1.4.2010

פרשת ענת קם: מדינת ישראל נגד גוגל


פרשת ענת קם - שלפי מקורות זרים, נעצרה בגלל שהדליפה מסמכים סודיים המפלילים את הרמטכ"ל אשכנזי, אלוף פיקוד המרכז דאז יאיר נווה וראש אגף מבצעים האלוף טל רוסו - מוכיחה שוב את אפסותם של צוי איסור פרסום בעידן גוגל, ריבוי אמצעי התקשורת וסופו של העידן המנדטורי-קולוניאלי.

צו איסור הפרסום הוסר בצהרי יום חמישי, 8 אפריל 2010.
הפרסום שלהלן מתייחס לתקופה שבין סוף חודש מרץ ועד 8 באפריל.


לעיתונים הגדולים בישראל אסור לפרסם שום דבר על ענת קם. אבל מקורות זרים מפרסמים כי מדובר בעיתונאית בת 23, שנמצאת במעצר-בית סודי מאז דצמבר 2009 שעליו אסור כלל לדווח - בגלל צו איסור פרסום חסר-שחר, מטומטם, פרימיטיבי, דרקוני, חשוך, פרה-היסטורי, פרה-דיגיטלי, קדם-אינטרנטי.

רפ"ק סער שפירא, מן היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (היאחב"ל) של משטרת ישראל, הלך ב-4/1/10 לבית משפט השלום בפתח-תקווה. בדיון שהתקיים בדלתיים סגורות, ביקש שפירא וקיבל צו איסור פרסום למשך 90 יום בפרשת "עקיפה כפולה", כפי שכונתה על ידי המשטרה. העבירות המצוינות בצו: החזקת ידיעה סודית, מסירת ידיעה סודית וגילוי בהפרת-חובה.

בגוף הבקשה אוזכר צו דומה שהוצא על ידי בית משפט השלום בפ"ת, והוארך "לאחרונה" ב-8/10/09.

בבקשת המשטרה אין זכר לשמה של ענת קם, שמו של אורי בלאו או כל שם אחר. השופטת עינת רון, ששירתה בפרקליטות הצבאית בשנים 1981-2005, אישרה את הבקשה ללא סייגים, בהחלטה של 4 שורות. השופטת רון לא קיצרה את 90 ימי איסור הפרסום, ונענתה לבקשה כפי שהיא.

בבקשת המשטרה, שכללה בתוכה גם דרישה לדיון בדלתיים סגורות, נכתב בין השאר כי "על מנת לאפשר קיום הצו נבקש אישור להפיץ עובדת קיומו לאמצעי התקשורת השונים, במידת הצורך, לידיעתם בלבד (ללא פרסום ע"י אמצעי התקשורת כי קיים צו האוסר פרסום פרשה בטחונית)". לכן חשוב לציין כי בהחלטת השופטת אין אישור מפורש לבקשה להפיץ את עובדת קיומו של הצו ל"אמצעי התקשורת השונים".

אם עץ נופל ביער, ואין אף אחד בסביבה שיכול לשמוע את נפילתו - האם הוא משמיע רעש?
ולעניין פרשת קם-בלאו: אם צו איסור פרסום מאושר על ידי בית משפט, אבל אין אישור מפורש להפיצו לכל אמצעי התקשורת - האם בכלל קיים צו איסור פרסום?

מהו "אמצעי תקשורת"?
מהם אותם "אמצעי תקשורת שונים" המוזכרים בבקשת המשטרה? מדוע יש אמצעי תקשורת שהצו נשלח אליהם, ואמצעי תקשורת אחרים שהצו לא נשלח אליהם? האם מנוע חיפוש כמו גוגל הוא באמת "אמצעי תקשורת"? האם מישהו ב"גוגל ישראל" מקבל פקסים מן היאחב"ל ופועל בהתאם? ואם כן, האם אי-פעם נדע על כך?

האם העיתונות הבינלאומית אינה "אמצעי תקשורת" רלוונטי שיכול לשבש בקלות את החקירה המורכבת של היחבא"ל והשב"כ? ואם כך, האם צו איסור הפרסום איננו בגדר פרובוקציה שלטונית חסרת תכלית? האם השב"כ, שמתבסס על חשאיות ועל עבודה מאחורי הקלעים, מבין את תפקידה של התקשורת במדינה מודרנית?

האם כל בלוגר, או כל משתמש-אינטרנט ששולח אימייל בתפוצה רחבה, הוא "אמצעי תקשורת"? האם המדינה מחוייבת לשלוח את הצו לכל בית בישראל, כיוון שכל גולש עם מקלדת הוא "איש תקשורת" פוטנציאלי? האם בלוגר כלשהו בהיסטוריה סיכן את בטחון מדינתו? ואם הצו יישלח בדואר לכל בית-אב בישראל - האם יישלח גם באנגלית, ערבית, רוסית ואמהרית?

בית משפט השלום בפתח-תקוה אינו יכול לענות על השאלות המשפטיות העקרוניות הללו. השופטת רון רק חתמה על צו חסר-פשר שביקש קצין משטרה אלמוני, ושהופץ לקומץ שרירותי של אמצעי תקשורת, הנאלצים לשתף פעולה עם גחמות השלטון, תוך יללות אינסופיות על האבסורדיות של הפרשה.

אירוניה מרה טמונה בעובדה שדווקא ענת קם, מכל האנשים, חתומה על כתבה ב'וואלה חדשות' מתאריך 1 פברואר 2010, לפיה מועצת העיתונות הגיעה להסכם עם המשטרה בעניין הוצאת צוי פרסום. ההסכם אמור לקצר את זמן איסור הפרסום ל-7 ימים בלבד, לכל היותר. בזמן בו פורסמה הכתבה, היתה ענת קם תחת מעצר בית, וההסכם שהיה יכול להגן עליה - טרם אושר סופית על ידי היועץ המשפטי לממשלה.



כל הדרכים מובילות לגוגל
צו איסור הפרסום בפרשת "עקיפה כפולה" (ענת קם + אורי בלאו) הוא, למעשה, כתב אישום חמור נגד נציגי העידן הדיגיטלי החופשי. זהו עידן שבו זרימת המידע אינה מנוהלת על ידי המשטרה, אלא על ידי כלים טכנולוגיים כמו גוגל.

כן, גוגל. מדינת ישראל נגד גוגל. בזכות גוגל אפשר להגיע לכתבה של ה"אינדיפנדנט" הבריטי, בחיפוש פשוט על השם של הבחורה (Anat Kam / Anat Kamm). בחיפוש פשוט עוד יותר מצאתי את הכתבה שחושפת כי העיתונאי אורי בלאו ברח ללונדון מחשש שייעצר על ידי השב"כ או המשטרה. התחושה היא שהספר "1984" של אורוול הפך למציאות ישראלית, ומיניסטריון האמת הישראלי ממשיך למחוק כל רמז של אופוזיציה.

בזכות שירותי החיפוש המתקדמים של גוגל, כולל "גוגל ניוז", אפשר למצוא בקלות מדהימה גם את הדיווח המקיף של סוכנות AP (אסושיאייטד פרס) על פרשת ענת קם, באתרי החדשות היוקרתיים ביותר בעולם (וושינגטון פוסט, ניו-יורק טיימס, וגם הגרדיאן). חיפוש ב"יאהו ניוז" מגלה את הדיווח של הטיימס הלונדוני, יאהו ניוז עצמו, ושלל מקורות אחרים בעולם; הבלוגספירה רוחשת סביב הסיפור, ובלוגים אמריקניים כמו זה של ריצ'רד סילברסטיין וג'ודית מילר לא מפסיקים להתעדכן ולהביך את גאוני מערכת המשפט ואכיפת החוק. ה'טיימס', אגב, מכנה את הסיפור "טיוח של התנקשות".

מדוע נמנע מן העיתונים הגדולים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום", ומערוצי הטלוויזיה הפופולריים "ערוץ 2", "ערוץ 10" ו"הערוץ הראשון" - לפרסם את המידע שאותו מפרסמים כבר כל כלי התקשורת בעולם, כולל הטובים והמכובדים שבהם - ושאליהם מגיעים בקליק אחד פשוט דרך גוגל, יאהו או בינג?

מה יותר פשוט: לחפש בגוגל "israeli gag order" ולהגיע לאתר וושינגטון פוסט, או לרוץ לדוכן העיתונים הקרוב כדי לקנות חבילת ניירות במחיר מלא? כולם יודעים שהחיפוש בגוגל קל יותר, מהיר יותר - ולא עולה כסף. אבל צו איסור הפרסום (באנגלית: Gag order) מעדיף להתמקד בדוכן העיתונים המקומי, ולהתעלם מן העובדה שכל העולם כבר צוחק עלינו; כי לישראלים אסור לדעת מה שאפילו לסורים, לאיראנים, לפלשתינאים ולסינים מותר לדעת.

על פי מקורות זרים שעליהם אפשר לסמוך, הגענו למצב שבו אדם שלכאורה הדליף לעיתונות מסמכים צבאיים מסווגים כדי לחשוף פשע חמור, צפוי להיכנס לכלא לשנים רבות. אבל הרמטכ"ל, אלוף פיקוד המרכז וראש אגף מבצעים שאישרו (לכאורה) רציחות באפילה, ובניגוד לפסיקת בג"ץ, יישארו חופשיים ומאושרים. לכן הפרשה הזאת כל כך מסריחה.

על פי מקורות לא-ישראליים זמינים ונגישים מאי-פעם בהיסטוריה האנושית, שאליהם אפשר להגיע תוך 2 שניות בעזרת גוגל ישראל, המדינה שלנו מכניסה אנשים חפים מפשע למעצר סודי כדי למנוע מן הציבור הרחב (זה שצופה בערוץ שתיים, ומעיין ברפרוף ב'ישראל היום') את המידע החשוב שהם צריכים לדעת: שעל פי מקורות זרים, הקצונה הבכירה ביותר של צה"ל לקחה את בג"ץ [מעין גוף שיפוטי שכזה, שאסר במפורש על חיסולים ממוקדים כאשר ניתן לבצע מעצר מסודר] וזרקה אותו לפח הזבל של הלשכה הגדולה והמפוארת שלהם.


ביזוי תכלית הסודיות
מדינת ישראל מתנהגת כרגע כמו סין. היא מסוגלת להמשיך הלאה עם הצנזורה המתועבת שלה, ולהטיל צו איסור פרסום גם על גוגל. כן, מנוע החיפוש הבינלאומי גורם "נזק חמור לביטחון המדינה". סליחה, לא בדיוק ביטחון המדינה: יותר בכיוון של הפרעה לחייהם השלווים של בכירים כדוגמת אשכנזי, נווה ורוסו.

בכירי צה"ל, שרבים מהם לא יכולים לטייל באירופה מחשש להעמדה לדין בגין פשעי מלחמה, סובלים מאוד בגלל שגוגל מעז לסרוק בלוגים, עיתונים מכובדים ואתרי חדשות גלובליים המפרסמים בחופשיות מלאה את כל המידע על פרשיית ענת קם. חופש המידע הזה עלול לפגוע קשות באנשים שמאשרים רצח, תחת הסיווג "סודי ביותר". למה 'סודי ביותר'? כי לבג"ץ, לציבור ולעיתונות החופשית אסור לדעת על כך.

הסודיות הפכה למפלטו האחרון של הנבל הפטריוטי-לכאורה. מאחורי הסיווג הבטחוני הגבוה ביותר, עומדים מעשי רצח בלתי חוקיים, פשוטם כמשמעם. הסודיות איננה משרתת את בטחון המדינה; הסודיות היא דרך להתחמק מעונש, ולהסתיר את שמם של המפקדים מן הציבור. הסודיות הפכה לכפפות סטריליות, שמטרתן היא הסתרת טביעת האצבעות של הפושע בזירת הרצח.

מעטים מאוד ראו וקראו את צו איסור הפרסום המדובר. הוא לא נשלח לאזרחי ישראל בדואר, ולכן הציבור הישראלי אפילו לא יכול לדעת מה כתוב בו, מה נאסר לפרסום ומי נכלל ברשימת נמעני הצו. כל העיתונאים נמצאים באפילה, חלקית או מלאה, מרצון או מכפייה. מה שבטוח: הצו הזה, המונע לכאורה מן התקשורת הישראלית הממוסדת מלדווח על מעצרו של אזרח ישראלי המשמש עיתונאי ובעברו היה מקור עיתונאי, הוא ביזוי תכלית הסודיות.

הרי אין כל אינטרס ציבורי בהשתקת פרשת ענת קם. להיפך: בית המשפט העליון ו/או בג"ץ צריכים לדון מיד בפרשת ענת קם. פרשת קם למעשה חשפה בפני הציבור והרשות השופטת, שהצבא והשב"כ הפכו את בג"ץ לגוף מאוס ומיותר. אין אפילו ספק קל שיש לרשות השופטת אינטרס דחוף למנוע את סתימת הפיות בפרשת ענת קם, כיוון שהצבא והממשלה מאמינים שהרשות השופטת מפריעה להם לרצוח באופן חופשי.


זוכרים את "גרון עמוק"?

זה המקום להזכיר את מארק פלט (Mark Felt)(1913-2008), סגן מנהל ה-CIA בארה"ב, הידוע בכינויו "גרון עמוק". מר פלט מסר מידע סודי ביותר לכתבי העיתון "ושינגטון פוסט". המידע שהדליף מר פלט התקבל בזכות עבודתו הממשלתית, בזמן ששירת את המדינה. פלט, ששימש בתפקיד מסווג ורגיש מאין כמוהו, למעשה הפליל את הנשיא ניקסון ואת עוזריו בבית הלבן, כולל ה-CIA עצמו.

"גרון עמוק" (המקור, מארק פלט) לא נעצר, לא נחקר, לא נשפט ולא נאסר. לא הוצא צו איסור פרסום על פרשת ווטרגייט. העיתונים פרסמו את השחיתות בבית הלבן באופן אמיץ וחופשי, והנשיא התפטר מיוזמתו. הנשיא ניקסון גם הודה כי עבר על החוק ביודעין. ווטרגייט הגדירה מחדש את תפקידה של העיתונות, את חשיבותו של חופש המידע, ואת זכותם של פקידי ממשל למסור מידע מפליל, גם אם הוא מסווג.

ענת קם אינה מארק פלט. היא היתה הרבה פחות בכירה ממנו, ולכן גם הרבה יותר חלשה. עם זאת, היא נחשפה למידע בטחוני רגיש והעבירה אותו הלאה, תוך לקיחת סיכון אישי. אבל מה שחשוב במישור הציבורי והמשפטי היא העובדה שענת קם היתה, לכאורה, מקור עיתונאי פנימי חשוב (Whisteblower). לכן יש לה תפקיד חשוב במדינה דמוקרטית, שיש בה חופש עיתונות, שמעריכה חושפי-שחיתויות, שמכבדת את שלטון החוק ושאינה רוצה להיתפס כדיקטטורה.

פרשת דניאל אלסברג
מקרה מפורסם נוסף בהיסטוריה של ארה"ב הוא מסמכי הפנטגון - סדרת מסמכים סודיים ביותר על מלחמת ויאטנם, שהודלפו ופורסמו בעיתונות האמריקנית בניגוד לחוק. המסמכים חשפו כי הממשל האמריקני הונה את הציבור והסתיר ממנו מידע קריטי על המלחמה, על כל חזיתותיה השונות - כולל קמבודיה ולאוס.

הנשיא ניקסון ומשרד המשפטים ניסו לעצור את פרסום מסמכי הפנטגון, אך בית המשפט העליון האמריקני קבע כי עצירת הפרסום אינה חוקתית. כל זה קרה בשנים 1971-1973. המדליף, אנליסט צבאי מכובד בשם דניאל אלסברג, הועמד לדין על ריגול ועבירות רבות אחרות -- אך זוכה ולא נענש, בעיקר בגלל התנהלות משפטית בלתי-חוקית מצד התביעה.


פרשת גלט-ברקוביץ' (הפרקליטה המדליפה)
לאור העובדה שענת קם הורשעה באחזקת מידע סודי ומסירתו לעיתונאי, עולה השאלה - מדוע לא הורשעה הפרקליטה ליאורה גלט-ברקוביץ' בעבירה דומה? שהרי הפרקליטה המדליפה החזיקה במידע סודי ורגיש על חקירת ראש ממשלה מכהן (אריאל שרון, בפרשת סיריל קרן), לקחה את החומר הסודי והעבירה אותו לעיתונאי.

ברור לחלוטין שאם הגברת גלט-ברקוביץ' לא בילתה אפילו יום אחד במאסר, גם ענת קם לא צריכה לבלות יום אחד במאסר. בכל מקרה, מעצר הבית הארוך של ענת קם הוא עונש גדול מספיק. לא ייתכן מצב שבו פרקליטה בכירה מעבירה לעיתונות מידע על חקירת ראש ממשלה, ויוצאת מזה בלי עונש מאסר - ובמקביל, חיילת מעבירה לעיתונאי מידע על עבירות שביצעו לכאורה מפקדים בכירים, וחוטפת על כך עונש.



המיוחסים נגד הבוגדים
כאן מתבטאים הבדלי המעמדות בין השולטים ובין הנשלטים: במדינה שלנו יש חוק למיוחסים (אשכנזי, נווה, רוסו) וחוק ל"בוגדים" (חיילת צעירה שעל פי מקורות זרים הדליפה מסמך סודי ביותר לעיתונאים). המיוחסים מאשרים רציחות בכתב (לכאורה, ועל פי מקורות זרים) ויוצאים צחים כשלג. הממסד כולו מתגייס למען בכירי המערכת, כפי שאפשר לראות היטב מעבודת המשטרה ובתי המשפט בנושא ענת קם ואורי בלאו.

ומה קרה ל"בוגדים" הקטנים? הם לוקחים סיכון אישי בתור אזרחים מן השורה, מספרים על פשעי הבכירים לעיתונות החופשית (כאמור, לכאורה, ועל פי מקורות זרים) - וצפויים לעונש מאסר של 14 שנה, כולל הוקעה פומבית ואותות-קין למכביר ("שמאלנית", "בוגדת").

במקרה הטוב, יזכו ה"בוגדים", אם יתנהגו יפה, לעסקת-טיעון שמטרתה היא סגירת הסיפור בשקט, מחוץ לכתלי בית המשפט, ובלי זכות ערעור בפני בית המשפט העליון. כך תיחסך מן הממשלה, המשטרה, הצבא והשב"כ הנזיפה המביכה משופטי בג"ץ. במקרה של ענת קם, היא עצמה ניסתה למזער נזקים ולמנוע פרסום הפרשה בישראל, אבל הסיפור גדול ממנה, כפי שאפשר לראות מיד ב"גוגל", ובתקשורת הבינ"ל כמובן.

יוסי מלמן הביא ב"הארץ" דוגמה מצוינת של יחס מועדף לבכירים:

"נ' סגן ראש המוסד נחשד באחרונה כי הוא נפגש עם עיתונאי ומסר לו מידע סודי. מעשיו של נ' נתגלו בתום חקירה של חוליית מעקב של השב"כ שתעדה את פגישותיו וצותתה לטלפונים שלו, בהוראה ישירה של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, לבקשת ראש המוסד מאיר דגן. דגן הזהיר את סגנו כי אם לא יתפטר הוא יפטרו, אך לא העביר את החקירה למשטרה או לפרקליטות והסתפק בסילוקו של נ' מהתפקיד."


הפסקה הנ"ל ירדה מאתר "הארץ" זמן קצר לאחר פרסומה, ולכן לא ברור מעמדה. אך ברור לחלוטין שהמדינה לא תעמיד לדין את סגן ראש המוסד, מהסיבה הפשוטה שהאיש יודע יותר מדי, והמדינה תצא פצועה וחבולה אם תיגע בו. סיפורים כאלו ממחישים את המציאות: העם נדפק, הבכירים חוגגים.

