עשר טעויות יקרות במיוחד של גוגל אדוורדס

המאמר של ג'ון ראגנראד אמנם לא מושלם, אבל לפחות 10 מתוך 11 הטעויות שהוא מציין שם - מוצדקות.
אז הנה רשימת שגיאות נפוצות שעושים משתמשים מתחילים וחסרי-נסיון במערכת ה-AdWords של גוגל, עם הערות מקוריות בעברית והוספת טעות נפוצה חשובה אחרת, לטובת היושבים בציון:

1) לא מכבים את "רשת התוכן" של גוגל:

ברירת המחדל היא "מופעל". האופציה מסומנת ב"וי". זה לא בהכרח מה שאתם צריכים. חשוב מאוד להפריד בין החיפושים הממוקדים שעושים הלקוחות שלכם, ובין היתקלות אקראית במודעה שלכם ליד כתבות ומאמרים. רשת התוכן של גוגל (Google Content Network, או בקיצור GCN) מתנהגת בצורה שונה, לרוב פחות טוב. לכן קודם כל צריך לכבות את רשת התוכן, ואחר כך להתנסות בה רק במסגרת מסע פרסום נפרד, עם מחירים נמוכים יותר לכל קליק.


2) משתמשים ביותר מדי מילות מפתח:

המערכת של גוגל אמנם לא מודה בכך במפורש, אבל היא אוהבת להעניש את מי שמשתמש במילות חיפוש רבות מדי, כאשר הן מרוכזות בקבוצת מודעות אחת גדולה. מרוב עצים לא רואים את היער, ומרוב מילים מאבדים את הפוקוס: ברוב הקמפיינים, 10% מן המילים מביאות 90% מן התנועה. לכן כדאי לשים בצד את כל המילים האיזוטריות, ולבצע הפרדה ברורה מאוד בין מה שמזרים הרבה תנועה (ועולה הרבה כסף) ובין מה שרק תופס מקום על המסך שלכם, פוגע בציון האיכות ומונע מכם להתמקד בתוצאות.


3) מתעלמים מן המתחרים:

טעות חמורה ביותר, שנובעת מחוסר-הבנה של מודל המכירה הפומבית. המתחרים שלכם תלויים במה שאתם עושים, ולהיפך: אתם מושפעים מכל מה שהם עושים. לכן כדאי לבדוק אילו מילים הם קנו (שאתם לא קניתם), איך נראות המודעות שלהם (יש מה ללמוד), והאם הם מקליקים על המודעות שלכם (רמז: הונאת קליקים זו לא המצאה). אם מדובר במתחרים מפורסמים, הם יהיו מוכנים להיכנס אתכם למלחמת-מחירים קניבליסטית, שתשאיר אתכם מדממים בשטח, בלי חובש קרבי באופק.


4) לא מתייחסים למילות המפתח בגוף המודעה:

טעות נפוצה שעולה ביוקר למי שמתעצל לכתוב הרבה מודעות ממוקדות, ובעיקר למי שלא יודע כיצד לבנות קבוצות מודעות רבות ומגוונות. אז קודם כל, גוגל לא יעשה את זה בשבילכם: או שאתם מוכנים לעמול על קבוצות מודעות רבות וקטנות, שבהן המילה המבוקשת מופיעה מודגשת בכותרת ו/או בשתי השורות שנותנים לכם, או שתתנו למישהו אחר לעשות את העבודה השחורה הזאת בשבילכם - ורצוי מקצוען מוסמך שעובד עם תוכנת "עורך אדוורדס" לכל הפחות.


5) שולחים את הלקוחות לעמוד הבית של אתר העסק:

כן, זה יותר קל להכניס קישור אחד ויחיד אל כל המודעות של הקמפיין. אבל לא כך משיגים פניות איכותיות, או מכירות עם שולי רווח גבוהים. כמעט בכל המקרים, משתלם לבנות עמודי נחיתה ממוקדים לכל נושא. יש להשתדל לא לשלוח אף גולש אל עמוד הבית שלכם, אפילו אם אתם משוכנעים שהוא מעולה. עמוד נחיתה ממוקד חוסך לכם כסף בטווח הקצר, הבינוני והארוך גם יחד.


6) משתמשים רק באופציה "התאמה נרחבת":

זה באמת קל ונעים להשתמש רק במילה רחבה (Broad) כדי לקלוע למירב האפשרויות, אבל זה לא תמיד יעיל. אפשר להשיג תוצאות הרבה יותר טובות כאשר משתמשים באופציה של "התאמת ביטוי" ו"התאמה מדויקת". במילים פשוטות: להקיף את מילת החיפוש שלכם במרכאות ("מילת חיפוש") או בסוגריים מרובעים ([מילת חיפוש]) יחסוך לכם כסף, ואולי אפילו הרבה כסף. ועוד לא אמרנו כלום על מילים שליליות, שמעיפות החוצה את כל החיפושים הבלתי-רלוונטיים מן המשוואה (גם בהן צריך להשתמש לא מעט, אבל מפרסמים מתחילים לא נוגעים בזה).


7) "בצע אופטימיזציה"? עדיף "סובב":

בתחום הצגת המודעות, לא תמיד שווה לבחור באופציה של "הצג לעתים קרובות יותר מודעות בעלות ביצועים גבוהים יותר". עדיף להתאמץ קצת, לבחור "הצג מודעות בצורה שווה יותר" ואז לבדוק את ביצועי המודעות בצורה מושכלת. רק אחרי שיש נתונים מאוזנים, אפשר להסיק מסקנות, למחוק, לשכתב ולהעלות מודעות חדשות.


8) לא בודקים מהו מחיר מינימלי לקליק:

אחת "הנורות האדומות" האפקטיביות ביותר למילות מפתח גרועות בקמפין, היא המחיר המינימלי לקליק שאתם מקבלים באופן אוטומטי מן המערכת ("הצעה משוערת לדף ראשון"). אם המחיר הזה גבוה בצורה חשודה, סימן שהמילה שלכם לא עובדת כמו שצריך, לא מתאימה, לא רלוונטית או רחבה מדי. לעתים אין ברירה אלא למחוק מילים שאי אפשר לשפר את ביצועיהן, בגלל שיעור הקלקה נמוך מאוד, או להזיז אותן לקבוצה אחרת. זה כמובן נכון גם למילים שלא הביאו תוצאות טובות במובן של המרות (Conversions), בלי קשר למחיר המינימלי לקליק.


9) לא טורחים למדוד ביצועי מודעות:

לאחר שהקמפיין רץ במשך זמן סביר, הגיע הזמן לבדוק את הצלחת המודעות בצורה סטטיסטית. לא בריא להסיק מסקנות אחרי פחות מ-50 קליקים על כל מודעה, אבל אם ההפרש ביניהן גדול - לא צריך לחכות יותר מדי. המודעות הגרועות צריכות להימחק, ומודעות חדשות צריכות להתחרות במודעות הכי טובות שכתבתם עד היום. חשוב גם להבין מדוע מודעה אחת תיפקדה היטב, בעוד מודעה אחרת נכשלה. ההבנה תתרום להצלחת הקמפיין בטווח הבינוני-ארוך.


10) לא משתילים קוד מעקב המרה (Converion Code):

הקוד לא ישתיל את עצמו - אתם צריכים לגרום לו להיכנס לאתר שלכם. בלי קוד מעקב המרה, קשה למדוד את תוצאות הפעילות. אפשר להשתיל אותו בכל עמוד רלוונטי באתר שלכם, אפילו בעמוד "צור קשר". כמובן שעדיף להשתיל אותו בעמוד שבו התבצעה פעולה והגיעה לסיומה (עמוד "תודה!"), אבל כל עמוד שמצביע על התעניינות פעילה במוצר שלכם או בשירות שלכם יכול לעזור להבין מה קרה פה. לא להתעצל: קוד מעקב המרה הוא העיניים והאוזניים של כל מסע פרסום בגוגל. במקרים רבים, כדאי להשתיל יותר מקוד מעקב המרה אחד ברחבי האתר, כדי להשוות בין סוגי המרות, בין התחלת תהליך המרה וסיומו - ועוד סיבות.


11) עובדים עם הגרסה למתחילים (Starter Edition)

אלוהים אדירים - לא לעבוד עם גרסת "סטארטר" בשום מקרה. יש לעבוד אך ורק עם הגרסה הסטנדרטית של אדוורדס (בלעז: Standard Edition) כי היא מאפשרת יצירת קבוצות מודעות בהתאם למילים המבוקשות. בניית קמפיין עם גרסת המתחילים של אדוורדס משולה לבניית גורד-שחקים עם פטיש מפלסטיק.


ויש עוד הרבה טעויות יקרות בגוגל
משתמשי גוגל אדוורדס רבים עושים עוד הרבה טעויות קריטיות שלא פורטו לעיל, הורסים לעצמם את החשבון (ומאשימים את גוגל, כמובן, כי הוא לא נותן הדרכה מתאימה), מטרידים את מערך התמיכה של גוגל אירלנד (לחינם), ממתינים לתשובות-קסם (שלא מגיעות), משלמים המון כסף (או לא משלמים כלום, כי אין קליקים), לא מקבלים קליקים רלוונטיים (כי לכל מילה יש כמה משמעויות), מבצעים בפזיזות שגיאות יקרות-להחריד (כי גוגל משכנע אותם לעבוד בשיטת "עשה זאת בעצמך"), מסרבים לעבוד עם מקצוענים, ובסוף מצטערים על כך (או סוגרים את החשבון).

נרחיב על זה בפעם אחרת.
בינתיים, חשוב לזכור לפחות כלל-אצבע אחד: המערכת של גוגל לא עובדת על "טייס אוטומטי".

שבעים וארבעה דולר לקליק, בבקשה

הייתם מוכנים לשלם 281 ש"ח בשביל לקבל קליק אחד ממנוע חיפוש? בארה"ב - התשובה היא "כן, בהחלט".

לא צריך ללכת לרשימת 1000 המילים היקרות ביותר באתר ספייפו.קום בשביל להבין לאן הרוח נושבת. הכיוון הוא ברור: כל מי שמתעסק בעריכת דין, רפואה של מחלות נדירות, ביטוח רכב, הלוואות, משכנתא, איחזור מידע או בתי ספר קולינריים - משלם הון תועפות בשביל לחיצה קטנטנה על העכבר.

רוצים רשימה קצרה? בבקשה.

מערכת גוגל אדוורדס - מערכת אומדן מחירי קליקים
לפי רשימת מילים יקרות במיוחד - ינואר 2008

שימו לב למה שהולך בעולם הגדול: יש לא מעט עורכי דין שמוכנים לשלם לגוגל סכום של 74$ לכל הקלקה עבור ביטוי שעשוי להסתיים בתיק חדש. אם מישהו תוהה מאיפה גוגל עושה את הכסף שלו, הרי שהקליקים הללו מצביעים על מגמה של התייקרות הולכת וגוברת, תחרות רצחנית ומחירי קליקים שאינם יודעים גבולות.

כדי להבין את ההתנפלות המטורפת על מילות החיפוש של גוגל, צריך רק לקלוט את הדוגמה הבאה:
השכר הממוצע בישראל שווה רק 26 קליקים על מונח תחרותי במיוחד במנוע החיפוש המוביל בעולם.

עומדים ללכת לאכול במסעדת יוקרה תל אביבית? זה יעלה לכם שני קליקים, כולל שירות.

מי שמעוניין לטוס לספרד, יוכל לעשות זאת תמורת שבעה קליקים, כולל רכב שכור ל-7 ימים.

ועוד לא בחרנו את המונח היקר ביותר...נניח שנרצה להתמקד ב"שירותי איחזור מידע בעיר לוס אנג'לס" (רמז: הוליווד נמצאת שם), אפשר כבר לדבר על מחיר ריאלי מירבי של 83.65 דולרים תמימים. במילים של בני-אדם: אתם יכולים לקנות מסך LCD יפה למחשב שלכם תמורת שלושה קליקים גוגליים בלבד.

יש הרבה ציניות במשחק הזה. נגיד שאתה אדם טוב, שרק רוצה לתרום את מכוניתו הישנה לפני מותו. אל דאגה: יש מפרסם להוט שאורב באדיקות לקליק שלך ("donate your car") על המודעה שלו. הוא גם מוכן לשלם 45.65$ תמורת הזזה קטנה של האצבע שלך על הכפתור השמאלי בעכבר שלך (הגענו לזמנים טובים: מחיר הקליק גבוה פי 5 ממחירו של עכבר-מחשב ממוצע).

