מתי נולדו הקישורים הממומנים? רבים עדיין מאמינים שהיה זה גוגל אשר המציא את השיטה, באמצעות השקת מערכת "אדוורדז" בתחילת שנות האלפיים. זהו עדיין אחד המיתוסים הרווחים (והשגויים) בנוגע למהפכנותו של גוגל ומודל הפרסום שממנו הוא שואב 99% מהכנסותיו, המכונה בקיצור PPC - תשלום לפי קליק.
אבל ההיסטוריה של הקישורים הממומנים (פרסום לפי מילות מפתח במנועי חיפוש) החלה, למעשה, הרבה קודם, במונחי זמן-אינטרנט. אנחנו מדברים על 21 בפברואר, 1998. האינטרנט היה שונה. התקופה: שנתיים לפני תום האלף, לפני חרדת באג אלפיים, כאשר לארי פייג' וסרגיי ברין, שני מייסדי גוגל, עדיין לא ידעו איך לעשות כסף ממנוע החיפוש החדשני שהקימו במו-ידם.
העיתונאי האמריקני דני סאליבן מוכר לרבים בתעשיית החיפוש כעורך המגזין המקוון סרץ' אנג'ן ווטש (SEW). סאליבן זכה להיות אחד הראשונים בעולם שדיווחו על המערכת החדשנית של גוטו.קום (GoTo.com), אותה פיתח היזם האמריקני הגאון ביל גרוס.
בכתבה שפרסם סאליבן ב-3 במרץ, 1998, באתר שערך אז (Search Engine Watch), כשבועיים אחרי השקת המערכת של גוטו (GoTo), חשף את ההגיון הבסיסי של שיטת מכרז הקליקים: "...המערכת מאפשרת למפרסמים להשתתף במכרז על מיקום במנועי חיפוש...אלו שמוכנים לשלם יותר, יזכו למיקום טוב יותר...".
ביל גרוס מצוטט בכתבה כך: "זוהי יריית הפתיחה בדרך להפוך את מנועי החיפוש מ'דפים לבנים', כמו בספרי טלפונים, ל'דפי זהב' של מודעות". חבל ש"דפי זהב" הישראלים לא הקשיבו כבר אז לדבריו הנבואיים של גרוס.
סאליבן לא הסתיר את חששו מן המודל החדש, לפיו מי שמשלם יותר מגיע למקום הראשון. הוא טען שלמערכת יש הגיון כלכלי, שיכול גם לספק תמריץ שלילי עבור ספאמרים שמנסים להתל במנועי החיפוש. עם זאת, סאליבן עצמו הודה שיש מקום לפרסום בתוצאות החיפוש. הסייג היחיד, בעיניו, הוא שהפרסום הזה צריך "להיעשות כמו שצריך".
בכתבה שפורסמה ב-CNET רק 3 ימים לפני השקת המערכת (בתאריך18/2/98), כתב ג'ף פלין את המשפט החכם הבא: "חלק מהצרכנים אולי יירתעו מן השיטה, אבל המפרסמים בוודאי יאהבו אותה, כי היא יוצרת פוטנציאל לפרסום ממוקד יותר באינטרנט - מפתח לרווחיות בת-קיימא עבור חברות אינטרנט רבות".
מדהים לקרוא שכבר ב-1998, חברת טויוטה רכשה את מילת המפתח הפופולרית 'מכוניות' במחיר המצחיק של 2 סנט לקליק. כיום, המילה הזאת שווה הרבה יותר (יותר מפי 50). בחישוב פשוט, המחיר זינק בלמעלה מ-5,000% תוך 9 שנים. טויוטה עשתה עסק מעולה כשנכנסה ל"גוטו" כבר בתחילת 1998, הרבה לפני רוב מפרסמי העולם."איזו השפעה תהיה למנוע חיפוש כמו גוטו על מנועי חיפוש אחרים? כנראה קטנה", ניסה סאליבן לנבא במרץ 1998. אוי, כמה שהוא טעה. אנשי גוגל למדו היטב את המודל של גוטו, קראו את מסמכי הפטנט (US6269361) שהגישה גוטו ב-28 למאי 1999, ושיכללו את המודל. הם הוסיפו לו מרכיב של רלוונטיות, איכות ופופולריות שכפוף לאחוזי הקלקות, המכונה בלעז CTR. גוגל הפכו את המערכת שלהם (AdWords) לתזרים מזומנים של מיליארדי דולרים - מקור ההכנסה הראשי של תאגיד גוגל בעולם עד רגע זה.
הציטוטים של סמנכ"ל בכיר בחברת אקסייט דאז ("לדעתי הצרכן רוצה משהו יותר נקי מתוצאות מסחריות") ושל בכיר אחר בלייקוס דאז ("אני לא חושב שזה מספק ערך למשתמש, בטווח הארוך"), מעידים על הבלבול הרב ששרר אז בתעשיית החיפוש, בעיקר בקרב אלו שהאמינו כי קיימת בעיית הפרדה בין התוכן המערכתי ובין המודעות הפרסומיות.
במאמר שפורסם במגזין Wired במאי 1998, ידעו רוב אנשי התעשייה לפרגן להמצאה של גוטו, במיוחד מנקודת המבט של מפרסמים פוטנציאליים. חלק מהמרואיינים אף אמרו שמנועי החיפוש התמלאו בכל כך הרבה ספאם, עד שרק חוקי השוק יוכלו לתקן את המצב.
היחס לגוטו השתנה במהירות סילונית: כבר ב-1 ביולי 1998, דיווח דני סאליבן על השיטה החדשה כהצלחה גדולה. תוך חודשים ספורים, עלו כאלף מפרסמים שונים על הרכבת המהירה של גוטו. מנכ"ל גוטו דאז, ג'פרי ברואר, סיכם את התורה כולה במשפט קטלני אחד: "לצרכנים לא איכפת מאיפה מגיעות התוצאות ואם מישהו שילם עליהן, כל עוד תוצאות החיפוש נראות להם רלוונטיות".
אז גוטו היתה חלוצת הקישורים הממומנים, ולא גוגל. מערכת אדוורדס של גוגל הושקה רשמית בתאריך 23 אוקטובר 2000. זהו פער של למעלה משנתיים. בתחילת 2002 הגישה גוטו, הפעם תחת המותג החדש (אוברצ'ור) תביעות נגד גוגל ונגד פיינדווט (findwhat), על אותו בסיס בדיוק: "גנבתם לנו את הפטנט". הפרת הפטנט של גוגל הסתיימה בפשרה חשאית מחוץ לכתלי בית המשפט.
גוגל הסכימה לשלם ליאהו (הבעלים של אוברצ'ור, השם החדש של גוטו) 2.7 מליון מניות תמורת סגירת התיק. יאהו התפשרה עם גוגל על סכומים שהיתה חייבת לה ממילא. גוגל קיבלה רשיון נצחי להשתמש בפטנט, וכבר היתה לה קופת מזומנים מרשימה כדי להיפטר מהשטויות של יאהו, בלי לפגוע בצמיחת החברה.
ביל גרוס, ממציא מודל ה"תשלום לפי קליק" במנועי החיפוש, נותר מתוסכל עד היום. למרות שהוא יזם מצליח מאוד, ומליונר לא קטן בזכות עצמו - את הקרדיט על המצאתו הגדולה ביותר הוא לא קיבל. בספרי ההיסטוריה הדיגיטליים של האינטרנט קיבלה גוגל את כל הקרדיט על השיטה, שהוא פיתח, השיק והפך למיינסטרים. מבחינתו של גרוס, הפשרה של יאהו עם גוגל הפכה את אוברצ'ור ליצור חלש הרבה יותר.
לאור העובדה שגוגל פשוט גנבה את הפטנט הגאוני של ביל גרוס, הרי שאם יש צדק בעולם, גרוס צריך לקבל כמה פרסים נאים על מפעל חיים דיגיטלי מאיגודי-אינטרנט רבים ברחבי העולם. הוא עדיין ממתין.
[פורסם במקור ב-14/01/2007]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה