כך תרמה את יוטיוב: זיוף מספר צפיות

מנוע חיפוש הוידאו הגדול בעולם חשוף למניפולציות של יצרני תוכנות נכלוליים: זיוף מספר צפיות של כל סרטון אפשרי בעזרת שירותים שונים המוצעים ברחבי העולם, בתשלום כמובן; קידום סרטונים במנוע החיפוש של YouTube מזייף את הרייטינג, מנפח את המספרים ומפיל בפח את המשתמשים והתקשורת

מאמינים למספרי הצפיות ביוטיוב? תפסיקו להאמין.
מגוון תוכנות בתשלום וחברות שחוקיותן מוטלת בספק מציעות קידום סרטונים בצורה בלתי חוקית: ניפוח מספרים.

שירונט נחסם על ידי גוגל לזמן קצר

גוגל מנע גישה לאתר הליריקה הישראלי הפופולרי "שירונט" (shiron.net) בעזרת הכיתוב "אתר זה עלול להזיק למחשב שלך". לפי דו"ח של גוגל, ב-36 דפים שנבדקו על ידי גוגל הותקנה תוכנה זדונית דרך שירונט.

גוגל אינסטנט: מותו של כפתור החיפוש

גוגל שוב עושה את הבלתי-יאומן, והורגת את כפתור ה'חיפוש' לטובת מהפיכה אמיתית בממשק המשתמש: התוצאות מוצגות תוך כדי הקלדה, תוך חיזוי כוונות המשתמש

צעד קטן לגוגל, צעד גדול לאנושות: מנוע החיפוש המוביל בעולם מחזק את מעמדו מול קואליציית מיקרוסופט-יאהו ("בינג") באמצעות שיכלול מהפכני. הפעם זהו גוגל "אינסטנט" (Google Instant), תוסף לחווית החיפוש של גוגל, המציע תוצאות חיפוש תוך כדי הקלדה, תוך כדי חיזוי-מראש של כוונות המחפש.

חרקירי: מנוע החיפוש של וואלה

וואלה כל כך לא בטוחה באיכות מנוע החיפוש שלה, עד שהיא מציעה בתוצאותיה חיפוש חלופי במדריך העסקים של בזק באינטרנט; למה בעצם? בזק בינלאומי היא גם בעלת מניות ב"וואלה", ולכן הפלונטר

מי שמחפש "ביטוח" במנוע החיפוש של וואלה, מקבל:
1) שלושה קישורים ממומנים
2) הצעה לחפש 'ביטוח' במנוע החיפוש של בזק (b144)
3) תוצאות חיפוש של "יאהו"

זהו, למעשה, חרקירי באינטרנט. וואלה מעבירה את הקהל שלה אל מפרסמים חיצוניים. לאחר מכן היא מעבירה את השאריות אל חברת בזק, שהיא בעלת עניין בחברה (בזק בינלאומי מחזיקה 45% מחברת וואלה תקשורת). בסוף, מקבלים גולשי וואלה תוצאות חיפוש טבעיות בשיתוף יאהו, גם היא חברה חיצונית.

עוקץ יום הולדת לגוגל - לא זכית ולא נעליים

ספאמרים בינלאומיים החלו להשתמש ב"גוגל טרנסלייט" כדי לתרגם הודעות "עוקץ" (בשם גוגל) מאנגלית לעברית, וכך לפתות ישראלים ליפול בפח; כך תזהו כל תרמית

מונית הכסף - נערות הליווי - הראיה המפלילה

התוכנית "מונית הכסף" מואשמת כי השפילה שלוש בחורות אתיופיות בכיתוב "נערות הליווי", שהוצג בפורטל הסלולרי של אורנג'. הבלוג "חופש החיפוש" מביא כאן את הראיה המפלילה: הטקסט שהופיע באתר אורנג' (ונסרק ע"י גוגל), עד שהוסר בעקבות הסקנדל

בהצלחה בתביעת לשון הרע, אדוה זימרו, דליה וממית: בעזרת חיפוש מדויק ב"גוגל" ניתן לראות כאן את המילים "נערות הליווי" המתייחסות במדויק לפרק 5 בתוכנית 'מונית הכסף' בהנחיית עידו רוזנבלום. שידורי קשת יהיו חייבים להסביר כיצד הגיע הכיתוב המשפיל הזה לפורטל הסלולרי של אורנג'.

