"ישראל היום" חיים באתמול: לא שמעו על מנועי חיפוש

"ישראל היום", החינמון הנפוץ ביותר בישראל, מנסה להתחרות בשני העיתונים הגדולים: "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". אלא שהעיתון שכח דבר אחד חשוב בדרך אל מרכז התודעה של הקורא הישראלי הדיגיטלי: מנועי חיפוש בפרט, ואינטרנט בכלל. התוצאה העגומה: אתר ישראל היום אינו נגיש למנועי חיפוש, וזאת בכוונה תחילה.

רק בתחילת 2010 החל "ישראל היום" לאפשר למנועי חיפוש לסרוק את הכתבות שלו, בעזרת שידרוג המערכת הטכנולוגית של "אוליב". את עשרות אלפי התוצאות אפשר לראות עכשיו, לאחר שנים שבהן התוכן של ישראל היום למעשה נעלם מהרשת.

גם לאחר השידרוג, דפי האינטרנט של "ישראל היום" אינם קריאים ואינם מצטיינים בידידותיות למנועי חיפוש. קישורים בגוף הטקסט אינם קיימים, אין הפניות לידיעות דומות, הניווט בלתי אפשרי, אין תאריכים לכתבות, והעמוד כולו לא נראה כמו חלק מאתר אינטרנט נורמלי.

בניגוד לכל כלי התקשורת המרכזיים בישראל, שכבר הבינו מזמן את חשיבותו של אתר אינטרנט להפצת תכני העיתון ברחבי העולם, ב"ישראל היום" עדיין לא העלו אתר נורמלי, שבו יופיעו תכני האתר בצורה שאותה מנועי חיפוש יודעים לסרוק: טקסט וקישורים פשוטים.

התוצאה גרועה מבחינתו של העיתון כמותג עממי: לא תוכלו למצוא את רוב מה שנכתב בעיתון אם תריצו חיפוש בגוגל או וואלה בנושא חדשותי כלשהו. בנוסף, התוכן שנסרק על ידי מנועי חיפוש לא עומד בסטנדרטים המקובלים באינטרנט, עד כדי כך שאי אפשר אפילו להבין שמדובר באתר השייך לעיתון "ישראל היום".

ב"ישראל היום" משתמשים ביישום מקוון המכונה "אקטיב מגזין 3.0" מבית התוכנה "אוליב". היישום מנסה לדמות את הקריאה הרגילה בעיתון נייר, אך הוא מסורבל, מגושם ובלתי-נגיש למנועי חיפוש. הסיבה המרכזית: העיתון נותר בגדר "תמונת פלאש" שאותה אפשר אולי להזיז או לקרוא, אבל לא בצורה המקובלת באינטרנט.

רק בגרסה המעודכנת של אקטיב מגזין, שאותה מצאנו בינואר 2010, מאפשר היישום למנועי חיפוש לסרוק את התוכן בגרסה טקסטואלית חלופית. כאמור, התוצאה רחוקה מלהרשים, או להיראות כמו דף אינטרנט מעוצב-היטב, אך היא מאפשרת סריקה של גוגל, בצורה מינימלית. זה אינו פתרון ראוי, במיוחד בהשוואה לאתרי ynet, הארץ ו-nrg.


המתחרים כבר למדו את הלקח
הגליון הראשון של "ישראל היום" יצא לאור ב-30 ביולי 2007, שנה שבה האינטרנט הישראלי היה כבר בוגר ובשל. ל"הארץ" מפעיל כבר שנים אתר מקיף בעברית ובאנגלית, וזוכה לתפוצה גלובלית אמיתית. אפילו ג'רוזלם פוסט יודע להדק את הקשר עם יהודי ארה"ב דרך הרשת. ל"ידיעות" יש אימפריית אינטרנט ענקית, אחרי שנים שבהם התלבטו מה לעשות עם האינטרנט. אפילו "מעריב" קלט שצריך להתייחס לאינטרנט ברצינות, כאשר שידרגו את NRG לאחרונה ונתנו לו את הכבוד המגיע לו.

