך אגף 15 (או תא מס' 15) של כלא איילון, לשעבר כלא רמלה, השוכן במצודת טגארט המנדטורית.

זיגייר היה עציר, לא אסיר. הוא לא הורשע ולא זוכה. ההליך המשפטי בעניינו לא הגיע לכתב אישום. לכן הוא אינו אסיר. מעצרו הארוך, שנמשך לפחות שמונה חודשים, היה ארוך באופן בלתי מידתי.

תא הבידוד המיוחד הוא התא בו שהה בעבר יגאל עמיר, הרוצח של יצחק רבין. אלא שעמיר היה אסיר שהמדינה הכירה בקיומו. כיום, אף אחד לא מוסמך למסור את שמו של העציר היוקרתי. גם סוהרי כלא איילון לא ידעו עליו כלום, בוודאי עד מותו.



הכתבה ב-ynet
העתונאי רענן בן צור פרסם ב-ynet בתאריך 13 ביוני 2010 כתבה על הנושא. היא הוסרה מן האתר זמן קצר לאחר מכן, כנראה עקב צו איסור פרסום שגם אותו אף אחד לא רשאי לראות או לצטט. במילים פשוטות: התקשורת הישראלית שוב חטפה סנוקרת מן המשטרה, השב"כ, המוסד ובתי המשפט המשמשים חותמת גומי עיוורת לכל גחמה פסאודו-בטחונית.

אך הסיפור לא נגמר כאן. הכתבה הועתקה לאתרים אחרים, כך שהיא למעשה לא נמחקה ולא נעלמה. לאחר שהשמועה החלה לרוץ בקרב עיתונאים בכל הארץ, הפרסום החטוף ב-ynet העיר את תשומת ליבם של כלי התקשורת הזרים. הכתבה של ABC מפברואר 2013 פוצצה את הסיפור ברחבי העולם.

כך נראית הכתבה המחוקה של ynet בתוצאות החיפוש של גוגל ישראל:
מיסטר איקס


מכתב האגודה
דן יקיר
, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, סוג של צדיק בסדום, שלח מכתב דחוף אל היועץ המשפטי לממשלה. במכתב של עו"ד יקיר, שאותו אפשר למצוא בקלות רק בעזרת גוגל, נכתב בין השאר:


"דיווח זה מעלה חשש, שמא מדובר בעוד מקרה מדאיג, בו מוטל איפול מוחלט וגורף על מעצרו של אדם ואולי אף על העמדתו לדין. רק לפני חודשיים פנינו אליך בעניין משפטה של ענת קם, ולאחרונה אף נאלצנו להגיש לביהמ"ש בקשה להסיר את איסור הפרסום מעל מעצרו של אמיר מח'ול. מעצרים ומשפטים חשאיים אינם קבילים במדינה דמוקרטית חופשית; הם מאיימים באופן ממשי על שלטון החוק ופוגעים באופן עמוק באמון הציבור במערכת המשפט"

על פי מקורות זרים, שירות בתי הסוהר סירב להכחיש או לאשר את דבר קיומו של העציר המדובר. לא היה ידוע אם הוא יהודי, פלשתינאי, אזרח ישראלי או תושב ישראלי. לא ידוע אם הוא נולד כאן או הגיע מחו"ל. אפילו לא ידוע אם הוא עומד בפני משפט או שהוא יישאר מבודד שם לנצח. העציר כבר זכה לכינוי "מיסטר איקס" או "האסיר איקס", למרות שלא היה אסיר מעולם. מומחה מודיעין שהתראיין לדיילי טלגרף העריך שמדובר בפרשת ריגול, לא טרור.

צודק עו"ד יקיר: במדינה שמעמידה פנים כאילו היא דמוקרטיה, אין שום צידוק להטיל איפול מוחלט על מעצרו של אדם. לא ייתכן להמשיך להתנהג כמו "מדינת 1984" של ג'ורג' אורוול, לעצור אנשים בחשיכה ולאסור על כלי התקשורת לדווח על מעצרם, זהותם וסיפורם האישי. מדינות חשוכות כמו סין כבר למדו, בדרך הקשה, שיש מחיר כבד לצנזורה. ידו של גוגל מהירה יותר מכל עיתונאי, סוהר, סוכן או חייל.


חוקי עידן גוגל
מדינת השב"כ של ישראל, מתנגשת שוב בעוצמה בחוקי עידן גוגל:
לא ניתן להסתיר מידע מן האזרחים של המדינה מבלי להיתפס בקלקלתך, בסופו של דבר. הפרסום של הדיילי טלגרף מזיק למדינת ישראל הרבה יותר מן האדם שהתאבד או נרצח בעורמה, בתא המבודד של אגף 15 בכלא איילון. המידע על מיסטר איקס, למרות שהוסר פיזית מאתר ynet, מופץ בחופשיות באינטרנט וניתן להשגה תוך שנייה, בעזרת מנועי חיפוש בלתי-תלויים.


גאוני סוכנויות הביון, בגאוותם ובתאוות החשאיות האינסופית שלהם, משוכנעים כי הם עומדים מעל לחוק הישראלי והבינלאומי. הם ממש מאמינים כי יש צידוק לכל מעשה שיעשו בשם "בטחון המדינה". אולי הם עדיין סוברים כי המדינה שייכת להם, ולא לאזרחים. גופי המודיעין צריכים לחזור לכיתת הלימוד: הלגיטימיות שלהם נשאבת מן האזרחים, ובלי לגיטימציה ציבורית למעשיהם -- הכוללת בתוכה שקיפות מלאה ותום-לב -- אין לגופי המודיעין הישראלים כל תקומה.

הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין טען כי "מיסטר איקס" הוא הגנרל האיראני עלי-רזה אסגארי. בדיעבד, סילברסטיין פשוט טעה, או הוטעה על ידי מקור בטחוני ישראלי. גילוי שמו, והעובדה שהוא היה אזרח ישראלי בעל משפחה, מעוררת פלצות: האם המוסד והשב"כ שכחו את שלטון החוק? האם ראשי מערכת הביטחון מתעלמים לחלוטין מכל חוק הקובע כי לכל אדם מגיעה הזכות למשפט פומבי הוגן?


עוד קלינגברג?
בפרשת מרקוס קלינגברג, נאלץ הציבור הישראלי להמתין 10 שנים, מ-1983 ועד 1993, עד שהמדינה הואילה בטובה לספר לציבור הישראלי על אסיר בלתי-נראה, שהוא למעשה המרגל הסובייטי המצליח ביותר בתולדות המדינה. אף אחד לא יכול לטעון כיום שהאיפול התקשורתי על מאסרו של קלינגברג הועיל לבטחון המדינה. להיפך: הצנזורה על מאסרו של קלינגברג נבעה מרצון להסתיר מחדל מודיעיני ישראלי. במילים פשוטות מאוד: השב"כ לא רצה שהישראלים ידעו שהשב"כ פישל.

וכך כתב קלינברג על מאסרו החשאי:
"...ביום אחד, ברגע אחד, במשפט אחד - השתנו חיי. אותו רגע שבו אתה הופך מאדם חופשי - מדען, פרופסור, איש העולם הגדול - לחשוד, עציר, אסיר. לאיש קטן שכלוא בתא קטן, שאפילו את שמו וזהותו לקחו ממנו. באחת נמחק כל מה שהייתי ועשיתי ונותר רק מילה אחת: מרגל."

גם אם אדם נחשד בעבירה חמורה, הוא עדיין אדם. אפילו אם אדם ביצע פשע נוראי - הוא עדיין אדם. אפילו אייכמן לא ישב במעצר חשאי בישראל. מעצרו של יגאל עמיר מעולם לא הוסתר מן הציבור. גם ג'ק טייטל, שנחשד בביצוע מעשי טרור בעלי פוטנציאל נפיץ - נחשף בפני הציבור הישראלי.

לילה מרגלית, ראש תחום זכויות אדם בפלילים באגודה לזכויות האזרח בישראל, כתבה ב"העין השביעית" את המשפט המעניין הבא בנוגע לפרשה, בלי להתייחס אליה ישירות: "חשאיות המנסה לכסות על שרירות, רשלנות, חלמאות או אפילו סתם טעות מאיימת באופן ממשי לא רק על הדמוקרטיה, אלא גם על הביטחון הלאומי" (ההדגשות של 'חופש החיפוש'). מה יודעת גב' מרגלית יודעת על נסיבות מעצרו של מיסטר איקס?

השאלות המציקות
לאחר היוודע דבר מותו (התאבדות או רצח?) של מר בן זייגר/זייגיר (לפי מקורות זרים), נדרש הציבור הישראלי לפקוח את עינייו ולדרוש בירור הפרטים הבאים:
א) מי היה האיש? לפי התחקיר האוסטרלי - הוא היה סוכן "מוסד", אזרח אוסטרלי שגר בישראל.
ב) מדוע נעצר? ככל הנראה ביצע פעולה שסיכנה את ביטחון ישראל, אולי מכירת מידע לאיראנים.
ג) מדוע הוכנס לבידוד? המוסד רצה להסתיר את הפאשלה מן העולם.
ד) מדוע הסתירה המדינה את שמו וסיפורו מן הציבור? כיוון שממשלת אוסטרליה היתה מתערבת.
ה) מדוע לא ידעה משפחתו על מקום מעצרו? גם המשפחה, ככל הנראה, לא רצתה שהסיפור ייחשף.
ו) מדוע לא הועמד למשפט על פשעיו-לכאורה? כי המוסד והשב"כ מאמינים כי הם מעל לחוק.
ז) כיצד הצליח להתאבד אם שהה בתא מצולם ומתועד? שאלה זו טרם נפתרה (רשלנות? העלמת עין? כיבוי מצלמות? הרעלה?)
ח) למי יש עניין להסתיר את שמו ופרטיו מן העולם? המוסד, בעיקר.
ט) מיהם הגופים המעורבים בחטיפתו, מעצרו, בידודו והסתרת מותו? מוסד + שב"כ.
י) היכן הוא קבור? במלבורן, אוסטרליה.
יא) האם הודיע גורם רשמי כלשהו למשפחה על מותו בטרם-עת? ככל הנראה, המשפחה יודעת רק פרטים כלליים, והיא מסרבת לשתף פעולה מסיבות שונות (שמה יוכתם לנצח / איומים / סחיטה / הסכם פיצוי תמורת שתיקה).


השורה התחתונה
הגברים הקשוחים של השב"כ, המוסד והמשטרה "שכחו" שהם חיים בתקופה שבה גוגל סורק ללא הרף את המידע שהשלטון מנסה להחביא ממני וממך. מומחי המודיעין, הסיכול הממוקד, הכליאה והעינויים פשוט לא הפנימו את השינוי שהנהיג גוגל: הסתרת מידע חיוני מן הציבור היא פשע, ולציבור יש כלים טובים לגלות כל פשע כזה. לכן יש לפרסם באופן מיידי את פרטי הפרשה, לאפשר גישה חופשית להבנת סיפורו של העציר "מיסטר איקס", ולהפסיק את הסיוט האורוולי הזה.

הוסף רשומת תגובה
כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012