אילנה דיין עושה יחסי ציבור לגוגל

"מסע חיפוש". כך קראה אילנה דיין ל"כתבה" שלה על גוגל, בתוכנית "עובדה" ששודרה בערב ה-23 במרץ 2008. המילה "כתבה" נמצאת במרכאות, ובכוונה תחילה. לא היתה זו כתבה. היה זה תשדיר פרסומת מניפולטיבי ומלא טעויות באורך 20 דקות, הרבה מעבר לתעמולת יחסי ציבור או כל תרגיל "תן וקח" (תן כניסה למטה גוגל, קבל מחמאות בשידור) המקובל בעיתונות הטלוויזיה.

דיין הרימה להנחתה עם אמירות כמו "איך את מתארת את הקסם של גוגל?" או "עושה רושם שאתה נהנה מכל רגע", חייכה ללא הפסקה, ובאופן כללי - נתנה למרואיינים שלה להרגיש בנוח. את השאלות הקשות היא שומרת לאנשים אחרים, בתחומים אחרים, בהם היא מתמצאת קצת יותר.

כאן היא נחה, כמעט משתזפת בשמש של קליפורניה. את הסיור הכי מפורסם בעמק הסיליקון היא מגדירה כ"נדיר", כשבפועל - אלפי עיתונאים וסקרנים מכל העולם עולים לרגל אל ה"גוגלפלקס" כבר שנים.

אילנה דיין היקרה, תחזיקי חזק: היו מנועי חיפוש לפני גוגל. חלקם היו אפילו די טובים. אלטה ויסטה, למשל. גם יאהו עשו עבודה לא רעה עם נושא החיפוש לפני שגוגל הגיחה לאוויר העולם. גוגל היה כמובן הרבה יותר טוב, אבל רחוק מאוד מלהיות מנוע החיפוש הראשון באינטרנט. דיין וצוותה (התחקירנית שרית מגן) פשוט יצרו את הרושם שגוגל היה חלוץ המנועים, ואין שיכתוב-היסטוריה יותר מגוחך מזה.

גב' דיין החביבה: לא צריך את גוגל בשביל לעשות חיפוש פשוט על ערך ב"ויקיפדיה". אם את רוצה לתת את מותו של פברוטי כדוגמה ליעילות של גוגל באיתור מידע, הרי שאת מתבלבלת בין האינטרנט ובין גוגל. מנועי חיפוש לא יוצרים מידע, הם רק סורקים אותו. אם את רוצה מידע על פברוטי, את צריכה אנציקלופדיה מקוונת, לא בהכרח מנוע חיפוש שלעתים הוא רק מתווך. האנציקלופדיות תמיד היו שם (לפני גוגל) וימשיכו להיות שם (אחרי גוגל).

צוות "עובדה" היקר, קבלו עדכון: חיפוש הספרים של גוגל אפילו לא מתקרב לסרוק שבריר מן הספרים בעולם. ההיפך הוא הנכון: הפרויקט המגלומני של מייסדי גוגל (ברין ופייג', שני אנשים שלא הופיעו בפרסומת של "עובדה") נכשל במטרתו לסרוק את ספרי העולם, נכון לעכשיו. הטענה שהושמעה בשידור כאילו מדובר בהישג - מופרכת.


"עובדה" בשירות מניית גוגל

אנשי ערוץ 2 היקרים, נא לבצע ריפרש על דה מרקר: גוגל היא, נכון לתחילת 2008, חברה ציבורית עם מנייה בקריסה. ייתכן שהתוכנית "עובדה" גויסה כדי לשפר את מצב המנייה של תאגיד אמריקני בצרות. גוגל איבדה 40% משוויה הבורסאי בגלל המשבר הפיננסי שהחל בסוף 2007.

לכן צריך להיות נאיבי מאוד כדי לא לראות את הקשר שבין אירוח עיתונאי ישראלי ובין התמוטטות המנייה הכי חמה בנאסד"ק. צופי "עובדה" לא שמעו את המילה "מניה" מוזכרת בפרסומת של דיין. גוגל מתפרנס, בין השאר, מפרסומות של ענף המשכנתאות האמריקני. כשהענף הזה קורס, גוגל מפסיד עשרות מליוני דולרים. מילה לא נאמרה על כך ב"עובדה".

ועוד לא אמרנו כלום על כך שערוץ 2 מגויס לשמש מדור "דרושים" לחברת הייטק שמעוניינת לגייס מהנדסים ישראלים (איזכור שלושת סניפי גוגל ישראל לאחר סיום הפרסומת המוקלטת, ממש כמו מודעת גיוס של חברת כוח אדם).


פרטיות הגולשים בסכנה אמיתית

אין דבר מאכזב יותר בעיתונות הצהובה מאשר העלאת שאלות גדולות שעליהן פשוט לא עונים. הטיפול של "עובדה" בנושא פרטיות הגולשים נגד גוגל היה לקוי מיסודו (אסף שניידר מ-nrg מסכים). דיין ניסתה לתהות האם גוגל הוא אכן "האח הגדול", אבל לא הצליחה להוציא שום דבר משמעותי מכל מרואייניה. זה מילא.

אבל לתת לגב' מריסה מאייר, אחד האנשים הבכירים בגוגל, לקשקש על כך שלגולשים יש בחירה חופשית לא לחשוף את פרטיותם (הסעיף הזה חומק מעיני רוב הנרשמים לחשבון גוגל) ולא להעמיד את מאייר במקום - זו כבר עבודה עיתונאית גרועה. עיתונאי המתמחה בתחום האינטרנט לא היה נותן לברבורים של מאייר לעבור בשקט, או לפחות מסייג אותם בזמן עריכת הראיון.

העובדות הן שרוב המשתמשים הרשומים של גוגל אינם יודעים כי כל החיפושים שלהם מתועדים היטב. בעלי תיבת ג'ימייל אינם מודעים לכך שהפעולות הכי אינטימיות שלהם (חיפוש עבודה, תרופה או מערכת יחסים) נשמרות במחשבים של גוגל בארה"ב. כדי לבטל את התיעוד הפולשני הזה דרושה מומחיות טכנית גבוהה-יחסית, ולכן רק מיעוט שבמיעוט מסוגל למנוע מגוגל לחדור אל שיא האינטימיות שלנו. בפרשת "היסטוריית האינטרנט", גוגל לא איזנה כראוי בין זכות הגולשים לפרטיות ובין הצורך בהתאמת תוצאות החיפוש למשתמשים שונים.

דיין גייסה את עידו אמין (לשעבר עיתונאי אינטרנט בעל מעמד בישראל) כדי להציג את הצדדים הביקורתיים, לכאורה, בסיפור של גוגל. אך אמין צוטט בעיקר כמי שמאמין בטוב-ליבם של אנשי גוגל, לא חושש לפגיעה בפרטיות, וכמעט שאנן בפני תרחיש עתידי לפיו הבית הלבן ישנה את חוקי המשחק ויהפוך את גוגל לסוכנות ביון צייתנית.

דיין העלתה (ובצדק) את אחד הנושאים החמים סביב גוגל: איך אנשים מצליחים לרמות את גוגל ולהופיע ראשונים בתוצאות, גם בביטויים שבהם הם אינם בהכרח הרלוונטיים ביותר. דיין מסתפקת בתשובה הפסקנית של ד"ר יואל מרק (מנהלת מרכז הפיתוח של גוגל חיפה), לפיה מי שלא רלוונטי - נופל בתוצאות. דיין גם קובעת ש"אי אפשר לקנות את המקום הראשון בגוגל". גם מרק וגם דיין לא מדייקות: אפשר לרמות את גוגל, ואפשר להגיע למקום הראשון בעזרת תשלום לצד שלישי (שאינו גוגל). זה נקרא, בפשטות: קידום אתרים (SEO).

השורה התחתונה: מעבר לכך שדיין רק מיחזרה את החומרים היחצניים השחוקים ביותר במיתולוגיה של גוגל (הגוגל-פלקס המפואר, ההתחלה בסטנפורד, ימי הסטארט-אפ העליזים במוסך, ארוחות החינם, הישראלים החייכנים שעובדים שם, אודי מנבר גדל בקריית חיים), היא בעיקר זילזלה בצופיה. בגלל חרדה עמוקה לאבד פיסת רייטינג בגלל כתבה "טכנולוגית" מדי או "חכמה" מדי, היא רידדה את גוגל לכדי אוסף של חצאי אמיתות, גימיקים ריקים מתוכן, חיוכים חנפניים ונסיון פאתטי להרגעת חששות מוצדקים של קהילת הגולשים העולמית.



קישורים נוספים בעניין "עובדה" ו"גוגל":

העין השביעית - אורן פרסיקו - מה ההגדרה של אילנה דיין לשאלות קשות?

גל מור - חורים ברשת - היכן העובדה?

גדעון לוי - הארץ - לא למדנו הרבה על גוגל

(הערה: פוסט זה שוכתב ותוקן בעקבות תגובות שהתקבלו במערכת, בין השאר מצוות 'עובדה' עצמו.)