22.6.2009

גוגל אנליטיקס זרק את פלשתין לתוך הים

גוגל אנליטיקס היא תוכנה סטטיסטית לאתרי אינטרנט. דרכה ניתן להבין מהיכן מגיעים גולשים לאתר שלך. נכון להיום, גוגל יודע למפות למעלה מ-160 מדינות ברחבי העולם, כולל ישראל כמובן.

השטחים הפלשתיניים (שנקראים בגוגל אנליטיקס: Palestinian Territory) מופיעים ברשימת המדינות כרגיל:


אבל על המפה, בפועל, הם נראים כמו ים (כחול, ריק, בלי תושבים ובלי ערים):


לחיצה על מדינות "לגיטימיות" כגון מצרים, ירדן או לבנון אפשרית, בין השאר מפני שהן "צהובות".
השטחים הפלשתינאים, לעומת זאת, מיוחדים בכך שהם "כחולים" (דהיינו - ים), ואי אפשר להקליק עליהם.
כאשר מנסים לקבל מידע מפורט על "השטח הפלשתינאי", מקבלים מסך ריק לחלוטין בצבע תכלת:


הפלשתינאים לא שותקים לנוכח הסיפור הזה. באתר של פלשתינאי בשם קאת'ר סאלאם הוא מעלה את השאלה המתבקשת, והיא: האם גוגל דחף את פלשתין אל תוך הים?

וכך כותב סאלאם על פלשתין בגוגל אנליטיקס, בתרגום מאנגלית לעברית:
"להיזרק אל תוך המים, ולהיראות כמו שני אגמים גדולים - זה עלבון אדיר כלפי העם שלי....הטעות הזאת עלולה לגרום לציבור להאמין שפלשתין, והאוכלוסיה הפלשתינית המונה ארבעה מליון בני-אדם, אינם קיימים, ושאין להם זכות קיום".

סאלאם אף תוהה על קיומה של תיאוריית קונספירציה:
"האם יש מערכת יחסים בין גוגל, ישראל וארגונים ציוניים שונים, שמקדמים ומצדיקים את רצח-העם כנגד פלשתין?"

בפורום העזרה של גוגל אנליטיקס העלה אחד המשתמשים את התהייה לאן נעלמה פלשתין, ומדוע היא ריקה, ממש כמו הים. הוא לא קיבל תשובה.

זה בוודאי לא עוזר לפלשתינאים לדעת שכאשר מחפשים palestine ב"גוגל מפות" (Google Maps), מקבלים מפה של ישוב אמריקני בטקסס בעל שם דומה. לא קלה היא דרכם.

גם את היהודים שבינינו זה אמור לעניין: אם אזור "יהודה ושומרון" הוא ים כחול וריק, מה זה אומר על ערים ויישובים גדולים מעבר לקו הירוק כמו אריאל, גושי התנחלויות "מבוססים", התנחלויות מבודדות ומאחזים קטנים? בעיני גוגל אנליטיקס, הם יכולים להמשיך לטבוע.


16.6.2009

לידתם של הקישורים הממומנים: 1998


מתי נולדו הקישורים הממומנים?
רבים עדיין מאמינים שהיה זה גוגל אשר המציא את השיטה, באמצעות השקת מערכת "אדוורדז" בתחילת שנות האלפיים. זהו עדיין אחד המיתוסים הרווחים (והשגויים) בנוגע למהפכנותו של גוגל ומודל הפרסום שממנו הוא שואב 99% מהכנסותיו, המכונה בקיצור PPC - תשלום לפי קליק.


15.6.2009

מנועים ממותגים: אותן תוצאות, תגובה שונה

מסתבר שגם במנועי חיפוש - מותג חזק משפיע על שיקול הדעת של המשתמשים; זו אחת הסיבות המרכזיות מדוע מיקרוסופט השיקו את "בינג" (bing) לאחרונה


מחקר שהתפרסם במאי 2007 בסן-חוזה, קליפורניה, בדק את תגובותיהם של 32 נחקרים, שבפניהם הוצגו אותן תוצאות חיפוש - תחת מיתוג שונה (גוגל, יאהו, אם-אס-אן). במילים פשוטות, המחקר ניסה לבדוק אם אנשים נותנים למותג החיפוש (הלוגו הקטן בפינה) להשפיע על שיקול דעתם האובייקטיבי ביחס לאיכות התוצאות שהם מקבלים ברשת.


התוצאות מפתיעות: למותג החיפוש יש השפעה מובהקת על שיקול הדעת שלנו.


הנחקרים נתנו ציונים שונים לאותן תוצאות חיפוש, עם הבדל של למעלה מ-25% בדירוג הרלוונטיות, בין המנוע ה"טוב" ביותר לבין המנוע ה"גרוע" ביותר. נזכיר שוב: התוצאות היו אותן תוצאות, ורק שם המנוע השתנה. 


החוקרים המציאו מנוע חיפוש פיקטיבי תחת המותג AI2RS, שתיפקד כקבוצת ביקורת, וגם קיבל את הציונים הגרועים ביותר. יאהו קיבל את הציון הטוב ביותר. גוגל זכה במקום השני, במקום השלישי - MSN של מיקרוסופט. המקום הרביעי, כאמור, היה שמור לקבוצת הביקורת: המותג הפיקטיבי.


מסקנת החוקרים היתה, שלמיתוג יש השפעה חזקה על שיקול הדעת של המשתמשים. המותג "יאהו", ככל הנראה, נחשב ידידותי וחיובי במיוחד. הוא גם ותיק יותר ברשת, בהשוואה לגוגל. במפתיע, אלוף החיפוש (גוגל) הגיע שני אחרי יאהו, וזאת למרות שהנחקרים סיפרו שהוא המנוע הפופולרי ביותר בעיניהם. המותג של מיקרוסופט, ולא במפתיע, ממשיך לסבול קשות מהתחרות עם המותגים האחרים.




מעניין לציין, שהחוקרים לא התייחסו לנקודה חשובה במסקנותיהם: היכרות קודמת של המשתמשים עם מותגים אחרים. ככל הנראה, הגולשים למדו לקבל את התוצאות של יאהו ושל גוגל כטובות, אך בלי להבחין בהבדל גדול ביניהם. מבחינתם, שני המותגים הללו טובים. יש להם רגשות קצת פחות חיוביים כלפי גוגל, בהשוואה ליאהו, אבל אולי זה קורה בגלל שהם משתמשים יותר בגוגל, ולכן מכירים טוב יותר את חולשותיו בתור מנוע חיפוש. 


אם היו הגולשים משתמשים יותר ביאהו, אולי היו מתוודעים למגבלות הרלוונטיות שלו, ואז מפעילים כלפיו יותר מנגנוני ביקורת. באותה מידה, הנסיון הרע שיש לרוב המשתמשים עם התוצאות של MSN גרם להם "לקטול" אותו גם כאשר היה זהה לשאר. במציאות, יש לא מעט אנשים שהשתמשו בעבר ב-MSN אבל החליטו שהוא פחות טוב מגוגל - ולכן עברו לגוגל, נשארו עם גוגל ולא מוכנים לחזור למותג אחר. 


מעניין היה גם להכליל במחקר את המותג Ask.com, שהיה פעם מזוהה עם משרת חביב בשם ג'יבס (Ask Jeeves). המותג הזה שמר על ערכו, בין השאר בגלל ההזדהות החזקה של הגולשים עם דמותו האנושית, ה"שירותית" והאמינה של המשרת הבריטי המעונב. זהו אחד ממותגי החיפוש החזקים בעולם, למרות שהוא מחזיק בנתח שוק קטן בארה"ב. חבל שהוא לא נכנס למחקר הזה.


לכן, אולי לא בהכרח מדובר כאן במיתוג כגורם "מעוור" או "מטמטם", אלא בהיכרות מוקדמת עם מותג, המשפיעה על שיקול הדעת של המשתמש וגורמת לו להיות מוטה. כמו קורבן שנכווה בעבר בידי מנוע בעייתי, אנחנו ממשיכים להירתע מאותו מנוע, גם כאשר הוא משתפר ומציג תוצאות דומות מאוד לאלו של מתחריו הישירים.


המחקר הזה עשוי גם לרמוז, שחיים בלי גוגל הם חיים סבירים, מבחינה סובייקטיבית. אם משרדי גוגל היו מתפוצצים מחר בבוקר, רחמנא ליצלן, היינו עוברים להשתמש ביאהו, ובסופו של דבר גם מסתדרים עם מה שיש. לעומת זאת, אם משרדי גוגל ומשרדי יאהו היו מתפוצצים באותו בוקר (רחמנא ליצלן כפול 2), היינו מקטרים על התוצאות של "לייב.קום" (MSN), וכנראה בצדק, כי הוא היה מונופול.

השיעבוד המנטלי שלנו למותגים מסחריים היה נושא ספרה של נעמי קליין, "נו לוגו" (no logo), שפורסם ב-2000 והיה לרב-מכר. בגלל עלויות כניסה גבוהות מאוד לענף החיפוש, כיום אין ספק שהתחרות בענף היא מוגבלת ביותר. עם זאת, ברור לשלושת הענקים בתחום (גוגל, בינג-יאהו) שאם אחד מהם יקרוס, לא יהיו חסרים יזמים שינצלו את הואקום כדי להקים מנועי חיפוש חדשים.


בינג = בינינו, יותר נחמד גוגל

BingBut It's Not Google

המחקר שגילה עד כמה מנועי חיפוש הם למעשה "מותגים אופנתיים", כנראה נקרא היטב במשרדי מיקרוסופט, שכן ביוני 2009 הושק מנוע החיפוש החדש "בינג", תוך נסיון להתרחק ככל האפשר מן המותג האפור והמשעמם "מיקרוסופט", או "msn" ואפילו לא "לייב" (live) המאוס.


מנוע "בינג" (בכתובת Bing.com) ממותג כצעיר, מגניב ומנותק לחלוטין ממערכת 'חלונות', תאגיד תוכנה מרדמונד, וכל דבר שקשור לביל גייטס, סטיב באלמר וחבר מרעיו. המלחמה היא על האסוציאציה של הגולש, ועל הזכרונות הרעים שיש לו ממוצרי תוכנה מונופוליסיטיים כגון ויסטה, XP, מסכים כחולים, מחירים מופקעים ומאבקים משפטיים נוראיים באירופה ובארה"ב.


"בינג" לא מציג תוצאות חיפוש יותר טובות מ"גוגל". אין לו אף פיצ'ר מנצח, או יתרון תחרותי שמישהו יכול לשים עליו את היד ולספר לחברים. "בינג" בוודאי לא יכול לפגוע בצורה משמעותית במותג הבינלאומי המצליח "גוגל", שזוכה לנאמנות עיוורת מצד רוב משתמשי העולם. אבל לפחות הוא לא מזוהה עם חברה שלילית ושנואה כמו מיקרוסופט.





שם המחקר: The Effect of Brand Awareness on the Evaluation of Search Engine Results

שמות החוקרים: ברנרד יאנסן, מימי זאנג, יינג זאנג



ועל כך אמר המשורר:
"וואו! איזה אבסורד,
אותו מקרר וגישה כל כך שונה"

השיר "וואו" | ביצוע: ג'ירפות | מילים ולחן: גלעד כהנא, יאיר קז


הורדת המחקר בפורמט PDF

[פורסם במקור ב-01/07/2007]

דירוג בלוגים במנועי חיפוש

פטנט שהוגש בארה"ב בתאריך 13/9/05 ופורסם ב-15/3/07 חושף, ככל הנראה, כמה מן הפרמטרים המרכזיים בדירוג של בלוגים במנועי חיפוש בינלאומיים.

הפטנט הוגש על ידי מהנדסים ומפתחים מטעם גוגל, אך שמה של החברה לא מוזכר בגוף הטקסט. סביר להניח שלפחות חלק מן הממציאים עבדו בחברת בלוגר (שנרכשה ע"י גוגל), וסייעו לפתח את חיפוש הבלוגים של גוגל.

אז מה אומר, למעשה הפטנט? שיש דברים "טובים" המצביעים על איכות גבוהה של בלוג, לעומת דברים "רעים" המצביעים על איכות מפוקפקת, ספאם או סתם העתקה מיותרת, המבוצעת לעתים ע"י מחשב למטרות שאינן רלוונטיות.


פרמטרים חיוביים: בלוג אהוב ע"י מנועי חיפוש

  • הבלוג מקושר מתוך "בלוגרולים", מערכות קישורים של בלוגים אל בלוגים אחרים
  • הבלוג מקושר מתוך הודעות דוא"ל (ג'ימייל, בשליטת גוגל, למשל)
  • הבלוג מקושר מתוך הודעות פורומים או בצ'אט ("מדברים" עליך)
  • הבלוג משתמש ב"תגים" (Tags) כדי למיין פוסטים ע"פ נושאים (מעיד על אינטליגנציה אנושית, משהו שאין לרובוטים של ספאם)
  • הבלוג מקושר מאתרים רבים ואיכותיים ברחבי הרשת (מקביל למדד פייג'ראנק של גוגל)
  • כמות הנרשמים אל ה"פיד" (RSS וכד') של בלוג כלשהו (באמצעות גוגל רידר, למשל, או טכנוראטי המפורסם)
  • ניתוח זרם הקליקים ("קליק-סטרים") אל בלוג כלשהו מתוך תוצאות החיפוש של מנוע מסוים (האם אנשים מעדיפים להקליק על בלוג מסוים דווקא, האם הם חוזרים אחורה לדף התוצאות, כמה זמן הם נשארים בבלוג וכו')


פרמטרים שליליים: בלוג שנוא ע"י מנועי חיפוש

  • פוסטים בבלוג מתפרסמים בשעות קבועות, או בתדירות צפויה-מדי (פוסט-בוט)
  • קיים הבדל בין התוכן המצוי בבלוג ובין התוכן המצוי ב"פיד" של הבלוג (מרמה/הונאה)
  • תוכן מועתק - היחס בין התוכן המקורי של הבלוג ובין תוכן המועתק ממקורות אחרים
  • שימוש במילות מפתח "חשודות" המופיעות דרך-קבע בבלוגים זבליים (גלולות שקשורות בצנעת הפרט, הלוואות מכל מיני סוגים וכל הג'אז הספאמי הזה)
  • פוסטים בעלי גודל זהה, או בעל דפוסי-גודל דומים (שוב - תוכנות ספאם מקצועיות)
  • קישורים קבועים לאתר אחד ויחיד (כך לא מתנהגים יצורי-אנוש)
  • כמות גדולה במיוחד של מודעות ובאנרים (כמו אתרי אדסנס חסרי משמעות)
  • מיקום הפרסומות בגוף התוכן (הפרסומת היא התוכן, למעשה)


מחשבות, הסתייגויות ומסקנות

חשוב לזכור שכל פטנט, אפילו אם פורסם כחוק, אינו מצביע על שימוש-בפועל של מגיש הפטנט. יכול להיות שגוגל הגישה פטנט ב-2005 אך יישמה רק חלק קטן ממנו במנוע חיפוש הבלוגים שלה. ג'ייסון גולדמן, למשל, אחד מכותבי הפטנט, שימש מנהל מוצר ב"בלוגר", אבל כבר עזב את גוגל באמצע 2006.

כמו כן, סביר להניח שמנועי חיפוש בלוגים משתמשים בפרמטרים נוספים שאותם הם אינם ששים לחשוף במסגרת הפטנטים הפומביים שאותם הם מפרסמים. דברים רבים קרו בעולם מאז ספטמבר 2005, ובגוגל -- כמו הבלוגוספירה עצמה -- רצים קדימה בקצב מהיר ביותר.

למרות שיש כמה הפתעות קטנות בשיטת דירוג הבלוגים המוצגת בפטנט זה (כמו למשל - קריאת דוא"ל של משתמשים כדי לקבוע דירוג בתוצאות חיפוש -- הסיוט הרטוב של כל פרנואיד), נראה שעיקר מטרת הפטנט היא להגן על מנועי חיפוש מפני ספאמרים מקצועיים.

ניכר מן הפטנט לדירוג בלוגים במנועי חיפוש שהבלוגים הטובים-באמת, אלו שתורמים תוכן איכותי לאינטרנט, זוכים לסיקור חיובי באמצעי התקשורת, לרמת קישוריות גבוהה בקרב בלוגרים אחרים, ובאופן כללי זוכים לתהודה קהילתית רחבה ומקיפה: גם בפורומים, גם בדוא"ל, גם בתוך פוסטים של אחרים.

בלוגים, מעצם טבעם, פגיעים לניצול זדוני מטעם תוכנות לייצור תוכן מועתק, אוטומטי או מזובל. לכן פיתחו מנועי החיפוש מנגנוני הגנה ("נוגדני ספאם-בלוג", אם תרצו) כדי להפריד בין הזיבלי, הסתמי, האיכותי והמצטיין. מעניין שדווקא מחשבים הם אלו שמחליטים בשבילנו היום מה זה "אנושי" ומה זה "ממוחשב".

בפועל, גוגל ודומיו מפתחים מחשבים "חכמים מבני-אדם" שמנסים לזהות את דפוסי ההתנהגות של מחשבים "קצת פחות חכמים", במה שנראה כמו מירוץ חימוש אינסופי בין מתכנתים שונים מכל העולם, שעובדים קשה יותר ככל שמבטיחים להם עתיד כלכלי טוב יותר. במירוץ הזה, הספאמרים נוחלים לא מעט נצחונות, כיוון שהם פשוט רבים יותר מן המהנדסים של מנועי החיפוש.


גוגל - שחקן מרכזי בתחום הבלוגים

בעיקר בגלל פלטפורמת "בלוגר" (Blogger.com) שאותה רכש ומפעיל כיום, גוגל משפיע על הבלוגספירה בצורה עקיפה. בלוגרים המשתמשים ברשת 'בלוגר' זוכים ליחס מועדף ב"גוגל", כיוון שהפוסטים שלהם מופיעים בתוצאות החיפוש של גוגל תוך דקות ספורות, לכל היותר תוך שעות ספורות. גוגל גם תמך בלוקליזציה (בינאום = תרגום לשפות כל העולם) של מערכת "בלוגר", המאפשרת לכל בלוגר בעולם להתחבר אליה.

בזכות סינדיקציה חכמה (RSS או ATOM), גוגל יכול לסרוק בלוגים במהירות-שיא, ולהציג פוסטים רעננים עבור אנשים המחפשים נושאים חמים במיוחד. אם גוגל הוא מוציא-לאור (מו"ל) של בלוגים, הרי שרשת "בלוגר" מדורגת גבוה יותר ממה שמגיע לה. ל"גוגל" יש אינטרס חזק בהרחבת רשת הבלוגים שלו: חלק ניכר מן הבלוגים משתמשים במערכת "אדסנס", המזרימה סכומי כסף ניכרים חזרה אל "גוגל".

הנוכחות של אבא-גוגל על בנו הקטן "בלוגר" משפיעה גם על דירוג בלוגים במנועי חיפוש שאינם גוגל. זאת למה? כיוון שאם בלוג מסוים מקבל תנועה רבה דרך גוגל, הוא זוכה בקישורים רבים יותר - וכך מנועי חיפוש אחרים "מבינים" שהוא איכותי יותר.

[פורסם במקור ב-22/03/07 ועודכן שוב]


14.6.2009

קישורים ערמומיים: שימוש ב"נופולו", לינק-ספאם והגנה על טוהר הרשת

גוגל היא חיה שנושמת קישורים. בלי קישורים אין לה זכות קיום. לכן זה לא היה מפתיע במיוחד כאשר ב-2005 החלה גוגל החלה לתמוך, לעודד ולטפח את התוספת "רל = נופולו" (rel=noflollow) בשביל קישורים שאינם נמצאים בשליטתם של בעלי אתרים.

מי צריך "נופולו" ומה זה אומר בכלל?

  • "נופולו" הוא תג מסוג "רל" שאותו אפשר להוסיף לכל קישור
  • קישור עם נופולו הוא קישור "מוחלש" ביותר, בעיני מנועי חיפוש
  • נופולו אומר למנועי החיפוש "זה קישור שאני לא ממליץ לסמוך עליו"
  • מנועי חיפוש יקראו את הקישור, ימשיכו הלאה אל העמוד המקושר - אך לא יעניקו לו ערך משמעותי
  • אתר המקושר דרך נופולו לא ירוויח שיפור רציני כלשהו בציון שלו (פייג'ראנק)
  • הטקסט המופיע בגוף הקישור ("אנקור טקסט") לא ישפיע על מיקומי האתר המקושר בצורה רצינית
  • למעשה, קישור מסוגו נופולו הוא כמעט כמו "פתק לבן" בקלפי של מנועי החיפוש
  • המטרה המרכזית של נופולו היא למנוע "קישורי זבל" ('לינק ספאם') בבלוגים, ספרי אורחים, פורומים ובמות ציבוריות באינטרנט המאפשרות לכל משתמש להוסיף לינקים עם טקסט כדי לקדם אתרים בצורות מפוקפקות

איך זה נראה?

קישור עם נופולו נראה כך:

מבחינת המשתמש הממוצע, נופולו הוא קישור רגיל לחלוטין. הדפדפנים לא מזהירים את המשתמש שמדובר בקישור שמנועי החיפוש לא יתייחסו אליו ברצינות.

הקישור הזה, למשל, כולל בתוכו נופולו, בעוד הקישור הזה אינו כולל נופולו. אין הבדל נראה-לעין.