כאשר אומרים לנו שיש יותר מדי אנשים שמרוויחים כסף מתאונות דרכים, אנחנו דוחים את הטענה הזו כתיאוריית קונספירציה מגוחכת. אין שגיאה יותר חמורה מזו: גוגל עושה לפחות 48.56$ דולר על כל תאונת דרכים בג'ורג'יה, אם להאמין לתעריף שגובה מנוע החיפוש מכל עו"ד שרוצה לרדוף אחרי קורבנות התאונה המקומית.

תאמרו "אלו כוחות השוק! מי אנחנו שנתערב?". יש בזה הרבה מן הצדק. אבל "כוחות השוק" נקבעים בצורה שרירותית ע"י מנוע החיפוש עצמו. גוגל כמובן יכול להגביל את מחיר הקליק המקסימלי ל-20 דולר: זה השטח שלו, ומותר לו לקבוע תקרה לכל בניין שהוא בונה.

בכירי גוגל לדורותיהם יכולים להתכנס בחדר הישיבות שלהם ולהגיד "עד כאן! המניה שלנו לא מפסיקה לטפס; אנחנו מונופול בשוק; אף אחד לא מתחרה בנו; אנחנו מדפסת כסף אינטרנטית שכמוה לא נבראה; לא צריך לקרוע את הכיסים של המפרסמים. שיעשו משהו מועיל יותר עם הכסף שלהם!". בינתיים זה תרחיש נאיבי, כמעט פאתטי.

משבר הנדל"ן בארה"ב, שהפיל את כל בורסות העולם, נבע מאותה תאווה בלתי-נגמרת לרווחים מוגזמים. כמות גדולה של מלווים החליטה לא להתאפק, ולא לעצור באדום: המלווים נתנו הלוואות גם לאנשים שאינם יכולים להחזיר אותן. המלווים הסתמכו על מערכת פיננסית משומנת, שתוכל לתמוך בהם גם כאשר אין לצ'קים שלהם כיסוי. התרמית נחשפה, מגדל הקלפים התמוטט - והציבור הרחב קרס תחתיו.

אם מחירי הקליקים ימשיכו להאמיר, נתקרב לרגע שבו קליק אחד יעלה 100 דולר - התיקרה הנוכחית של גוגל בעולם. כיום מגביל כלי "אומד התנועה" של גוגל ישראל את מחיר הקליק המירבי ל-400 ש"ח. אין שום סיבה שלא נגיע לשם בעוד שנה-שנתיים.

גוגל יעשה כל כך הרבה כסף מן הטירוף התחרותי של המפרסמים, עד שהוא יוכל לרכוש את יאהו, ניו-יורק טיימס ומיקרוסופט לארוחת בוקר בלי לתקוע גרפס. כשהיום הזה יגיע, משרד המשפטים יצטרך לעצור את המפלצת הדיגיטלית הזאת - אבל היא לא תיכנע בלי לגרום נזק סביבתי לכל מי שיעז להתקרב אליה. רוצים לראות את זה קורה? תמשיכו לשלם 50 דולר על קישור ממומן.

יאהו לא תעזור לוואלה במלחמה נגד גוגל

ההודעות לעיתונות השבוע נראו דרמטיות מתמיד: "וואלה הודיעה היום (ב') כי חתמה עם יאהו על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי בתחום החיפוש באינטרנט, במטרה להוות תחרות לדומיננטיות של גוגל בשוק החיפוש בישראל, ולספק אלטרנטיבה עבור המפרסמים הנעזרים בענף הפרסום ממוקד החיפוש".

גלובס הכריז כי "שוק החיפוש הישראלי מגלה סימנים של התעוררות", והעריך כי "גם יאהו רוצה ליהנות מהחגיגה".


קצת פרספקטיבה, חברים: באוקטובר 2007 פרסמה וואלה כתבה תחת הכותרת "יאהו רוצה לנצח את גוגל". מנוע החיפוש המשודרג של יאהו לא עזר לה להשיג שום יתרון תחרותי מול הענק של מאונטיין ויו. ההיפך הוא הנכון: בסוף השנה הגיעה גוגל לנתח שוק של 57% בעוד יאהו ירדה ל-17.9%. מיקרוסופט, עם נתח של 12%, כבר מזמן התייאשה, כך זה נראה.


יאהו רוצה לנצח את גוגל? אז רוצה. גם וואלה רוצה. אז מה?


גל מור ב-ynet כותב בצדק שמנוע החיפוש החדש של וואלה אפילו לא ידגדג את גוגל. קשה להאמין שמר אילן ישועה, מנכ"ל וואלה, באמת משוכנע ש""אנחנו נהיה שחקן משמעותי בישראל וניקח עשרות אחוזים מהשוק הזה". כאשר נתח שוק החיפוש של וואלה לא מתרומם מעבר ל-15%, מחירי הקליקים שלו אינם מסוגלים לייצר הכנסות מספקות.



לא צריך להיות פרופסור יאיר טאומן, מומחה לתורת המשחקים ולתיאוריות של מכרזים, כדי להבין שמחיר קליק במנוע חיפוש נקבע, בסופו של דבר, על פי כמות המתחרים על מילת חיפוש מסוימת. אם נתח השוק שלך גדול, וכמות המתחרים גדולה, מחירי הקליקים מזנקים לשחקים. מוכר הקליקים (גוגל) גורף רווחים עצומים, צובר כוח פיננסי, מחזק את התשתיות שלו, גונב כוח אדם איכותי, משחד את כלי התקשורת וחוגג בבורסה עד הסוף. כל השאר אוכלים את השאריות שהוא מותיר על הצלחת.



כאשר וואלה נאלצת להסתפק במעט פירורי הגולשים שגוגל משאיר לה, תורת המשחקים קובעת שמחירי הקליקים שלה לא ימריאו גבוה מספיק. במצב כזה, מכפלת התנועה הדלה במחירי הקליקים הנמוכים משאירה את הפורטל התל-אביבי החביב במצב של נחיתות ממארת מול חברת האינטרנט החזקה ביותר בהיסטוריה.



קואליציית וואלה-יאהו היא שידוך בין אנדרדוגים. המנייה של יאהו עלתה רק כאשר רצו שמועות שמיקרוסופט תשתלט עליה. מרכז הפיתוח שיוקם (אם יוקם) ע"י יאהו בחיפה אינו רלוונטי למצבה התחרותי בישראל ובעולם. כל עוד הדומיין yahoo.co.il מוביל לעמוד שגיאה, גם וואלה לא תשפר את מצב המנייה שלה בעזרת הכרזות ריקות מתוכן.



דווקא שתי חברות האינטרנט שהכניסו סימן קריאה גדול בלוגו שלהן (יאהו!)(וואלה!), נמצאות כרגע במצב של סימן שאלה פיננסי ענק. יאהו בישראל? עוד רחוק היום. מה שבטוח - יש לפחות שתי חברות שכבר נהנות מן השם שלה:

תקלות חמורות במערכת וואלה אדוונטג'

צחוק בצד: הסיבה האמיתית שבגללה וואלה לא תצליח לנצח את גוגל, או אפילו להתקרב למעמד של יאהו בארה"ב (נתח של 17.9%), היא הרבה יותר פשוטה: מערכת הפרסום שלה פשוט לא מתפקדת כמו שצריך. בחודש האחרון (ינואר 2008) נרשמו הרבה בעיות ברלוונטיות ובהזרמת התנועה במסגרת וואלה אדוונטג' (הקישורים הממומנים של וואלה! חיפוש).

כדי להמחיש את גודל המשבר במערכת וואלה אדוונטג', שימו לב לקישורים הממומנים שמציגה המערכת של וואלה עבור החיפוש על אחת המילים הכי חשובות והכי פופולריות בישראל: "כדורגל".

תמונה אחת שווה אלף מילות חיפוש, ובמקרה הזה היא מחדדת את התובנה הברורה-מאליה: זה לא שיווק או פרסום באינטרנט, זה זיהום דיגיטלי.

כאשר הגולש מחפש "כדורגל", הוא אינו מצפה לקבל מודעות לויאגרה, אורתופד, לחץ דם, שואב אבק ידני, דיאטה, יעוץ עסקי, משלוח קורות חיים, חלקי חילוף לרכב או עבודה מהבית.

אם אכן וואלה אדוונטג' המשיכה להתדרדר בראשית ינואר, והספאמרים השתלטו על מילות חיפוש פופולריות בעזרת הצפה של המערכת בזבל פרסומי נטול-הקשר, אז וואלה צריכה להודיע לבורסה שמשהו השתבש אצלה. חברה ציבורית כמו וואלה צריכה לדווח על כל תקלה טכנית חמורה שמשפיעה לרעה על שירותיה כמפרסמת.

כותב בלוג זה, בהיותו מפרסם וותיק של וואלה אדוונטג', תמיד נדהם כל פעם מחדש מן היכולת של וואלה לסבול חוסר רלוונטיות מחפיר שכזה במערכת הקישורים הממומנים שלה. מה שקרה בחודש האחרון, כאשר קמפיינים רבים איבדו תנועה רלוונטית בגלל מערכת בקרת איכות שיצאה מכלל שליטה, הוא בגדר דגל לבן של אנשי וואלה מול גוגל.


אם וואלה אדוונטג' אינה מסוגלת לפסול מודעות בלתי רלוונטיות ולהזרים מודעות טקסט שקשורות בצורה כלשהי למילות החיפוש שמקליד הגולש הישראלי הממוצע, אז לא יאהו ולא אף חברה אחרת יעזרו לה להשתקם. המאבק מול גוגל הסתיים עוד לפני שהחל.

וואלה הורגת את האינדקס שלה

שיתוף הפעולה החדש של פורטל וואלה! עם אינדקס נטקס (Netex) יסיים את חייו של אינדקס וואלה, אחד ממדריכי האתרים הותיקים ביותר באינטרנט הישראלי. המהלך מחזק את הקשר בין וואלה ובין נטקס, שני מותגי חיפוש מקומיים, אך לא ישפיע על הדומיננטיות של גוגל בשוק הישראלי

המדריך הישן עדיין זמין באינטרנט (בכתובת dir.walla.co.il), במקביל לאינדקס החדש של נטקס (guide.walla.co.il). ב"נטקס" מבטיחים שבמהלך חודש ינואר ישולבו התוצאות מן האינדקס של נטקס בעמוד תוצאות החיפוש של וואלה.

מבחינת נטקס, מדובר ברווח נקי: כעת תוכל נטקס לומר למפרסמיה שהם מופיעים גם בוואלה. רוב המחפשים של וואלה בכלל לא יגיעו ללשונית "מדריך אתרים" ולא ייחשפו ישירות לאינדקס, אך נטקס תדאג לדחוף אותם גם לתוצאות הרגילות.

מבחינת וואלה, לעומת זאת, מדובר בצעד שמצביע על חולשה - חיסול מדריך המקורים שבנתה לאורך שנים רבות. וואלה השקיע כסף רב בבנית מדריך אתרים מקצועי, שנערך בידי צוות של עובדי וואלה וזכה להצלחה גדולה בסוף שנות התשעים עד תחילת שנות האלפיים.

האינדקס החדש מצביע על שיתוף פעולה בין שני מותגים מקומיים (netex.walla.co.il) בנסיון נואש לקרוא תיגר על הדומיננטיות המוחלטת של גוגל ישראל. מבחינת וואלה, מדובר בהסרת עול כספי של ניהול צוות עורכים אנושי, וקבלת זרם הכנסות חדש באמצעות מפרסמי נטקס. אך מבחינת מותגי החיפוש הישראלים, אין ספק ששיתוף הפעולה החדש מצביעה יותר מכל על מותם של האינדקסים העבריים הישנים.

נכון לעכשיו, המדור "וואלה! מה חדש" הושבת, ואינו פעיל עוד. מדור ותיק זה חשף את האתרים החדשים ברשת, והיה פופולרי במיוחד בתקופה שבה כל אתר עברי חדש ברשת היה סיבה למסיבה. גם הקישור ל"הוסף אתר", אותו מכיר כל מי שרצה להכניס את האתר שלו למדריך האתרים של וואלה, אינו פעיל כעת מתוך האינדקס הישן. ייתכן שגולשי וואלה יעדיפו להשתמש בטופס "הוסף אתר לנטקס" במקום.

מעניין לציין כי בניגוד למצב באתר נטקס הנוכחי, בו נחשפות מודעות גוגל בצורה מסיבית כמעט בכל דפי האתר, הרי שבמסגרת השת"פ הקיים אין כל חשיפה של מודעות גוגל. הכוונה של וואלה, לפיכך, היא לשלב בעתיד מודעות טקסט מקוריות של וואלה אדוונטג' במסגרת האינדקס של נטקס, בנסיון להגיע למצב סינרגטי בין שני הגופים.

בהצצה הראשונה במדריך האתרים החדש בוואלה, ניתן לראות כי נטקס מופיע שם בתור מסגרת iframe. ניתן אפילו לערוך חיפוש בנטקס מתוך וואלה באמצעות הקישור הבא. במקביל ניתן לראות כי החיפוש במדריך האתרים הישן של וואלה כבר לא פעיל, ומוביל להודעת שגיאה.

נטקס היא מפעילת חיפוש באינטרנט, שנוסדה בשנת 1998 ע"י אביב רפואה. מניית נטקס נסחרת בבורסת ת"א מאז 2006 והחלה להראות סימני צמיחה בסוף הרבעון הראשון של 2007.

נטקס התווספה לאינדקס וואלה (ת.נ.צ.ב.ה.) ב-23/5/99, כפי שאפשר לראות גם עכשיו. היא החלה את דרכה בתור תוכנה לניתוב מהיר אל אתרים ישראלים, והתרחבה בהדרגה עד שהפכה לחברה המספקת שירותי חיפוש גם בחו"ל, בין השאר גם ברוסיה. ציון מערכת וואלה לתוכנת נטקס ב-99 היה ארבעה כוכבים מתוך חמישה. סביר להניח שהיום, במיוחד לאור שיתוף הפעולה בין החברות, ש"נטקס" היתה מקבלת חמישה כוכבים.

דב קליין, בדק בית: שתי תביעות סביב מנועי חיפוש

בימים האחרונים הוגשו שתי תביעות מעניינות שנוגעות לפרסום במנועי חיפוש. הראשונה היא של ד"ר דב קליין, מנתח פלסטי ידוע, שתובע את גוגל ואת מכון "פרופורציה" על שימוש בשמו בתור מילת חיפוש עבור קישורים ממומנים. התביעה השנייה שייכת ל"בדק בית - קו מנחה", שתובעת את מתחרותיה על כך שהשתמשו במילה "בדק בית" בתור מילת חיפוש עבור קישורים ממומנים.

למרות שמדובר בשתי תביעות שונות, שתיהן בעייתיות כמעט באותה מידה.
תביעות נגד מנועי חיפוש אינן דבר חדש: כבר ב-1999 הגישה פלייבוי תביעה נגד חברת אקסייט על שימוש במילת המפתח "פלייבוי", שהיא סימן מסחרי רשום, במנוע החיפוש המסחרי של אקסייט. המשפט התגלגל בערכאות זמן רב, והשופטים התבלטו מה לעשות: לתת עוד כוח לענק פורנו כמו "פלייבוי", או לאפשר למנועי חיפוש -- המייצגים את תעשיית ההיי-טק האמריקנית -- חופש פעולה נרחב.


המשפט של פלייבוי לא נותר לבדו. תביעות רבות נגד מנועי חיפוש לא פגעו בהם. במשך הזמן התברר שהפסיקה בארה"ב הרבה יותר ליברלית, מבחינת מנועי החיפוש, מזו של אירופה.


בארה"ב מותר, ברוב המקרים, לקנות מילות מפתח שהן סימן מסחרי, כל עוד אין הטעיית צרכנים בפרסום. באירופה, ובעיקר בצרפת, מגינים פחות על מנועי חיפוש, לטובת חברות מסחריות עם מותגים מוכרים וסימני מסחר רשומים (פרשת לואי ויטון, למשל). זה גם ברור למה: לצרפתים יש אינטרס חזק להגן על המותגים המסורתיים שלהם, כי אין אף מנוע חיפוש צרפתי בולט בעולם.

בישראל נוטים להתייחס לפסיקה האמריקנית בדיני אינטרנט בתור הסמכות העליונה. כך נקבע בפרשת רשת מתאים לי נגד קרייזי ליין, שבה נפסק כי מותר להשתמש בסימן מסחרי בתור מילת חיפוש המשמשת קישור ממומן במנוע חיפוש, כל עוד אין הטעיית צרכנים בקשר לטקסט של המודעה.


המנתח הולך ראש בראש עם גוגל

בפרשת ד"ר קליין, הפלסטיקאי לא חושש ללכת ראש בראש מול גוגל. למרות שהשם "דב קליין" איננו סימן מסחרי רשום, ד"ר קליין טוען שהשימוש בשמו לפרסום מתחרים במנועי חיפוש, פוגע בו. קליין לא טוען שהמודעה של "פרופורציה" כללה בתוכה את שמו של ד"ר קליין, ולכן יהיה לו קשה להוכיח כי המודעה הטעתה את הגולשים ("גניבת עין", עוולה מסחרית).

בית המשפט יצטרך לגבש גישה פטרונית ומתנשאת מאוד, כדי לטעון שהגולשים עד כדי כך טיפשים.

מדיניות משפטית המתייחסת לגולשים כאל עדר של כבשים שמקליקות על כל מה שמופיע להן מול העיניים, הולכת בניגוד להגיון של השוק החופשי באינטרנט, התחרות הקפיטליסטית בעידן הדיגיטלי, והחוכמה הקולקטיבית של הגולשים בתור גוף צרכני חושב, המודע לקיומן של חלופות תחרותיות בכל שוק.

כמו כן, חסימת מודעות טקסואליות מתחרות בפני מפרסמים בשוק החיפוש פוגעת באופן בוטה בתחרות שבין עסקים, שכן מי שמכיר רק מותג אחד, לא ייחשף למותגים חלופיים במנועי חיפוש. אין סיבה למנוע מן הצרכן חלופות רלוונטיות לשירות או המוצר שאותם הוא מחפש.

במקרה דומה שאירע בעבר בישראל (פרשת חנה קורן נגד גוגל) בית המשפט לא כתב פסק דין, או הגיע להחלטה בעלת משמעות משפטית. הסיבה: הצדדים הגיעו לפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט. בפרשת חנה קורן היה ברור מלכתחילה שהנתבע (גוגל) אינו מעוניין לספוג פסיקה שתפגע בו ברמה הגלובלית. באותה מידה, היה ברור להנהלת גוגל ישראל שהביטוי "חנה קורן" אינו משמעותי כלל, מבחינה כספית (בתור מילת חיפוש שאפשר למכור למפרסמים).


מן העובדה שאף פרסומת לא מופיעה כיום על החיפוש "חנה קורן" ניתן להסיק, שגוגל התחייב בפני הגרפולוגית שלא ימכור מילה זו לאף מפרסם בעתיד. מילים גנריות כמו "גרפולוגיה" או "גרפולוגים" נמכרות היטב, וללא הפרעה. לא בטוח שחנה קורן הרוויחה הרבה מן הסיפור הזה, שכן הסכם הפשרה נותר סודי. חנה קורן עצמה שילמה סכום נכבד לניהול ההליך.

לאור נסיבות המקרה, על פניו, הערכתי ב-2008 שד"ר קליין יפסיד בבית המשפט, אך עשוי להרוויח מחוצה לו: רשת "פרופורציה" כבר הפסיקה לפרסם את המודעה סביב "דב קליין" (זה אדם ספציפי מדי), אך עדיין מפרסמת סביב הביטוי "ד"ר קליין" (יש הרבה ד"ר קליין בישראל, מסתבר). כאשר תוצאת החיפוש השלישית על החיפוש "דב קליין" היא הכותרת "כתב תביעה נוסף נגד הפלסטיקאי דב קליין", קל להבין את המרירות של הד"ר כלפי גוגל ושירותיו.

ב-2008 הערכתי כי בית המשפט צפוי לאמץ את הגישה המקובלת בדין האמריקני. האמנתי כי ד"ר קליין אולי לא אוהב שהמתחרים שלו מופיעים בתוצאות החיפוש, אבל גוגל יודעת להתגונן היטב בתביעות שכאלה, שכן יש לה נסיון רב וגם אינטרס חזק לנצח בכל מחיר.

ב-18/9/11 ניתן פסק הדין של השופטת חנה ינון, בבית משפט השלום בתל-אביב. ינון, בפסק דין קצר-יחסית, ובעל הנמקה מינימלית, פסקה לטובת ד"ר קליין. הנימוק של השופטת ינון: דב קליין הינו שם פרטי, לא סימן מסחרי או שם של תאגיד. זוהי הנמקה גרועה: דב קליין הוא רופא, והמוניטין שלו סובב סביב שמו. הטענה שד"ר קליין רשאי להנות מצנעת הפרט, דווקא ע"י מניעת תחרות בקישורים ממומנים, היא לא פחות ממגוחכת.

גם השם "ברק אובמה" הוא שם פרטי. האם מישהו צריך לבקש את רשותו של נשיא ארה"ב לפני שהוא פותח במסע פרסום עליו בגוגל? ומה בנוגע לשמות כמו "אסתי לאודר" או "פנינה רוזנבלום"? כמה פרטיות יש למפורסמים הללו?

ומה יעשה מי שירצה לפרסם תחקיר עיתונאי על ד"ר דב קליין ולגבות אותו בקמפיין קישורים ממומנים? האם צריך מושא התחקיר לאשר את הקמפיין הזה? השופטת ינון לא התייחסה לכך בפסק דינה הפשטני. השופטת ינון גם התעלמה במופגן מן העובדה הפשוטה, שד"ר קליין לא חרד כלל לצנעת הפרט ולהגנה על אלמוניותו הלא-קיימת - כל מה שד"ר קליין רצה היה להסיר מתחרים מדרכו, כדי להרוויח כסף. לכן: מיקסום רווחים באינטרנט ולא צנעת הפרט של רופא אלמוני, זה הנושא כאן.

פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב איננו סוף פסוק. הנתבעות יכולות לערער למחוזי של ת"א, ומשם לעליון, כדי לקבל פסק דין רציני יותר. הנתבעות, ובמיוחד גוגל (שלוש חברות: גוגל ישראל בע"מ, גוגל אינק' העולמי, גוגל אירלנד בע"מ), יכולות להתיש את ד"ר דב קליין במלתעות מערכת המשפט הישראלית ל-10 השנים הבאות. מעניין לראות אם אכן יוגש ערעור.

בפרשת ד"ר קליין נראה שהפלסטיקאי פשוט אינו מרוצה מן העובדה שמנועי חיפוש כמו גוגל מאפשרים למתחרים להציג את מרכולתם בפני המחפשים. לכן הקייס שלו רעוע, וייתכן שהוא הגיש את התביעה כדי להרתיע מפרסמים אחרים להשתמש בשמו. ניתן גם לומר שתחום הניתוחים הפלסטיים הוא כה תחרותי וכה רווחי, עד שמשתלם לד"ר קליין להגיש תביעה, אפילו אם יפסיד בתביעה, ולו בשביל מספר חודשים שבהם המתחרים יפסיקו לרכוש את שמו בתור ביטוי חיפוש בגוגל.

ומה עם מנוע החיפוש "וואלה"? ד"ר קליין תובע את גוגל על הצגת פרסומות סביב שמו, אך גם מערכת וואלה אדוונטג' הציגה, נכון ל-4/1/08, פרסומות לצד תוצאות החיפוש על שמו; שלושת הפרסומות הללו אינן שייכות לתחום הניתוחים הפלסטיים. ייתכן שד"ר קליין לא טרח לבדוק מה קורה בוואלה, אך ייתכן גם שהמאבק מול המתחרים הישירים שלו הוא מה שמעניין אותו באמת, ולא עצם העובדה שמופיעות פרסומות טקסטואליות סביב שמו.



חזרה ל"בדק בית"

פרשת "בדק בית" מעניינת יותר, שכן מדובר לכאורה בויכוח על סימן מסחרי רשום. אם, לכאורה, המתחרים משתמשים בסימן מסחרי רשום כדי להטעות את הגולש הסביר, יש ל"בדק בית" סיכוי טוב לנצח. אלא שהאמת מסתתרת, לעתים, בפרטים הקטנים: "בדק בית" לא מחזיקה בסימן מסחרי על הצירוף "בדק בית", כפי שהוא.

באתר רשם סימני המסחר אפשר לראות בבירור כי החברה מחזיקה רק בצירוף "בדק בית - שרותי מידע סביבתיים לרוכשי דירה". הביטוי הגנרי "בדק בית", שבו אנחנו משתמשים בתור מטבע לשון עתיק-יומין, נותר חופשי לשימוש. הטקסט באתר הרשם אינו מותיר הרבה מקום לספקות: "רישום סימן זה לא יתן זכות לשימוש יחודי בכל המילים המופיעות בסימן בנפרד, אלא בהרכב הסימן". הרשם הדגיש שהזכות להשתמש ב"בדק בית" היא רק במסגרת הלוגו הייחודי של החברה, שאפשר לראותו כאן.

חשוב להבהיר כי באתר הרשמי של חברת בדק בית (מקבוצת קו מנחה), החברה אינה משתמשת בביטוי "בדק בית" בתור סימן מסחר רשום. כאשר מדובר בסימן מסחרי כגון אדידס, מיקרוסופט או גוגל, מצורף סימן מיוחד (TM) כדי להדגיש את הבעלות על השם. במקרה זה, מכיוון של"בדק בית" אין בעלות על הביטוי "בדק בית", היא עצמה ידעה שאין טעם להגן עליו בצורה המקובלת (TM).

לפיכך, כאשר "בדק בית" תובעת את מתחרותיה על שימוש בביטוי גנרי, שבו משתמשים הגולשים בחיפושיהם אחרי שירותים הנדסיים, היא לא יכולה להתבסס על דיני סימני המסחר. היא גם לא תוכל לטעון להטעיית צרכנים, כל עוד לא השתמשו המתחרים בניסוחים מטעים כגון "בדק בית מקבוצת קו מנחה" או "בדק בית - שרותי מידע סביבתיים לרוכשי דירה". המתחרים גם לא יכולים להשתמש בלוגו הרשמי של החברה, ובמנועי חיפוש כגון גוגל אין אפשרות לעשות זאת בכל מקרה.

"בדק בית" טענה כי המצב הקיים "חוסם" את הגישה של הצרכנים אל האתר שלה. בכך הם מתבססים על עוולה מסחרית ותיקה, לפיה כל מי שחוסם את הגישה לחנות או בית עסק, פוגע בהם, ולכן זכאי לפיצוי ו/או השבת המצב לקדמותו. אלא שהשימוש בעילה זו, בהקשר של פרסום קישורים ממומנים, חלש למדי.

ראשית, מנוע חיפוש כמו גוגל אינו מחוייב לתת גישה ישירה לאתר של התובע בכל פעם שמישהו מחפש "בדק בית", שכן מדובר בביטוי רחב, בעל משמעויות רבות, ואין מדובר בהכרח בשותפות הספציפית עם "קו מנחה". שנית, גוגל עצמו הוא עסק מסחרי, המספק שירותי מידע בחינם תמורת פרסומות, ואיננו מחוייב לשרת בעלי עסקים לפי מיקומים מובטחים מראש. בנוסף לכך, קשה לטעון כי פרסומות של קישורים ממומנים מהוות "חסימה", במובן הפיזי והמוחשי שאליו התכוון החוק בזמן שנחקק.

בפרשת "בדק בית" יש כמה דקויות משפטיות שעשויות לגרום לבית המשפט להתבלבל, ואולי להעניק סעד כלשהו לתובעת, למרות שהמילה "בדק בית" היא חופשית לשימוש. בית המשפט עשוי לתת משקל לראיות נסיבתיות, שאינן בהכרח רלוונטיות, כמו הטענה של "בדק בית" לפיה המתחרים טוענים בפני לקוחות בטלפון שיש שותפות בינם ובין "בדק בית". אם אני הייתי השופט בתיק זה, לא הייתי פוסק לטובת התובע, שכן בלי בעלות על הסימן "בדק בית" אין לתביעה כל בסיס.

אפשר להפיק כמה לקחים מן התביעות הללו:

א) אם המתחרים שלך קונים את השם שלך כדי ללכוד לקוחות, אתה יכול לעשות להם אותו דבר, וגם זה יתרון די גדול;

ב) אם שם החברה שלך הוא ביטוי גנרי, ולא ייחודי כמו מיקרוסופט או מקדונלד'ס, יהיה לך קשה לקבל הגנה מבתי המשפט;

ג) אם אתה חושב שתביעה משפטית אחת נגד גוגל וכמה מתחרים תעזור לך לנצח את מתחריך באינטרנט, אז כדאי לך לחשוב שוב: רוב התנועה המסחרית האיכותית במנועי החיפוש מגיעה מחיפושים גנריים, לא מותגיים.



עדכון (28/2/08): כצפוי, נדחתה בקשתה של "קו מנחה - בדק בית" על הסף. השופט יהודה זפט כתב בהחלטתו מ-11 בפברואר כי "אין המבקש ו/או המבקשת רשאים למנוע מאחרים שימוש במילים 'בדק-בית', מכוח רישום סימן המסחר". זפט הוסיף כי "המבקשים פעלו בחוסר ניקיון כפיים עת 'הבליעו' את רישום סימן המסחר...ללא כל התייחסות לנסיבות רישום סימן המסחר ו/או לסייג המופיע בתעודת הרישום של סימן המסחר". הוחלט כי "קו מנחה" ישלמו הוצאות עו"ד לנתבעות "טרמינל שירותי הנדסה", "הדס גוכמן בקורת מבנים", "תפארת ביקורת והערכת איכות מבנים".


הערה: הניתוח שלעיל אינו מהווה יעוץ משפטי. זוהי פרשנות חופשית המתבססת על הדיווחים העיתונאיים סביב התביעות שהוגשו לבתי המשפט. הפרשנות בפרשת "בדק בית" מתבססת בין השאר על הדיווח ב-NFC בפרשה; הדיווח על ד"ר קליין מתבסס על הדיווח של גלובס בפרשה. כותב פוסט זה הוא משפטן שחיבר עבודה סמינריונית בנושא סימני מסחר, מנועי חיפוש וחופש הביטוי.

תוכן מועתק: מנועי חיפוש שונאים אותו - וגם יודעים להעניש

הרבה בעלי אתרים בישראל (וברחבי העולם) נוהגים להעתיק תכנים ממקורות אחרים כדי למשוך גולשים וכדי להתמקם גבוה במנועי חיפוש. זו, לכאורה, הדרך המהירה והנוחה ליצור אתר מלא בתוכן, למכור פרסום (באנרים, אדסנס וכו'). אז איפה כאן הבעיה?

אז זהו - שמנועי החיפוש למדו את הטריק הזה, ופיתחו שיטות מתוחכמות כדי לעלות עליו.

תוכן מועתק, בעיני מנועי חיפוש, הוא תוכן מיותר. אפשר לקרוא לו "עודף תוכן", ויש לו נטיה לפגוע באיכות תוצאות החיפוש בצורה מובהקת. גולשים שונאים להיתקל באותו תוכן כאשר הם מחפשים מגוון אתרים שונים באותו נושא.

מילת המפתח כאן היא Redundancy ("עודפות" או "יתירות"). מחשבים מזהים נתונים זהים בקלות רבה, ויודעים לטפל בתופעות כאלו במהירות מפחידה. תוכנות הכיווץ שאנחנו מכירים (ZIP או RAR) הם כלים שיודעים לזהות חזרה מיותרת על נתונים, לתייג כל נתון חוזר כ"מספר", וכך הם עוזרים להקטין באופן משמעותי את גודל הקובץ.

מבחינת בעלי אתרים ברשת, חשוב להדגיש כמה נקודות מרכזיות:

• אל תעתיקו תכנים המופיעים באתרים מרכזיים וחשובים - המוניטין שלהם יביא את מנועי החיפוש להבין שהם המקוריים, ולא אתם.

• אל תחשבו מראש שתכנים מועתקים, תהיה איכותם גבוהה ככל שתהייה, יביאו אתכם לתוצאות טובות במנועי החיפוש - אם מנוע החיפוש איתר את המקור המוסמך, לא תוכלו לעקוף אותו.

• תכנים בלתי-נגישים שהועתקו מאתרים שלא נסרקו על ידי מנועי חיפוש, אינם מועתקים בעיני מנועי החיפוש; לכן ומבחינתם, התוכן שהעתקם הוא מקורי לגמרי (ייתכן שבעל האתר שממנו העתקתם יחשוב אחרת ויתבע אתכם).

• אם נגזר עליכם להשתמש בתוכן מועתק מעצם טבעו (תיאור מוצר, למשל), נסו לערוך שיכתוב שיטחי כדי לגרום למנועי החיפוש להבין שמדובר בטקסט שונה.

• אם אותם עמודים מקבלים כתובת שונה (מכל סיבה שהיא, כולל פרמטרים דינמיים), נסו להימנע ממצב זה על ידי ביטול כל מרכיב בכתובת העמוד שיכול ליצור כפילות מיותרת.

• אל תשתמשו באותם תכנים בשביל אתרי-מראה, אתרים מקבילים, אתרים של שותפים, אתרים של רשתות-מפיצים, ו/או אתרים מסונפים (אלא אם כן חסמתם את כל השיכפולים בפני ה"רובוטס" של מנועי החיפוש).
• סינדיקציה: אם אתם מפיצים תכנים לאתרים רבים, יש לקחת בחשבון שמנועי החיפוש עלולים לחשוב שהאתר שלכם הוא זה שהעתיק מן השאר, ולא להיפך (לא נורא, העיקר שמקשרים אליכם - קישורים חיצוניים הם זהב טהור); יש להתעקש על מודל "תוכן תמורת לינק" - כך אתם מאותתים למנועי החיפוש שהאתר שלכם הוא יצרן התוכן, ולא האתר המפיץ את התוכן שלכם. כל מי שמשתמש בתוכן שלכם בלי לתת לכם לינק בתמורה - מפר את תנאי הסינדיקציה שלכם (דוגמה: אתר articles.co.il).

• אם תוכן כלשהו נכנס לארכיון ולכן אינו נגיש עוד - יש סיכוי סביר שהעתקת התוכן הזה לאתר אחר לא תיצור את הרושם שהוא הועתק (גם כאן יש בעיות של זכויות יוצרים)

• גרסאות להדפסה של כתבות ומאמרים הן למעשה תוכן משוכפל, למרות שהן מעוצבות קצת אחרת בשביל להתאים למדפסת. אפשר לחסום אותן בעזרת הוספת משתנה מיוחד בקובץ "רובוטוס-טקסט" שלכם.

• דפים ריקים מתוכן: באתרים דינמיים רבים (חנויות, קטלוגים וכד') נוצר מצב של עמודים ריקים מתוכן, כאשר מוצר או שירות מסוימים פשוט אינם זמינים לתקופה מסוימת. כדי למנוע מצב זה, יש לבצע בקרה שוטפת אחרי עמודים ריקים שכאלה, ולמחוק אותם באופן זמני עד לעדכון הבא.

• כתבות שירדו לארכיון: אם עיתון מקוון בחר להעביר את הכתבות הישנות שלו אל הארכיון, ולא להציג אותן ברשת, העתקה של תכנים ארכיוניים אלו יכולה להיחשב "תוכן מקורי", לכאורה; אך כאן יש שתי בעיות: א) אם אתם יכולים להעתיק, אז כל אחד אחר יכול להעתיק - ואז שוב תמצאו את עצמכם במאבק אבוד-מראש; ב) עיתונים נוטים לתקוף מהר את כל מי שמעתיק את התכנים הארכיוניים שלהם, והסיבה לכך פשוטה: הם גובים כסף תמורת התכנים הללו. לכן לא כדאי להסתבך גם עם תכנים ארכיוניים, במרבית המקרים.

• אם העתיקו מכם: לא צריך לדאוג יותר מדי, במיוחד כאשר מדובר באתר בעל איכות כללית נמוכה, אתר חדש ברשת או אתר מפוקפק מעצם טבעו, שאין בו הרבה מבקרים. "סקרייפרים" (Scrapers) נענשים בסופו של דבר, או פשוט לא מקבלים מיקומים ריאליים. בכל מקרה, תמיד אפשר לשלוח מכתב מאיים של עו"ד.
  

תכנים מועתקים במיוחד

באינטרנט קל להיתקל שוב ושוב בתכנים מועתקים כמו:

• כתבות מגזין
• חדשות
• ערכי אנציקלופדיה (כמו ויקיפדיה)
• מסמכים משפטיים
• תמונות
• מילוני מונחים
• מתכונים
• מידע רפואי
• נאומים היסטוריים
• ציטוטים ופתגמים
• בדיחות
• ספרים קלאסיים
• קטעי וידאו קצרים
• הודעות לעיתונות

דופ-פילטרים, מסנני העתקה וכל הג'אז הזה

בשפתם של העוסקים בתחום, ה"דופ-פילטר" (Dup-filter) הוא הרובוט שאמור לאתר כפילויות ולחסל אותן במהירות. זהו "דופ" מלשון "דופליקט" (Duplicate), שהוא למעשה שיכפול או העתק. הפילטרים הללו הם חלק קטן מתוך בקרת האיכות הקפדנית של מנועי החיפוש המובילים, ובלעדיהם יתנפח מאגר העמודים הסרוקים של מנוע החיפוש באינספור כפילויות מיותרות של תוכן איכותי.