אוריה קליסה - מבחן באופטימיזציה של סלקום

אוריה קליסה הפכה כוכבת. הבחורה מרמלה שהשתתפה בקמפיין "אהבה ראשונה" של סלקום, התפרסמה בגלל אישיותה הטבעית והכובשת. לכאורה, סיבה למסיבה: הקמפיין ממריא.

אבל סלקום פישלה לפחות במובן אחד: מי שרוצה לצפות בסרטון של קליסה באתר הייעודי של 'אהבה ראשונה', פשוט לא מוצא את הידיים והרגליים. קשה למצוא את אוריה בתוך אוקיינוס הסרטונים.

מצד שמאל, למטה, יש תיבת חיפוש שבה אפשר להקליד שמות, אבל זה לעג לרש. רוב הגולשים ירימו ידיים, בעיקר הצעירים שבהם.

גוגל ספרים בעברית - בעיות קיטלוג

פרויקט "גוגל ספרים" הושק השנה בגרסתו העברית; עיון מהיר בקטגוריות מגלה ש'גוגל' עדיין מתקשה מאוד בקיטלוג הספרים לפי נושא. חוסר האונים של גוגל מעיד על גבולותיה של התבונה המלאכותית

ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, היה מופתע למצוא את הספר "ימי נתניהו" מככב בקטגוריית ה"נסיעות", בגרסה העברית החדשה של "גוגל ספרים". הספר, מאת נחום ברנע, הוא לא היחיד שנזרק למדף שגוי. אם 'גוגל ספרים' היתה חנות ספרים אמיתית, הלקוחות היו עוזבים אותה תוך חמש דקות.

תן לרובוט לכתוב בשבילך את המודעות

זה מה שקורה כאשר נותנים לשירותי תרגום אוטומטיים, כמו למשל "גוגל טרנסלייט" (Google Translate), את הסמכות לכתוב את המודעות שלך בצורה סטטיסטית, ללא מגע יד אדם:

"הספר המלון שלך באינטרנט תל אביב. שמור עד 75% על הזמנתך!"

צנזורת מנועי חיפוש בפעולה: בינג סין

לעתים נדירות אפשר לראות בעיניים את הצנזורה הסינית בפעולה. התוצאה זמינה לכל דורש בגרסה הסינית של "בינג", מנוע החיפוש הבינלאומי של מיקרוסופט.

רק חפשו בגרסה הסינית של מנוע 'בינג' את הביטוי "פאלון גונג" באנגלית, ותוכלו לראות איך חברת התוכנה האמריקנית משתפת פעולה עם המדינה בעלת כמות הפרות זכויות האדם הגבוהה ביותר בעולם כיום. הנהלת מיקרוסופט החליטה "להתפשר" על עקרונותיה הנעלים, להיות חלק ממערך הדיכוי השלטוני בסין, והכל - כדי לעשות כסף מפרסום ושיווק באינטרנט.

מלחמת גוגל-סין על ציר הזמן

המאבק בין מנוע החיפוש הגדול בעולם ובין המפלגה הקומוניסטית של סין, מסודר כרונולוגית

מאריסה מאייר בישראל: ראיון + וידאו

מאריסה מאייר, סגנית נשיא (VP) לפיתוח מוצרי חיפוש וחווית משתמש ב"גוגל" העולמית, הגיעה לישראל וקיימה מסיבת עיתונאים קצרה במסגרת כנס המפתחים "דבפסט" (DevFest) שהתקיים באיירפורט סיטי. לפניכם ראיון וקטע וידאו מתוך המפגש הקצר

לא קל להיות בכיר בגוגל היום. העיתונאים שהקיפו את מאריסה מאייר בביקורה הקצר בישראל ידעו להציג שאלות קשות בנושאים לא נעימים, שאפילו אישה חביבה כמו מאייר התקשתה לספק להן תשובות טובות.

