21.12.2009

גוגל מפות העביר את הרשות הפלסטינית לישראל

תושבי ג'נין, שכם, רמאללה, בית לחם, קלקיליה ויריחו הם תושבי ישראל, על פי "גוגל מפות" (Google Maps); הרשות הפלסטינית איבדה את כל עריה; מה הפלא? היא בכלל ממוקמת בסעודיה


בוקר טוב לכל 284,000 הפלשתינאים המתגוררים במחוז ג'נין: גוגל החליט שאתם גרים בישראל.



שכם היא העיר הפלסטינית השנייה בגודלה (134,000 אלף), וגם היא עברה לשליטת ישראל, לאחר שהסכמי אוסלו בוטלו חד-צדדית ע"י מהנדסי "גוגל מפות", כפי שניתן לראות כאן בבירור:



העיר הנמוכה ביותר בעולם, יריחו, שהיתה הבסיס להסכם "עזה ויריחו תחילה", סופחה רשמית למדינת ישראל, לאחר שהרשות הפלסטינית חתמה בג'ימייל על כתב ויתור דיגיטלי:



רמאללה היא בירת הרשות הפלסטינית, ע"פ העולם. אבל מה העולם מבין? לשיטת גוגל, רמאללה היא ישראלית כמו ערוץ 2, החינמון "ישראל היום" או הדוגמנית הציונית בר רפאלי - אפילו בשפה באנגלית:



בית לחם, פעם מרכז נוצרי והיום שטח A שנמצא בפועל בשליטת חמאס, נמסר לשליטת ישראל בטקס רב-רושם שנערך במשרדי גוגל ביישוב היהודי מאונטיין-ויו, קליפורניה:


גם העיר קלקיליה, שנמצאת מעבר לקו הירוק, הצטרפה לחגיגה.
מעתה היא בשר מבשרה של מדינת ישראל הרשמית,
ע"פ ארגון האומות המאוחדות החדש, שמקום מושבו ב"גוגלפלקס":


ההסבר

להיכן נעלמה הרשות הפלסטינית בשירות המפות של גוגל?
מדוע איבדו הפלשתינאים את כל עריהם בקלות כה רבה?
וכיצד הגיע גוגל למסקנה שהערים הפלסטיניות (שטחי A) הועברו לשליטת ישראל ללא ידיעתן?

התשובה נמצאה בחיפוש פשוט אחרי "הרשות הפלסטינית" ב"גוגל מפות", כמובן:

בתמונה: הרשות הפלסטינית - חלק בלתי-נפרד מ"ערב הסעודית"


מעניין כמה תלמידים ישראלים הגישו עבודות לבית הספר עם התיאור הבא:
"הרשות הפלסטינית, הממוקמת בסעודיה, איבדה את השליטה ברצועת עזה בעקבות השתלטות תנועת חמאס על הרצועה. מיד לאחר מכן, איבדה את שאר עריה לטובת ישראל, וכיום היא משמשת קוריוז היסטורי ב'ויקיפדיה', ממנה העתקנו ערך זה, לאחר שמצאנו אותו בגוגל".

17.12.2009

גוגל סין: "1984" בפעולה

בספר "1984" מתואר שלטון שמסתיר, משכתב ומוחק את ההיסטוריה בהתאם לצרכיו; "גוגל סין" משתפת פעולה מרצון עם מנגנון שכזה כיום, ופוגעת קשות ביוקרתה עקב כך

6.12.2009

אייל גולן מנציח את גוגל בג'ונגל


אייל גולן הוא ככל הנראה המוסיקאי הישראלי הראשון שמזכיר את "גוגל" בשירו; איזה שירות זה עושה למנוע החיפוש החזק בהיסטוריה, ומדוע לא בחר הכותב, יוסי גיספן, את המתחרים

שירו של אייל גולן, "ג'ונגל", שיצא לאור בתחילת דצמבר 2009, מתחיל כך:

אם אני ואת היינו נולדים בג'ונגל
במקום שאי אפשר למצוא אותו בגוגל
פשוט מבודדים מהעולם
עמוק בתוך היערות של אפריקה


איזכור "גוגל" במילים של שיר הוא אקט נדיר ביותר במוסיקה הישראלית בפרט והבינלאומית בכלל. בעולם הגדול ידועים רק שירים מעטים שזכו לכבוד הזה, למשל "גוגל מי" של הזמרת לטוניה הולמס (LaTonya Holmes).

השיר "נאו ג'נריישן" (Now Generation) של להקת בלאק אייד פיז (black eyed peas) כולל התייחסות מפורשת לכל האתרים הפופולריים, כולל גוגל שמוגדר כ"הפרופסור שלי". גם פייסבוק, מייספייס, ויקיפדיה מוזכרים בשיר.

מלבד הולמס ובלק אייד פיז, קיים אלבום נדיר של הזמר איי-פינקס (A. Pinks) תחת הכותרת "זו לא שמועה - גוגל מי" (It's not a rumor - google me).

מעבר לעובדה שגוגל מתחרז איכשהו עם ג'ונגל, הכותב יוסי גיספן, יליד 1961, בחר את המותג הזה כיוון שהוא מזוהה בציבור הרחב עם כלי שמאפשר למצוא כל דבר. בהנחה שלא גולן ולא גיספן קיבלו כסף מגוגל על הג'סטה, אפשר להסיק שבעיני שניהם - גוגל נתפס בתור שם בלתי-מסחרי, שלא כמו אינטל, יבמ או היולט-פקארד.

לכן בהחלט מותר להגיד "גוגל" בשיר של זמר ים-תיכוני, ועדיין לצאת בסדר. גוגל הוא מותג עממי, חוצה מגזרים, חוצה עדות, חוצה מעמדות, לא לגמרי מסחרי, נגיש, פשוט, חמוד, שמשדר "טוב" ושרק עוזר לנו. אייל גולן יודע שגוגל עוזר לו ליצור קשר עם מעריציו: 8,077,020 חיפושים בשנה על אייל גולן ב"גוגל ישראל" זה לא צחוק.


מאות אלפי דולרים - בחינם
אין צורך להיות סרגיי ברין בשביל להבין שאמנים כמו אייל גולן עושים שירות אדיר לגוגל. הנצחת גוגל בלהיט-רדיו, שינוגן גם במסיבות ובחתונות, היא פעולת יחסי ציבור פנטסטית ללא תשלום, מהסוג שגוגל מקבל כבר למעלה מעשר שנים ברציפות. ערך האיזכור של גוגל בשיר של אייל גולן ("תוכן שיווקי") הוא שווה-ערך למאות אלפי דולרים, לא פחות. הג'ונגל של גולן מטמיע את המותג האמריקני בתודעה הישראלית, בדרך החזקה ביותר האפשרית.

די ברור מדוע גיספן לא בחר אף אחד מן המתחרים של גוגל בישראל. האם השורה "במקום שאי אפשר למצוא אותו ביאהו" נשמעת טוב? לא ממש. כנ"ל גם וואלה (ממתי מחפשים משהו בוואלה?), ובוודאי לא "בינג" - מותג שנמצא בחיתוליו, ומרבית הציבור הישראלי ימשיך שלא להכיר אותו בשנים הקרובות. גוגל, לעומתם, הוא היחיד שגם מזוהה עם חיפוש בכדור הארץ (גוגל ארת' - Google Earth), ולכן הוא מתאים עוד יותר לנושא הג'ונגלים והגיאוגרפיה.

המנצח לוקח הכל
להקת אבבא הוסיפה ביולי 1980 להיט נוסף לאוסף שלה: "דה ווינר טייקס איט אול". זה בדיוק המצב של גוגל בתור מותג חיפוש חוצה-גבולות: המנצח לקח הכל, ולא הותיר פירור לאחרים.

גוגל מאוזכר באינספור הקשרים תרבותיים (גם בקולנוע, אבל זה כבר עסק לפוסט אחר), הוא מזוהה באופן בלעדי עם המילה "חיפוש" (לא רק באינטרנט), הוא מקבל יחסי ציבור בחינם, הציבור מעריץ אותו, הצרכנים אינם מזהים אותו עם חברה מסחרית - ולכן הוא גורף את כל הקופה, הרבה מעבר למה שמונופול יכול לקבל בכלכלה תחרותית. אייל גולן הוא רק הוכחה נוספת לכך.



[תודה למר אסף לבנון על הטיפ]

24.11.2009

יישור קטלני: כשלונם של וואלה, יאהו ובינג מול גוגל

גוגל ניצח את שני מתחריו הגדולים בישראל (וואלה + יאהו), בין השאר, בגלל תשומת-לב למרכיב מרכזי בשפה העברית: הכיוון שלה

תוהים למה גוגל השתלט על למעלה מ-90% מן החיפושים במדינת ישראל? בואו נתחיל מיישור השורות. פוסט זה כתוב מימין לשמאל, וזו אחת הסיבות שבגללן אתם בכלל מסוגלים לקרוא אותו בלי לאבד עשתונות.

כאשר אתם מחפשים בעברית בגוגל ישראל, התוצאות מופיעות בכיוון המצופה: מימין לשמאל. כאשר אתם מחפשים באנגלית בגוגל העולמי, התוצאות מתיישרות לפי מה שנהוג בעולם המערבי: משמאל לימין. כך בונים מנוע חיפוש בינלאומי, וכובשים את העולם בסערה.

הגולשים העבריים רגישים מאוד ליישור השורות (ימין או שמאל), כיוון שהם מחונכים מגיל אפס להביט ימינה כאשר הם מנסים לקרוא ולכתוב בשפת אימם. הגולשם היהודים-הדתיים רגישים לכך בצורה קיצונית. לכן, אם הגולש הישראלי המסורתי רוצה לחפש בעברית, הוא יעשה את זה דרך גוגל ישראל: זה מה שהמוח שלו תובע ממנו. כל זה נכון גם למשתמשים ממוצא ערבי (מדינות ערב) - יישור ימינה הוא הנורמה.

אך כאשר הגולש העברי מעוניין לחפש באנגלית או כל שפה לטינית אחרת, הוא מבין, לעתים בצורה תת-מודעת, שהוא מוכרח לחפש בגוגל העולמי (google.com). הישראלי המצוי, זה שנולד ומת בעברית רצוצה, רוצה לקבל את התוצאות הלועזיות שלו מיושרות שמאלה - אחרת המוח שלו יתקשה לעבד את הטקסט. בכל מקרה, גוגל מספק את הסחורה בכל השפות, ויודע ליישר אותן לפי מה שהגולש מכיר.

איך נפלו מתחרים

וואלה הוא יצור חד-צידי. אם מחפשים בו בעברית, התוצאות מוצגות מימין לשמאל.
לרוע המזל, גם קורה גם באנגלית: אם "תעיזו" לחפש באנגלית במנוע החיפוש של וואלה, התוצאות עדיין יהיו מיושרות ימינה. זוהי טעות חמורה מצידו של מנוע חיפוש המעוניין לשרת את הישראלים המסוגלים לכתוב באנגלית. לכל גולש בישראל יש רגע שבו הוא חייב לחפש באנגלית, וזה הרגע שבו וואלה מפסיק להיות אפקטיבי.


בתמונה: "וואלה חיפוש" בכיוון הלא-נכון.
המנוע מציג תוצאות חיפוש באנגלית - מימין לשמאל

אף אחד לא יהיה מוכן לקנות ספר בשפה האנגלית, המודפס מימין לשמאל. אבל ב"וואלה" עדיין לא קלטו שאם הגולש מחפש באנגלית, צריך להפוך לו את הממשק כדי שהטקסט יהיה קריא. על השגיאה הזאת, שנמשכת כבר יותר מדי שנים, וואלה שילמה ביוקר רב - רוב הגולשים ברחו ואינם.

יאהו, שהיה פעם מנוע החיפוש המוביל בעולם, עדיין לא השכיל להתמודד עם הכיוון הבסיסי של השפה העברית. כל החיפושים בשפה העברית אמנם מביאים תוצאות עבריות, אך בכיוון הלא-נכון. התוצאה: דף תוצאות חיפוש שמשדר לגולש, ברמה הבסיסית ביותר, את המסר הבא: "אני לא מבין ישראלים, ואני לא מכבד את השפה שלהם". בתגובה, נטשו מרבית הישראלים את יאהו בתור מנוע חיפוש עברי.

צילום מסך: יאהו חושב "עברית קשה שפה"!
לכן מציג את שפת אבותינו משמאל לימין...

העובדה ש-2009 כבר מסתיימת, ואנשי יאהו עדיין לא קלטו שהישראלים קוראים הפוך מהאמריקנים, היא שגיאה פטלית שיכולה להרוס חברות חיפוש מן היסוד. בעולמות מסורתיים של תוכן, המנותקים מן הארעיות והפזיזות של עולם ההייטק, לא יעלה על הדעת לעשות דבר כזה לעם המתייחס לתרבותו ברצינות: אפילו מסעדה הודית בעיר מומביי תציג תפריט בעברית, המיושר מימין-לשמאל.

בינג, הכוח העולה של מיקרוסופט, מראה סימנים של תבונה בנושא בינאום (אינטרנציונליזציה). מנוע החיפוש השני בכדור הארץ, בגרסתו הבינלאומית, מציג תוצאות באנגלית כמו שצריך, ובינג הישראלי (בכתובת המסורבלת והבעייתית bing.com/?cc=il) הפנים את העובדה שהישראלים לא מוכנים לקרוא עברית משמאל לימין.

הבעיה של בינג, אם כן, היא קושי להבדיל בין בינג העולמי ובין בינג הישראלי - ולעשות את המעבר בין השניים בקלות וביעילות. בשביל לדלג בין בינג הישראלי והעולמי, צריך לאתר את הקישור הקטן למעלה ("ישראל") ואח"כ לאתר את הקישור הקטן למטה ("go to bing in English"). עבור המשתמש הממוצע, קשה לבצע את המעבר בין השפות, ולכן כדאי לו להישאר עם גוגל הישן והטוב.


סיכום קטלני
אם אתה רוצה שהלקוחות יחתמו לך על צ'ק שמן, כדאי שתדע מאיזה כיוון הם כותבים עליו.
אחרת אפשר לכבות את המחשב, לפטר את העובדים ולפרק את התאגיד.

את הלקח המר הזה, שמסתכם בנתח השוק הענק של גוגל, נאלצו ללמוד "וואלה! חיפוש", "Yahoo Search" ובקרוב גם "מר בינג" - אם לא יזדרז להתייחס בכבוד לשאר מדינות העולם, שאינן ארה"ב.

19.11.2009

למה דפי זהב מסתירה טלפונים מגוגל

גוגל רוצה לסרוק מספרי טלפון מ"דפי זהב"; לגוגל לא איכפת אם אף אחד לא ייכנס לאתר דפי זהב; מה עושה דפי זהב בתגובה? מסתירה ממנו את מספרי הטלפון של לקוחותיה; מה זה אומר עלינו ועל מנועי חיפוש?

חיפשתם מספר טלפון של עסק באינטרנט. תוצאת החיפוש הראשונה הגיעה מ"דפי זהב". אתם כבר רגילים לכך שמנועי חיפוש כמו גוגל מציגים כבר בדף תוצאות החיפוש את תקציר התוכן הרלוונטי (באנגלית: "סניפט" - Snippet) מן הדף. במקרה הזה, אתם רק רוצים את מספר הטלפון. "דפי זהב" יודעים את זה, ומסתירים מכל תוכנת סריקה והעתקה, כולל "גוגל", את המספר.

איך זה נעשה? במקרה של "דפי זהב", הם משתמשים בפונקציה שנכתבה בשפת "פרל" (Perl) שלוקחת מספר טלפון מתוך מאגר נתונים, וממירה אותו לקובץ גרפי מסוג "גיף" (gif). התוצאה היא מספר טלפון שהוא למעשה תמונה, שאותה גוגל מתקשה לקרוא - נכון ל-2009. וככה זה נראה:

בתמונה: הרשומה של העסק "דפי זהב" באתר d.co.il
שימו לב: שני מספרי הטלפון אינם טקסט, אלא תמונה
(03-7532222, 1-800-200400)


לא רק גוגל מעתיקן

מלבד גוגל, יש להרבה גורמים "טפיליים" אינטרס לסרוק, "לקצור" ולהעתיק את מאגר הנתונים העסקי הזה. ספאמרים שרוצים למכור שמות ומספרי טלפון, גורמים שיווקיים ועסקיים שרוצים לעשות כסף מבתי עסק - כולם רודפים אחרי הנתונים של "דפי זהב"; קשה לסווג את גוגל בתור טפיל דיגיטילי קלאסי, או "הרווסטר" (Harvester), אבל הוא יעשה את כל המאמצים כדי לקחת לעצמו את כל המידע החיוני באינטרנט.

גוגל שונא כשמסתירים ממנו מידע. הוא מבהיר לבעלי אתרים שצריך להשתמש בטקסט ולא בתמונה כדי להציג תוכן חשוב. מצד שני, דפי זהב שונאים את זה כאשר גוגל "מצטט" את מספרי הטלפון של העסקים הרשומים באתר שלהם, ומונע מן הגולשים להקליק פנימה אל התוכן והפרסומות המקיפות אותו. למה ש"דפי זהב" יהיו העבדים של גוגל? אחרי הכל, הקליק מגיע להם ביושר - הם אלו שהשיגו את המידע. גוגל רק "רוכב" על העבודה שלהם.

גוגל יודע שהוא צריך אתרים כמו "דפי זהב" כדי לשרת את הלקוחות והמפרסמים שלו. במקרה של "דפי זהב", מדובר באתר ענק שמתוכו גוגל סרק לפחות 14 מליון (!) דפים שונים. מנוע החיפוש הפופולרי צריך את הנתונים של מדריך העסקים כמו חמצן למוח, וגם ההיפך נכון לגמרי - "דפי זהב" מקבלים המון תנועה חשובה מ"גוגל", כי יותר קל לחפש ב"גוגל" שאליו אנחנו רגילים, מאשר לחפש בתוך "דפי זהב", אתר פחות נגיש ומהיר.

אבל אם כבר להסתיר את הטלפון, למה לא להסתיר גם את הפקס?

בתמונה: מספר הפקס נשאר טקסט רגיל,
מספרי הטלפון הופכים לתמונה


בתמונה שלעיל אפשר להבחין (אם מביטים היטב) שהגופן של מספרי הטלפון והפקס קצת שונה. זה בגלל שהפקס נותר טקסט, בעוד מספר הטלפון הפך תמונה. ההגיון של דפי זהב ברור בכל מה שנוגע למספר הטלפון (להסתיר כדי שהגולשים יקליקו וייכנסו לאתר). אבל למה לא להסתיר גם את הפקס?

בואו נסתיר הכל
מן הסתם, חלק ניכר מן הגולשים ירצה לדעת מה מספר הפקס של העסק. כדאי להחביא גם מהם את השדה הזה, ולהכריח אותם להקליק פנימה (בואו לבקר!). רק רגע - ומה עם הכתובת? גוגל לא צריך לחשוף את הכתובת של העסק בפני הגולשים התמימים, ובכך לשדוד את הקליק מ"דפי זהב" המסכנים. לפי אותו הגיון אנוכי, "דפי זהב" יעשו בשכל אם יהפכו לתמונה את כל שדות הנתונים האפשריים, כולל המיקוד, כתובת האתר וכתובת הדוא"ל.

ל"דפי זהב" יש אינטרס נוסף להסתיר את מספר הטלפון האמיתי של בתי העסק: היא רוצה להרוויח כסף על כל שיחה בעזרת הצגת מספר 'מירס' (057) שמזרים לה הכנסות על חשבון המתקשרים, וגם מאפשר לה לבצע בקרה מדויקת על כמות השיחות הנכנסות דרך האתר. תחקיר TheMarker חשף את התרגיל, שחוקיותו מוטלת בספק.

ניגוד האינטרסים בין דפי זהב לגוגל ברור יותר בשלב הזה. אם דפי זהב ימשיכו לחסום יותר ויותר שדות נתונים בפני האתר החזק והמשפיע ביותר באינטרנט - גוגל יתחיל לחשוב שאין שם מידע חשוב, ויוריד אותם למיקום נמוך יותר בתוצאות החיפוש שלו. זוהי לא תוצאה רצויה בעיני "דפי זהב", ולכן היא נזהרת מאוד במשחק המסוכן שהיא נכנסה אליו, בלית-ברירה - כדי לשרוד בענף ולהרוויח כסף.

נכון לעכשיו, המילה "טלפון" מופיעה בכל עמוד עסק של דפי זהב, וגוגל יודע שלא רחוק משם (בשדה הפקס) מופיע משהו שנראה ממש כמו מספר טלפון אמיתי. כך שבמצב הנוכחי, דפי זהב מצליחים "להתל" (בתום-לב, כמובן) בגוגל שיחשוב כי הפקס הוא מספר הטלפון המבוקש. חבל שגוגל הביא את דפי זהב למצב שבו הם צריכים להתל בו כך.

אבל המשחק לא נגמר כאן. אם הגולש מחפש את הטלפון של עסק כלשהו, ובתוצאות החיפוש של גוגל מופיעה המילה "טלפון" כשלצידה מספר כלשהו (במקרה הזה - רק פקס) - האם היא לא מטעה את הגולש? הרי משתמשי גוגל לא יקליקו פנימה אל אתר דפי זהב; הם יסתפקו במספר המופיע בתוצאות החיפוש - וישמעו צפצוף ארוך ומעצבן. אז האם דפי זהב הרוויחה או לא?

בתגובה לפוסט זה, צוין בצדק שאנשים עם מוגבלויות (עיוורים וכד') סובלים מן ההחלטה להפוך את מספרי הטלפון של דפי זהב לתמונות. מבחינתם, דפי זהב מתעלמת מקיומם של החלשים ביותר - אלו שאין להם חלופה נגישה אחרת. אם "דפי זהב" היה אתר ממשלתי, היה אפשר לתבוע אותו על אפליה אסורה. עמותות כמו "נגישות ישראל" נלחמות בהחלטות שנויות-במחלוקת כמו זו של דפי זהב, ולעתים מנצחות במאבקיהן.


גם בזק עושים את זה ב-144
לא רק דפי זהב מסתירה טלפונים: גם אתר 144 של בזק משתמש באותה טכניקה של הגנה-עצמית, אלא שהוא דורש לחיצה על כל מספר כדי לקבל את התמונה שלו. עד לפני כמה חודשים, הלחיצה היתה מניבה מספר טלפון טקסטואלי, אך כעת גם הוא (כמו בדפי זהב) הפך לקובץ תמונה.

במילים פשוטות - אם מנסים לסמן את מספר הטלפון באתר 144 עם העכבר ולהעתיקו למקום אחר, הדבר בלתי אפשרי מבחינה טכנית. רק חבל שבכך "בזק" למעשה אומרים לעיוורים בישראל: לא תוכלו לקרוא את מספרי הטלפון של חברת התקשורת הלאומית, משיקולים עסקיים צרים שלנו.

כדי להתגונן מפני גורמים "עוינים" הלוחצים על מספר גדול של מספרי טלפון, משתמש אתר 144 של בזק במנגנון אבטחה המכונה קפצ'ה (Captcha) כדי למנוע מגורמים חיצוניים להעתיק את מספרי הטלפון היקרים-מפז שלו. יש להקיש קוד המשלב מספרים ואותיות כדי לחסום משתמשים עיוורים - גם אם הם בני-אדם; ואין חלופה עבור מוגבלים.

לכן, כאשר לוחצים על מספרי טלפון רבים ב-144, קופץ חלון עם ההערה הבאה: "חלונית זו נועדה למנוע שימוש בכל רובוט, תולעת, מנוע אחזור וחיפוש מידע, או כל כלי אוטומטי או ידני אחר אשר מתוכנן לאנדקס, לאחזר ולאתר מידע באתר". במילים אחרות: בזק אומרת לגוגל שהוא לא יוכל לקבל את מספרי הטלפון של תושבי ישראל.


יום יבוא - גוגל יפקח עיניים
יום אחד גוגל יוכל לקרוא תמונות טקסט כאלו בלי שום בעיה, ואז הוא יעקוף את הטריק של דפי זהב. בינתיים הוא מתנהג יפה ומעמיד פנים שהוא עיוור (זה נכון, חלקית). זה לא יכול להימשך לנצח, מבחינתו של גוגל - הוא חייב לדעת מה קורה בכל דף ברשת, אחרת הוא הופך משותק בכל איברי גופו, כאשר מסביבו חבורת אצנים אולימפיים, המכשילים אותו בכל הזדמנות אפשרית.

השאלה היא: האם מותר לגוגל לקחת תמונה, שמראש לא אמורה להיות טקסט חי ונושם, ולהמיר אותה לפי שיקול דעתו הבלעדי? האם מותר לגוגל "לגנוב תנועה" מאתרים -- שרק מנסים לענות על שאילתות של גולשים ולהעניק להם שירות תמורת תנועה/פרסום -- רק בגלל שהוא מונופול חיפוש דורסני?

גוגל צריך לדעת למצוא את האיזון המדויק בין השירות שהוא אמור להעניק לגולשים, ובין הגבול שבעלי אתרים מוכנים לתת לו. אבל ריקוד הטנגו של החשיפה וההסתרה בין שני הצדדים יימשך במלוא העוז גם בעתיד.




[פורסם גם ב-TheMarker IT, באישור הכותב]

11.11.2009

נרדמים בשמירה עם מיקום טוב בגוגל

קידמת את עצמך בגוגל? הגעת למיקום גבוה בעמוד הראשון? אסור להירדם בשמירה או לנוח על זרי הדפנה: אם התוכן שלך לא עדכני, הקידום הופך ליריה ברגל; הטניסאית שחר פאר כדוגמה

הטניסאית הישראלית שחר פאר זכתה למאמץ רשמי - בית ההשקעות איפקס, שבנה לה דף מיוחד באתר. הדף קודם היטב בגוגל - תופעה חיובית לכשעצמה. נכון לזמן פרסום פוסט זה, הוא מופיע שלישי ב"גוגל ישראל" אחרי ויקיפדיה והאתר הרשמי של פאר, בחיפוש פשוט על שמה של הספורטית.

מילת החיפוש "שחר פאר" אינה זניחה. ע"פ גוגל, יש עליה לפחות 3,600 חיפושים בממוצע חודשי. על הביטוי המדויק עצמו יש 2,400 חיפושים, ע"פ אומדני גוגל.

אז מה הבעיה? הדף של איפקס לא עודכן מזה זמן רב (שנתיים לפחות), והוא מציג מידע לא נכון על הדירוג של פאר.

לדוגמה:

צילום מסך מאתר איפקס (11 נובמבר 2009)

הדירוג ה"נוכחי" של שחר פאר אינו 17. כרגע הוא נמוך יותר. הדירוג כמובן משתנה על בסיס קבוע, וזו היתה טעות להכניס אותו אל דף תוכן של בית השקעות, שאינו מתעדכן על בסיס שוטף. וכאשר הדף הזה נחשף לכמות גולשים גבוהה בגלל מיקום טוב במילה "שחר פאר", הרבה אנשים רואים שאתה מציג מידע סטטיסטי שגוי.

נכון לאמצע נובמבר 2009, הדירוג של שחר פאר נע באיזור ה-38. את המידע אפשר למצוא באתר הרשמי של פאר. זה די רחוק מ-17, ולא תואם את מגמת ה"שיפור" המוצגת בטבלה של איפקס. קשה לדעת מה נכון יותר: אם הטבלה לא עודכנה מכיוון שזה יקר לשכור אדם שישקוד על טריות המידע, או שהירידה של שחר פאר בדירוגים לא הסתדרה ל"איפקס" עם תדמית ה"ווינרית" הנצחית שניסתה להדביק לפאר, למרות שזה בלתי אפשרי (בסוף - תמיד יש ירידה).

מילא להציג דירוג שגוי בפני לקוחות פוטנציאליים שאמורים לסמוך על מי שמנהל את הכסף שלהם. אבל להציג סתירות בתוך הטקסט, זה כבר מעיד על רישול (להבדיל מחוסר-עדכון):

צילום מסך מאתר איפקס (11 נובמבר 2009)


תאריך הלידה של שחר פאר מדויק (והוא לא השתנה מאז), אבל בפסקה השנייה יש בעיות.
אז מה נכון? "דרוג השיא אליו הגיעה עד כה, הוא המקום ה-15"? או הדרוג בטבלה (17)?
אם היה דירוג שיא מחמיא, והדירוג הזה מופיע בדף של איפקס, האם לא היה מקום לעדכן את הטבלה?
ואם אין משאבים לשמור על עדכניות, למרות המיקום הגבוה בגוגל, האם לא עדיף לוותר על היוזמה ולהישאר עם מידע ביוגרפי נטו?

דווקא איפקס, המגדיר עצמו בתור "המאמץ הרשמי של שחר פאר", צריך לדעת שתחום ההשקעות, כמו ענף הטניס, הוא דינמי, תנודתי, בלתי צפוי ומבוסס על משתנים רבים. מי שמשקיע בנכס הנמצא בסיכון גבוה (פאר), יודע מראש כי התשואה שלו עלולה לעלות ולרדת בצורה חדה על ציר הזמן, ולהיערך לכך בהתאם.

לכן אם אתה מנסה לקדם את עצמך בגוגל דרך סלבריטי כמו שחר פאר, כדאי שתיזהר מן התנועה המקוונת שתקבל: הגולשים עלולים לתפוס אותך בקלקלתך, והמשחקון יסתיים בתוצאה 6-0 לרעתך.

[פוסט זה נשלח בדוא"ל לאנשי איפקס, וממתין לתגובה]

8.11.2009

זהירות: מיקרוסופט מכריחה אתכם להשתמש ב"בינג"

אזעקת-אמת למשתמשי מסנג'ר של מיקרוסופט: מנוע החיפוש של מיקרוסופט, "בינג" (bing), מנסה להידחף לכם בתור ברירת מחדל בזמן ההתקנה הכפוייה של גרסת 14 החדשה; לחיצה לא-זהירה על כפתור "אישור", ומיקרוסופט מחסלת לכם את גוגל בדפדפן

מונופול התוכנה המכונה "מיקרוסופט" התעלה על עצמו בעדכון הכפוי של תוכנת לייב מסנג'ר (Messenger). למשתמשים אין ברירה אלא לעדכן לגרסה החדשה, ואין אופציה להישאר עם הגרסאות הקודמות. בזמן ההתקנה מכניסה מיקרוסופט מגוון של תוכנות בלתי-רלוונטיות אל תוך החבילה, בתרגיל "סוס טרויאני" אופייני. מלבד תוכנות אלו, מנסה מיקרוסופט לשנות את הגדרות הדפדפן (אקספלורר, פיירפוקס ואחרים) כדי להגדיל את נתח השוק של מנוע החיפוש שלה.

בצילום המסך המצורף ניתן לראות איך מיקרוסופט מודיעה למשתמש "כמעט סיימת!" ומנסה לגרום לו לוותר על גוגל לטובת בינג, מנוע החיפוש המחודש שלה, שאותו היא דוחפת בכל דרך אפשרית. אינספור מחקרים כבר גילו שמשתמשים רבים פשוט לוחצים "next" שוב ושוב בלי לחשוב במהלך התקנות תוכנה, וכאן קבור הכלב של מיקרוסופט.


בניגוד למקובל באינטרנט, האופציות הבעייתיות כבר מסומנות מראש (checked), כך שהמשתמש האדיש פשוט ילחץ "אישור" או "לעמוד הבא" בלי לשים לב מה עולל לעצמו. הדבר דומה לחתימה על "חוזה מכירת נשמה" בלי לקרוא את תוכנו.

ההודעה של מיקרוסופט מטעה במיוחד: "קבע את ספק החיפוש שלך" היא הכותרת שהמשתמש הממוצע יקרא, ויחשוב שהוא ניצב בפני ברירות שונות. אך אין כאן קביעה ואין בחירה - מיקרוסופט לא רוצה "לקבוע" ספק חיפוש, אלא להשתיל את בינג בתור מנוע החיפוש היחיד של המשתמש, ואף למנוע מכל תוכנה אחרת לשנות "בחירה" (כפויה) זו.

שימו לב לטקסט של מיקרוסופט: "הגדר את bing כספק החיפוש המהווה ברירת מחדל בדפדפן שלך, ומנע מתוכניות להתערב בבחירה זו". לא רק שהגולש מאבד את מנוע החיפוש החביב עליו, אלא שמיקרוסופט נועלת את המשתמש בתוך בית סוהר המכונה "בינג" וזורקת את המפתח אל הביוב. כדי להבין מה הולך כאן, יש קישור ל"מה זה" - שאינו עובד (לפחות לא על המחשב שאיתו ביצענו את ההתקנה). כמה אופייני: קל לנעול, קשה להבין מדוע.

בניגוד לשורה הפותחת, "נא בחר את ההגדרות שלך", אין בתהליך המסוכן הזה שום אלמנט של בחירה. המשתמש הזהיר רק יסיר את הסימון מן ה"בחירות" שמיקרוסופט רוצה לכפות עליו. מיקרוסופט לא מציעה שום אפשרות בחירה בין מנועי חיפוש שונים. וכאילו להוסיף חטא על פשע, היא ממשיכה לדחוף את MSN בתור דף הבית - כאילו אנחנו נמצאים בשנות ה-90, ולא היה משפט נגד ביל גייטס, סטיב באלמר ועמיתיו.

השימוש הציני בבורותם של הגולשים הביתיים הממוצעים, תוך פגיעה חמורה בחופש החיפוש שלהם, והסטתם אל עבר מנוע חיפוש פחות טוב (בינג) מן המוביל בשוק (גוגל, כמובן), הוא טריק מיקרוסופטי מנוול ומחפיר, שרק מעמיק את השינאה הקיימת כלפי ענק התוכנה הוותיק.

5.11.2009

מודעות נטו: גוגל אדסנס זה לא

"נטו", חיקוי ישראלי למודעות הטקסט הרלוונטיות של גוגל אדסנס (AdSense), מפתיע בפרסום כפול באתר "הארץ"; לראות ולא להאמין: אותן מודעות מופיעות פעמיים, אלו לצד אלו, באותו עמוד בדיוק

29.10.2009

גוגל כרום לא אוהב את גוגל אדוורדס

הדפדפן של גוגל, "כרום", היה סבור שיש בעיה עם אתר גוגל אדוורדס (Google AdWords).
בזמן גלישה ב"אדוורדס" עלתה הודעה "דף זה מכיל תוכן לא מאובטח". המצב תוקן בספטמבר 2011.



24.10.2009

אסור לסמוך יותר מדי על גוגל

הסתמכות גדולה מדי על תוצאות טובות ב"גוגל" עלולה להפוך לבומרנג דיגיטלי; קחו לדוגמה את יוסף שניידר, הבעלים של "המרכז הישראלי לממציאים", שהכניס לאתר שלו תוצאות חיפוש שחושפות אותו בתור נוכל סדרתי

באוקטובר 2009 התפוצצה פרשת "שיטת שניידר" - חשד להונאה בחברה המכונה "המרכז הישראלי לממציאים בשיטת שניידר". יוסף שניידר, מייסד החברה, נעצר על ידי המשטרה בעקבות חקירת מפלג הונאה שהחלה לאחר שידור תחקיר "כולבוטק". שניידר חשוד בגניבת מליוני שקלים בסדרת של מעשי הונאה נגד ממציאים רבים, וגניבה גדולה משותפו לעסקים אביב צידון, שתפקידו בפרשה עדיין לא ברור.

לפני תחקיר "כולבוטק" נהנה שניידר ממוניטין סביר, ככל הנראה.
אין דרך אחרת להסביר מדוע באתר הרשמי של "המרכז הישראלי לממציאים" הוא הכניס תחת המדור "כתבו עלינו" את הקישור הבא: "תוצאות מגוגל".

אתר שיטת שניידר - כתבו עלינובתמונה: צילום מסך מאתר המרכז הישראלי לממציאים
מדור "כתבו עלינו" - שימו לב לקישור "תוצאות מגוגל"
תוצאות מגוגל הן חיה דינמית - לעתים מחמיאות, לעתים מביכות. במקרים קיצוניים, הן עשויות לייצר תדמית כה טובה עד שאדם יכול לקבל הצעות עסקיות משלל גורמים מכובדים -- אך גם לחשוף תרמיות ולמוטט אדם עד למצב שבו הקריירה שלו מגיעה לסופה המר. לעתים, תוצאות חיפוש חושפניות במיוחד מסתיימות בבית הסוהר.

בתקופה שלפני תחקיר "כולבוטק", שניידר נהנה מתוצאות חיפוש טובות עליו. ממציאים שעשו חיפוש על שמו קיבלו כתבות יח"צנות (הכתבה "רב של ממציאים" מאת אסף מליחי ב-ynet, היא דוגמה טובה), שהושפעו בין השאר מהשתתפותו בתוכנית "הכרישים", וסיפורים יפים על השתתפותו בכנסי ממציאים. כך חי שניידר מתדמית שיצר לעצמו: אדם כריזמטי ומוכשר, המסייע לממציאים לעשות כסף. תדמית זו השתקפה במנועי חיפוש כמו גוגל.

אלא שלאחר תחקיר "כולבוטק", ובמיוחד לאחר מעצרו המתוקשר - השתנו לרעה תוצאות החיפוש, ובמהירות גדולה מכדי ששניידר עצמו יספיק להבחין בכך. ייתכן שהאתר שלו כבר לא מנוהל באופן שוטף, מפני שהעסק "המרכז הישראלי לממציאים בשיטת שניידר" למעשה נמצא בתהליך של קריסה לאחר מעצרו של שניידר. מכל מקום, אחת מתוצאות החיפוש עליו, המופיעה פיזית בתור "מסגרת" (Frame) באתר שלו, נראית כך:

תוצאות חיפוש מאתר שיטת שניידר
אף מנהל שפוי לא יאפשר מצב שבו באתר הרשמי של הארגון שלו יופיע שם הארגון ולצידו הכיתוב "הבלוף הגדול", כאשר מנהל הארגון מכונה "פרי באושים", אשר "תרמית והונאה יסודו".

אף מנהל גם לא ירצה לחשוף באתר הבית שלו את העובדה שהוא נחשד בהונאת מליונים:

תוצאת חיפוש נוספת מאותו עמוד הגיעה מפורום שבו דובר על התארגות נפגעים להגשת תביעה משפטית נגד שניידר. תוצאת חיפוש נוספת שולפת תביעות משפטיות שכבר החלו נגד שניידר (מאתר "תקדין"). לחיצה על הקישור "לעמוד הבא" בתוצאות גוגל אף מביאה ידיעות חדשותיות על מעצרו של שניידר.

הנה למשל צילום מסך מוגדל של עמוד התוצאות כפי שהופיע בתאריך פרסום פוסט זה.
ואם זה לא מספיק, הנה צילום מסך מוגדל של עמוד התוצאות השני, עם כתבות על המעצר.

הלקח הוא לא לסמוך יותר מדי על גוגל. קישור ישיר לתוצאות חיפוש בגוגל, המשתנות באופן תדיר (לטוב ולרע) הוא למעשה הימור - על השם הטוב שלך, על תדמית הארגון שלך, ועל החיים שלך באופן כללי. הסתמכות מוחלטת על גוגל בתור כלי לניהול מוניטין היא למעשה בומרנג דיגיטלי.


13.10.2009

ספריה פתוחה? מנועי החיפוש יחשפו לך אותה

בלעדי: אחת מחברות ההפקה הגדולות בישראל שכחה לנעול ספריית קבצים באתר שלה, ובכך חשפה את כתובות הדוא"ל של אלפים מלקוחותיה, חברות מובילות במשק הישראלי ומשרדי ממשלה; הפירצה נסגרה בעקבות פנייה מוקדמת של עורך הבלוג

על קובץ אקסל אחד יושבות להן 13,812 כתובות דוא"ל של עובדים יקרי-ערך בארגונים החזקים והגדולים ביותר בישראל כיום: משרדי ממשלה, חברות הייטק, בנקאות, פיננסים, תקשורת, מחשבים, מזון, תעופה, רפואה וביטוח. זו רשימה שכל ספאמר-דוא"ל היה מוכן לשלם כמה אלפי דולרים כדי לקבלה. אך אין צורך: מחדל אבטחה בסיסי חשף אותה במנועי החיפוש, לכל מחפש סקרן.

על קצה המזלג, מדובר בחברות-ענק כגון בנק הפועלים, בזק, פלאפון, בנק מזרחי, בנק דיסקונט, אינטל, יבמ, קוקה-קולה, נס (Ness), מגדל, אלווריון, קסלמן וקלסמן PwC, איי-די-בי (idb), נייס, תנובה, בריטמן-אלמגור (דלויט), אמדוקס, טבע, שטראוס-עלית, אסותא, נייס, סיסקו, מוטורולה, סקאל, אוסם, משרדי ממשלה רבים ומאות חברות נוספות.

חברת הפקות ישראלית ידועה, ששמה לא יתפרסם כאן מחשש לתביעה דיבה מיותרת, שכחה "לנעול" את אחת מספריות הקבצים שלה. בכך חשפה 42 קבצי אקסל שבהם כ-20,000 כתובות דוא"ל של בכירים במשק הישראלי, מנהלי שיווק, עובדי הייטק, עובדי מדינה - ואנשים חשובים (VIP) המשתתפים באירועים, כנסים ותערוכות על בסיס שוטף.

בין החשופים המרכזיים: מאות עובדי חברת אינטל בישראל; כ-140 עובדי יבמ ישראל; כל עובדי חברת ראד (rad); עשרות עובדי אמדוקס ישראל; עובדי רפא"ל; עשרות עובדי מוטורלה ישראל; בכירים בכל הבנקים הגדולים (פועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי); עשרות עובדי סלקום, סיסקו, קונצרן כלל, קופ"ח כללית, אי-סי-איי (eci), גלובס, הארץ, היולט-פקארד (hp) ישראל, יס (yes), דפי זהב, דן (תחבורה), רשות שדות התעופה, משרד החינוך, חברת החשמל, ישקר, צ'קפוינט, קומברס, ישראכרט, בנק ישראל, דלתא, לשכת עורכי הדין, טבעול, רשות הנמלים, ג'רוזלם פוסט, משרד המשפטים, קונצרן כור, KPMG ישראל, לאומי קארד, לומניס, מעריב, מ.ל.מ. מערכות, מקורות, חברת המתנ"סים, מנורה, רשות המיסים, משרד הבינוי והשיכון, קבוצת מגדל, דלויט ישראל, משרד הקליטה, משרד התמ"ת, משרד הרווחה, משרד התחבורה, משרד המדע, בכירי אורנג', אל-על, אלביט, אפלייד מטיריאלס, מפעל הפיס, הפניקס, רשות הדואר, פסגות-אופק, ריטליקס, רויטרס, בי"ח שיבא תל-השומר, שופרסל, משרד עו"ד שיבולת, טרה, טמבור, ידיעות תקשורת, צים, טבע, משרד התיירות, תנובה - ועוד עשרות רבות של חברות וארגונים בישראל.

בין כתובות הדוא"ל שנחשפו - גם כתובות פרטיות של עובדים ומנהלים בכירים, להבדיל מכתובות דוא"ל ארגוניות.

את הפירצה ניתן היה לאתר בקלות יחסית - כל מה שצריך לעשות הוא לחפש לפחות אחת מכתובות הדוא"ל המופיעות ברשימה; כאשר מדובר ב-20 אלף בכירים במשק הישראלי, קל יחסית לאתר לפחות אחד מהם. מספיק שאדם נכנס לגוגל או מנוע החיפוש של וואלה, ומקליד כתובת דואל של אחד מלקוחות חברת ההפקות - יופיע לו קובץ אקסל ובו שאר אלפי הלקוחות של חברת ההפקות.

סביר להניח שהפירצה גרמה לכך שרבים מן המופיעים ברשימה כבר הותקפו על ידי ספאמרים, שסורקים את תוצאות החיפוש של גוגל על בסיס קבוע. באחד הקבצים, למשל, המכונה "אינטל" - מופיעות 349 כתובות דוא"ל של עובדי החברה; מכאן ועד שליחת מייל המוני לכל העובדים - הדרך קצרה.

ב-9 באוקטובר 2009 הודענו לחברת ההפקות על הפירצה באתר שלה, כמה ימים לפני הפרסום. תוך ימים ספורים נחסמו הספריות הפתוחות, וכעת הן מחזירות הודעת 403 ("Forbidden") לכל ביקור באמצעות דפדפן. עם זאת, הקבצים עצמם עדיין קיימים, וניתן לפתוח אותם באמצעות קישורים שעדיין מופיעים במנועי חיפוש מקומיים כגון גוגל ישראל או "וואלה! חיפוש".

לאחר שיקול דעת, הוחלט לא לחשוף את שם החברה בבלוג "חופש החיפוש", בגלל היעדר עניין לציבור. אנו מקווים שלא גרמנו להם נזק כלשהו, ומבהירים כי פרסום זה נועד להדגים כיצד חוסר תשומת-לב לפרטים עשוי לגרום למנועי חיפוש לחשוף כתובות דוא"ל רגישות של בכירי מדינת ישראל. אנו מצפים מחברת ההפקות להסיר בהקדם את הקבצים מן הספרייה הנדונה, כיוון שמנועי החיפוש עדיין מספקים קישורים עמוקים לקבצי האקסל הנדונים. שמרנו צילומי מסך של הספרייה הפתוחה, ועותקים של כל קבצי האקסל המדוברים.

הלקח לבעלי אתרים, וובמסטרים ומנהלי מערכות מידע של אתרי אינטרנט: בדקו היטב שספריות האתר נעולות לגלישה סתמית. אם ניתן לעיין בקבצים באמצעות ביקור פשוט בכל ספרייה, הרי שאתם עשויים לחשוף את עצמכם למקרים מביכים, ואולי אף מסוכנים. מרגלים תעשייתיים יהנו מאוד לגלות את הלקוחות שלכם, התכתובות שלכם ואולי אף החומרים הסודיים שבטעות חשפתם בפני גוגל, וואלה! ודומיהם.

4.10.2009

גלעד שליט: חייל חטוף או חייל שבוי?

ע"פ גוגל, יש לפחות 40,000 אזכורים של המונח "החייל החטוף" ברשת. זאת לעומת פחות מ-3,000 אזכורים של המונח "החייל השבוי". מנועי החיפוש משקפים נכונה את השגיאה הנפוצה של הישראלים בקשר לפרשת גלעד שליט

9.9.2009

פרופיל גוגל בעברית - מבול של טעויות

חבל שעמוד פרופיל גוגל בעברית ועמוד למה להשתמש בגוגל הכילו אוסף טעויות, חלקן משעשעות, חלקן רציניות ביותר. מיד לאחר פרסום פוסט זה, נמחקו עמודים אלה מהרשת ע"י גוגל, לאחר נוכחות פיזית של כ-7 שנים לפחות

הנה הטעויות לפי הסדר, כפי שפורסמו לפני שנמחקו:

"באמצעות גישה ליותר מ-1.3 מיליארד דפי אינטרנט..."
לא נכון: גוגל דיווח ב-2008 שהמספר כבר עבר את הטריליון (1,000 מיליארדים).

"היום, מערכת "גוגל" מגיבה ליותר מ-100 מיליון שאילתות חיפוש מדי יום"
לא נכון: כבר ב-2008 היה המספר האמיתי קרוב לפי 2.5 (למעלה מ-250 מליון) מן הנתון הזה.

"שני סטודנטים לפילוסופיה מסטנפורד, לארי פייג' וסרגיי ברין"
לא נכון: לא פילוסופיה, אלא מדעי המחשב. לא סטודנטים, אלא דוקטורנטים.

"PageRank מבצע מדידה אובייקטיבית של חשיבות דפי אינטרנט"
לא נכון: גוגל הודתה כי פייג'ראנק משקף את הדעות והאמונות של מהנדסי גוגל.

"גוגל בנוי כך שאף אדם לא יכול לרכוש מקום גבוה בתוצאות החיפוש או לשנות את התוצאות כלל וכלל"
לא נכון: גוגל משתמשת היום בניסוח אחר (באנגלית) - "אנחנו לא מוכרים מיקומים בתוצאות החיפוש עצמן, או מאפשרים לאנשים לשלם עבור מיקום גבוה יותר בתוצאות אלו"

"חיפוש בגולל הוא החיפוש האובייקטיבי ביותר"
לא נכון: למנוע קוראים גוגל, לא גולל.

"צוות הניהול"
לא נכון: הקישור שבור.

"אומיד קורדסטני, סגן נשיא, פיתוח עסקי ומכירות"
לא נכון: יועץ בכיר עבור המנכ"ל והמייסדים

"ווין רוזינג, סגן נשיא הנדסה"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"סינדי מק'קאפרי, סגן נשיא, תקשורת"
לא נכון: לא קיימת בהנהלת גוגל כעת.

"ג'ון בראדי, סגן נשיא, שירותי חיפוש"
לא נכון: א) לא ג'ון אלא ג'ואן; ב) לא קיימת בהנהלת גוגל כעת.

"טים ארמסטרונג, סגן נשיא, מכירת פרסומות"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"אורס הולזל, בחור גוגל"
לא נכון: א) לא הולזל אלא הולצל; ב) אין כזה דבר 'בחור גוגל'; ג) תפקידו הנוכחי: סמנכ"ל בכיר, תפעול - וגם נושא בתואר "Google Fellow" (עמית גוגל)

"קרייג סילברסטיין, מנהל טכנולוגיה"
לא נכון: לא קיים בהנהלת גוגל כעת.

"מילטון סירוטה, אחיינית המתמטיקאי אדוארד קסנר"
לא נכון: אחיין, לא אחיינית.

"השימוש של החברה במילה משקף את משימתה של החברה לארגן כמות עצומה של אינפורמציה ברשת ובעולם"
לא נכון: בגרסה האנגלית של העמוד, החברה מצטנעת ומוכנה לארגן את המידע ברשת בלבד, ולא בעולם כולו.



למה להשתמש בגוגל
גם בעמוד עברי זה נפלו מספר טעויות מביכות לא פחות. אפשר גם להשוות אותו למקור, שגם הוא ירד מהרשת.
טוב שקיים ארכיון האינטרנט, השומר עותקים של דפים שנמחקו מהרשת.

"לב-לבה של התוכנה שלנו הוא דירוג העמוד (פייג'ראנק - PageRank (TM)), מערכת לדירוג אתרי אינטרנט"
לא נכון: פייג'ראנק מודדת דפי אינטרנט, לא אתרי אינטרנט.

"כעי"
לא נכון: בעמוד מופיע הביטוי "כעי" בתור מילה אחת ויחידה, שלה מוקדשת פסקה נפרדת. זוהי טעות מעניינת ונדירה במיוחד באתרי גוגל.

"השיטות האוטומטיות והסבוכות של גוגל מקשות מאד על טיפול של אנשים בתוצאות שלנו"
לא נכון: לא 'סבוכות' אלא מורכבות. לא 'טיפול' אלא שיבוש.

"אין אפשרות לרכוש פייג'ראנק גבוה יותר"
לא נכון: יש אפשרות, אבל לא דרך גוגל.

"לא תיקיה ערוכה ומוגבלת או רשימה של תוצאות שנמכרו למרבה במחיר, אבל שיטה מתחשבת"
לא נכון: תיקיה? אולי מדובר על מדריך. "אבל שיטה מתחשבת"? כנראה ש"אלא שיטה מתחשבת".

"האינדקס של גוגל...הוא הראשון מסוגו הוא מסמל"
לא נכון: לגוגל אין כסף לשכור מגיהים בשביל לתקן את "הוא מסמל" ל"המסמל"?

"גוגל מחזיר רק דפים שכוללים את התנאים שהכנסת"
לא נכון: אף אחד לא מכניס "תנאים" למנוע חיפוש, אלא רק ביטויים או מילות חיפוש.

"אלא שגוגל גם מנתח את הקירבה תוצאות אלו בדף"
לא נכון: דרוש אדם שיודע לכתוב ולקרוא עברית בגוגל.

"כגיבוי למקרה שהסרבר של האתר נופל זמנית"
לא נכון: סרבר הוא למעשה שרת אינטרנט, והוא לא נופל זמנית אלא הופך בלתי-פעיל זמנית.


מיד לאחר פרסום פוסט זה, הוסרו שני העמודים מאתר גוגל ישראל.
למרבה המזל, עותקים מאותם עמודים "מחוקים" אלו קיימים עדיין בארכיון האינטרנט:
1) למה להשתמש בגוגל
2) פרופיל גוגל
שורה תחתונה:
מביך ביותר, או אם להשתמש ברמת התרגום המוצגת בעמודים אלו - "מביך המון".
רק גוגל טרנסלייט עושה עבודה פחות טובה.


2.9.2009

מישהו מקשר אליך?

יש לך אתר? יפה.
האם מישהו ברשת קישר אליו, ואתה לא יודע? סביר להניח שכן.
לכן יש כלים שאמורים לתת לך את המידע הזה.

החל מפברואר 2007, גוגל וובמסטר טולז מספק לבעלי אתרים כלי חשוב לקידום אתרים: קישורים לאתר שלך.

גוגל אינו היחיד שמספק כלי לאיתור קישורים חיצוניים עבור בעלי אתרים, דרך "כלי מנהלי האתרים" (תרגום של Google Webmaster Tools). גם יאהו סייט אקספלורר מאפשר תשובה סבירה לשאלה "מי מקשר אליך", אבל לשני הכלים הללו, המכונים בלשון המקצועית "באק-לינק טולז" (Backlink Tools) יש מגבלות מהותיות.

הכלי של גוגל לא מספק מיפוי מלא ומדויק של כל הקישורים לאתר מסוים ברשת. גוגל הודו בכך כבר בהתחלה, והמצב לא השתפר בצורה משמעותית עד היום. גם לאחר אימות אתר, המאגר מספק מידע חלקי על קישורים חיצוניים לדומיין מסוים, ולעתים מחמיץ קישורים שמופיעים בכל חיפוש פשוט על כתובת האתר ברשת.


בתמונה: כלי הקישורים של גוגל


ידוע שהאופרטור ":link" כבר מזמן לא מספק תמונה אמינה על הקישורים לאתר מסוים, אבל גם הכלי הרשמי של גוגל נותן תמונה מעוותת על מצב הקישורים, ולפעמים לא מספק אפילו קישור אחד לרפואה ("לא ידוע לנו על קישורים לאתר שלך", זה נוסח ההודעה בעברית).

כמות זה לא איכות
הכלל הזה תופס גם על קישורים חיצוניים: גם אם ידוע לך על מספר רב של קישורים חיצוניים לאתר שלך, עדיין קשה מאוד להעריך את איכותם הפרטנית והכללית. במילים אחרות, גוגל נותן לך את הנתונים הבסיסיים, אבל לא מספק את המידע המשמעותי שכולנו רוצים לדעת - מהם הקישורים שבאמת משפיעים על מיקום האתר שלי בתוצאות החיפוש של גוגל.

ניתן לומר שתדירות סריקת הדפים (מתי קישור מסוים נסרק לאחרונה) יכולה להצביע, אם לא לרמז, על איכותו וחשיבותו של קישור מסוים. אין ספק שיש משמעות לכך שדף נסרק בתדירות גבוהה, לעומת דף אחר שנסרק בתדירות נמוכה מאוד - אך קשה להבדיל בין שני דפים בעלי תדירות סריקה גבוהה (אחד יכול להיות איכותי ברמת פייג'ראנק 7, למשל, בעוד השני יכול להיות רק 5), ועוד יותר קשה להבדיל בין שני דפים בעלי תדירות סריקה בינונית.

חשוב לדעת שניתוח קישורים חיצוניים (מי מקשר אליי?) היה הכוח המניע מאחורי פיתוח גוגל בשנות התשעים, כאשר לארי פייג' וסרגיי ברין היו דוקטורנטים באוני' סטנפורד. מבנה האינטרנט לא איפשר לבעלי אתרים לדעת מי מקשר אליהם, והמידע יקר-הערך הזה הפך להיות הבסיס מאחורי הדרך שבה עובד גוגל: ניתוח מעמיק ומקיף של מערך הקישורים ברשת.


הכלי של יאהו

המתחרה הפומבי של גוגל בתחום זה הוא הכלי יאהו סייט אקספלורר. כלי זה מאפשר לקבל כמות מוגבלת של קישורים חיצוניים לכל אתר ברשת, בלי דרישת הוכחת בעלות (אימות שהאתר בבעלותך, על ידי העלאת קובץ לספריית השורש של האתר).

