הקשר בין טויוטה קאמרי ובין איבר קטן

[פורסם במקור בבלוג הישן, ב-18/6/2007]

נשמת-אפם של כל מנועי החיפוש בעולם היא הרלוונטיות של תוצאות החיפוש שלהם.

את זה כנראה שכחו בפורטל וואלה הישראלי, שבו חיפוש צרכני תמים על "טויוטה קאמרי", מכונית מנהלים פופולרית, מביא בתוצאות את הקישור הממומן (פרסומת) הבא:

יש לך איבר מין קטן, נכון? 
הגדלת איבר המין ב 3-4 ס" מ בבית! 
1400 שקלים בלבד, אחריות מובטחת.

www.xxxxx.co.il

(כתובת המפרסם שונתה כדי למנוע מצב של פרסום עקיף)

 

אם לצטט את ליאורה מוטרו - אני מה-זה מאוכזב: בסך הכל חיפשתי מידע על דגם של אוטו, וקיבלתי עלבון פיזי בוטה ובלתי-מוצדק. אבל הפרסומת הזאת היא יותר מעלבון - היא עלולה להיתפס כהכפשה אמיתית של לקוחות טויוטה באשר הם: המודעה יכולה להתפרש כרומזת "אתה מחפש אוטו שרק אנשים עם רגשות נחיתות היו רוצים לקנות אותו".

דמיינו את עצמכם נכנסים בחשש אל סוכנות רכב נוצצת. איש מכירות מעונב ניגש אליכם ושואל מה אתם מחפשים. אתם מגמגמים רק שתי מילים: "טויוטה קאמרי". מיד הסוכן מחייך בערמומיות לעצמו ואומר בקול רם: "אני מבין שלאדוני יש איבר מין קטן, נכון?". תוך חמש דקות סוכן המכירות החצוף מוצא את עצמו בלי עבודה, ועם פנס יפהפה בעין.

כך זה נראה למעשה במנוע החיפוש של וואלה - הנה צילום מסך:

מה הקשר בין טויוטה קאמרי ובין איבר מין קטן?

זהו, שאין קשר; אין רלוונטיות בקישורים הממומנים של וואלה

(כתובת המפרסם טושטשה כדי למנוע פרסום עקיף)

הדוגמה הזאת, ממערכת וואלה אדוונטג' (קישורים ממומנים בוואלה), מעידה על בעיית רלוונטיות מתמשכת בפורטל המוביל בישראל. מודעות חסרות תועלת, כמו אלו של ספאמרים להגדלת איבר מין, יורות לכל הכיוונים, ולכן פוגעות בכולם: הן פוגעותבצרכנים על ידי עלבונות ישירים; הן פוגעות במפרסמים אחרים שמפסידים קליקים ומכירות בגלל שהם מופיעים במקום פחות טוב בתוצאות החיפוש הממומנות; הן פוגעות במוניטין המוכח של טויוטה בתור מותג איכותי; הן פוגעות במוניטין של וואלה בתור גוף מדיה רציני; הן פוגעות גם במודל הפרסום במנועי חיפוש, ממנו מתפרנס גם גוגל בהצלחה רבה.

לא, אין שום קשר בין גודל איבר מינם של גולשי וואלה ובין החיפושים שלהם אחרי דגמי מכוניות חדשות. לא, אין שום סיבה שבעולםשמערכת פרסום לא תדע להעיף תוך דקה וחצי מודעות ספאמריות בלי רלוונטיות מינימלית. ובוודאי אין אינטרס בקיומה של מערכת פרסום שתעודד עלבונות שכאלה בלקוחות פוטנציאליים של חברה כמו טויוטה. מודעות להגדלת איבר מין הן כמו זיהום אוויר במרכז העיר: קטלני, מיותר ובר-ענישה.

פנייה ישירה לאדם המחפש באינטרנט דגם של מכונית עם המשפט "יש לך איבר מין קטן, נכון?" היא התנהגות בלתי נסבלת שחייבת להיעלם בכל מחיר. אין שום צידוק, תירוץ, נימוק או רציונל מפוקפק להמשך קיומם של טקסטים פרסומיים פוגעניים שכאלה באף פורטל, בטח ובטח שפורטל ותיק שנסחר בבורסה, ושחלק ניכר מגולשיו הם ילדים, אנשים דתיים ואנשים עם איבר מין קטן (לא, אני לא בקבוצה הזאת, באמת תודה ששאלתם).

 בעקבות פרסום פוסט זה, הופיעה ב-NRG ידיעה מאת עידו קינן, שהזכירה את סיפור טויוטה קאמרי, בהקשר של ידיעה טרגית על ילד בן 8 שנהרג מפגיעת ארון קיר שנפל בביתו; לידיעה החדשותית הוצמדו פרסומות של יצרני רהיטים, מטעם מערכת וואלה אדוונטג'.

חנה קורן התפשרה עם גוגל - על איזה סכום?

[פורסם במקור בבלוג הישן, ב-28/3/07, ועבר עריכה]

הגרפולוגית המפורסמת חנה קורן הגיעה לפשרה עם גוגל העולמית, בתביעה שלה בנוגע לפרסום מודעות סביב החיפוש אחרי שם העסק שלה בגוגל ישראל. קורן טענה שאי אפשר לקנות את השם שלה כמילת מפתח בחיפוש, כי הוא מוגן על פי דיני סימני המסחר. גם כיום (יוני 2011), השאילתא "חנה קורן" בגוגל איננה מעלה פרסומות.

עוד כשהסיפור הזה החל, אמרתי שאין לה קייס. גוגל שונא את התביעות האלה, יודע להשתיק את התובעים וגם יודע להשיג תקדימים חיוביים (מבחינתו) בעיקר בארה"ב. בצרפת מתעבים את האמריקנים וגם שונאים את גוגל, ולכן הפסיקה היתה שלילית (ר' מקרה לואי ויטון). בבלגיה, למשל, נחל גוגל מפלה בנושא חיפוש החדשות שלו (גוגל ניוז) - מה שמוכיח כי שיקולים לאומניים משחקים כאן תפקיד משמעותי מן הצפוי (בבלגיה מדברים צרפתית, כידוע).

הסכם הפשרה, מעצם טבעו, הוא סודי לחלוטין. יכול להיות שחנה קורן קיבלה סכום נאה, שכיסה את כל ההוצאות המשפטיות ואפילו הספיק לרכישת פלזמה או שתיים. מצד שני, יכול להיות שהסכם הפשרה הסתיים מבחינתה של קורן בהפסד, כיוון שהסכום שקיבלה לא הצדיק את הבלגן ואת הזמן שבוזבז.

השורה התחתונה, מבחינה משפטית: גוגל ניצח, כי גוגל עשיר יותר. אין פסיקה עקרונית לטובתה של חנה קורן, והיא לא תרוויח דבר מעצם העובדה שמודעות טקסטואליות סביב המילה "חנה קורן" לא יפורסמו בגוגל. מבחינת גוגל, הוא סילק עוד זבוב טורדני. מבחינת חנה קורן - הרווח לא ברור, אפילו מבחינה כלכלית.

עו"ד יוסי נקר, שייצג את קורן, יכול להיות מרוצה כי יוכל לספר שהוריד את ענק החיפוש על ברכיו. אבל זו לא האמת, בפרספקטיבה היסטורית. הסכמי פשרה כמו זה של פרשת קורן, משמעותם קניית שתיקה בכסף. גוגל השתיק את קורן, והתפנה לעסקיו.

עכשיו נותר להמתין אם אחד הצדדים ידליף את סכום הסכם הפשרה. לגוגל אין אינטרס לעשות זאת. אם סכום הפשרה אינו גבוה, גם לקורן אין אינטרס. האם לעולם בכלל איכפת? ייתכן שלא.

הנה ציטוט מסיכום פסק הדין בפרשת רשת "מתאים לי" נגד "קרייזי ליין": 
"...מול הצורך בשמירה על קניינן הרוחני של המבקשות קיים צורך בשמירה על תחרות ונגישות הציבור למידע באשר הוא, צורך זה מטה הכף לקבוע כי יתרון האמור שלכאורה נוצר למשיבה, אינו עולה כדי יתרון פסול הבא בגדר הפרת סימן מסחר. נשוב ונעיר כי על אף הלכת אלוניאל, דומה כי הגישה השלטת באשר להתקיימות הפרת סימן מסחר, תצריך יסוד של הטעיה. במקרה דנן, לא נשאו המבקשות בנטל להוכיח ולשכנע כי מי מהמשיבים, ככל שעושים הם שימוש בסימני המסחר, יוצרים הטעיה או חשש הטעיה כאילו מוצרי האחת הם מוצרי האחרת או כאילו האחת זוכה לכסות באור המוניטין של האחרת גם אם אניח כטענת המבקשות כי שתי המתחרות מכוונות אל אותו שוק".

מגרד לכם לקרוא את הסיפור המלא? חנה קורן נגד גוגל: אין לה קייס

נ.ב.

חיפוש על "יוסי נקר" בגוגל מביא לידיעה ב-ynet וב-nrg לפיהן הוגש כתב אישום נגד עו"ד על כך שחדר (לכאורה!) לתיבת הדוא"ל של חברתו לשעבר. אם הייתי מר נקר, הייתי זועם על גוגל גם בלי קשר לפרשת חנה קורן.

מאסטר פלאן - סרטון קצר על כוחו של גוגל

[פורסם במקור ב-28/2/07, בבלוג הישן]

הסרטון שלפניכם, באורך 3 דקות ו-14 שניות, הפיקו שני סטודנטים באוניברסיטת אולם הגרמנית, כעבודת-מחקר לתואר. הוא עוסק בכוחו ההולך-וגדל של גוגל: מונופוליזציה של השוק הגלובלי, חדירה לפרטיות, איסוף מידע רגיש על אזרחים ושיתוף פעולה עם רשויות כגון סי-איי-איי.

הסרטון עשוי היטב, מופק ברמה גבוהה ביותר, מבוסס על עובדות שכבר פורסמו ובסך הכל הוא מסקרן למדי. למרות שאין בו בשורה חדשה למי שקורא את העיתונות הרלוונטית בתחום גוגל, הוא בהחלט שווה צפייה או הורדה מהאתר הרשמי.

הנקודות המרכזיות בסרט "מאסטר פלאן" ("תכנית-אב", בעברית):

• גוגל הוא מנוע חיפוש גלובלי בעל מעמד כמעט מונופולי
• הנוסחה הסודית של גוגל -- פייג'ראנק -- יצרה מהפיכה בנגישות למידע
• גוגל היא חברת פרסום בעלת שיעור צמיחה חסר-תקדים
• המוטו של גוגל - שכל המידע בעולם יהיה נגיש - מכיל בתוכו תנאי: גוגל שולטת על המידע
• חלק מן השירותים שמציע גוגל בחינם, מבוסס על חדירה לפרטיות הגולשים
• כוח המיחשוב האדיר של גוגל מציב את החברה בעמדת-כוח מסוכנת
• תוכנת הדוא"ל ג'ימייל, למשל, סורקת את תוכן המכתבים ושומרת אותם ברשת
• גוגל מסוגל ליצור פרופיל מדויק ומפורט על חלק גדול מן המשתמשים ברשת
• סוכן סי-איי-איי לשעבר, רוברט דיויד סטיל, טוען שגוגל משתפת פעולה עם ה-CIA (סי-איי-איי)
• ע"פ סטיל, גוגל אף קיבלה תמיכה כספית מן הסי-איי-איי בתחילת דרכה
• גוגל כבר חודר למדיה המסורתית, עם ערוצי פרסום בעיתונות הכתובה ותחנות רדיו
• גוגל נכנס אל תחום הגנטיקה, ויכול לאחסן מידע גנטי רגיש על אנשים רבים בעולם

הערה אחרונה: נראה ששני הסטודנטים החרוצים שכחו דבר אחד קטן באתר שלהם - אינטראקציה. סרט קצר וממוקד שכזה, שמעלה רעיונות מעניינים, בדרך כלל גורר אחריו דיון ציבורי. חבל שבאתר הרשמי של הסרט אין אפשרות לנהל דיון שכזה.

(תודה לגב' אוסנת טאוב על ההפנייה לנושא)

השלמה אוטומטית - דפדפנים, מנועי חיפוש ופרסום

[פורסם במקור ב-27/2/07]

כמעט כל משתמש-מחשב מכיר את ה"אוטו-קומפליט" של 'חלונות' (AutoComplete). זוהי הפונקציה שמנסה לנחש מה אנחנו מנסים להקליד. כבר בהקלדת האות הראשונה קופץ לנו חלון מתחת לאיזור ההקלדה. אם הניחוש נכון - אנחנו בוחרים בו בעזרת העכבר או החיצים. כך אנחנו נותנים "אור ירוק" למחשב להשלים עבורנו את הביטוי, כתובת האינטרנט או הסיסמה.

ההשלמה האוטומטית עברה אבולוציה מעניינת מימי 'חלונות' הראשונים, דרך שירות ההשלמה החדשני גוגל סג'סט (Google Suggest) ועד לסטארט-אפ ישראלי חדש בשם פרדיקטד (Predictad), שלוקח את היישום קדימה אל שוק הפרסום לפי מילות מפתח.

הרעיון אמור להיות פשוט: אם התרגלנו להשלמה אוטומטית במעבדי תמלילים, דפדפנים ומנועי חיפוש, למה שלא נתרגל גם לפרסומות שמנסות לנחש מראש את כוונתנו, על פי מילה אחת או שתיים?

אתר פרדיקטד - פרסום קונטקסטואלי שעובד רגע לפני החיפוש עצמו

המודל: השלמה אוטומטית לפי מילות מפתח

ע"פ חברת סימפליג'ן, שפיתחה את פרדיקטד כמנגנון השלמה אוטומטית עבור מנועי חיפוש באתרים, ינוצל השירות בעתיד הקרוב על מנת ליצור הכנסה נוספת לאתרים המשתמשים בו ע"י שילוב מודעות טקסט מקושרות תוכן. הטכנולוגיה המאפשרת שילוב זה הינה פיתוח של חברת סימפליג'ן בע"מ ומוגנת בזכויות פטנט. המנגנון נמצא עדיין בשלב בטא.

על פי סימפליג'ן, היתרונות עבור המפרסמים הם רבים: ראשית, המפרסם תופס את הלקוח עוד לפני שהחיפוש החל להתבצע בפועל-- שבריר-שנייה לפני שהמחפש לוחץ על כפתור החיפוש עצמו. מלבד זאת, אין צורך בשום תיכנות; הפרסום לא בא על חשבון באנרים או מודעות אחרות; אפשר להתאים את מראה השירות לעיצוב האתר; ניתן להתאים את בסיס הנתונים ולשחק איתו לפי הצורך.

הפרסום יכול להופיע כשורת טקסט המהווה למעשה קישור לאתר המפרסם, או כלוגו, גרפיקה או כל אלמנט שאינו טקסטואלי, תוך התחשבות בעובדה שיש קשר הדוק בין המילה שהוקלדה ובין הפרסום.

הסתייגות וביקורת

הבעיות הפוטנציאליות של שירותי פרסום כמו פרדיקטד (Predictad):

• מבחן התוצאה: שירות ההשלמה האוטומטית של גוגל (Suggest) לא תפס
• ניבוי: למנועי חיפוש קשה באמת לנחש מראש מה הגולשים יקלידו
• הפרעה: הגולשים לא אוהבים שמפריעים להם להקליד 2-3 מילות מפתח
• תזמון: שירות החיפוש לא יכול לדעת מתי הרגע הנכון להתערב ולהקפיץ ניחוש (האם תוך 3 אותיות, שתי מילים או חמש מילים?), כי הוא לא יודע מתי ההקלדה מסתיימת
• הרגלים: רוב המשתמשים לא רגילים להשלמה אוטומטית באתרים, כיוון שהרוב המוחלט של האתרים אינם משתמשים בפונקציה הזאת (להבדיל מדפדפנים)

גוגל סג'סט עלה לרשת רשמית בדצמבר 2004. הוא אפילו עובד בעברית. מאז עבר כבר דור-אינטרנט שלם, אבל הפיתוח הנחמד הזה לא צבר תאוצה. הוא לא יצא משלב ה"גוגל לבס" (מעבדות גוגל) עד שנים מאוחר יותר, ומעטים הם האנשים שהפכו אותו לעמוד הבית שלהם. ככל הנראה, השירות לא מועיל לרוב המשתמשים. יותר מכך: ייתכן שהשירות הזה אינו מסוגל לנבא מראש מה יקליד כל משתמש, ומספיקות שגיאות ספורות כדי שהמשתמש יתאכזב ממנו, יתעלם מההצעות שלו ואף ינסה להסיר אותו מן המחשב בכל דרך.

אסור לשכוח שההשלמה האוטומטית של 'חלונות' (Auto-Complete) כבר עושה את העבודה החשובה לפני גוגל ודומיו: היא שולפת מן הזיכרון של המחשב חיפושים קודמים לזירוז התהליך. לכן כל שירות מקוון של השלמה אוטומטית עלול להתנגש חזיתית עם הדפדפן עצמו, שמבצע השלמה אוטומטית מתוך מערכת ההפעלה של מיקרוסופט.

הלקח הוא, ששירותי השלמה אוטומטית הם נחוצים רק כאשר המשתמש מעוניין בקיצור-דרך עבור ביטויים מסובכים שכבר הוקלדו בעבר. אך כל יישום השלמה אוטומטית שמתיימר לחזות-מראש מה יקליד המשתמש נתקל בבעיות טכניות, חוסר-אמון ואף רתיעה. ואם מוסיפים למצב הזה את פוטנציאל ההתנגשות עם המנגנון הדיפולטי של "חלונות", מקבלים עתיד לא-ברור למוצרי פרסום כמו זה של סימפליג'ן הישראלית.

מי מקשר אליך? שאל את גוגל ותדע

[פורסם במקור ב-6/2/07]

כלי חדש של גוגל מאפשר לבעלי אתרים לדעת מי מקשר אליהם, לאיזה עמוד, ואיך גוגל עוקב אחרי הקישורים הללו - צעד חשוב נוסף בדרך למיפוי טוב יותר של הקישוריות ברשת

שנתיים לאחר פרסום פוסט זה, הוא עודכן: מישהו מקשר אלייך?

אנשי גוגל הודיעו השבוע כי סוף-סוף ניתן לדעת מי מקשר אליך - ואיך, באמצעות פיתוח חדש שממוקם כעת תחת שירות "וומבסטר טולס".

מדובר בכלי חיוני ויעיל במיוחד למי שמפעיל אתר פופולרי ברשת, מכיוון שהוא חושף בפני בעל האתר את מערכת הקשרים הסמויה והגלויה בינו ובין אתרים אחרים. כוח המיחשוב העצום של שרתי גוגל איפשר לחברה לאגור את המידע המורכב הזה ולהוציאו החוצה, לטובת אלו המעוניינים לשפר את מצבם בגוגל. הכלי מאפשר גם לבדוק קישורים פנימיים בתוך האתר שלך, כדי שגם בעל האתר יידע להעריך את הדגשים שהוא-עצמו נותן לחלק מן הדפים שלו.

עד עכשיו, נאלצו בעלי אתרים להסתפק בבדיקה שטחית מצבם בגוגל דרך האופרטור "link:", שהביא תוצאות בלתי-אמינות. רבים פנו לכלי טוב יותר - יאהו סייט אקספלורר - שנתן שיקוף אמין יותר של מצב הקישוריות עבור כל אתר ואתר ברשת. עם זאת, ניתוח הקישורים של יאהו היה ונותר שטחי, כיוון שהוא לא סיפק מידע ממוקד על קישורים לדפים מסוימים בכל אתר.

מגבלות והסתייגויות

על פי הבלוג של מאט קאטס, המערכת עדיין לא מציגה את כל הקישורים שגוגל יודע עליהם, לגבי כל אתר ואתר. כמו כן, חשוב להדגיש כי חלק מהקישורים המופיעים בניתוח (שאותו ניתן להוריד כטבלת אקסל למחשב) כלל אינם נחשבים כ"איכותיים" בעיני גוגל. במילים אחרות, רשימת הקישורים הנכנסים (backlinks) עוזרת לבעל אתר להבין מי מקשר אליו, אבל לא בהכרח לדעת איזה קישור הוא איכותי ובעל-השפעה בעיני גוגל, ואיזה קישור הוא חסר-משקל בעיני גוגל.

יש הטוענים (למשל, בן פינס) שתאריך הסריקה האחרונה הוא אינדיקטור טוב לחשיבותו של קישור ע"פ גוגל: קישור שמזמן לא נסרק הוא כנראה חסר חשיבות, בעוד קישור שנסרק בתדירות גבוהה מגיע, ככל הנראה, מאתר איכותי. אך אין אישור רשמי לטענה זאת מטעם אנשי גוגל.

כדי להפעיל את המערכת ולהתחיל לנתח את הקישורים, יש צורך לבצע אימות בסיסי (וריפיקציה) כדי שגוגל יידע שמבקש המידע הוא-הוא בעל האתר. במילים אחרות, אתה צריך להכניס קוד קטן לעמוד הבית או להעלות קובץ עם שם ספציפי לשרתי האתר, לפי דרישת גוגל. זיהוי בעל האתר ע"י גוגל מבטיח שנתונים סודיים-לכאורה על האתר שלך לא יהיו חשופים למתחרים או לגולשים עם כוונות זדוניות.

לדעתי  מדובר באחד הכלים החשובים ביותר שהוציא גוגל בשנים האחרונות עבור בעלי אתרים. לא רק שהוא עוקף את כל מתחריו, אלא שהוא פוגע בדיוק במטרה: מכיוון שהאלגוריתמים של גוגל מאוד ממוקדים בניתוח רב-מימדי, מעמיק ומורכב של קישוריות באינטרנט, כל בעל אתר שיידע לנתח כהלכה את מצב הקישוריות שלו יוכל לשפר את מצבו בגוגל בטווח הבינוני והארוך.

יש מקום לשיפור

מיון כתובות על פי כמות קישורים, למשל, יכול לייעל את תהליך הניתוח, בלי להזדקק למיון באמצעות אקסל. גם מיון כתובות על פי תאריך יכול לסייע למי שמאמין שתדירות הסריקה של גוגל קשורה באופן ישיר לאיכות העמוד ע"פ גוגל. בנוסף, מיון על פי אתרים המקשרים אלייך יכול להיות שימושי כדי לדעת מאיפה מגיעים רוב הקישורים, בלי קשר לאיכות וחשיבות האתרים המקשרים.

 לא תזיק גם אפשרות להפיק גרפים נוחים, כדי להמחיש בצורה חזותית את כמויות הקישורים, המקשרים המרכזיים ואולי אף את חשיבותם היחסית. כמו כן, אולי חשוב שגוגל יבהיר (פעם אחת ולתמיד) אילו קישורים הם קריטיים, אילו קישורים הם מועילים, ואילו קישורים הם זניחים. למשל, קישורי נופולו, שלהם גוגל נותן משקל אפס, כרגע מופיעים במערכת בתור קישורים חיצוניים רגילים. זאת למרות שמבחינת בעל האתר, הם אמנם מזרימים תנועה אבל אינם משפרים כלל את הדירוג ("ראנקינג") של גוגל. בקיצור,למהנדסי גוגל יש עוד הרבה עבודה.

מילה אחרונה על ניתוח קישורים

חשוב לזכור כי נוסחת ההצלחה של גוגל, זו שגרמה לכל מחפשי העולם להבין שהוא עלה על משהו גאוני - היא ניתוח קישורים חכם. בעזרת מיפוי יחסי הקישוריות בין אתרים באינטרנט, הצליחו אנשי גוגל לנתח את הפוליטיקה של הרשת: מי מקושר? מי לא מקושר? מי מצליח למשוך תשומת לב? מי עושה גלים? מי ממגנט אליו גולשים? ומי נשאר אלמוני? ניתוח קישורים באמצעות נוסחאות מתמטיות סבוכות מצליח לעשות סדר בבלגן הדיגיטלי. לכן כלים חשובים כמו זה שהוציא גוגל נותנים גם לבעלי האתרים הזדמנות ללמוד קצת על יחסי הכוח בין אתרים באינטרנט.

העולם על פי גוגל - הסרט ששודר בערוץ 1

[פורסם במקור ב-25/12/06, בבלוג הישן]

ביום ראשון, ה-24 לדצמבר 2006, ב-21:40, היה שווה לשלם את האגרה.

במסגרת "הסיפור האמיתי"- סדרת סרטי תעודה שעוסקים בנושאים אנושיים וחברתיים, הוקרן הסרט התיעודי "בקלייט: העולם על פי גוגל" (Backlight: The World According to Google).

לדברי ערוץ 1, זהו "סרט תעודה בהפקת N.O.S הבודק מה יקרה אם כל הזיכרון האנושי ירוכז ללחיצת כפתור בגוגל? במחשב? כל הספרים, כל העיתונים, כל העבודות האקדמיות ויצירות האמנות ירוכזו בספרייה אחת גדולה דיגיטלית עולמית. גוגל מתקדם בצעדי ענק לקראת המטרה הזאת- מונופול על המידע. מהן אם כן ההשלכות לעובדה שחברה מסחרית אחת תחזיק את המפתח לכל המידע?".

הסרט הופק על ידי VPRO טלוויז'ן, ערוץ הולנדי, בבימוי איחסברנד ואן וילן. במקומות שונים בעולם הוא הופץ תחת השם החלופי "גוגל - מאחורי המסך" (Google - Behind The Screen). אפשר לצפות בו בגרסת וידאו זורם - באתר גוגל וידאו. אורכו: כ-50 דקות.

בין המרואיינים המרכזיים בסרט - וינטון סרף, פרופסור מזוקן שכאילו נלקח מתוך הפרק השלישי של המטריקס - זהו המהנדס שפיתח ביחד עם רוברט קאהן את פרוטוקול האינטרנט (TCP/IP), ומכונה לעתים "האבא של האינטרנט"; סרף החל לעבוד בגוגל רק בספטמבר 2005, כך שהוא אינו משתייך לצוות ההקמה של החברה. כנראה שהוא נבחר לתפקיד בגלל התדמית החיובית שהוא משדר (חלוץ אינטרנט ג'נטלמני), וכחלק מהנסיון לשכור אנשי-מפתח שיפיצו את המותג הגוגלי בחוגי מדענים ומהנדסים ברחבי העולם. 

מרואיינת מעניינת יותר, וגם פוטוגנית במיוחד, היא מאריסה מאייר, בלונדה חכמה ומוכשרת - המהנדסת הראשונה בגוגל, המתמחה בבינה מלאכותית ובממשקי משתמש שונים. היא היתה אחראית, בין השאר, על בינאום גוגל, ויצירת למעלה מ-100 גרסאות שונות לכל מדינות העולם, כולל ישראל. מאייר מדברת בשצף-קצף, חושבת מהר ולא מפסיקה לחייך. אי אפשר לתפוס אותה במילה, וההקפדה היתרה שלה על הניסוחים התאגידיים מעוררת השתאות, אך לא רתיעה.

הסרט מתמקד בסוגיית "האח הגדול" - הפחד מפני ריכוז כל הידע האנושי במקום אחד. גוגל מוצג כאן ככוח עולה, שמצליח לנכס לעצמו נתחים משמעותיים ממאגר הנתונים האנושי. הפחד מניצול המידע בידי גוגל, כתאגיד בינלאומי בעל שאיפות יומרניות, הוא מובן ולגיטימי. אלא שגוגל ממש לא יוצא רע במיוחד מן הסרט הזה, שאולי נשמע ביקורתי על הנייר - אך בפועל מחמיא מאוד לאנשי גוגל ולפעילותם עד כה. יוצרי הסרט לא מצאו מרואיינים שמצליחים לשכנע את הצופה בטיעון לפיו אכן נגרם נזק אמיתי לאנשים אמיתיים, כתוצאהישירה של פעילות מכוונת מצידם של גוגל ושות'.

אחד המתנגדים המעניינים ביותר לפרויקטים היומרניים של גוגל בתחום סריקת הספרים הוא מייסד ארכיון האינטרנט, ברוסטר קייל (Brewster Kahle). מבחינתו של קייל, אין שום סיבה שבעולם שפרויקטים כמו "גוגל ספרים" יבוצעו על ידי תאגידים בעלי כוונות רווח. קייל מאמין שהמידע שייך, בסופו של דבר, לציבור הרחב - ולא לחברות בעלות אינטרסים צרים. לכן הוא סובר שהממשלה צריכה לתמוך במאמציהם של ארגונים ללא כוונת רווח, שיארגנו את המידע באופן נגיש ושוויוני בלי לחשוב על רווחים לטווח הקצר.

בפני יוצרי הסרט, שלרשותם עמדו תקציבים מוגבלים וזמן הפקה מועט, עמדו מכשולים לא מעטים: גוגל, בהיותה חברה ציבורית המגנה על פרטיותה מכוח דיני התאגידים, יכולה למנוע מכל אדם לגשת אל חוות השרתים האימתניות שלה. גוגל גם יכולה לבחור את המרואיינים שלה, לקבוע את כללי הראיון ולבחור את השאלות שיישאלו. לעומת זאת, המבקרים המלומדים והמתנגדים של גוגל עומדים בפני סיכונים משמעותיים, כיוון שפרקליטי גוגל תמיד יוכלו לתבוע אותם דיבה בבית המשפט על כל התבטאות חריפה, ולרושש אותם בהליכים משפטיים ארוכים. רק הציבור הרחב מסוגל להתמודד מול תאגידי-ענק כמו גוגל, ובינתיים הוא מתקשה להבין מה רע כל כך במנוע הזה. אחרי הכל, גוגל היא מכונה חכמה שרק מעמידה פנים כאילו היא מכונה פשוטה.

השורה התחתונה: "העולם על פי גוגל" הוא סרט שעושה יחסי ציבור מצויינים לתאגיד הענק ששמו "גוגל", במסווה מטעה של עיתונות חוקרת. המדיום הטלוויזיוני עושה חסד עם המרואיינים הסימפטיים של גוגל, והופך את הביקורת המוצדקת והחשובה של מתנגדיו לפטפוט אקדמי בלי משמעות אמיתית. קשה להמחיש את הצד האפל של גוגל בעולמנו כיום, וניכר שיוצרי הסרט לא רצו להיכנס חזק מדי במנוע החיפוש החזק והיעיל ביותר בשוק. סביר להניח שנוכל לקבל סרטים חריפים ואפקטיביים  יותר רק בעוד מספר שנים, כאשר כלי התקשורת יתעשתו, יתפכחו ויצליחו לאסוף ראיות פוטוגניות יותר לנזקים שגורם גוגל לעולם המידע.

(גם NRG פרסמו מאמר דומה מאת עדיה אמרי אור)

הפער הדיגיטלי במנועי החיפוש: מסעודה מגגלת

[פוסט היסטורי, פורסם במקור ב-30/11/06 בבלוג הישן]

האם מסעודה משדרות, זו שצופה קבוע בערוץ שתיים, יודעת לגגל?

האם אנטולי מאשקלון, שעלה לפני 10 שנים מאוקראינה, יודע מה זה קישורים ממומנים?

והאם דוד כהן מבני-ברק, אברך עם 4 ילדים, מסוגל לנסח שאילתת חיפוש מורכבת?

התשובה היא: לא, לא ולא. זהו הפער הדיגיטלי בתחום מנועי החיפוש.

במאמרו מה-20 בנובמבר, מסביר גורו השימושיות ד"ר ג'ייקוב נילסן מדוע הפער הדיגיטלי הוא תלת-מימדי. לאנשים רבים מדי אין אפשרות לרכוש מחשב ולהתחבר לרשת, אך גם כאשר הם מצליחים למצוא את הכסף ומתחילים לגלוש, קשה להם להשתמש ברשת. קשה להם להקליד, קשה להם להבין מה מופיע על המסך, קשה להם לחפש וקשה להם למצוא. התוצאה: הם אינם מסוגלים למצות את הפוטנציאל הטמון באינטרנט.

אין כמעט שיח ציבורי על נושא הפער הדיגיטלי של החיפוש באינטרנט. כבר עכשיו ברור שיש פער עצום בין היכולת והמיומנויות של מחפשים מתקדמים (אקדמאים, מהנדסים, מנהלי אתרים) ובין אלו של מחפשיםממוצעים (צווארון לבן) ומחפשים מתחת-לממוצע (צווארון כחול). ולא - לא מדובר בתושבי העולם השלישי, אלא אנשי העולם השני והראשון, כולל מדינות מערביות לגמרי.

מה הרוב לא יודע על חיפוש באינטרנט

• רוב המידע בעולם עדיין לא נמצא באינטרנט
• שאילתות מורכבות מביאות תוצאות טובות יותר
• קישורים ממומנים אינם בהכרח רלוונטיים
• שלושת התוצאות הראשונות אינן בהכרח הטובות ביותר
• מנועי החיפוש לעולם אינם אובייקטיביים - הם תמיד סובייקטיביים
• הרשת כולה גדולה עשרות מונים מן המאגרים הקטנים של מנועי החיפוש
• ניסוח שאילתות מדויקות דורש שימוש ב"גרשיים", מינוס (-), פלוס (+) ודומיינים (:site)
• מנועי חיפוש פנימיים באתרים מביאים תוצאות עמוקות יותר מכל מנוע חיפוש חיצוני
• אם התוצאות אינן משביעות רצון, אין ברירה אלא לנסח שאילתות שונות
• היכרות מעמיקה עם השפה האנגלית היא חובה כדי למצוא מידע בעולם
• שימוש ב"מטמון" (Cache) מזרז מאוד איתור מילות מפתח רלוונטיות בגוף טקסטים
• מילות מפתח פשוטות בשפה 'נמוכה' אינן מספיקות כדי להבין נושא ממוקד
• יכולת הקלדה עיוורת ומהירה משפרות את היכולת לנסח שאילתא ולשפר אותה
• יכולת סריקת טקסטים, קריאה מהירה וניווט זריז הופכת את החיפוש ליעיל יותר
• משתמשים רבים אינם מסוגלים  לתרגם את הצרכים שלהם לשאילתות חיפוש

40% מן האוכלוסיה מתקשה בקרוא-וכתוב

גם מי שסיים בית ספר תיכון מתקשה להתמודד עם הכמות והמורכבות של הטקסטים באינטרנט. בפני המשתמשים במנועי חיפוש עומדת רשת עצומת-מימדים, עמוסה בדפים רלוונטיים. לכן קשה מאוד לעשות סדר בערימות המידע ההולכות-וגובהות.

ע"פ נילסן, כ-40% מן האוכלוסיה (כנראה שלא רק בארה"ב, אלא בכל מדינה) מאופיינים ברמה נמוכה של קריאה וכתיבה. מדובר באנשים שלא הגיעו לאוניברסיטה, ולחלקם אין תעודת בגרות. עולים חדשים, נשים במגזרים מסורתיים ופנסיונרים שהחמיצו את היכולת להסתגל אל מהפיכת האינטרנט - אלו קורבנות נפוצים בארצנו. "עמך" לא קוראים מהר מספיק, לא כותבים מילים מסובכות בכתיב נכון, ומתקשים באופן כללי לטפל במידע טקסטואלי בלי להרים ידיים.

הפער הדיגיטלי בתחום מנועי החיפוש בולט במיוחד בכל מה שקשור לשימוש בשפה האנגלית. בישראל, גם ילידי הארץ מתקשים בניסוח שאילתות באנגלית. רוב המידע באינטרנט לא כתוב בעברית, ולעתים ידע מינימלי בשפה האנגלית עושה את כל ההבדל בין תוצאות חיפוש טובות ובין ייאוש מוחלט. שימוש ב"גוגל ישראל" פותח בפני הגולש הישראלי כמות מוגבלת מאוד של מידע ממוקד. שימוש ב"גוגל.קום", לעומת זאת, הוא כלי בעל עוצמה בלתי מוגבלת. 

משפטים אופייניים לסובלים מפער דיגיטלי בתחום החיפוש

• "לא הבנתי מה כתוב שם"
• "חיפשתי שעה ולא מצאתי כלום"
• "הגעתי לאיזה אתר, אבל בסוף זה לא היה מה שרציתי"
• "חיפשתי בגוגל אבל קיבלתי המון תוצאות ולא ידעתי מה לבחור"
• "עשיתי חיפוש אבל שום דבר לא היה קשור"
• "בדקתי כמה אתרים, ואחרי שעה עזבתי את זה"
• "אין לי כוח לחפש, בסוף החלטתי פשוט להתקשר בטלפון"
• "אני לא יכול לקרוא הרבה באינטרנט, זה עושה לי כאב ראש"
• "כל התוצאות נראות לי דומות, לא מבין מה ההבדל"

איך מצמצמים את הפער

הפסימיסטים ימשיכו לומר שאין ברירה: תמיד יהיו מומחים, מתחילים ובורים מוחלטים. האופטימיסטים ינסו להיתלות בעובדה שמחירי המחשבים ממשיכים לרדת בהדרגה. אך נגישות למחשבים עצמם אינה מספיקה כלל. כדאי להיזכר בציטוט של אחד מן הפועלות המסכנות בעולם השלישי, שעבדה במפעל להרכבת מחשבים ואמרה לכותבת הספר "נו לוגו" את המשפט האלמותי: "העובדה שאנחנו מרכיבים מחשבים לא אומרת שאנחנו יודעים להשתמש בהם".

רבים טוענים שהדור שאחרי הפנסיה (60-80) - אבוד בכל מקרה. דור הביניים (40-60) מתייעץ באופן תדיר עם הדור הצעיר, זה שנמצא בשנות העשרים והשלושים לחייו. רק "ילדי האינטרנט" (8-18) יאמצו את המדיום הזה בצורה טבעית. דור הביניים ימשיך להיאבק כדי להגיע להישגים מינימליים. אליטת האינטרנט -- האנשים שעובדים ברשת וחיים אותה מדי יום -- תמשיך להגביר את הפער בינה ובין שאר האוכלוסיה, כי יש לה אינטרס כלכלי לעשות זאת. 

הפער הדיגיטלי הוא בגדר עובדה קיימת, ובתחום החיפוש הוא בולט מיד. סטודנטים שהשתמשו במנועי חיפוש במהלך לימודיהם כדי למצוא מידע -- כבר הפנימו את חשיבותו של הכלי, אך לא כולם למדו עדיין לחפש בצורה שיטתית ויסודית. ישראלים מבוגרים יותר, שלא הספיקו להיכנס אל עובי הקורה, ימשיכו להזין שאילתות פרימיטיביות ולהתייאש בסוף כל נסיון. אלו האנשים שלא יחליפו את עמוד הבית שהגיע עם הדפדפן כברירת-מחדל; שיסתמכו על מנוע חיפוש אחד בלבד; שילכו כמו "צאן לטבח" (ביטוי שהשתמש בו נילסן) אל מה שתאגידי האינטרנט הגדולים הכינו בשבילם.

האם קורסים ממשלתיים בחיפוש מידע יפתרו חלק מהבעיה? האם ערוצי הטלוויזיה צריכים להתגייס ולעזור? ומה עם בתי הספר התיכוניים? האם לא הגיע הזמן להכניס את מנועי החיפוש אל שיעורי הבית של תלמידי היסודי, חטיבות הביניים ובחינות הבגרות? האם יש כלי יעיל יותר, מהיר יותר וחזק יותר להשיג מידע כיום מלבד מנוע חיפוש? ספריות בתי הספר הן כמו טיפה זעירה באוקיינוס סוער של מידע קריטי לחיינו.

דווקא בגלל שישראל מתייחסת לעצמה בתור מעצמת היי-טק קטנה וערמומית, נראה שאין מנוס מהתערבות שלטונית. אם הממשלה תפעיל קורסים יעילים בחיפוש מידע (גם באנגלית), ניתן יהיה לשפר באופן משמעותי את פוטנציאל ההשתכרות של בוגרי הקורסים, ואת יכולתם להשתלב בכלכלה הדיגיטלית הגלובלית. אנשים אלו יוכלו למצות את האינטרנט ככלי לשיפור רמת חייהם, ולהיות אזרחים פעילים יותר. אין טעם להשאיר את התחום הזה למידענים מקצוענים, הדורשים מחיר גבוה מדי עבור שירותיהם.

שאלת הפער הדיגיטלי אינה איכותית אלא כמותית: אין עוררין על כך שפערים דיגיטליים תמיד יתקיימו באוכלוסיה. השאלה היא עד כמה הפער גדול בין המגזרים השונים.

בארה"ב, למשל, התרבות הדומיננטית מוכנה לחיות בשלום עם פערים גדולים ברמת ההשכלה, ההכנסה והמעמד. באירופה, לעומת זאת, יש נסיון מתמשך לצמצם את הפערים בין העשירים לעניים. בסין, למשל, הצנזורה של השלטון הדיקטטורי מעכבת את מצב ההשכלה במדינה ואת נגישות האזרחים למידע על העולם. השלטון הסיני מפחד מן האינטרנט, וכדאי לישראל לנצל את הפחד הזה כדי להשיג יתרון תחרותי אונליין.

מכיוון שהאינטרנט הוא כלי ציבורי המבוסס על חינוך ומידע חופשי, כדאי למדינה קטנה ועתירת-ידע כמו ישראל לעודד את אזרחיה להשתמש בו בצורה אופטימלית. הפערים הדיגיטליים יישארו איתנו עוד הרבה מאוד זמן, אבל המאמץ הסיזיפי לגרום לצימצומם שווה את התוצאה.

תלות במנועי חיפוש: עוד תגלית של גוגל אנליטיקס

 [פוסט שפורסם במקור ב-22/11/06, בבלוג הישן]

עד כמה אתרים תלויים במנועי חיפוש? תלות במנועי חיפוש (או בקיצור, תב"ח) היא תופעה מוכרת בקרב אתרים ישראלים רבים כיום, מסיבות מגוונות. אתרים שאינם משקיעים בפרסום, שאין מאחוריהם מותג חזק במציאות הפיזית, או שיש להם כמות דפים גדולה ומוניטין גבוה במנועי החיפוש -- מגלים שחלק משמעותי מן התנועה מגיעה משני מנועים מרכזיים (גוגל + וואלה) בתוספת כמה אינדקסים משניים (נענע + MSN ישראל).

נשק יום הדין: בניית קישורים

[פורסם במקור ב-30/10/06, בבלוג הישן]

אם תגיד לאדם ברחוב "בניית קישורים", הוא יחשוב שאתה מדבר על אמנות הקומבינה הישראלית: להכיר את הבן-דוד של האחות של החבר של פקיד מס ההכנסה שלך. אבל בניית קישורים היא, מסתבר, אמנות הקומבינה של קידום אתרים במנועי חיפוש.

הגודל בהחלט קובע - גם במקרה של מנועי חיפוש

[פורסם במקור ב-30/10/06 בבלוג הישן]

מיהו האתר הגדול ביותר בישראל - מבחינת היקף הדפים?

תשובה אפשרית לכך ניתן למצוא ע"י בדיקה כמותית דרך האינדקס של גוגל.

גילוי נאות, או: מדוע צריך להפסיק לעבוד על משתמשים במנועי חיפוש

[פורסם במקור ב-29/10/06, בבלוג הישן]

יש מנועי חיפוש בישראל שמצפים מן הגולש לדעת אנגלית כדי לגלוש בהם.
העובדה שחלקים גדולים באוכלוסיה אינם יודעים מילה אחת באנגלית (ילדים, עולים חדשים, ערבים, חרדים, קשישים) - אינה מעניינת אותם.

הספר: הסיפור של גוגל (וייז, מאלסיד, 2005)

[פורסם במקור ב-27/10/06]

במזל-טוב תורגם לעברית הספר "הסיפור של גוגל" (הוצאת מטר 2006, 271 עמודים, כריכה קשה), שיצא בארה"ב כבר בנובמבר 2005. הספר, מאת דיויד וייז ומרק מאלסיד, רוכב על גל ענק של השתפכות תקשורתית כלפי גוגל המונפקת, זו שהפכה הרבה משקיעים למליונרים, וממשיכה להדהים את וול-סטריט כמעט מדי יום.

אם במקרה של החיפוש מאת ג'ון בטל, ספר שנסחף בהערצתו לכוכבי ענף החיפוש, היה אפשר עוד להתרשם שמדובר במבט שקול ומאוזן על תעשיית מנועי החיפוש, הרי שבמקרה של 'הסיפור של גוגל' מסתבר שהפעם המחברים פשוט הלכו רחוק מדי עם הצד התעמולתי, הנאיבי והשטחי של המיתולוגיה הגוגלית.