13.4.2014

כך נחשפה חברת צ'ק פוינט בפרשת הטרדה מינית

חברת אבטחת המידע הישראלית חשבה ששמה לא ישתרבב לפרשת הטרדה מינית שהתרחשה במשרדיה ב-2009. לרוע המזל, עודף מידע שניתן בפסק דינו של השופט אורן שגב, חושף אותה בעזרת חיפוש קטן בגוגל


"הנתבעת הינה חברת הייטק ישראלית, העוסקת בפיתוח תוכנות לאבטחת מידע, המעסיקה כ-2,200 עובדים ברחבי העולם, מתוכם כ-800 בישראל". כך פתח השופט אורן שגב, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, את פסק דינו מ-5/11/03.

הנושא: הטרדה מינית שהתרחשה ב-2009. התביעה: בקשת פיצוי כספי על רקע הטרדה מינית שהסתיימה בהתפטרותה של המוטרדת. התוצאה: פיצוי בגין הטרדה מינית (30 אלף ש"ח), פיצוי בגין התנכלות (20 אלף ש"ח) והוצאות משפט (15 אלף ש"ח).

פסק הדין (ס"ע 18564-09-10) אושר לפרסום. פרטיהם של כל המעורבים בפרשה, ללא יוצא מן הכלל, היו אמורים להישאר חסויים.

אך דווקא השופט אורן שגב, אולי בתום-לב ומתוך אי-הבנת המציאות הטכנולוגית של ימינו (כן, גוגל), חשף את שמה של החברה הנתבעת, בכך שתיאר אותה לפי נתונים מספריים, כאמור בתחילת פסק דינו.

מתוך פסק הדין של כבוד השופט אורן שגב


אז כמה חברות הייטק ישראליות העוסקות בפיתוח תוכנה לאבטחת מידע, העסיקו בזמן המשפט כ-2,200 עובדים ברחבי העולם, מתוכם 800 בישראל? רק אחת. צ'ק פוינט הוא שמה.

באתר משרד הכלכלה (לשעבר משרד התמ"ת) מופיע תיאורה של צ'ק פוינט כך:

"צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ היא מובילה עולמית בתחום אבטחת האינטרנט, המספקת פתרונות אבטחה מקיפים לרשת הארגונית, למחשבי הקצה המחוברים לה ולמידע ונתונים"... 

"החברה מעסיקה כ-2,200 עובדים ב-42 מדינות ברחבי העולם, מתוכם כ-800 עובדים במרכזה של החברה בישראל."

מתוך תיאור חברת צ'ק פוינט באתר משרד הכלכלה

חשוב לומר כי תיאור זה של צ'ק פוינט כבר איננו עדכני ל-2014. כך זה נראה היום:

"צ'ק פוינט היא החברה המובילה בתחום אבטחת המידע, עם יותר מ-100,000  לקוחות ברחבי העולם. מאז הקמתה ב-1993 ממשיכה צ'ק פוינט לצמוח ולספק פתרונות פורצי דרך בתחומי אבטחת רשתות, נתונים ומידע, ונקודות קצה. בין היתר, מפתחת החברה את חבילת פתרונות ה-Software Blades, מוצרי הצפנת מידע ופתרונות קצה להגנה נגד האקרים ותוכנות ריגול".


"בצ'ק פוינט מועסקים בפריסה גלובאלית יותר מ-2,700 עובדים. כמחצית מהם מועסקים במרכזה הבינלאומי של צ'ק פוינט בתל אביב - במחלקות הפיתוח, ה-QA, התמיכה הטכנית, הכספים והמכירות".
באתר הרשמי של צ'ק פוינט, נכון ל-13/4/14, מוערך מספר העובדים בחברה בכ-2,900.


מתוך אתר צ'קפוינט, עובדות על אודות החברה


אם כן, סיכוי סביר הוא שבזמן פרסום פסק הדין, מצבת כוח האדם בצ'ק פוינט כבר לא נראתה כפי שתוארה בפסקה הפותחת של פסק הדין מ-5 בנובמבר, 2013. הנתונים נשאבו, ככל הנראה, מאתר משרד התמ"ת, או מממסכים דומים שהיו נכונים לתקופה של 2011-2012.

האם השופט יכול היה לוותר על תיאור מספר העובדים המדויק של חברת צ'ק פוינט ברחבי העולם ובישראל? כנראה שכן. כמות העובדים המדויקת בחברה, כל עוד היא מעל 25 עובדים (מספר הדורש פרסום תקנון), אינה רלוונטית לנושא ההטרדה המינית, לכאורה. גם לא בטוח שאיזכור תחום אבטחת המידע תרם במשהו להבנת עובדות התיק וההחלטות שנתקבלו בפסק הדין.

האם מסירת מידע מספרי מדויק על כמות עובדי החברה בישראל ובעולם כמוה כחשיפת שם החברה? בהחלט כן - בעידן שבו לכל אחד גישה חופשית למנוע חיפוש כמו Google בו ניתן להקליד נתונים כמו "2,200 עובדים" והמספר 800. רשלנותו של בית המשפט רוקנה מתוכן את החיסיון על שם חברת ההייטק המפורסמת.

אמנם קיימות בישראל מספר חברות המעסיקות 2,200 עובדים, אך רק אחת בתחום אבטחת המידע שבה מוצלב הנתון הכללי (2,200 בכל העולם) עם הספציפי (800 בישראל), והיא כאמור צ'קפוינט. 