הזכרנו כאן את פרשת גלט-ברקוביץ': די ברור שהמדינה מתייחסת ביראה אל הפרקליטה הבכירה, ולכן לא הכניסה אותה למאסר אפילו ליום אחד. אבל ענת קם איננה עובדת מדינה, היא בחורה צעירה ובקלות אפשר להאשים אותה בעבירות קקיוניות (אחזקת מידע סודי ומסירתו), עבירות שכמעט כל שר במדינת ישראל עובר עליהן באופן קבוע, כאשר הוא מעביר מידע סודי לעיתונות כדי לזכות בטובות-הנאה.


אל תחפשו בגוגל
גוגל הוא איום בטחוני-אסטרטגי חמור על בטחונה ושלמותה של מדינת ישראל, אם אכן ענת קם היא מרגלת, אויבת, מדליפנית, בוגדת, עוכרת-ישראל, ושלל תארים המודבקים לה על ידי אנשים שמנסים להסתיר את פשעי הצבא.

כפי שגוגל ישראל (google.co.il) חושף כרגע את פרשיית ענת קם ומפר צוי איסור פרסום במודעות מלאה, כך גם ענת קם עצמה חשפה פשעים (לכאורה, ועל פי מקורות זרים, וכולי וכולי) שאמורים להעיף למאסר את אשכנזי-נווה-רוסו - שהתעלמו כליל מהנחיות בג"צ (זה כבר הוכח ב"הארץ"), גזרו מוות על בני-אדם ללא משפט (לכאורה, כמובן; אבל למה? ומה המחיר שאנחנו משלמים על כך?), וחתומים על פקודות ומעשים שלא אמורים לגרום לנו לישון בלילה בשקט, אם בכלל.

אז אל תחפשו בגוגל שום דבר על ענת קם - יש צו איסור פרסום. זה הצו שמגן על פשעי בכירים, לא על הציבור.

אל תקלידו שום דבר בגוגל על מעצר בית של ענת קם - ההתעניינות שלכם בגב' ק' היא אסורה, ממש כפי שבספרו של פרנץ קפקא, "המשפט", קראו לגיבור הראשי בשם מר ק' - ואף אחד לא ידע במה הוא בכלל מואשם, כולל הוא עצמו.

אל תעשו חיפוש על anat kam באתר גוגל ניוז - אסור לכם לדעת את מה שכל שאר העולם כבר יודע מזמן.


השורה התחתונה
פרשת ענת קם יצרה פגיעה חמורה, מובהקת ומתמשכת בחופש החיפוש של אזרחי ישראל, בחופש הביטוי של התקשורת ובחופש העיתונות הישראלית. היא הביכה את ישראל, הגחיכה את מוסדות הביטחון, בלבלה את הציבור וגרמה נזק חמור לעיתונאים רבים - ובמיוחד הגב' קם ומר בלאו.

אז הנה מסר לשב"כ, לפרקליטות ולמשטרה: אל תשכחו להעמיד לדין את "גוגל ישראל". הוא "בוגד", לא? בוגד בדיוק כמו גוגל סין, שסירב להמשיך לשתף פעולה עם פשעי השלטון הקומוניסטי, ולצנזר עצמו לדעת. היחס הרצחני של השלטון הסיני לעיתונאים, מנועי חיפוש וטכנולוגיות מידע גורם לאנשים רבים בעולם להתייחס אליה כמדינה מצורעת ומסוכנת. להזכירכם, השלטון הסיני אסר החודש על בוב דילן להופיע בסין. זה המודל המדיני שלנו?

אם אנחנו הישראלים נמשיך לצנזר את אלו המתנגדים בפומבי לפעולות רצחניות ובלתי-חוקיות של הממשלה והצבא, נגיע למצב שבו גוגל יכריז כי הוא יוצא מישראל ולא חוזר אליה, בדיוק כמו שקרה לאחרונה בסין. כי זה השלב הבא: אם מצנזרים את חופש המידע, חייבים לסנן את האינטרנט - ואז חייבים לשלוט על מנועי החיפוש.

אסור לתת לשב"כניקים עלומי-שם (מלבד יובל דיסקין, כמובן), פקידי מחב"ם (מחלקת בטחון מידע) קלולסיים, אנשי מלמ"ב אנכרוניסטיים, אוסרי-פרסום למיניהם, שופטים זוטרים אומרי-הן, פרקליטי מדינה שאפתניים, פטריוטים-באגורה וגנרלים שיכורי-כוח את הכוח לקחת מאיתנו את גוגל.



49 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אכן מדאיג , אבל אי אפשר לערב את בג"ץ במשימות הצבא.

בגללו החיילים לא מבצעים את תפקידם, ובלי גיבוי הם יפסיקו בכלל להתגייס כי יוצא שהם השעירים לעזעזל.
המשימות לא מבוצעות.

האמת שאני תומך בכך שיהיה גיבוי וללא גיבוי הם לא יתפתו לבצע משימה שתהפוך אותם לשיעירים לעזעזל.

בכל מקרה אסור לבג"ץ להתערב במשימות הצבא ובאופן שבו הוא פועל כדי להגן על חייליו.
הערבים צריכים לדעת שיש מחיר גם לאנשיהם כאשר משהו מאיים על אנשינו.

בכל מקרה הפרשה הזו חמורה מאוד ועצם קיום צו איסור הפרסום המגוחך הזה עוזר לשמור על מדינת ישראל כרפובליקת בננות הנשלטת ע"י אנשי צללים מאחורי הקלעים כגון השב"כ ובתי המשפט .

אלי אמר/ה...

אבל למה במקום להתמודד עם מה שקרה. אתה מתמודד עם היפותיזות מרחיקות לכת.
רוב המסה שכתבת פה בכלל לא מתמודדת עם העניין האמיתי, אלא עם הצהרה מדומיינת שישראל היא כמו סין, והיא הולכת לתבוע את גוגל.
לאחרונה שבדקתי, אין בארץ צנזורה על גוגל, ומעולם לא היתה. זה הופך את צו איסור הפרסום למטופש, אבל לא לצו נגד גוגל.
הטקסט שלך מנוסח בצורה כלכך דמגוגית, עד שזה נראה שאתה ממש ממש רוצה שישראל תצנזר את גוגל כדי שתוכל להרגיש שאתה חייל חופש רציני.
למה לא להתמודד עם הנושא הזה בצורה רצינית, להמנע מפרובוקציות בגרוש, ולנסות לחשוף עוד מהאמת?

אורי ברייטמן אמר/ה...

בתגובה ל"אלי":
המאמר מדגיש כי צו איסור הפרסום חל על עיתונים אבל לא חל על גוגל ישראל. זאת כאשר גוגל ישראל מציע גישה חופשית למידע שאותו אסור לפרסם.

האבסורד במצב זה זועק לשמיים, ומוביל למצב שבו גוגל עצמו שותף להפרת צו איסור פרסום.

מכאן ועד לצנזורה על גוגל - המרחק קצר מאוד.

במדינה שבה עוצרים עיתונאים בחשאי כדי להגן על פושעי מלחמה - צנזורה על גוגל היא עוד מנה בתפריט.

אלי אמר/ה...

אורי, שוב דמגוגיה. ההצהרה שלך ש"מכאן ועד צנזורה על גוגל המרחק קצר מאוד" היא לא מבוססת, מאוד דמיונית, ויותר מכל פשוט לא רלוונטית לפרשה.
וחוץ מזה, אתה בעצם מאשים פה את מערכת המשפט בהיותה לא חופשית ונתונה לחסדי המשטר. (כמו שקורה בסין)
הרי צו איסור פרסום לא מגיע מהממשלה, הוא מגיע מבתי המשפט. אני אישית סומך על מערכת המשפט בארץ, כי היא הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם כמגינה של הדמוקרטיה. ויותר מזה, אם מדובר פה בחשיפה של מידע שמראה איך הצבא התעלם מבג"ץ אז מה האינטרס של בתי המשפט להשתיק את זה?
כנראה שיש פה משהו יותר מורכב, וזה מה שצריך לחשוף.
פוסטים כאלה רק עושים נזק.

אורי ברייטמן אמר/ה...

תשובה נוספת ל"אלי":

"וחוץ מזה, אתה בעצם מאשים פה את מערכת המשפט בהיותה לא חופשית ונתונה לחסדי המשטר"
מי מאשר את צו איסור הפרסום? שופט, שפשוט לא בוחן לעומק את פרטי המקרה, ומתעלם מן ההשלכות הנוראיות שיש לצו על הציבור.

"צו איסור פרסום לא מגיע מהממשלה, הוא מגיע מבתי המשפט"
עובדתית - לא נכון. צו איסור הפרסום מגיע מן המשטרה, בשיתוף פעולה הדוק עם הצבא והשב"כ.

"אני אישית סומך על מערכת המשפט בארץ, כי היא הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם כמגינה של הדמוקרטיה"
יש לי תואר ראשון במשפטים, ואני לחלוטין לא סומך על מערכת המשפט. קראתי מאות פסקי דין שבהם מערכת המשפט כשלה, התמוטטה וקרסה. אין דמוקרטיה בישראל - הוכחתי זאת בצורה פשוטה מאוד בסמינריון שכתבתי על הזכות להיבחר לכנסת (רמז: לפלשתינאים מעולם לא היתה זכות בחירה).


"אם מדובר פה בחשיפה של מידע שמראה איך הצבא התעלם מבג"ץ אז מה האינטרס של בתי המשפט להשתיק את זה?"
כי בית המשפט שאישר את צו הפרסום הוא ערכאה נמוכה (מחוזי בד"כ), ואילו בג"ץ הוא העליון. מדובר בעולמות שונים, ערכאות שונות.

"כנראה שיש פה משהו יותר מורכב, וזה מה שצריך לחשוף"
מה מורכב? בג"ץ הגביל את יכולת הצבא לבצע רצח. הצבא התעלם חלקית, ובג"ץ צריך להעניש את מי שהתעלם מן הפסיקות שלו. העונש יכול לבוא במגוון דרכים, כמו למשל המלצה לפטר את האחראים.

