גלעד שליט: חייל חטוף או חייל שבוי?

ע"פ גוגל, יש לפחות 40,000 אזכורים של המונח "החייל החטוף" ברשת. זאת לעומת פחות מ-3,000 אזכורים של המונח "החייל השבוי". מנועי החיפוש משקפים נכונה את השגיאה הנפוצה של הישראלים בקשר לפרשת גלעד שליט

הייתם מצפים מן העיתונים להיות עקביים בסוגיית מעמדו של גלעד שליט בתור חייל שבוי? ובכן, חיפוש מהיר בגוגל מגלה שאין עקביות, אלא בלבול רב, חלקו מכוון. תורמים לכך כלי התקשורת המקומיים, המפיצים את המונח השגוי ("החטוף") בלי הסתייגות נאותה, ובכך מקבעים בדעת הקהל הישראלית טעות חמורה בהבנת הסיפור הפוליטי, המשפטי והתקשורתי.

התקשורת הישראלית נסחפת
ב-nrg למשל יש 4,930 אזכורים של "החייל החטוף" לעומת 226 אזכורים של "החייל השבוי". רוב עורכי וכתבי nrg מאמינים שהוא חטוף (הרייטינג של החטוף טוב יותר מזה של השבוי), אבל מדי פעם חומקת להם האמת בין האצבעות.

המצב ב-ynet דומה: גוגל מצא 18,000 אזכורים של "החייל החטוף", ורק 140 אזכורים ל"החייל השבוי". מעניין במיוחד למצוא מאמר דעה שמדגיש בפני עורכי ynet שגלעד שליט אינו חטוף אלא שבוי. את שורשי הקונספציה ה"חוטפנית" אפשר לגלות במוסף מיוחד שהעלה ynet תחת הכותרת הבומבסטית "חטוף בעזה".

לפעמים נדמה שהעורכים של ynet מבולבלים כל כך, עד שהם עצמם לא מבינים את ההבדל בין חטיפה ובין שבי: בכתבה על אחותו של עומר סוואעד מופיעה בכותרת "חטוף", ובגוף הכתבה הוא חוזר להיות "שבוי". ספק רב אם במערכת ynet טרחו להדריך את כל הכתבים והעורכים על משמעות ההבדל בין המונחים, וזאת למרות שאף אחד מהם לא היה מעלה בדעתו לכתוב את המשפט השגוי הבא: "קבוצת טרוריסטים, רובם סעודים, הצליחו לשבות שלושה מטוסים אמריקניים ב-11 בספטמבר 2001". מטוסים אזרחיים אכן ניתן לחטוף, בעוד שחיילים בפעולה צבאית ניתן אך ורק לשבות.

אחד משיאי הבלבול של ynet נמצא בכתבה על ספר תורה למען גלעד שליט: "...ולזכות החייל השבוי גלעד שליט, שנחטף במהלך שירותו בגדוד...". רק בישראל יכול חייל להיחטף במהלך שירותו, ואז ליפול בשבי לאחר חטיפתו.

לאחר ההכרזה על עסקת שליט, באוקטובר 2011, הופיעה כותרת ב-ynet שמתמצתת את מסך הערפל בין מושג החטיפה ומושג השבי: "החוטפים: לעולם לא נגלה איך הוחזק שליט בשבי". אז אם אכן מדובר בשבי, הרי שאלו "שובים" סטנדרטיים ולא "חוטפים" פליליים. ומכיוון שאי אפשר לומר "לא נגלה איך הוחזק שליט בחטף" או "לאחר החטיפה", מנסים ב-ynet, כמו ברוב כלי התקשורת הישראלים, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: החמאס הוא "רע" מכיוון שהוא "חוטף", אבל אין מה לעשות, גלעד שליט היה "בשבי" לפני ששוחרר, ולא בשום מקום אחר.

אפילו ב"הארץ" יש 174 אזכורים ל"החייל השבוי", אך 784 אזכורים ל"החייל החטוף". מערכת העיתון לאנשים חושבים טרם החליטה מהו מצבו המשפטי של שליט ודומיו. אולי הגיע הזמן לתדריך מערכתי.

ב"מאקו" (mako.co.il) של שידורי קשת - אותה מחלה: 179 אזכורים ל"החייל השבוי" לעומת 2,700 ל"החייל החטוף". היחס בין טעות לדיוק הוא 1:15, במקרה של מאקו, הרייטינג הכריע לטובת הריגוש הסנסציוני שבחטיפה "מהסרטים", לעומת השעמום של השבי הצבאי האפור.

ב"פייסבוק" יש יחס קיצוני יותר (1:53) בין השבוי (אזכור נכון אחד בלבד) ובין החטוף (53 שגיאות). זה מעיד על היחס העממי לסיפור, יותר מאשר על כלי תקשורת מקצועי מסוים.

הגדיל לעשות אתר רשות השידור (iba.org.il): אפס אזכורים ל"החייל השבוי" לעומת 93 אזכורים ל"החייל החטוף". הפטריוטיזם הממלכתי מעדיף התבכיינות בסגנון "חטפו לי ילד חמוד וחייכן" מאשר ההתפכחות הצבאית של "החייל שלנו בשבי, כמו הרבה חיילים בהיסטוריה".


בין השוגים המעניינים בנושא אפשר למצוא את "גלעד שליט - אתר צבא החברים" (gilad.org) המציין בעמוד הבית שלו את המונח השגוי ("החייל החטוף"). זה כמובן לא מפריע לעורכי האתר להתייחס לביטוי הנכון ("החייל השבוי") ב-47 אזכורים, ע"פ גוגל כמובן. זאת לעומת 29 אזכורים ל"החייל החטוף". שימו לב - ל"שבוי" יש רוב כאן.

בואו נניח לתקשורת, ונעלה ירושלימה, אל אתר משרד ראש הממשלה (pmo.gov.il): גוגל איתר 93 אזכורים ל"החטוף" באתר שאמור לייצג גוף בכיר המוסמך לנהל עסקת חילופי שבויים.

למרבה הפלא, הנווט רון ארד זוכה לתואר "השבוי" (6 אזכורים), אבל שליט לא. מדוע רון ארד נפל בשבי, אך גלעד שליט נחטף? מה ההבדל? הרי רון ארד היה נווט קרבי שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-1986, ארגון שאינו שונה בהרבה מחמאס. ב-2008 הודיע חיזבאללה שרון ארד אינו בחיים, אך מעולם לא כינתה אותו התקשורת "הנווט החטוף".

אולי זה גילו הצעיר של גלעד שליט, ודרגתו הנמוכה (רב"ט), לעומת רון ארד, שהיה סרן בזמן נפילתו בשבי, וסגן אלוף בעת הכרזתו כחלל צה"ל.

התקשורת הבינלאומית מדייקת

בעולם, לעומת זאת, המצב הפוך: בהקשר של גלעד שליט, יש יותר איזכורים למונח "שבוי" (או "נמצא בשבי") באנגלית, בהשוואה למונחי חטיפה (או 'חטוף'). באנגלית, המונח kidnap כולל בתוכו את המילה "ילד" (kid) ולכן קשה יותר, מבחינה פסיכולוגית, לטעות. התקשורת הבינלאומית מתייחסת אל שליט כפי שאכן ראוי להתייחס אליו: לוחם שנשלח מטעם צבא של מדינה מסודרת, ושנשבה (Held Captive) במהלך לחימה.

באנצי' ויקיפדיה הבינ"ל (הערך של גלעד שליט באנגלית) אין התייחסות כלשהי למושג החטיפה (מלבד ציטוט של צד שלישי), והוא מוגדר -- בצדק לגמרי - בתור "שבוי" (Captive). שוביו של שליט מוגדרים בתור "captors" ולא בתור "חוטפים" (kidnappers). כל נושא החטיפה שייך לתחום האזרחי, למשל: עיתונאי אמריקני שנחטף באפגניסטן על ידי מיליציה מוסלמית.

"ויקיפדיה" באנגלית טורחת גם להזכיר כי יום אחד לפני נפילתו בשבי של שליט, פלשה ישראל לעזה ועצרה שני פלשתינאים (שני אחים ממשפחת מועמר) בנסיבות דומות - פעולה המהווה חטיפה לכל דבר ועניין, כיוון שמדובר באזרחים ולא בחיילים.

ב"ויקיפדיה" העברית, לעומת זאת, מוגדר שליט כ"חטוף", אך הערך סובל מסכיזופרניה לשונית: תחת כותרת-המשנה "תנאי השבי" (ולא "תנאי החטיפה") נכתב המשפט המסקרן הבא: "מאז נחטף גלעד שליט, תנאי החזקתו בשבי אינם ידועים". ההגיון אומר שאם אדם נחטף, הוא לא נמצא בשבי. כמה שורות אחר כך, נכתב "מאז שנפל בשבי...".

עורכי הערך "גלעד שליט" של "ויקיפדיה" בעברית מתבקשים להחליט: האם החייל נחטף, נשבה, נפל בשבי או נמצא בשבי - או כולם יחד. גלעד שליט עצמו מצוטט בערך שלו ב"ויקיפדיה" כמגדיר את עצמו בתור "חייל צה"ל במשימה צבאית" - ולא אזרח שנחטף על לא-עוול בכפו. ואם גלעד שליט עצמו חושב שהוא שבוי, מדוע החליטה דעת הקהל להנמיך אותו לדרגת חטוף?

זאת להבדיל מהחטוף נחשון וקסמן - שאכן נחטף כיוון שעמד (אמנם לבוש מדים) בצומת תנועה, מחוץ לבסיס ובלי קשר למאמץ לחימה כלשהו. שליט, לעומתו, היה בתוך עמדה צבאית באיזור רצועת עזה (השולטת על שטח כבוש), ואף נפגע במהלך לחימה ישירה מול לוחמי חמאס, לחימה שבמהלכה נהרגו לוחמים נוספים, משני הצדדים. כזכור, הכוח השובה (חמאס) נבחר בבחירות דמוקרטיות שהתקיימו בפיקוח בינלאומי מחמיר, והוא מייצג את רובו של העם הפלשתינאי כיום.

מעמדם של שבויי מלחמה
לגלעד שליט היה הרבה מזל שנשבה ולא נהרג בקרב (מי זוכר את סגן חנן ברק ואת פבל סלוצקר?) - וזאת כיוון שהעניין מוסדר בחוק. גם לוחמי גרילה וכוחות תת-צבאיים (Para-Military), שאינם מייצגים מדינות מסודרות או גופים צבאים קונבנציונליים, "מכוסים" על ידי החוק והמשפט.

מעמדם של שבויי מלחמה (POW, קיצור ל-Prisoners of War) מוגדר בחוק, וקיימות אמנות בינלאומיות (למשל, אמנת ז'נבה) העוסקות בנושא. זה ההבדל המרכזי בין שבויים של צבאות וכוחות גרילה, ובין חטופים אזרחיים, שהם בד"כ עוברי אורח תמימים, ילדים, נוסעי מטוס, עיתונאים, דיפלומטים, שגרירים או אנשי עסקים.

למרבה הפלא, על פי החוק הבינלאומי, גם אזרחים יכולים להיחשב "שבויי מלחמה", אם נשבו במהלך לחימה על ידי אחד הצדדים המעורבים בלחימה. לפיכך, אין הרבה משמעות לעובדה שגלעד שליט הוא חייל בצבא ההגנה לישראל - גם אם היה נשבה בידי החמאס בעודו אזרח, במהלך פעולה מלחמתית, מעמדו כשבוי מלחמה היה זהה.

רק כדי לשים את פרשת שליט בפרופורציה היסטורית מתאימה, בין השנים 1941-1945 נפלו כ-5,700,000 חיילים סובייטים בשבי מעצמות הציר (גרמניה ושותפותיה); לא פחות מ-3,300,000 מתוכם מתו בשבי, בתנאים נוראיים ובניגוד לחוק. גם החיילים הסובייטים שהצליחו להשתחרר מן השבי, הוגדרו כ"בוגדים" על ידי הרוסים עצמם, נשלחו למחנות מאסר ("גולאג") או הוקאו מן החברה הסובייטית.

אם המונח "קהל שבוי" מתאר מצב שבו קבוצת אנשים נחשפת למסרים בזמן שהיא מבלה זמן מסוים במקום מסוים, הרי שבפרשת גלעד שליט אפשר לדבר על "קהל חטוף" - ציבור ישראלי שתבונתו ושיקול דעתו "נחטפה" על ידי ערוצי הטלוויזיה המסחריים, תחנות הרדיו הציבוריות-ממשלתיות, הטבלואידים והעיתונים היומיים, אתרי האינטרנט המתפרנסים מפרסום, וכל מי שמצטרף לחגיגה הכאילו-פטריוטית על חשבון בטחונו האישי של הציבור.

ההתייחסות הישראלית אל גלעד שליט, החייל השבוי, בתור "חטוף" משרתת כמה מטרות:
1) היתממות באשר למעמדו של שליט בתור חייל קרבי, המשרת צבא כיבוש
2) מניפולציה מכוונת של מכונת תעמולה המעוניינת להעמיד פני קורבן ("הקוזאק הנגזל")
3) צעד פוליטי לגיוס דעת הקהל העממית (בעיקר אנשים ללא השכלה משפטית) באמצעים ציניים
4) התנערות משפטית מדיני הלחימה, האמנות הבינלאומיות והמשפט הבינלאומי בכללותו
5) טריק לשוני שמטרתו יצירת סערות רגשות בקרב אימהות ואבות, על חשבון הביטחון הלאומי

שליט שוחרר מן השבי ב-18 אוקטובר 2011, לאחר 5 שנים ו-4 חודשים (1,941 יום) בשבי החמאס. עסקת שליט נחשבת לשנויה במחלוקת. נתניהו הסכים לבצעה למרות שסתרה כל מה שאמר וכתב עשרות שנים קודם לכן. חלק ממשוחררי עסקת שליט חזרו לטרור והרגו ישראלים.

במבצע 'צוק איתן' (המלחמה בעזה בקיץ 2014), כמעט ונפלו בשבי כמה חיילים. המפורסם מכולם הוא סג"מ הדר גולדין, שנהרג בבוקר יום שישי, 1 אוגוסט 2014, במהלך פעילות לאיתור מנהרות ברפיח. ביום זה לא היה ברור אם אכן נפל בשבי על ידי חמאס, או לא. הצבא הפגיז את השטח ב"נוהל חניבעל" שגבה עשרות קורבנות חפים מפשע, כדי למנוע תרחיש של "גלעד שליט 2".

גם בתקרית גולדין (שהתברר כי היה קרוב משפחה של שר הבטחון משה יעלון), התקשורת הרבתה להשתמש במונח "חייל חטוף" למרות שגם כאן היה ברור לגמרי שחמאס מנסה לשבות חיילים כדי לנהל עסקאות רציניות, מורכבות ושנויות במחלוקת לשחרור אסירים עם ישראל.

[פוסט זה פורסם ב-4/10/2009 ועודכן שוב ב-14/10/2011 וב-11/9/14]