כדי לזהות קישור מסוג nofollow, צריך לעשות "צפה במקור" (View Source) ולחפש בגוף הקוד את הביטוי nofollow. חשוב לא להתבלבל עם תג המטא "רובוטס" (robots) שיכול לקבל ערך מסוג 'נופולו', שאומר לעכבישי החיפוש אם לסרוק את העמוד כולו או לא. "נופולו" המופיע ב"רובוטוס" אכן מונע סריקה של כל הקישורים המופיעים בעמוד החסום, בעוד "רל=נופולו" אינו מונע ממנועי חיפוש להמשיך הלאה אל העמוד המקושר.

כך ש"נופולו" מסוג "רל" הוא ממש לא "נופולו" במובן הפשוט של המילה, אלא יותר נכון לקרוא לו "נו-ווליו" (novalue), במובן שהוא לא מעניק ערך 'קידומי' לעמוד המקושר. מהנדס גוגל, מאט קאטס, כתב מאמר על השינויים שעבר נופולו עם השנים, ומה הוא ממליץ לבעלי אתרים לעשות איתו.

מסתבר ש"גוגל" התייחסו ל"נופולו" כאל לינק מנוטרל, לכל דבר ועניין. עם הזמן הם גילו שהרבה מאוד אתרים 'חסמו' לעצמם דפים רבים בעזרת קישורי נופולו. זה גרם לבעיה עבור גוגל, שמצא את עצמו מאבד דפים חשובים שהוא חייב לסרוק עבור המשתמשים שלו. לכן גוגל ביצע שינוי ב'נופולו' והפך אותו ל"קישור מוחלש".

החל מ-2008, "נופולו" אינו חוסם את הגישה לדפים ברשת ממנועי חיפוש. "נופולו" בעיני גוגל הוא רק "סינגל" (אות) שהקישור אינו חזק כמו קישור רגיל. אפשר לקרוא לו "קישור מסויג", "קישור ספקני", "קישור חלש" או "קישור מוחלש", כאמור.

"רל=נופולו" אינו תג במובן המסורתי של המילה, כי הוא לא עומד בזכות עצמו. הוא "מסונף" אל תג הקישור (a href) ונשען על כוחו כפלטפורמה חשובה לקידום אתרים.


השלכות נופולו על קישוריות פנימית וחיצונית ברשת

עד לא מזמן, התרגלנו שכל קישור באינטרנט הוא למעשה "הצבעה בעד" אתר מסוים או עמוד מסוים מתוך אתר גדול. "נופולו" משנה את התמונה, בכך שהוא מכריח אותנו לבדוק האם הקישור הוא אמיתי (דהיינו, כזה שמנועי החיפוש מתייחסים אליו ברצינות) או שהוא למעשה 'מוחלש' בעיני מנועי החיפוש.

כי אמנם כל הקישורים שווים ברשת, אבל יש כאלה ששווים המון (מאתרים חשובים), שווים פחות (מאתרים לא חשובים), ושווים הרבה פחות (נופולו).

מכיוון שהפיתוח של "רל=נופולו" לא הגיע מהקונסורציום של האינטרנט (W3C), אלא דווקא מ"גוגל" שרצתה להגן על הבלוגים שלה, מפתחים רבים עדיין לא יודעים שהוא בכלל קיים. מנועי החיפוש משתמשים ב"נופולו" כדי לנטרל ספאמרים, ולא כדי להפוך את האינטרנט למקום נוח יותר לניווט. מבחינתם, "נופולו" הוא כלי לבקרת איכות משופרת, לא תג חיוני לכל בעל אתר. הוא בוודאי לא ימנע מ"גוגל" לסרוק קישורי "נופולו".

להופעתו המחתרתית של "נופולו" באינטרנט יש השלכות רבות. אם בעל אתר משתמש ב"נופולו" בתוך האתר שלו, כאמצעי ניווט פנימי (קישוריות פנימית), אין לכך השפעות רבות על האקולוגיה האינטרנטית, מערכות יחסים בין אתרים, או הפוליטיקה הסבוכה של הרשת. אבל כאשר נופולו הופך מטבע עובר לסוחר, מתעוררות כמה בעיות ושאלות.

כל מי שעוסק דרך-קבע בעבודת החלפת קישורים (Link Exchange) או בניית קישורים (Link Building) עם אתרים אחרים, צריך לבדוק בשבע עיניים שאתרים אחרים לא מפעילים "נופולו" בצורה ערמומית נגדו. אם האתר שלך מקשר אל אתר אחר, ובתמורה האתר האחר מקשר גם אלייך (קישור דו-סיטרי), הרי שאם הצד השני משתמש ב"נופולו" נגדך, אתה למעשה מקשר אליו בצורה שהיא כמעט (חשוב לזכור: כמעט) חד-סיטרית.

מי מרוויח במקרה זה? האתר המקושר. מי מפסיד? אתה, כי לא הרווחת קישור "אמיתי" אליך.

טריק אופייני למחליפי קישורים יהיה להוסיף לינק במצב "נקי", בלי "נופולו" - וכעבור שבוע-שבועיים להוסיף "נופולו" בלי ידיעת הצד השני. חובבי תורת המשחקים יוכלו לבנות לעצמם נוסחאות של "תרחישי נופולו", שבהם ניתן יהיה לחשב-מראש את האינטרסים של שני הצדדים לנטרל איש את רעהו - והמלחמות יכולות להיות אינסופיות.


מתי כדאי להשתמש ב"רל=נופולו"

  • כאשר מעוניינים לתת קישור החוצה, אבל לא בטוחים לגבי איכות האתר המקושר
  • אם הקישור אינו מתאים לנושא הכללי של האתר, והוא מהווה חריג
  • במקרה בו מפעילים יישום פתוח (בלוג, ספר אורחים, פורום) שיכול להיפגע מ'לינק-ספאם'
  • בדפי קישורים גדולים ועמוסים, אפשר לתת 'נופולו' לקישורים החשובים-פחות כדי למקד מנועי חיפוש
  • אם נתתם קישור כ"טובה אישית" לחבר/שותף, בלי שום קשר לקידום במנועי חיפוש
  • כאשר האתר המקושר נחשב בעייתי או מפוקפק בעיני מנועי חיפוש, ויש חשש לפגיעה בכם
  • אם הקישור מיועד אך ורק למשתמש הסופי, ולא לציבור הרחב המחפש ברשת
  • אם אתם חרדים לגורל ה"פייג'-ראנק" (PageRank) של האתר שלכם בגוגל


ביקורת על נופולו

הפער בין הכוונות הטובות בלידת נופולו ובין המציאות כיום בשטח, כנראה כבר אינו כה קטן.

באתר נונופולו, המתנגד בצורה מפורשת ל'נופולו', מופיעות הנקודות הבאות:

  • נופולו לא באמת עוצר ספאמרים מלזהם בלוגים דרך טוקבקים / 'קומנטס' (הערות)
  • השם 'נופולו' מבלבל, מכיוון שבפועל מנועי חיפוש כן הולכים אחרי קישורי נופולו (אך לא נותנים להם ערך)
  • נופולו פוגע ביחסים בין אתרים ברשת
  • נופולו אינו שימושי עבור בני-אדם, אלא רק למנועי חיפוש
  • שימוש קבוצתי ומאורגן ב'נופולו' יכול לפגוע באתרים מסוימים בלי ידיעתם
  • נופולו אינו מבחין כלל בין משתמשים טהורי-כוונות ובין ספאמרים נכלוליים (מבחינתו, כל הקישורים פסולים, בלי קשר לאיכותם האמיתית)
  • נופולו מתעלם מחשיבותן של הערות ותגובות לכל יישום תוכן ברשת
  • נופולו מפלה לרעה בלוגים (הוא מופיע שם באופן אוטומטי) לעומת אתרי-ספאם
  • נופולו מונע מן הרשת להיות רשת אמיתית (מקושרת), ויוצר נתיבים חד-סיטריים
  • נופולו פוגע ביישום הממשי של חופש הביטוי
  • נופולו התפתח "במחשכים", בקרב קומץ חברות חיפוש, בלי דיון ציבורי פתוח
  • נופולו מאפשר לאתרים לסחור ב"פייג'ראנק" (שליטה באפקטיביות של הקישורים)
  • נופולו נולד בגלל פייג'ראנק של גוגל (השפעתם של קישורים על מיקומים בתוצאות חיפוש), ולכן גוגל צריכה לטפל ב"פייג'ראנק" ולא להמציא תגים שפוגעים בכלל האוכלוסיה
לכך יש להוסיף חיסרון מהותי נוסף: מרבית מפתחי האתרים עדיין אינם מודעים לקיומו של "nofollow", ולכן הם מפחדים לתת לגולשי אינטרנט את האפשרות להוסיף לינקים בעצמם (במסגרת טוקבקים, פורומים וכיוצ"ב).

כפועל יוצא של בורות זו, בעל האתר הממוצע לא יכול להוסיף את התג בכוחות עצמו, מכיוון שרוב מערכות ניהול התוכן הקיימות אינן תומכות בו כלל. יוצא שגם עבור המשתמש המתוחכם וגם המשתמש הפשוט - נגישותו של "נופולו" מוגבלת ביותר.

ויקיפדיה אימצה את נופולו עבור כל הקישורים החיצוניים באנציקלופדיה המקוונת, בכל השפות האפשריות.

לדפדפן מוזילה יש תוסף (אד-און) שמאפשר, בין השאר, להדגיש קישורים עם נופולו. קוראים לו סרץ' סטטוס, והוא מיועד לאנשי-אינטרנט שעוסקים באופן ממוקד במנועי חיפוש. בין השאר יש לו גם מדד פייג'ראנק, אלקסה, צפיפות מילות מפתח ושלל פיצ'רים נוספים שעשויים לעזור לאיש ה-SEO הממוצע.

צילום-מסך של קישורי נופולו דרך סרץ' סטטוס מופיע להלן:

קישורי נופולו - ממוסגרים בוורוד ע"י תוסף סרץ' סטטוס של מוזילה

ויקיפדיה משתמשת ב"נופולו" לכל הקישורים החיצוניים

מסתבר שניתן לנטרל נופולו (לפחות בבלוגים של וורדפרס), אבל רק מעטים ישתמשו בפיצ'ר הזה.

חשוב לציין שלא רק גוגל תומך עכשיו ב"נופולו", אלא גם השניים הגדולים האחרים: יאהו ו'אם-אס-אן'. ואם הגדולים אימצו את נופולו בהתלהבות, יש סיכוי סביר שהוא ישרוד שנים רבות. האם נופולו הוא טוב ליהודים או רע ליהודים? אם הוא יפחית את תופעת ה"לינק-ספאם" בבלוגים, מה טוב. אם הוא ידכא את הספאמרים מלזהם את האינטרנט, זה יהיה מבורך.

עם זאת, לא כולם ספאמרים, וצריך להקפיד על כך ש"נופולו" לא ישבש את כללי האתיקה הטבעיים ברשת. חשוב במיוחד לא לפגוע במשתמשים שיכולים לתרום קישורים חיוניים להתפתחות הבריאה של האינטרנט.

השאלה היא -- אם קישור הוא לא באמת קישור, מי יכול לדעת זאת במבט בלתי-מזוין? האופי ה'שקוף' של נופולו יכול להפוך אנשים לחשדנים, פרנואידים או ציניים. יש כאן "אפקט מצנן" שיוכל להשפיע על רצונם הטוב של בעלי אתרים לקשר זה לזה. עכשיו יש לנו קישורים סוג א' וקישורים סוג ב', ורוב בעלי האתרים לא ישמחו לגלות זאת בדיעבד. ייקח זמן רב עד שנוכל להעריך, אם בכלל, אם נופולו הביא יותר תועלת מנזק.




[פורסם במקור ב-16/11/2006, בבלוג הישן; עבר עדכון בחודש אפריל 2010]

1.6.2009

תוצאות חיפוש מסוכנות: שומרי מסך, משחקים ועבודה מהבית


דו"ח 2009 של מקאפי, חברת טכנולוגיות אבטחה מקליפורניה, הוא כתב-אישום חריף נגד מנועי החיפוש הגדולים: תוצאות החיפוש שאתם מקבלים מ"גוגל" ועמיתיו מסוכנות למחשב שלכם, חשבון הבנק והפרטיות שלכם

הדו"ח של מקאפי (McAfee) בדק כ-2,600 מילות חיפוש בחמשת מנועי החיפוש הגדולים: גוגל, אמריקה אונליין (AOL), יאהו, לייב (של מיקרוסופט, כיום "בינג") ו"אסק" (או אסק ג'יבס, בחלק מן המדינות). על כל ביטוי נבדקו חמשת העמודים הראשונים של התוצאות, ובסה"כ ניתחה החברה כ-413,000 כתובות אתרים ייחודיות. ניתן להוריד את הדו"ח בפורמט PDF כאן.

המסקנות בקיצור:
1) תוצאות של אתרי ליריקה (מילים של שירים, או "ליריקס" בלעז) הם בין המסוכנות ביותר ברשת (26% סיכון)
2) המילה "חינם" מבטיחה סכנה לכל הנעזרים במנועי חיפוש כדי לקבל מוצרים ושירותים ללא תשלום (21% סיכון)
3) חיפושים נפוצים על הורדות מוסיקה פיראטית, צ'יטים של משחקים (ומשחקים חינם), שומרי מסך ושמות של אתרים מפורסמים - מסוכנים ביותר למחפשים
4) חיפוש "עבודה מהבית", מסתבר, מוביל גולשים רבים מאוד לזרועותיהם של נוכלים מתוחכמים
5) עברייני-רשת מגלים, מנתחים, צופים מראש, חוקרים ומשתמשים במילות חיפוש אקטואליות (סלבריטאים חדשים, אירועי ספורט ואופנות זמניות) ומפציצים את מנועי החיפוש בתכנים זדוניים שכל מטרתם היא השתלת תוכנות זדוניות וסוסים טרויאנים על מחשבים רבים ככל האפשר
6) אי אפשר לסמוך על מנועי החיפוש שיסננו את התוצאות, ולכן יש צורך בתוכנות אבטחה מיוחדות כדי להתגונן


ניתוח הדו"ח
הממצאים של מקאפי, בחלקם, אינם חדשים: כבר ב-2006 הופיע דו"ח שהראה עד כמה תוצאות חיפוש יכולות להיות מסוכנות. המצב לא השתפר כלל, ולמעשה החמיר: כיום, העבריינים עובדים מהר יותר כדי לנצל מגמות חולפות, לעשות רווח גדול בזמן קצר, ואז להיעלם מן הרשת. לכן הם מנצלים אירועים קצרים ורבי-ביקוש כגון אולימפיאדה, כוכבים שנכנסו לכותרות העיתונים לאחרונה, ולא רק עובדים סביב מלכודות קלאסיות כגון "שומרי מסך" (Screensavers).

הלקח מן הדו"ח של 2009 הוא שלא מספיק להיזהר מפני תוכנות חינמיות, שומרי מסך מחייכים או אתרים שמציעים ליריקה ללא תמורה. ביקורת על הדו"ח שפורסמה ע"י מומחה אבטחה ב-ZDnet טוענת כי המצב גרוע בהרבה ממה שנראה - העבריינים השתלטו על מאות אלפי מילות חיפוש פופולריות, ולכן הרשימה של מקאפי אינה ממצה כלל. מעבר לכך, מרבית מקרי ההונאה והפריצה מתרחשים דווקא באתרים אמינים וידועים, שאותם מנועי החיפוש אינם רוצים כלל לחסום, כדי לא לאכזב את המשתמשים שלהם.

במקרים רבים משתמשים האקרים, המבצעים פרויקטים גדולים של פריצה ומירמה, בשיטות כמו השתלת SQL באתרים בלתי-מוגנים. מסתבר ששיטה זו, המכונה באנגלית SQL Injection, פגעה בכמות גדולה מאוד של אתרים בכל העולם, כולל ישראל. כל מי שיגיע לאתרים הללו דרך תוצאות חיפוש, ייפול קורבן בלי להוריד תוכנה, בלי להבין מה קרה, ובלי לדעת כיצד לפתור את הליקוי.

גוגל, יאהו ומיקרוסופט לא ממהרים לספר לצרכנים שלהם שתוצאות החיפוש שלהם מסוכנות. חיפוש תמים של ילד קטן על וובקינז (Webkinz) עלול להסתיים במחשב פרוץ, נזק כספי וסיוע בלתי-מודע לביצוע מעשים פליליים חמורים. ברוב תוצאות החיפוש אין שום אזהרה, לא גרפית ולא טקסטואלית, על כך שאתר כלשהו נחשב מסוכן בעיני תוכנות אבטחה כגון "סייט-אדבייזור" (SiteAdvisor) של מקאפי.