"פוסטים כאלה רק עושים נזק"
עצם העובדה שאתה עכשיו יודע שצו איסור פרסום אינו מוצר של בתי המשפט אלא רק מאושר על בתי המשפט, רק מבהירה את חשיבות הפוסט. גם העובדה שאתה עדיין ממשיך להאמין שאתה חי בדמוקרטיה (למרות שהנתונים העובדתיים בעניין זכות הבחירה של תושבי ישראל מוכיחים ההיפך), מלמדת את חשיבות הדיון הציבורי בנושא זה.

לסיום אומר, שצריך להיות ימני קיצוני כדי לתמוך במשטר שמונע מן התקשורת לדווח על מעצרים של עיתונאים, מדליפים ו/או חיילים.

אנונימי אמר/ה...

כתבה פאשיסטו דמגוגית במירעה

daniella אמר/ה...

הי אורי,
תודה על הדברים החשובים שאתה מביא. אכן פיסות האינפו' הללו יוצרות כל פעם מחדש תמונה בהירה יותר כי מדינת ישראל איננה דמוקרטיה ולעיתים עושה רושם כי כל ההתנהלות היא מעין התנהלות של "מצב חירום" ארוך ומתמשך... ככה בעצם הם מצליחים לחמוק עם החלטות אסטרטגיות לא מוסריות במשך שנים רבות?
דניאלה

Tal Yaniv אמר/ה...

מדינת ישראל לא יכולה ולא מסוגלת להטיל צו איסור פרסום על גוגל. אין לה הסכמים עם גוגל, בדומה להסכמים שהיו לסין עמה ומהם גוגל התנערה לאחרונה. אם כבר - אתרים שפרסמו מאמרים בנושא - הורידו אותם והשאירו לינקים ריקים, כנגד זה גוגל לא יכולה לעשות דבר - היא אינה מכילה את האינטרנט, אלא רק מקשרת אליו.

מותר למדינה לאסור פרסום ומותר לה לנקוט באמצעים הנדרשים לכך. כמה שיניים יש לצו - זאת כבר שאלה אחרת. עובדה היא שאפשר להגיע באמצעות גוגל לכל המאמרים שקישרת.

הגורם היחיד שמנסה פיזית להשקיט את הפרשה הוא ענת קם ובאי כוחה, וסיבותיהם עמם. מומלץ לקרוא:
http://www.the7eye.org.il/metukshar/pages/140310_it_can_not_happened_here.aspx?returl%3d/writters/pages/hanoch_marmari.aspx
http://anatkam.blogspot.com

אנונימי אמר/ה...

אורי אתה אומר"במדינה שבה עוצרים עיתונאים בחשאי כדי להגן על פושעי מלחמה - צנזורה על גוגל היא עוד מנה בתפריט."
אבל זו דמגוגיה זולה שכן לפי מה שאני מבין העבירה שביגינה היא נעצרה לא קשורה לעבודתה העיתונאית אלא לתקופה בה היא היתה חיילת ובעברות של בטחון שדה ולכן אני מניח החשאיות. אני לא חושב שהיית מתקומם כ"כ אם היה מדובר על מישהי שאינה עיתונאית ורוב הסיכוי שבכלל לא היית יודע על הפרשה.

אנונימי אמר/ה...

השאלות הרציניות כאן אינן דווקא אלו הנוגעות לענין הצנזורה והדמוקרטיה, כפי שניסה בצורה מגושמת למדי להראות אורי, אלא דווקא ליחסי הכוח בין אליטות או מוקדי כוח שונים בישראל:
מצד אחד כוחות הבטחון (הנהנים מתמיכה ציבורית רחבה ועקבית) ומן הצד השני מוקדי הכוח של "כוחות הקידמה" (לעיתים אלו מכונים "האליטה הישנה") שזוכים לסלידה ודחיה עקבית מצד הציבור.

אין ספק שהחשודה בפרשה נמנית עם אותם "כוחות קידמה", ועימה כמובן גם שופטי העליון, ולכן גם ההתגייסות האוטומטית (וההיסטרית, יש לומר) למענה של רבים בזירת הבלוגים הישראלית.
במקום לשאול את עצמם את השאלות הקשות: איך קורה שמיעוט ללא אחריות (בג"צ) כופה את ערכיו האידיאולוגיים על הרוב, ובמקביל עיתונאים האמונים על אותו עולם ערכים סובייקטיבי, מבצעים במחשכים אקטים המנוגדים הן לחוק והן לבטחון המדינה?
במקום שאלות אלו, מרבית הבלוגים שקראתי עסוקים בהתקפות חסרות שחר על מערכת האכיפה וכוחות הבטחון ובהפחדות בנאליות על "מדרון חלקלק", או "קו ישיר" בין צו איסור פרסום לצנזור גוגל.

אני מסכים עם המגיב אלי, פוסטים כאלו אכן רק עושים נזק (לכותביהם).

אורי ברייטמן אמר/ה...

כמה תשובות לטוקבקים:
1) לצבא אסור לרצוח אזרחים. נקודה. אם הצבא רוצח אזרחים (של ישראל או של מדינה זרה) הוא עובר על החוק. והעבריינים צריכים להיענש.

2) יש הבדל מסוים בין עיתונאי לאזרח רגיל מן השורה. עיתונאים חושפים את עוולות השלטון, ואם עיתונאים יודעים שיבולע להם, הם לא יעשו את עבודתם. הציבור מפסיד - בענק.

3) זה נכון שהגב' קם לא נעצרה בגלל שהיא עיתונאית, אלא בגלל הסיפור עם בלאו כאשר היתה חיילת. אך המדינה צריכה להבין שמעצר של עיתונאים נחשב (בעולם הנורמלי) רגיש ומסוכן.

4) צו איסור הפרסום - אין לו שיניים וזה ברור. הטענה שלי יותר מורכבת: בגלל שאי אפשר לאכוף צווי איסור פרסום בעידן האינטרנט, לשלטון אין ברירה אלא להתנהג בהיסטריה - ובסוף גם לצנזר את מנועי החיפוש. זה נעשה במגוון מדינות ברחבי העולם, ואפשר לראות ניצנים לכך גם בישראל.

5) בואו לא נשלה את עצמנו: אם גנרל רוצח אזרח, הוא צריך להיענש. הגב' קם היא שעיר לעזאזל של מערכת מסואבת, אלימה ומושחתת. הגב' קם צריכה לקבל יחס סלחני במיוחד מן המערכת המשפטית, שכן היא חשפה פשע שאין חמור ממנו ("לא תרצח", כתוב בתורה).

6) במקום להגן על אשכנזי ונווה, הגיע הזמן להגן על אנשים שדואגים לשלטון החוק. מסירת מידע מסווג לעיתונאים הוא דבר שכל חבר כנסת, שר ואפילו רמטכ"ל עושים על בסיס קבוע. שהרי כל תדרוך של גנרל מול כתב צבאי הוא למעשה מסירת מידע מסווג לתקשורת.

7) בתגובה ל"איך קורה שמיעוט ללא אחריות (בג"צ) כופה את ערכיו האידיאולוגיים על הרוב": אם הרוב חושב שצריך לרצוח אנשים חפים מפשע לפני שהוכחה אשמתם בבית משפט, הרוב הוא עבריין. אם המיעוט תומך בזכויות אדם ואזרח, המיעוט צודק ומגיע לו לקבל יחס טוב מן העולם.

אנונימי אמר/ה...

צודק אבל - יש לשים לב שלא מדובר בצנזורה או בהחלטה של איש שב"כ כזה או אחר. יש צו איסור פרסום של בית המשפט, וכאן מדובר ברשות עצמאית שיכולה לדחות את בקשת הפרקליטות. הצו הזה מעיד על הפיכת מערכת המשפט לחלק מהממסד הביטחוני בישראל.
הביקורת צריכה לחול גם על התקשורת הממוסדת, שצריכה הייתה להפר ביודעין את הצו הזה. אך כפי שאמר ישעיהו ליבוביץ המנוח: יש אנשים המתגלים בשעת המבחן כסמרטוטים.

אנונימי אמר/ה...

לדעתי, יש הבדל גדול בין כל מה שכתבת בנוגע לצו איסור הפרסום ולגיחוך שבו, שעמו אני מזדהה מאוד לבין עצם העניין. העובדה שגב' קם היא עיתונאית לא מעלה ולא מורידה. אם בתקופת שירותה הצבאי היא מעלה בכסף העובדה שהיא עיתונאית עכשיו מקנה לה הגנה מכך? אין, וטוב שאין, חסינות גורפת לעיתונאי, בטח ובטלח על מעשים שלא עשה במסגרת מילוי תפקידו. כזו חסינות אין אפילו לחכי"ם שמעמדם (התיאורטי, התיאורטי) גבוה יותר בהיררכיה הדמוקרטית. כמובן גם ששלטון החוק לא יכול להיות בשימוש סלקטיבי ומי שעובר עליו, גם מסיבות אידאולוגיות צריך לדעת לשאת באחריות למעשיו.
מעבר לכך, הסיפור עצמו לא הוסתר ואינו מוסתר גם היום. הצנזורה אישרה את סיפורו של בלאו לפירסום ואז, כמו גם עכשיו, איש לא טען שמדובר בהוכחות לרצח שהרמטכ"ל הורה עליו לכאורה או כל רעיון מהסוג הזה. ההתלהמות מזיקה לטיעונים שלך, שכאמור, עם רובם אני מזדהה.
ועוד דבר- היו טענות ברשת שדווקא נציגיה של קם הם אלו שמעדיפים שהפרשה תישאר באיפול בכדי להקל על מצבה. צריך לקחת גם את הפרשות הזו בחשבון.

אנונימי אמר/ה...

לאורי, אינני מסכים בצורה גורפת.

