מדיניות סיסמאות של חשבונות גוגל - גן עדן להאקרים

מחקר חדש בתחום בחירת סיסמאות באינטרנט מגלה אמת מרה: רוב הגולשים בוחרים סיסמאות פשוטות מדי, שכל האקר יכול לפרוץ; ומה עושה גוגל בעניין? עוזר להם לאבד את החשבונות שלהם. טוב שיש אימות סלולרי

מתקפת האקרים ענקית על ג'ימייל: גוגל באזז

קבוצת האקרים אמריקנית בעמק הסיליקון, המכנה עצמה "גוגל באזז" (Google Buzz), פרצה לתיבות הדוא"ל של כל משתמשי ג'ימייל ברחבי העולם; הנזק: חשיפת מידע אישי בניגוד לרצונם וללא ידיעתם של המשתמשים התמימים; ניתן לעצור זמנית את הפריצה בעזרת גלילה לתחתית דף ג'ימייל, ולבחור "turn off buzz"

תובנות, טרנדים וחיפושים: לומדים מ-Insights

מה באמת מעניין את המחפשים באינטרנט, מתי הם מבקרים באתרים פופולריים, ומה ההבדל בין הייפ עיתונאי מוגזם ובין רייטינג ממשי? כמה הפתעות עדכניות מבית היוצר של גוגל אינסייטס (Google Insights)

האיטי, אייפד של אפל (iPad), אובמה.
אסון עולמי אדיר, גאדג'ט אופנתי, נשיא המעצמה המערבית הגדולה.
נבחרו שלושה נושאים אקראיים שמעניינים את הגולשים בינואר, על פי כמות החיפושים בגוגל:

בתמונה: האיטי, אייפד, אובמה - גוגל אינסייטס, ינואר 2010

האינטרנט לא התעניין במדינה ושמה האיטי כלל וכלל עד 12 ינואר 2010. תוך יומיים המריאו החיפושים על אסון הטבע הגדול של הזמן האחרון, והגיעו לשיא. אך כאשר החודש הגיע לסופו, פחת העניין הציבורי והפך לאדישות על אש קטנה.

גאדג'ט ושמו אייפד (iPad) מתוצרת אפל, לעומת זאת, פרץ בסערה ב-26 לינואר ועקף את האיטי תוך יממה. ב-28 לינואר, שיא סערת אייפד, הגיע המונח החדש לרמת 72, כאשר האיטי הצליח להגיע ל-100 (שיא השיאים). נשאלת השאלה: איך יכול להיות שמוצר חדש של אפל זוכה להתייחסות לא פחות מוטרפת באינטרנט, מול אירוע כה משמעותי והרה-גורל כמו האיטי?

לזכותו של הנשיא אובמה ייאמר, שהוא מעניין את העולם בכל ימות השנה. עם זאת, היו לו כמה שיאים בפברואר, מאי, ספטמבר ונובמבר - אך לאחרונה הוא נמצא בשפל של התעניינות ציבורית. איך ייתכן שנשיא של מדינה בעלת 300 מליון בני-אדם מעניין את העולם פחות ממוצר חדש מתוצרת אפל? הגולשים הם עדר צר-אופקים, ככל הנראה.


פייסבוק נגד טוויטר נגד גוגל

שלושה ענקי-אינטרנט, לכאורה: רשת חברתית מול שירות מיקרובלוגינג, נגד מנוע חיפוש עממי.

בתמונה: פייסבוק, טוויטר, גוגל- גוגל אינסייטס, ינואר 2010

מה אנחנו לומדים כאן? שיש הפתעות בחיים: פייסבוק מעניין את הגולשים יותר מפי 4 מגוגל.
טוויטר, למרות ההתלהבות התקשורתית והערך הפיננסי המשוער שלו, לא מזיז להם את חוט העכבר. עוד מתברר, ש'פייסבוק' הוא בילוי של סופשבוע: הוא עולה ביום שישי, מגיע לשיא בשבת, נמשך גם בראשון (אצל הנוצרים), ונופל לשפל בשלישי-רביעי.

ומה עם גוגל? הוא סטטי במשך רוב ימות השנה. החיפושים עליו כמעט ולא משתנים. 2009 היתה השנה של פייסבוק, והוא ממשיך לעלות בחיפושים, גם כיום. פייסבוק מרתק את העם, גוגל חדגוני, טוויטר בשוליים הרחוקים.


ויקיפדיה, יוטיוב, אוואטר
השוואה מעט מוזרה: אנציקלופדיה, סרטונים - והסרט הכי רווחי בתולדות הקולנוע המודרני.

בתמונה: ויקיפדיה, יוטיוב, אווטאר- גוגל אינסייטס, ינואר 2010

והנה החדשות: יוטיוב הוא הבילוי העולמי המועדף. בסופי-שבוע חלה עלייה משמעותית בחיפושים על האתר. אנשים מתנהגים ב'יוטיוב' כפי שהם טוחנים את הטלוויזיה שלהם: בשישי-שבת הם בוהים במסך ללא הפסקה. יוטיוב הוא אתר ייחודי בכך, שהוא מייצר גלי-צונמאי של ביקורים וצפיות, בעיקר כאשר ההמונים אינם נמצאים בעבודה.

לעומת יוטיוב, ויקיפדיה הוא אתר שבו הגולשים משתמשים בכל ימות השבוע. אך יחס הפופולריות בינו ובין יוטיוב הוא אחד לתשע. נראה שהגולשים רוצים להגיע ליוטיוב בכוונה תחילה, בעוד הם נתקלים בויקיפדיה במקרה, כאשר הם עושים חיפושים על מידע מדויק. ויקיפדיה הוא אתר מועיל, אינטרנטי במובן הקלאסי (לא מרגש), ולא קשור לבילוי סופשבוע.

ולעומת שני אלו, הסרט 'אווטאר' הוא טרנד טיפוסי: מגיע משומקום, עולה לשיא קצרצר (19 ינואר, יממה לאחר התחלת ההקרנות הבינ"ל), ואז יורד אט-אט בפופולריות עד שהוא ייעלם, בסופו של דבר.


תובנות / מסקנות

• מרבית הגולשים באינטרנט מחפשים בידור פשוט וזול. הרשת, מבחינתם, היא לא מקור מידע, אלא דרך להעביר את הזמן בנעימים. זה לא חזון עידן המידע, אלא כלי ביתי להפגת השיעמום.

• משתמשי מנועי החיפוש נעזרים באתרים מפורסמים כדי למצוא מידע שימושי, אבל מה שמעניין אותם בעיקר זה לדבר עם חברים, לצפות בסרטונים ולקנות מוצרים חדשים.

• כל טרנד, אסון או מנהיג פוליטי חדש מעניינים את הגולש ימים ספורים, לכל היותר. אחרי שהבלגן מסתיים, הם חוזרים להתבדר בשקט, מול המסך השטוח שלהם.

שרה נתניהו והעוזרות: פרסום יצירתי בגוגל

מי אמר שאי אפשר להיות יצירתי בעזרת פרסום בגוגל?

חיפוש על "שרה נתניהו" מביא כעת פרסומת טקסט מושכת ביותר:


כמה שאלות, בכל זאת:
1) האם שרה נתניהו חושבת על תביעה נגד מד"ס, או שיש לה חוש הומור?
2) בזמן כתיבת הפוסט, לא היה ערך ויקיפדיה עצמאי על שרה נתניהו
3) האם עורכי "ידיעות אחרונות" מסכימים שהכתבה "תיק שרה נתניהו" תתפרסם בחופשיות ברשת?
4) האם הגב' נתניהו מבינה שכמות החיפושים על שמה העפילה לשיא שלא נראה כמוהו מאז שנות ה-90?
5) האם שרה נתניהו מרח' עזה 35 בירושלים, שמספרה באתר 144 הוא 054-5292882, היא אכן הגברת?

הוספת גוגל ישראל אל דפדפן אקספלורר

מדריך פשוט למתחילים: איך להוסיף את גוגל ישראל (Google.co.il) בתור מנוע החיפוש האוטומטי (ברירת-מחדל) של דפדפן אקספלורר, מתוצרת מיקרוסופט (גרסאות 7-8)?

1) היכנס לעמוד "צור ספק חיפוש משלך"

2) בשדה "URL", הדבק את הקישור הבא

3) בשדה "שם", כתוב "גוגל ישראל" (או "גוגל" / "גוגל בעברית")

4) בשדה "קידוד תוים" - אין צורך לגעת

5) לחץ על כפתור "התקן ספק חיפוש"

6) בחלון הקופץ, יש לסמן את האופציה: Make this my default search provider

7) לחץ על הכפתור "Add"

הצלחת! מעכשיו גוגל ישראל (בעברית) יהיה ספק החיפוש הראשון שלך.
ניתן לבצע כל חיפוש, בעברית או באנגלית, בעזרת תיבת החיפוש, הממוקמת בצד הימני-עליון של דפדפן אקספלורר.

בתמונה: עמוד יצירת ספק חיפוש עבור אקספלורר 8

איך להוסיף עוד מנועי חיפוש?
יש לחזור על שלבים 1-7, עם שני שינויים:
א) בסעיף 2 (השדה url) יש להעתיק את כתובת מנוע החיפוש לאחר שמחפשים בו את המילה TEST
ב) בסעיף 3 (השדה "שם") יש לבחור שם אחר, שאינו גוגל, כמובן
ג) בסעיף 6 (חלון קופץ) אין לבחור שום אופציה

ועכשיו שלח את ההוראות לחבריך, כדי שגם הם לא ייאלצו להשתמש במנוע החיפוש המעצבן של מיקרוסופט (Live).


שתי הערות נוספות:
1) קיימת גרסה גוגלית של אקספלורר 8, עם גוגל טולבר מותקן עמוק בפנים (ועם תוספות)

2) אם יש לך דפדפן פיירפוקס (FireFox), סביר להניח שאתה מספיק מיומן בשביל לנהל את מנועי החיפוש מן הדפדפן שלך, אבל תכל'ס - גוגל כבר מותקן שם, ו"לייב" של מיקרוסופט - לא.

גוגל נגד ממשלת סין: מאיימים לעזוב - ועוזבים

לפני חודש פרסמנו ב"חופש החיפוש" מאמר ביקורתי ביותר נגד המשך פעילותה של "גוגל סין", לאור התנהגותה הפושעת והמזעזעת של ממשלת סין, הצנזורה הדרקונית שהיא מפעילה באינטרנט, וההגבלות הבלתי-אפשריות שהיא מטילה על אתרים ומנועי חיפוש סיניים.

השירותים של גוגל (Google Toilet)

סרטון אנימציה חדש של מהדורת סופרניוז בערוץ Current האמריקני ממחיש בצורה משעשעת את בעיות הפרטיות החמורות שיוצר גוגל בשנים האחרונות. הסרטון מראה בין השאר את הסכנה בשירות "גוגל ווייס" (Google Voice), שהוא למעשה מכונת ציתות לשיחות טלפון אישיות, באריזה ידידותית-לכאורה.

כמו כן ממציא הסרטון שירות פיקטיבי שנקרא "גוגל טוילט", שהיא למעשה אסלה המחולקת בחינם. השירות מנתח את הפרשותיו האינטימיות של המשתמש, כדי להציג בפניו פרסומות מותאמות-אישית ("איך ידעתם שאני אוהב אוכל הודי? אה, כן!"). כמו כן, משתמש גוגל במידע הביולוגי הרגיש כדי לעדכן את "פייסבוק" בסטטוס הרעלים והכימיקלים בגוף המשתמש. הניסוח השנון ("Sift Through your Shit") נשמע נהדר באנגלית.

הסרטון, באורך 2:20 דקות, מסתיים בשורה המוחצת: "גוגל - אנחנו עמוק בתוך התחת שלך".
או בשפת המקור: Google - We're Right up your Ass.
צפייה נעימה!

סביר להניח שרוב אנשי גוגל לא יאהבו את הסאטירה הזו, שהופכת את גוגל לממשיכה של מיקרוסופט.

גוגל מפות העביר את הרשות הפלסטינית לישראל

תושבי ג'נין, שכם, רמאללה, בית לחם, קלקיליה ויריחו הם תושבי ישראל, על פי "גוגל מפות" (Google Maps); הרשות הפלסטינית איבדה את כל עריה; מה הפלא? היא בכלל ממוקמת בסעודיה

בוקר טוב לכל 284,000 הפלשתינאים המתגוררים במחוז ג'נין: גוגל החליט שאתם גרים בישראל.

שכם היא העיר הפלסטינית השנייה בגודלה (134,000 אלף), וגם היא עברה לשליטת ישראל, לאחר שהסכמי אוסלו בוטלו חד-צדדית ע"י מהנדסי "גוגל מפות", כפי שניתן לראות כאן בבירור:



העיר הנמוכה ביותר בעולם, יריחו, שהיתה הבסיס להסכם "עזה ויריחו תחילה", סופחה רשמית למדינת ישראל, לאחר שהרשות הפלסטינית חתמה בג'ימייל על כתב ויתור דיגיטלי:



רמאללה היא בירת הרשות הפלסטינית, ע"פ העולם. אבל מה העולם מבין? לשיטת גוגל, רמאללה היא ישראלית כמו ערוץ 2, החינמון "ישראל היום" או הדוגמנית הציונית בר רפאלי - אפילו בשפה באנגלית:



בית לחם, פעם מרכז נוצרי והיום שטח A שנמצא בפועל בשליטת חמאס, נמסר לשליטת ישראל בטקס רב-רושם שנערך במשרדי גוגל ביישוב היהודי מאונטיין-ויו, קליפורניה:


גם העיר קלקיליה, שנמצאת מעבר לקו הירוק, הצטרפה לחגיגה.
מעתה היא בשר מבשרה של מדינת ישראל הרשמית,
ע"פ ארגון האומות המאוחדות החדש, שמקום מושבו ב"גוגלפלקס":


ההסבר
להיכן נעלמה הרשות הפלסטינית בשירות המפות של גוגל?
מדוע איבדו הפלשתינאים את כל עריהם בקלות כה רבה?
וכיצד הגיע גוגל למסקנה שהערים הפלסטיניות (שטחי A) הועברו לשליטת ישראל ללא ידיעתן?

התשובה נמצאה בחיפוש פשוט אחרי "הרשות הפלסטינית" ב"גוגל מפות", כמובן:

בתמונה: הרשות הפלסטינית - חלק בלתי-נפרד מ"ערב הסעודית"

מעניין כמה תלמידים ישראלים הגישו עבודות לבית הספר עם התיאור הבא:
"הרשות הפלסטינית, הממוקמת בסעודיה, איבדה את השליטה ברצועת עזה בעקבות השתלטות תנועת חמאס על הרצועה. מיד לאחר מכן, איבדה את שאר עריה לטובת ישראל, וכיום היא משמשת קוריוז היסטורי ב'ויקיפדיה', ממנה העתקנו ערך זה, לאחר שמצאנו אותו בגוגל".

גוגל סין: "1984" בפעולה

בספר "1984" מתואר שלטון שמסתיר, משכתב ומוחק את ההיסטוריה בהתאם לצרכיו; "גוגל סין" משתפת פעולה מרצון עם מנגנון שכזה כיום, ופוגעת קשות ביוקרתה עקב כך

אייל גולן מנציח את גוגל בג'ונגל

אייל גולן הוא ככל הנראה המוסיקאי הישראלי הראשון שמזכיר את "גוגל" בשירו; איזה שירות זה עושה למנוע החיפוש החזק בהיסטוריה, ומדוע לא בחר הכותב, יוסי גיספן, את המתחרים

שירו של אייל גולן, "ג'ונגל", שיצא לאור בתחילת דצמבר 2009, מתחיל כך:

אם אני ואת היינו נולדים בג'ונגל
במקום שאי אפשר למצוא אותו בגוגל
פשוט מבודדים מהעולם
עמוק בתוך היערות של אפריקה

איזכור "גוגל" במילים של שיר הוא אקט נדיר ביותר במוסיקה הישראלית בפרט והבינלאומית בכלל. בעולם הגדול ידועים רק שירים מעטים שזכו לכבוד הזה, למשל "גוגל מי" של הזמרת לטוניה הולמס (LaTonya Holmes).

השיר "נאו ג'נריישן" (Now Generation) של להקת בלאק אייד פיז (black eyed peas) כולל התייחסות מפורשת לכל האתרים הפופולריים, כולל גוגל שמוגדר כ"הפרופסור שלי". גם פייסבוק, מייספייס, ויקיפדיה מוזכרים בשיר.

מלבד הולמס ובלק אייד פיז, קיים אלבום נדיר של הזמר איי-פינקס (A. Pinks) תחת הכותרת "זו לא שמועה - גוגל מי" (It's not a rumor - google me).

מעבר לעובדה שגוגל מתחרז איכשהו עם ג'ונגל, הכותב יוסי גיספן, יליד 1961, בחר את המותג הזה כיוון שהוא מזוהה בציבור הרחב עם כלי שמאפשר למצוא כל דבר. בהנחה שלא גולן ולא גיספן קיבלו כסף מגוגל על הג'סטה, אפשר להסיק שבעיני שניהם - גוגל נתפס בתור שם בלתי-מסחרי, שלא כמו אינטל, יבמ או היולט-פקארד.

לכן בהחלט מותר להגיד "גוגל" בשיר של זמר ים-תיכוני, ועדיין לצאת בסדר. גוגל הוא מותג עממי, חוצה מגזרים, חוצה עדות, חוצה מעמדות, לא לגמרי מסחרי, נגיש, פשוט, חמוד, שמשדר "טוב" ושרק עוזר לנו. אייל גולן יודע שגוגל עוזר לו ליצור קשר עם מעריציו: 8,077,020 חיפושים בשנה על אייל גולן ב"גוגל ישראל" זה לא צחוק.


מאות אלפי דולרים - בחינם
אין צורך להיות סרגיי ברין בשביל להבין שאמנים כמו אייל גולן עושים שירות אדיר לגוגל. הנצחת גוגל בלהיט-רדיו, שינוגן גם במסיבות ובחתונות, היא פעולת יחסי ציבור פנטסטית ללא תשלום, מהסוג שגוגל מקבל כבר למעלה מעשר שנים ברציפות. ערך האיזכור של גוגל בשיר של אייל גולן ("תוכן שיווקי") הוא שווה-ערך למאות אלפי דולרים, לא פחות. הג'ונגל של גולן מטמיע את המותג האמריקני בתודעה הישראלית, בדרך החזקה ביותר האפשרית.

די ברור מדוע גיספן לא בחר אף אחד מן המתחרים של גוגל בישראל. האם השורה "במקום שאי אפשר למצוא אותו ביאהו" נשמעת טוב? לא ממש. כנ"ל גם וואלה (ממתי מחפשים משהו בוואלה?), ובוודאי לא "בינג" - מותג שנמצא בחיתוליו, ומרבית הציבור הישראלי ימשיך שלא להכיר אותו בשנים הקרובות. גוגל, לעומתם, הוא היחיד שגם מזוהה עם חיפוש בכדור הארץ (גוגל ארת' - Google Earth), ולכן הוא מתאים עוד יותר לנושא הג'ונגלים והגיאוגרפיה.

המנצח לוקח הכל
להקת אבבא הוסיפה ביולי 1980 להיט נוסף לאוסף שלה: "דה ווינר טייקס איט אול". זה בדיוק המצב של גוגל בתור מותג חיפוש חוצה-גבולות: המנצח לקח הכל, ולא הותיר פירור לאחרים.

גוגל מאוזכר באינספור הקשרים תרבותיים (גם בקולנוע, אבל זה כבר עסק לפוסט אחר), הוא מזוהה באופן בלעדי עם המילה "חיפוש" (לא רק באינטרנט), הוא מקבל יחסי ציבור בחינם, הציבור מעריץ אותו, הצרכנים אינם מזהים אותו עם חברה מסחרית - ולכן הוא גורף את כל הקופה, הרבה מעבר למה שמונופול יכול לקבל בכלכלה תחרותית. אייל גולן הוא רק הוכחה נוספת לכך.



[תודה למר אסף לבנון על הטיפ]

יישור קטלני: כשלונם של וואלה, יאהו ובינג מול גוגל

גוגל ניצח את שני מתחריו הגדולים בישראל (וואלה + יאהו), בין השאר, בגלל תשומת-לב למרכיב מרכזי בשפה העברית: הכיוון שלה

תוהים למה גוגל השתלט על למעלה מ-90% מן החיפושים במדינת ישראל? בואו נתחיל מיישור השורות. פוסט זה כתוב מימין לשמאל, וזו אחת הסיבות שבגללן אתם בכלל מסוגלים לקרוא אותו בלי לאבד עשתונות.

כאשר אתם מחפשים בעברית בגוגל ישראל, התוצאות מופיעות בכיוון המצופה: מימין לשמאל. כאשר אתם מחפשים באנגלית בגוגל העולמי, התוצאות מתיישרות לפי מה שנהוג בעולם המערבי: משמאל לימין. כך בונים מנוע חיפוש בינלאומי, וכובשים את העולם בסערה.

הגולשים העבריים רגישים מאוד ליישור השורות (ימין או שמאל), כיוון שהם מחונכים מגיל אפס להביט ימינה כאשר הם מנסים לקרוא ולכתוב בשפת אימם. הגולשם היהודים-הדתיים רגישים לכך בצורה קיצונית. לכן, אם הגולש הישראלי המסורתי רוצה לחפש בעברית, הוא יעשה את זה דרך גוגל ישראל: זה מה שהמוח שלו תובע ממנו. כל זה נכון גם למשתמשים ממוצא ערבי (מדינות ערב) - יישור ימינה הוא הנורמה.

אך כאשר הגולש העברי מעוניין לחפש באנגלית או כל שפה לטינית אחרת, הוא מבין, לעתים בצורה תת-מודעת, שהוא מוכרח לחפש בגוגל העולמי (google.com). הישראלי המצוי, זה שנולד ומת בעברית רצוצה, רוצה לקבל את התוצאות הלועזיות שלו מיושרות שמאלה - אחרת המוח שלו יתקשה לעבד את הטקסט. בכל מקרה, גוגל מספק את הסחורה בכל השפות, ויודע ליישר אותן לפי מה שהגולש מכיר.

איך נפלו מתחרים
וואלה הוא יצור חד-צידי. אם מחפשים בו בעברית, התוצאות מוצגות מימין לשמאל.
לרוע המזל, גם קורה גם באנגלית: אם "תעיזו" לחפש באנגלית במנוע החיפוש של וואלה, התוצאות עדיין יהיו מיושרות ימינה. זוהי טעות חמורה מצידו של מנוע חיפוש המעוניין לשרת את הישראלים המסוגלים לכתוב באנגלית. לכל גולש בישראל יש רגע שבו הוא חייב לחפש באנגלית, וזה הרגע שבו וואלה מפסיק להיות אפקטיבי.

בתמונה: "וואלה חיפוש" בכיוון הלא-נכון.
המנוע מציג תוצאות חיפוש באנגלית - מימין לשמאל

אף אחד לא יהיה מוכן לקנות ספר בשפה האנגלית, המודפס מימין לשמאל. אבל ב"וואלה" עדיין לא קלטו שאם הגולש מחפש באנגלית, צריך להפוך לו את הממשק כדי שהטקסט יהיה קריא. על השגיאה הזאת, שנמשכת כבר יותר מדי שנים, וואלה שילמה ביוקר רב - רוב הגולשים ברחו ואינם.

יאהו, שהיה פעם מנוע החיפוש המוביל בעולם, עדיין לא השכיל להתמודד עם הכיוון הבסיסי של השפה העברית. כל החיפושים בשפה העברית אמנם מביאים תוצאות עבריות, אך בכיוון הלא-נכון. התוצאה: דף תוצאות חיפוש שמשדר לגולש, ברמה הבסיסית ביותר, את המסר הבא: "אני לא מבין ישראלים, ואני לא מכבד את השפה שלהם". בתגובה, נטשו מרבית הישראלים את יאהו בתור מנוע חיפוש עברי.

צילום מסך: יאהו חושב "עברית קשה שפה"!
לכן מציג את שפת אבותינו משמאל לימין...

העובדה ש-2009 כבר מסתיימת, ואנשי יאהו עדיין לא קלטו שהישראלים קוראים הפוך מהאמריקנים, היא שגיאה פטלית שיכולה להרוס חברות חיפוש מן היסוד. בעולמות מסורתיים של תוכן, המנותקים מן הארעיות והפזיזות של עולם ההייטק, לא יעלה על הדעת לעשות דבר כזה לעם המתייחס לתרבותו ברצינות: אפילו מסעדה הודית בעיר מומביי תציג תפריט בעברית, המיושר מימין-לשמאל.

בינג, הכוח העולה של מיקרוסופט, מראה סימנים של תבונה בנושא בינאום (אינטרנציונליזציה). מנוע החיפוש השני בכדור הארץ, בגרסתו הבינלאומית, מציג תוצאות באנגלית כמו שצריך, ובינג הישראלי (בכתובת המסורבלת והבעייתית bing.com/?cc=il) הפנים את העובדה שהישראלים לא מוכנים לקרוא עברית משמאל לימין.

הבעיה של בינג, אם כן, היא קושי להבדיל בין בינג העולמי ובין בינג הישראלי - ולעשות את המעבר בין השניים בקלות וביעילות. בשביל לדלג בין בינג הישראלי והעולמי, צריך לאתר את הקישור הקטן למעלה ("ישראל") ואח"כ לאתר את הקישור הקטן למטה ("go to bing in English"). עבור המשתמש הממוצע, קשה לבצע את המעבר בין השפות, ולכן כדאי לו להישאר עם גוגל הישן והטוב.


סיכום קטלני
אם אתה רוצה שהלקוחות יחתמו לך על צ'ק שמן, כדאי שתדע מאיזה כיוון הם כותבים עליו.
אחרת אפשר לכבות את המחשב, לפטר את העובדים ולפרק את התאגיד.

את הלקח המר הזה, שמסתכם בנתח השוק הענק של גוגל, נאלצו ללמוד "וואלה! חיפוש", "Yahoo Search" ובקרוב גם "מר בינג" - אם לא יזדרז להתייחס בכבוד לשאר מדינות העולם, שאינן ארה"ב.

למה דפי זהב מסתירה טלפונים מגוגל

גוגל רוצה לסרוק מספרי טלפון מ"דפי זהב"; לגוגל לא איכפת אם אף אחד לא ייכנס לאתר דפי זהב; מה עושה דפי זהב בתגובה? מסתירה ממנו את מספרי הטלפון של לקוחותיה; מה זה אומר עלינו ועל מנועי חיפוש?

חיפשתם מספר טלפון של עסק באינטרנט. תוצאת החיפוש הראשונה הגיעה מ"דפי זהב". אתם כבר רגילים לכך שמנועי חיפוש כמו גוגל מציגים כבר בדף תוצאות החיפוש את תקציר התוכן הרלוונטי (באנגלית: "סניפט" - Snippet) מן הדף. במקרה הזה, אתם רק רוצים את מספר הטלפון. "דפי זהב" יודעים את זה, ומסתירים מכל תוכנת סריקה והעתקה, כולל "גוגל", את המספר.

איך זה נעשה? במקרה של "דפי זהב", הם משתמשים בפונקציה שנכתבה בשפת "פרל" (Perl) שלוקחת מספר טלפון מתוך מאגר נתונים, וממירה אותו לקובץ גרפי מסוג "גיף" (gif). התוצאה היא מספר טלפון שהוא למעשה תמונה, שאותה גוגל מתקשה לקרוא - נכון ל-2009. וככה זה נראה:

בתמונה: הרשומה של העסק "דפי זהב" באתר d.co.il
שימו לב: שני מספרי הטלפון אינם טקסט, אלא תמונה
(03-7532222, 1-800-200400)

לא רק גוגל מעתיקן
מלבד גוגל, יש להרבה גורמים "טפיליים" אינטרס לסרוק, "לקצור" ולהעתיק את מאגר הנתונים העסקי הזה. ספאמרים שרוצים למכור שמות ומספרי טלפון, גורמים שיווקיים ועסקיים שרוצים לעשות כסף מבתי עסק - כולם רודפים אחרי הנתונים של "דפי זהב"; קשה לסווג את גוגל בתור טפיל דיגיטילי קלאסי, או "הרווסטר" (Harvester), אבל הוא יעשה את כל המאמצים כדי לקחת לעצמו את כל המידע החיוני באינטרנט.

גוגל שונא כשמסתירים ממנו מידע. הוא מבהיר לבעלי אתרים שצריך להשתמש בטקסט ולא בתמונה כדי להציג תוכן חשוב. מצד שני, דפי זהב שונאים את זה כאשר גוגל "מצטט" את מספרי הטלפון של העסקים הרשומים באתר שלהם, ומונע מן הגולשים להקליק פנימה אל התוכן והפרסומות המקיפות אותו. למה ש"דפי זהב" יהיו העבדים של גוגל? אחרי הכל, הקליק מגיע להם ביושר - הם אלו שהשיגו את המידע. גוגל רק "רוכב" על העבודה שלהם.

גוגל יודע שהוא צריך אתרים כמו "דפי זהב" כדי לשרת את הלקוחות והמפרסמים שלו. במקרה של "דפי זהב", מדובר באתר ענק שמתוכו גוגל סרק לפחות 14 מליון (!) דפים שונים. מנוע החיפוש הפופולרי צריך את הנתונים של מדריך העסקים כמו חמצן למוח, וגם ההיפך נכון לגמרי - "דפי זהב" מקבלים המון תנועה חשובה מ"גוגל", כי יותר קל לחפש ב"גוגל" שאליו אנחנו רגילים, מאשר לחפש בתוך "דפי זהב", אתר פחות נגיש ומהיר.

אבל אם כבר להסתיר את הטלפון, למה לא להסתיר גם את הפקס?

בתמונה: מספר הפקס נשאר טקסט רגיל,
מספרי הטלפון הופכים לתמונה

בתמונה שלעיל אפשר להבחין (אם מביטים היטב) שהגופן של מספרי הטלפון והפקס קצת שונה. זה בגלל שהפקס נותר טקסט, בעוד מספר הטלפון הפך תמונה. ההגיון של דפי זהב ברור בכל מה שנוגע למספר הטלפון (להסתיר כדי שהגולשים יקליקו וייכנסו לאתר). אבל למה לא להסתיר גם את הפקס?

בואו נסתיר הכל
מן הסתם, חלק ניכר מן הגולשים ירצה לדעת מה מספר הפקס של העסק. כדאי להחביא גם מהם את השדה הזה, ולהכריח אותם להקליק פנימה (בואו לבקר!). רק רגע - ומה עם הכתובת? גוגל לא צריך לחשוף את הכתובת של העסק בפני הגולשים התמימים, ובכך לשדוד את הקליק מ"דפי זהב" המסכנים. לפי אותו הגיון אנוכי, "דפי זהב" יעשו בשכל אם יהפכו לתמונה את כל שדות הנתונים האפשריים, כולל המיקוד, כתובת האתר וכתובת הדוא"ל.

ל"דפי זהב" יש אינטרס נוסף להסתיר את מספר הטלפון האמיתי של בתי העסק: היא רוצה להרוויח כסף על כל שיחה בעזרת הצגת מספר 'מירס' (057) שמזרים לה הכנסות על חשבון המתקשרים, וגם מאפשר לה לבצע בקרה מדויקת על כמות השיחות הנכנסות דרך האתר. תחקיר TheMarker חשף את התרגיל, שחוקיותו מוטלת בספק.

ניגוד האינטרסים בין דפי זהב לגוגל ברור יותר בשלב הזה. אם דפי זהב ימשיכו לחסום יותר ויותר שדות נתונים בפני האתר החזק והמשפיע ביותר באינטרנט - גוגל יתחיל לחשוב שאין שם מידע חשוב, ויוריד אותם למיקום נמוך יותר בתוצאות החיפוש שלו. זוהי לא תוצאה רצויה בעיני "דפי זהב", ולכן היא נזהרת מאוד במשחק המסוכן שהיא נכנסה אליו, בלית-ברירה - כדי לשרוד בענף ולהרוויח כסף.

נכון לעכשיו, המילה "טלפון" מופיעה בכל עמוד עסק של דפי זהב, וגוגל יודע שלא רחוק משם (בשדה הפקס) מופיע משהו שנראה ממש כמו מספר טלפון אמיתי. כך שבמצב הנוכחי, דפי זהב מצליחים "להתל" (בתום-לב, כמובן) בגוגל שיחשוב כי הפקס הוא מספר הטלפון המבוקש. חבל שגוגל הביא את דפי זהב למצב שבו הם צריכים להתל בו כך.

אבל המשחק לא נגמר כאן. אם הגולש מחפש את הטלפון של עסק כלשהו, ובתוצאות החיפוש של גוגל מופיעה המילה "טלפון" כשלצידה מספר כלשהו (במקרה הזה - רק פקס) - האם היא לא מטעה את הגולש? הרי משתמשי גוגל לא יקליקו פנימה אל אתר דפי זהב; הם יסתפקו במספר המופיע בתוצאות החיפוש - וישמעו צפצוף ארוך ומעצבן. אז האם דפי זהב הרוויחה או לא?

בתגובה לפוסט זה, צוין בצדק שאנשים עם מוגבלויות (עיוורים וכד') סובלים מן ההחלטה להפוך את מספרי הטלפון של דפי זהב לתמונות. מבחינתם, דפי זהב מתעלמת מקיומם של החלשים ביותר - אלו שאין להם חלופה נגישה אחרת. אם "דפי זהב" היה אתר ממשלתי, היה אפשר לתבוע אותו על אפליה אסורה. עמותות כמו "נגישות ישראל" נלחמות בהחלטות שנויות-במחלוקת כמו זו של דפי זהב, ולעתים מנצחות במאבקיהן.


גם בזק עושים את זה ב-144
לא רק דפי זהב מסתירה טלפונים: גם אתר 144 של בזק משתמש באותה טכניקה של הגנה-עצמית, אלא שהוא דורש לחיצה על כל מספר כדי לקבל את התמונה שלו. עד לפני כמה חודשים, הלחיצה היתה מניבה מספר טלפון טקסטואלי, אך כעת גם הוא (כמו בדפי זהב) הפך לקובץ תמונה.

במילים פשוטות - אם מנסים לסמן את מספר הטלפון באתר 144 עם העכבר ולהעתיקו למקום אחר, הדבר בלתי אפשרי מבחינה טכנית. רק חבל שבכך "בזק" למעשה אומרים לעיוורים בישראל: לא תוכלו לקרוא את מספרי הטלפון של חברת התקשורת הלאומית, משיקולים עסקיים צרים שלנו.

כדי להתגונן מפני גורמים "עוינים" הלוחצים על מספר גדול של מספרי טלפון, משתמש אתר 144 של בזק במנגנון אבטחה המכונה קפצ'ה (Captcha) כדי למנוע מגורמים חיצוניים להעתיק את מספרי הטלפון היקרים-מפז שלו. יש להקיש קוד המשלב מספרים ואותיות כדי לחסום משתמשים עיוורים - גם אם הם בני-אדם; ואין חלופה עבור מוגבלים.

לכן, כאשר לוחצים על מספרי טלפון רבים ב-144, קופץ חלון עם ההערה הבאה: "חלונית זו נועדה למנוע שימוש בכל רובוט, תולעת, מנוע אחזור וחיפוש מידע, או כל כלי אוטומטי או ידני אחר אשר מתוכנן לאנדקס, לאחזר ולאתר מידע באתר". במילים אחרות: בזק אומרת לגוגל שהוא לא יוכל לקבל את מספרי הטלפון של תושבי ישראל.


יום יבוא - גוגל יפקח עיניים
יום אחד גוגל יוכל לקרוא תמונות טקסט כאלו בלי שום בעיה, ואז הוא יעקוף את הטריק של דפי זהב. בינתיים הוא מתנהג יפה ומעמיד פנים שהוא עיוור (זה נכון, חלקית). זה לא יכול להימשך לנצח, מבחינתו של גוגל - הוא חייב לדעת מה קורה בכל דף ברשת, אחרת הוא הופך משותק בכל איברי גופו, כאשר מסביבו חבורת אצנים אולימפיים, המכשילים אותו בכל הזדמנות אפשרית.

השאלה היא: האם מותר לגוגל לקחת תמונה, שמראש לא אמורה להיות טקסט חי ונושם, ולהמיר אותה לפי שיקול דעתו הבלעדי? האם מותר לגוגל "לגנוב תנועה" מאתרים -- שרק מנסים לענות על שאילתות של גולשים ולהעניק להם שירות תמורת תנועה/פרסום -- רק בגלל שהוא מונופול חיפוש דורסני?

גוגל צריך לדעת למצוא את האיזון המדויק בין השירות שהוא אמור להעניק לגולשים, ובין הגבול שבעלי אתרים מוכנים לתת לו. אבל ריקוד הטנגו של החשיפה וההסתרה בין שני הצדדים יימשך במלוא העוז גם בעתיד.




[פורסם גם ב-TheMarker IT, באישור הכותב]

נרדמים בשמירה עם מיקום טוב בגוגל

קידמת את עצמך בגוגל? הגעת למיקום גבוה בעמוד הראשון? אסור להירדם בשמירה או לנוח על זרי הדפנה: אם התוכן שלך לא עדכני, הקידום הופך ליריה ברגל; הטניסאית שחר פאר כדוגמה

הטניסאית הישראלית שחר פאר זכתה למאמץ רשמי - בית ההשקעות איפקס, שבנה לה דף מיוחד באתר. הדף קודם היטב בגוגל - תופעה חיובית לכשעצמה. נכון לזמן פרסום פוסט זה, הוא מופיע שלישי ב"גוגל ישראל" אחרי ויקיפדיה והאתר הרשמי של פאר, בחיפוש פשוט על שמה של הספורטית.

מילת החיפוש "שחר פאר" אינה זניחה. ע"פ גוגל, יש עליה לפחות 3,600 חיפושים בממוצע חודשי. על הביטוי המדויק עצמו יש 2,400 חיפושים, ע"פ אומדני גוגל.

אז מה הבעיה? הדף של איפקס לא עודכן מזה זמן רב (שנתיים לפחות), והוא מציג מידע לא נכון על הדירוג של פאר.

לדוגמה:

צילום מסך מאתר איפקס (11 נובמבר 2009)

הדירוג ה"נוכחי" של שחר פאר אינו 17. כרגע הוא נמוך יותר. הדירוג כמובן משתנה על בסיס קבוע, וזו היתה טעות להכניס אותו אל דף תוכן של בית השקעות, שאינו מתעדכן על בסיס שוטף. וכאשר הדף הזה נחשף לכמות גולשים גבוהה בגלל מיקום טוב במילה "שחר פאר", הרבה אנשים רואים שאתה מציג מידע סטטיסטי שגוי.

נכון לאמצע נובמבר 2009, הדירוג של שחר פאר נע באיזור ה-38. את המידע אפשר למצוא באתר הרשמי של פאר. זה די רחוק מ-17, ולא תואם את מגמת ה"שיפור" המוצגת בטבלה של איפקס. קשה לדעת מה נכון יותר: אם הטבלה לא עודכנה מכיוון שזה יקר לשכור אדם שישקוד על טריות המידע, או שהירידה של שחר פאר בדירוגים לא הסתדרה ל"איפקס" עם תדמית ה"ווינרית" הנצחית שניסתה להדביק לפאר, למרות שזה בלתי אפשרי (בסוף - תמיד יש ירידה).

מילא להציג דירוג שגוי בפני לקוחות פוטנציאליים שאמורים לסמוך על מי שמנהל את הכסף שלהם. אבל להציג סתירות בתוך הטקסט, זה כבר מעיד על רישול (להבדיל מחוסר-עדכון):

צילום מסך מאתר איפקס (11 נובמבר 2009)

תאריך הלידה של שחר פאר מדויק (והוא לא השתנה מאז), אבל בפסקה השנייה יש בעיות.
אז מה נכון? "דרוג השיא אליו הגיעה עד כה, הוא המקום ה-15"? או הדרוג בטבלה (17)?
אם היה דירוג שיא מחמיא, והדירוג הזה מופיע בדף של איפקס, האם לא היה מקום לעדכן את הטבלה?
ואם אין משאבים לשמור על עדכניות, למרות המיקום הגבוה בגוגל, האם לא עדיף לוותר על היוזמה ולהישאר עם מידע ביוגרפי נטו?

דווקא איפקס, המגדיר עצמו בתור "המאמץ הרשמי של שחר פאר", צריך לדעת שתחום ההשקעות, כמו ענף הטניס, הוא דינמי, תנודתי, בלתי צפוי ומבוסס על משתנים רבים. מי שמשקיע בנכס הנמצא בסיכון גבוה (פאר), יודע מראש כי התשואה שלו עלולה לעלות ולרדת בצורה חדה על ציר הזמן, ולהיערך לכך בהתאם.

לכן אם אתה מנסה לקדם את עצמך בגוגל דרך סלבריטי כמו שחר פאר, כדאי שתיזהר מן התנועה המקוונת שתקבל: הגולשים עלולים לתפוס אותך בקלקלתך, והמשחקון יסתיים בתוצאה 6-0 לרעתך.

[פוסט זה נשלח בדוא"ל לאנשי איפקס, וממתין לתגובה]

זהירות: מיקרוסופט מכריחה אתכם להשתמש ב"בינג"

אזעקת-אמת למשתמשי מסנג'ר של מיקרוסופט: מנוע החיפוש של מיקרוסופט, "בינג" (bing), מנסה להידחף לכם בתור ברירת מחדל בזמן ההתקנה הכפוייה של גרסת 14 החדשה; לחיצה לא-זהירה על כפתור "אישור", ומיקרוסופט מחסלת לכם את גוגל בדפדפן

מונופול התוכנה המכונה "מיקרוסופט" התעלה על עצמו בעדכון הכפוי של תוכנת לייב מסנג'ר (Messenger). למשתמשים אין ברירה אלא לעדכן לגרסה החדשה, ואין אופציה להישאר עם הגרסאות הקודמות. בזמן ההתקנה מכניסה מיקרוסופט מגוון של תוכנות בלתי-רלוונטיות אל תוך החבילה, בתרגיל "סוס טרויאני" אופייני. מלבד תוכנות אלו, מנסה מיקרוסופט לשנות את הגדרות הדפדפן (אקספלורר, פיירפוקס ואחרים) כדי להגדיל את נתח השוק של מנוע החיפוש שלה.

בצילום המסך המצורף ניתן לראות איך מיקרוסופט מודיעה למשתמש "כמעט סיימת!" ומנסה לגרום לו לוותר על גוגל לטובת בינג, מנוע החיפוש המחודש שלה, שאותו היא דוחפת בכל דרך אפשרית. אינספור מחקרים כבר גילו שמשתמשים רבים פשוט לוחצים "next" שוב ושוב בלי לחשוב במהלך התקנות תוכנה, וכאן קבור הכלב של מיקרוסופט.


בניגוד למקובל באינטרנט, האופציות הבעייתיות כבר מסומנות מראש (checked), כך שהמשתמש האדיש פשוט ילחץ "אישור" או "לעמוד הבא" בלי לשים לב מה עולל לעצמו. הדבר דומה לחתימה על "חוזה מכירת נשמה" בלי לקרוא את תוכנו.

ההודעה של מיקרוסופט מטעה במיוחד: "קבע את ספק החיפוש שלך" היא הכותרת שהמשתמש הממוצע יקרא, ויחשוב שהוא ניצב בפני ברירות שונות. אך אין כאן קביעה ואין בחירה - מיקרוסופט לא רוצה "לקבוע" ספק חיפוש, אלא להשתיל את בינג בתור מנוע החיפוש היחיד של המשתמש, ואף למנוע מכל תוכנה אחרת לשנות "בחירה" (כפויה) זו.

שימו לב לטקסט של מיקרוסופט: "הגדר את bing כספק החיפוש המהווה ברירת מחדל בדפדפן שלך, ומנע מתוכניות להתערב בבחירה זו". לא רק שהגולש מאבד את מנוע החיפוש החביב עליו, אלא שמיקרוסופט נועלת את המשתמש בתוך בית סוהר המכונה "בינג" וזורקת את המפתח אל הביוב. כדי להבין מה הולך כאן, יש קישור ל"מה זה" - שאינו עובד (לפחות לא על המחשב שאיתו ביצענו את ההתקנה). כמה אופייני: קל לנעול, קשה להבין מדוע.

בניגוד לשורה הפותחת, "נא בחר את ההגדרות שלך", אין בתהליך המסוכן הזה שום אלמנט של בחירה. המשתמש הזהיר רק יסיר את הסימון מן ה"בחירות" שמיקרוסופט רוצה לכפות עליו. מיקרוסופט לא מציעה שום אפשרות בחירה בין מנועי חיפוש שונים. וכאילו להוסיף חטא על פשע, היא ממשיכה לדחוף את MSN בתור דף הבית - כאילו אנחנו נמצאים בשנות ה-90, ולא היה משפט נגד ביל גייטס, סטיב באלמר ועמיתיו.

השימוש הציני בבורותם של הגולשים הביתיים הממוצעים, תוך פגיעה חמורה בחופש החיפוש שלהם, והסטתם אל עבר מנוע חיפוש פחות טוב (בינג) מן המוביל בשוק (גוגל, כמובן), הוא טריק מיקרוסופטי מנוול ומחפיר, שרק מעמיק את השינאה הקיימת כלפי ענק התוכנה הוותיק.

מודעות נטו: גוגל אדסנס זה לא

"נטו", חיקוי ישראלי למודעות הטקסט הרלוונטיות של גוגל אדסנס (AdSense), מפתיע בפרסום כפול באתר "הארץ"; לראות ולא להאמין: אותן מודעות מופיעות פעמיים, אלו לצד אלו, באותו עמוד בדיוק

גוגל כרום לא אוהב את גוגל אדוורדס

הדפדפן של גוגל, "כרום", היה סבור שיש בעיה עם אתר גוגל אדוורדס (Google AdWords).
בזמן גלישה ב"אדוורדס" עלתה הודעה "דף זה מכיל תוכן לא מאובטח". המצב תוקן בספטמבר 2011.

אסור לסמוך יותר מדי על גוגל

הסתמכות גדולה מדי על תוצאות טובות ב"גוגל" עלולה להפוך לבומרנג דיגיטלי; קחו לדוגמה את יוסף שניידר, הבעלים של "המרכז הישראלי לממציאים", שהכניס לאתר שלו תוצאות חיפוש שחושפות אותו בתור נוכל סדרתי

באוקטובר 2009 התפוצצה פרשת "שיטת שניידר" - חשד להונאה בחברה המכונה "המרכז הישראלי לממציאים בשיטת שניידר". יוסף שניידר, מייסד החברה, נעצר על ידי המשטרה בעקבות חקירת מפלג הונאה שהחלה לאחר שידור תחקיר "כולבוטק". שניידר חשוד בגניבת מליוני שקלים בסדרת של מעשי הונאה נגד ממציאים רבים, וגניבה גדולה משותפו לעסקים אביב צידון, שתפקידו בפרשה עדיין לא ברור.

לפני תחקיר "כולבוטק" נהנה שניידר ממוניטין סביר, ככל הנראה.
אין דרך אחרת להסביר מדוע באתר הרשמי של "המרכז הישראלי לממציאים" הוא הכניס תחת המדור "כתבו עלינו" את הקישור הבא: "תוצאות מגוגל".

בתמונה: צילום מסך מאתר המרכז הישראלי לממציאים
מדור "כתבו עלינו" - שימו לב לקישור "תוצאות מגוגל"

תוצאות מגוגל הן חיה דינמית - לעתים מחמיאות, לעתים מביכות. במקרים קיצוניים, הן עשויות לייצר תדמית כה טובה עד שאדם יכול לקבל הצעות עסקיות משלל גורמים מכובדים -- אך גם לחשוף תרמיות ולמוטט אדם עד למצב שבו הקריירה שלו מגיעה לסופה המר. לעתים, תוצאות חיפוש חושפניות במיוחד מסתיימות בבית הסוהר.