פרשת מיסטר איקס - בן זייגר: מדינת ישראל נגד גוגל, פרק 9999

על פי מקורות זרים ומקומיים, עציר ללא שם היה עצור בישראל עד שהתאבד בסוף 2010. לפי תחקיר שפורסם בפברואר 2013 באוסטרליה, הוא היה סוכן "מוסד" יהודי שסרח. שמו האמיתי של האיש הוא בן זייגר / זיגייר (Zygier); בישראל נקרא האיש "בן אלון", והוא החזיק בשם נוסף: "בן אלן". המדינה סירבה למסור את שמו, גם לאחר מותו. בתי המשפט מאשרים את בקשות מערכת הבטחון להעלים את המידע מן הציבור. "ידיעות אינטרנט" ו"וואלה חדשות" נאלצו למחוק לפחות 2 כתבות בנושא, במה שהופך כבר ריטואל קבוע. אבל מדינת ישראל שוב שכחה את גוגל, שמאפשר לנו לגלות את הסקנדל בחיפוש מהיר אחד

[פורסם לראשונה ב-22 יוני, 2010. עודכן שוב ב-12 פברואר, 2013]

מעניין מה גורם לעציר (ולא אסיר) אלמוני, שמדינת ישראל מכחישה את מאסרו, להתאבד לאחר מעצר ממושך מאוד בתא מבודד. אולי זו העובדה שהוא מנותק ממשפחתו? מידידו? מעורך דין? מן המדינה שלו? שהמדינה מכחישה את קיומו? שאף אחד לא יודע מיהו?

גוגל המעוצב - הסרת תמונת רקע

גוגל, מנוע החיפוש החסכוני, שתמיד התגאה בעיצוב מינימליסטי, לא עמד בלחץ והעלה עמוד בית מעוצב, במאמץ נואל להתחרות במנוע החיפוש "בינג" של מיקרוסופט. מה עושים כדי לחזור לעיצוב הלבן, הישן והטוב שלנו? לפניכם מגוון פתרונות טכניים פשוטים יותר ופחות

הניסוי החזיק מעמד פחות מ-24 שעות עד שהנהלת גוגל החליטה להפסיק את התעללות בציבור המחפשים. הביטוי "הסרת רקע גוגל" באנגלית (remove google background) הפך למונח ה-7 בפופולריות שלו בגוגל. החבר'ה בגוגל הבינו.

אז במקרה שהאסון יחזור להטריד אותנו, הנה כמה דרכים לגאולה.

רשימת ההרוגים, הפצועים והעצורים של המשט לעזה: מדינת ישראל נגד גוגל, פרק 9124

מדינת ישראל שוב מסתירה מידע קריטי, שמנוע חיפוש כמו 'גוגל' חושף תוך דקה: הצנזורה מונעת מן העולם לדעת את זהותם של ההרוגים, הפצועים, העצורים והמעוכבים שהשתתפו במשט לעזה - חלקם אזרחי ישראל; משפחות הקורבנות לא יודעות דבר, והעיתונות הממוסדת שוב מנועה מלדווח על הצנזורה השערורייתית

כרגיל, ארגוני זכויות אדם ישראלים ובינלאומיים מדווחים על הצנזורה הישראלית החדשה, ואת המידע שהם משחררים אפשר למצוא בחיפוש פשוט באינטרנט.

"עדאלה", המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, חושף מידע שאותו כלי התקשורת והעיתונים הגדולים אפילו לא יכולים להזכיר, ככל הנראה בגלל צו איסור פרסום.

בעתירה דחופה של עדאלה נשאלות השאלות הבאות:

הונאת קליקים - תופעת הקליקים האסורים

מאמר בסיסי זה נכתב ב-2006, ומוקדש ל"מתחילים". הוא פורסם בבלוג הישן, שכבר לא קיים עוד.

הונאת קליקים (Click Fraud) היא אחת התופעות המטרידות ביותר בעולם השיווק במנועי החיפוש. השיטה הנפוצה, עד כה, היתה להשתמש בתוכנות מיוחדות ("קליק-בוטס") שמייצרות קליקים מלאכותיים בתדירות אקראית, כך שמנגנוני ההגנה של מנועי החיפוש הגדולים לא יוכלו להבחין בין הקליקים המלאכותיים ובין הקליקים האמיתיים.

שיטה נפוצה נוספת לייצור של קליקים בלתי-חוקיים היא שכירת "פועלים שחורים", רובם במדינות העולם השלישי, כגון הודו, סין, דרום קוריאה או מלזיה. בשנתיים האחרונות הצטרפו לרשימה המפוקפקת הזאת גם בוצואנה, מונגוליה ואפילו סוריה. עם זאת, גם באירופה ובארה"ב ישנם אנשים רבים שעושים את אותה עבודה כעיסוק צדדי, מחוץ לשעות העבודה הרגילות.

מניפסט הנקניקיות: מכתב פתוח על הונאת קליקים

[פורסם ב-12/2/07 ועדיין רלוונטי מאוד]

"לאנשים שנהנים לאכול נקניקיות ולציית לחוקים, לא מומלץ לראות איך עושים אותם"

(אוטו פון ביסמרק, קאנצלר פרוסיה)

"מניפסט הנקניקיות" (The Sausage Manifesto) הוא מכתב פתוח של עו"ד ג'פרי רורז אל כל חברות החיפוש הגדולות, ובראשן גוגל, יאהו וכמובן מיקרוסופט. המניפסט פורסם לראשונה בכנס אסטרגטיות מנועי חיפוש בשיקגו, בסוף 2006. מטרתו של המניפסט: לקדם את הדיון הציבורי סביב סוגייה חשובה - הונאת קליקים.

למה נקניקיות? מפני שע"פ רורז (נשיא חברת אופטיאם), מנהלי מנועי החיפוש רוצים למנוע מציבור המפרסמים והמשתמשים של מנועי החיפוש את המידע על מקור הקליקים שלהם. ממש כפי שהדיקטטור הגרמני הקשוח ביסמרק האמין שהציבור לא צריך לדעת איך מייצרים חוקים (או נקניקיות), כך הדיקטטורים של תאגידי החיפוש לא מאמינים, ככל הנראה, שאנחנו צריכים לדעת מה קורה באמת מאחורי הקלעים של הקישורים הממומנים.

הנה 11 העקרונות של מניפסט הנקניקיות, בעיבוד ראשון לעברית ישראלית:

הונאת קליקים - דוגמה ישראלית אמיתית

פורסם לראשונה ב-2007, אבל כמעט שום דבר לא השתנה מאז.

כאשר קוראים בעיתון או באינטרנט על "הונאת קליקים" (Click Fraud), זה נשמע כמו משהו שקיים רק מעבר לים: בארה"ב, אנגליה או סתם בכל מקום שהוא לא ישראל.
אבל הונאת קליקים היא גם תופעה ישראלית, כואבת ובכלל לא זולה.

הנה דוגמה אמיתית של אחד מן הלקוחות שאיתם אני עובד: בדו"ח החודשי האחרון שהוצאנו עבור הלקוח מגוגל, התגלו 462 קליקים בלתי חוקיים. מכיוון שכל קליק עלה ללקוח בממוצע 1.5 ש"ח, הרי שעלות הקליקים המזוייפים היתה 700 ש"ח לערך. עלות זו, יש לציין, לא נגבתה מן הלקוח המפרסם, אך ורק מכיוון שגוגל הודה בקיומם של קליקים אלו.

אם 700 ש"ח בחודש לא נראה לכם כמו הרבה כסף, הרי שמדובר ב-8,400 ש"ח לשנה. זהו למעשה תלוש משכורת חודשי מיותר שאנחנו עשויים לשלם (בלי לדעת) לגוגל, ולשותפיו העסקיים האלמוניים אי-שם ברחבי האינטרנט, שנהנים מן התזרימים הפיקטיביים הזה. אף עסק בישראל לא רוצה להעביר את ההכנסות שלו לחברה אחרת, בוודאי לא אם מדובר בהונאה טכנולוגית מתוחכמת.

הבעיה היא שזהו רק קצה הקרחון. גוגל מוכן להודות בקיומם של 462 קליקים בלתי-חוקיים בחודש האחרון, ובכך הוא למעשה מוותר על גביית התשלום בעבורם. אך לא ברור כיצד הגיעה המערכת של גוגל לחישוב זה. בדו"ח הרשמי כותב גוגל ששיעור הקליקים המזוייפים היה 2.39% מכלל הקליקים ששילם הלקוח. אבל מחקרים סטטיסטיים בכל העולם מדווחים על שיעור הונאת קליקים ממוצע של 10-15%. האם מדובר רק ב-462 קליקים מזוייפים לחודש, או שמא מדובר ב-800 או ב-1,000, רחמנא ליצלן?

במילים פשוטות: מישהו, ככל הנראה, מספר לנו רק חלק מן האמת.


קחו לדוגמה את פייקזילה, תוכנה זדונית במיוחד, שכל אחד יכול לקנות אותה באינטרנט. מדובר ב"קליקבוט" קלאסי - התוכנה מייצרת כמויות עצומות של קליקים מזויפים עבור כל מי שרוצה להתפרנס מפרסום מקוון בצורה בלתי חוקית. יש לך אתר עם מודעות אדסנס של גוגל? אין בעיה - קח את פייקזילה ותתחיל לנפח לעצמך את ההכנסות בצורה פלילית לגמרי.

הונאת הקלקות: עסק משתלם עבור גוגל, יאהו ושות'
בניגוד לחברות האשראי, שסובלות מכל מקרה של הונאה בכרטיס אשראי, חברות פרסום כמו גוגל, יאהו ודומותיה מרוויחות מאות מליוני דולרים מן ההונאה הזאת. אין להן אינטרס חזק במיוחד לעצור את התופעה, מכיוון שרוב המשתמשים כלל לא יודעים על קיומה. מרבית מקרי ההונאה מגיעים מרשת הפרסום והתוכן של גוגל: אנשים שיושבים בבית או במשרד, מנפחים את הכנסות הפרסום שלהם בעזרת שימוש פלילי ב"קליקבוטים", רשתות של מקליקנים משועממים ואוסף של כלים טכנולוגיים ערמומיים. 

ה-FBI כבר הודה שחקירת התחום נמצאת בחיתוליה.

מרבית המפרסמים בגוגל, יאהו וכו' עיוורים לחלוטין להיקף תופעת הקליקים הבלתי-חוקיים, ואלו שרוצים לרדת לעומקו של העניין נאלצים לשלם כסף רב כדי לרכוש תוכנות, להעסיק תכנתים ולנתח את הנתונים כמו שצריך. זה גם לא זול לנהל התכתבות ארוכה ומתישה עם מנועי החיפוש כדי לקבל פיצוי, החזר או אפילו טיפול יעיל באתרים המבצעים את רוב ההונאות.

קחו, לדוגמה, לקוח ישראלי אחר שעבדתי איתו בחודשים האחרונים. הוא יושב יום-יום על הסטטיסטיקות של האתר שלו, ומזהה בוודאות מקרים של קליקים מזוייפים. הוא יודע לזהות כל נפילה חשודה בנתוני ההצלחה של מסע הפרסום שלו ב"גוגל", ומסוגל אף לומר שמקור ההקלקות המזויפות הוא במתחרים ישירים שלו. 

המתחרים מרוקנים את תקציב הפרסום שלו, מוציאים אותו מהתחרות - ועל ידי כך משפרים את מצבם. אבל ללקוח ישראלי שכזה אין למי לפנות. אף אחד לא מחזיר את מלוא כספו, וקשה לו להוכיח את אמיתות ההונאה. משטרת ישראל, כמובן, אינה עוסקת בהונאת קליקים. תוכניות כמו שומר-מסך או כלבוטק לא יוכלו לתפוס את העבריין, כי הוא לא מסתובב ברחובות.


עצימת עיניים מול חוסר-אונים
מה שמרגיז בעיקר את המפרסמים שנפלו קורבן להונאת קליקים הוא לא רק היקף הנזק הכלכלי, אלא העובדה שההונאה מתרחשת תחת שקט תעשייתי ובלי גילוי נאות. בעוד מנועי החיפוש הגדולים מעמידים פנים כאילו התופעה מטופלת כראוי, קורבנות של הונאת קליקים חשים זעם וחוסר-אונים מול מה שנראה כמו שוד וירטואלי בחסות התאגידים הגדולים ביותר בארה"ב.

כל הכתבות והדיווחים שהתפרסמו על הונאת קליקים בחו"ל משרטטות תמונה של "עצימת עיניים" חלקית מצד הנהלות מנועי החיפוש. התגובות של סמנכ"לים ומנהלי מחלקות בגוגל וביאהו, כאילו הסיפור "ניתן לניהול", כבר אינן משכנעות. אנליסטים בכירים ומומחים בענף הפרסום באינטרנט כבר יודעים שכל גילוי נאות על זיופים, הונאות וגניבות לא עושה טוב למחיר המניה של יקירי עמק הסיליקון. כל דיווח על חור במודל הפרסום של האינטרנט מלחיץ מאוד את וול-סטריט, ובעקיפין גם את כל רשתות השותפים של חברות החיפוש. 

גוגל, למשל, מצהיר בעמוד הבית של מערכת אדוורדז: "שלם רק אם אנשים לוחצים על המודעות שלך". אך מאות אלפי מפרסמים תמימים כלל לא יודעים שחלק מן ההקלקות אינן מתבצעות על ידי אנשים, אלא על ידי תוכנות אוטומטיות שגונבות כסף מן המפרסמים.

עובדות כואבות על הונאת קליקים
כפי שמסכמת ג'סי סטריצ'יאולה מחברת "אלכמיסט מדיה", אחת מן המומחיות הגדולות בארה"ב לחקירת הונאת קליקים, אלו העובדות לסיכום שנת 2006:

1) הן מנועי החיפוש והן המפרסמים מסכימים שקיימת תופעה של הונאת קליקים

2) הן מנועי החיפוש והן המפרסמים מסכימים שאין לחייב בתשלום את המפרסמים על קליקים שאינם חוקיים ו/או אמיתיים

3) מנהלי מנועי החיפוש אמרו ללקוחותיהם במשך שנים שהמערכות שלהם מוגנות, מאובטחות ומסוגלות להגן ביעילות על המפרסמים

4) רק לאחרונה החלו מנהלי מנועי החיפוש להודות בעובדה שאין להם את היכולת לזהות מספיק קליקים מזוייפים, כיוון שאין להם גישה ישירה לאתרי המפרסמים

השאלה, אם כן, היא פשוטה: האם מנועי החיפוש מתכוונים להחזיר ללקוחותיהם את הכסף שנגנב מהם, או שהם מתכוונים להמשיך להכחיש, לעצום עיניים, לחשוש מנפילת המנייה שלהם, להעמיד פנים כאילו מודל ה"תשלום לפי קליק" הוא מושלם -- ולא לומר את כל האמת לציבור המפרסמים?

גוגל מוכרת ספרים, בניגוד לחזון שלה

גוגל הודיעה שתפתח בסוף יוני השנה חנות ספרים בשם "גוגל אדישנס" (Google Editions); רק חבל שהיא מנוגדת לחזון החברה, המדבר על גישה אוניברסלית למידע; מה יעשה מי שאין לו כסף לשלם?

במסגרת פרויקט גוגל ספרים, סרקה גוגל בשנים האחרונות מאות אלפי ספרים, במטרה לאפשר לכל אחד לקרוא אותם בחינם. החזון היה ונשאר גרנדיוזי, בעיקר בגלל שהוא כלל בתוכו את המילה "חינם", שאותו סופרים וסוחרים לא אוהבים.

הסופרים ונציגיהם לא הסכימו למהלך של גוגל. הטיעון היה פשוט: אף אחד לא הרשה לגוגל להעתיק את כל הספרים בעולם ולאכסן אותם על שרתיה. החוק לא לטובתה של גוגל, והפרויקט נותר תקוע גם בימים אלו. אז איך משחררים את הפקק? מתחילים להתעסק עם כסף, ונכנסים לענף שאותו רצית לשנות מן היסוד.

פרשת אמיר מחול: מדינת ישראל נגד גוגל - פרק 4687

מה משותף למוריס טלנסקי, אהוד אולמרט, ג'ק טייטל, ענת קם ואמיר מחול? על כולם הוציאה מדינת ישראל צווי איסור פרסום, שהופרו מיד באינטרנט והפכו לבדיחה עצובה