טעויות בחיפוש של אתר "הארץ" המחודש

אתר הארץ המחודש מציג מנוע חיפוש פנימי חדש, שאמנם שולף את כל תכני הארכיון, אך סובל מתצוגה גרועה, שנובעת מחוסר הבנה בסיסי של תחום החיפוש באינטרנט; כן, היה עדיף להשתמש במנוע החיפוש הפנימי המיוחד של "גוגל" ב"הארץ"

נילסן: גולשים מסתמכים יותר מדי על מנועי חיפוש

המחקרים האחרונים של ד"ר ג'ייקוב נילסן, המומחה מס' 1 בנושא שימושיות באינטרנט (Web Usability), מצביעים על תופעה מסוכנת: יש לנו מיומנויות מחקר גרועות ביותר, ואנחנו מסתמכים יותר מדי על מנועי חיפוש כדי לפתור בעיות. "מנועי החיפוש הפכו טובים מדי", מסביר נילסן, "ולכן הם כל כך מסוכנים"

חרקירי: מנוע החיפוש של וואלה

וואלה כל כך לא בטוחה באיכות מנוע החיפוש שלה, עד שהיא מציעה בתוצאותיה חיפוש חלופי במדריך העסקים של בזק באינטרנט; למה בעצם? בזק בינלאומי היא גם בעלת מניות ב"וואלה", ולכן הפלונטר

מי שמחפש "ביטוח" במנוע החיפוש של וואלה, מקבל:
1) שלושה קישורים ממומנים
2) הצעה לחפש 'ביטוח' במנוע החיפוש של בזק (b144)
3) תוצאות חיפוש של "יאהו"

זהו, למעשה, חרקירי באינטרנט. וואלה מעבירה את הקהל שלה אל מפרסמים חיצוניים. לאחר מכן היא מעבירה את השאריות אל חברת בזק, שהיא בעלת עניין בחברה (בזק בינלאומי מחזיקה 45% מחברת וואלה תקשורת). בסוף, מקבלים גולשי וואלה תוצאות חיפוש טבעיות בשיתוף יאהו, גם היא חברה חיצונית.

רבע מהגולשים לא יודעים להגיע לגוגל

מחקר שימושיות חדש של ג'ייקוב נילסן מצא, בין השאר, כי רק 76% מן הגולשים מסוגלים להגיע למנוע החיפוש "גוגל" כאשר הם זקוקים לו. שאר הגולשים (24%) מסתבכים בדרך, מחפשים במנועים אחרים או נעזרים בכל תיבת חיפוש אחרת שנקרית בדרכם.

האם נילסן בחר קופים למחקר שלו? להיפך: לצורך מחקרי שימושיות, הצוות של נילסן (לא, הוא לא קשור למדד נילסן של הטלוויזיה, או נילסן נט-רייטינגס) בוחר משתמשים ברמה גבוהה מן הממוצע. לדברי נילסן עצמו, אם היה מבוצע המחקר על הציבור הרחב, התוצאות היו אפילו גרועות יותר.

במציאות שבה כרבע מן הגולשים אינם מסוגלים להגיע ל"גוגל" כדי לעשות חיפוש, קשה לדבר על חופש חיפוש, על תחרות משוכללת ועל אפשרויות בחירה בלתי מוגבלות. בשוק שבו כ-24% מן המשתמשים מגיעים בטעות למנוע חיפוש אחר, או למנוע חיפוש שאינו משרת בהכרח את מטרותיהם (כמו חיפוש פנימי באתר, או חיפוש במאגר מידע מוגבל), אפשר להבין את המאמצים של גוגל לדחוף את סרגל החיפוש שלו עמוק אל תוך הדפדפן.


גם אלו שמוצאים את גוגל - מתקשים

במחקר קודם, גילה נילסן שלוש בעיות מרכזיות ביכולת הגולשים לחפש:

• חוסר יכולת להחליף שאילתות לביצוע שיטת חיפוש שונה
• חוסר יכולת להבין את דף תוצאות החיפוש ולהעריך את התועלת של התוצאות מראש
• חוסר יכולת למיין את התוצאות כאשר הן לא בהכרח רלוונטיות (ספאם, תכנים אוטומטיים או לא קשורים)

נילסן גילה כי התוצאה של שלוש בעיות מרכזיות אלה היא הקלקה אוטומטית על התוצאה הראשונה. הוא מכנה את זה "גוגל גאלביליטי" (Google Gullibility), זאת אומרת "פראיירים של גוגל". נילסן מספיק הוגן כדי לציין שאותם "פראיירים" מתנהגים בצורה דומה גם בכל מנועי החיפוש האחרים, לא רק בגוגל.


