14.3.2013

גוגל והמוח העולמי - סרט תיעודי על גוגל ספרים

פרויקט סריקת הספרים של גוגל עובר סיכול ממוקד בסרטו של בן לואיס, "גוגל והמוח העולמי". בהיותו אחד הסרטים הביקורתיים ביותר על גוגל שהופקו אי-פעם, הוא מתייחס לענקית החיפוש כאל אימפריה צבאית שבאה לחסל דור שלם של אנשים, רעיונות ושיטות


פרויקט הענק "גוגל ספרים" החל את דרכו בתור "גוגל פרינט" ב-2002, בחשאיות כמעט מוחלטת. הוא הוכרז לציבור בסוף 2004. הכל החל מרעיון בסיסי ביותר של מנכ"ל גוגל כיום, לארי פייג'. מייסד גוגל החליט שכל הספרים בעולם צריכים להיות נגישים לציבור, אבל "שכח" לשאול את הסופרים לדעתם.

הסרט מחדד בצורה יפה את השאלה הבסיסית, שאולי מעולם לא נשאלה: מי לעזאזל נתן ל"גוגל" את הזכות לסרוק לעצמה את כל הספרות העולמית? מי בדיוק אישר למר פייג' לקחת את עבודותיהם של אחרים, להעתיק את כולה ולקחת לעצמו את הכל אליו הביתה, לשימושו האישי ולשימוש עובדי גוגל? אף אחד, למעשה.

בכירי גוגל לא ששו לשתף פעולה עם הסרט של בן לואיס, כנראה בצדק מבחינתם. "גוגל ספרים" הוא סיפור של רעיון ענק של חברה ענקית, שהחליטה על דעת עצמה כי יש לה "זכות טבעית" לבנות מאגר גלובלי אדיר של כל הספרות הכתובה, כמובן למטרות רווח אישי. גוגל, חברה מסחרית ציבורית, למעשה גמרה אומר, בסודיות גמורה ובלי לדון על כך, כי מגיע לה מונופול על כל הידע שנצבר בעולם.

במידה מסוימת, מהנדסי גוגל היו כל כך גאים ביכולת שלהם לסרוק במהירות גבוהה ספרים מודפסים, דף אחרי דף, עד שכמעט והתעלמו מן העובדה שצריך "לבקש רשות" לפני שמעלים 10 מליוני ספרים שלמים לאינטרנט, או שאפילו יוצרים עותק שלהם. הם שאפו להשיג יתרון תחרותי בקנה מידה גלובלי, אבל הלכו הרבה, הרבה יותר מדי רחוק.

זה טוב ויפה לסרוק את שייקספיר, למשל, או את כתבי אפלטון. זה הרבה פחות טוב ויפה לסרוק את רבי המכר שנמכרים כעת בחנויות הספרים, ונהנים מהגנה משפטית מלאה. היועצים המשפטיים של גוגל ידעו את זה, כמובן, אבל כנראה לא הצליחו לעצור את ההתלהבות של פייג' וחבריו בעלי החזון חסר המעצורים.


המאבק המשפטי הארוך והמייגע של הסופרים והמו"לים בחזון המאיים של גוגל מתועד כאן לראשונה בצורה חזותית מלאה. לואיס בחר לראיין מנהלי ספריות גדולות וחשובות בעולם (אלו של אוניברסיטת הארוורד, הספרייה הלאומית של צרפת, אוקספורד, מנזר מונסראט), לצד מומחי משפט, סופרים ואינטלקטואלים.

"גוגל ספרים" סבל מכמה בעיות רציניות. הראשונה שבהן היא כלכלית: מי מסוגל לממן פרויקט כל כך גדול, יקר ושאפתני, הדורש שיתוף פעולה עם כמות גדולה של גופים שונים? מסתבר שסריקת ספרים היא תהליך איטי ומסובך, שהופך קשה עוד יותר כאשר מדובר בספרים הכתובים, למשל, ביפנית (אנכית). הסרט חושף את מחדלי גוגל בסריקת חלק מן היצירות, עליהן טרחו מיטב סופרי העולם במשך שנים.

מעבר לעלות הכלכלית, מסתבר שיש מספיק אנשים בעולם שאינם מעוניינים לתת לחברת הייטק אחת, נחמדה וחכמה ככל שתהיה, את הזכות הבלעדית להחזיק ב"מוח עולמי" של ידע. המושג "מוח עולמי" מבוסס על ספר בעל שם דומה, שכתב סופר המדע הבדיוני הרברט ג'ורג' וולס ב-1937. אנשי גוגל בוודאי רצו להחזיק בעוצמה אדירה של ידע שכזה, שיהפוך אותם לאימפריה גדולה עוד יותר. אבל שאר העולם, כך מסתבר, מתנגד לכך.