אימפרבה, למשל, עוסקת באבטחת מידע אך מעסיקה רק כ-450 עובדים (נכון ל-2012). אלאדין נמכרה ב-2009. נס טכנולוגיות מעסיקה כ-7,800 עובדים. סיסקו מערכות מעסיקה כ-66 אלף עובדים ברחבי העולם. טראסטיר מעסיקה רק 300. סקיורלט מעסיקה רק כ-25 מומחי אבטחת מידע. ורוניס מעסיקה כ-530 עובדים בסך הכל (כמחציתם בישראל). סאיוטה של נפתלי בנט העסיקה בשיאה רק כ-140 עובדים (כנ"ל גם סייבר-ארק). קומברס העסיקה בשנת 2006 כ-2,200 עובדים בישראל ו-6,000 בכל העולם בסך הכל, כך שהיא בוודאי אינה רלוונטית (ואינה עוסקת כלל באבטחת מידע). גם אמדוקס (20 אלף עובדים, תחום 'הבילינג') בוודאי לא רלוונטית.

האם השופט היה עשוי לדעת, שחשיפת הפרטים המזהים על צ'ק פוינט בגוף פסק הדין, למעשה מייתרים את החיסיון שהוטל על פרטי הנתבעת? אין לדעת, אך קיים סיכוי קטן לכך.

חיפוש "פסק דין צ'ק פוינט הטרדה מינית" בגוגל - מוביל לידיעה בגלובס עם ציטוט של אחת התגובות

מבחינתם של שני הצדדים ("אלמונית" ו"פלוני") זהו פסק דין מביך למדי. תיאורי ההטרדה המינית אינם נוחים. המטריד קרא לה "ילדה", "ילדונת" ו"ברבי". הוא צחק על שמו של בעלה (פיני), שאל אותה "את אוהבת מלאים? את אוהבת את זה?" והשתמש בביטוי "מה תודה? תתפשטי" במקום 'תודה'. גם חשיפת שם הבעל בפסק הדין אינה מועילה לחוסנו של החיסיון.

פסק הדין המפורט כולל כמה תיאורים מיניים מפורשים, אך גם חושף את מוצאה האתני של התובעת ("...הערות פוגעניות על רקע מוצאה כגון 'למה את לא חוזרת לרוסיה'.."). לסיכום, אנחנו יודעים על מהנדסת בקרת איכות (QA) רזה ממוצא רוסי, שהחלה לעבוד בצ'ק פוינט ב-2009, ונשואה לבעל שמנמן בשם פיני. מדוע אישר בית המשפט את פרסום פסק הדין, אם הוא רק מנציח את השפלתה של המתלוננת המתפטרת שהפכה לתובעת מנצחת?

שופטים במדינת ישראל כבר יודעים להשתמש בגוגל. שופטים בהחלט יודעים שעורכי דין משתמשים בגוגל. במקרה הזה, כל אדם סקרן שבאמת מעוניין לדעת מיהי חברת ההייטק שהתייחסה כך לעובדת שהוטרדה מינית - יבצע את החיפוש הפשוט הזה לפי התיאור שניתן בפסק הדין.

נניח לרגע שהשופט שגב לא היה יכול להעלות בדעתו שהוא חושף את צ'ק פוינט בפרשה. הסיפור הזה מוכיח שאנחנו נמצאים בתקופה שונה לחלוטין מכל מה שהורגלנו. כיום, מספיקה דליפת טיפה אחת של מידע כדי להפוך כל סוג של חיסיון לבלתי-אפקטיבי. במבחן גוגל, כל פסק דין הוא פומבי. בכדור הארץ של גוגל, כל מסמך יכול להגיע לידיו של כל אחד. בגלל גוגל, שופטים צריכים להיזהר הרבה יותר.

חזונו של גוגל הוא לארגן את המידע בעולם ולהפוך אותו לנגיש ושימושי. השופט שגב סיפק את המידע הבסיסי על אודות צ'ק פוינט. גוגל רק אירגן אותו בצורה מעט אחרת, כאשר הפנה את המחפשים לאתרים שונים המסבירים מיהי צ'ק פוינט וכמה עובדים יש לה בישראל ובעולם.

חברת צ'ק פוינט ביקשה לקבל חיסיון על שמה במסגרת משפט של הטרדה מינית. היא אמנם קיבלה את החיסיון ברמה הפורמלית, אך במבחן התוצאה - גוגל ביטל את החיסיון. 

ההיסטוריה המשפטית של צ'ק פוינט בתחום דיני העבודה השתנתה ב-1999, כאשר ניתן פסק דין מפורסם על ידי נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, בנושא הגבלת עיסוק של עובדים, ותנאי אי-תחרות בהסכמי עבודה. פסק דין צ'ק פוינט (כך הוא מכונה עד היום) נלמד בפקולטות למשפטים.

ייתכן שעורכי הדין של צ'ק פוינט לא רצו להיכנס שוב להיסטוריה המשפטית הישראלית עם פסק דין נוסף בנושא הטרדה מינית בעבודה. לכן הם ביקשו וקיבלו את החיסיון. אך נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה הצטרפה לעתירת 'גלובס' בבקשה לחשוף את שם החברה. בינתיים, חיסיון זה אינו חל על חיפושים באינטרנט, בוודאי שלא על הסקת מסקנות בריאה של אדם מן היישוב, היודע לחבר 1+1 ולהגיע לתוצאה 2.

הוסף רשומת תגובה
כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012