דופ-פילטר אופייני יבדוק מבנה של פסקאות, שימוש במילות מפתח, אורך של עמוד, אופי קידוד דומה, שימוש בכותרות זהות עבור תוכן דומה, טקסט של לינקים ("אנקור-טקסט" / "עוגן-טקסט") -- ובסופו של דבר יערוך השוואה כמותית ואיכותית שתקבע מי המקור, מי מעתיק, מי יישאר באינדקס ומי יחוסל. במקרים מסוימים, גם המעתיקן ייסרק ויופיע בתוצאות, אבל לא יקבל מיקום גבוה -- כמובן בהשוואה לעמוד שנחשב ל"מקורי".

דופ-פילטרים נוטים להסתמך על קישורים כמדד מרכזי בקביעת "מי המקור הסמכותי" לעומת "מי המעתיקן הקטן והמסכן". אם רוב האתרים ברשת מפנים לכתבה חשובה של מגזין ידוע, ורק קומץ מפנים לכתבה מועתקת של מגזין נידח -- הרי שה"דופ-פילטר" יקבע שהמקור הוא המגזין הידוע, וזאת למרות שהתוכן עצמו הוא זהה כמעט לחלוטין. לא רק כמות הקישורים קובעת, אלא איכותם -- מקורות סמכותיים נוטים לקשר אל מקורות סמכותיים אחרים, ולא להתייחס למעתיקנים.

אבל כל כך קל להעתיק...

אין ספק שהעתקת תכנים, במיוחד באינטרנט, היא פיתוי שקשה לעמוד בפניו. כל כך לבצע "קופי-פייסט", עד שרבים מן האתרים ברשת אינם מצליחים להתאפק. כבר נתקלתי במקרים שבהם אתר כלשהו העתיק מאות מאמרים של עיתונים בעלי מוניטין, ולא הבין מדוע הגולשים אינם נוהרים אל האתר שלו (רמז: הם יכלו למצוא את התוכן בגרסתו המקורית בלי שום בעיה).

בטווח הקצר, העתקה של תכנים טובים עשויה להיחשב טקטיקה יעילה (אם אף אחד לא תובע אתכם). אך ככל שעובר הזמן, מנועי החיפוש רק הולכים ומשכללים את טכניקות ההגנה שלהם מול תכנים מועתקים, משוכפלים, מיותרים ולעתים אף עברייניים.

תוכן מקורי הוא בעל-חיים שנמצא בסכנת הכחדה מתמדת. תמיד יכול לבוא "טורף מעתיקן" שירצה להעתיקו, ובכך לסכן את שני הצדדים: התוכן המקורי עשוי להיחשב מועתק (למרות שהיה שם קודם), והאתר המעתיק יכול לחטוף עונש (אם מנוע החיפוש פועל בחוכמה).

לעתים רבות, תוכן מועתק אינו מתגלה על ידי יוצרו, והמעתיק יכול להנות מן ההעתקה לאורך תקופה ארוכה. בינתיים, המעתיק יכול להנות מחשיפה מוגברת לפרסומות, תנועה מוגברת באתר ואף רווחים כתוצאה ממכירת מוצרים ושירותים. פנייה לערכאות משפטיות עשויה להימשך שנים, אם בכלל ניתן לעשות זאת מבחינה טכנית (אם המעתיקן נמצא במדינה אחרת - קשה מאוד לתבוע).

אם האתר המקורי נותן קישור לאתר המעתיק, כפי שקורה לעתים בין אתרים שותפים או אתרי סינדיקציה, מנועי החיפוש עלולים לחשוד שקיים שיתוף פעולה "זדוני" בין שני האתרים. במקרה שכזה, מנוע החיפוש יכול להעניש את האתר המקשר (לאתר המועתק) באמצעות הסרה מן האינדקס. זה מה שקרה, ככל הנראה, בפרשת אולג'ובס, כאשר גוגל גילה כי אולג'ובס העלתה קישור אל גרסה משוכפלת של אתר אולג'ובס באתר אחר (yad2). בעיני גוגל, אולג'ובס היתה מודעת לשיכפול האסור, ואף ניסתה לעודד את השיכפול. לכן נענשה.

סייט-סקרייפרים ("גורדי-אתרים" או "גורפי-אתרים") הם דוגמה מכוערת במיוחד להעתקה אוטומטית, רובוטית וסיטונאית של תכנים מבוקשים במיוחד. התופעה בולטת במיוחד בארה"ב, שם קיימות תוכנות זדוניות שכל מטרתן היא "לגנוב" תכנים פופולריים, ליצור אתרים פיקטיביים, למלא אותם בפרסומות טקסטואליות ולהרוויח כספים. יש כאלה שטוענים שמנועי חיפוש הם למעשה ה"סקרייפרים" המובילים, אבל לרוב מדובר באתרים 'חשאיים' שאינם מסייעים כלל לאתרים המועתקים.

טכניקה יעילה להגנה ארוכת-טווח על תוכן מקורי היא הטבעת סימנים מזהים בגוף הטקסט. אם ברצונכם להגן על התוכן שלכם מפני מעתיקנים, הקפידו לנסחו כך שכל מעתיקן ייאלץ לשכתב אותו בצורה מקיפה, או שהתוכן יפורק לחלקים קטנים כך שיהיה קשה להרכיבו-מחדש לעמוד אחד ארוך. שילוב אלמנטים אישיים, מוכווני-זהות (שמות, סגנון, תאריכים, מותגים), לאורך הטקסט, גם הוא מקשה על עבודתם של מעתיקנים אנושיים או רובוטיים.

החטא ועונשו

כאמור, תכנים מועתקים לרוב "נענשים" בכך שהם מקבלים 'ציון נמוך' בעיני רוב מנועי החיפוש. כאשר גולשים מחפשים אחרי תכנים המופיעים בעמוד המועתק, האתר שנחשב 'מעתיקן' לא מופיע בתוצאות הראשונות, ואת רוב התנועה מקבלים האתרים הסמכותיים.

במקרים אחרים, מתקיימות תופעות מקבילות:

• אתרים 'מעתיקנים' מצליחים להערים על מנועי החיפוש, וליצור את הרושם שהם-הם המקור הסמכותי -- ובכך הם אפילו "עוקפים בסיבוב" את האתרים שיצרו את התוכן
• 'מעתיקנים סדרתיים' נענשים בצורה החמורה ביותר - הם נמחקים מן האינדקס ולא מופיעים באף תוצאת חיפוש, אפילו אם העתיקו תכנים נדירים במיוחד
• אתרים מקוריים נענשים במקרים נדירים שבהם הם שיתפו פעולה עם ההעתקה, ועודדו אותה
  

האם מותר להעתיק תכנים של אתר מפורסם ולתת לינק בתור קרדיט?

מבחינה משפטית, התשובה היא לא. חד וחלק. חוק זכויות יוצרים אוסר זאת, במיוחד כאשר מדובר בהעתקה שמטרתה היא הפקת רווח כלכלי, או כל טובת הנאה מסחרית אחרת.

בפועל, אתרים רבים ברשת נוהגים לעשות זאת - מתוך ידיעה שהאתרים המקוריים יגרפו רווח כפול: א) הם קיבלו קישור חיצוני שרק יגביר את המוניטין שלהם; ב) בכל מקרה האתרים המקוריים יופיעו ראשונים בתוצאות החיפוש, ולא המעתיקנים. המודל הזה עובד טוב עבור ה'מקוריים', ולכן הם אינם נוטים לרדוף אחרי 'מעתיקנים' שהוסיפו 'קישור עמוק' היישר אל העמוד המקורי.

גן עדן להיסטוריונים

נדמה שההעתקה הלגיטימית היחידה היא זו שמעבירה טקסט "קלאסי" -- טקסט שפגה הגנת זכויות היוצרים עליו, כיוון שעברו לפחות 70 שנה מאז שהסתיימו חייו של יוצרו המקורי. טקסט כזה מעולם לא הופיע באינטרנט - ופורסם לראשונה באתר בעל מוניטין מינימלי, שאותו מכירים מנועי החיפוש.

העתקה שכזאת נחשבת, לפחות באינטרנט, כ"הקמה לתחייה" של תוכן בעל משמעות שעד כה לא הופיע ברשת העולמית. "גאולה" של טקסטים עתיקים אינה סובלת מבעיות של זכויות יוצרים, ומוסיפה אל מאגר הידע האנושי. היסטוריונים אולי יאהבו להציל טקסטים ישנים מן השיכחה, ואף יהנו מן העובדה שמנועי החיפוש יתלהבו ממנו, אבל מסתבר שרוב הגולשים מעדיפים תוכן רענן, חדשני, עדכני ורלוונטי לחיינו המודרניים.

עוד בנושא:

איך לטפל במקרה של תוכן מועתק

גוגל הסיר והחזיר את אולג'ובס לתוצאות החיפוש

פורטל הדרושים "אולג'ובס" (Alljobs.co.il) נעלם מן האינדקס של גוגל, והוחזר אליו בהדרגה תוך מספר ימים. על פי כלי בעלי האתרים של גוגל, אף דף מן האתר לא הופיע במאגר של גוגל ב-11 לדצמבר. עם זאת, אתר אולג'ובס שנעלם מתוצאות החיפוש, הוחזר אליו בסופו של דבר, ו-190 אלף דפי התוכן שלו שבו לאינדקס בפועל.

סיבה אפשרית למצב שהגיע אליו אולג'ובס: חשד ל"ספאם" בהקשר של אופטימיזציה למנועי חיפוש (Over-SEO). הליקוי המרכזי: שיכפול תוכן האתר, במסגרת שותפות עם פורטל yad2. ברגע שאולג'ובס הוסיפו קישור אל אתר-המראה (Mirror-Site) שלהם ב-yad2, גוגל חשד שמדובר בנסיון לבצע קידום אסור.

עובדה: לאחר שאולג'ובס עצמו חזר לאינדקס של גוגל, הדפים המשוכפלים של אולג'ובס באתר yad2 כבר אינם מאונדקסים בגוגל. מקור באולג'ובס מסר כי החברה ידעה על הסיכון שנטלה כאשר שיכפלה את התוכן של אולג'ובס באתר yad2, אך כל עוד לא נענשה ע"י גוגל, האמינה כי התועלת מצדיקה את הסיכון. הטעות של אולג'ובס היתה מתן קישורים לתוכן המשוכפל: גוגל הבין מכך שאולג'ובס עצמו מודע לשיכפול, מעודד אותו ומפיק ממנו תועלת בצורה שאינה לגיטימית בעיניו.

ניקח לדוגמה את אתר "הארץ": אם תכני העיתון משוכפלים ללא ידיעת העיתון (וללא עידודו הפעיל) באתר אחר, גוגל יעניש את האתר המשכפל ולא את "הארץ". אך אם "הארץ" יוסיף קישורים אל האתר המשכפל, יש בכך כדי להראות על העובדה ש"הארץ" מודע לשיכפול, מעודד אותו ואולי אף מפיק תועלת מן השיכפול האסור. גוגל, ככל הנראה, פיתח נוסחת ענישה (סוג של "חקיקה" בצורת קוד) שבודקת את מערכת היחסים בין האתר המשכפל והמשוכפל. אולג'ובס ספג עונש מפני שענה על התנאים של הנוסחה החדשה.

במילים פשוטות: גוגל העניש את אולג'ובס בגלל חשד ל"עודף קידום אתרים", ובמשך תקופה מוגבלת הוא מנע ממנו להיות מוצג בתוצאות החיפוש של המנוע המוביל בישראל (ובעולם). מבחינה מעשית, מדובר ב"כרטיס אדום" שהוציא השופט גוגל לשחקן שהפר את הקווים המנחים של תאגיד החיפוש המתוחכם בעולם. זה אומר שלתקופה קצרה, אפילו מי שחיפש את כתובת האתר (alljobs.co.il) לא מצא את האתר בתוצאות החיפוש של גוגל.

כאשר מנוע חיפוש משוכלל כמו גוגל חושד שאתר מסוים מנסה לעוות את תוצאות החיפוש ע"י קישוריות מלאכותיות בהיקף תעשייתי או שיכפול תכנים אסור, הוא עשוי להסיר את האתר החשוד מתוצאות החיפוש לתקופת זמן בלתי מוגדרת. זה אכן היה המצב, נכון לאמצע דצמבר 2007: אולג'ובס, אתר דרושים פופולרי שבעבר הופיע במיקומים גבוהים על חיפושים כמו "דרושים", "חיפוש עבודה" או "משרות", התפוגג ואיבד את מעמדו, עד שהוחזר לתוצאות ע"י גוגל בעקבות סדרת טלפונים ופניות של אנשי אולג'ובס, דרך אנשי גוגל ישראל, אל גוגל אירלנד.

