עוד לא נרגענו מן הטעות המתוקשרת בפוסט חג הפסח של לפיד, בו כתב בטעות שהפילוסוף זנון חי במאה ה-16 (למעשה נולד ב-430 לפני הספירה, פחות או יותר) - הגיע תורו של הסופר הקולומביאני הגדול, גבריאל גרסייה מארקס, להביך את מס' 2 בממשלת נתניהו.
כה כתב הסופר והשר יאיר לפיד ב-18/4/14 בפייסבוק, בשעה 1:00 אחרי חצות:
"הוא תמיד התייחס למוות כאל סיכון מקצועי בלתי נמנע."
(גבריאל גרסיה מארקס, 1927-2014, "כרוניקה של מוות ידוע מראש")
וכך נראה הפוסט, שהוא למעשה כרוניקה של טעות ידועה מראש (צילום-מסך מפייסבוק):
מדוע ציטט לפיד את הספר הלא-נכון?
אולי זו השעה המאוחרת, ואולי זה הצער העמוק על אובדן אחד מגדולי הסופרים.
אולי זה המשבר סביב הפלסטינים, אולי אלו מחירי הדירות שמסרבים לרדת.
כך או כך, יאיר לפיד שוב שגה, וגם לא טרח להתעדכן בטעותו, ולערוך מחדש את הפוסט.
המשפט שציטט לפיד אינו מופיע בספר "כרוניקה של מוות ידוע מראש" מ-1981.
הוא הופיע בספר אחר של מארקס, "גנרל במבוך", שיצא לאור ב-1989.
יוסי גורביץ עלה על הטעות, אני מביא כאן את ההוכחה.
חיפוש פשוט מאוד ב"גוגל ספרים" מביא את השורה המיוחדת הזאת, מתוך הספר של Marquez.
כפי שאפשר לראות, המשפט הבא אכן הופיע ב-"גנרל במבוך" (באנגלית - "הגנרל במבוך שלו"):
"He always considered death an unavoidable professional hazard"
המשפט, כפי שהוא ראוי להיכתב על הלורד לפיד: "הוא תמיד התייחס לטעויות כאל סיכון מקצועי יומיומי".
הייתכן שיאיר לפיד מצא דף כמו זה למשל, שבו מופיע הציטוט עם הייחוס השגוי - ופשוט העתיק אותו בלי לחשוב בכלל? אפשר להמר על הכיוון הזה, שמשמעותו: ספק רב אם לפיד קרא את 'כרוניקה של מוות ידוע מראש' או את 'גנרל במבוך'.
חוסר היכולת של יאיר לפיד לכתוב סטטוס אחד בלי שגיאה עובדתית חמורה הפך כבר לסוג של קאלט. כאשר עבד ב'ידיעות אחרונות', היו אלו העורכים המקצועיים של העיתון שהצילו אותו, פעם אחר פעם, מנפילה לבורות של בורות אינסופית. אבל כשהוא נמצא לבדו מול האייפון, רק רוחו של טומי עשויה לסייע.
היו כמה אנשים תמימים שממש האמינו שאחרי הפיאסקו סביב טענתו של יאיר לפיד שלא עשה סמים, ייגמל השר לא רק מסמים אלא גם מזלזול ביכולת איחזור המידע של פייג' וברין.
הבעיה היא שכיום, כאשר כל "גוגל ספרים" כבר נמצא בכיס שלנו בכל עת, קל יותר מתמיד לשאול את השאלות הבאות: האם שר האוצר מודע לקיומו של גוגל? האם הוא מוכן לעשות בו שימוש? ואם הוא ממשיך להסתמך על זכרונו הרעוע (שלא לומר - בוגדני) רק מכוח האינרציה, האם לא הגיע הזמן לעזוב את ההרגל המגונה הזה?
ותודה, כאמור, ל"גוגל ספרים". בדיוק בשביל איתורים עמוקים כאלו, קיימת החברה הזו מלכתחילה.
נ.ב.
כדי שלא יהיה שום ספק באשר לנכונות הציטוט מ'גנרל במבוך', מובאות כאן 2 פסקאות עם ההקשר המלא, כולל אזכור הגנרל עצמו. הפסקאות, אגב, נמצאו באתר אמזון.קום.
נ.ב.
כדי שלא יהיה שום ספק באשר לנכונות הציטוט מ'גנרל במבוך', מובאות כאן 2 פסקאות עם ההקשר המלא, כולל אזכור הגנרל עצמו. הפסקאות, אגב, נמצאו באתר אמזון.קום.
That was how the General learned what the whole city already knew: not one but several assassination plots against him were brewing, and his last supporters were in the house to try to thwart them. The entrance and the corridors around the interior garden were held by hussars and grenadiers, the Venezuelans who would accompany him to the port of Cartagena de Indias, where he was to board a sailing ship to Europe. Two of them had placed their sleeping mats across the main doorway to the bedroom, and the aides-de-camp would continue playing cards in the adjoining room after Manuela finished reading, but surrounded by so many soldiers of uncertain origin and diverse character, this was not the time for feeling safe about anything. He showed no reaction to the bad news, and with a wave of his hand he ordered Manuela to continue reading.
He always considered death an unavoidable professional hazard. He had fought all his wars in the front lines, without suffering a scratch, and he had moved through enemy fire with such thoughtless serenity that even his officers accepted the easy explanation that he believed himself invulnerable. He had emerged unharmed from every assassination plot against him, and on several occasions his life had been saved because he was not sleeping in his own bed. He did not use an escort, and he ate and drank with no concern for what was offered him, or where. Only Manuela knew that his disinterest was not lack of awareness or fatalism, but rather the melancholy certainty that he would die in his bed, poor and naked and without the consolation of public gratitude.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה