גוגל מיוזיק - סטייה חמורה מחזון גוגל

שירות "גוגל מיוזיק" (Google Music) שהושק רשמית רק בארה"ב, סוטה מהחזון המקורי של גוגל - לארגן את המידע בעולם ולהפוך אותו נגיש ושימושי. גוגל מכריחה את צרכניה להתחבר לרשת כאשר הם מאזינים למוסיקה, עוקבת אחרי הרגלי ההאזנה שלהם, ופותחת במלחמת-עולם נגד חברת אפל ותוכנת אייטיונס המתחרה. מי בדיוק צריך את זה?

גוגל החליטה שכולנו צריכים להיות מחוברים לאינטרנט בכל שעות היממה. אחרת, היא לא תספק לנו שירותים. לפי החזון הגוגלי החדש, אנחנו חייבים להתחבר גם כשאנחנו שומעים מוזיקה - פעולה פשוטה שבמשך עשרות שנים לא היתה תלויה בחיבור נייד לרשת.


מעתה, קובעת גוגל, תוכלו להאזין למוסיקה רק דרך גוגל, ורק אם אתם מחוברים לאינטרנט סלולרי. במקום להשתמש בקבצים שיושבים על הנגן שלכם, תיאלצו לעבור דרך השרתים של גוגל. בתמורה, החברה תעקוב אחרי כל שיר שתאזינו לו, כי הכל נעשה דרכם.

כך כתוב במפורש בסעיף 3b של תנאי השימוש בגוגל מיוזיק, שהושק רשמית ב-16 בנובמבר:

every time you want to download Google Digital Content (including Google Digital Content that you have purchased in the past), you will need to be connected to the Internet

ובעברית: "בכל פעם שתרצה להוריד תוכן דיגיטלי של גוגל (כולל תוכן דיגיטלי של גוגל שאותו כבר רכשת בעבר), תצטרף להתחבר לאינטרנט".הבנתם את זה? גם אחרי שכבר קניתם את המוזיקה שלכם, גוגל לא ייתן לכם לנגן אותה, אם אתם לא מחוברים לאינטרנט. כך אתם "מדווחים לאח הגדול" על כל האזנה והורדה.

בהכרזה על השירות כתב אנדי רובין, סמנכ"ל מובייל ב"גוגל":

We automatically sync your entire music library—both purchases and uploads—across all your devices so you don't have to worry about cables, file transfers or running out of storage space.

גוגל מסנכרנת את כל הקבצים שלי, אבל בשביל מה? למה שאדאג שייגמר לי שטח האחסון? יש לי 160 ג'יגה על הנגן הפרטי שלי (iPod Classic), ובעוד כמה שנים זה יהיה 1 טרה-בייט, ואחר כך יותר מכך. אם אצטרך יותר שטח אחסון, אכניס כרטיס-הרחבה לטלפון הנייד שלי, ויהיו לי מספיק ג'יגות בשביל שלא אזדקק לשירות מקוון לעולם.

ושימו לב כיצד גוגל דואגת ל"אפשרויות הבחירה" שלי:

You can even select the specific artists, albums and playlists you want to listen to when you're offline

למה שאצטרך לבחור אילו אמנים, אלבומים או פלייליסטים יהיו זמינים עבורי כשאני אופליין? כבר היום, כל הקבצים שלי זמינים אופליין. מעתה, אני צריך "לבחור" מי יהיה רק אונליין ומי יהיה גם אופליין? סליחה, אבל זה לא שידרוג, זה צעד ענק אחד אחורה.


אוסף המוסיקה שלנו הוא לא של גוגל
כבר שנים שמנסים להכריח אותנו לנגן את המוסיקה שלנו בטכניקות של סטרימינג (הזרמת מדיה) באינטרנט. אבל רוב חובבי המוסיקה מסרבים לאמץ את השיטה הזו, מסיבה פשוטה: אוסף מוסיקה הוא דבר אישי, קנייני, שאמור לשבת אצלנו, על המחשב שלנו - בין אם המחשב הוא בעצם סמארטפון, נגן מדיה או לפטופ. לבקש מאיתנו להיפרד מאוסף המוסיקה הפרטי שלנו, ולהסתמך על ספרייה מקוונת שמנהל תאגיד זר - זו איוולת.

המתחרה, תוכנת אייטיונז (iTunes) של אפל, עובדת היטב גם בלי חיבור לרשת. היא מאפשרת ניהול ספריית המוזיקה האישית, כולל סינכרון עם הנגן הנייד, בלי אינטרנט. התוכנה אמנם אוספת מידע סטטיסטי על השמעות שירים, אבל היא עובדת מצויין גם כאשר אתם מנותקים מהרשת לצמיתות.

אייטיונז היא תוכנה, וזו מהותה. גוגל מיוזיק איננה תוכנה, אלא שירות וירטואלי, שנקודת התורפה שלו היא אחת: דרוש חיבור מתמיד לרשת.

נכון, ה"אייפון" של אפל מתממשק ישירות לשירות אייטיונז. גוגל, באמצעות ה"מרקט" של "אנדרואיד", רוצה להיאבק ישירות באייטיונז, וכך למשוך צרכנים מהעולם של אפל (iOS) אל העולם של "אנדרואיד". אבל התוצאה היא שירות חלקי, שלא עונה על הצורך הבסיסי ביותר של כל צרכן מוסיקה: בעלות פיזית ומלאה על הקבצים, בלי צורך בחיבור לאינטרנט.

אז מעבר לעובדה שהשירות "גוגל מיוזיק" הוא למעשה סוכנות ביון וריגול אחרי חובבי מוזיקה, יש כאן שאלה של נחיצות בסיסית: למה אנשים צריכים להיעזר באינטרנט סלולרי בשביל לשמוע קובץ מוזיקה? כאמור, שטח האחסון רק הולך וגדל. תוך מספר שנים נוכל להחזיק בטלפון מיליוני שירים, בלי למחוק כלום. נוכל להחזיק בכיס מספיק מוזיקה עד ליום מותנו.

אז מי יעז למנוע מאיתנו עכשיו להסתובב עם המוסיקה שלנו על המכשיר שלנו? מי ינסה ליצור תלות מלאכותית בשירות כמו "גוגל מיוזיק"? מי יכריח אותנו להאזין למוזיקה שאינה נמצאת אצלנו, ובכך שוב לסכן את הפרטיות שלנו? מי החליט שהאזנה למוזיקה היא חוויה סלולרית-קיבוצית, שדורשת התחברות המונית לשרת מרכזי, שאוסף עלינו נתונים אישיים?


התלות בענן איננה חיובית בהכרח
גוגל החלה את דרכה בתור חברה שיודעת לסרוק את כל הרשת כדי לאתר מידע. היום, היא כבר לא רוצה להתעסק רק במידע, אלא למכור לנו בידור דרך הרשת. לא מזמן היא החליטה למכור ספרים אלקטרוניים. זה עוד מילא: מורידים את הספר, מתנתקים מהרשת וקוראים בכל מקום, גם בלב-ים. זה היה מיותר מצד גוגל להיכנס לשוק הזה, אבל הכניסה לעולם המוסיקה היא כבר הגזמה פראית.

כי עכשיו הגיע השיא: אנחנו חייבים לקנות את המדיה שלנו דרך חנות של גוגל, לצרוך אותה מהטלפון שלנו דווקא, ותמיד להיות מחוברים לרשת - גם כאשר קיימות אופציות יעילות ומהירות הרבה יותר, כמו לשמוע מוזיקה אופליין (offlne). כן, יש דבר כזה: לשמוע מוזיקה בלי אינטרנט - זו הדרך הפופולריות ביותר בעולם לשמוע מוזיקה. זה מה שרוב האנשים עושים, ובצדק.

אתם בוודאי מכירים את החוויה המתסכלת: מספיק שקצת מתרחקים מן העיר, למקומות נידחים או מבודדים, ואז מגלים שאינטרנט סלולרי לא פועל בכל מקום, בטח לא באותה מהירות. אינטרנט סלולרי הוא שירות מוגבל מאוד. מי שטייל ברחבי העולם, יודע שאי אפשר לסמוך תמיד על האינטרנט.

יש הגיון רב בחיבור זמני לאינטרנט, כאשר המידע שאנחנו זקוקים לו אכן מפוזר ברחבי הרשת. זו הסיבה שהחיפוש בגוגל הוא כל כך יעיל, במיוחד בטלפון נייד. יש גם הרבה הגיון ב"גוגל מפות" על טלפון נייד, במיוחד כאשר הוא מתממשק עם GPS ושירותים מוכווני-מיקום, שעדיין אין להם תחליף בלתי-מקוון (מלבד מפת-נייר).

אבל הנסיון של גוגל "לחנך" את הצרכנים להאזין למוסיקה רק דרך ה"ענן" של גוגל, הוא בעייתי מאוד. כאשר כל קבצי המוזיקה שלנו נמצאים בענן, אבל הענן אינו זמין לנו - איך בדיוק נשמע מוזיקה? והכי חשוב: למה אני צריך לבקש רשות מגוגל כדי לשמוע את המוזיקה שלי?


גוגל נגד אפל, אמזון והעולם
גוגל תמיד התיימרה להיות חברה נייטרלית, כשזו שאפשר לסמוך עליה, שתארגן את המידע בעולם בצורה אובייקטיבית. אבל המלחמה הישירה בשירותי המוסיקה של אפל (iTunes) הופכת אותה לאויבת-בנפש של חברות מדיה אחרות, כמו אמזון ושאר חנויות המוזיקה באינטרנט.

כעת, גוגל הופכת לרשת ענקית של חנויות, שכל מטרתה היא למכור, למכור ולמכור. למעשה, היא כבר חלק מתעשיית הבידור, והיא תלויה בה. גוגל יוצרת לעצמה אויבים עסקיים בכל פינה, ומכריחה את עצמה לכרות בריתות עם שותפים עסקיים, שיכולים "לכופף" אותה גם בתחום החיפוש.

מלחמת גוגל-אפל היא מלחמה מוזרה מאוד, במיוחד בתחום המוסיקה. האם אתם זוכרים, שחברת אפל מעולם לא התיימרה לארגן את כל המידע בעולם? גוגל לא יכולה להתחרות באפל בלי לאבד לפחות חלק מהחזון שלה.

קודם כל, אפל אינה שותפה לחזון של גוגל. אפל היא חברה שמטרתה היא למכור חומרה איכותית ותוכנה מתקדמת במחירים גבוהים, ובשולי-רווח גדולים. אפל אינה חברת חיפוש. אפל אינה חברת פרסום. אפל אינה מנהלת מידע בשקיפות ובאחריות. אפל לא באה להנגיש לנו את המידע בעולם.

אבל גוגל מקנאת ברווחים העצומים של אפל, אז היא הופכת דומה לה, יותר ויותר. רוחו של סטיב ג'ובס מתחילה להתל בלארי פייג' וסרגיי ברין. הרובוט של אנדרואיד דוחף את גוגל למקומות שהיא נזהרה מאוד שלא להיכנס אליהם לפני שנים ספורות.

אז אם אפל מעצבת אייפון, גוגל מעצבת גלקסי נקסוס. אם אפל מפעילה חנות מוזיקה, גם גוגל מפעילה חנות מוזיקה. אם אמזון מוכרת ספרים אלקטרוניים, גם גוגל מוכרת ספרים אלקטרוניים. השותפה העסקית הגדולה ביותר של "אנדרואיד" כיום היא "סמסונג" הקוריאנית - וזה יכול להציב את גוגל במצב של ניגוד אינטרסים מול חברות אחרות, שאותן היא אמורה לשרת בהגינות בתחום הפרסום, המידע והחיפוש.

