שימוש במעבדות איחזור מידע כדי לסייע לעבודת המשטרה אינו חדש. חוקרי המשטרה יודעים כבר כ-20 שנה, שניתן לאתר 'אוצרות' של ראיות על מחשביהם של חשודים. בפרשת דניאל מעוז, אם להסתמך על כתב האישום ועל הדיווחים בתקשורת, התברר שוב עד כמה חיפוש פשוט בגוגל, יכול לעזור ולהוכיח כי אדם מסוים ביצע רצח, לכאורה.
מעבדה לאיחזור מידע ברמת-גן, שעבדה עבור משטרת ישראל בפענוח פרשת הרצח של נורית ונח מעוז (ירושלים, 14/8/11), הצליחה לשחזר נתוני חיפוש ב"גוגל" מתוך מחשבו האישי של הבן דניאל מעוז, גם לאחר שהדיסק עבר פירמוט (format), דהיינו מחיקה יזומה ומוחלטת של תוכן הכונן הקשיח.
"הורים רצח ירושה" - שאילתת חיפוש אחת, מקפיאת-דם, מספרת את הכל.
מתברר כי החיפושים בגוגל, מעצם טבעם כ"אקטיביים", מגלים בקלות את כוונותיו הנסתרות של כל אדם, בין אם הוא עבריין מסוכן או אדם חף מפשע. אדם שמתכנן רצח לא יפתח מסמך "וורד" ויתחיל לפרוש את פרטי התוכנית שלו. לעומת זאת, הוא יחפש בגוגל אחר אתרים המציעים מידע בנושא, ומתוך כך תוכח כוונתו.
דניאל מעוז (עו"ד שעבד במשרד שלמה כהן ושות', בן 28), המואשם ברצח הוריו, חשב לכאורה שמחיקת הדיסק תועיל לו לטשטש את עקבותיו. אלא שגם לאחר מחיקת הדיסק, ניתן היה לשחזר את השאילתות שהקליד, ולתארך אותן במדויק:
"מעוז ביצע חיפושים באתרי אינטרנט ואחר סרטוני הדרכה של מעשי רצח, ובמעבדת המחשבים אף הצליחו להגיע למניעי הרצח. צוות החוקרים הצליח לשחזר את מילות החיפוש בהן השתמש מעוז באינטרנט - ואלו לא הותירו מקום לספק. בין היתר, חיפש מעוז אחר מידע ואף "מקור השראה" מרצח בני משפחת פוגל באיתמר - כדי שהזירה תראה כמו אירוע לאומני ולא פלילי. החיפושים האחרונים באינטרנט בוצעו פחות מ-12 שעות לפני מקרה הרצח". (mako)
כל חיפוש ב"גוגל", במקרה הזה, הוא כמו הודאה דיגיטלית בתכנון פשע. החופש לחפש הוא גם החופש להיתפס, או אם תרצו - חופש החיפוש הוא חופש ההפללה העצמית; כל מה שתחפש בגוגל, ישמש נגדך בבית משפט.
מובן שאם אדם המתכנן פשע הוא פיקח מספיק כדי להשתמש בשירותי אינטרנט אנונימיים כמו ספריה ציבורית, קפה-אינטרנט או כל חדר-מחשבים אוניברסיטאי, חיפושיו האישיים אולי לא היו נחשפים לעולם. אלא שדניאל מעוז, כמו רבים מאיתנו, האמין לכאורה כי יש לו שליטה על היסטוריית האינטרנט האישית שלו, והרגיש בנוח על המחשב האישי שלו.
אחד ההבדלים המרכזיים בין חיפוש באינטרנט ובין ביצוע מחקר 'מסורתי', הוא נושא השארת העקבות. מעבר לעובדה שכל חיפוש בגוגל נותר מתועד על שרתי גוגל, הוא משאיר עקבות בלתי-מחיקים גם על המחשב האישי. אם אדם רוצה למחוק מידע מסוים ממחשבו האישי לצמיתות, ובאופן בלתי-הפיך, אין לו ברירה אלא להשמיד את המחשב באופן פיזי (משימה לא פשוטה, דרך אגב - לפעמים כבר עדיף לקבור אותו עמוק-עמוק, בבור בחצר).
כבר התרגלנו שהודעת sms תמימה יכולה לגלות המון על אדם במצוקה. ציתות לשיחות טלפון היא טכניקה עתיקה במיוחד, שדורשת ביצוע מעקב בזמן-אמת. לאחרונה ראינו כיצד עיון בחשבון פייסבוק של אדם מאפשר הצצה אינטימית אל מעשים ודיבורים שגילו דברים שניסה להסתיר; אך היכולת לצלול אל מחשבותיו הפרטיות של אדם, כשהוא לגמרי לבדו עם עצמו -- רק הוא מול האינטרנט -- היא ייחודית לגוגל.
החזון של גוגל מעולם לא היה להפוך את העולם למקום טוב יותר. החזון של גוגל הוא לארגן את המידע בעולם, ולהפוך אותו לנגיש ושימושי. לכן, גוגל עוזר לרוצחים בדיוק כפי שהוא עוזר לשוטרים. בדרך, הוא מפשיט אותנו גם מסודותינו הכמוסים ביותר.
1 תגובות:
אני חושב שזה די פשוט למחוק לצמיתות את היסטוריית האינטרנט. העניין הוא שלאנשים אין מודעות לגבי גבולות היכולת הטכנולוגית של איחזור המידע, ולכן הם חושבים שמספיק לעשות shift+delete.
מסתובבים ברשת הרבה כלים חינמיים למחיקה לצמיתות של מידע שנמחק (אני משער שהם עובדים בצורה כזאת בה כל המקומות הריקים בדיסק הקשיח ממולאים בג'יבריש שדורס את המידע הקודם).
דרך נוספת שאני מעלה בדעתי היא למלא את הדיסק הקשיח עד תומו. מספיק לסמן קובץ של סרט אחד, ctrl-c ואז ctrl-v מאה או מאתיים פעם. זה ימלא את כלל המקום הפנוי בדיסק קשיח. אחרי זה אפשר (ורצוי) למחוק את כל הקבצים שנוצרו. אנשי איחזור המידע ימצאו רק מאות עותקים של אותו סרט משמים.
לא שאני מתכנן לרצוח מישהו. מספיק שאני ארצה למכור למישהו את המחשב ולהיות בטוח שאני לא משתף איתו את אתרי הפורנו החביבים עליי.
אגב, זו ההזדמנות להודות לך על הבלוג החביב, למרות שאני חולק על דעתך ברוב הסוגיות הפוליטיות המובעות כאן.
הוסף רשומת תגובה