‏הצגת רשומות עם תוויות click fraud. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות click fraud. הצג את כל הרשומות

16.5.2010

הונאת קליקים - תופעת הקליקים האסורים

מאמר בסיסי זה נכתב ב-2006, ומוקדש ל"מתחילים". הוא פורסם בבלוג הישן, שכבר לא קיים עוד.

הונאת קליקים (Click Fraud) היא אחת התופעות המטרידות ביותר בעולם השיווק במנועי החיפוש. השיטה הנפוצה, עד כה, היתה להשתמש בתוכנות מיוחדות ("קליק-בוטס") שמייצרות קליקים מלאכותיים בתדירות אקראית, כך שמנגנוני ההגנה של מנועי החיפוש הגדולים לא יוכלו להבחין בין הקליקים המלאכותיים ובין הקליקים האמיתיים.

שיטה נפוצה נוספת לייצור של קליקים בלתי-חוקיים היא שכירת "פועלים שחורים", רובם במדינות העולם השלישי, כגון הודו, סין, דרום קוריאה או מלזיה. בשנתיים האחרונות הצטרפו לרשימה המפוקפקת הזאת גם בוצואנה, מונגוליה ואפילו סוריה. עם זאת, גם באירופה ובארה"ב ישנם אנשים רבים שעושים את אותה עבודה כעיסוק צדדי, מחוץ לשעות העבודה הרגילות.

מניפסט הנקניקיות: מכתב פתוח על הונאת קליקים

[פורסם ב-12/2/07 ועדיין רלוונטי מאוד]

"לאנשים שנהנים לאכול נקניקיות ולציית לחוקים, לא מומלץ לראות איך עושים אותם"
(אוטו פון ביסמרק, קאנצלר פרוסיה)
"מניפסט הנקניקיות" (The Sausage Manifesto) הוא מכתב פתוח של עו"ד ג'פרי רורז אל כל חברות החיפוש הגדולות, ובראשן גוגל, יאהו וכמובן מיקרוסופט. המניפסט פורסם לראשונה בכנס אסטרגטיות מנועי חיפוש בשיקגו, בסוף 2006. מטרתו של המניפסט: לקדם את הדיון הציבורי סביב סוגייה חשובה - הונאת קליקים.

למה נקניקיות? מפני שע"פ רורז (נשיא חברת אופטיאם), מנהלי מנועי החיפוש רוצים למנוע מציבור המפרסמים והמשתמשים של מנועי החיפוש את המידע על מקור הקליקים שלהם. ממש כפי שהדיקטטור הגרמני הקשוח ביסמרק האמין שהציבור לא צריך לדעת איך מייצרים חוקים (או נקניקיות), כך הדיקטטורים של תאגידי החיפוש לא מאמינים, ככל הנראה, שאנחנו צריכים לדעת מה קורה באמת מאחורי הקלעים של הקישורים הממומנים.

הנה 11 העקרונות של מניפסט הנקניקיות, בעיבוד ראשון לעברית ישראלית:

הונאת קליקים - דוגמה ישראלית אמיתית

פורסם לראשונה ב-2007, אבל כמעט שום דבר לא השתנה מאז.

כאשר קוראים בעיתון או באינטרנט על "הונאת קליקים" (Click Fraud), זה נשמע כמו משהו שקיים רק מעבר לים: בארה"ב, אנגליה או סתם בכל מקום שהוא לא ישראל.
אבל הונאת קליקים היא גם תופעה ישראלית, כואבת ובכלל לא זולה.

הנה דוגמה אמיתית של אחד מן הלקוחות שאיתם אני עובד: בדו"ח החודשי האחרון שהוצאנו עבור הלקוח מגוגל, התגלו 462 קליקים בלתי חוקיים. מכיוון שכל קליק עלה ללקוח בממוצע 1.5 ש"ח, הרי שעלות הקליקים המזוייפים היתה 700 ש"ח לערך. עלות זו, יש לציין, לא נגבתה מן הלקוח המפרסם, אך ורק מכיוון שגוגל הודה בקיומם של קליקים אלו.

אם 700 ש"ח בחודש לא נראה לכם כמו הרבה כסף, הרי שמדובר ב-8,400 ש"ח לשנה. זהו למעשה תלוש משכורת חודשי מיותר שאנחנו עשויים לשלם (בלי לדעת) לגוגל, ולשותפיו העסקיים האלמוניים אי-שם ברחבי האינטרנט, שנהנים מן התזרימים הפיקטיביים הזה. אף עסק בישראל לא רוצה להעביר את ההכנסות שלו לחברה אחרת, בוודאי לא אם מדובר בהונאה טכנולוגית מתוחכמת.

הבעיה היא שזהו רק קצה הקרחון. גוגל מוכן להודות בקיומם של 462 קליקים בלתי-חוקיים בחודש האחרון, ובכך הוא למעשה מוותר על גביית התשלום בעבורם. אך לא ברור כיצד הגיעה המערכת של גוגל לחישוב זה. בדו"ח הרשמי כותב גוגל ששיעור הקליקים המזוייפים היה 2.39% מכלל הקליקים ששילם הלקוח. אבל מחקרים סטטיסטיים בכל העולם מדווחים על שיעור הונאת קליקים ממוצע של 10-15%. האם מדובר רק ב-462 קליקים מזוייפים לחודש, או שמא מדובר ב-800 או ב-1,000, רחמנא ליצלן?

במילים פשוטות: מישהו, ככל הנראה, מספר לנו רק חלק מן האמת.


קחו לדוגמה את פייקזילה, תוכנה זדונית במיוחד, שכל אחד יכול לקנות אותה באינטרנט. מדובר ב"קליקבוט" קלאסי - התוכנה מייצרת כמויות עצומות של קליקים מזויפים עבור כל מי שרוצה להתפרנס מפרסום מקוון בצורה בלתי חוקית. יש לך אתר עם מודעות אדסנס של גוגל? אין בעיה - קח את פייקזילה ותתחיל לנפח לעצמך את ההכנסות בצורה פלילית לגמרי.




הונאת הקלקות: עסק משתלם עבור גוגל, יאהו ושות'
בניגוד לחברות האשראי, שסובלות מכל מקרה של הונאה בכרטיס אשראי, חברות פרסום כמו גוגל, יאהו ודומותיה מרוויחות מאות מליוני דולרים מן ההונאה הזאת. אין להן אינטרס חזק במיוחד לעצור את התופעה, מכיוון שרוב המשתמשים כלל לא יודעים על קיומה. מרבית מקרי ההונאה מגיעים מרשת הפרסום והתוכן של גוגל: אנשים שיושבים בבית או במשרד, מנפחים את הכנסות הפרסום שלהם בעזרת שימוש פלילי ב"קליקבוטים", רשתות של מקליקנים משועממים ואוסף של כלים טכנולוגיים ערמומיים. 

ה-FBI כבר הודה שחקירת התחום נמצאת בחיתוליה.

מרבית המפרסמים בגוגל, יאהו וכו' עיוורים לחלוטין להיקף תופעת הקליקים הבלתי-חוקיים, ואלו שרוצים לרדת לעומקו של העניין נאלצים לשלם כסף רב כדי לרכוש תוכנות, להעסיק תכנתים ולנתח את הנתונים כמו שצריך. זה גם לא זול לנהל התכתבות ארוכה ומתישה עם מנועי החיפוש כדי לקבל פיצוי, החזר או אפילו טיפול יעיל באתרים המבצעים את רוב ההונאות.

קחו, לדוגמה, לקוח ישראלי אחר שעבדתי איתו בחודשים האחרונים. הוא יושב יום-יום על הסטטיסטיקות של האתר שלו, ומזהה בוודאות מקרים של קליקים מזוייפים. הוא יודע לזהות כל נפילה חשודה בנתוני ההצלחה של מסע הפרסום שלו ב"גוגל", ומסוגל אף לומר שמקור ההקלקות המזויפות הוא במתחרים ישירים שלו. 