רק במאי 2008 החל מנוע החיפוש של יאהו להשתמש בשירות סרץ'-סקן (SearchScan) שאותו אכן מספקת מקאפי. השירות של יאהו אמור להזהיר את המחפשים מפני תוצאות מסוכנות במיוחד. עם זאת, התוצאות המסוכנות אינן מסוננות החוצה, אפשר להשתמש בהן, ואין כל אופציה לחסום או להסיר אותן מראש.

לעומת יאהו, ההודעה של גוגל "אתר זה עלול להזיק למחשב שלך" היא נדירה, ולעתים רבות גם שגויה. גוגל אכן חוסם אתרים שעלו ברשימה השחורה שלו, אבל 99% מן האתרים אינם זוכים להיכנס לתוכה.

רבים כבר שמעו על "רוגלות" (Spyware), תוכנות שעוקבות אחרי הגולש ושולפות מידע אינטימי. רבים אחרים מכירים כבר את ה"אדוורים" (Adware), תוכנות שמקפיצות פרסומות במהלך גלישה. גם אתרי "דיוג" ("פישינג", ובאנגלית: Phishing) ידועים לחלק ניכר מן הגולשים, בעיקר כאשר הם מתחזים לאתרים מפורסמים כגון פייפאל, איביי, אמזון וכדומה. כל אלו מושתלים במחשבים של משתמשים גם דרך תוצאות חיפוש זדוניות.

רק מיעוט מכיר את ה"קי-לוגרים" (Key-loggers), תוכנות שעוקבות אחרי תנועות המקלדת והעכבר של הגולש, ומשיגות סיסמאות ומספרי כרטיסי אשראי. אך הרבה פחות מוכרות הן תוכנות מסוג "פוחדות" (Scareware), שמטרתן להפחיד את הגולש ולגרום לו להאמין שהמחשב שלו נגוע בוירוס בדיוני; הגולש ההיסטרי מקבל "המלצה" לקנות תוכנה פיקטיבית כלשהו תמורת תשלום מופקע. אתרים רבים המופיעים בתוצאות החיפוש של גוגל דואגים להשתיל "הפחדות" שכאלה למחשב שלכם.


ביקורת ופתרונות
אפשר תמיד לטעון שדווקא חברות כמו מקאפי עסוקות בהפצת "פוחדות" משלהן, כדוגמת "סייט-אדבייזור" המפורסמת והפופולרית שלה. מצד שני, האיומים שעליה מצביעה מקאפי הם אמיתיים לגמרי. משתמשים בלתי-מנוסים מבצעים חיפושים בלי לחשוב על הסיכון הכרוך בגלישה באתרים מפוקפקים. רוב המשתמשים במנועי חיפוש כמו גוגל סומכים על טוהר תוצאות החיפוש בצורה עיוורת, כמעט ילדותית. המצב הזה חייב להיפסק, כמובן, כיוון שהנושא מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית, והציבור רחוק מאוד מלהבינו.

הבעיה האמיתית היא שלמנועי חיפוש גדולים אין אינטרס חזק בחסימת אתרים מזיקים. ברוב המקרים, הגולשים ירצו להיכנס לאתרים האהובים עליהם, גם אם מדובר במפגע-אבטחה דיגיטלי שעלול לגרום למחשב שלהם להפוך ל"עבד" (slave) של כמה "בוטים" המנוהלים על ידי כנופיות האקרים. במקרים אחרים, הגולשים יפגינו אדישות מפחידה כלפי כל אזהרה או המלצה להימנע משיטוט באתרי ליריקה, עבודה מהבית, צ'יטים, שומרי מסך, הורדות פיראטיות ומשחקים חינם. אין ספק שקהל-היעד הפגיע ביותר הוא ילדים: אין להם מושג קלוש עד כמה העולם שבחוץ יכול להיות קטלני, והם מאמינים לכל פרסומת שהם רואים ברשת.

הפתרון המתבקש הוא שיתוף פעולה רציני הרבה יותר בין מנועי החיפוש הגדולים, חברות טכנולוגיות אבטחה ורשויות החוק הרלוונטיות (FBI, אינטרפול ומקבילותיה בעולם) שאמורות להגן על הציבור הרחב, ובעיקר על השכבות החלשות: ילדים וילדות, משפחות בעלות השכלה נמוכה, קבוצות עניות שנזקי-מחשב עלולות למוטט אותן, קשישים וטכנופובים למיניהם. חובה לציין כי חלק ניכר מן הקורבנות כלל לא יודע שנגרם לו נזק, ושהמחשב שלו נפל קורבן לתרמית.

גוגל או יאהו רחוקות מאוד מלהיות מומחיות-אבטחה. המבחנים שמשתמש בהם "גוגל" כיום, למשל, כדי לסנן אתרים מזיקים לא נחשבים מהימנים, והדו"ח של מקאפי מוכיח כי הם נכשלו. התוצאה היא חברות חיפוש למעשה הפקירו את הציבור בידיהן של רשתות נוכלים. מישהו חייב לרסן ולהגביל את מנועי החיפוש, ולדרוש מהם מבחני אבטחה מחמירים הרבה יותר - תוך תשלום מחיר מצידם בגין אובדן פוטנציאלי של תנועה, מפרסמים ומזומנים.



פוסטים קודמים באותו עניין:

כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012