המסקנה של נילסן מדויקת: במחקרים שבוצעו באוניברסיטת קורנל התגלה כי רוב הגולשים סומכים על גוגל כמעט בעיניים עצומות, ומקליקים לרוב על התוצאות הראשונות בלי להפעיל שום שיקול דעת. מחקר אחר (pdf), שנעזר בציוד מעקב אחרי אישוני המשתמשים, גילה כי מחצית מתשומת הלב של הגולשים הוקדשה לשתי התוצאות הראשונות בלבד.

לסיכום, האמונה המוחלטת של הגולשים באיכות תוצאות החיפוש של גוגל, כמו גם חוסר היכולת שלהם להבין ולמיין את התוצאות, בצירוף הדרך שבה תוצאות החיפוש מוצגות (תשומת לב אדירה לשתי התוצאות הראשונות) -- יוצרים מצב של "צאן לטבח" מצד הגולשים והצרכנים ה"פראיירים" (מצטער, אבל זה הביטוי הנכון), ומן הצד השני - תחרות נואשת, כמעט מטורפת, בין בעלי אתרים על המקום הראשון בתוצאות החיפוש.

הספר של ג'ייקוב נילסן - תיעדוף שימושיות באינטרנט

פורסם במקור ב-12/10/2006

אין סיבה אמיתית להעריץ את ג'ייקוב נילסן. אחרי הכל, הוא רק מדען.

ג'ייקוב נילסן, גיק-על ממושקף ושמנמן מארה"ב, הוא עדיין ה"גורו" של ענף השימושיות (יוזביליטי). במשך שנים הוא מכין שאלות מחקר מסודרות, עובד צמוד עם משתמשים רגילים, בוחן מה הם באמת עושים מול המחשב ומנתח את הנתונים עד שהם הופכים למידע שימושי עבור העוסקים במקצוע.

נילסן אוהב לשאול שאלות כמו:

• האם האתר שימושי?
• האם הגולשים מסתדרים איתו?
• איפה הגולשים נכשלים?
• מה מונע מן הגולשים להצליח במשימות שהגדירו לעצמם?
• מה אנחנו צריכים לעשות כדי להפסיק לעצבן גולשים?
  

בספרו החדש, Prioritizing Web Usability משנת 2006, הוא שב ובוחן את התנהגות הגולשים ברשת, מוצא תובנות חדשות ומעדכן מסקנות ישנות. זה לא קל לעמוד פנים-מול-פנים מול העבודה שעשית בעבר, ולהודות שהמציאות השתנתה. נילסן מספיק הוגן -- מספיק מדען, למעשה -- בשביל לומר 'טעיתי' כאשר הטכנולוגיה, אנשי המקצוע ו/או המשתמשים הפכו חלק מעבודתו למיושנת או בלתי רלוונטית.

הספר שהתחיל את כל המהומה, Designing Web Usability משנת 1999, היה מהפכני באמת. נילסן היכה את הברנז'ה עם פטיש של סיליקון בשורה של גילויים חדים, ברורים וכואבים. הוא קיבל משוב מדויק, מפורט וחסר-פניות מאנשים אמיתיים שאין להם תואר שני במדיה דיגיטלית. הוא למד על בשרו שקיים נתק בין המקצוענים ובין הציבור. לכן הוא ביקש ממעצבים להפסיק לחשוב על עצמם, לבדוק מה קורה בעולם ולהתאפס על המטרות המקצועיות האמיתיות שלהם: גולשים מרוצים.


מאז 1999 השתנו לא-מעט דברים. הרבה אנשים למדו על בשרם עד כמה נילסן צדק, והתאימו את עצמם. אבל טעות לעולם חוזרת, ובעיות שימושיות עדיין נפוצות ברשת. ההבדל הוא שעכשיו מדובר בבעיות שונות לגמרי. אז נילסן מנסה להגדיר סדר עדיפויות חדש (מה שמכונה אצלנו - תיעדוף). הוא מדרג מה קריטי ומה זניח, על פי מדד של גולגלות אדומות.

נילסן בחן לעומק את הפלאש, את הפס הרחב, את ניגודיות הצבעים, תכני המולטימדיה, ארכיטקטורת המידע, מנועי החיפוש הפנימיים, יכולת הגלילה של המשתמשים, הגופנים הקטנים-מדי -- והסביר בסגנונו הבהיר מדוע אסור להתאכזר לאנשים עם עכבר ביד.

קריאה חובה? קשה להכחיש זאת. ספר גדול? כן, שוב. מהפכני כמו פעם? ממש לא. מחליף את הספר הקודם? לא לגמרי. חיוני למי שחרש את הראשון? לא במאה אחוז. ועדיין הוא שווה את שלושים הדולר שדורשים עליו באמזון.