תפוז מחק בלוג שחשף המתלוננת נגד חיים רמון - גוגל לא מתרגש

[פורסם במקור ב-10/7/07, בבלוג הישן]

מערכת "תפוז" מחקה בלוג פיקטיבי שהוקם, ככל הנראה, כדי לחשוף את פרטי המתלוננת נגד חיים רמון, הידועה בשם ה'. הבלוג נרשם במערכת תפוז בחודש מאי 2007, ככל הנראה על ידי בעלי עניין, במטרה להזיק למתלוננת דרך הפצת מידע כוזב בפני מחפשים באינטרנט, היודעים את שמה המלא.

מכיוון שתוכן הבלוג נמחק, השגנו את הטקסט המלא בעזרת זכרון המטמון של מנוע החיפוש "גוגל". חשוב להדגיש: הטקסט המופיע להלן, ככל הנראה, הוא זדוני, מופרך, שיקרי, ונכתב על ידי בעלי-עניין כדי לפגוע באמינותה של ה' כמתלוננת נגד שר בכיר בממשלת ישראל.

הטקסט הזדוני הוסר ע"י מערכת "תפוז" בצדק רב, אך הוא עדיין היה נגיש לקוראים, בעת כתיבת פוסט זה, ע"י סריקה אוטומטית של מנוע החיפוש "גוגל" מתאריך 14 במאי 2007. יש להדגיש: למרות שהטקסט נמחק מאתר "תפוז", הוא עדיין לא נמחק מן השרתים של גוגל, ולכן כל גולש יכול להגיע אליו באמצעות גישה אל זכרון המטמון (cache), בעזרת ידע טכני מינימלי.

בתמונה: צילום מסך מ-2007 של הבלוג, שכבר נמחק על ידי מערכת תפוז

(פרטי המתלוננת טושטשו כדי להגן על פרטיותה)

להלן הטקסט הפיקטיבי והזדוני שהוסר, (בגרסה שלפניכם הוסרו פרטים מזהים של המתלוננת):

פרשת חיים רמון - הסיפור המלא  

פורסם ב14 במאי 2007, 11:53  במדור  כללי 
 

נעים מאוד. שמי XXXXXX. אני בת 21 תושבת XXXXXXX.

עד לפני מספר חודשים שירתתי בצבא, בקריה בתל אביב במשרד ראש הממשלה תחת פיקודו של אלוף גדי שמני, היועץ הצבאי לראש הממשלה.

ביום 12.7.06 קרה לי מקרה ששינה את חיי: 
פלירטטי עם שר המשפטים חיים רמון.
רמון הוא בחור שרמנטי גם ממרומי שנות ה 50 לחייו.
הדברים הגיעו לכך שאני נגעתי בו, והוא נגע בי. אני חיבקתי אותו והוא חיבק אותי.

הצטלמנו.

אני נישקתי ואז הוא נישק אותי. בפה. עם הלשון.
אהבתי.
החלפנו טלפונים. אני נתתי לו את שלי. הוא נתן לי את שלו.

אבל אז אחרי כמה ימים, הסיפור הגיע לאבא שלי.
הסיפור הגיע גם למפקדים הישירים שלי.
הייתי חייבת אליבי.

ואז עשיתי את הגרוע מכל שאישה יכולה לעשות:
העללתי על חיים רמון שהוא נישק אותי בכוח.

הסיפור עבר למשטרה וליועץ המשפטי לממשלה שיושב איתנו באותו משרד כשהוא בתל אביב.

שם התברר שיש כמה אנשים שלא אוהבים את חיים רמון.
הכריחו אותי להתלונן עליו על מעשה מגונה בכוח שעשה בי ללא הסכמה.
מירי גולן איימה עליי.
הסגן שלה ערן קמין רמז לי דברים מחרידים.

היתה לי ברירה?

התלוננתי.
חיים רמון נחקר.
בינתיים אני נסעתי לדרום אמריקה.

השוטרים רדפו אחרי עד לקוסטה ריקה.
החוקרים חיים ארביב וערן קמין הגיעו עד אליי לאמריקה הדרומית.
חקרו אותי.
הפגישו אותי בוידאו עם חיים רמון.

את הרכבת אי אפשר היה לעצור.
כתב אישום.
אני עדת תביעה.
ביקשתי דלתיים סגורות. קיבלתי.

חיים רמון הורשע.
העלילה שלי עליו, שלא ברצוני, עבדה.

היום אני מצטערת על זה.
אבל את הגלגל אי אפשר להחזיר.
חשבתי שתהיה לי פרטיות.
ככה הבטיחו לי.
אבל האינטרנט יותר חזק מהמשטרה.
תחפשו בגוגל את השם שלי, ותגלו מי אני.

החלטתי להשלים עם זה.
אני XXXXXXXX, כוסית בת 21, משוחררת טריה מהצה"ל, עולה חדשה מדרום אמריקה. 

ילידת XXXXXXXX.
היום גרה בתל אביב עם החבר.

חיים, אני מצטערת.
תבין, כמו בפוליטיקה - זה אני או אתה.
כנראה שזה אני. לא אתה.

מקווה שנהנת לפחות לעבוד עם הסוסים בחווה.

* * * * *

למרות שתוכן הבלוג הפיקטיבי נמחק על ידי מערכת "תפוז", יש לציין כי החשבון שנפתח על שמה המלא של המתלוננת עדיין חי וקיים. חשבון זה לא הוסר, נכון לזמן פרסום ידיעה זאת. ב"תפוז" מכונים חשבונות שכאלה בשם "עולמות", ולכן מי שמחפש את שמה של המתלוננת יגיע ל"העולם של....", למרות שספק רב אם היא נרשמה אי-פעם לאתר תפוז בשמה האמיתי.

פתיחת בלוג פיקטיבי כדי לפגוע באמינותה של מתלוננת על עבירת מין היא עבודה המתנהלת, ברוב המקרים, על ידי מקצוענים. חברות המתמחות ביחסי ציבור, יעוץ תקשורתי ואסטרטגי מפעילות סוכני-אינטרנט המפיצים שמועות, חצאי-אמיתות, בדותות ושקרים בוטים כדי לפגוע ביריביהם של לקוחותיהם. המקרה של ה' מוכיח עד כמה הטקטיקה הזאת נפוצה בישראל של 2007. כוונתם של מקימי הבלוג היתה ברורה: "תחפשו בגוגל את השם שלי, ותגלו מי אני" -- לפנות לקהל של סקרנים באמצעות מנועי חיפוש, ולהציף אותו במידע כוזב.

במבחן התוצאה - זה עבד: שמה של המתלוננת כבר מוזכר 1,290 פעמים במאגרי גוגל ישראל. במנוע החיפוש של וואלה הוא מוזכר רק 5 פעמים. במנוע של תפוז - רק 3 פעמים. במנוע של MSN - רק פעמיים. לכן, גוגל הוא לא רק המוביל בכמות חשיפות שמה של המתלוננת, אלא גם המוביל בחודרנותו אל תכנים שכבר נמחקו, הנוגעים לשמה של המתלוננת. כאשר כותבי הבלוג הפיקטיבי הכריזו "האינטרנט יותר חזק מהמשטרה", הם ידעו בדיוק על מה הם מדברים.

מחיקה מערכתית לא תמיד מספיקה

מקרה הבלוג הפיקטיבי של המתלוננת נגד חיים רמון מוכיח פעם נוספת, שמחיקה מערכתית אינה מספיקה, כאשר מדובר במנועי חיפוש שיש להם אינטרס לשמור מידע לאורך זמן. כאשר אתר בעל מוניטין מזהה מידע מסוכן ומסיר אותו, הוא לא תמיד יכול להבטיח שמנועי חיפוש חרוצים ומעמיקים כגון "גוגל" לא ימשיכו לפרסם את המידע לתקופה נוספת, בלי להבין את הנזק שהם גורמים.

כאשר גוגל מאחסן טקסט "זדוני" מתוך בלוג פיקטיבי, שכל מטרתו היא לפגוע בקורבן עבירת מין, הוא למעשה מסייע לתוקף מבלי לדעת את משמעות מעשיו. זכרון מטמון של מנועי חיפוש פוגע באפקטיביות מחיקת התוכן על ידי מערכות עיתונאיות, ועשוי גם לשבש את עבודתם של מוסדות אכיפת החוק. אם תדירות הסריקה של מנוע חיפוש מסוים אינה גבוהה, זכרון המטמון עשוי שלא להתעדכן במשך חודש, או אף יותר מכך. הנזק שנגרם לקורבן בינתיים אינו זניח, ולכן יש טעם בהפעלת מנגנון מחיקה ידני, מטעם נציג גוגל, כדי לצמצם נזק זה.

עדכון (23 יולי 2007): גוגל סרק שוב את הבלוג הפיקטיבי ב"תפוז", ב-12 ביולי. עכשיו כבר אי אפשר כבר למצוא את הטקסט של הבלוג, כי גם זכרון המטמון של גוגל התעדכן.