סוף עידן הקישורים הממומנים - מעכשיו פשוט 'מודעות'

אחרי 10 שנות בלבול גולשים גלובלי, ביטלה גוגל סופית את הכיתוב האנגלי "קישורים ממומנים" (sponsored links) המוצג ליד מאות מליוני הפרסומות המופיעות בעמודי תוצאות החיפוש; מעכשיו יהיה כתוב שם 'פרסומות'; השינוי הוטמע קודם בשפה האנגלית (Ads), ובינואר 2011 השתנה הכיתוב ל"מודעות" בעברית

בדיקת אמת בפרסום בעזרת מנועי חיפוש

בדיקה זריזה באמצעות שלושה מנועי חיפוש (144, גוגל ו-TinEye) מאפשרת להפריך קמפיין פרסום פיננסי באינטרנט תוך דקות ספורות - תופעה שתאגידים חייבים להפנים כדי לשרוד בעידן חופש החיפוש

במהלך גלישה ב"וואלה חדשות", אחד מן האתרים הפופולריים ביותר בארץ, ניתן להיתקל בקמפיין לחברת מסחר במט"ח המציג שלושה גברים מרשימים-למראה: רובי ליבנה (31) מנתניה; אוריאל גנות (42) ממודיעין; הראל גפן (54) מבנימינה. הקמפיין נשען על הדמויות המחייכות הללו, בשלושה עשורים מובחנים-היטב, ומשלושה יישובים באיזורים שונים (הצפון, המרכז ואיזור י-ם) כדי להעביר את המסר "כך הרווחתי מעליית הדולר".

כאן נכנסים לתמונה שלושה מנועי חיפוש פשוטים: 144 לחיפוש מספרי טלפון, גוגל לחיפוש שמות, ומנוע נוסף (TinEye) לאיתור תמונות. השתמשנו גם בפייסבוק, אבל רק בסוף התהליך.

בדיקה קצרה מעלה כי אין בישראל אנשים כאלו. ואם הם אכן קיימים, אין להם מספר טלפון כלשהו, סלולרי או נייח - ואין להם כל נוכחות ברשת, אפילו לא מינימלית. כמו כן, הם מעולם לא הזדהו בשמם באף אתר, פורום, בלוג או זירה פיננסית כלשהי - ולכן הקמפיין הפרסומי הוא למעשה "טבילת האש" הציבורית הראשונה שלהם בישראל. כמו כן גילינו כי תמונתו של לפחות אחד מהם - מזויפת ("תמונת סטוק" בז'רגון העיתונות והפרסום).

כך זה נראה בקמפיין:

לפי אתר 144 (בכתובת b144.co.il) אין "אוריאל גנות" באף מקום בארץ, בוודאי לא בעיר מודיעין.
לא רק בזק, הוט, סלקום, אורנג', פלאפון או מירס - גם "גוגל" לא שמע עליו מעולם:

אולי זה סתם מקרה.
בואו ננסה את השני ברשימה, מר "רובי ליבנה" מן העיר נתניה.


רובי ליבנה הצעיר (31) נראה כמו משקיע רציני, חטוב ומטופח. אבל גם הוא נעדר לחלוטין מרשימת האנשים של 144, לא רק בנתניה הקטנה אלא בכל רחבי מדינת ישראל. ניסינו גם "ראובן ליבנה", אבל אין אחד כזה בנתניה. ניסינו גם "רובי לבנה" או "ראובן לבנה", ואין מושיע. כך שמר ליבנה כנראה לא משתמש במכשיר טלפון, או נזהר במגע עם הציבור הרחב, שלא לומר ציבור המשקיעים.
גם ב"גוגל" לא התגלו עקבותיו הדיגיטליים של מר ליבנה המוצלח:


איפה מצאנו את התמונה של "רובי ליבנה"
טיפ שקיבלנו מאחד הקוראים הוביל למנוע חיפוש תמונות מיוחד ושמו TinEye המאפשר לערוך "חיפוש הפוך" ברשת - מעלים תמונה כלשהי לאתר והמנוע מאתר אותה ברשת על ידי השוואת מאפיינים דומים. כך, על ידי העלאת פניו הנאים של "רובי ליבנה", ניתן היה למצוא את התמונה "איש עסקים שמח" באתר אייסטוק-פוטו מוכנה למכירה, עבור כל מפרסם. ובמילים פשוטות: "רובי ליבנה" הוא תמונה קנויה של דוגמן פרסום בחו"ל.

תמונתו של מר "רובי ליבנה"
למכירה בדף מתוך אתר iStockPhoto המשמש פרסומאים

סיכום ביניים: עד כה לא הצלחנו למצוא 2 מתוך 3 המשתתפים בקמפיין,
וגילינו שתמונתו של אחד מהם - מזויפת בוודאות מוחלטת.

עכשיו הגיע תורו של בכיר המשקיעים, מר הראל גפן, בן 54 מן העיר בנימינה.


התוצאה: אין "הראל גפן" באתר 144. אפילו לא אחד, באף יישוב ישראלי.
אפשר היה לצפות מאדם בן 54, שצבר קילומטרז' כלשהו בציבוריות הישראלית, שלפחות יחזיק מכשיר טלפון אחד לרפואה, או לפחות פקס. במיוחד כאשר הוא "בוחן הצעות להשקעה" על בסיס קבוע.
כמצופה, המשתתף השלישי בקמפיין גם לא הטביע את חותמו המינימלי באינטרנט, כי גוגל לא מכיר אותו:

ב-4 התוצאות של גוגל על החיפוש "הראל גפן" לא מופיע אדם העונה לשם זה.

ליתר ביטחון, ביצעתי חיפוש על שלושת ה"אישים" הללו באתר פייסבוק. אין זכר לאף אחד מהם - לא באנגלית, וגם לא בעברית. על חיפוש שמות ב"פייסבוק" כבר דיברנו כאן בעבר.

אז מה הסיכוי ש-3 מתוך 3 משתתפים בקמפיין הם אנשים ש-144, גוגל או פייסבוק לא שמעו עליהם? קרוב מאוד לאפס, במיוחד אם מדובר באנשי עסקים רציניים, בגילאים 40-50 לחייהם.

ב-23 לאוגוסט הבחנתי כי התווסף כיתוב "אותיות קטנות" בתחתית הפרסום, בזו הלשון:
"העדויות בפרסום זה מבוססות על סיפורים אמיתיים של לקוחות XXXXX [שם המפרסם נמחק כדי למנוע פרסומת בחינם; א.ב.] , כדי לשמור על חיסיון הלקוחות ולהגן על מידע מסחרי, שונו שמות הלקוחות והפרטים המזהים שלהם".

במילים אחרות - לפניכם "סיפורים אמיתיים" של אנשים מפוברקים, ואפילו המפרסם עצמו מודה בכך. ומי יאמין כי הסיפורים אמיתיים, אם האנשים עצמם מפוברקים (כולל התמונות)?

כדי להוסיף נוק-אאוט לסיום, הנה עוד כיתוב "אותיות קטנות" שלמעשה אומר הכל: "מסחר ממונף בשווקים פיננסים כרוך בנטילת סיכונים משמעותיים ועלול להוביל לאובדן ההשקעה". במילים אחרות: אנחנו מוכרים לכם סיפורים של אנשים מפוברקים בתחום שבו אנשים מפסידים את כל כספם, רק מכיוון שהם מאמינים לסיפורים של אנשים מפוברקים, עם תמונות מפוברקות, מיקומים גיאוגרפיים מפוברקים ובלי גילוי נאות ("אותיות קטנות" אינן גילוי נאות).


מוסר ההשכל

1) מנועי חיפוש יכולים לגלות אם מנסים לעבוד עליכם באמצעות זהות בדויה ותמונה מזויפת.
2) אמת בפרסום היא תופעה נדירה, אבל כיום קל הרבה יותר לגלות עד כמה היא נדירה.
3) קמפיין שניתן להפריכו בקלות הוא קמפיין מסוכן - ולצרכנים יש כלי-הפרכה חזקים מאי-פעם.
4) אם הראל גפן, אוריאל גנות או רובי ליבנה אכן חיים ונושמים - נשמח לשמוע מהם או מנציגיהם עלי-אדמות.


רבותי, ההיסטוריה חוזרת
כמה חודשים לאחר פרסום פוסט זה, התגלה מקרה כמעט-זהה של חשיפת אי-אמת בפרסום:

• מי אתה חזי קופרשמיט - פוסט בבלוג חדר 404

איך גוגל מגלה את האמת על ברק 013

פורסם במקור ב-13/10/2006


במשך שנים מסתירות ספקיות-אינטרנט כדוגמת 013 (ברק) את הסיבה המרכזית לצמיחה בשוק הפס הרחב בישראל. אבל מספיק חיפוש אחד בגוגל על תוכנת קאזה (אפילו בשגיאת כתיב) כדי לגלות את ה"סוד" השיווקי הזה:

צילום המסך מראה כיצד מופיעה בצד שמאל של עמוד תוצאות החיפוש פרסומת של 013 המעודדת את המשתמש בתוכנת קאזה להצטרף לאינטרנט המהיר של ברק.

ההגיון של "ברק 013" פשוט: אם אתה אוהב להוריד קבצים בצורה בלתי חוקית, ואם אתה עלול להיתבע על ידי רשויות החוק - אז אתה יכול להיות לקוח מצוין. מבחינת ספקי-גישה כמו ברק, לעבריינים מגיע פרס: מכשיר DVD במתנה. גם כאן יש הגיון: אם כבר צרבת סרט של הוליווד בצורה לא חוקית, למה שלא תקבל מכשיר חדש לראות בו את הסרט הזה?

יכול להיות שמחלקת השיווק של ברק לא בקיאה בפרטי הקמפיין שלה בגוגל אדוורדז, אבל אחרי שנים של היתממות ("אנחנו? מרוויחים מפיראטים?") נראה שהגיע הזמן להודות בעובדות: יש מישהו שמרוויח הרבה מאוד כסף משיתוף קבצים בלתי חוקי, וזה לא בהכרח היוצרים עצמם.

יש משהו משעשע בעובדה, שבזמן שילדים בארה"ב נתבעים בעשרות אלפי דולרים על הפרת זכויות יוצרים בגלל שימוש תמים בקאזה, באה 'ברק' ורוכבת על העבריינים הקאזאיסטיים הללו כדי למכור להם פס סופר-רחב בשביל להפר זכויות יוצרים בשיא המהירות. יש שיאמרו שספקיות גישה כמו ברק ממש מעודדות את הגולשים להפר זכויות יוצרים.

ואם הפוסט הזה נשמע לכם מתחסד, אז הוא לא: כל הויכוח על שיתוף קבצים כבר הוכרע מזמן לטובת המורידים ולרעת תאגידי הבידור הגדולים. לכן טוב שיש לנו מנועי חיפוש עם קמפיינים קטנים הממוקדים במילות מפתח שיווקיות, כמו גוגל אדוורדז, שבהם אפשר לחשוף את הכוונות הנסתרות של המתחרים בשוק.

אפשר לומר ש"ברק" עושה מהמקפצה מה שכל שאר הספקיות (נטוויז'ן, אינטרנט זהב, בזק בינ"ל וכו') כבר עושות בשקט בתוך הבריכה. ניחא. רק שלא יעמידו פנים שאנשים קונים פס רחב בשביל לשלוח מהר יותר את הדוא"ל שלהם.