1. לצבא מותר, ואף רצוי, לחסל טרוריסטים -- גם אם אלו הם אזרחים של יישות זרה, ואינם לובשים מדים. חיסול הטרוריסטים (ובמקרה שלפנינו מדובר בטרוריסטים של הג'יהאד האיסלאמי) הוא פעולה מוסרית, מוצדקת, אפקטיבית (כפי שהוכח ע"י הכרעת אינתיפאדת אל אקצא) ויש לעודד ואף לשכלל אותה, כמובן בהגבלים סבירים. ממש כמו שיש לעודד כוח משטרה יעיל יותר.
אני קורא תיגר לכל מי שייטען שחיסול טרוריסטים של הג'יהאד האיסלאמי הוא פעולה לא מוסרית.

2. הגברת החשודה אינה מגינה על "שלטון החוק" כי אם על האג'נדה הפרטית שלה, ועושה זאת בצורה מופקרת, תוך התעלמות מהחוק וקידום אישי (פניה לעיתון שאח"כ מקדם אותה אישית).

3. בג"צ אינו גוף קדוש ובמקרים של התערבותו בפעילות מבצעית מדובר בהתערבות לא לגיטימית ולא מוסרית (שכן לבג"צ, כאמור, אין כלל אחריות---רק סמכות).

אנונימי אמר/ה...

מאחורי כל מסך האמירות הערפיליות נשארת העובדה הפשוטה.
חילת מעלה בתפקידה והדליפה מסמך סודי לעיתונות.
בקיצור, החליטה כי היא יודעת טוב יותר מאשר קברניטי הצבא והמדינה.
אוי לנו משוטים כאלה.
היא בהחלט ראויה ל-5 שנות מאסר לפחות

אורי ברייטמן אמר/ה...

טענות מעניינות, הנה תגובתי:

"יש צו איסור פרסום של בית המשפט, וכאן מדובר ברשות עצמאית שיכולה לדחות את בקשת הפרקליטות"
אם הרשות באמת עצמאית, מדוע היא מתירה ביזוי החלטות בג"ץ? שהרי ענת קם חשפה כי הצבא מתייחס לבג"ץ כמו אל סוליית נעליו של גבי אשכנזי.

"הביקורת צריכה לחול גם על התקשורת הממוסדת, שצריכה הייתה להפר ביודעין את הצו הזה"
אם נוני מוזס היה נעצר על משהו דומה, כל הארץ היתה סוערת. השב"כ מנצל את היותה של ענת קם אישיות אנונימית. ולכן הם כנראה רוצים להמשיך את צו איסור הפרסום, כדי לשמור עליה כ-Nobody.

"אם בתקופת שירותה הצבאי היא מעלה בכסף העובדה שהיא עיתונאית עכשיו מקנה לה הגנה מכך?"
אם בשירותה הצבאי היא היתה "גרון עמוק" של עיתון "הארץ", כמו מארק פלט בפרשת ווטרגייט, זה רלוונטי להיותה עיתונאית כיום, בהחלט.
הגב' קם לא מעלה בכסף, היא מסרה מידע שחשף פשעים בצבא. גם בפרשת ווטרגייט, מארק פלט חשף סודות מדינה בפני התקשורת. פלט ביצע מעשים לא חוקיים כדי לחשוף פשעים. ולכן הוא זכה להגנת מקור עיתונאי.

"הסיפור עצמו לא הוסתר ואינו מוסתר גם היום"
אם אכן לא הוסתר, מדוע יש צו איסור פרסום על מעצרה של הגב' קם? אולי השב"כ רוצה שמר בלאו לא יידע על כך? אולי בלאו נמצא בחו"ל כי הוא יודע על מעצרה של הגב' קם ממש מזמן?

"איש לא טען שמדובר בהוכחות לרצח שהרמטכ"ל הורה עליו לכאורה או כל רעיון מהסוג הזה"
הטענה היתה שהצבא מתעלם מבג"ץ ומבצע רציחות במסווה של מאבק בטרור.

"היו טענות ברשת שדווקא נציגיה של קם הם אלו שמעדיפים שהפרשה תישאר באיפול בכדי להקל על מצבה"
האם מישהו מעלה בדעתו להימנע מפרסום פרשת משה קצב, כדי שמר קצב יקבל הקלות בעסקת הטיעון שלו?

"לצבא מותר, ואף רצוי, לחסל טרוריסטים"
קודם כל צריך להוכיח שמדובר בטרוריסט. וההוכחות מתקיימות בבית המשפט, לא בבית הקברות. השלטון יכול להחליט שאתה טרוריסט, ולחסל אותך בלי להוכיח בבית המשפט שעשית משהו. זה מה שעושים בסין, אגב - מחסלים אנשים בלי הוכחות.

"הגברת החשודה אינה מגינה על "שלטון החוק" כי אם על האג'נדה הפרטית שלה"
מסירת מידע לעיתונאי כדי לחשוף פשעים בצבא יכולה להיות אג'נדה פרטית, אך זכות הציבור לדעת היא העניין המרכזי כאן.

"בג"צ אינו גוף קדוש ובמקרים של התערבותו בפעילות מבצעית מדובר בהתערבות לא לגיטימית ולא מוסרית"
בג"ץ בהחלט לא קדוש. אבל אם בג"ץ קובע שהצבא רוצח בלי סיבה, וידוע לכל שהצבא אכן רוצח בלי סיבה, אז הצבא צריך לרסן את עצמו. קיימים מאות מקרים מתועדים-היטב שבהם הצבא ירה ואח"כ אמר 'אופס'.

"חילת מעלה בתפקידה והדליפה מסמך סודי לעיתונות"
גם מארק פלט, בכיר ב-CIA, הדליף מידע מסווג לעיתונות. הוא היה מקור עיתונאי חשוב. הוא הגן על המדינה שלו. הוא לא נעצר ולא נאסר. פרשת ווטרגייט התפוצצה והנשיא הודה שעבר על החוק. אתה רוצה להגיד שמארק פלט הוא פושע?

Tammy Hazel אמר/ה...

אורי, אני חושבת שאתה מערבב בין עניין המעשים שקם ביצעה לכאורה, שגם אם יש מעשים חמורים מהם, הם אסורים, ומדינה דמוקרטית צריכה להעניש עליהם.

לעניין צו איסור הפרסום יש שני אספקטים: הראשון הוא זה שאנחנו חיים בעולם משתנה והמדיה והטכנולוגיה מקדימות את הממסד ובכללו מערכת המשפט והתוצאה של זה היא שהרבה פרקטיקות נוהגות הופכות אנכרוניסטיות ולא יעילות עד מגוכחות (אגב, ארוחת הערב המשפחתית אצלי מוכיחה שזה לא לגמרי מדויק, אבל ברור לכולנו שזה הכיוון). זה לא חדש לאף אחד, אנחנו בנתיים נהנים מההפקר, אבל גם משלמים מחיר.
העניין השני הוא זילות השימוש בצווי איסור פרסום, גם כשהדבר לא נחוץ.
אני חושבת שצריך להפריד בין הדברים, כדי להיטיב את הדיון.

אורי ברייטמן אמר/ה...

בתשובה לתמי:
"אורי, אני חושבת שאתה מערבב בין עניין המעשים שקם ביצעה לכאורה, שגם אם יש מעשים חמורים מהם, הם אסורים, ומדינה דמוקרטית צריכה להעניש עליהם"

תמי, נתתי כדוגמה את מארק פלט. הוא מסר מידע מסווג לעיתונאים, לא הועמד לדין ולא נענש. הוא נחשב 'גרון עמוק', אחד מן המקורות העיתונאיים החשובים ביותר בתולדות ארה"ב. הוא היה סגן ראש ה-CIA, הרבה יותר בכיר מענת קם. מדינה דמוקרטית לא צריכה להעניש חושפי-שחיתויות וחושפי-פשעים, אלא לתת להם צל"ש על אזרחות טובה. זאת דעתי וגם דעתה של ארה"ב.

אנונימי אמר/ה...

איזה השוואה בין ארגון אזרחי CIA שעובדיו הם פקידים ממשלתיים לבין צבא??? ניראה לי שלא שרתת בצבא ולא נשבעת אמונים למדינה כיון שאתה לא מבין מה הם החובות והזכויות של חיילים בארגון צבאי.

אורי ברייטמן אמר/ה...

בתגובה ל: "איזה השוואה בין ארגון אזרחי CIA שעובדיו הם פקידים ממשלתיים לבין צבא??? ניראה לי שלא שרתת בצבא ולא נשבעת אמונים למדינה כיון שאתה לא מבין מה הם החובות והזכויות של חיילים בארגון צבאי"

התשובה שלי:
סוכנות הביון האמריקנית (CIA) היא גוף סודי ביותר, שמשתייך למערך הביטחון של ארה"ב. הוא מכיל אנשי צבא לשעבר, הווה ועתיד. גנרלים ואדמירלים נכנסו אליו לצורך ביצוע פרויקטים תת-צבאיים. סוכני ביון מחוייבים לרמת סודיות גבוהה ביותר, בדיוק כמו ביחידות הסודיות ביותר של הצבא האמריקני.
הבורות שלך לגבי סודיות ה-CIA מקבילה לחוצפה שלך, לטעון שלא שירתתי בצבא. האם אתה באמת מאמין שיש קשר כלשהו בין שמאלנות ובין שירות בצבא? שירתתי 3.5 שנים בצבא ההתקפה לישראל, ואני לא חושב שרצחתי מישהו תוך כדי שירותי המלא.

ענת בן יהושע אמר/ה...

איזה מזל יש לנו הישראלים שעדיין ישנם אמיצים ואמיצות כמו ענת קם ואורי בלאו.

Itay Banner אמר/ה...

טוב, אורי, מרחוב יהודה הימית קצת היה קשה לך להרוג אנשים.

אני עם תמי הייזל - הכריכה של שתי הסוגיות יחד (איסור הפרסום, ההאשמות עצמן) היא בעייתית.

אני איתך בטיעונים בדבר יתירותו, שלא לומר טמטומו, של כלי צו איסור הפרסום בעידן האינטרנט (ולמעשה - עוד לפניו. מקורות זרים היו תמיד).

אני מתלבט בסוגיית העמדה הראויה בנושא הצל"ש או הטר"ש שצריך לתת לענת קם. בפוסט של ג'ודית בטלר בנושא הזה צוטט מקור עלום שלפיו העברת המידע ע"י קם נמשכה זמן רב, וכללה אלפי מסמכים. אם אכן היה מדובר במשהו שהוא מעבר לאד-הוק, יש בזה חומרה גדולה בעיני, ולגיטימי בעיניי שתעמוד לדין.

כמובן שהמשפט הזה צריך להיות גלוי, לפחות באופן חלקי, ואני מקווה שפס"ד מ"י נ. ענת ק' יביא לפחות את מותם של צוי איסור הפרסום באשר הם

ישראלי אמר/ה...

1. לטעמי הטעות המשפטית העיקרית היא של בג"ץ.
2. יש מקום לצו איסור פרסום שיש לו משמעות אפקטיבית אפילו חלקית ולטווח זמן מוגבל.
3. פועל יוצא של הערה 2 הוא - טעות בצו הגורף ל-90 יום.
4. דרושה חשיבה מחודשת באשר לניהול מידע מסווג בעידן המקוון.

אורי ברייטמן אמר/ה...

תשובה למר איתי באנר:

"אני מתלבט בסוגיית העמדה הראויה בנושא הצל"ש או הטר"ש שצריך לתת לענת קם"
אולי עוד מוקדם לקשור לה כתרים כלשהם, אבל זה ברור שהיא לא רצחה אף אחד. זאת בניגוד לאנשים אמיתיים, שרצחו אנשים אמיתיים בניגוד לחוק.

"בפוסט של ג'ודית בטלר בנושא הזה צוטט מקור עלום שלפיו העברת המידע ע"י קם נמשכה זמן רב, וכללה אלפי מסמכים"
האם אורי בלאו לקח את המידע הזה והעביר אותו לג'יהאד האיסלאמי? האם העברת המידע סיכנה את מדינת ישראל? האם העברת המידע הפלילה בכירים? יש הבדל חד וברור בין הפללת בכירים ובין סיכון ביטחון המדינה.

"כמובן שהמשפט הזה צריך להיות גלוי, לפחות באופן חלקי"
המשפט לא גלוי, אפילו לא חלקית. להיפך: כולם רוצים לסגור עסקת טיעון סודית. דלתיים סגורות זה ה"דיפולט" של המשפט הזה. למה דלתיים סגורות? כי המדינה רוצה להגן על הפושעים הכי בכירים שלה, אנשים שנותנים פקודות לרצוח אנשים "לא יפים", עם שמות בערבית, בלי משפט ובלי ראיות.

Itay Banner אמר/ה...

תשובה למר אורי בראייטמן:

"תשובה למר איתי באנר"
עוד פעם אחת אתה שם לי א' מיותרת בשם ואני אעשה לך כבר משהו בדלתיים סגורות

"האם אורי בלאו לקח את המידע הזה והעביר אותו לג'יהאד האיסלאמי?"
כלל לא משנה. העברת המידע הבעייתית הייתה (אלג'דלי) בין ענת קם לבין אורי בלאו. הלגיטימיציה של שמירה על בטחון מידע והרצון להעניש על הפרתו אינה קשורה למידת הנזק שנגרם בפועל.


"המשפט לא גלוי, אפילו לא חלקית."
לכן כתבתי, ש"כמובן שהמשפט הזה צריך להיות גלוי, לפחות באופן חלקי". במובן זה שאני מניח שעדיין יהיו ראיות שיוצגו בו שיש לי ולכולנו אינטרס לשמור עליהם בדלתיים סגורות.

"כי המדינה רוצה להגן על הפושעים הכי בכירים שלה"
עם מקל אני לא אכנס לפינה הזו איתך, ברייטי.

Itay Banner אמר/ה...

נו, כמה אידיוט יכולתי להיות: ג'ודית מילר, לא בטלר :-)

אנונימי אמר/ה...

אני לא לגמריי יכולה להאשים את הממדינה, ראשית ההשואה לסין אינה במקום,בסין היו פשוט מעלימים אותה לנצח ובכך מסיימים את הסיפור,שנית בכל זאת אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה,מה יש או אין בדו"ח ואם אכן הוא מסכן את המדינה או לא.
לא אחת כשהעיתונות מפרסמת חומרים קמים האזרחים וצועקים "היי למה הם מפרסמים? זה מסכן את המדינה, בעיתונות עובדת אצל ארגון טרור X או Y" וכדומה וכדומה, בואו לא ניהיה חכמים בלילה ונראה כיצד מתפתחים הדברים.

אנונימי אמר/ה...

אורי-
תודה על דבריך האמיצים.
במקום לשמוח בחג העצמאות אני מתמלאת בושה ואכזבה ממדינתנו "הדמוקרטית".

Lirun אמר/ה...

פשוט מביך

אימפרית טכ no - לוגי - אההההההההההה!!!

גיל קדרון אמר/ה...

אורי, הצלחת להתיש אותי!
קראתי את המאמר שלך בעיון ואף מצאתי אי אלו נקודות למחשבה. אך כשהגעתי לקריאת התגובות התייאשתי מלנסות לנהל דיון אתך. כמו שכתבו כאן לפני, יש לך אג'נדה ואתה מנסה לקדם אותה (לגיטימי לחלוטין בעיני). אבל אתה חוזר על אותן טענות שוב ושוב מה שמראה שאין לך שום כוונה להקשיב לאחרים.
בעיניך האישה גיבורה, היא הגנה על מוסריות המדינה (אגב, בצורה מאוד פשטנית, אבל לפי הגיון זה גם וענונו הוא מגיבוריך).
האג'נדה שלך מאפשרת לך להשתמש בכינוי אזרחי מדינה זרה עבור טרוריסטים(האם לא זו אחת מאבני היסוד של טרור?).
אותה אג'נדה (ויכולות דמגוגיות מרשימות) בונות לך "קייס" נגד הדמוקרטיות הפגומה של מדינת ישראל. אם נציב את הטיעונים שלך בקונטקסט של האג'נדה שלך יתגלו ליקויים לוגים חמורים (ופה אני מתנצל על שאני משאיר את טיעוני פתוחים) אבל כמו שאמרתי, התשת אותי ולא נראה לי שהסברים יצליחו להאיר את עיניך.

נסה מדי פעם באמת להקשיב לאחרים, רבות מהתגובות כאן הן בעלות טעם רב אבל אתה עסוק בלהגן על עמדתך.

יום טוב,

גיל

אנונימי אמר/ה...

בפרשה של ענת קם נגד מדינת ישראל, עיתונאים יקרים, גם אתם מסכנים את בטחון המדינה, גם אתם רוצים חופש עיתונות ובעיקר גם אתם מייצרים חדשות, נמאסתם. תתחילו לחפש חדשות אמיתיות במקום לייצר אותן בעצמכם, אין כוח להגיגיכם חסרי הפשר, עיתונות אמיתית היא זו המסקרת את החדשות ולא זו המייצרת אותן באופן בלעדי. מי זו ענת קם? למי בכלל איכפת

אנונימי אמר/ה...

....רק את הסיפור המלא לא סיפקתם לנו!! בתכלס, מדובר על דרך פעולה הדוגלת באי לקיחת שבויים. אותם שבויים, הנם טרוריסטים מהגי'הד האסלאמי (למשל) הפועלים נגד ישראל. הטענה מצד המתנגדים לדרך הפעולה הנ"ל היא, שהטרוריסטים נהרגו בלי שבפתחו באש על כוחותינו ולפיכך ניתן היה לשבות אותם.

בפסקה מוסגרת, השאלה היא האם כדאי הדבר? במילים אחרות, האם כדאי לשבות את אותם פעילי טרור, רק כדי שימלאו את תאי הכלא בישראל (על חשבון משלם המסים הישראלי שיידרש להאכיל, להלביש, להנעיל "ולחנך" אותם) וביום מין הימים יהוו תמריץ לארגוני הטרור לחטוף אזרחים וחיילים ישראלים, על מנת שהללו ישמשו כקלף מיקוח (גלעד שליט).

מעבר לכך, באמת מגוחך לקרוא בעיתונות זרה מאמרים שנאסרו לפרסום בישראל, מחמת "הצנזורה" ולהעמיד לדין את המפרסם/מדליף. במקרה שלפנינו, יש לדייק ולומר שהבעיה לפנינו אינה הפרסום, אלא השימוש במידע צבאי מסווג.

אנונימי אמר/ה...

אורי ברייטמן
מאיפה כל השנאה שלך ? ההתלהמות ? השמחה לאיד ? תבדוק את עצמך את חייך ומי פגע בהם .
איזו שנאה .
כולו העבירה חיילת מידע מסווג לעיתונאי . פשוט פושעת .
אם באמת הייתה רוצה טובת המערכת יש בצבא כל האפשרויות להתלונן
אבל היא חיפשה פירסום / אישי

מי מכם ביקר את מעשי הרוצחים השפלים .
קצת אבל קצת תבדקו עצמכם ומקור השנאה .
רק אהבה

אנונימי אמר/ה...

נראה ששכחת כי אתה חי במזרח התיכון.
נכון - אין מקום לעיתונאית להעלם כך, בטח לא במדינה "דמוקרטית".
כמו שמאיר אריאל כבר אמר אין דבר כזה שלטון העם. העם תמיד נשלט.

בכל אופן,
ההצהרה שלך כי הצבא לא צריך לרצוח אזרחים היא הצהרה שלא תואמת את המציאות היומיומית שבה (לצערי) אנחנו חיים.
זו הסתכלות חד צדדית, לטובת מי שהם אויבנו.
אויבנו אוהבים דיבורים נאצלים כאלה מכיוון שזה מראה על חולשתינו, ולשם הם מכוונים.

מה אתה מגדיר כרצח של אזרח?
מחבל שהסתתר מאחרי ילד, ושניהם "נרצחו"?
אני חושב שזה מראה על רמה נמוכה של אויבים שמשתמשים באוכלוסייה האזרחית שלהם כדי ליצור אצלנו רגשי אשם ומצפון.
אני מניח שאם אותו מחבל היה רוצח אזרחים ישראלים לא היית מדבר כך, ולא היית מוקיע את אותו משטר אפל שביצע פשע באזרחים ישראלים.

בנוסף, יש הרבה מאוד דברים שכתובים בעיתונות הבינ-לאומית על מה שקורה אצלנו.
חלקם אוליי נכונים, וחלקם לא,
צריך לקחת כל דבר בעירבון מוגבל, כמו הפרשייה הזו.

אורי ברייטמן אמר/ה...

תשובה למר אנונימי:

"נראה ששכחת כי אתה חי במזרח התיכון."
במזרח התיכון מותר לרצוח באופן חופשי? אז איך אתה ואני נשארים בחיים?

"ההצהרה שלך כי הצבא לא צריך לרצוח אזרחים היא הצהרה שלא תואמת את המציאות היומיומית שבה (לצערי) אנחנו חיים"
מתי לאחרונה רצח הצבא את נוני מוזס, עמוס שוקן או עופר נמרודי? הוא לא רוצח אנשים חזקים ממוצא יהודי. הוא רוצח אנשים חלשים ממוצא פלשתינאי.


"אויבנו אוהבים דיבורים נאצלים כאלה מכיוון שזה מראה על חולשתינו, ולשם הם מכוונים"
לי אין אויבים. אני חי בשלום עם הערבים. אני נולדתי בחיפה, מעולם לא רבתי עם ערבי. רק אם אתה מתעלל בערבים, הם נלחמים בך בחזרה.


"מה אתה מגדיר כרצח של אזרח?"
לירות באדם ברחוב, בלי לעצור אותו למשפט ובלי להוכיח את אשמתו בפני בית משפט מקצועי.


"מחבל שהסתתר מאחרי ילד, ושניהם "נרצחו"?"
אם הילד שלי היה ניצב בפני המחבל, אני מקווה שצבא ההתקפה לישראל לא היה יורה בו. אם הצבא היה יורה בילד שלי, הייתי רודף אותו עד יום מותי.


"אני חושב שזה מראה על רמה נמוכה של אויבים שמשתמשים באוכלוסייה האזרחית שלהם כדי ליצור אצלנו רגשי אשם ומצפון"
האם אתה מתכוון לחכות עד שבורא-עולם ינפיק עבורך אויבים ברמה גבוהה, או שמא אתה טוען כי הערבים הם אנשים ברמה נמוכה? בכל מקרה יצאת גזען.


"אני מניח שאם אותו מחבל היה רוצח אזרחים ישראלים לא היית מדבר כך"
מאיפה אתה יודע שהוא רוצח? אתה בכלל פגשת את האיש? הרי הוא מת, אף אחד לא יודע מיהו בכלל.


"ולא היית מוקיע את אותו משטר אפל שביצע פשע באזרחים ישראלים"
רוב הפשעים, אגב, מתבצעים נגד תושבי ישראל ממוצא פלשתינאי, לא יהודי.


"בנוסף, יש הרבה מאוד דברים שכתובים בעיתונות הבינ-לאומית על מה שקורה אצלנו"
יש לנו מזל גדול שהשלטון הישראלי עדיין לא חסם את האינטרנט. זה גם יכול לקרות, וזה קורה - במדינות דיקטטוריות.


"חלקם אוליי נכונים, וחלקם לא,
צריך לקחת כל דבר בעירבון מוגבל, כמו הפרשייה הזו"
זה בדיוק מה שאני עושה. אני לוקח בעירבון מוגבל מאוד את נטייתו של הצבא לטייח, להסתיר, לכסת"ח, לרצוח, להמציא יש מאין, לירות, לרסס, להפגיז, לטווח, לצלוף, לענות, לסרס, לעצור, לשבות, לאסור, לדכא, לחסום, לכבוש, לגנוב ולשקר.

אנונימי אמר/ה...

כאשר החוק הוא הצעה

המדינה היא כנופיה

מעיין מאפיה.

לקיים את פקודת בטחון שדה במקרה זה

זו פקודה בילתי חוקית בעליל.

ואת הפושעים לדין !!!!

Tal Yaron אמר/ה...

אני מקווה כי בלוגר יודעים להעביר טראקבקים:

http://www.talyaron.com/2010/04/03/anat-kam-web2/

וחוץ מזה, מדוע אתה משתמש במערכת כל כך ביזארית. לא הגיע לעבור לוורד-פרס?

אנונימי אמר/ה...

ציטוט מדבריו של מר ברייטמן: "לי אין אויבים. אני חי בשלום עם הערבים. אני נולדתי בחיפה, מעולם לא רבתי עם ערבי. רק אם אתה מתעלל בערבים, הם נלחמים בך בחזרה". אתה לא מכיר את ההסטוריה של הקמת מדינת ישראל? לא ברור לי מדוע אימצת את הגירסה המסולפת והשקרית של הפלסטינים?
אף יהודי לא עלה לישראל כדי להתעלל בערבים, אף אחד לא חיפש אחרי השואה סיבה למילחמה, ובכל זאת מאז ועד היום אין לנו שקט.

אורי ברייטמן אמר/ה...

תשובה לאנונימי שכתב:
"אף יהודי לא עלה לישראל כדי להתעלל בערבים, אף אחד לא חיפש אחרי השואה סיבה למילחמה, ובכל זאת מאז ועד היום אין לנו שקט"

התשובה שלי:
הערבים לא רוצים שתהיה כאן. הם מעולם לא רצו שתהיה כאן. אתה התנפלת על המדינה שלהם והתיישבת כאן בכוח. אם אתה רוצה להיות כאן, אתה צריך לתת להם זכויות שוות, פרנסה, כבוד, פיצוי על הנזק שגרמת - ולא להטיל עליהם כיבוש צבאי שנמשך כמעט ברציפות מאז 1948 ולא נפסק לרגע.

אנונימי אמר/ה...

אני מתייחס בכוונה לנקודה אחת מכל הסיפור: האם גב' קם היא בכלל עיתונאית ?

אני ער לכך שבניגוד למקצועות שהעיסוק בהם מוגדר בחוק (כמו רפואה, עריכת דין, ארכיטקטורה, וחלק ממה שהעמך מכנה מהנדסים), ל"עיתונאי" אין הגדרה סגורה או ברורה, אבל ...

האם מי שכותב חומרים ל"ערוץ הבראנז'ה" של אתר וואלה הוא עיתונאי ?

לענ"ד גב' קם היא מקור של העיתונאי אורי בלאו, אבל תיאור העבודה שלה נשמע לי קרוב יותר ל"רכלנית" מאשר "עיתונאי", שלא לדבר על "עיתונאית חוקרת".

אורי ברייטמן אמר/ה...

בתגובה לאנונימי ששאל אם ענת קם היא עיתונאית:
"האם מי שכותב חומרים ל"ערוץ הבראנז'ה" של אתר וואלה הוא עיתונאי ?"

התשובה שלי:
ענת קם עסקה בכתיבה עיתונאית מקצועית (בתשלום) עבור וואלה תקשורת, חברת-בת של קבוצת 'הארץ'. הגב' קם עסקה בנושאים חשובים, כגון צוי איסור פרסום, תחרות בין עיתונים, סקופים, חשיפות ואתיקה עיתונאית.
טוב מאוד שאין הגדרה בחוק של 'מיהו עיתונאי', כי המקצוע העיתונאי הוא בהגדרתו אנטי-שלטוני, וכאשר השלטון מגדיר עיתונאי מהו, הוא למעשה פוגע בחופש העיתונות.

Abe Bird אמר/ה...

מי שמגדיר מיהו עיתונאי פוגע בעיתונאות?

האם מי שמגדיר מיהו שופט פוגע במשפט ובצדק?

עיתונאי זה כמו כל אזרח שכותב בעיתון או באתר האינטרנט שלו וחלים עליהם כל חוקי המדינה. לעיתונאי אסור לגנוב מידע. בודאי לא לחיילת שהיא רוצה להיכנס לעולם העיתונאות ולכן בעודה חיילת גונבת 2200 מסמכים סודיים ביותר. זה פשע חמור ביותר ולא חשוב איך התפתחו העניינים אחר כך.

לגבי טענתך ש"אתה התנפלת על המדינה שלהם והתיישבת כאן בכוח" זה קצת מוזר לשים את הדברים ככה. איזו מדינה פלסטינית בדיוק שלטה כאן?. איזה "כיבוש צבאי שנמשך כמעט ברציפות מאז 1948 ולא נפסק לרגע" מתקיים? האם אתה שולל לפיכך את זכותה של ישראל להתקיים?

אורי ברייטמן אמר/ה...

תשובות למר Abe Bird:

"מי שמגדיר מיהו עיתונאי פוגע בעיתונאות?"
בוודאי שכן. העיתונות היא חופשית, הממשלה תמיד מתנגדת לעיתונות כי העיתונות מביכה את הממשלה. באותה מידה שהמדינה לא מגדירה "כיף" מהו (כי זה דבר חופשי), כך המדינה לא יכולה להגדיר מיהו עיתונאי ומיהו לא.


"האם מי שמגדיר מיהו שופט פוגע במשפט ובצדק?"
השופט הוא שליח המדינה. לכן הוא צריך להיות מוגדר היטב. העיתונאי איננו שליח המדינה - אלא להיפך: הוא צריך לחשוף את עוולות המדינה. זה לא תפקיד של ממשלה!

"עיתונאי זה כמו כל אזרח שכותב בעיתון או באתר האינטרנט שלו וחלים עליהם כל חוקי המדינה".
האם כל בלוגר הוא עיתונאי? בוא תנסה לחשוב קצת לפני שאתה אומר דברים כל כך פשטניים. איפה המחשבה?