בתקופה שלפני תחקיר "כולבוטק", שניידר נהנה מתוצאות חיפוש טובות עליו. ממציאים שעשו חיפוש על שמו קיבלו כתבות יח"צנות (הכתבה "רב של ממציאים" מאת אסף מליחי ב-ynet, היא דוגמה טובה), שהושפעו בין השאר מהשתתפותו בתוכנית "הכרישים", וסיפורים יפים על השתתפותו בכנסי ממציאים. כך חי שניידר מתדמית שיצר לעצמו: אדם כריזמטי ומוכשר, המסייע לממציאים לעשות כסף. תדמית זו השתקפה במנועי חיפוש כמו גוגל.

אלא שלאחר תחקיר "כולבוטק", ובמיוחד לאחר מעצרו המתוקשר - השתנו לרעה תוצאות החיפוש, ובמהירות גדולה מכדי ששניידר עצמו יספיק להבחין בכך. ייתכן שהאתר שלו כבר לא מנוהל באופן שוטף, מפני שהעסק "המרכז הישראלי לממציאים בשיטת שניידר" למעשה נמצא בתהליך של קריסה לאחר מעצרו של שניידר. מכל מקום, אחת מתוצאות החיפוש עליו, המופיעה פיזית בתור "מסגרת" (Frame) באתר שלו, נראית כך:

אף מנהל שפוי לא יאפשר מצב שבו באתר הרשמי של הארגון שלו יופיע שם הארגון ולצידו הכיתוב "הבלוף הגדול", כאשר מנהל הארגון מכונה "פרי באושים", אשר "תרמית והונאה יסודו".

אף מנהל גם לא ירצה לחשוף באתר הבית שלו את העובדה שהוא נחשד בהונאת מליונים:

תוצאת חיפוש נוספת מאותו עמוד הגיעה מפורום שבו דובר על התארגות נפגעים להגשת תביעה משפטית נגד שניידר. תוצאת חיפוש נוספת שולפת תביעות משפטיות שכבר החלו נגד שניידר (מאתר "תקדין"). לחיצה על הקישור "לעמוד הבא" בתוצאות גוגל אף מביאה ידיעות חדשותיות על מעצרו של שניידר.

הנה למשל צילום מסך מוגדל של עמוד התוצאות כפי שהופיע בתאריך פרסום פוסט זה.
ואם זה לא מספיק, הנה צילום מסך מוגדל של עמוד התוצאות השני, עם כתבות על המעצר.

הלקח הוא לא לסמוך יותר מדי על גוגל. קישור ישיר לתוצאות חיפוש בגוגל, המשתנות באופן תדיר (לטוב ולרע) הוא למעשה הימור - על השם הטוב שלך, על תדמית הארגון שלך, ועל החיים שלך באופן כללי. הסתמכות מוחלטת על גוגל בתור כלי לניהול מוניטין היא למעשה בומרנג דיגיטלי.

ספריה פתוחה? מנועי החיפוש יחשפו לך אותה

בלעדי: אחת מחברות ההפקה הגדולות בישראל שכחה לנעול ספריית קבצים באתר שלה, ובכך חשפה את כתובות הדוא"ל של אלפים מלקוחותיה, חברות מובילות במשק הישראלי ומשרדי ממשלה; הפירצה נסגרה בעקבות פנייה מוקדמת של עורך הבלוג

על קובץ אקסל אחד יושבות להן 13,812 כתובות דוא"ל של עובדים יקרי-ערך בארגונים החזקים והגדולים ביותר בישראל כיום: משרדי ממשלה, חברות הייטק, בנקאות, פיננסים, תקשורת, מחשבים, מזון, תעופה, רפואה וביטוח. זו רשימה שכל ספאמר-דוא"ל היה מוכן לשלם כמה אלפי דולרים כדי לקבלה. אך אין צורך: מחדל אבטחה בסיסי חשף אותה במנועי החיפוש, לכל מחפש סקרן.

על קצה המזלג, מדובר בחברות-ענק כגון בנק הפועלים, בזק, פלאפון, בנק מזרחי, בנק דיסקונט, אינטל, יבמ, קוקה-קולה, נס (Ness), מגדל, אלווריון, קסלמן וקלסמן PwC, איי-די-בי (idb), נייס, תנובה, בריטמן-אלמגור (דלויט), אמדוקס, טבע, שטראוס-עלית, אסותא, נייס, סיסקו, מוטורולה, סקאל, אוסם, משרדי ממשלה רבים ומאות חברות נוספות.

חברת הפקות ישראלית ידועה, ששמה לא יתפרסם כאן מחשש לתביעה דיבה מיותרת, שכחה "לנעול" את אחת מספריות הקבצים שלה. בכך חשפה 42 קבצי אקסל שבהם כ-20,000 כתובות דוא"ל של בכירים במשק הישראלי, מנהלי שיווק, עובדי הייטק, עובדי מדינה - ואנשים חשובים (VIP) המשתתפים באירועים, כנסים ותערוכות על בסיס שוטף.

בין החשופים המרכזיים: מאות עובדי חברת אינטל בישראל; כ-140 עובדי יבמ ישראל; כל עובדי חברת ראד (rad); עשרות עובדי אמדוקס ישראל; עובדי רפא"ל; עשרות עובדי מוטורלה ישראל; בכירים בכל הבנקים הגדולים (פועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי); עשרות עובדי סלקום, סיסקו, קונצרן כלל, קופ"ח כללית, אי-סי-איי (eci), גלובס, הארץ, היולט-פקארד (hp) ישראל, יס (yes), דפי זהב, דן (תחבורה), רשות שדות התעופה, משרד החינוך, חברת החשמל, ישקר, צ'קפוינט, קומברס, ישראכרט, בנק ישראל, דלתא, לשכת עורכי הדין, טבעול, רשות הנמלים, ג'רוזלם פוסט, משרד המשפטים, קונצרן כור, KPMG ישראל, לאומי קארד, לומניס, מעריב, מ.ל.מ. מערכות, מקורות, חברת המתנ"סים, מנורה, רשות המיסים, משרד הבינוי והשיכון, קבוצת מגדל, דלויט ישראל, משרד הקליטה, משרד התמ"ת, משרד הרווחה, משרד התחבורה, משרד המדע, בכירי אורנג', אל-על, אלביט, אפלייד מטיריאלס, מפעל הפיס, הפניקס, רשות הדואר, פסגות-אופק, ריטליקס, רויטרס, בי"ח שיבא תל-השומר, שופרסל, משרד עו"ד שיבולת, טרה, טמבור, ידיעות תקשורת, צים, טבע, משרד התיירות, תנובה - ועוד עשרות רבות של חברות וארגונים בישראל.

בין כתובות הדוא"ל שנחשפו - גם כתובות פרטיות של עובדים ומנהלים בכירים, להבדיל מכתובות דוא"ל ארגוניות.

את הפירצה ניתן היה לאתר בקלות יחסית - כל מה שצריך לעשות הוא לחפש לפחות אחת מכתובות הדוא"ל המופיעות ברשימה; כאשר מדובר ב-20 אלף בכירים במשק הישראלי, קל יחסית לאתר לפחות אחד מהם. מספיק שאדם נכנס לגוגל או מנוע החיפוש של וואלה, ומקליד כתובת דואל של אחד מלקוחות חברת ההפקות - יופיע לו קובץ אקסל ובו שאר אלפי הלקוחות של חברת ההפקות.

סביר להניח שהפירצה גרמה לכך שרבים מן המופיעים ברשימה כבר הותקפו על ידי ספאמרים, שסורקים את תוצאות החיפוש של גוגל על בסיס קבוע. באחד הקבצים, למשל, המכונה "אינטל" - מופיעות 349 כתובות דוא"ל של עובדי החברה; מכאן ועד שליחת מייל המוני לכל העובדים - הדרך קצרה.

ב-9 באוקטובר 2009 הודענו לחברת ההפקות על הפירצה באתר שלה, כמה ימים לפני הפרסום. תוך ימים ספורים נחסמו הספריות הפתוחות, וכעת הן מחזירות הודעת 403 ("Forbidden") לכל ביקור באמצעות דפדפן. עם זאת, הקבצים עצמם עדיין קיימים, וניתן לפתוח אותם באמצעות קישורים שעדיין מופיעים במנועי חיפוש מקומיים כגון גוגל ישראל או "וואלה! חיפוש".

לאחר שיקול דעת, הוחלט לא לחשוף את שם החברה בבלוג "חופש החיפוש", בגלל היעדר עניין לציבור. אנו מקווים שלא גרמנו להם נזק כלשהו, ומבהירים כי פרסום זה נועד להדגים כיצד חוסר תשומת-לב לפרטים עשוי לגרום למנועי חיפוש לחשוף כתובות דוא"ל רגישות של בכירי מדינת ישראל. אנו מצפים מחברת ההפקות להסיר בהקדם את הקבצים מן הספרייה הנדונה, כיוון שמנועי החיפוש עדיין מספקים קישורים עמוקים לקבצי האקסל הנדונים. שמרנו צילומי מסך של הספרייה הפתוחה, ועותקים של כל קבצי האקסל המדוברים.

הלקח לבעלי אתרים, וובמסטרים ומנהלי מערכות מידע של אתרי אינטרנט: בדקו היטב שספריות האתר נעולות לגלישה סתמית. אם ניתן לעיין בקבצים באמצעות ביקור פשוט בכל ספרייה, הרי שאתם עשויים לחשוף את עצמכם למקרים מביכים, ואולי אף מסוכנים. מרגלים תעשייתיים יהנו מאוד לגלות את הלקוחות שלכם, התכתובות שלכם ואולי אף החומרים הסודיים שבטעות חשפתם בפני גוגל, וואלה! ודומיהם.

גלעד שליט: חייל חטוף או חייל שבוי?

ע"פ גוגל, יש לפחות 40,000 אזכורים של המונח "החייל החטוף" ברשת. זאת לעומת פחות מ-3,000 אזכורים של המונח "החייל השבוי". מנועי החיפוש משקפים נכונה את השגיאה הנפוצה של הישראלים בקשר לפרשת גלעד שליט

פרופיל גוגל בעברית - מבול של טעויות

חבל שעמוד פרופיל גוגל בעברית ועמוד למה להשתמש בגוגל הכילו אוסף טעויות, חלקן משעשעות, חלקן רציניות ביותר. מיד לאחר פרסום פוסט זה, נמחקו עמודים אלה מהרשת ע"י גוגל, לאחר נוכחות פיזית של כ-7 שנים לפחות

הנה הטעויות לפי הסדר, כפי שפורסמו לפני שנמחקו:

"באמצעות גישה ליותר מ-1.3 מיליארד דפי אינטרנט..."
לא נכון: גוגל דיווח ב-2008 שהמספר כבר עבר את הטריליון (1,000 מיליארדים).

"היום, מערכת "גוגל" מגיבה ליותר מ-100 מיליון שאילתות חיפוש מדי יום"
לא נכון: כבר ב-2008 היה המספר האמיתי קרוב לפי 2.5 (למעלה מ-250 מליון) מן הנתון הזה.

"שני סטודנטים לפילוסופיה מסטנפורד, לארי פייג' וסרגיי ברין"
לא נכון: לא פילוסופיה, אלא מדעי המחשב. לא סטודנטים, אלא דוקטורנטים.

"PageRank מבצע מדידה אובייקטיבית של חשיבות דפי אינטרנט"
לא נכון: גוגל הודתה כי פייג'ראנק משקף את הדעות והאמונות של מהנדסי גוגל.

"גוגל בנוי כך שאף אדם לא יכול לרכוש מקום גבוה בתוצאות החיפוש או לשנות את התוצאות כלל וכלל"
לא נכון: גוגל משתמשת היום בניסוח אחר (באנגלית) - "אנחנו לא מוכרים מיקומים בתוצאות החיפוש עצמן, או מאפשרים לאנשים לשלם עבור מיקום גבוה יותר בתוצאות אלו"

"חיפוש בגולל הוא החיפוש האובייקטיבי ביותר"
לא נכון: למנוע קוראים גוגל, לא גולל.

"צוות הניהול"
לא נכון: הקישור שבור.

"אומיד קורדסטני, סגן נשיא, פיתוח עסקי ומכירות"
לא נכון: יועץ בכיר עבור המנכ"ל והמייסדים

"ווין רוזינג, סגן נשיא הנדסה"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"סינדי מק'קאפרי, סגן נשיא, תקשורת"
לא נכון: לא קיימת בהנהלת גוגל כעת.

"ג'ון בראדי, סגן נשיא, שירותי חיפוש"
לא נכון: א) לא ג'ון אלא ג'ואן; ב) לא קיימת בהנהלת גוגל כעת.

"טים ארמסטרונג, סגן נשיא, מכירת פרסומות"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"אורס הולזל, בחור גוגל"
לא נכון: א) לא הולזל אלא הולצל; ב) אין כזה דבר 'בחור גוגל'; ג) תפקידו הנוכחי: סמנכ"ל בכיר, תפעול - וגם נושא בתואר "Google Fellow" (עמית גוגל)

"קרייג סילברסטיין, מנהל טכנולוגיה"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"מילטון סירוטה, אחיינית המתמטיקאי אדוארד קסנר"
לא נכון: אחיין, לא אחיינית.

"השימוש של החברה במילה משקף את משימתה של החברה לארגן כמות עצומה של אינפורמציה ברשת ובעולם"
לא נכון: בגרסה האנגלית של העמוד, החברה מצטנעת ומוכנה לארגן את המידע ברשת בלבד, ולא בעולם כולו.



למה להשתמש בגוגל
גם בעמוד עברי זה נפלו מספר טעויות מביכות לא פחות. אפשר גם להשוות אותו למקור, שגם הוא ירד מהרשת.
טוב שקיים ארכיון האינטרנט, השומר עותקים של דפים שנמחקו מהרשת.

"לב-לבה של התוכנה שלנו הוא דירוג העמוד (פייג'ראנק - PageRank (TM)), מערכת לדירוג אתרי אינטרנט"
לא נכון: פייג'ראנק מודדת דפי אינטרנט, לא אתרי אינטרנט.

"כעי"
לא נכון: בעמוד מופיע הביטוי "כעי" בתור מילה אחת ויחידה, שלה מוקדשת פסקה נפרדת. זוהי טעות מעניינת ונדירה במיוחד באתרי גוגל.

"השיטות האוטומטיות והסבוכות של גוגל מקשות מאד על טיפול של אנשים בתוצאות שלנו"
לא נכון: לא 'סבוכות' אלא מורכבות. לא 'טיפול' אלא שיבוש.

"אין אפשרות לרכוש פייג'ראנק גבוה יותר"
לא נכון: יש אפשרות, אבל לא דרך גוגל.

"לא תיקיה ערוכה ומוגבלת או רשימה של תוצאות שנמכרו למרבה במחיר, אבל שיטה מתחשבת"
לא נכון: תיקיה? אולי מדובר על מדריך. "אבל שיטה מתחשבת"? כנראה ש"אלא שיטה מתחשבת".

"האינדקס של גוגל...הוא הראשון מסוגו הוא מסמל"
לא נכון: לגוגל אין כסף לשכור מגיהים בשביל לתקן את "הוא מסמל" ל"המסמל"?

"גוגל מחזיר רק דפים שכוללים את התנאים שהכנסת"
לא נכון: אף אחד לא מכניס "תנאים" למנוע חיפוש, אלא רק ביטויים או מילות חיפוש.
"אלא שגוגל גם מנתח את הקירבה תוצאות אלו בדף"
לא נכון: דרוש אדם שיודע לכתוב ולקרוא עברית בגוגל.

"כגיבוי למקרה שהסרבר של האתר נופל זמנית"
לא נכון: סרבר הוא למעשה שרת אינטרנט, והוא לא נופל זמנית אלא הופך בלתי-פעיל זמנית.


מיד לאחר פרסום פוסט זה, הוסרו שני העמודים מאתר גוגל ישראל.
למרבה המזל, עותקים מאותם עמודים "מחוקים" אלו קיימים עדיין בארכיון האינטרנט:
1) למה להשתמש בגוגל
2) פרופיל גוגל
שורה תחתונה: מביך ביותר, או אם להשתמש ברמת התרגום המוצגת בעמודים אלו - "מביך המון".
רק גוגל טרנסלייט עושה עבודה פחות טובה.