החזון החדש של גוגל

במקום חזון של ארגון המידע בעולם והנגשתו לכל אחד, גוגל הופכת לחברה שמטרתה היא כפייה על בני-אדם להתחבר לאינטרנט בשביל כל דבר, להימצא במעקב מתמיד של תוכנות סטטיסטיקה, ולהקליק על פרסומות בכל מקום, מכל מכשיר.

"אתם חייבים להיות מחוברים לאינטרנט, מהרגע שאתם קמים ועד שאתם הולכים לישון" - זה החזון החדש של גוגל, במילים בוטות.

שירות "גוגל מיוזיק" זמין כעת רק לתושבי ארה"ב. לגוגל יש היסטוריה של השקת מוצרי תוכנה גלובליים, לא מקומיים. זה לא נכון מצד גוגל להכריז על שירות שאינו זמין ברוב העולם.

בישראל, כרגיל, כבר החל מירוץ מלוכלך של תרמיות והתחזויות, כאשר קהילות שלמות של גולשים מחפשות דרכים בלתי-חוקיות כדי להמציא כתובת IP אמריקנית, להירשם לשירות בעורמה, ואז לרמות את גוגל באשר למיקום הגיאוגרפי של הנרשם. בדרך, מסתכנים ישראלים רבים בעבירה חמורה על החוק. 

"גוגל מיוזיק" מזכיר קצת את סיפור "כרום-בוק" (Chromebook), הלפטופ של סמסונג וגוגל שהושק ביוני 2011. ה'כרומבוק' הזה לא יודע לעשות כלום, אם אתם לא מחוברים לרשת. דיסק קשיח? גוגל לא רוצה שיהיה לכם אחד כזה [הערה: גוגל נכנעה לבסוף, והשיקה דגמים עם דיסק קשיח, שכמובן נמכרו הרבה יותר טוב]. איחסון קבצים? רק על ענן האח הגדול, על אחת מחוות השרתים המפלצתיות והסודיות של גוגל. עבודה אופליין? תשכח מזה, אתה חייב להתחבר. התוצאה? הצרכנים לא מתלהבים, ומעדיפים אייפד.

רק ב-2013 הוציאה גוגל בהדרגה כמה דגמים חדשים של ה'כרומבוק', בשיתוף חברות כמו אייסר, סמסונג ו-HP. הדגמים החדשים כללו דיסקים קשיחים של כ-320 ג'יגה, אפליקציות שמאפשרות לעבוד אופליין, ו'מתנות' לרוכשים כמו 100 ג'יגה חינם ב'דרייב' של גוגל, למשך שנתיים לפחות. הכרומבוקים הללו זולים מאוד (200-300 דולר), אבל הם לא 'חלונות' ובלתי אפשרי להתקין עליהם תוכנות חשובות, שמשתמשי 'חלונות' פשוט התרגלו אליהם.


גוגל, צאי מהאוזניים שלי, בבקשה
לפני יותר משנה, גוגל הודיעה שהיא עוזרת לפתח מכוניות רובוטיות, ללא נהג. הרעיון: כבר לא צריך בן-אדם בשביל לנהוג באוטו; תוכנת נהיגה משוכללת תעשה את זה יותר טוב מאיתנו. עכשיו ברור למה גוגל רוצה לפתח מכוניות רובוטיות: בזמן שאנחנו נוהגים, אנחנו לא גולשים באינטרנט, לא מחפשים מידע, לא נחשפים לפרסומות ולא עושים כסף בשביל גוגל.

זה באמת נחמד לחשוב שבעתיד לא נצטרך לבזבז את זמננו בנהיגה, ונוכל להתפנות לתחביבים שלנו. אבל את המוסיקה שלנו אנחנו יכולים לשמוע בלי עזרה של גוגל, בלי עננים, ובלי מעקב של "האח גוגל".


גילוי נאות: כותב פוסט זה הוא מעריץ נלהב של ה-iPod של Apple מאז 2005.
הערה: פוסט זה עודכן שוב בעניין ה'כרומבוק' ב-21/7/13