"לעיתונאי אסור לגנוב מידע."
מידע אי אפשר לגנוב. מידע איננו כסף או חשבון בנק. מידע עובר ממקום למקום, עיתונאי צריך לחשוף מידע חשוב. רואים שאתה לא מבין כלום בעיתונות - כל הכתבים רודפים אחרי מידע חשאי כדי לפרסם אותו כל הזמן.

"בודאי לא לחיילת שהיא רוצה להיכנס לעולם העיתונאות ולכן בעודה חיילת גונבת 2200 מסמכים סודיים ביותר"
זה כבר לכלוך. החומרים שחשפה ענת קם גילו פשע של הצבא. אתה לא מבין מדוע הצבא רודף אותה? הרי אם עובד בנק הפועלים היה חושף שחיתות של המנכ"ל, כמובן שכל הנהלת הבנק היתה רודפת את העובד הזה.

"זה פשע חמור ביותר ולא חשוב איך התפתחו העניינים אחר כך"
ואם היא היתה מגלה שהרמטכ"ל פקד לרצוח את אבא שלך? גם אז זה לא היה חשוב? לא איכפת לך שום דבר מהמדינה, רק מסמכים הם חשובים?

"לגבי טענתך ש"אתה התנפלת על המדינה שלהם והתיישבת כאן בכוח" זה קצת מוזר לשים את הדברים ככה. איזו מדינה פלסטינית בדיוק שלטה כאן?"
בוודאי יותר טובה מזאת שיש פה עכשיו. הפלשתינאים לא היו תחת הסגר, בתוך כלא, ולא נמנעה תנועתם.

"איזה "כיבוש צבאי שנמשך כמעט ברציפות מאז 1948 ולא נפסק לרגע" מתקיים?"
תקרא ספרי היסטוריה: ב-1948 הושת משטר צבאי על ערביי ישראל. הוא לא הסתיים עד 1966. שנה אחר כך הושת משטר צבאי על תושבי ישראל בשטחים הכבושים. תקרא היסטוריה, תבין מה הולך כאן.

"האם אתה שולל לפיכך את זכותה של ישראל להתקיים?"
כמובן שלא. אני שולל את זכותו של הכיבוש הצבאי להתקיים. מדינת ישראל יכולה היתה להיות אחלה מדינה, אבל היא בחרה להיות דיקטטורה צבאית ולכן היא כשלה. המדינה חייבת להפסיק לשלוט על עמים אחרים בכוח הזרוע. הבטחנו לאו"ם להיות דמוקרטיה, והפרנו את ההבטחה הזאת. זה חמור מאוד.

אנונימי אמר/ה...

אנונימית
קראתי את התכתובת ונאמרו מילים חכמות מכל הכיוונים. אבל יחד עם זאת גניבה ומעילה באמון זו גניבה ומעילה באמון ללא כחל ושרק. הגברת קם רצתה פרסום לעצמה וניצלה את שירותה הצבאי על מנת לקדם את הקריירה העיתונאית שלה... לו באידיאולוגיה עסקינן היא יכלה ללכת ולחקור בעבודה עיתונאית קשה ובכיתות רגליים את הנושא ואז לחשפו. את זאת היא לא עשתהובחרה בקיצור דרך מהיר. בכך היא מצטרפת לרשימה הארוכה והלא מכובדת של נושאי תפקיד בציבור שלנו שבוחרים בדרך הקלה להתעשר ולהתפרסם ומרגישים שמותר להם מה שלאחרים אסור. אין להפוך את הדיון הזה במעשיה לאידיאולוגי ( למרות שדיון כזה חשוב) במקרה הזה. זה עוול לכל האזרחים שומרי החוק.

אורי ברייטמן אמר/ה...

תגובה לאנונימית:
"הגברת קם רצתה פרסום לעצמה וניצלה את שירותה הצבאי על מנת לקדם את הקריירה העיתונאית שלה"

התשובה שלי:
האלוף יאיר נווה לא רצה לקדם את עצמו ולהתעשר, כאשר ציווה על רציחות בניגוד לחוק? האלוף נווה לא קיבל מצנח-זהב לקריירה של מנכ"לות במגזר הפרטי? האלוף נווה לא מרוויח פי 10, אם לא פי 20, מהגב' קם?
ומה עם גבי אשכנזי, שכל המשפחה שלו מסודרת מכאן ועד הנצח?
ומה עם טל רוסו, אדם אלמוני שזכה לקבל את אחד התפקידים החזקים במדינה?
כל החבר'ה האלה, שמאשרים רציחות כדי להרוויח קריירה מזהירה, לא זכאים לעמוד לדין על פשעיהם?
זאת השאלה היחידה שמעניינת באמת, כי הגב' קם היא למעשה פיון. הבכירים צוחקים עליה כל יום.

עספור צפייה ישירה אמר/ה...

צו איסור הפרסום חל על עיתונים אבל לא חל על גוגל.

בני אמר/ה...

אך אורי כל מילה בסלע.
כששמעתי על הפרשה של ענת או יותר נכון על הפרשה של אשכנזי שרצח בניגוד להוראות בג"צ נחרדתי, לא מהביזוי של הוראת בג"צ אלא מתגובות העם על הפרשה. משרד הביטחון עשה ספין כזה גדול והעם האוויל רקד לחלילו.

זה רק מראה שאנו לא מדינה דמוקרטית, אם הרמטכ"ל היה שולח מכתב "סודי ביותר" לאלוף פיקוד מרכז שבו היה כותב שהוא רוצה לעשות הפיכה צבאית, אף אחד לא היה עוצר אותו, כי זה "סודי ביותר".

בשנים האחרונות האנשים בעלי השכל וההיגיון הישר ירדו מהארץ, הרוב נשארו כאן דחלילים של הצבא. רוב העם גדל על גזענות, רוב העם לא יודע מה זה באמת התנחלות, רוב העם מעודד את הגרפיטי שבו רשום "מוות לערבים" ואינו מבין שיש כאן ישראלים ערבים, רוב העם אינו יודע את ההבדל בין ערבי ישראלי ופלסטיני בגדה, רוב העם מפגר.

אורי, אני החלטתי - אחרי האוניברסיטה אני יורד מהארץ. הימין הקיצוני ישלוט וייפול בבועה של עצמו בעוד מספר שנים. אני לא יכול לחיות באזור של צבא שיש לו מדינה וגם אתה לא. תעשה חושבים עם עצמך, תצטרף אלי ואל עוד עשרות אלפים.

יום טוב, בני.

נועם אמר/ה...

'"אני חושב שזה מראה על רמה נמוכה של אויבים שמשתמשים באוכלוסייה האזרחית שלהם כדי ליצור אצלנו רגשי אשם ומצפון"
האם אתה מתכוון לחכות עד שבורא-עולם ינפיק עבורך אויבים ברמה גבוהה, או שמא אתה טוען כי הערבים הם אנשים ברמה נמוכה? בכל מקרה יצאת גזען.'
הערבים אכן ברמה נמוכה, אך רק בגללנו:
אנחנו לא מאפשרים להם להקים צבא מסודר, לקבל תחמושות, (ולדעתי גם לא צריך לאפשר) ולכן הרמה שלהם נמוכה כ"כ..
אין להם ברירה מלבד לפעול ביחידים ולהתחבא מאחורי אזרחים.



"לעיתונאי אסור לגנוב מידע."
מידע אי אפשר לגנוב. מידע איננו כסף או חשבון בנק. מידע עובר ממקום למקום, עיתונאי צריך לחשוף מידע חשוב. רואים שאתה לא מבין כלום בעיתונות - כל הכתבים רודפים אחרי מידע חשאי כדי לפרסם אותו כל הזמן.

תקן אותי אם אני טועה, אבל הפרת זכויות יוצרים אינה סוג של גניבה?
אין דבר שנקרא "קניין רוחני"? שיכול להיגנב?

ודבר אחרון לבני- כל עוד מדינתנו עודנה נחשבת לדמוקרטית, אני לא יורד ממנה. לא נוכל להשפיע ולתקן את מצבנו העגום מבחוץ. צריך להיעשות שינוי מסיבי באופן בו מנוהלת מדינתנו.

לילה טוב.

אורי ברייטמן אמר/ה...

תגובה לנועם:
"הערבים אכן ברמה נמוכה, אך רק בגללנו"
תחליף את המילה 'ערבים' ב'יהודים', ותקבל את האנטישמיות שלפני מלחמת העולם השנייה. אתה מפגין גזענות קלאסית - לא רוצה שאנשים יקבלו את הזכויות שיש לך, מטעמי גזענות.

"תקן אותי אם אני טועה, אבל הפרת זכויות יוצרים אינה סוג של גניבה?"
ביקשתי שאתקן אותך אם אתה טועה. אז אתה אכן טועה. הפרת זכויות יוצרים איננה שקולה לגניבה, זוהי הפרה והיא מטופלת בכלים נזיקיים (לא פליליים), ז"א שהמפר משלם פיצוי לבעל הזכויות, אם הוכחה הפרה.
במקרה דנן, לא זכויות היוצרים מפריעות לצבא, אלא העובדה שנחשפה ערוותם ברבים: הם עשו צחוק מפסיקת בג"צ, וניהלו פעילות של רציחות באופן לא חוקי, תחת המטריה המגוננת-לכאורה של "סיכול ממוקד" ו"חיסול פצצות מתקתקות".
רציחת חפים מפשע במסווה של סיכול ממוקד היא מעשה נבלה, שעליו משלמים בהדחה, העמדה לדין והרשעה בבית משפט. אבל המדינה שלנו איננה מדינה מתוקנת, היא רפובליקת צה"ל.

"כל עוד מדינתנו עודנה נחשבת לדמוקרטית, אני לא יורד ממנה"
אנחנו לא דמוקרטיה. זוהי עובדה שאפשר להוכיחה במספרים: באף דמוקרטיה בעולם אין מצב שבו שליש מן התושבים אינם זכאים להצביע בבחירות. זה מה שהופך אותנו לדיקטטורה צבאית קלאסית. החונטה הצבאית אצלנו נקראת המטכ"ל, והיא זו ששולטת בפועל.

כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012