אם משווים את הכלי של יאהו לזה של גוגל, מיד מבינים שיש יתרון גדול לזה של יאהו: ניתן לקבל בעזרתו מידע יקר-ערך על קישורים של מתחרים, ולמעשה על כל אתר. העובדה שאין דרישת אימות כדי לקבל מיפוי קישורים חיצוניים (ולו חלקי), מאפשרת לכל אדם להשתמש בכלי ולבצע "ריגול תעשייתי" באופן יעיל ומהיר.

הבעיה הבסיסית של יאהו סייט אקספלורר, למרות שהוא עובד יפה, היא מגבלת הכמות: ניתן לייצא רק 1000 קישורים אל תוכנת אקסל (קובץ csv). זוהי מגבלה חמורה על בעלי אתרים פופולריים. המגבלה מובנת אם מדובר בבדיקה של אתרים בלתי-מאומתים (עומס על מערכת יאהו), אבל המגבלה אינה ברורה כאשר בעל אתר מבצע אימות מלא של בעלותו על האתר, ועדיין מקבל רק 1000 קישורים בקובץ מיוצא.


כלים נוספים
ברשת קיימים כלים רבים ה"מתעלקים" על הכלים של גוגל ויאהו, ומציעים ניתוח "באק-לינקס" מהיר ונוח. קחו למשל את בקלינק ווטש - רק מכניסים דומיין ומקבלים טבלה זריזה על המקום. כך גם הכלי של iwebtool והכלי של דיגיטל פוינט.

יש גם כלים מקוריים, שמנסים למפות את מערך הקישורים ברשת ולהציע שירות מקורי ומיוחד, כמו הכלי של מג'סטיק. הוא מאפשר לקבל תמונת מצב ממצה ומוחשית של מצב הקישורים החיצוניים באתר שלך, ותמורת תשלום סמלי - גם של המתחרים שלך.

ניתוח קישורים דורש כוח מיחשוב רציני, תשתית חומרה יקרה ומומחיות טכנית שקשה לצבור בזמן קצר. מנועי החיפוש הגדולים מטפלים בנושא בצורה טובה מאוד, אבל אין להם מונופול על סריקת הרשת. התחום עדיין נמצא בחיתוליו, למרות הדומיננטיות של גוגל בשוק מנועי החיפוש, וכלים לניתוח קישורים עשויים להמשיך ולצוץ בשנים הקרובות על ידי גופים עצמאיים שימצאו פתרונות חומרה ותוכנה מקוריים לסריקה יעילה של קישורים ברשת.



8.8.2009

גוגל לא יודע מה זה בלוג


אתר ישראלי חדש חוגג על בעיה בסיסית מאוד אצל גוגל: הוא לא יודע מה זה בלוג; יותר מכך, גוגל מתקשה עוד יותר לדעת איזה אתר איננו בלוג; רוצים לחפש באופן ממוקד בבלוגספירה העברית? גוגל לא יעזור לכם, כי בעניין הזה, בני-אדם עדיין יותר טובים במלאכת המיון

טל ושוקי גלילי העלו לרשת את בלוגסרץ', מנוע חיפוש קטן עבור הבלוגספירה הישראלית-עברית. המנוע מתבסס על מיון אנושי, בעיקר מכיוון שהמיון הבלתי-אנושי של גוגל (תחת Google Blog Search) פשוט לא עובד כמו שצריך.

מיהו בלוג?
זוהי, למעשה, השאלה.
בישראל, התשובה עוד יותר קשה, אם לשפוט לפי התוצאות של גוגל.

הנה כמה אתרים שאינם בלוגים כלל ועיקר, שגוגל מציג בתור בלוגים בתוצאות החיפוש שלו:

  • nrg.co.il
  • themarker.com
  • mako.co.il
  • hadash-hot.co.il
  • haaretz.co.il
  • the7eye.org.il
  • calcalist.co.il
  • news1.co.il
  • articles.co.il
  • shaveh.co.il
  • mouse.co.il
  • 103.fm
  • news.nana10.co.il
  • news-israel.net
זוהי רשימה חלקית ביותר, אך כל האתרים שלעיל אינם בלוגים, וזה ברור למי שגולש ברשת העברית.

חלק קטן מן האתרים הללו מפעילים תת-פלטפורמות של בלוגים, אך הקישורים המוצגים בתוצאות החיפוש אינם קשורים לפלטפורמות אלו. גוגל פשוט מציג תוצאות טובות, רלוונטיות ואיכותיות - אך הן נכשלות במבחן הבסיסי: זה לא בלוג.


מדוע קשה כל כך לזהות בלוגים?
זוהי שאלה שמעסיקה את המהנדסים של גוגל כבר זמן רב.

חיפוש הבלוגים של גוגל הושק די מאוחר - ספטמבר 2005. תוך זמן קצר הביס את טכנוראטי, שעשה סדר בבלוגספירה. בתוצאות החיפוש באנגלית, גוגל יודע למפות בצורה קצת יותר טובה את הרשת הבינלאומית, ומביא בד"כ נתח גדול של בלוגים אמיתיים בתוצאות.

בישראל, לעומת זאת, יש כנראה מחסור רציני בתוכן איכותי בבלוגספירה. גוגל, ככל הנראה, מנסה למצוא תוכן בכל מחיר, והמסננים שלו (בישראל) פחות מחמירים. כך נכנסים אתרים לא-בלוגיים אל התוצאות.

רוב תוכן הבלוגספירה העברית נמצא על מספר קטן של דומיינים:
1) ישראבלוג (בבעלות נענע-10)
2) בלוגר / בלוגספוט (בבעלות גוגל)
3) רשימות
4) בלוגלי
5) הבלוגיה - תפוז אנשים
6) קפה דה-מרקר
7) אתרי וורדפרס בעברית
8) אתרים ישראלים עם תת-ספריה או תת-דומיין הנקראים blog

באתר בלוגסרצ' (blogsearch.co.il) הוגדרו מראש האתרים המרכזיים בהם מרוכזים רוב הבלוגים הפעילים.
ניתן גם להוסיף את חיפוש בלוגסרצ' ישירות לפיירפוקס בעזרת תוסף מוזילה פשוט.

בעתיד, יגדל מספר הבלוגים העבריים עד למצב שבו עריכה ומיון אנושיים לא יהיו יעילים. גוגל יצטרך לשכלל עוד יותר את האלגוריתמים שלו העוסקים בשאלה הנצחית "מיהו בלוג?", או יותר נכון "מי איננו בלוג?".

משתמשים רבים בישראל ימשיכו לחפש בלוגים עבריים דרך גוגל, ולמיין החוצה בעצמם את האתרים הידועים בכך שאינם בלוגים בשום אופן. אך מי שמתעניין במה שהולך בבלוגספירה העברית, ונמאס לו לקבל תוצאות מ-ynet או מ-nrg שרק מבזבזות לו את הזמן, טוב יעשה אם ייעזר בבלוגסרצ' בלבד.


3.8.2009

רוצה ג'ימייל? גוגל רוצה את הסלולר שלך


גוגל יודע מה מספר הטלפון הנייד שלכם: מעכשיו, כדי לפתוח חשבון ג'ימייל (Gmail) יידרש גם המשתמש הישראלי למסור את מספר הטלפון הנייד שלו, ולקבל קוד אימות מיוחד באמצעות סמס (sms). גוגל מודה כי היא שומרת את מספר הטלפון הנייד של כל משתמש חדש במאגר מיוחד

לראשונה בהיסטוריה של גוגל, החלה החברה לפתח מאגר ענק של מספרי טלפון ניידים, ככל הנראה במאמץ להשתלט על שוק הסלולר ולפתח כלי פרסום חדשים. החל מהשבועות האחרונים, הדרישה הבסיסית לפתיחת חשבון ג'ימייל חדש (שהוא, למעשה, חשבון גוגל חדש) היא מתן מספר טלפון נייד כדי לקבל קוד אימות באמצעות סמס. דרישה זו קיימת גם בישראל כעת.

חשוב להדגיש כי הדרישה שלעיל לא מופיעה בכל פעם שמשתמש ישראלי מבקש לפתוח חשבון חדש. הדרישה מופיעה בחלק המקרים, אבל לא בכולן. כנראה שמדובר בתוכנית "בטא" שתהפוך לדרישה גורפת רק בעתיד הקרוב.

כך זה נראה, למשל, בקנדה. והנה צילום מסך עדכני למשתמש ישראלי באנגלית.
עורך בלוג זה קיבל הודעה אישית בעברית, עם אפשרות לבחור את ישראל, ונשלחה אליו הודעת סמס ראשונה מסוגה מ"גוגל".

בפועל, המשתמש מקבל סמס קצר מאת שולח ושמו Google, ובו כתוב בקצרה:
Your Google Verification Code is XXXXXX.
קוד האימות הוא מספר פשוט בן 6 ספרות.
יש לשים לב לכך שקוד האימות נקרא "גוגל" ולא "ג'ימייל", כך שהוא מייצג את מכלול שירותי החברה, ולא את שירותי הדואר האלקטרוני בלבד.


גוגל טוענת כי מטרת איסוף מספרי הטלפון הניידים היא מאבק יעיל ב"ספאמרים" והגנה על המשתמשים מפני דוא"ל זבל. כמו כן, מאפשר השירות החדש לשחזר סיסמה באמצעות סמס.

השירות אמנם פותר מצבים קשים של איבוד סיסמאות על ידי משתמשים, אך מעניק לגנבי טלפונים סלולריים גישה פוטנציאלית לחשבונות גוגל. החדשנות של גוגל תעניק תמריץ לאנשים רבים לגנוב מכשירי סלולר של משתמשי גוגל, כדי להשיג גישה חופשית על היישומים הרגישים ביותר שלהם, בעיקר תיבות דואר אלקטרוני המכילות מידע רב.

אימות באמצעות סמס אכן מאפשר ל"גוגל" להגביל את כמות החשבונות שיכול משתמש אחד לפתוח, ובכך להילחם בספאמרים. גוגל לא מסבירים כמה חשבונות ניתן לפתוח על כל מספר טלפון נייד. ספאמרים יצטרכו לקנות מספרי טלפון רבים כדי לשלוח ספאם דרך חשבונות רבים, מה שיקשה עליהם לפעול.


בתמונה: תרגום לעברית של הסברי גוגל בעניין השירות החדש


סוף עידן האנונימיות

מתן מספר טלפון נייד לא רק שמגביל את הספאמר מלפתוח מספר רב של חשבונות פיקטיביים. המספר מזהה את הספאמר וחושף אותו לתביעות. זה הצד החיובי של העניין. הצד השלילי: כל פעולה בעייתית שמבצע משתמש דרך ג'ימייל חושפת אותו בפני רשויות החוק. זאת כיוון שמספר הטלפון הנייד שלו משמש "תעודת זהות" שאיתה אפשר לפנות אליו, לאתר את מיקומו ולהצליב עם פרטי המנוי בחברה הסלולרית.

גוגל מניחה שלכל גולש אינטרנט יש טלפון סלולרי. זו הנחה בעייתית נוספת בשירות החדש. בני-נוער רבים שמעוניינים בחשבון ג'ימייל אינם מחזיקים בהכרח בטלפון נייד. שימוש בטלפון הנייד של ההורים לצורך אימות סמס, מאפשר להורים לשנות את הסיסמה לחשבון בכל עת, והופך את ההורים לאחראים לחשבון (למרות שהם לא משתמשים בו).

עלות משלוח כל סמס ובו קוד אימות אינה מפורטת באתר. העלות מחושבת בצורה שונה על ידי כל ספק סלולרי בכל מדינה. גוגל אף לא מספק אומדן של עלות אימות אחד. השירות פעיל כעת בישראל, אך יש מדינות אחרות שבהן הוא עדיין לא פועל. עלות משלוח סמס למעשה הופכת את השירות של גוגל, שהיה עד כה חינמי לחלוטין, לשירות בתשלום (אמנם עקיף).


המספר שלך נשמר אצל גוגל לנצח

גוגל מודה כי היא שומרת את מספרי הטלפון הניידים לתקופה בלתי מוגדרת. על פי מדיניות הפרטיות של גוגל, מספר הטלפון לא יועבר לצדדים שלישיים (כגון מפרסמים) ללא הסכמת המשתמש. גוגל מבטיחה לא לפנות למשתמשים באמצעות מספר טלפון נייד ללא הסכמה מפורשת. האם זה אומר שאפשר להירגע?

לא בהכרח: שינוי תנאי השימוש ואישור באמצעות הדוא"ל יכול לאפשר לגוגל לשנות מצב זה בקלות ובמהירות. במדור העזרה המעודכן מופיעות שאלות ותשובות על השירות החדש.

חשוב לציין פעם נוספת כי נכון לעכשיו, דרישת סמס מכל חשבון ג'ימייל חדש אינה עקבית. לעתים מתבקש המשתמש הישראלי למסור מספר טלפון נייד, אך לעתים לא. ככל הנראה מדובר בפרויקט נסיוני, שייצא לדרך באופן גורף רק בעתיד הקרוב.

קשה להאמין שהמאבק בספאמרים הוא השיקול היחיד בדרישת האימות הסלולרי החדשה. היכולת של גוגל לקשר בין חשבון ג'ימייל, היסטוריית אינטרנט ומספר טלפון סלולרי תאפשר לה להיכנס אל שוק הסלולר בצורה אגרסיבית. בניית מאגר נתונים ענק ובו פרטים על גלישה באינטרנט, כתיבת דוא"ל, חיפושים בגוגל והצלבה עם מספר סלולר ייחודי, תאפשר לגוגל לשכלל את כלי הפרסום שלה ולשלב פרסום SMS כבר ב-2010.


דרישת אימות סמס לפתיחת חשבון ג'ימייל מסמנת את סוף עידן ה"חינם" בממלכת גוגל. מעתה, קבלת תיבת דוא"ל של ג'ימייל מלווה בתשלום סמלי: ויתור על אנונימיות, איבוד פרטיות וחשיפה מוגברת בפני הרשויות והמפרסמים, בכל מקום ובכל שעה.

2.8.2009

ישראל של אדוורדס היא ישראל של גבולות 67

ישראל בגבולות 1967 מתוך מערכת הפרסום Google Ads
מפרסמים ב"אדוורדס" של גוגל? מפת ישראל, ע"פ מערכת הפרסום של גוגל, היא לא מפת ישראל כפי שאתם מדמיינים לעצמכם. זוהי ישראל של גבולות 1967 (בלי עזה, הגולן והגדה המערבית), עם כמה שינויים מפתיעים.

תוכלו לראות את גבולות הפרסום במפה שלפניכם, מצד שמאל.

אם אתם מפעילים קמפיין ב-AdWords ובוחרים את "ישראל", הנה רשימה חלקית של יישובים וערים -- חלקן מוגדרות בתור התנחלויות בלתי-חוקיות על פי החוק הבינ"ל -- שבהם לא יופיעו המודעות שלכם, על פי המפה המעודכנת ועל פי הצהרות גוגל.


רשימת היישובים ה"מוקצים"

1) פסגת זאב
2) קרית מנחם
3) קרית הממשלה (י-ם)
4) מעלה אדומים
5) רמת רחל
6) הר גילה
7) חומת שמואל (הר חומה)
8) ביתר עלית
9) מצפה שלם
10) מצוקי דרגות
11) קליה
12) בית הערבה
13) קרני שומרון
14) טייבה (מזרח)
15) חמת גדר
16) חד נס
17) גמלא
18) קצרין
19) מרום גולן
20) נוה אטיב
21) אריאל
22) אילת (מזרח: המרינה והמלונות)
23) תלפיות מזרח
24) הר הזיתים
25) רמות אלון
26) הר אדר
27) מנזר לטרון
28) צומת חטיבה שבע
29) שילת
30) כפר רות
31) לפיד
32) כפר האורנים
33) חשמונאים
34) רמת מודיעין
35) גני מודיעין
36) מתתיהו
37) מודיעין עלית
38) נאות פסגה
39) אחוזת ברכפלד
40) מכבים (מזרח היישוב)
41) אורנית (מזרח היישוב)
42) כוכב יאיר
43) צור יגאל
44) צור נתן
45) סלעית
46) כפר צור
47) בת חפר
48) רם און
49) מעלה גלבוע
50) מירב
51) מלכישוע
52) אלפי מנשה
53) שערי תקוה

זוהי רשימה חלקית.
בפועל, רשימת הישובים ארוכה יותר, ומכילה עשרות התנחלויות כגון אלקנה, עמנואל, קדומים, שילה, מעלה מכמש וכד'. הרשימה מכילה גם את יישובי בקעת הירדן: ארגמן, בקעות, גיתית, גילגל, חמדת, חמרה, ייטב, יפית, מבואות יריחו, מחולה, מכורה, מעלה אפרים, משואה, משכיות, נערן, נעמי, נתיב הגדוד, פצאל, רועי, רותם, שדמות מחולה, תומר.

כל היישובים ה"מוקצים" הללו מופיעים מחוץ לגבולות המדינה, כאשר מגדירים "קהל > מיקומים", במערכת הפרסום של גוגל, המתממשקת ישירות אל "גוגל מפות" (google maps). אנו מודעים לכך שחלק מן היישובים המוקצים על ידי "אדוורדס" (או "גוגל אדס") אינם מוקצים על ידי המשפט הבינ"ל ו/או הקהילה הבינ"ל.

מפת אזור ירושלים ומרכז הגדה המערבית ע"פ גוגל אדוורדס
גבולות גיזרה ברורים לפי המשפט הבינלאומי


צילומי מסך מוגדלים של מפות אדוורדס בישראל:
1) איזור ירושלים
2) אילת וגבול ירדן
3) רמת הגולן


איך לפרסם ביישובים המוקצים
ניתן להרחיב את הבחירה הגיאוגרפית אל מעבר ל"ישראל" של גוגל:
1) בחירת נקודה במפה
ראשית, מערכת "אדוורדס" (AdWords) מאפשרת לבחור נקודה במפה ולהגדיר רדיוס (בק"מ) סביבה.

2) צורה מותאמת אישית
ניתן גם ליצור מצולעים מותאמים-אישית בעזרת התוויית ארבע נקודות על המפה, שלמעשה קובעות קואורדינטות.

האופציה השנייה יותר מדויקת, אך דורשת היכרות טובה עם המערכת והקדשת זמן להתאמה מדויקת עבור כל קמפיין.

מעבר לעובדה שזה לא נוח, זה הופך די מסובך כאשר מדובר באיזורים קטנים וצפופים כמו ירושלים או איזור הקו הירוק.

הוספת הטריטוריה "הרשות הפלסטינית" (או "פלסטין") לא תמיד עוזרת. בכל מקרה, היא אינה מכילה את רמת הגולן או את איזור מזרח ירושלים.

מיקומים גיאוגרפיים - פלסטין

בתמונה: מיקומים גיאוגרפיים - מיקום - למיקוד של "פלסטין" (אזור) [מערכת Google Ads; שנת 2021]


מעניין להיווכח כי "אזור פלסטין", לפי מערכת גוגל אדס (לשעבר אדוורס) היא בעלת פוטנציאל חשיפה משוער של כ-3,210,000 תושבים. לפיכך, גוגל מעריך כי בשטחים הכבושים גרים כ-3.2 בני אדם שניתן לפרסם להם.
 
 מי שסובל בעיקר מן המגבלות הגיאוגרפיות, הטריטוריאליות והפוליטיות של "אדוורדס" בישראל כרגע הם המשווקים הפונים לתושבי (מזרח) ירושלים ורמת הגולן. עבורם, מלאכת השיווק באינטרנט תהיה קשה יותר כאשר יבואו להגדיר את גבולות מדינתם בגוגל.

עם זאת, סביר בהחלט להניח שהמפה של גוגל היא הצהרתית בלבד. משתמשי גוגל בגולן או במזרח ירושלים בוודאי רואים את הפרסומות שלהם מופיעות בשטח הגיאוגרפי המבוקש. אנשי גוגל לא יכולים להרשות לעצמם לחרוג מכללי המשפט הבינ"ל, אך בפרקטיקה - הם מתעלמים מחלק מן הגבולות הפיזיים.

דבר אחד בטוח: הפרסום בשטחי הרשות הפלסטינית ("הגדה המערבית") הוא כנראה מקוטע, מוגבל ולעתים בעייתי.



 



מי חבר של אסף גולדרינג

חיפוש על שמו של אסף גולדרינג באנגלית ב"גוגל" הקפיץ את דף ה"לינקדאין" שלו.
האיש היה חשוד ברצח בתו, נועה. הוא התאבד בעודו במעצר, ביום כיפור 2009.

מישהו עדיין רוצה להיות חבר?
בהעלת פוסט זה היו 22 קשרים, והמספר ירד ל-21, גם אחרי מותו בטרם-עת.

ואם זה לא אותו אסף גולדרינג, אני מתנצל מראש (למרות שהסיכויים לכך אפסיים - בגלל שגולדרינג המדובר אכן עבד בתפקיד תיכנות בחברת החשמל).

בפייסבוק, אגב, יש לו 13 חברים ובני משפחה רשומים.
להלן צילום-מסך של פרופיל לינקדאין שלו.




הערה - דצמבר 2011: למעלה משנתיים לאחר מותו של אסף גולדרינג, חשבון הפייסבוק שלו וחשבון הלינקדאין שלו, שניהם פעילים. הם לא נמחקו, למרות הזמן הרב שעבר מאז ההתאבדות.

יש סיכוי טוב שאף אחד מבני המשפחה לא יודע את הסיסמאות לשני החשבונות. למרבה האימה, אף אחד לא משאיר בצוואה שלו רשימת סיסמאות לאתרי אינטרנט ולרשתות חברתיות.

יש משהו מזעזע בכך שאנשים מתים ממשיכים להחזיק חשבונות באתרים הללו, מבלי שיש דרך הגיונית לדרוש מן האתרים להסיר אותם במהירות הראויה.

26.7.2009

חשיפת הונאות דרך מנועי חיפוש

"זכיתם בפרס - בואו לפגישה!" - זוהי שיטת מכירות אגרסיבית במיוחד, המתנדנדת באלגנטיות על הקו הדק בין לחץ פיזי מתון ובין הונאה ברמה פלילית. השיטה קיימת בישראל כבר כמה שנים טובות, ובכל יום נופלים בה קורבנות רעננים. הדיווח של חדשות 10 על חברת אוריינטל טראוול, שלפי החשד סיממה את לקוחותיה כדי להחתים אותם על חוזים שהוציאו מהם סכומים גדולים של כסף, היא רק טיפה קטנה בים הונאות התיירות שם בחוץ.

