מריסה בארץ הפלאות של ידיעות אחרונות

[פורסם במקור ב-6 באוגוסט 2007]

מריסה מאייר, סגנית נשיא ב"גוגל" לענייני פיתוח מוצר וחוויית משתמש, שהגיעה לישראל ביולי, התראיינה לעיתונאי יובל דרור עבור מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", שיצא לאור ב-3/8/07. המפגש בין העיתון הנפוץ במדינה ובין מנוע החיפוש הנפוץ בעולם הביא, כמצופה, למספר שגיאות מביכות למדי, והחמצות עיתונאיות מובהקות. והנה הן לפניכן.

• העיתון לא יודע איך נראים המייסדים: יותר מדי אנשים מאמינים כי סרגיי ברין נראה כמו לארי פייג', ולהיפך. הסיבה היא פשוטה למדי: סרגיי נראה כמו בחור אמריקני שורשי וקולי למדי, בעוד לארי נראה כמו גיק רוסי ממוצע. לכן "ידיעות אחרונות" התבלבלו בכיתוב התמונה הבאה:
  

כיתוב התמונה השגוי של ידיעות אחרונות:

"מייסדי גוגל, סרגיי ברין (משמאל) ולארי פייג'"

[בפועל: סרגיי מימין, לארי משמאל; אז מה אם לארי נראה רוסי?]

• התחזית שלא נחזתה: כותרת המשנה של הכתבה ציטטה את מריסה מאייר כאומרת "בעתיד גוגל יבין את ההעדפות שלך, יכיר את חוויות החיים שלך, יידע מה אתה יודע ומה לא" וכו'. הציטוט הזה תואר בתור "התחזית המבטיחה" של מאייר. בפועל, מאייר נשאלה על "החלום הגדול של החברה" וענתה כי היא, באופן אישי, מקווה ש"גוגל יהיה החבר הטוב שלך מכיוון שהוא יכיר את ההעדפות שלך" וכו'. יש הבדל תהומי בין תקוותה האישית של מאייר (נדון בה בהמשך) ובין תחזית בסגנון "בעתיד יקרה כך וכך". מאייר לא קבעה שהעתיד ייראה כך או אחרת, אלא הביעה תקווה אישית שגוגל ישתפר לאורך זמן.

• המייסדת שלא היתה: מאייר מצוטטת בכותרת המשנה של הכתבה בתור "ממייסדי חברת האינטרנט ששווייה למעלה מ-150 מיליארד דולר". זה לא נכון. מאייר היא אמנם עובדת מס' 20 בחברה, אבל היא הצטרפה שנה תמימה לאחר שהחברה נוסדה.

• הסיפור של עמוד הבית - כבר סופר לעייפה: "ידיעות" ציטטו במלואו את הסיפור של מאייר על עיצוב עמוד הבית של גוגל. חבל שהם לא שמו לב לעובדה שמאייר מספרת את הסיפור הזה בכל מקום שהיא הולכת אליו, כבר שנים רבות.

• מוכנה לעבוד בגוגל בחינם: כותרת המשנה מצטטת בדיחה של מאייר, לפיה היתה מוכנה לעבוד בחינם, אבל לא נותנים לה. עם זאת, המציאות שונה: מנהלים בכירים רבים עובדים תמורת משכורת של דולר אחד (או אפס), תמורת מניות בחברה. מכיוון שמאייר היא אחד העובדים הוותיקים בחברה, יש לה הרבה מניות ולכן היא באמת לא זקוקה למשכורת.

• המתקפה מול מיקרוסופט: מאייר אומרת ש"כאשר אתה מתמודד עם חברה כמו מיקרוסופט...הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא להיכנס למגננה". זה לא נכון, והמראיין היה צריך להפריך את הטענה הזאת: מאייר עסוקה כל הזמן בציד-ראשים של מהנדסים מובילים במיקרוסופט, וגונבת מהנדסים פוטנציאליים ממיקרוסופט כשהם עוד סטודנטים. כאשר גוגל "גנבה" ממיקרוסופט את אחד ממנהליה הבכירים בסין (ד"ר קאי-פו לי), מנכ"ל מיקרוסופט, סטיב באלמר, התפוצץ מזעם, השליך כסאות במשרדו, השמיץ את מנכ"ל גוגל, איים על העובד הפורש, והפעיל את כל עורכי דינו נגד גוגל. אפילו מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, הוא עובד מיקרוסופט לשעבר. בנוסף, תקפה גוגל את מיקרוסופט ישירות כאשר הוציאה לשוק את תוכנת "גוגל דסקטופ", המאפשרת חיפוש פנימי במחשב המשתמש, בלי שום קשר למנועי חיפוש או לאינטרנט.

• מתמטיקה ואלגוריתמים: יובל דרור אומר למאייר ש"אתם מיישמים מתמטיקה באלגוריתם שלכם". זה כמו לומר "אתם מיישמים משפט בחוקים שלכם", כי אלגוריתם הוא סדרה של הוראות מתמטיות. גם התשובה של מאייר, לפיה "יש כמה החלטות סובייקטיביות שמוטמעות בתוך האלגוריתם שלנו" היא מטעה: כל אלגוריתם שכותבים מהנדסי גוגל מבוסס על החלטות סובייקטיביות לחלוטין, והמשוב שהם מקבלים מן הגולשים מבוסס על תפיסה שיווקית ("תנו לגולשים את מה שהם רוצים"), לא מדעית או מתמטית.

• מידע או בידור? מאייר אומרת ש"אנחנו מאמינים שמידע צריך להיות ברשת כדי שנוכל לאנדקס אותו ולחפש אותו". זה לא נכון. גוגל קנו את יוטיוב (במחיר 1.75 מיליארד דולר) בגלל שמדובר באתר פופולרי ביותר, במטרה להחדיר בו פרסומות ולעשות כסף במהירות. באתר יוטיוב אין מידע, אלא בעיקר בידור, קליפים מוסיקליים, בדיחות, סקס ואנימציה. אותו דבר בעסקת דאבל-קליק (אפריל 2007): גוגל קנתה חברת פרסום ענקית בשווי 3.1 מיליארד דולר, כדי לעשות כסף, ולא כדי לשים מידע ברשת.

• השאיפה לפרסונליזציה: מאייר הביעה את תקוותה האישית שגוגל יוכל להכיר באופן אישי כל גולש, אבל כל עיתונאי מחשבים סביר יכול להוכיח לה שזה בלתי אפשרי. בשביל שמנוע חיפוש יוכל להכיר משתמש, הוא צריך לדעת את זהותו המדויקת של האדם, וזה לא ניתן לביצוע כאשר המשתמש מגיע אל חדר מחשבים ציבורי, ספרייה, שדה תעופה, דירה משפחתית עם מספר משתמשים שונים על אותו מחשב, וכו'. לכן, רק כאשר מדובר במחשב אישי של משתמש ספציפי (בלי שותפים), שפתח חשבון בגוגל, אינו יוצא ממנו, ומשתמש בו זמן רב וברציפות, ניתן יהיה להגיע לפרסונליזציה סבירה. השאר יישארו מחוץ למשחק.

• הכישלון שלא היה: מאייר טוענת שאתר "אורקוט" הוא כישלון. האמת שונה לגמרי: מדובר באתר שנמצא במקום ה-8 בעולם במדד הפופולריות של "אלקסה", במקום ה-31 בארה"ב, במקום ה-9 באירלנד, במקום ה-25 באנגליה, ובמקומות גבוהים נוספים במדינות כמו פורטוגל, אסטוניה, עומן ופקיסטן. אם זה נחשב כישלון, אז מריסה מאייר לא יודעת כישלון מהו.

• איך מגדירים חיי חברה: כאשר מאייר נשאלה לגבי האפשרות לקיים חיי חברה כאשר עובדים עד שלוש לפנות בוקר, היא עונה "יש לי חיי חברה כמו לכל אחד אחר". כאן היה מקום לשאול את מאייר, שמתמחה בסטטיסטיקה ומתמטיקה, עד איזו שעה עובדת אישה ממוצעת בארה"ב או בישראל, ומהם סיכוייה להקים משפחה נורמלית. היה אפשר גם לשאול אם מאייר מוכנה להכיר בעובדה שיש הבדל בין חברים מהעבודה ובין חברים מחוץ לעבודה. אבל המראיין בחר שלא להמשיך בכיוון הזה, אולי מפני שהזמן שהוקצה לו על ידי היחצ"נים של גוגל בישראל היה פשוט מועט מדי.

• הגובה לא נכון: "ידיעות" ציטטו את הגובה של מאייר מתוך כרטיס החבר שלה ברשת החברתית "אורקוט". שם כתוב שהיא 1.73 מ'. זה לא נכון. לא צריך לחפש בגוגל כדי לדעת מה הגובה של המרואיין שלך. האמת היא שהיא באיזור 1.65 מ', אבל מקפידה ללכת עם עקבים גבוהים (ראיתי במו-עיניי, כאן בישראל).