גם גוגל צריך להיות מואשם בריגול חמור

ג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס
תמונה ברשיון creative commons

היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו; אך גם מנוע החיפוש גוגל יכול להיות מואשם בריגול חמור, כיוון שהוא עונה על נוסח חוק העונשין: "מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים"

ארכיון דפי האינטרנט של גוגל מחזיק מיליארדי מסמכים, ביניהם גם מסמכים סודיים אותם הוא סורק במסגרת תפקידו השוטף כמנוע החיפוש הגדול באינטרנט. לדוגמה, גוגל מחזיק לפחות 241,000 עותקים של מסמכים מאתר 'ויקיליקס', שחלקם מוגדרים סודיים ביותר.

קחו לדוגמה את מאגר המידע על ההתנחלויות הבלתי חוקיות, מסמך של משרד הביטחון באורך 186 עמודים. הוא פורסם ב-2009 ב"הארץ" על ידי אורי בלאו, ומיד לאחר מכן עבר עותק ממנו אל אתר ויקיליקס. גוגל סרק את תוכן המסמך ושמר ממנו עותק. לפנינו שרשרת של מרגלים-לכאורה: בלאו > ויקיליקס > גוגל.

גוגל היה יכול להסיר את אתר ויקיליקס, או חלקים ממנו, מן האינדקס שלו. הוא היה יכול להיענות לבקשות של גורמי ממשל שונים, ולבחור שלא להציג לגולשים תוצאות מאתר ויקיליקס ודומיו. אך גוגל בחר להמשיך ולסרוק באופן אקטיבי את המסמכים הסודיים, לשמור עותקים ולפרסם אותם בפני כל אדם בעולם.

גוגל בוודאי לא הוסמך על ידי אף מדינה להחזיק מסמכים סודיים, אך הוא עושה זאת כיום. אם מישהו יטען כי מדובר בעותקים בלבד, ולא במסמכים המקוריים, צריך להדגיש: בחלק מן המקרים, מדובר על סריקות איכותיות ומלאות של המסמכים המקוריים, ברמה גבוהה של נאמנות למקור. מבחינה משפטית, מספיקה אחזקת עותקים של מסמכים סודיים כדי שגוגל יואשם ב"ריגול חמור", לפי סעיף 113ג' לחוק העונשין הישראלי.

העיתונאי אורי בלאו מועמד לדין על ריגול חמור, בגלל שהחזיק על מחשבו האישי מסמכים סודיים של צה"ל. אך תאגיד גוגל, שיש לו חברת-בת בישראל ("גוגל ישראל בע"מ), מחזיק כמות גדולה בהרבה של מסמכים סודיים השייכים למדינת ישראל, בין השאר התכתבויות סודיות של בכירי ממשלת ישראל מול גופים דיפלומטיים, צבאיים, מודיעיניים ופוליטיים, סיכומי פגישות ומאגרי מידע שהודלפו החוצה בניגוד לחוק.

מה ההבדל בין אורי בלאו ובין תאגיד גוגל? שניהם עושים בדיוק אותו דבר. גוגל מפרסם חומרים סודיים כי הוא הגדיר לעצמו חזון, שהוא בגדר אידיאולוגיה פרטית של מייסדיו ומנהליו - ארגון המידע בעולם והפיכתו נגיש לכולם. החזון של עיתונאים כמו אורי בלאו הוא כמעט זהה - איסוף חומרים סודיים והצגתם בפני הציבור, כדי להגביר את שקיפותו של הממשל וכדי למנוע מן השלטון לפעול במחשכים.

מאחורי כל אדם יש תאגיד

עיתונאים כמו אורי בלאו אינם פועלים רק בשם עצמם. הם שלוחים של עיתון, שהוא תאגיד ישראלי. כאשר עיתונאי "הארץ" מועמד לדין על ריגול חמור, התאגיד העסקי בעירבון מוגבל המכונה "עיתון הארץ" מחוייב לספק לו הגנה משפטית. כך שבפועל, מדובר כאן על מאבק פוליטי ישיר בין ממשלה ותאגיד. אם יקבע בית המשפט כי העיתונאי פועל מכוח שליחות ציבורית חשובה המסמיכה אותו להחזיק במסמכים סודיים הקשורים לעיסוקו כעיתונאי, הדבר ישפיע בעקיפין גם על גוגל בישראל: מותר גם למנוע חיפוש להחזיק מסמכים סודיים.

כפי שגוגל, בהיותו ענק-אינטרנט שהשפעתו על העולם היא עצומה, ממשיך לסרוק חומרים סודיים ללא הרף תוך התעלמות מבקשות רבות להסרתם, כך גם עיתונאים אמורים להמשיך לעבוד בלי לחשוש מפעולות שרירותיות ומפתיעות כמו העמדה לדין פלילי שעלולה להסתיים במאסר של 7 שנים.

מנהלי גוגל ישראל, בהיותם שליחים של חברת האם, גוגל היושבת בארה"ב, חשופים לאותה פעולה שלטונית שנחתה עכשיו על העיתונאי אורי בלאו. אם הם רוצים או לא, הם נמצאים עכשיו באותה סירה, והם אמורים לפעול כדי להבטיח את חופש פעולתם גם בעתיד. מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, צריך להפעיל את צוות הלוביסטים הנמרץ שלו כדי לסייע ל'הארץ' לצאת מן המשפט של אורי בלאו עם זיכוי מהדהד.

שאלה של כוח והשפעה

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, יודע כי הוא לא מסוגל להעמיד לדין את מנהלי גוגל ישראל. כוחו העצום של גוגל, השפעתו על העולם, וקשריו הטובים עם בכירי הבית הלבן, מאפשרים לו לפעול ללא הפרעה גם בישראל. אם ויינשטיין יעז לפעול כנגד גוגל, הוא יגלה מהר מאוד את גבולות הכוח של מדינת ישראל. 

החלטתו של יהודה ויינשטיין נגד אורי בלאו נגועה במניעים זרים, לכאורה: ויינשטיין שימש כעורך הדין של אהוד אולמרט, עד מינויו של ויינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אורי בלאו פירסם מספר תחקירים חמורים נגד אולמרט, והאחרון שנא את בלאו שנאה עזה ביותר. בהחלט ייתכן שהיועץ ויינשטיין מתנקם עכשיו באורי בלאו כחלק ממערכת היחסים ההדוקה שלו עם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ממנו קיבל משכורת גבוהה ביותר, כאשר שימש ויינשטיין חלק מצוות ההגנה הצמוד שלו. 

וזה המצב המשפטי האבסורדי שבו אנו נמצאים כעת: למרות שגוגל מנגיש מסמכים סודיים על מדיניות הגרעין של ישראל, על פעולות השב"כ והמוסד; למרות שגוגל מפריע לאנשי משרד הביטחון, הצנזורה הצבאית ודובר צה"ל בכך שהוא מזרים מידע בחופשיות מכל העולם; ולמרות שגוגל מחזיק על שרתיו מגוון עצום של חומרים ישראליים סודיים ביותר בניגוד לכל אינטרס ממשלתי פורמלי - היועץ המשפטי לממשלה לא פותח נגד גוגל בהליכים פליליים, או אפילו מביע תרעומת כלשהי מכך שגוגל עושה זאת כבר שנים רבות.

נותרנו, אם כן, עם ההבחנה הבאה: כוחו של גוגל מאפשר לו להימלט מאגרופה של מערכת המשפט הישראלית. אך אם אורי בלאו יושלך לכלא בסיום ההליך נגדו, מה ימנע מן הממשלה להוציא לפועל מדיניות תוקפנית יותר, שבמסגרתה יוצרו צעדיה של גוגל ישראל, וכך יגלה גוגל כי אין לו ברירה אלא להיאבק על קיומו מול משטר אנטי-דמוקרטי, בדיוק כפי שעשה מול מעצמה אכזרית כמו סין?

ההגיון המשפטי של יהודה ויינשטיין מכתיב כי היום זה אורי בלאו ו"הארץ", מחר זה "ידיעות אחרונות" ומשפחת מוזס שתיכנס מאחורי סוגר ובריח, ומחרתיים אלו גוגל ובכיריו. אנחנו עשויים להתעורר בבוקר ולגלות שמנוע החיפוש שלנו נחסם, שאתר הוידאו 'יוטיוב' נחסם, שהרשת החברתית 'פייסבוק' נחסמה - בדיוק שפי שקרה בסין ובמדינות חשוכות אחרות. משטרים רבים ברחבי במזרח התיכון בחרו לאטום את עצמם מפני האינטרנט, וישראל מתחילה להראות סימנים ראשונים שהיא להוטה לפעול בכיוון הזה.