אחרי אילנה דיין, הגיע תורו של יאיר לפיד לעשות יחסי ציבור ל"גוגל". בתוכנית "אולפן שישי" הוא בחר לארח את סרגיי ברין, אחד משני מייסדי גוגל. הוא שאל הרבה שאלות, חלקן טובות, אבל לא קיבל מסרגיי, שועל ראיונות משופשף, שום תשובה מעניינת באמת.
לפיד ניסה את הטכניקה הידועה שלו, "מחמאות דמויות-שאלות": במקום לשאול את המרואיין משהו ספציפי, קונקרטי, שעליו אפשר לענות בצורה מדויקת, הוא בוחר להוסיף סימן שאלה למחמאה ישירה. כמו למשל: "האם אתה חושב מחשבות בסגנון האם שיניתי את העולם?", או "האם גוגל היא חברה בעלת אופי יהודי?", או "קראתי שאמא שלך רוצה שתסיים את הדוקטורט" (ואכן, ייבגניה ברין, אקדמאית יוצאת מוסקבה, קוראת לחברה 'גוגל-שמוגל' בזלזול רב, למרות הישגיו של בנה).
לכל השאלות הללו יש מימד של חנופה מסתערת, של נסיון להכניס את המרואיין למצב של מבוכה מחוייכת, ועל ידי כך אולי לקבל משהו מעניין בתמורה. זה אולי עובד על פוליטיקאים, אבל לא על גאון מחשבים יבש כמו סרגיי ברין. הוא לא מוכר קסם אישי, אלא אינטלקט נקי, כוח טכנולוגי וגיבוי של תאגיד ענק.
רוב השאלות של לפיד קיבלו, כמצופה, תשובות קרות, מכאניות, כמעט אוטומטיות. ברין מחמיא למדינת ישראל ולרוח החלוצית שלה, מסביר שגוגל הוא תוצר של עבודה קשה והדרגתית, מנסה לחשוב כל הזמן איך אפשר לעשות דברים טוב יותר, ובאופן כללי מאמין שאושר היא מטרה חשובה בחיים. שום דבר חדשותי לא היה בראיון הזה. ולא פלא: רוב השאלות של לפיד היו אישיות, לא ענייניות.
כאשר לפיד שואל על הפגיעה של גוגל באנונימיות של המשתמשים, כמו אילנה דיין, הוא מתקשה לרדת לפרטים טכניים ולהציב מול ברין כמה שאלות מציקות. ברין הצליח לחמוק מן המוקש הזה בקלות רבה, בעיקר בגלל שלפיד לא עשה את שיעורי-הבית שלו (מה קורה כאשר אדם גר לבדו בבית, ויש לו חשבון רשום בגוגל?). עצוב לראות איך לפיד ודיין לא מסוגלים להבין את מה שהם שואלים, אלא פשוט מקריאים מן התחקיר.
הנה כמה מן השאלות שלא נשאלו בראיון לפיד-ברין:
"לא יעזור כלום, יש אנטישמיות בעולם"
לפיד הצעיר נכנס לנעלי אביו (יוסף "טומי" לפיד) כשהוא מדבר על תוצאת החיפוש של jewatch המופיעה במקום ה-3 על החיפוש jew בגוגל. ברין לא מתרגש מהנושא הלעוס הזה, מדבר על כך שאי אפשר לשנות ולעוות את התוצאות של גוגל משיקולים זרים, ומסביר שלא יעזור כלום, יש אנטישמיות בעולם. מישהו צריך להזכיר למר לפיד: מדובר בסיפור שפורסם לראשונה ב-2004. עברו למעלה מארבע שנים. די לחמם אטריות קפואות.
אפילו כאשר לפיד נכנס, בפעם האלף לסוגייה השחוקה של "מקום העבודה הכי טוב בעולם, או כלוב זהב?", הוא לא מצליח לעשות דבר מלבד לשאול. ברין עונה תשובה חסרת משמעות ("אנחנו רוצים שיעבדו קשה, אבל לא בצורה מטורפת"), וללפיד פשוט אין מה לענות בשלב הזה. הוא בא לקרוא מן הדף, לא להתמודד, להקשות או להציג עובדות. הוא לא מכין לעצמו שאלה שנייה באותו נושא, ופשוט נכנע לתשובות היחצ"נות של ברין, רק כדי לעבור לסעיף הבא בתפריט הקליל.
סוף הראיון מסמל את רוחו הכללית: לפיד החליט להביא שאלה מאמא שלו, שאין לה שום מושג בגוגל, אינטרנט וטכנולוגיה. "האם אתה מאושר?", שואל לפיד, כולו קורן וזורח על כך שזכה לשרת את אמו בטלוויזיה. האם סרגיי ברין מספיק טיפש כדי להגיד "לא, אני לא מאושר, אני ממש בדיכאון"? האם הוא יספר לנו על התמכרות לסמים, על לילות בלי שינה, על פיטורי עובדים, על לחצים של משקיעים, על קריסת המנייה בוול-סטריט, על חרדות מכישלון, על פרוזאק או על נסיון התאבדות? לא, להיפך. לפיד לא שאל, הוא סתם החניף. מי צריך לדעת שברין הוא חובב מצנחי רחיפה? מה זה בכלל קשור לגוגל? זוהי רכילות זולה של צהובונים.
נשאלת השאלה: מדוע לתת למנחים של ערוץ שתיים לראיין בכירים בגוגל, כאשר אין להם מושג וחצי-מושג במה הם מתעסקים, מעבר לתחקיר הפשטני שהוכן עבורם מראש? ולמה גלמי-אינטרנט כמו יאיר לפיד או אילנה דיין חושבים שיש להם את היכולת המקצועית להתמודד עם נושאים מורכבים כל כך, דווקא בתוכניות עממיות שזוכות לרייטינג כל כך גבוה?
התשובה: מדובר באשלייה של עיתונות. הראיון עם ברין היה אירוח בידורי, כמעט ברמה של מפגש משפחתי בסלון משפחת כהן ברעננה. יש חוזה בלתי-כתוב: לא יישאלו שאלות קשות, ובתמורה לא יימסר מידע מעניין לציבור המשתמשים של גוגל. העסקה היא "אתה תיתן לי רייטינג, ואני אעשה לך חיים קלים". לפיד מרוויח כסף מפרסומות. ברין מרוויח דרך המנייה. הצופה לא מרוויח דבר. צופי "אולפן שישי" קיבלו מסך-עשן, המכסה על העובדות הלא-תמיד-נעימות של סיפור גוגל.
לפיד ניסה את הטכניקה הידועה שלו, "מחמאות דמויות-שאלות": במקום לשאול את המרואיין משהו ספציפי, קונקרטי, שעליו אפשר לענות בצורה מדויקת, הוא בוחר להוסיף סימן שאלה למחמאה ישירה. כמו למשל: "האם אתה חושב מחשבות בסגנון האם שיניתי את העולם?", או "האם גוגל היא חברה בעלת אופי יהודי?", או "קראתי שאמא שלך רוצה שתסיים את הדוקטורט" (ואכן, ייבגניה ברין, אקדמאית יוצאת מוסקבה, קוראת לחברה 'גוגל-שמוגל' בזלזול רב, למרות הישגיו של בנה).
לכל השאלות הללו יש מימד של חנופה מסתערת, של נסיון להכניס את המרואיין למצב של מבוכה מחוייכת, ועל ידי כך אולי לקבל משהו מעניין בתמורה. זה אולי עובד על פוליטיקאים, אבל לא על גאון מחשבים יבש כמו סרגיי ברין. הוא לא מוכר קסם אישי, אלא אינטלקט נקי, כוח טכנולוגי וגיבוי של תאגיד ענק.
רוב השאלות של לפיד קיבלו, כמצופה, תשובות קרות, מכאניות, כמעט אוטומטיות. ברין מחמיא למדינת ישראל ולרוח החלוצית שלה, מסביר שגוגל הוא תוצר של עבודה קשה והדרגתית, מנסה לחשוב כל הזמן איך אפשר לעשות דברים טוב יותר, ובאופן כללי מאמין שאושר היא מטרה חשובה בחיים. שום דבר חדשותי לא היה בראיון הזה. ולא פלא: רוב השאלות של לפיד היו אישיות, לא ענייניות.
כאשר לפיד שואל על הפגיעה של גוגל באנונימיות של המשתמשים, כמו אילנה דיין, הוא מתקשה לרדת לפרטים טכניים ולהציב מול ברין כמה שאלות מציקות. ברין הצליח לחמוק מן המוקש הזה בקלות רבה, בעיקר בגלל שלפיד לא עשה את שיעורי-הבית שלו (מה קורה כאשר אדם גר לבדו בבית, ויש לו חשבון רשום בגוגל?). עצוב לראות איך לפיד ודיין לא מסוגלים להבין את מה שהם שואלים, אלא פשוט מקריאים מן התחקיר.
הנה כמה מן השאלות שלא נשאלו בראיון לפיד-ברין:
- האם מונופלים הם דבר טוב? אז למה גוגל הוא מונופול בשוק החיפוש?
- האם משרד המשפטים האמריקני צריך להכריז על גוגל בתור מונופול, ולהגביל את החברה?
- האם העסקה של גוגל עם יאהו תיצור מצב שבו יהיה רק שחקן גלובלי אחד בשוק הפרסום במנועי חיפוש?
- רבים מן העובדים בגוגל מועסקים במשרות זמניות. מדוע לא לתת להם מעמד שווה לשאר השכירים?
- הונאת קליקים ברשת התוכן של גוגל הגיעה לשיעור של למעלה מ-20%. איך תפתרו מצב זה?
- גוגל לא מצליחה לכבוש את השוק הסיני. למה לא לוותר ולאפשר לסינים לעבוד עם מנוע חיפוש מקומי?
- מדוע אין גוגל סוריה? גוגל איראן? גוגל עירק? גוגל צפון-קוריאה?
- הוגשה נגדכם לאחרונה תביעה על הטעיית מפרסמים, בגלל הוספה אוטומטית אל רשת התוכן גם כאשר המשתמש לא הציע מחיר. למה שלא תתנצלו, תתקנו את הבעיה ותפצו את המפרסמים?
- המשתמשים לא רוצים שגוגל תתעד את החיפושים שלהם. למה אתם מתעקשים לעשות זאת?
- מדוע גוגל נכנסת לשוק הפרסום בעיתונים המודפסים, אם אחרי הכל מדובר בחברת-אינטרנט?
- מדוע גוגל ישראל בכלל לא מופיעה על המפה של משרדי גוגל בעולם?
- למה קניתם את יוטיוב? איך זה משרת את הנגישות למידע חשוב בעולם, כאשר רוב יוטיוב הוא בידור זול, קליפים או הפרות של זכויות יוצרים?
- גוגל חדשות ספגה לא מעט תביעות וביקורת על כך שמדובר בהעתקה של חדשות ללא תשלום. איך תפצו את כלי התקשורת שלמעשה מפרנסים את השירות שלכם?
- למה אתם מנסים להתחרות באנציקלופדיית ויקיפדיה עם הפרויקט "knol", במקום לתרום לה ישירות ובכך להגשים את חזון החברה, להפוך את המידע בעולם לנגיש? [עדכון: Knol ייסגר באוקטובר 2012]
- רשת הבלוגים של גוגל (blogger) עמוסה בפיראטיות, פורנוגרפיה וספאם - איך תפתרו את הבעיה?
- גוגל אדסנס מעודד אנשים להעתיק תכנים של אחרים כדי להרוויח כסף. איך תעצרו את התופעה?
- גוגל התנגדה ל"באנר" כשיטת פרסום. עכשיו היא מעודדת מפרסמים להשתמש בהם. איך זה מסתדר?
"לא יעזור כלום, יש אנטישמיות בעולם"
לפיד הצעיר נכנס לנעלי אביו (יוסף "טומי" לפיד) כשהוא מדבר על תוצאת החיפוש של jewatch המופיעה במקום ה-3 על החיפוש jew בגוגל. ברין לא מתרגש מהנושא הלעוס הזה, מדבר על כך שאי אפשר לשנות ולעוות את התוצאות של גוגל משיקולים זרים, ומסביר שלא יעזור כלום, יש אנטישמיות בעולם. מישהו צריך להזכיר למר לפיד: מדובר בסיפור שפורסם לראשונה ב-2004. עברו למעלה מארבע שנים. די לחמם אטריות קפואות.
אפילו כאשר לפיד נכנס, בפעם האלף לסוגייה השחוקה של "מקום העבודה הכי טוב בעולם, או כלוב זהב?", הוא לא מצליח לעשות דבר מלבד לשאול. ברין עונה תשובה חסרת משמעות ("אנחנו רוצים שיעבדו קשה, אבל לא בצורה מטורפת"), וללפיד פשוט אין מה לענות בשלב הזה. הוא בא לקרוא מן הדף, לא להתמודד, להקשות או להציג עובדות. הוא לא מכין לעצמו שאלה שנייה באותו נושא, ופשוט נכנע לתשובות היחצ"נות של ברין, רק כדי לעבור לסעיף הבא בתפריט הקליל.
סוף הראיון מסמל את רוחו הכללית: לפיד החליט להביא שאלה מאמא שלו, שאין לה שום מושג בגוגל, אינטרנט וטכנולוגיה. "האם אתה מאושר?", שואל לפיד, כולו קורן וזורח על כך שזכה לשרת את אמו בטלוויזיה. האם סרגיי ברין מספיק טיפש כדי להגיד "לא, אני לא מאושר, אני ממש בדיכאון"? האם הוא יספר לנו על התמכרות לסמים, על לילות בלי שינה, על פיטורי עובדים, על לחצים של משקיעים, על קריסת המנייה בוול-סטריט, על חרדות מכישלון, על פרוזאק או על נסיון התאבדות? לא, להיפך. לפיד לא שאל, הוא סתם החניף. מי צריך לדעת שברין הוא חובב מצנחי רחיפה? מה זה בכלל קשור לגוגל? זוהי רכילות זולה של צהובונים.
נשאלת השאלה: מדוע לתת למנחים של ערוץ שתיים לראיין בכירים בגוגל, כאשר אין להם מושג וחצי-מושג במה הם מתעסקים, מעבר לתחקיר הפשטני שהוכן עבורם מראש? ולמה גלמי-אינטרנט כמו יאיר לפיד או אילנה דיין חושבים שיש להם את היכולת המקצועית להתמודד עם נושאים מורכבים כל כך, דווקא בתוכניות עממיות שזוכות לרייטינג כל כך גבוה?
התשובה: מדובר באשלייה של עיתונות. הראיון עם ברין היה אירוח בידורי, כמעט ברמה של מפגש משפחתי בסלון משפחת כהן ברעננה. יש חוזה בלתי-כתוב: לא יישאלו שאלות קשות, ובתמורה לא יימסר מידע מעניין לציבור המשתמשים של גוגל. העסקה היא "אתה תיתן לי רייטינג, ואני אעשה לך חיים קלים". לפיד מרוויח כסף מפרסומות. ברין מרוויח דרך המנייה. הצופה לא מרוויח דבר. צופי "אולפן שישי" קיבלו מסך-עשן, המכסה על העובדות הלא-תמיד-נעימות של סיפור גוגל.
3 תגובות:
הם יודעים שרוב הצופים לא יבחינו בהבדל בין שאלות חנופה לעבודה עיתונאית.
השאלה שבאמת נשאלת היא למה אתה מצפה מיאיר לפיד לסטנדרטים עיתונאיים.
בטור האחרון שלו ב 7 ימים לפיד התייחס לסרגיי ברין וקרא לתופעה מאחוריו "לא מוסרית".
למי שמתעניין, הנה תשובתי:http://www.alonnir.com/blog/?p=93
הוסף רשומת תגובה