בניגוד לדיווחים הרבים בתקשורת, עזיבתה של מריסה מאייר את גוגל אחרי 13 שנה, לא תשפיע בשום צורה על גוגל, וכנראה גם לא תציל את יאהו מקריסה
מריסה מאייר נוטשת את גוגל, אחרי הרבה מאוד זמן. למען האמת, מדהים שהיא לא עזבה קודם. מאייר ידועה כעובדת חרוצה באופן קיצוני, נלהבת מאוד וחכמה. אנשים כאלה נוטים לדלג בין תאגידים בקצב הרבה יותר מהיר. איך היא הצליחה לא להשתעמם, רק היא יודעת.
עזיבת מאייר את גוגל לא תשפיע בשום צורה על גוגל. מאייר כבר איננה נחשבת בכירה בחברה, והצוות הניהולי הבכיר יסתגל בקלות לעזיבתה.
העובדה שמאייר בהריון (חודש 7) גם היא איננה רלוונטית. מאייר עובדת בקצב מטורף, והיא תמשיך לעבוד את עצמה לדעת לפני ואחרי הלידה, כפי שעשתה תמיד - שום דבר לא משפיע עליה ולא עוצר אותה. היא מעולם לא נתנה משקל גדול לחייה הפרטיים, והקדישה את עצמה לעבודה בצורה מוחלטת. זה לא ישתנה בעתיד, אלא אם כן יתרחש אירוע רפואי נדיר.
האם יאהו מצאה מנכ"ל טוב? לא בהכרח. למרות כישוריה המעולים, מאייר מעולם לא שימשה מנכ"ל של אף ארגון. היתה לה הזכות לנהל פרויקטים ומוצרים, אבל לא תאגידים. מאייר יודעת לנהל סדר-יום, לנהל אנשים ולהשתתף בישיבות ארוכות ומפרכות - אבל היא לא יודעת לנהל עסק ולהתמודד מול משקיעים.
שריל סנדברג, מנכ"ל פייסבוק, גם היא לא היתה מעולם מנכ"לית לפני שזכתה בתפקיד הנחשק. אפשר רק להניח שהדוגמה של סנדברג השפיעה בצורה מכרעת על ההחלטה של מאייר להיכנס לתפקיד המחייב. יש כאן אג'נדה פמיניסטית מבורכת: מג וויטמן (מנכ"ל איביי) קרול בארטס (מנכ"ל יאהו לשעבר), שריל סנדברג (פייס') ועכשיו גם ה"גוגירל" מנסה את מזלה.
למה דווקא יאהו? מדובר בחברה שנמצאת בקריסה איטית, אך מתמשכת וקבועה, למעשה מאז 2009. המנייה של יאהו תקועה על 15$ כבר 3 שנים, ללא תנועה; המנייה של גוגל יושבת על 574$ כרגע, והיא ידעה זמנים טובים עוד יותר. לכאורה, אף אדם מצליח לא ירצה להתקרב אל יאהו, אלא אם כן יוצעו לו בונוסים אגדתיים.
ואכן, למאייר יש מעט מאוד סיכוי להצליח בתפקיד נורא כזה. כדי לבצע מהפיכה בחברה כמו יאהו, צריך לפטר המון אנשים ולשנות את הכיוון האסטרטגי של החברה. זהו תפקיד כפוי-טובה, שיוצר תדמית שלילית. ייתכן שזה מה שמאייר רוצה לעשות בתקופה זו של חייה, אבל סביר להניח שהיא רוצה להתנסות בתפקיד המנכ"לות, וזה העיקר מבחינתה.
יצא לי לפגוש את מאריסה מאייר בישראל, בכנס עיתונאים שהתקיים ב"איירפורט סיטי" בסוף יוני 2010. היא התנהלה כמו אשת יחסי ציבור, ונאלצה להתמודד עם שאלות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, במשך שנים. שני מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין, הם אנשים שונים לגמרי: הם שונאים לבזבז זמן, שונאים להתנהל מול תקשורת, מתעבים קוקטיילים ואירועים רשמיים, ולא רוצים לדבר עם כל אחד. מאייר, לעומת זאת, אוהבת את אור הזרקורים, את תשומת הלב ופגישות עם אנשים. לפעמים נדמה שהיא מתאימה לפוליטיקה, לא להייטק.
האופי של מאייר איננו קטלני - היא לא מפחדת למתוח ביקורת על עובדים ועמיתים, אבל היא לא ידועה בתור ביצ'ית שמסוגלת לפרק צוותים ולהרוס מחלקות. גם כשהכריזה על סגירת מוצרים ושירותים בגוגל, היא אף פעם לא נתפסה באמירה שלילית, שבה היא הצדיקה מהלכים רדיקליים. עם יאהו יהיה לה הרבה יותר קשה: היא תצטרך לגייס המון אנשים חדשים, ולהעיף המון אנשים שנשחקו ואינם תורמים דבר לחברה.
האם זו שגיאה של יאהו או של מאייר? סביר להניח שמדובר בשגיאה של שני הצדדים. רבים ניסו להציל את יאהו, ואף אחד לא הצליח עד כה. החברה עשתה כל כך הרבה טעויות, עד שרק נס קיצוני יכול לגאול אותה מייסוריה הארוכים. אין טעם לגייס את בכירי גוגל כדי לעזור ליאהו - צריך לגייס אנשים שיש להם נסיון מוכח בהצלת חברות מתמוטטות, או בפירוקן הרווחי.
למאייר אין יתרונות בתחום המנכ"לות, למרות הנסיון הרב שצברה בגוגל בתחום פיתוח המוצרים. כדי להושיע את ענק האינטרנט המתכווץ, דרוש אדם שיהיה מוכן להפוך את יאהו לתאגיד שונה לחלוטין, מכל הבחינות: אסטרטגית, ניהולית, ארגונית, פיננסית, מקצועית. מאייר מעולם לא עשתה דבר כזה בחייה - היא רק ניהלה של צוותים שפיתחו מוצרים טובים, בחברה שלא ידעה כישלונות שהשפיעו על רווחיותה.
דירקטוריון יאהו אולי מאמין שמאייר יכולה לפתח מוצרים טובים שיחזירו את הקהל של יאהו. זוהי החלטה שגויה: יאהו הוא מותג אינטרנט שעבר מן העולם, וציבור הגולשים מעוניין להכיר מותגים חדשים. אנשי יאהו האמינו שהם יישארו גדולים לנצח - והם טעו בצורה מרהיבה. ליאהו אין מה להציע עוד, הוא צריך להיעלם בהדרגה.
אין דבר יותר שוביניסטי מאשר להתייחס למאייר בתור אמא-לעתיד שנדחפה לתפקיד בכיר, בניגוד לשיקול דעת מאוזן ובריא. היא קרייריסטית מושבעת, ולא יכולה לפעול אחרת. אם היתה אדם ממוצע או שגרתי, לא היתה מגיעה להישגים המקצועיים הנדירים שהצליחה להגיע אליהם בגוגל. לא ברור מה מניע אותה להמשיך כך, אבל כנראה שמדובר באדם יוצא דופן מכל הבחינות.
ועם זאת, קשה שלא לתהות מדוע אדם שהצליח להגשים את עצמו בכל כך הרבה דרכים שונות בחייו, נוטל על עצמו משימה אכזרית כל כך, דווקא בתקופה שאמורה להיות הרגועה, הטבעית והאינטימית ביותר בחייו - הכניסה לאימהות. במובן הזה, מאייר איננה אישה מעוררת קינאה - רק רתיעה ותמיהה.
מריסה מאייר נוטשת את גוגל, אחרי הרבה מאוד זמן. למען האמת, מדהים שהיא לא עזבה קודם. מאייר ידועה כעובדת חרוצה באופן קיצוני, נלהבת מאוד וחכמה. אנשים כאלה נוטים לדלג בין תאגידים בקצב הרבה יותר מהיר. איך היא הצליחה לא להשתעמם, רק היא יודעת.
עזיבת מאייר את גוגל לא תשפיע בשום צורה על גוגל. מאייר כבר איננה נחשבת בכירה בחברה, והצוות הניהולי הבכיר יסתגל בקלות לעזיבתה.
העובדה שמאייר בהריון (חודש 7) גם היא איננה רלוונטית. מאייר עובדת בקצב מטורף, והיא תמשיך לעבוד את עצמה לדעת לפני ואחרי הלידה, כפי שעשתה תמיד - שום דבר לא משפיע עליה ולא עוצר אותה. היא מעולם לא נתנה משקל גדול לחייה הפרטיים, והקדישה את עצמה לעבודה בצורה מוחלטת. זה לא ישתנה בעתיד, אלא אם כן יתרחש אירוע רפואי נדיר.
האם יאהו מצאה מנכ"ל טוב? לא בהכרח. למרות כישוריה המעולים, מאייר מעולם לא שימשה מנכ"ל של אף ארגון. היתה לה הזכות לנהל פרויקטים ומוצרים, אבל לא תאגידים. מאייר יודעת לנהל סדר-יום, לנהל אנשים ולהשתתף בישיבות ארוכות ומפרכות - אבל היא לא יודעת לנהל עסק ולהתמודד מול משקיעים.
שריל סנדברג, מנכ"ל פייסבוק, גם היא לא היתה מעולם מנכ"לית לפני שזכתה בתפקיד הנחשק. אפשר רק להניח שהדוגמה של סנדברג השפיעה בצורה מכרעת על ההחלטה של מאייר להיכנס לתפקיד המחייב. יש כאן אג'נדה פמיניסטית מבורכת: מג וויטמן (מנכ"ל איביי) קרול בארטס (מנכ"ל יאהו לשעבר), שריל סנדברג (פייס') ועכשיו גם ה"גוגירל" מנסה את מזלה.
למה דווקא יאהו? מדובר בחברה שנמצאת בקריסה איטית, אך מתמשכת וקבועה, למעשה מאז 2009. המנייה של יאהו תקועה על 15$ כבר 3 שנים, ללא תנועה; המנייה של גוגל יושבת על 574$ כרגע, והיא ידעה זמנים טובים עוד יותר. לכאורה, אף אדם מצליח לא ירצה להתקרב אל יאהו, אלא אם כן יוצעו לו בונוסים אגדתיים.
ואכן, למאייר יש מעט מאוד סיכוי להצליח בתפקיד נורא כזה. כדי לבצע מהפיכה בחברה כמו יאהו, צריך לפטר המון אנשים ולשנות את הכיוון האסטרטגי של החברה. זהו תפקיד כפוי-טובה, שיוצר תדמית שלילית. ייתכן שזה מה שמאייר רוצה לעשות בתקופה זו של חייה, אבל סביר להניח שהיא רוצה להתנסות בתפקיד המנכ"לות, וזה העיקר מבחינתה.
יצא לי לפגוש את מאריסה מאייר בישראל, בכנס עיתונאים שהתקיים ב"איירפורט סיטי" בסוף יוני 2010. היא התנהלה כמו אשת יחסי ציבור, ונאלצה להתמודד עם שאלות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, במשך שנים. שני מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין, הם אנשים שונים לגמרי: הם שונאים לבזבז זמן, שונאים להתנהל מול תקשורת, מתעבים קוקטיילים ואירועים רשמיים, ולא רוצים לדבר עם כל אחד. מאייר, לעומת זאת, אוהבת את אור הזרקורים, את תשומת הלב ופגישות עם אנשים. לפעמים נדמה שהיא מתאימה לפוליטיקה, לא להייטק.
האופי של מאייר איננו קטלני - היא לא מפחדת למתוח ביקורת על עובדים ועמיתים, אבל היא לא ידועה בתור ביצ'ית שמסוגלת לפרק צוותים ולהרוס מחלקות. גם כשהכריזה על סגירת מוצרים ושירותים בגוגל, היא אף פעם לא נתפסה באמירה שלילית, שבה היא הצדיקה מהלכים רדיקליים. עם יאהו יהיה לה הרבה יותר קשה: היא תצטרך לגייס המון אנשים חדשים, ולהעיף המון אנשים שנשחקו ואינם תורמים דבר לחברה.
האם זו שגיאה של יאהו או של מאייר? סביר להניח שמדובר בשגיאה של שני הצדדים. רבים ניסו להציל את יאהו, ואף אחד לא הצליח עד כה. החברה עשתה כל כך הרבה טעויות, עד שרק נס קיצוני יכול לגאול אותה מייסוריה הארוכים. אין טעם לגייס את בכירי גוגל כדי לעזור ליאהו - צריך לגייס אנשים שיש להם נסיון מוכח בהצלת חברות מתמוטטות, או בפירוקן הרווחי.
למאייר אין יתרונות בתחום המנכ"לות, למרות הנסיון הרב שצברה בגוגל בתחום פיתוח המוצרים. כדי להושיע את ענק האינטרנט המתכווץ, דרוש אדם שיהיה מוכן להפוך את יאהו לתאגיד שונה לחלוטין, מכל הבחינות: אסטרטגית, ניהולית, ארגונית, פיננסית, מקצועית. מאייר מעולם לא עשתה דבר כזה בחייה - היא רק ניהלה של צוותים שפיתחו מוצרים טובים, בחברה שלא ידעה כישלונות שהשפיעו על רווחיותה.
דירקטוריון יאהו אולי מאמין שמאייר יכולה לפתח מוצרים טובים שיחזירו את הקהל של יאהו. זוהי החלטה שגויה: יאהו הוא מותג אינטרנט שעבר מן העולם, וציבור הגולשים מעוניין להכיר מותגים חדשים. אנשי יאהו האמינו שהם יישארו גדולים לנצח - והם טעו בצורה מרהיבה. ליאהו אין מה להציע עוד, הוא צריך להיעלם בהדרגה.
אין דבר יותר שוביניסטי מאשר להתייחס למאייר בתור אמא-לעתיד שנדחפה לתפקיד בכיר, בניגוד לשיקול דעת מאוזן ובריא. היא קרייריסטית מושבעת, ולא יכולה לפעול אחרת. אם היתה אדם ממוצע או שגרתי, לא היתה מגיעה להישגים המקצועיים הנדירים שהצליחה להגיע אליהם בגוגל. לא ברור מה מניע אותה להמשיך כך, אבל כנראה שמדובר באדם יוצא דופן מכל הבחינות.
ועם זאת, קשה שלא לתהות מדוע אדם שהצליח להגשים את עצמו בכל כך הרבה דרכים שונות בחייו, נוטל על עצמו משימה אכזרית כל כך, דווקא בתקופה שאמורה להיות הרגועה, הטבעית והאינטימית ביותר בחייו - הכניסה לאימהות. במובן הזה, מאייר איננה אישה מעוררת קינאה - רק רתיעה ותמיהה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה