23/04/08

תביעה פדרלית ייצוגית נגד גוגל על הונאת לקוחות

התביעה מאיימת לפגוע בבטן הרכה של גוגל - תוכנית הפרסום "אדוורדס", מקור ההכנסה העיקרי של אחת מחברות האינטרנט הרווחיות בהיסטוריה.

התביעה הוגשה ב-22 אפריל 2008 על ידי קבטק בראון קלנר, משרד עו"ד גדול ומנוסה בתביעות ייצוגיות, שכבר הצליח לנצח את גוגל ויאהו בחזית הונאת ההקלקות, והוציא מהם עשרות מליוני דולרים. עכשיו טוענת התביעה להונאה מסוג אחר, הפוגעת בלקוחות הנאמנים ביותר של גוגל.

בשורה התחתונה, טוענת התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי של סן-חוזה (קליפורניה), כי גוגל מטעה את מפרסמי אדוורדס (adwords) כאשר הוא מוסיף אותם ללא ידיעתם לרשת התוכן של גוגל. ברשת זו מתפרסמות מודעות מסוג אדסנס (adsense), לרוב לצד דפי תוכן רגילים שאינם תוצאות חיפוש. המודעות של אדסנס פחות ממוקדות ופחות איכותיות מאלו של גוגל אדוורדס, וכך נפגעים הלקוחות.

התביעה מתמקדת בתהליך ההרשמה לתוכנית הפרסום של גוגל, תהליך שאמור להיות פשוט וברור לציבור הרחב. כדי להדגים את ההטעייה הנטענת בתביעה, יש להביט על שני צילומי מסך (בעברית) שהבאנו כאן להמחשה.

כאשר מעלים מסע פרסום חדש לגוגל, מגיעים לעמוד בו יש לבחור את המחיר המירבי לכל קליק, אותו מוכן המפרסם לשלם. כך זה נראה בממשק העברי-ישראלי כיום:


מהו הסכום המקסימלי שתהיה מוכן לשלם על המודעה שלך?
צילום מסך מתוך מערכת גוגל אדוורדס בעברית

המפרסם בוחר את ברירת המחדל להצעת מחיר עבור עלות לקליק, בשדה הראשון הזמין עבורו. מתחתיו נמצא שדה נוסף, המוגדר "אופציונלי", ובו הצעת עלות קליק לתוכן. כאמור, מודעות המופיעות ברשת התוכן של גוגל אינן קשורות למנוע החיפוש של גוגל, והן בגדר "באנרים טקסטואליים", המתאימים את תוכן המודעה אל תוכן העמוד בו הם מופיעים.

פה קבור הכלב. בואו נתמקד בשני השדות, כדי להבין את טענת ההטעייה:

המפרסם ממלא הצעת מחיר עבור עלות לקליק (סכום לדוגמה: 5 סנט)
מתחתיה, הצעת עלות לקליק לתוכן - המפרסם בוחר להשאירה ריקה



כאשר המפרסם בוחר להשאיר את "הצעת עלות לקליק לתוכן" ריקה, הוא כנראה מאמין כי המודעות שלו לא יופיעו ברשת התוכן של גוגל (אם הוא בכלל יודע מהי אותה רשת). זוהי מוסכמה מקובלת באינטרנט - אם אני לא ממלא שדה אופציונלי, אני לא מצפה שהשדה הזה יתמלא באופן אוטומטי באותו הערך המופיע בשדה הקודם, שאינו אופציונלי.

אז מה כאן הבעיה, בדיוק?
גוגל אדוורדס מכניס את כל המפרסמים שלו, באופן אוטומטי, אל רשת התוכן שלו. ההוספה האוטומטית אל רשת התוכן מתבצעת גם אם המפרסם לא מילא את שדה "הצעת עלות לקליק לתוכן". בפועל, גוגל גובה מן המפרסם את אותו המחיר שאותו הגדיר ב"ברירת מחדל להצעת מחיר עבור עלות לקליק". אי-הבחירה של המפרסם הופכת לבחירה בעלת משמעות כספית משמעותית.

רק אם המפרסם מקליד את הסכום "אפס" (0) אל השדה "הצעת עלות לקליק לתוכן", הוא לא יחוייב על פרסום ברשת התוכן. אך מרבית המפרסמים אינם יודעים כי האופציה הזאת קיימת, ומניחים (בצדק מסוים) כי הימנעות מהקלדת סכום כמוה כאי-הסכמה להופעה ברשת התוכן. רק מקצוענים מכירים את הטריק הזה (להוסיף אפס בשדה העלות לתוכן).

גוגל יכול היה לפתור את הבעיה ולומר בפירוש, כי "אם תשאיר שדה זה ריק, ייבחר סכום ברירת המחדל". ניתן גם היה להגדיר את הטופס כך, שמילוי השדה הראשון ימלא אוטומטית גם את השדה השני באותו הסכום. אך הפתרון האידיאלי היה להגדיר את הטופס כך, שאם המפרסם אינו ממלא את שדה העלות לתוכן, מוזן לתוכו באופן אוטומטי הערך "אפס".

איך זה נראה אחר כך? הנה צילום מסך עדכני, בעברית, מתוך הגדרות מסע הפרסום במערכת גוגל אדוורדס:

מסך הגדרות מסע פרסום - רשתות: א) גוגל; ב) מנוע חיפוש אחרים; ג) רשת התוכן (אדסנס)
ברירת המחדל: כולן מסומנות - כולל רשת התוכן

כפי שניתן לראות בצילום המסך, גם כאשר הלקוח אינו בוחר להכניס ערך מספרי כלשהו לשדה עלות הקליק לתוכן, הוא מוכנס אוטומטית אל רשת התוכן של גוגל. כדי לצאת מרשת התוכן, יש להסיר את הסימון באופן פעיל בעמוד הגדרת מסע הפרסום.

במילים פשוטות:
גוגל מכניסה את המפרסם אל רשת התוכן שלה, גם אם הוא אינו קובע מחיר מירבי להופעה ברשת זו. הנזק ללקוח ברור - איכות המודעות ברשת התוכן נמוכה באופן משמעותי מן האיכות של המודעות בגוגל וברשת החיפוש שלו. גם הרווח של גוגל ברור: במקום להוציא מן הלקוח סכום X על פרסום סביב תוצאות חיפוש, מבטיחה גוגל כי גם אם אין מספיק חיפושים סביב מילים אלו, המודעות יופיעו גם ברשת התוכן כדי למצות את תקציב הפרסום שקבע הלקוח.

נתונים של חברות המתמחות בחקירת הונאת הקלקות טוענות כי כרבע (25%) מן הקליקים ברשת התוכן אינם לגיטימיים, והם מגיעים מגורמים זדוניים המעוניינים להרוויח על חשבון המפרסם (בעלי אתרים עם פרסומות אדסנס) או לפגוע בו ישירות (מתחרים). במקרים כאלה, הקליקים הגרועים של רשת התוכן באים על חשבון קליקים טובים מרשת החיפוש. מי שמפסיד הוא המפרסם. מי שמרוויח הוא גוגל.


התעשרות שלא כדין + הונאה + פגיעה באפקטיביות הפרסום

התביעה טוענת כי לא רק שגוגל מתעשר על חשבון לקוחותיו ומבצע הונאה כלפי לקוחותיו המפרסמים, אלא שהוא פוגע באפקטיביות הפרסום לה הם מצפים. מפרסם ממוצע, המשלם כסף רב להופעה ברשת התוכן של גוגל, עשוי להינזק אם תוצאות הפרסום ברשת זו הן פחות איכותיות מעצם טבעה של הרשת.

לגוגל יש כיסים עמוקים, את זה יודע כל משרד עורכי-דין המחפש לגרוף סכום ענק בתביעה ייצוגית ומתוקשרת. ההבדל במקרה הזה הוא שהתובע הוא משרד רציני עם "קבלות". קבטק בראון קלנר יכול להגיע לבית המשפט עם חגורה מלאה בגולגלות ענקיות. לא רק קוקה-קולה הפסידה לו, אלא גם גוגל (90 מליון $) ויאהו (עשרות מליוני דולרים). לגוגל יש מה לחשוש, כי בית המשפט ייקח ברצינות את המוניטין של התובע.

אם יקבל בית המשפט את ההגיון המשפטי בבסיס התביעה, לפיה אי-מילוי של שדה כמוהו כ"לא, תודה", הרי שגוגל צפויה לשלם סכום אדיר במסגרת תביעה ייצוגית שתקיף את כל מפרסמיה בשנים האחרונות. בית המשפט יצטרך להעריך מה חושב האדם הסביר, כאשר הוא יושב מול טופס ההרשמה המקוון של גוגל אדוורדס ומקליד את המחיר שהוא מעוניין לשלם למנוע החיפוש הגדול והחזק בעולם.


באמת הגיע הזמן
בתור מפרסם ותיק בגוגל, אני חייב לומר שהתביעה הייצוגית נראית מוצדקת לחלוטין. רוב המפרסמים בגוגל הם אנשים פשוטים, חלקם ללא ידע רב במחשבים ואינטרנט. הם מפרסמים בגוגל כי הם יודעים שמדובר במנוע חיפוש גדול ואמין. האבחנה בין גוגל, רשת החיפוש ורשת התוכן אינה פשוטה כלל וכלל. בחירה במחיר קליק מירבי בחיפוש ובתוכן אינה משימה טריוויאלית, וקל להטעות את הצרכנים בתהליך זה.

כאשר צרכנים פשוטים מפסידים כסף בגלל תוכנית פרסום מתוחכמת-מדי, ומרגישים כי לא קיבלו את מה ששילמו עליו, בית המשפט חייב לקבל את התביעה. יהיה קשה לבנות תשתית ראייתית חזקה המוכיחה את התזה "אי-מילוי שדה = לא רוצה", ויהיה קשה להעריך את הנזק שנגרם לצרכנים, אבל התביעה הזאת היתה חייבת לבוא, מוקדם או במאוחר.

אפילו בעמוד המבוא של תוכנית גוגל אדוורדס, מוגדרת העסקה בצורה פשטנית ומטעה: "אתה יוצר מודעה, היא מופיעה בגוגל, ואתה מושך לקוחות". הטקסט לא מבהיר את האמת הפחות-נעימה: "אתה יוצר מודעה, היא מופיעה אוטומטית בגוגל ובמאות אלפי אתרים אחרים שהם ממש לא גוגל, ואתה לא תמיד מושך לקוחות".

כבר שנים מתריעים מקצועני פרסום במנועי חיפוש על ההוספה האוטומטית לרשת התוכן של גוגל, שביצועיה נמוכים, במרבית המקרים. המקצוענים מזהירים את לקוחותיהם לבל יוסיפו את עצמם לרשת התוכן בטעות - מתוך חוסר תשומת-לב או מתוך תמימות. אבל לא לכל מפרסם יש מקצוען פרסום אובייקטיבי שעובד מולו. רוב מפרסמי גוגל עובדים לבד, בלי להתייעץ עם חברה חיצונית.

התביעה הייצוגית הזאת היתה יכולה להיות מוגשת כבר לפני כמה שנים טובות, אבל טוב מאוחר מלעולם לא.

14/04/08

דפי זהב: קנינו את המקומות הראשונים בגוגל

נציגת מכירות של "דפי זהב" בשם דורית אפרת הוקלטה בטלפון כאשר היא טוענת ש"דפי זהב" קנתה את המקומות הראשונים בגוגל על סדרת מילות חיפוש מבוקשות. בתשובה לשאלת הלקוח, הדגישה הנציגה כי לא מדובר בקישורים ממומנים, אלא בתוצאות הטבעיות, אלו שגוגל מקפיד לא למכור לאף גורם מסחרי בעולם.

להלן קטעים נבחרים מן ההקלטה שעלתה לרשת וניתנת להורדה:

דורית, דפי זהב: "...קנינו בגוגל את המיקום בין הראשונים שנכנסים אליו. אתה יכול להיכנס לגוגל, אני אראה לך משהו? דפי זהב רכשה, רק לסיווג הזה, של דיור מוגן, את המקום הראשון, אחרי הממומנים..."

לקוח: "מה זאת אומרת רכשה את המקום הראשון?"

דורית, דפי זהב: "אנחנו קנינו את זה בכסף, את המיקום בגוגל. לקוחות שיש להם כרטיסים אצלנו, מחוברים אצלנו בתוצאות. ברגע שהם נכנסים לדפי זהב, אנחנו קנינו כל מילה שקשורה לדיור מוגן, בית אבות, בית אבות סיעודי, כל אחת ממילות המפתח האלה, אתה תמיד תופיע בגוגל...אנחנו באופן קבוע קנינו את הסיווג הזה בתשלום, שאתה תמיד-תמיד תהיה בין הראשונים שנכנסים אליו...אנחנו קנינו את זה, זה עולה לנו המון כסף. אנחנו לא קונים את כל הסיווגים, לא קונים סיווגים כמעט בכלל, אנחנו פשוט מקודמים על ידי מנועי חיפוש, אבל במקרה של בתי אבות ודיור מוגן אנחנו קנינו את זה בתשלום כי אנחנו רוצים לתת ערך מוסף ללקוחות שלנו"

לקוח: "קניתם שתהיו בתוצאה ראשונה?"

דורית, דפי זהב: "בתוצאה ראשונה, כן. שלא נלך לאיבוד בעמוד עשירי בגוגל...לאן שלא יילכו, תמיד דפי זהב תמשוך אותם אליה."

לקוח: "...לא ידעתי שאפשר לקנות את התוצאות של החיפוש..."

דורית, דפי זהב: "כן, בגוגל היום, בשביל להיות למשל בדיור מוגן למעלה, הצבע הצהוב הזה, זה קישורים ממומנים, אנשים משלמים פה 300 שקל פר הקלקה..."