במנועים אחרים כדוגמת וואלה, אם-אס-אן (לייב.קום) או יאהו, המצב של אולג'ובס היה ונשאר תקין לחלוטין. לאתר אולג'ובס יש כ-80 אלף עמודי תוכן סרוקים בשניים מן המנועים הללו, וכ-5,000 עמודים סרוקים ב"לייב.קום". שלושת המנועים החשובים ביותר אחרי גוגל, חשוב לציין, לא מחקו את אולג'ובס מן האינדקס שלהם. ב"וואלה", למשל, אולג'ובס מופיע ראשון במילה הנחשקת מכולן: "דרושים". רק גוגל נקט בפעולה ברורה -- אם כי זמנית -- כנגד אולג'ובס, והחליט כי הוא אינו ראוי להופיע בתוצאות החיפוש שלו.

לחצו להגדלה: מצב האינדקס של אולג'ובס בגוגל - הודעה מפורשת כי אף עמוד מן האתר לא מופיע במנוע החיפוש

תאריך ההודעה: 12 דצמבר 2007

חשוב להדגיש כי אין במעשיו של גוגל כדי להצביע בהכרח על מעשים בלתי-כשרים מצד אולג'ובס או חברת קידום האתרים שאותה שכר כדי לשפר את מיקומו במנועי החיפוש. כמו כן, גוגל רשאי להסיר כל אתר מתוצאות החיפוש שלו לפי שיקול דעתו הבלעדי, אם הדבר נעשה לטובת הגולשים ובתום-לב. כמו כן יש לציין כי חברות גדולות ומפורסמות בהרבה מאולג'ובס, כמו במוו (BMW) בפברואר 2006, הסתבכו בפרשות דומות (אפילו הבי-בי-סי כינה את המחיקה "עונש מוות") בגלל קידום אתרים נלהב-מדי.

מחיקת אתר מן התוצאות של גוגל היא תופעה נפוצה, שגרתית, כמעט בנאלית. אתרים רבים ברשת מצאו את עצמם, יום בהיר אחד, במצב של "כרטיס אדום", מחוץ למגרש המשחקים של החיפוש. במקרים שכאלה ניתן לנסות ולתקן את הנזק על ידי הסרת קישורים מלאכותיים ותוכן משוכפל, ובקשה להיכלל-מחדש באינדקס של גוגל. זה עשוי לקחת מספר ימים עד מספר חודשים, אבל כמעט כל אתר יכול "לחזור בתשובה" ולקבל הזדמנות שנייה להופיע בתוצאות החיפוש.

כתב האינטרנט של ynet, אהוד קינן, עשה פולו-אפ לסיפור של גוגל ואולג'ובס. הוא השיג את תגובתה של חברת אולג'ובס, שמצידה טענה כי מדובר באי-הבנה, וכי העניין נמצא בטיפול מצד גוגל. מתגובתה של אולג'ובס ניתן להבין כי החברה מודעת לבעיה, וכי היא מנסה לפתור אותה; גוגל העולמית אישרה (באנגלית) ל-ynet כי alljobs הורד מתוצאות החיפוש, אך לא היתה מוכנה למסור פרטים נוספים מעבר לכך. חשוב לציין כי הבעיה נפתרה, בסופו של דבר, ואולג'ובס הוחזר לתוצאות (והשיכפול של yad2 הוסר מן האינדקס, בהתאמה).

פוסט זה, שפירסם ראשון את סיפור ההסרה של אולג'ובס, עודכן שוב ב-14, ה-15 וה-16 לדצמבר כדי לדווח על חזרתו של אולג'ובס לתוצאות החיפוש של גוגל. במציאות המהירה של מנועי החיפוש המודרניים, שינויים גדולים באינדקס מתרחשים לעתים תוך שעות ספורות, או ימים מעטים. לכן שונתה גם הכותרת מ"גוגל ואולג'ובס כבר לא" אל הכותרת העדכנית, המתארת בצורה מדויקת את הסיפור: גוגל הסיר והחזיר את אולג'ובס לתוצאות החיפוש.

הבלוג של מגזין מנועי החיפוש Search Engine Watch, בעריכת קווין הייסלר, פרסם גם הוא כתבה על פרשת אולג'ובס, ומתח ביקורת על כותב פוסט זה בעניין ההערכה לגבי כמות קישורים חיצוניים מוגזמת של אולג'ובס ברשת. הביקורת של הייסלר נכתבה על סמך הנוסח האנגלי של הפולו-אפ ב-ynet, ולא על סמך קריאת בלוג זה, שנכתב בעברית - השפה שאותה הייסלר כמובן לא יודע לקרוא.

אז מה צריך לומר על הפוסט של בלוג SEW? ראשית, בסופו של דבר נמצאה הסיבה האמיתית להסרת אולג'ובס מגוגל: מתן קישור מאולג'ובס אל תוכן כפול באתר יד-שנייה (yad2). שנית, ההערכה המצוטטת בכתבה של אלי פלבלום, כאילו אולג'ובס פשוט שכרו חברת קידום אתרים חדשה שנתנה להם עצות ספאמיות (למשל, דפים מסוג doorway) - הינה מופרכת לחלוטין מבחינה עובדתית, ואף מטילה רפש באולג'ובס שלא לצורך. נראה כאילו מר הייסלר ציטט הערכה שגויה לחלוטין כדי להפריך הערכה אחרת, שנראתה בעיניו שגויה. הלקח הוא: כולם עושים שגיאות באינטרנט - גם גוגל, גם אולג'ובס, גם הבלוג הזה וגם הבלוג של מגזין בינלאומי מוביל.

את הסיפור על alljobs הביא למערכת מר קובי גנוסר (תודה!).

איפה גוגל אירן, גוגל סוריה, גוגל צפון-קוריאה?

"מדינות ציר הרשע", כפי שהן נקראות ע"י ג'ורג' בוש, הן כפי הנראה גם מדינות ציר הרשע של גוגל, מנוע החיפוש הגדול והחזק בהיסטוריה. אין הסבר אחר לעובדה שנכון לסוף 2007, אין לנו גוגל אירן, או גוגל סוריה, או גוגל צפון קוריאה. "גוגל עירק" נוספה באפריל 2011.

ברשימת השפות והמדינות של גוגל מופיעות מדינות איזוטריות רבות, כאלו שלא תבקרו בהן לעולם: גוגל מיקרונזיה חי וקיים; גוגל איי קוק פועל במרץ; גוגל סעודיה אינו מוזנח; גוגל מזרח טימור משרת את הטימורים היטב. אבל משום מה, 23 מליוני אזרחים צפון-קוריאנים לא זוכים להתייחסות מצד גוגל, בעוד הדרום-קוריאנים קיבלו כבר את הגוגל שלהם. 

רק באפריל 2011 הואילה בטובה גוגל העולמית להכליל את תוניסיה ברשימת המדינות שלה (google.tn).

27 מליון עירקים נאלצו לחכות עד הודעתה של גוגל, באפריל 2011, לפיה פתחה סוף-סוף את גוגל עירק (google.iq) לגולשיה של המדינה שהותקפה פעמיים על ידי ארה"ב.

איזו סיבה יש לגוגל לפתח את גוגל פרסית, מנוע חיפוש בשפה אותה דוברים 70 מליון איראנים, ובאותה נשימה לבחור שלא לאכלס את הדומיין google.ir שעליו נאבקה גוגל בשנת 2005 (וזכתה)?

זה לא שגוגל מזניחה ישויות ערביות זעירות ביותר, כגון הרשות הפלשתינאית שגבולותיה עדיין אינם ברורים. באוגוסט 2009 הושק גוגל השטחים הפלשתינאים (שימו לב: זה לא "גוגל פלשתין"). השקה זו רק הדגישה את היעדרותן של מדינות חשובות בהרבה.

אפשר לפתח בקלות מגוון רחב של תיאוריות קונספירציה סביב הבחירה של גוגל ("אל תהיו רשעים") שלא לאפשר לאזרחי סוריה לחפש בגוגל משלהם. אז בסדר, הממשלה הסורית תומכת בחיזבאללה, אבל 20 מליון סורים הם שוק שאפשר לוותר עליו? אם גוגל יודע לקרוא יידיש או זולו, מה הבעיה לתמוך רשמית בשפה הלאומית של סוריה - ערבית, בשם אללה?

בעמוד השפות והמדינות של גוגל מצויין כי "אם אתה לא רואה את השפה שלך כאן, אתה מוזמן לעזור לגוגל ליצור אותה ע"י התנדבות להיות מתורגמן". האופציה הזאת לא קיימת למשתמשים שאינם רואים את המדינה שלהם מיוצגת בגוגל. אף סורי, עירקי, צפון-קוריאני או איראני לא יכולים להתנדב כדי ליצור את האתרים הנעדרים הבאים: גוגל אירן, גוגל סוריה, גוגל צפון-קוריאה. אבל האזרחים הללו לא אשמים שהשלטון שלהם הוא דיקטטורי, אלים ובדלני.

ייתכן שמדינות עוינות כמו אלו בהנהגת בשאר אסד, אחמדי-ניג'אד או קים ג'ונג-איל, חוסמות לעתים את הגישה לחלק מן השירותים והקישורים של גוגל. ייתכן שהן אפילו מטרפדות בצורה אקטיבית את הספיידרים של גוגל, ומסרבות לאנדקס את אתרי הממשל והצבא שלהן במנוע החיפוש הכל-כך-אמריקני הזה. זו עדיין לא סיבה להימנע מלהקים מנוע חיפוש בכל מדינה בעולם, בלי אפלייה כלשהי, במסגרת המוטו השחוק של גוגל "לארגן את המידע בעולם ולהפוך אותו לזמין".

נקודת-אור אחת אפשר לראות בסיפור הזה: קובה, אחת ממדינות ציר הרשע ע"פ בוש, לא זוכה להתעלמות מחפירה כמו שלוש עמיתותיה לרשימה השחורה. גוגל קובה נושם עצמונית - ואולי זה סימן שאם גוגל רוצים, גוגל עושים. אחרי הכל, כמה מאיתנו באמת יודעים או זוכרים שקובה בכלל נכללה באותה קטגוריה מופרכת, של ציר הרשע הבדיוני?

גוגל דסקטופ הוא מחדל אבטחה מתמשך

גוגל דסקטופ, תוכנת החיפוש השולחני מבית גוגל, מהווה סיכון אבטחתי חמור לארגונים, סוכנויות ממשל ואנשים פרטיים. למסקנה זו הגיע ארגון סיויטאס (Civitas), חברת ייעוץ לביטחון לאומי בוושינגטון, באוקטובר 2007. הדו"ח שהוגש ע"י סיויטאס מחזק ומרחיב את מסקנותיה של חברת ווצ'פייר (Watchfire) בפברואר השנה.
עדכון 2011: גוגל הרגה את גוגל דסקטופ.

אג'קס לא חבר של גוגל, ולהיפך

יש אנשים שבשבילם אג'קס הוא רק חומר ניקוי ביתי, ויש כאלה שיודעים שמדובר בשמו של לוחם מיתולוגי שהונצח באיליאידה, בין השאר במלחמת טרויה. אבל מתכנתני-אינטרנט למדו היטב שאג'קס (Ajax) הוא מונח-גג לטכניקות לפיתוח יישומים באינטרנט, המשלבים בין ג'אווה-סקריפט ובין אקסמל (XML).

בגדול, אג'קס מאפשר למשתמשים לבצע פעולות מורכבות בדפי-אינטרנט, אך בלי לבזבז זמן על גלישה לעמודים חדשים, בלי פתיחת חלונות חדשים ובלי לטחון את שרתי האתר על טעינה-מחדש של מרכיבי העמוד שלא השתנו כלל. מבחינה פסיכולוגית, אג'קס הופך את הגלישה לחוויה הרבה יותר קלה, אינטואיטיבית ושימושית. הדפדפן יכול לתקשר עם כל מאגר-נתונים בצורה יעילה ומהירה יותר, וכך להקל על ביצוע כל משימה מקוונת.

יישום האג'קס המפורסם ביותר בעולם כיום הוא, ככל הנראה, שירות ג'ימייל של גוגל. היכולת של אג'קס לשלוף נתונים בזמן-אמת ולהישאר באותו עמוד, בלי לבצע מעבר (transition), היא אחת היכולות המרשימות והמועילות ביותר של אג'קסולוגים מומחים.

אלא שדווקא גוגל, שמשתמש באג'קס בלי סוף (ג'ימייל, גוגל מפות, אדוורדס), מצא את עצמו במצב מביך למדי כאשר הזהיר בעלי אתרים לאחרונה משימוש מוגזם באג'קס. הסיבה פשוטה: ה"עכבישים" של גוגל, התוכנות שסורקות אתרים בשביל מנוע החיפוש הפופולרי ביותר בהיסטוריה, קצת מתקשים להתמודד עם אג'קס ונגזרותיו.

"כמו פלאש, אג'קס יכול להקשות על מנועי חיפוש לסרוק ולמפות אתרים, אם לא מיישמים את הטכנולוגיה הזאת בזהירות", מזהירים בגוגל. מנהלי מנוע החיפוש שכבש את העולם מבקשים להזכיר ש"גוגלבוט", הספיידר הכי חשוב כיום, "עשוי להתקשות למצוא את דרכו באתרים שמשתמשים בג'אווה-סקריפט [דהיינו, אג'קס] לשם ניווט". הניסוח של גוגל, כרגיל, הוא חלקלק ומתחכם: במקום "עשוי להתקשות" צריך היה לכתוב "לא יוכל", ובמקום "למצוא את דרכו" צריך היה לומר "ייתקע, יילך לאיבוד או יחזור הביתה עם כלום".

כאילו כבר לא היינו בסרט הזה בכל השנים האחרונות, שבהן נאלצנו, כמקדמי אתרים, לעבוד קשה בהתמודדות מול אתרים גדושי ג'אווה-סקריפט (או בקיצור, ג"ס) - עכשיו הגיע אג'קס כדי לעשות את החיים עוד יותר בלתי-אפשריים. בעולם שבו אין צורך בעמוד חדש כדי לשלוף מאמר חדש או נתונים חדשים, דווקא מנועי חיפוש מפורסמים כמו גוגל, יאהו ולייב מגלים שמישהו שוב השאיר אותם בחוץ, בלי לחשוב פעמיים.

אלא שעכשיו, ה"המלצות" של גוגל כבר הופכות מעוררות רחמים. קחו למשל את התחינה הבאה: "כאשר אתם מעצבים אתר עם אג'קס, תחשבו על הצרכים של כל המשתמשים שלכם, כולל אלו שאינם משתמשים בדפדפן עם ג'אווה-סקריפט". אבל אנחנו כבר לא ב-1996, ואף אחד לא משתמש בדפדפן כמו Lynx להנאתו. עד מתי ימשיכו מהנדסי גוגל להעמיד פנים שיש גולשים שכיבו את אופציית הג"ס בדפדפן שלהם? המין הזה נכחד מזמן.

כדי להימנע ממבוכה מוחלטת, מציעים שני הגוגלרים מייקל ויסומירסקי וגרג גרות'אוס להשתמש בכתובות עם פרמטרים ולא כתובות עם פרגמנטים. בפועל, מדובר על קישור עם ? במקום # אחרי שם העמוד. כך מנסים הגוגליסטים לפשר בין הדור החדש של האג'קס ובין דור העכבישים הקשיש והמפגר (מבחינה טכנית) של מנועי החיפוש המובילים, ולהשתמש בקישורים סטטיים.

המלחמה בין טכנולוגיות אינטרנט חדשניות ובין כוחם העצום של מנועי חיפוש כמו גוגל ויאהו, ממשיכה להפיל קורבנות. אמנם אי אפשר לצפות מ"גוגל" לבצע מהפיכה במודל החיפוש הבסיסי שלו רק בגלל שכמות קטנה-יחסית של מפתחי-על מרגישה עצמה מחוייבת להציע יישומים פורצי-דרך כל שנתיים-שלוש. עם זאת, התמודדות כנה וצנועה יותר עם מגבלותיו של גוגל-אללה (או שמא גוגל-בודהה), אולי היתה מאפשרת לשני הצדדים להציע פתרונות-ביניים מוצלחים יותר.

חיפוש סלולרי - הזדמנויות ותחזיות

מנועי החיפוש נאבקים לפרוץ החוצה מן המחשב האישי, ולהתרחב לתחומים חדשים. אחד הגדולים שבהם הוא השוק הסלולרי, שכבר חדר עמוק מאוד אל תוך רוב מדינות העולם השלישי, ולהוות את אחד הכוחות הטכנולוגיים החזקים ביותר במאה ה-21.

חיפוש סלולרי אינו שירות מובן מאליו, וקיימים מספר מודלים כלכליים שיאפשרו לו לייצר רווחים. עם זאת, חשוב לזכור שהטלפון הסלולרי כבש את העולם בגלל סיבה אחת פשוטה: כל בני האדם מסוגלים לדבר, אוהבים לדבר ומפיקים תועלת גדולה מדיבור. לא כולם יודעים קרוא וכתוב, רק חלק קטן-יחסית יודע אנגלית, ורק מיעוט קטן-באמת מסוגל לבטא את עצמו כמו שצריך על ידי הקלדה של משפטים מורכבים באמצעות כפתורי המכשיר הסלולרי.

שתי מגבלות מרכזיות עומדות כיום בבסיס תעשיית החיפוש הסלולרי: 1) המכשיר חייב להיות קטן; 2) האצבעות האנושיות לא הולכות לקטון בעתיד הקרוב, ובוודאי שלא להתחדד.

במציאות שבה המכשיר הסלולרי חייב להיות קטן, אין סיכוי לפתח מקלדת שתתקבל בברכה על ידי הצרכן. וכאשר מצרפים למגבלה חשובה זו את המגבלה השנייה (אצבעות-אנוש אינן קטנות ואינן מתחדדות) מקבלים ממשק-משתמש קשוח מאוד, שאינו מאפשר חיפוש באמצעות הקלדה. במציאות שכזאת, מודל מנועי החיפוש המסורתי, המבוסס על תיבת חיפוש ומקלדת נוחה - מתבטל מאליו.

קחו לדוגמה מנוע חיפוש סלולרי חדש כמו 1212 הישראלי. הוא מאפשר להקליד מילת חיפוש בסלולרי, לשלוח אותה למספר 1212, ולקבל בחזרה תשובה מלומדת בעברית. מגבלות השירות הזה הן ברורות: א) המנוע 1212 לא יוכל להתמודד עם שפות רבות ומדינות רבות; ב) מעטים בלבד מכירים אותו, או סומכים עליו; ג) אין לו נוכחות באינטרנט מלבד הזירה הסלולרית; ד) יש יותר מדי שאלות שהוא לא יוכל לענות עליהן. המסקנה: רק ענקי החיפוש (גוגל, יאהו, מיקרוסופט) יוכלו להתמודד עם האתגר, ברמה הגלובלית.

אז מה יעשו חברות-ענק כמו גוגל או יאהו עם החיפוש הסלולרי? התשובה פשוטה למדי: דיבור, לא הקלדה.


חיפוש באמצעות דיבור - מודל אפשרי

כאשר משתמש יתקשר ל"מודיעין גוגל אוניברסלי", יזהה אותו מוקד השיחות הבינלאומי לפי מיקומו הגיאוגרפי, ויענה לו בשפה המקומית. במקום מוקד 144 שמסוגל לספק מידע מוגבל על מספרי טלפון וכתובות של מנויים, נקבל "שירות חיפוש סלולרי" שמסוגל לענות על כל שאלה, במהירות רבה, בלי להקליד ובלי להסתבך עם חיבור לאינטרנט.

הלקוח הגלובלי של גוגל ישתמש בסלולרי שלו כדי להתקשר למוקד בעל מספר אחד ויחיד, תוך שימוש בפרוטוקול VOIP וכמובן תוך עקיפת כל חברות הטלקום המסורתיות. הלקוח יציג את השאילתא שלו בצורה אנושית לחלוטין (דיבור, לא הקלדה) ויקבל מענה מהיר במיוחד בעזרת נציג שירות יעיל, שיבצע חיפוש מדויק על השאלה של הלקוח, וייתן לו תשובה בזמן-אמת. גוגל ירוויח מהשירות בעזרת גביית תעריף מבוסס חישוב של זמן-אוויר. ככל שללקוח יהיו יותר שאלות, כך הכסף שתרוויח גוגל על זמן-האוויר יהיה רב יותר.

כך תהפוך תעשיית החיפוש הסלולרי לתעשייה מונחית-דיבור, ולא מונחית-הקלדה. מכיוון שההמונים אינם הולכים לעבור קורס הקלדה עיוורת, ומכיוון שאין סיכוי שיצליחו לתרגם את ממשק החיפוש האינטרנטי אל ממשק חיפוש סלולרי מוגבל ומעצבן, הרי שלמנועי החיפוש יש עתיד ורוד ביצירת מוקדי שירות לקוחות המספקים מידע בעזרת חיפוש חופשי, ולא בעזרת גלישה לאתרים באמצעות הסלולר.

כך תישמע שיחה טיפוסית במוקד גוגל העולמי, שיזהה את מיקום השיחה ויעבור מיד לעברית:

מוקדן: גוגל בעברית שלום, מדבר עמית, איך אפשר לעזור?
לקוח סלולרי: אני צריך את הכתובת של מסעדת לזרוב ביוקנעם.
מוקדן: אני מחפש מסעדת לזרוב ביישוב יוקנעם. התשובה היא רחוב הפרחים 23 ליד הקניון, לפי אתר מסעדות.קום.
לקוח סלולרי: תודה, ויש לי עוד שאלה. מה שכר המינימום כרגע?
מוקדן: אני מחפש את שכר המינימום עבורך. אתה צריך לשעה או לחודש?
לקוח סלולרי: לחודש.
מוקדן: לפי אתר חברת גילן-טקי, השכר לחודש מגיל 18 ומעלה הוא 3,710 שקלים.
לקוח סלולרי: ולשעה?
מוקדן: לפי אותו אתר, הסכום הוא 19.95 שקלים לשעה.
לקוח סלולרי: תודה. כמה עלתה לי השיחה הזאת?
מוקדן: אנחנו מדברים דקה ו-20 שניות. השירות עולה 1.5 ש"ח לדקה. לכן תשלם 3 ש"ח.
לקוח סלולרי: תוכל לשלוח לי ב"סמס" את הכתובת של המסעדה ואת השכר החודשי, גם החודשי וגם לשעה?
מוקדן: אין שום בעיה, זה יעלה לך עוד 50 אגורות.
לקוח: תודה ושלום.

החיפוש הסלולרי של גוגל, כך ניתן לחזות, יעבוד 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, בכל השפות, ובאמצעות מספר טלפון אחד, שיפורסם בכל רחבי העולם. כל מי שיתקשר אל המוקד יידע שהוא יכול לקבל תשובה מדויקת לשאלה שלו בלי להקליד, בלי להסתבך, בלי לקרוא שום דבר ובלי להטריד את מנוחת משפחתו, קרוביו או עמיתיו לעבודה. כל מוקדן יעבור הכשרה מקצועית שתביא אותו, תוך זמן קצר, לרמת-שירות גבוהה בהרבה ממה שיוכל המשתמש הביתי לקוות מעצמו.

המפתח להצלחת השירות הזה טמון בהפחתת עלויות תקשורת באמצעות טכנולוגיות חדשות, וכמובן ביצירת מערך שירות יעיל במיוחד, שיהפוך את מנועי החיפוש למודיעין הטלפוני הגלובלי החדש.

* * * * *

עדכון (16/12/07): בעקבות תגובה שהגיעה לפוסט הזה, נחשפתי לפרויקט נסיוני של גוגל, הפועל רק בארה"ב, נכון לעכשיו. לא ידעתי עליו כאשר כתבתי את הפוסט. מהות השירות: מתקשרים לגוגל, מציינים את שם המדינה והאיזור, מסבירים מהו אופי העסק, וגוגל מקשר אותך ישירות, כמו שירות 144. זה לא בדיוק מנוע חיפוש אמיתי, אבל זה קרוב. הנה סרטון שמסביר איך השירות עובד:

הנסיון של גוגל להחליף את שירותי המודיעין הקיימים הוא בעייתי.

1) אין לגוגל יתרון תחרותי של ממש בתחום זה.
2) גוגל מזוהה עם חיפוש באינטרנט, ולא עם מודיעין של בתי עסק מקומיים.
3) גוגל הוא מותג גלובלי, וכאשר הוא מציע מספרי טלפון שונים למדינות שונות, הוא מסבך את השירות עבור הלקוחות בכל העולם.

לכן סביר להניח שהשירות הזה, למרות ההישגים שלו בתחום הזיהוי הקולי, יעבור אבולוציה מואצת עד שיתגבש ללהיט של ממש. אין שום סיבה שגוגל לא יכשיר אלפי עובדים במדינות עולם שלישי כדי להתמודד עם האתגר.

פרשת ברוקר טוב - מנועי חיפוש בתור קובעי מוניטין

חברת "ברוקר טוב" ומייסדה, עידו סמואל, תובעים את עידו לבני, 'משב שוקי הון בינלאומיים', עופר ליבני ומשה ברגר על התחזות באינטרנט. לדברי התובעים, המפעילים את האתר הוותיק "ברוקר טוב" (BrokerTov.net), הוקם אתר מתחזה בכתובת BrokerTov.com, בעל שם זהה ומטרות עסקיות דומות.

מנועי חיפוש יכולים לסייע להגיע להכרעה ברורה, בקלות יחסית, דווקא בפרשות כאלה.

האתר התובע (ברוקרטוב.נט) מכיל, על פי גוגל ישראל, כ-16,400 עמודי תוכן. זו כמות מרשימה של טקסטים, והיא מעידה על צמיחה הדרגתית - זהו לא "בלון" של לילה אחד, אלא מאמץ אותנטי של מערכת כותבי תוכן.

האתר הנתבע, לעומת זאת, (ברוקרטוב.קום), על פי גוגל ישראל, מכיל רק כ-176 עמודי תוכן. מדובר בכמות תוכן דלה למדי, המעידה על כך שהאתר נמצא בתחילת דרכו המקצועית, לפחות בהיבט התוכני.

לפיכך, יחס התוכן בין האתרים, על פי גוגל ישראל, הוא של אחד לתשעים ושלושה (1:93), לטובת התובע (ברוקרטוב.נט), ולרעת הנתבע (ברוקרטוב.קום).


פער כמותי כה מובהק בין שני האתרים (התובע והנתבע) הוא ראיה חזקה לכך שהתובע, ולא הנתבע, הוא בעל המוניטין בתחומו המקצועי, ולכן יש בסיס לטענת ההתחזות. במנוע החיפוש של וואלה, כדאי לציין, יחס התוכן בין האתרים פחות מרשים: 356 לתובע לעומת 42 לנתבע (יחס של 1:8).

לפי מדד אלקסה, הפער הכמותי בין האתרים לכאורה אינו מובהק, לפחות במבט ראשון. התובע נהנה ממדד אלקסה של 266,341 ואילו הנתבע מחזיק במדד אלקסה של 1,608,888. למי שלא מכיר את מדד אלקסה, חשוב לדעת כי ככל שהמספר קטן יותר, כך מיקומך גבוה יותר. אתר בעל מדד אלקסה של 10 הוא למעשה במקום העשירי בעולם, בעוד אתר בעל מדד אלקסה של 400,000 הוא אתר קטן וזניח למדי, ברמה הגלובלית.

הפער בין ברוקרטוב.נט התובע ובין ברוקרטוב.קום הנתבע, ברמה הפשטנית, הוא של 1:6. אך למעשה זה לא כך: מדד אלקסה, כפי שהוסבר לעיל, משקף מיקום תחרותי ולא מדידה לינארית או הנדסית.

הפער בין הזוכה במדליית זהב ובין הזוכה במדליית כסף יכול להיות גדול מאוד, בהתחשב בנסיבות כל תחרות ספורטיבית. זאת כיוון שהמדליה לא משקפת פער כמותי מוסכם בין הזוכים, אלא רק תוצאה תחרותית. כך גם במדד אלקסה: המיקום של התובע ב'אלקסה' הוא טוב בהרבה מזה של הנתבע, כיוון שכמות האתרים המתחרים היא עצומה, וכאמור - למדד אלקסה אין משמעות לינארית של ממש.

ארכיון האינטרנט (Archive.org) מהווה סמכות נוספת ל"זכרון דיגיטלי": האתר התובע נהנה שם מנוכחות היסטורית של כשלוש שנים (מאז 2004), ואילו האתר הנתבע חסום לסריקת מנגנון האגירה של ארכיון האינטרנט. זוהי ראיה נוספת למוניטין, הותק והאותנטיות של התובע, לעומת הנתבע.

מסתבר, אם כן, שהתובע יכול להצביע על הפער הכמותי בין כמות דפי התוכן שסרקו מנועי החיפוש בשני האתרים הניצים, ובכך לעזור לבסס את המוניטין התוכני שלו ברשת הישראלית. כמו כן, הפער הגדול בין האתרים יכול להעיד על כך שלא מדובר ב"תחרות בין שווים", אלא בנסיון הנתבע להיתלות על כתפי "ענקים", כדי להשיג יתרון בלתי הוגן בשוק הפיננסי המקוון.

זמן קצר לאחר פרסום דבר התביעה, ב-21 לאוקטובר, הודיע האתר הנתבע כי הוא נתון תחת "מתקפת האקרים" ולכן "תכני קהילת שוק ההון והגישה לפורומים לא יהיו זמינים ברשת באופן זמני". תודה לגולש דן פלג על התגובה והטיפים.


(ברוקר טוב בע"מ ואח' נגד עידו ליבני ואח', מחוזי ת"א, תיק 2488/07 בש"א 19583/07)

ביוגרפיה בסיסית בשביל הסדר הטוב

אז מי אני?

• אורי ברייטמן, יליד חיפה 1976, עובד בת"א, גר בגבעתיים
• עובד בתחום מנועי החיפוש באופן מקצועי וברציפות מאז שנת 1999
  
• מקצוען פרסום מוסמך של גוגל AdWords (הוכחה: דף פרופיל רשמי בגוגל)
  
• לשעבר חבר צוות ההקמה של פורטל נענע (כיום נענע10) בבעלות חברת נטוויז'ן (וכיום גם ערוץ 10), מנהל מנוע החיפוש ועורך מדריך האתרים (אינדקס נענע), שהוצג ב-4 שפות (עברית, אנגלית, רוסית וערבית); חבר מערכת ועורך קבוע בפורטל נענע עד שנת 2004
  
• בוגר אוניברסיטת תל אביב (2004) - משפטים [LLB] וניהול [BBA]
  

• מחבר עבודה סמינריונית עבת-כרס על מנועי חיפוש מסחריים
  
• מומחה מנוסה בקידום אתרים במנועי חיפוש - שיווק, פרסום, שיפור מיקום ועזרה לבעלי אתרים
  

• מנהל תחום שיווק במנועי חיפוש בחברת TBWA\DIGITAL

• מנהל קמפיינים של פרסום במנועי חיפוש ("קישורים ממומנים") מקומיים ובינלאומיים כדוגמת גוגל אדוורדס, וואלה אדוונטג', יאהו סרץ' מרקטינג, מיקרוסופט אדסנטר, אסק ספונסורד ליסטינגז וכד'
  
• בוגר גל"ץ (1995-1999) - עורך וכתב תרבות ובידור, בסדיר ובמילואים
• דוא"ל: uribreitman@gmail.com
• פייסבוק: http://www.facebook.com/uribreitman
• לינקדאין: http://il.linkedin.com/in/uribreitman
  
• טלפון נייד: 0522-470-282 (ימים א'-ה', בשעות 8:00-22:00)
  
• TBWA דיגיטל היא חברת פרסום באינטרנט, שהתרחבה לתחומים נוספים כגון שיווק דיגיטלי, יחסי ציבור באינטרנט, פיתוח אתרים ועוד; (כן, אנחנו יודעים שאתר החברה תחת בנייה...); החל מ-2010, החברה נמצאת בבעלות מלאה של משרד הפרסום והשיווק "יהושע TBWA" הממוקם ברח' נירים 1, ת"א.
  
• מרצה על חיפוש באינטרנט לתחקירנים ב"הברזל 23", ביה"ס לטלוויזיה של שידורי רשת
• חבר-לשעבר בעמותת חופש
• חובב רוק מתקדם; מחבר הספר "רוק מתקדם" בהוצאת מפה (ר' בלוג נוסף באנגלית).
  

• בלוג "חופש החיפוש" מייצג את דעתו האישית של הכותב, וזו בלבד.
  

• בלוג "חופש החיפוש" אינו מייצג ואינו משקף את דעתה של חברה כלשהי, גוף מסחרי או תאגיד שבו הועסק הכותב בעבר, מועסק בהווה או יועסק בעתיד; הבלוג אינו מייצג את TBWA DIGITAL, את חברת יהושע TBWA, את חברת TBWA העולמית או כל תאגיד אחר, בשום צורה שהיא - לא במשתמע, לא במרומז, לא בעקיפין ולא באופן ישיר.

• שם הבלוג ("חופש החיפוש") שואב את השראתו מסעיף י"ט בהכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, בו נאמר כך:  "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות". חופש החיפוש הוא חלק מאותה זכות-אדם "לבקש ידיעות ודעות, ולקבלן...בכל הדרכים". זוהי זכות אדם אוניברסלית שלא ניתן לפגוע בה.

 
שותף מוסמך של Google AdWords

בין הלקוחות והתאגידים שעבורם ביצעתי עבודות קידום אתרים ופרסום באינטרנט:

• פורטל המשחקים של מיקרוסופט בשיתוף עם אוברון מדיה
• היולט פקארד, יבמ, לאנקום, אן-בי-סי ועוד במסגרת חברת קוויגו
• טויוטה (ישראל), מקדונלד'ס (ישראל), אלטשולר שחם בית השקעות, המסלול האקדמי של המכללה למינהל, האוניברסיטה הפתוחה (לימודי המשך), דיסקונט משכנתאות, תכלית תעודות סל, מסע אחר (המדרשה לצילום), מכבידנט, תדמור, בר-מסטר, זארה ועוד במסגרת TBWA דיגיטל
• ישקר, אלדן, ארקיע, אפריקה ישראל, טמבור, נטפים חממות, קק"ל, מיי-הריטג' ועוד במסגרת שיאולוגי
• אלברט בכר עורכי דין, ברק רום יחסי ציבור, אורה גולן, תמר עיצוב סביבה, חוות התוכים של כפר הס, רסטרטו, גירושין.קום - עו"ד ענבר שנהב, ועוד במסגרת קופרניקוס מערכות

בלוג חופש החיפוש בתקשורת

• אתר TheMarker IT פרסם עד כה מספר מאמרים של "חופש החיפוש", באישור הכותב כמובן.

• עורך מגזין קידום האתרים הבינלאומי Search Engine Watch, קוין הייסלר, איזכר את הבלוג סביב פרשת ההסרה של אתר אולג'ובס מגוגל, בדצמבר 2007. האיזכור של הייסלר, אגב, איננו מדויק. למרות התכתבות עניפה בדוא"ל עם הייסלר על הכתבה, היא לא תוקנה ולא שוכתבה מאז פורסמה לאחרונה. חבל, כי בלוג זה לא עיתון, וכל טעות אפשר לתקן.
  

• עידו קינן ציטט את "חופש החיפוש" בעיתון "כלכליסט" (18/6/08) בעניין אתר מבקר המדינה, ו-29 השניות שלוקח למנוע החיפוש שלו להביא תוצאות על המילה "כשלים" (כשל בפני עצמו, הלא כן?)

• עידו קינן ציטט (כן, שוב) את "חופש החיפוש" בעיתון "כלכליסט" (15/4/08) במסגרת כתבה שפירסם על דפי זהב, שטענה כי קנתה תוצאות חיפוש של גוגל בכסף. להלן הציטוט: "גוגל מקפידה לשמור על הפרדה כמעט סטרילית בין חטיבת הקישורים הממומנים שלה לבין חטיבת החיפוש האורגני", אומר אורי ברייטמן, עורך הבלוג "חופש החיפוש" העוסק במנועי חיפוש. "הטענה של דפי זהב היא חמורה ושיקרית, שעומדת בניגוד למדיניות המוצהרת של גוגל מאז ומעולם. הטענה מצליחה להתל באנשים שלא מכירים את המדיניות של גוגל, אבל פוגעת אנושות במוניטין של גוגל ישראל".

• אהוד קינן, כתב המחשבים של ynet, ציטט את בלוג חופש החיפוש בנוגע לסיפור איסתא-נתב"ג שפורסם כאן לראשונה:

• עידו קינן, כתב אינטרנט ומחשבים ותיק, ציטט ב-nrg של מעריב את בלוג חופש החיפוש בסיפור על בר רפאלי שהגיעה לראש טבלת גוגל צייטגייסט:

• דורה קישינבסקי, כתבת לענייני אינטרנט ומחשבים ב-NRG מעריב, עשתה פולו-אפ על ידיעה בבלוג "חופש החיפוש", בנושא הבלוג הפיקטיבי שנכתב בשמה של המתלוננת נגד חיים רמון:

• בבלוג של "כישופים" שיבחה כרמית את 'חופש החיפוש':

• סרטון וידאו קצר (57 שניות) על בלוג חופש החיפוש, ב"יו-טיוב":

• כאמור, תיבת הדוא"ל שלי פתוחה גם בשבת, רחמנא ליצלן (ואפשר להתקשר 0522-470-282)