לאחרונה ראינו את "כלכליסט" עולה מיד עם אתר יעיל ופשוט, כי שני מתחריו (דה-מרקר וגלובס) יודעים לספק את הסחורה גם ברשת. אתר "one" הביס סופית את מדורי הספורט בעיתונות. הלוחות המקוונים (יד2, הומלס) הפכו את לוחות הנייר לדינוזאורים גוססים, ואתרי ערוצי הטלוויזיה (ערוץ 2, ערוץ 10) מוצאים אפיקים סינרגטיים חדשים ללא הרף. כולם, ללא יוצאים מן הכלל, נעזרים במנועי חיפוש כדי להפיץ את התכנים שלהם בצורה אגרסיבית.

אנשי "ישראל היום" גאים מאוד בעובדה שסקר TGI קבע כי העיתון מגיע ל-27% חשיפה, בעיקר הודות למהדורת סוף השבוע שלו. העיתון מופץ ב-300 אלף עותקים ליום. נתוני חשיפה הם נתון בעייתי, כאשר העיתון מחולק חינם, בעוד מתחריו מוצעים בתשלום. מצד שני, זה בדיוק מה שקורה באינטרנט: העיתונים מעלים לאינטרנט תכנים בחינם, תמורת פרסומות דיגיטליות; בדיוק כמו מנועי החיפוש שסורקים ומציגים את התכנים שלהם לכל מי שמחפש אותם.

קשה לומר של"ישראל היום" חסר תקציב. לפי "גלובס", העיתון הפסיד 250 מליון שקלים מאז הקמתו. דן מרגלית כותב בו תמורת סכומים מעוררים קנאה. צוות העיתון כולל אנשים ותיקים בתחום, שלא עובדים ללא שכר הולם. כולם כותבים ללא הרף, אבל כמעט שום דבר מזה לא מופיע באינטרנט במהדורה ש"גוגל" יודע לקרוא. זה לא פול גז בניוטרל, אלא יותר בכיוון של "כתיבה למגירה": מנועי חיפוש הם מו"לים בדיוק כמו כל בית דפוס גדול.

השורה התחתונה
כאשר "ישראל היום" אינו גגיל (=ניתן לחיפוש בגוגל), אינו סריק (=ניתן לסריקה על ידי מנועי חיפוש), אינו נגיש (=תכניו אינם טקסטואלים אלא גרפיים), אינו חפיש (=אין בו מנוע חיפוש פנימי), אינו רסיס (=אין בו יישום rss) אינו שליח (=ניתן לשלוח תכנים הלאה, בדוא"ל ובמסרים מיידים), אינו תגוביתי (=אין בו טוקבקים) ואינו עתיק (=לא ניתן להעתיק ממנו תכנים ב"קופי פייסט"), העיתון מוציא את עצמו מן השיח הציבורי המודרני.

האתר של קרן פלס: כך נועלים את גוגל בחוץ

[פוסט זה פורסם לראשונה ב-3 ביוני 2007, ועבר עדכונים]

ע"פ גוגל, הזמרת קרן פלס מוזכרת בערך 247,000 פעמים ברשת הישראלית. עם זאת, היא מוזכרת רק 4 פעמים בלבד באתר הרשמי שלה. איך זה קרה?

האתר הרשמי של קרן פלס, שירד מן הרשת ממש לאחרונה, הוא דוגמה קלאסית של "ככה לא בונים אתר ב-2007". האתר לא נגיש למנועי החיפוש, כיוון שהוא נבנה על טהרת הפלאש. התוצאה היא אתר אסתטי, שאת תוכנו אף מנוע חיפוש לא יכול לדלות - אפילו לא גוגל.

האתר של קרן פלס. נגישות אפסית

אם מישהו יחפש ביוגרפיה של קרן פלס, לקרוא ליריקה פלסית או פשוט ירצה למצוא לוח הופעות מעודכן - הוא לא יוכל לעשות זאת עם האתר הנוכחי שלה. הוא ייאלץ לכתת רגליו עד ויקיפדיה, או לפשפש בעכבר העיר כאחד האדם. התכנים אמנם קיימים באתר המתוחכם-מדי של פלס, אבל מעטפת קשיחה של פלאש בלתי-טקסטואלי סוגרת על התכנים החיוניים מכל כיוון - ומונעים מהם להיחשף.

קשה להאמין שזמרת פופולרית כל כך, שזוכה לסיקור טלוויזיוני, רדיופוני ועיתונאי נרחב כל כך, שהגיעה לכל בית בישראל וזכתה באינספור פרסים - תגיע למצב כל כך גרוע דווקא באינטרנט, המקום שבו מרבית מעריציה מבלים את זמנם מדי יום.

זו לא בעיה של עיצוב גרפי או טעם טוב: האתר, מבחינה ויזואלית, סביר לחלוטין. אלא שחוסר התייחסות לצרכיהם של המעריצים הנעזרים במנועי חיפוש, פוגעת בו בצורה קשה. תכנים שאמורים להיות נגישים באופן טבעי (חדשות, הופעות, ביוגרפיה, ליריקה), זמינים בחיפוש קצרצר וסריקים לכל תוכנת-חיפוש, פשוט נשלחו ברשלנות פושעת אל בית הסוהר של הפלאש.

במקום להקשות על חייהם של נערים ונערות, ולעצב להם קלידי-פסנתר שאמורים להיות תפריט מסובך להחריד, היה צריך לחשוב על כל אלו שנכנסים לרשת במהירות, מקלידים שם של שיר, קליפ, פרט ביוגרפי או מועדון קרוב למקום מגוריהם. קהל המעריצים האמיתי של קרן פלס לא מעוניין בניווט לבוגרי בצלאל או בשיטוט תלת-מימדי: הוא רוצה את המידע כאן ועכשיו.

עודף-פלאש היא מגיפה אמיתית באתרי זמרים, מוסיקאים וסתם סלבריטאים ברחבי הרשת. סדר עדיפויות לקוי מציב בפסגה את המראה ה"מגניב", ומתעלם מן העובדה שהאינטרנט הוא, בסופו של חשבון, מדיום מאוד טקסטואלי. האתר הרשמי של הכוכב התורן אולי מעוצב כמו מליון דולר, אבל כאשר הכסף סגור בכספת ולגוגל אין מושג איפה המפתח - אף אחד לא יראה כאן אגורה שחוקה: לא האליל הזמני ולא חסידיו האומללים.

הערה: פוסט זה פורסם ב-2007, בתקופה שבה האתר הרשמי של קרן פלס היה חי וקיים. נכון לכתיבת שורות אלה, הוא ירד זמנית. וטוב שכך, כנראה. לגב' קרן פלס מגיע אתר טוב בהרבה.

אג'קס לא חבר של גוגל, ולהיפך

יש אנשים שבשבילם אג'קס הוא רק חומר ניקוי ביתי, ויש כאלה שיודעים שמדובר בשמו של לוחם מיתולוגי שהונצח באיליאידה, בין השאר במלחמת טרויה. אבל מתכנתני-אינטרנט למדו היטב שאג'קס (Ajax) הוא מונח-גג לטכניקות לפיתוח יישומים באינטרנט, המשלבים בין ג'אווה-סקריפט ובין אקסמל (XML).

בגדול, אג'קס מאפשר למשתמשים לבצע פעולות מורכבות בדפי-אינטרנט, אך בלי לבזבז זמן על גלישה לעמודים חדשים, בלי פתיחת חלונות חדשים ובלי לטחון את שרתי האתר על טעינה-מחדש של מרכיבי העמוד שלא השתנו כלל. מבחינה פסיכולוגית, אג'קס הופך את הגלישה לחוויה הרבה יותר קלה, אינטואיטיבית ושימושית. הדפדפן יכול לתקשר עם כל מאגר-נתונים בצורה יעילה ומהירה יותר, וכך להקל על ביצוע כל משימה מקוונת.

יישום האג'קס המפורסם ביותר בעולם כיום הוא, ככל הנראה, שירות ג'ימייל של גוגל. היכולת של אג'קס לשלוף נתונים בזמן-אמת ולהישאר באותו עמוד, בלי לבצע מעבר (transition), היא אחת היכולות המרשימות והמועילות ביותר של אג'קסולוגים מומחים.

אלא שדווקא גוגל, שמשתמש באג'קס בלי סוף (ג'ימייל, גוגל מפות, אדוורדס), מצא את עצמו במצב מביך למדי כאשר הזהיר בעלי אתרים לאחרונה משימוש מוגזם באג'קס. הסיבה פשוטה: ה"עכבישים" של גוגל, התוכנות שסורקות אתרים בשביל מנוע החיפוש הפופולרי ביותר בהיסטוריה, קצת מתקשים להתמודד עם אג'קס ונגזרותיו.

"כמו פלאש, אג'קס יכול להקשות על מנועי חיפוש לסרוק ולמפות אתרים, אם לא מיישמים את הטכנולוגיה הזאת בזהירות", מזהירים בגוגל. מנהלי מנוע החיפוש שכבש את העולם מבקשים להזכיר ש"גוגלבוט", הספיידר הכי חשוב כיום, "עשוי להתקשות למצוא את דרכו באתרים שמשתמשים בג'אווה-סקריפט [דהיינו, אג'קס] לשם ניווט". הניסוח של גוגל, כרגיל, הוא חלקלק ומתחכם: במקום "עשוי להתקשות" צריך היה לכתוב "לא יוכל", ובמקום "למצוא את דרכו" צריך היה לומר "ייתקע, יילך לאיבוד או יחזור הביתה עם כלום".

כאילו כבר לא היינו בסרט הזה בכל השנים האחרונות, שבהן נאלצנו, כמקדמי אתרים, לעבוד קשה בהתמודדות מול אתרים גדושי ג'אווה-סקריפט (או בקיצור, ג"ס) - עכשיו הגיע אג'קס כדי לעשות את החיים עוד יותר בלתי-אפשריים. בעולם שבו אין צורך בעמוד חדש כדי לשלוף מאמר חדש או נתונים חדשים, דווקא מנועי חיפוש מפורסמים כמו גוגל, יאהו ולייב מגלים שמישהו שוב השאיר אותם בחוץ, בלי לחשוב פעמיים.

אלא שעכשיו, ה"המלצות" של גוגל כבר הופכות מעוררות רחמים. קחו למשל את התחינה הבאה: "כאשר אתם מעצבים אתר עם אג'קס, תחשבו על הצרכים של כל המשתמשים שלכם, כולל אלו שאינם משתמשים בדפדפן עם ג'אווה-סקריפט". אבל אנחנו כבר לא ב-1996, ואף אחד לא משתמש בדפדפן כמו Lynx להנאתו. עד מתי ימשיכו מהנדסי גוגל להעמיד פנים שיש גולשים שכיבו את אופציית הג"ס בדפדפן שלהם? המין הזה נכחד מזמן.

כדי להימנע ממבוכה מוחלטת, מציעים שני הגוגלרים מייקל ויסומירסקי וגרג גרות'אוס להשתמש בכתובות עם פרמטרים ולא כתובות עם פרגמנטים. בפועל, מדובר על קישור עם ? במקום # אחרי שם העמוד. כך מנסים הגוגליסטים לפשר בין הדור החדש של האג'קס ובין דור העכבישים הקשיש והמפגר (מבחינה טכנית) של מנועי החיפוש המובילים, ולהשתמש בקישורים סטטיים.

המלחמה בין טכנולוגיות אינטרנט חדשניות ובין כוחם העצום של מנועי חיפוש כמו גוגל ויאהו, ממשיכה להפיל קורבנות. אמנם אי אפשר לצפות מ"גוגל" לבצע מהפיכה במודל החיפוש הבסיסי שלו רק בגלל שכמות קטנה-יחסית של מפתחי-על מרגישה עצמה מחוייבת להציע יישומים פורצי-דרך כל שנתיים-שלוש. עם זאת, התמודדות כנה וצנועה יותר עם מגבלותיו של גוגל-אללה (או שמא גוגל-בודהה), אולי היתה מאפשרת לשני הצדדים להציע פתרונות-ביניים מוצלחים יותר.