מחלקות הטלמרקטינג התוקפניות של חברות ההונאה הללו לא נחות לרגע: מבוקר ועד לילה הן נדחפות למוחם ולארנקיהם של צרכנים תמימים, מתקשרות שוב ושוב לבתיהן של עקרות בית, פנסיונרים וזוגות מבוגרים, ומאיצות ב'עמך ישראל' לנסוע לתל-אביב כדי לקבל את ה"פרס" המגיע להם.

הנה מה שכתבו ב-ynet על התופעה: "
וורלדוויד רזורטס היא אחת מהחברות שנוהגות לבשר לאזרחים תמימים שהם זכו ב"הגרלה" בפרס יוקרתי, וכאשר הם מגיעים למשרד כדי לקבל את השי, הם נתקלים בשיווק אגרסיבי של מכירת יחידות נופש, העולות עשרות אלפי שקלים. העסקה, אליה נגררים או מתפתים רבים, קושרת אותם בחלק מהמקרים ב"חתונה קתולית" עם צד שלישי, ומחייבת אותם בתשלום "מס שנתי" לכל ימי חייהם, עבור "זכויות" השימוש ביחידות הנופש".

חלק מן הצרכנים מתלהבים מן ה"פרס" ונוסעים למשרדי החברה כדי לקבלו, שם הם נחשפים לקמפיין מתוכנן-היטב של שכנועים חלקלקים, הפצרות משומנות, הבטחות ססגוניות ודחיפות אלגנטיות - לחתום, לחתום ולחתום. אם רק היו עושים הצרכנים בירור זריז באינטרנט לפני שנכנסו לאוטו, אולי היו חוסכים לעצמם יום מבוזבז (במקרה הטוב-מאוד) או אלפי שקלים שירדו לטמיון (במקרה הפחות-טוב).

כאן נכנסים מנועי החיפוש לתמונה: הם באמת יכולים לעזור לצרכנים להגן על עצמם מפני הונאות שכאלה. קחו לדוגמה את השם לפיד באומן - לכאורה משרד פרסום המסייע לשיווק חבילות נופש. למעשה, כפי שמספרים כמה אנשים זועמים לכל מי שמוכן לשמוע, זו רק חברת-קש תל-אביבית נוספת שמוצאת את עצמה מקושרת, שוב ושוב, לחברות נוספות העוסקות בשיווק מפוקפק של חבילות נופש, תוך שימוש בטקטיקות שנויות במחלוקת, כזבים ועבודה בעיניים. על כל זה אפשר ללמוד בשתי דקות בעזרת שימוש פשוט במנועי חיפוש עבריים.

מי שמחפש אחרי "לפיד באומן" ב'גוגל', המנוע המוביל בישראל, מקבל כתבה משכנעת מאוד תחת הכותרת נוכלים של קיץ, בה מספר צרכן מן השורה, יוסי ספוז'ניק שמו, על ההרפתקה שלו עם חברת התיירות א.ד. פלד. על פי עדותו המפורטת של הצרכן המודאג, מגוון השמות של החברות הנוגעות לדבר עשוי לבלבל: שמא מדובר בחברת א.ט. טורס, או אולי אוריינטל טראוול, הפועלת לעתים תחת שם הכיסוי לפיד & באומן.


בתמונה: "רשם החברות" מודיע: הלינק מת, חברת הפרסום לא קיימת, רשת האופנה - פיקטיבית

לפיד את באומן כנראה מאוד רגישים לתוצאות החיפוש בגוגל. אחרת לא היו משקיעים זמן ומאמץ בהעלאת הודעות פורום מפוקפקות בהן מודיעה ישות פיקטיבית המכנה עצמה "רשם החברות" על קמפיינים מופרכים של חברות מופרכות, עליהם מדווחים כתבים בדיוניים בעיתונים דווקא-אמיתיים. המטרה: ליצור את הרושם כאילו "לפיד את באומן" היא חברת פרסום אמיתית, ולא מותג-קש להונאת צרכני תיירות תמימים בישראל. הקישור, אגב, בהודעת הפורום, אינו מוביל לשום מקום. כמו העסקה עצמה.


ההונאה מתגלה בתוצאות החיפוש

חיפוש על אוריינטל טרוול בגוגל
מעלה בתוצאה הראשונה את משפט המחץ "היזהרו מפגישות שווק של חב´ אוריינטל טרוול מדרך-בגין 52 ת"א קומה 18". בהמשך עמוד התוצאות מופיעה כתבה נאה מעיתון הארץ תחת הכותרת למה לקיים הבטחות אם אפשר למרוח ולהתחמק, על אותה חברה ואותם שמות מפוקפקים.

חיפוש נוסף על אוריינטל טראוול בגוגל (הפעם עם א' בתוך המילה השנייה) מגלה במהירות רבה תוצאות חיפוש עם מילות מפתח בוטות כגון "נוכלים ורמאים" או "אשתי ואני הושפלנו ורומינו", "
החברה עוסקת במכירת אשליות" וכו'. בסוף העמוד הראשון אף מופיע קישור לכתבה צרכנית ב'חדשות מחלקה ראשונה' תחת הכותרת נפלאות הצרכן הקטן שבה תבע צרכן את אוריינטל טראוול בבית המשפט לתביעות קטנות.


מותגי-דמה מבוססים על מותגים אמיתיים

הטריק של מותגי-דמה כמו 'לפיד את באומן' או 'אוריינטל טראוול' מבוסס על חברות אמיתיות, כמו משרד הפרסום הידוע 'באומן בר ריבנאי' וחברת 'אוריינטל ספנות'. גם השם "פלד הפצה" יכול להתבסס על המותג המפורסם "אייל פלד" מן התוכנית "מסע עולמי". זה יכול לעבוד על תת-המודע של הצרכן הממוצע, אבל לא על מנועי החיפוש.

מבחינת הצרכן, השם 'באומן' מזכיר לו משרד פרסום גדול, והשם 'אוריינטל' מזכיר לו חברת ספנות אותנטית. השם "פלד", בהקשר של טיולים ונסיעות, מזכיר לו דמות בעלת אמינות מהטלוויזיה (הבן של עוזי פלד, כמובן). אך מבחינת גוגל או אם-אס-אן, מותגי-הדמה הללו אינם מזכירים שום דבר מלבד כתבות אזהרה חד-משמעיות, עם כותרות מאיימות כמו הישמרו מנוכלים.

לא פחות משהצרכנים צריכים ללמוד להישמר מנוכלים, כך הנוכלים צריכים ללמוד להישמר ממנועי חיפוש.

פורסם במקור ב-23/11/06

גוגל מציע: להיות האקר, לבנות רובה, להרוג חתול

"גוגל סג'סט" (google suggest), המציע שאילתות חיפוש נפוצות מיד בתחילת ההקלדה, מועיל מכמה סיבות:
1) מקצר את עבודת ההקלדה המפרכת
2) עוזר להשלים חיפושים מסובכים שבהם היינו טועים מבחינה דקדוקית
3) מאפשר לדעת מה אנשים אחרים מחפשים
4) מגלה חיפוש מעניין שקשור לחיפוש אחר
5) פותח את הראש ומאפשר יצירתיות

לרוע המזל, גוגל מציע כמה הצעות שליליות למחפש הממוצע, שעשויות לגרום נזק ממשי.
הדוגמאות לפניכם.


הגולש רק צריך לכתוב את המילה "איך", ומיד גוגל מציע רעיונות:
1) איך יראה התינוק שלך (לגיטימי)
2) איך לצייר (יצירתי)
3) איך להתחיל עם בחורה (חיוני להישרדותנו)
4) איך להיות האקר (פלילי)
5) איך לעשות כסף (הגיוני)
6) איך לפרוץ למחשב (פלילי)
7) איך מציירים (יצירתי)
8) איך להוציא גימלים (ספק-פלילי)
9) איך מתנשקים (חיוני)
10) איך יודעים שבא אביב (סתמי)

שלוש הצעות מאוד בעייתיות מתוך עשר. שתיים מתוכן פליליות לגמרי.
ועל כך נאמר: יש גבול דק בין הצעה לעזרה ובין סיוע לדבר עבירה.
באנגלית, אגב, התוצאות הרבה יותר נקיות. מישהו עשה שם עבודת ניקוי והשגחה, כפי שגוגל הצהירו בפירוש.

בואו נמשיך הלאה.

הגולש רק הקליד "איך לבנות", וגוגל נחלץ מיד לעזרתו באופן אוטומטי:

  • איך לבנות נפצים
  • איך לבנות טיל
  • איך לבנות רובה
השאלה האמיתית שצריך לשאול: האם גוגל מגדיר את עצמו בתור "המדריך לטרוריסט המתחיל"?
(באנגלית, אגב, אין שום דבר שאפילו מתקרב לשלושת ההצעות האלימות הללו. גוגל הצהירו בפירוש שהם מקבלים תלונות מן הציבור ומסירים שאילתות פוגעניות, אלימות, מיניות וכד'.).
נסיים ב"איך" קצת יותר פרובוקטיבי.

נניח שהגולש יודע מה הוא רוצה: הוא רוצה להרוג משהו.
יכול להיות שהגולש שואל את גוגל כיצד להרוג זמן, כיצד להרוג את היצר הרע, או כיצד להרוג את מחלת האיידס. יכול להיות שהגולש פשוט רוצה להרוג וירוס שחדר לו למחשב.
לגוגל, לעומת זאת, יש רק ארבע הצעות:
1) איך להרוג בן אדם (הכי חשוב, אבל לרוע המזל - פלילי)
2) איך להרוג עץ (קנו עשרה ספרים, או הדפיסו את כל דפי הבלוג הזה)
3) איך להרוג את עצמך (סיוע למעשה התאבדות - מה ארגון סהר היה אומר על זה?)
4) איך להרוג חתול (האם גוגל מתיר את דמו של מיצי?)

מישהו ב"גוגל" צריך להציע קצת פחות הצעות, ולתת לגולשים להשלים את השאילתות התמימות שלהם בעצמם.

(באנגלית, אגב, יש הרבה פחות מקרים כאלו. מישהו ב"גוגל" קיבל תלונות מן הציבור, סינן שאילתות פוגעניות, ובאופן כללי - ישב הרבה זמן כדי לתקן את גוגל סג'סט באנגלית. אבל עברית היא סוג של מערב פרוע).

ואם אתם לא מאמינים, זה מה שכתוב שם באנגלית:

Sometimes I can't find popular or other terms in Google Suggest. Does Google deliberately filter out some suggestions?
We try not to suggest queries that could be offending to a large audience of users. This includes explicit porn words as well as queries that lead to porn sites, dirty words, hate and violence terms. If you are aware of queries that should not be suggested, please let us know at the Google Web Search Help group.

ובתרגום אוטומטי (גוגל טרנסלייט) לשפת הקודש (התנצלות מראש על עילגות התוכנה):

"לפעמים אני לא מוצאת פופולרי או מונחים אחרים ב-Google Suggest. האם Google בכוונה לסנן כמה הצעות?"
"אנחנו מנסים לא מציעים שאילתות שעלולה להיות offending אל קהל רחב של משתמשים. זה כולל מילים מפורשות פורנו וכן השאילתות המובילות אתרי פורנו, מלוכלך מילים, שנאה ואלימות תנאי. אם אתה מודע שאילתות שאמורים להיות לא הציע, אנא יידע אותנו על גוגל חיפוש עזרה לקבוצה".

אם כך - אז תמשיכו לנסות, חברים.
יש די הרבה 'מילים מפורשות', שנאה ו'אלימות תנאי'.
זה די offending, יו נואו.




כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012