המתחרים מרוקנים את תקציב הפרסום שלו, מוציאים אותו מהתחרות - ועל ידי כך משפרים את מצבם. אבל ללקוח ישראלי שכזה אין למי לפנות. אף אחד לא מחזיר את מלוא כספו, וקשה לו להוכיח את אמיתות ההונאה. משטרת ישראל, כמובן, אינה עוסקת בהונאת קליקים. תוכניות כמו שומר-מסך או כלבוטק לא יוכלו לתפוס את העבריין, כי הוא לא מסתובב ברחובות.


עצימת עיניים מול חוסר-אונים
מה שמרגיז בעיקר את המפרסמים שנפלו קורבן להונאת קליקים הוא לא רק היקף הנזק הכלכלי, אלא העובדה שההונאה מתרחשת תחת שקט תעשייתי ובלי גילוי נאות. בעוד מנועי החיפוש הגדולים מעמידים פנים כאילו התופעה מטופלת כראוי, קורבנות של הונאת קליקים חשים זעם וחוסר-אונים מול מה שנראה כמו שוד וירטואלי בחסות התאגידים הגדולים ביותר בארה"ב.

כל הכתבות והדיווחים שהתפרסמו על הונאת קליקים בחו"ל משרטטות תמונה של "עצימת עיניים" חלקית מצד הנהלות מנועי החיפוש. התגובות של סמנכ"לים ומנהלי מחלקות בגוגל וביאהו, כאילו הסיפור "ניתן לניהול", כבר אינן משכנעות. אנליסטים בכירים ומומחים בענף הפרסום באינטרנט כבר יודעים שכל גילוי נאות על זיופים, הונאות וגניבות לא עושה טוב למחיר המניה של יקירי עמק הסיליקון. כל דיווח על חור במודל הפרסום של האינטרנט מלחיץ מאוד את וול-סטריט, ובעקיפין גם את כל רשתות השותפים של חברות החיפוש. 

גוגל, למשל, מצהיר בעמוד הבית של מערכת אדוורדז: "שלם רק אם אנשים לוחצים על המודעות שלך". אך מאות אלפי מפרסמים תמימים כלל לא יודעים שחלק מן ההקלקות אינן מתבצעות על ידי אנשים, אלא על ידי תוכנות אוטומטיות שגונבות כסף מן המפרסמים.


עובדות כואבות על הונאת קליקים
כפי שמסכמת ג'סי סטריצ'יאולה מחברת "אלכמיסט מדיה", אחת מן המומחיות הגדולות בארה"ב לחקירת הונאת קליקים, אלו העובדות לסיכום שנת 2006:

1) הן מנועי החיפוש והן המפרסמים מסכימים שקיימת תופעה של הונאת קליקים

2) הן מנועי החיפוש והן המפרסמים מסכימים שאין לחייב בתשלום את המפרסמים על קליקים שאינם חוקיים ו/או אמיתיים

3) מנהלי מנועי החיפוש אמרו ללקוחותיהם במשך שנים שהמערכות שלהם מוגנות, מאובטחות ומסוגלות להגן ביעילות על המפרסמים

4) רק לאחרונה החלו מנהלי מנועי החיפוש להודות בעובדה שאין להם את היכולת לזהות מספיק קליקים מזוייפים, כיוון שאין להם גישה ישירה לאתרי המפרסמים

השאלה, אם כן, היא פשוטה: האם מנועי החיפוש מתכוונים להחזיר ללקוחותיהם את הכסף שנגנב מהם, או שהם מתכוונים להמשיך להכחיש, לעצום עיניים, לחשוש מנפילת המנייה שלהם, להעמיד פנים כאילו מודל ה"תשלום לפי קליק" הוא מושלם -- ולא לומר את כל האמת לציבור המפרסמים?

4.5.2010

הונאת המרות: הדור הבא של הונאת הקלקות

גוגל עדיין לא הגיבה על הגילוי המרעיש של פרופ' בן אדלמן, המתמחה בחקר רוגלות (Spyware): מערכת הפרסום של גוגל חשופה לתרמית מתוחכמת במיוחד, המסוגלת לקחת קרדיט על תנועת לקוחות טבעית באתרי מסחר, ולייחס אותה לפרסום של גוגל. התוצאה: גוגל עושה כסף על עסקאות שלא היתה קשורה אליהן, וכך מרמה לכאורה את לקוחותיה

20.9.2007

הונאות קליקים בעלייה: קליקבוטים עובדים שעות נוספות


פורסם במקור ב-12/08/2007

חברת קליק פורנסיקס, המפעילה רשת לזיהוי ובקרת הונאות קליקים (Click Fraud) בקרב 4,000 מפרסמים וסוכנויות פרסום באינטרנט, טוענת כי ממוצע הונאת ההקלקות ברשת ממשיך לעלות. ברבעון השני של 2007 עמד הממוצע הכולל על 15.8% של קליקים מזויפים.



ברבעון הראשון של 2007 עמד הממוצע הכולל של ההונאות על 14.8%, וברבעון השני של 2006 עמד אותו נתון על 14.1%. לפי נתונים אלו, העלייה היא מובהקת והדרגתית. לטענת החברה, הוכפלה התנועה המזויפת המגיעה מתוכנות הקלקה המכונות "קליקבוטים" (Click-Bots).



ברוב המקרים, משתמשים ה"בוטים" במחשבים של משתמשים תמימים, כדי לייצר תנועה מלאכותית. המשתמשים אינם יודעים כי המחשב שלהם מנוצל למטרות פליליות. חשוב להדגיש כי הונאת קליקים היא פשע לכל דבר ועניין. אין מדובר בטריק משעשע של האקרים, או עוולה מסחרית שדינה פיצוי כספי בלבד. על פי חוק המחשבים הישראלי, העונש על עבירה זו הוא חמש שנות מאסר. אף ישראלי לא הועמד לדין על עבירה זו, עד היום.



על פי נתוני ה-FBI בארה"ב, קרוב למליון מחשבים נפלו קורבן לתוכנות הקלקה ו/או "בוטים" שונים הנעזרים במחשבים מחוברים לאינטרנט כדי לבצע פעולות הונאה. בזמן שחברות החיפוש הגדולות שוכרות יח"צנים כדי לשכנע את וול סטריט שהבעיה נמצאת תחת שליטה, נראה שיעילותם של הגורמים הפליליים רק גוברת. מנכ"ל קליק פורנסיקס, טום קאת'ברט, אומר כי בעיית הונאת הקליקים רק מחריפה עם הזמן, ואינה משתפרת כלל.



רשתות התוכן מוצפות בהונאות



עבור מנועי חיפוש גדולים כמו "גוגל" או "יאהו", רשתות תוכן הן מקור הכנסה משמעותי למדי. גוגל אדסנס, למשל, מספק כ-15% מן ההכנסות הרבעוניות של החברה. רשתות תוכן הן למעשה כמות עצומה של אתרי תוכן שונים, הנעזרים בשירותיהם האוטומטיים של ענקי החיפוש כדי להפיץ מודעות טקסט תלויות-הקשר סביב טקסטים ומולטימדיה, תמורת גזירת קופון מן ההקלקות של המשתמשים על המודעות.



נקודת התורפה של מודל רשת התוכן היא, שלכל בעלי האתרים יש אינטרס חזק לנפח את כמות ההקלקות כדי להרוויח כסף רב יותר בכל חודש. חברות החיפוש, שנהנות מתזרים המזומנים הזה, מוצאות את עצמן בניגוד אינטרסים: מצד אחד, הן שמחות לקבל קליקים רבים ככל האפשר כדי להראות רווחיות ולשפר את מצב המניה; אך מצד שני, הן מחוייבות לספק פרסום איכותי וממוקד ללקוחות הקצה שלהם -- המפרסמים -- בלי לפגוע באמון הציבור במודל העסקי שלהם.



ע"פ הדו"ח המעודכן של קליק פורנסיקס, הרי שהמצב ברשתות התוכן הפך חמור עוד יותר ברבעון השני של 2007: ממצב של 21.9% ברבעון הראשון, שיעור ההונאה עלה ל-25.6% ברשתות תוכן כגון גוגל אדסנס, יאהו פאבלישר נטוורק, קוויגו אדסונאר או אדברייט.



בשתי תביעות ייצוגיות גדולות שהתנהלו במהלך 2005-2006, שילמה יאהו סכום של 4.5 מליון דולר לתובעים, התחייבה לטפל במקרים קודמים, למנות מומחה לטיפול בתופעה, ולהקים מרכז מידע למפרסמים הנפגעים מהונאת קליקים; גוגל הסדירה תביעה דומה תמורת סכום של 90 מליון דולר, תוך הבטחה להעניק החזרים לחלק מן המפרסמים החל משנת 2002.



לא חייבים להיכנס לרשתות התוכן



מפרסמים יכולים להימנע מפרסום ברשתות התוכן, על ידי כניסה להגדרות החשבון ובחירה פעילה בהימנעות מפרסום זה. גם כיום, מפרסמים רבים אינם יודעים כי יש להם אפשרות בחירה בנושא זה. נתח משמעותי מן המפרסמים שט במסלול הזה בשיטת "טייס אוטומטי", בלי להבין שחברות כמו "גוגל" מפעילות את הפרסום ברשת התוכן בתור ברירת-מחדל.



גוגל לא מחבבת במיוחד חברות כמו קליק פורנסיקס (ר' דו"ח שהוציאה בנושא). היא נוטה להאשים חברות לבקרת קליקים בניפוח שיטתי של נתונים כדי לעודד מפרסמים מבוהלים להשתמש בשירותיה. בינואר 2007 טענו בגוגל כי הנתונים של קליק פורנסיקס מעוותים ב-40% לעומת המספרים האמיתיים. קאת'ברט לא התרגש מן הטענות של גוגל, וממשיך לטעון כי החברה שלו בטוחה במתודולוגיה שלה.



בנוסף לפעילותם הזדונית של "קליקבוטים" או "בוטנטים" (Botnets), שיעור משמעותי מהונאות הקליקים מגיע מאתרי-דמה המכונים "דומיינים חונים" (Parked Domains). מדובר באתרי-ספאם המבוססים על כמות עצומה של פרסומות, אליהם מגיעים גולשים המקלידים בטעות על ידי הקלדת כתובות-אינטרנט שגויות, או דרך שגיאות כתיב נפוצות. חלק מן הגולשים אינו מבחין בטעות, ואף מקליק על הפרסומות הטקסטואליות בתהליך. גוגל מפיק רווח נאה מן התעלול הזה, וכמובן שהוא לא לבד בסיפור הזה.



ואם מישהו מן הקוראים או המפרסמים עדיין מאמין שבישראל המצב שונה, כדאי שיחשוב פעמיים. קליקבוטים לא עוצרים כשהם מזהים מחשבים ישראלים. התוכנות המעודכנות יודעות איך לנצל כל פירצת אבטחה, בכל מדינה שבה תושביה מחוברים לאינטרנט. יש מספיק מתחרים שמנסים לרוקן את תקציב הפרסום של אויביהם העסקיים גם כאן בגוש דן, ומספיק תוכנות זדוניות המפותחות בישראל במטרה להונות את קהילת המפרסמים הבינלאומית.



כתבות קודמות ב"חופש החיפוש" על הונאות קליקים







כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012