סוף עידן: מייסדי גוגל פורשים מניהול חברת אלפאבית

אחרי 21 שנה, פייג' וברין הודיעו על פרישה מניהול גוגל-אלפאבית. צמד המייסדים מינה את סונדר פיצ'אי בתור מנכ"ל גוגל-אלפאבית החדש. כל אחד מן השניים שווה למעלה מ-50 מיליארד דולר.

מריסה בארץ הפלאות של ידיעות אחרונות

[פורסם במקור ב-6 באוגוסט 2007]

מריסה מאייר, סגנית נשיא ב"גוגל" לענייני פיתוח מוצר וחוויית משתמש, שהגיעה לישראל ביולי, התראיינה לעיתונאי יובל דרור עבור מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", שיצא לאור ב-3/8/07. המפגש בין העיתון הנפוץ במדינה ובין מנוע החיפוש הנפוץ בעולם הביא, כמצופה, למספר שגיאות מביכות למדי, והחמצות עיתונאיות מובהקות. והנה הן לפניכן.

• העיתון לא יודע איך נראים המייסדים: יותר מדי אנשים מאמינים כי סרגיי ברין נראה כמו לארי פייג', ולהיפך. הסיבה היא פשוטה למדי: סרגיי נראה כמו בחור אמריקני שורשי וקולי למדי, בעוד לארי נראה כמו גיק רוסי ממוצע. לכן "ידיעות אחרונות" התבלבלו בכיתוב התמונה הבאה:
  

כיתוב התמונה השגוי של ידיעות אחרונות:

"מייסדי גוגל, סרגיי ברין (משמאל) ולארי פייג'"

[בפועל: סרגיי מימין, לארי משמאל; אז מה אם לארי נראה רוסי?]

• התחזית שלא נחזתה: כותרת המשנה של הכתבה ציטטה את מריסה מאייר כאומרת "בעתיד גוגל יבין את ההעדפות שלך, יכיר את חוויות החיים שלך, יידע מה אתה יודע ומה לא" וכו'. הציטוט הזה תואר בתור "התחזית המבטיחה" של מאייר. בפועל, מאייר נשאלה על "החלום הגדול של החברה" וענתה כי היא, באופן אישי, מקווה ש"גוגל יהיה החבר הטוב שלך מכיוון שהוא יכיר את ההעדפות שלך" וכו'. יש הבדל תהומי בין תקוותה האישית של מאייר (נדון בה בהמשך) ובין תחזית בסגנון "בעתיד יקרה כך וכך". מאייר לא קבעה שהעתיד ייראה כך או אחרת, אלא הביעה תקווה אישית שגוגל ישתפר לאורך זמן.

• המייסדת שלא היתה: מאייר מצוטטת בכותרת המשנה של הכתבה בתור "ממייסדי חברת האינטרנט ששווייה למעלה מ-150 מיליארד דולר". זה לא נכון. מאייר היא אמנם עובדת מס' 20 בחברה, אבל היא הצטרפה שנה תמימה לאחר שהחברה נוסדה.

• הסיפור של עמוד הבית - כבר סופר לעייפה: "ידיעות" ציטטו במלואו את הסיפור של מאייר על עיצוב עמוד הבית של גוגל. חבל שהם לא שמו לב לעובדה שמאייר מספרת את הסיפור הזה בכל מקום שהיא הולכת אליו, כבר שנים רבות.

• מוכנה לעבוד בגוגל בחינם: כותרת המשנה מצטטת בדיחה של מאייר, לפיה היתה מוכנה לעבוד בחינם, אבל לא נותנים לה. עם זאת, המציאות שונה: מנהלים בכירים רבים עובדים תמורת משכורת של דולר אחד (או אפס), תמורת מניות בחברה. מכיוון שמאייר היא אחד העובדים הוותיקים בחברה, יש לה הרבה מניות ולכן היא באמת לא זקוקה למשכורת.

• המתקפה מול מיקרוסופט: מאייר אומרת ש"כאשר אתה מתמודד עם חברה כמו מיקרוסופט...הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא להיכנס למגננה". זה לא נכון, והמראיין היה צריך להפריך את הטענה הזאת: מאייר עסוקה כל הזמן בציד-ראשים של מהנדסים מובילים במיקרוסופט, וגונבת מהנדסים פוטנציאליים ממיקרוסופט כשהם עוד סטודנטים. כאשר גוגל "גנבה" ממיקרוסופט את אחד ממנהליה הבכירים בסין (ד"ר קאי-פו לי), מנכ"ל מיקרוסופט, סטיב באלמר, התפוצץ מזעם, השליך כסאות במשרדו, השמיץ את מנכ"ל גוגל, איים על העובד הפורש, והפעיל את כל עורכי דינו נגד גוגל. אפילו מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, הוא עובד מיקרוסופט לשעבר. בנוסף, תקפה גוגל את מיקרוסופט ישירות כאשר הוציאה לשוק את תוכנת "גוגל דסקטופ", המאפשרת חיפוש פנימי במחשב המשתמש, בלי שום קשר למנועי חיפוש או לאינטרנט.

• מתמטיקה ואלגוריתמים: יובל דרור אומר למאייר ש"אתם מיישמים מתמטיקה באלגוריתם שלכם". זה כמו לומר "אתם מיישמים משפט בחוקים שלכם", כי אלגוריתם הוא סדרה של הוראות מתמטיות. גם התשובה של מאייר, לפיה "יש כמה החלטות סובייקטיביות שמוטמעות בתוך האלגוריתם שלנו" היא מטעה: כל אלגוריתם שכותבים מהנדסי גוגל מבוסס על החלטות סובייקטיביות לחלוטין, והמשוב שהם מקבלים מן הגולשים מבוסס על תפיסה שיווקית ("תנו לגולשים את מה שהם רוצים"), לא מדעית או מתמטית.

• מידע או בידור? מאייר אומרת ש"אנחנו מאמינים שמידע צריך להיות ברשת כדי שנוכל לאנדקס אותו ולחפש אותו". זה לא נכון. גוגל קנו את יוטיוב (במחיר 1.75 מיליארד דולר) בגלל שמדובר באתר פופולרי ביותר, במטרה להחדיר בו פרסומות ולעשות כסף במהירות. באתר יוטיוב אין מידע, אלא בעיקר בידור, קליפים מוסיקליים, בדיחות, סקס ואנימציה. אותו דבר בעסקת דאבל-קליק (אפריל 2007): גוגל קנתה חברת פרסום ענקית בשווי 3.1 מיליארד דולר, כדי לעשות כסף, ולא כדי לשים מידע ברשת.

• השאיפה לפרסונליזציה: מאייר הביעה את תקוותה האישית שגוגל יוכל להכיר באופן אישי כל גולש, אבל כל עיתונאי מחשבים סביר יכול להוכיח לה שזה בלתי אפשרי. בשביל שמנוע חיפוש יוכל להכיר משתמש, הוא צריך לדעת את זהותו המדויקת של האדם, וזה לא ניתן לביצוע כאשר המשתמש מגיע אל חדר מחשבים ציבורי, ספרייה, שדה תעופה, דירה משפחתית עם מספר משתמשים שונים על אותו מחשב, וכו'. לכן, רק כאשר מדובר במחשב אישי של משתמש ספציפי (בלי שותפים), שפתח חשבון בגוגל, אינו יוצא ממנו, ומשתמש בו זמן רב וברציפות, ניתן יהיה להגיע לפרסונליזציה סבירה. השאר יישארו מחוץ למשחק.

• הכישלון שלא היה: מאייר טוענת שאתר "אורקוט" הוא כישלון. האמת שונה לגמרי: מדובר באתר שנמצא במקום ה-8 בעולם במדד הפופולריות של "אלקסה", במקום ה-31 בארה"ב, במקום ה-9 באירלנד, במקום ה-25 באנגליה, ובמקומות גבוהים נוספים במדינות כמו פורטוגל, אסטוניה, עומן ופקיסטן. אם זה נחשב כישלון, אז מריסה מאייר לא יודעת כישלון מהו.

• איך מגדירים חיי חברה: כאשר מאייר נשאלה לגבי האפשרות לקיים חיי חברה כאשר עובדים עד שלוש לפנות בוקר, היא עונה "יש לי חיי חברה כמו לכל אחד אחר". כאן היה מקום לשאול את מאייר, שמתמחה בסטטיסטיקה ומתמטיקה, עד איזו שעה עובדת אישה ממוצעת בארה"ב או בישראל, ומהם סיכוייה להקים משפחה נורמלית. היה אפשר גם לשאול אם מאייר מוכנה להכיר בעובדה שיש הבדל בין חברים מהעבודה ובין חברים מחוץ לעבודה. אבל המראיין בחר שלא להמשיך בכיוון הזה, אולי מפני שהזמן שהוקצה לו על ידי היחצ"נים של גוגל בישראל היה פשוט מועט מדי.

• הגובה לא נכון: "ידיעות" ציטטו את הגובה של מאייר מתוך כרטיס החבר שלה ברשת החברתית "אורקוט". שם כתוב שהיא 1.73 מ'. זה לא נכון. לא צריך לחפש בגוגל כדי לדעת מה הגובה של המרואיין שלך. האמת היא שהיא באיזור 1.65 מ', אבל מקפידה ללכת עם עקבים גבוהים (ראיתי במו-עיניי, כאן בישראל).

גם יאיר לפיד עושה יחסי ציבור לגוגל

אחרי אילנה דיין, הגיע תורו של יאיר לפיד לעשות יחסי ציבור ל"גוגל". בתוכנית "אולפן שישי" הוא בחר לארח את סרגיי ברין, אחד משני מייסדי גוגל. הוא שאל הרבה שאלות, חלקן טובות, אבל לא קיבל מסרגיי, שועל ראיונות משופשף, שום תשובה מעניינת באמת.

לפיד ניסה את הטכניקה הידועה שלו, "מחמאות דמויות-שאלות": במקום לשאול את המרואיין משהו ספציפי, קונקרטי, שעליו אפשר לענות בצורה מדויקת, הוא בוחר להוסיף סימן שאלה למחמאה ישירה. כמו למשל: "האם אתה חושב מחשבות בסגנון האם שיניתי את העולם?", או "האם גוגל היא חברה בעלת אופי יהודי?", או "קראתי שאמא שלך רוצה שתסיים את הדוקטורט" (ואכן, ייבגניה ברין, אקדמאית יוצאת מוסקבה, קוראת לחברה 'גוגל-שמוגל' בזלזול רב, למרות הישגיו של בנה).

לכל השאלות הללו יש מימד של חנופה מסתערת, של נסיון להכניס את המרואיין למצב של מבוכה מחוייכת, ועל ידי כך אולי לקבל משהו מעניין בתמורה. זה אולי עובד על פוליטיקאים, אבל לא על גאון מחשבים יבש כמו סרגיי ברין. הוא לא מוכר קסם אישי, אלא אינטלקט נקי, כוח טכנולוגי וגיבוי של תאגיד ענק.

רוב השאלות של לפיד קיבלו, כמצופה, תשובות קרות, מכאניות, כמעט אוטומטיות. ברין מחמיא למדינת ישראל ולרוח החלוצית שלה, מסביר שגוגל הוא תוצר של עבודה קשה והדרגתית, מנסה לחשוב כל הזמן איך אפשר לעשות דברים טוב יותר, ובאופן כללי מאמין שאושר היא מטרה חשובה בחיים. שום דבר חדשותי לא היה בראיון הזה. ולא פלא: רוב השאלות של לפיד היו אישיות, לא ענייניות.

כאשר לפיד שואל על הפגיעה של גוגל באנונימיות של המשתמשים, כמו אילנה דיין, הוא מתקשה לרדת לפרטים טכניים ולהציב מול ברין כמה שאלות מציקות. ברין הצליח לחמוק מן המוקש הזה בקלות רבה, בעיקר בגלל שלפיד לא עשה את שיעורי-הבית שלו (מה קורה כאשר אדם גר לבדו בבית, ויש לו חשבון רשום בגוגל?). עצוב לראות איך לפיד ודיין לא מסוגלים להבין את מה שהם שואלים, אלא פשוט מקריאים מן התחקיר.

הנה כמה מן השאלות שלא נשאלו בראיון לפיד-ברין:

• האם מונופלים הם דבר טוב? אז למה גוגל הוא מונופול בשוק החיפוש?
• האם משרד המשפטים האמריקני צריך להכריז על גוגל בתור מונופול, ולהגביל את החברה?
  
• האם העסקה של גוגל עם יאהו תיצור מצב שבו יהיה רק שחקן גלובלי אחד בשוק הפרסום במנועי חיפוש?
• רבים מן העובדים בגוגל מועסקים במשרות זמניות. מדוע לא לתת להם מעמד שווה לשאר השכירים?
• הונאת קליקים ברשת התוכן של גוגל הגיעה לשיעור של למעלה מ-20%. איך תפתרו מצב זה?
• גוגל לא מצליחה לכבוש את השוק הסיני. למה לא לוותר ולאפשר לסינים לעבוד עם מנוע חיפוש מקומי?
• מדוע אין גוגל סוריה? גוגל איראן? גוגל עירק? גוגל צפון-קוריאה?
• הוגשה נגדכם לאחרונה תביעה על הטעיית מפרסמים, בגלל הוספה אוטומטית אל רשת התוכן גם כאשר המשתמש לא הציע מחיר. למה שלא תתנצלו, תתקנו את הבעיה ותפצו את המפרסמים?
• המשתמשים לא רוצים שגוגל תתעד את החיפושים שלהם. למה אתם מתעקשים לעשות זאת?
• מדוע גוגל נכנסת לשוק הפרסום בעיתונים המודפסים, אם אחרי הכל מדובר בחברת-אינטרנט?
• מדוע גוגל ישראל בכלל לא מופיעה על המפה של משרדי גוגל בעולם?
• למה קניתם את יוטיוב? איך זה משרת את הנגישות למידע חשוב בעולם, כאשר רוב יוטיוב הוא בידור זול, קליפים או הפרות של זכויות יוצרים?
• גוגל חדשות ספגה לא מעט תביעות וביקורת על כך שמדובר בהעתקה של חדשות ללא תשלום. איך תפצו את כלי התקשורת שלמעשה מפרנסים את השירות שלכם?
  
• למה אתם מנסים להתחרות באנציקלופדיית ויקיפדיה עם הפרויקט "knol", במקום לתרום לה ישירות ובכך להגשים את חזון החברה, להפוך את המידע בעולם לנגיש? [עדכון: Knol ייסגר באוקטובר 2012]
  
• רשת הבלוגים של גוגל (blogger) עמוסה בפיראטיות, פורנוגרפיה וספאם - איך תפתרו את הבעיה?
• גוגל אדסנס מעודד אנשים להעתיק תכנים של אחרים כדי להרוויח כסף. איך תעצרו את התופעה?
• גוגל התנגדה ל"באנר" כשיטת פרסום. עכשיו היא מעודדת מפרסמים להשתמש בהם. איך זה מסתדר?
  

יש לפחות עוד 20-30 שאלות דומות, שלא נשאלו באולפן של לפיד.

"לא יעזור כלום, יש אנטישמיות בעולם"

לפיד הצעיר נכנס לנעלי אביו (יוסף "טומי" לפיד) כשהוא מדבר על תוצאת החיפוש של jewatch המופיעה במקום ה-3 על החיפוש jew בגוגל. ברין לא מתרגש מהנושא הלעוס הזה, מדבר על כך שאי אפשר לשנות ולעוות את התוצאות של גוגל משיקולים זרים, ומסביר שלא יעזור כלום, יש אנטישמיות בעולם. מישהו צריך להזכיר למר לפיד: מדובר בסיפור שפורסם לראשונה ב-2004. עברו למעלה מארבע שנים. די לחמם אטריות קפואות.

אפילו כאשר לפיד נכנס, בפעם האלף לסוגייה השחוקה של "מקום העבודה הכי טוב בעולם, או כלוב זהב?", הוא לא מצליח לעשות דבר מלבד לשאול. ברין עונה תשובה חסרת משמעות ("אנחנו רוצים שיעבדו קשה, אבל לא בצורה מטורפת"), וללפיד פשוט אין מה לענות בשלב הזה. הוא בא לקרוא מן הדף, לא להתמודד, להקשות או להציג עובדות. הוא לא מכין לעצמו שאלה שנייה באותו נושא, ופשוט נכנע לתשובות היחצ"נות של ברין, רק כדי לעבור לסעיף הבא בתפריט הקליל.

סוף הראיון מסמל את רוחו הכללית: לפיד החליט להביא שאלה מאמא שלו, שאין לה שום מושג בגוגל, אינטרנט וטכנולוגיה. "האם אתה מאושר?", שואל לפיד, כולו קורן וזורח על כך שזכה לשרת את אמו בטלוויזיה. האם סרגיי ברין מספיק טיפש כדי להגיד "לא, אני לא מאושר, אני ממש בדיכאון"? האם הוא יספר לנו על התמכרות לסמים, על לילות בלי שינה, על פיטורי עובדים, על לחצים של משקיעים, על קריסת המנייה בוול-סטריט, על חרדות מכישלון, על פרוזאק או על נסיון התאבדות? לא, להיפך. לפיד לא שאל, הוא סתם החניף. מי צריך לדעת שברין הוא חובב מצנחי רחיפה? מה זה בכלל קשור לגוגל? זוהי רכילות זולה של צהובונים.

נשאלת השאלה: מדוע לתת למנחים של ערוץ שתיים לראיין בכירים בגוגל, כאשר אין להם מושג וחצי-מושג במה הם מתעסקים, מעבר לתחקיר הפשטני שהוכן עבורם מראש? ולמה גלמי-אינטרנט כמו יאיר לפיד או אילנה דיין חושבים שיש להם את היכולת המקצועית להתמודד עם נושאים מורכבים כל כך, דווקא בתוכניות עממיות שזוכות לרייטינג כל כך גבוה?

התשובה: מדובר באשלייה של עיתונות. הראיון עם ברין היה אירוח בידורי, כמעט ברמה של מפגש משפחתי בסלון משפחת כהן ברעננה. יש חוזה בלתי-כתוב: לא יישאלו שאלות קשות, ובתמורה לא יימסר מידע מעניין לציבור המשתמשים של גוגל. העסקה היא "אתה תיתן לי רייטינג, ואני אעשה לך חיים קלים". לפיד מרוויח כסף מפרסומות. ברין מרוויח דרך המנייה. הצופה לא מרוויח דבר. צופי "אולפן שישי" קיבלו מסך-עשן, המכסה על העובדות הלא-תמיד-נעימות של סיפור גוגל.