בן לואיס טוען בסרטו שגוגל רצתה ליצור צורה חדשה של בינה מלאכותית: לנצל את מאגר הספרות העולמית כדי לבנות לעצמה "מגה-מוח", שבו תוכל להשתמש כדי לצמוח, למכור פרסומות ולהרוויח. ארגוני הסופרים והמוציאים לאור החליטו לתבוע את גוגל ב-2005, בטענה שסריקת הספרים והצגתם מפרים זכויות יוצרים בהיקף אדיר. גוגל הגיבה, שלוש שנים מאוחר יותר, בהסכם פשרה שנמסר לאישור בית המשפט ב-2008. תוכן ההסכם, כך מסתבר, היה שערורייתי, ונידון לכישלון.

על פי ההסכם, שנדחה על ידי בית המשפט בניו-יורק במרס 2011, אנשי גוגל היו מספיק שחצנים ובוטים כדי לתבוע לעצמם בלעדיות על רוב הספרים שפורסמו במאה ה-20. תוך כדי ניהול המשפט, הפכו תומכים גדולים בפרויקט סריקת הסופרים של גוגל, למתנגדים נחרצים (למשל, מנהל הספרייה של הארוורד). ספרנים, אינטלקטואלים, אנליסטים של תחום האינטרנט ואפילו ראשי מדינות (צרפת של סרקוזי וגרמניה של מרקל, למשל) אמרו לגוגל "הגזמתם, עד כאן".

חשוב לציין שגילדת הסופרים בארה"ב עדיין נמצאת בהליכים משפטיים נגד גוגל, ותובעת סכום פיצויים ענק שנמדד ב-2 מיליארד דולר, לערך. גילדת הסופרים טוענת כי גוגל עברה על החוק, למעשה כמו ארגון פשע מאורגן, והפרה זכויות יוצרים בהיקף בלתי נתפס, ברמה של "ג'יגה-פיראט".

הצד האפל של האינטרנט, אותו מציג הסרט בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, מתבטא בנסיונות בריוניים של ענקי-אינטרנט להשתלט על ידע ציבורי שנצבר לאורך מאות שנים. גם מיקרוסופט ואמזון החלו בפרויקטים של סריקת ספרים. ענקית החיפוש הסינית "באידו" גם היא נכנסה לתחום, וספגה כמה מכות משפטיות. טרם נבנה מודל עולמי מוצלח שיאפשר סריקת ספרים בלי פגיעה אנושה בזכויות היוצרים של כולנו, ובלי פגיעה בפרטיות שלנו - כיוון שגוגל "יודע" מה אנחנו קוראים בכל רגע נתון, אם אנחנו משתמשים ב"גוגל ספרים".

הצד האופטימי שמציג "גוגל והמוח העולמי" הוא של תקווה לשינוי: מצד אחד, מוצג כאן נצחון המאבק של האנשים שחרדים מפני מונופולים דורסניים שיבצעו מחטף חשאי בקניין הרוחני הציבורי. מצד שני, הסרט מציין כי גופים ציבוריים "שמרניים", כגון הספריות המרכזיות באירופה, החלו בפרויקט סריקת ספרים משלהם - והפעם, בלי לפגוע בזכויותיהם של הסופרים והמו"לים, ובלי ליצור מונופול כלשהו, השייך לתאגיד מסחרי.

בינתיים נראה שהמודל המסחרי הנכון הוא זה של אמזון וקינדל: הספרים מופצים בפורמט דיגיטלי ונמכרים במחירים סבירים, בלי לפגוע ביוצרים. ומה עלה, בינתיים, בגורלו של "גוגל ספרים"? אפשר למצוא בו ציטוטים של שורה אחת או שתיים לכל היותר, אבל אי אפשר לקרוא את הספר עצמו, אם הוא מוגן בזכויות יוצרים.

מבין המרואיינים המרשימים בסרט, ניתן לציין את ירון לניר (Jaron Lanier), מדען מחשב אמריקני-יהודי, יליד 1960, שמבין הישגיו אפשר למנות את המצאת המונח 'מציאות וירטואלית'. לניר, שמותח ביקורת נוקבת על גוגל לאורך הסרט, מציין כי חזון האינטרנט של גוגל מתייחס לספרים כאילו היו "טוויט ארוך במיוחד". ריכוז כוח רב מדי בידי חברה בע"מ, לפי לניר ועמיתיו, הוא אסון בקנה מידה היסטורי, כיוון שהמסר המרכזי של כל סרט מדע בדיוני טוב הוא שבניגוד למכונות, מחשבים ורובוטים - "בסוף, האנשים הם כן חשובים".

הוסף רשומת תגובה
כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012