לקוח: "רק רגע. אתם קניתם את הקישורים הממומנים או את התוצאות של החיפוש?"

דורית, דפי זהב: "את תוצאות החיפוש בעמוד הראשון. אלה שלמעלה משלמים 300 שקל על כל הקלקה. זאת אומרת שאנחנו תמיד נימצא פה..."

עד כאן תימלול קטעים מן ההקלטה.

תגובות
פנינו היום אל נציגת "דפי זהב", דורית אפרת, כדי לקבל את תגובתה.
היא אישרה את קיום השיחה, והמשיכה לטעון כי נאמר לה ש"דפי זהב" קנתה את המיקומים הראשונים בגוגל, להבדיל מן הקישורים הממומנים. כאשר אמרנו לה שגוגל אינו מאפשר לקנות את המקומות הראשונים, היא הפנתה אותנו אל המנהלת שלה, גברת בשם אתי. בשיחת טלפון קצרה, אמרה לנו אתי כי מחלקת השיווק של "דפי זהב" אחראית למדיניות השיווקית, ביקשה מאיתנו לפנות אליהם, ואז טרקה את הטלפון.

את הסיפור חשף אתר SEOWEB, ומגיע לו קרדיט מיוחד על הקלטת השיחה עם "דפי זהב".

אהוד קינן פירסם את הסיפור ב-ynet, כולל ההקלטה המלאה, והביא תגובות נוספות. דפי זהב טענו בכתבה, בין השאר, כי "נציגת המכירות המוזכרת בהקלטה, טעתה בהבנתה את עולם מנועי החיפוש". תגובה זו עושה חסד עם הנציגה, בין השאר מפני שטענתה של הנציגה בעניין מחיר דמיוני של 300 ש"ח לקליק בקישורים הממומנים, אינה מעידה על תום לב או על חוסר-הבנה, אלא נסיון לפגוע ב"גוגל" על חשבון "דפי זהב".

עידו קינן פירסם גם הוא את הסיפור ב"כלכליסט" (15/4/08, עמ' 10 בחדשות), והביא מ"גוגל" תגובה בעלת ניחוח מאיים: "...עניין דפי זהב נמצא בבדיקת המחלקה המשפטית של גוגל". הכותרת ב"כלכליסט" העלתה את חומרת הסיפור: "גוגל מאיימת: נפעל משפטית נגד דפי זהב".

לשם הבהרה, חשוב לציין: גוגל אינה מוכרת את תוצאות החיפוש הטבעיות שלה לאף אחד. הקישורים הממומנים שייכים ליחידה עסקית נפרדת. ההצהרה של "דפי זהב" כאילו קנתה את תוצאות החיפוש בכסף, עומדת בניגוד גמור למדיניות הגלובלית המוצהרת של גוגל מאז ומעולם. גם הטענה של "דפי זהב" לפיה מפרסמים משלמים 300 ש"ח לקליק בקישורים הממומנים, היא מופרכת לחלוטין.


09/04/08

גילה קצב - הנאום האבוד - חיפוש אונס בבית הנשיא

לאור ההתפתחויות הדרמטיות בפרשת קצב (ביטול עסקת הטיעון עם הפרקליטות ע"י קצב ב-8/4/08, הודעת היועמ"ש על הגשת כתב אישום באשמת אונס, במרץ 2009, והרשעת קצב ב-2011), חשוב לחזור לגילוי מעניין בנושא רעיית הנשיא-לשעבר, הגברת גילה קצב - גילוי שנחשף אך ורק בזכות עומק החיפוש של גוגל.

בינואר 2007, בעוונותיי, ערכתי חיפוש ממוקד על המילה "אונס" בתוך אתר בית הנשיא, בעזרתו האדיבה של מר גוגל. לולא קיומו של האופרטור "site:", המאפשר למקד חיפוש בתוך אתר ספציפי, לא היה הדבר אפשרי - כי לא קיים מנוע חיפוש פנימי באתר המיושן של בית הנשיא (הנה ציטוט מהאתר: "כל הזכויות שמורות 2002, מדינת ישראל").


מיד הופיע הנאום הבא (שכיום אינו זמין עוד) מאת רעיית הנשיא - שימו לב להדגשות שלי בגוף הטקסט:



נאום רעיית הנשיא, הגברת גילה קצב
מרכז סיוע לנפגעות אונס
ביום המאבק באלימות נגד נשים
י"ב בכסלו תשס"ב, 25 בנובמבר 2001

ערב טוב, קהל נכבד,

מדי שנה בשנה מציינים בארץ ובעולם בתאריך עשרים וחמישה בנובמבר את יום המאבק באלימות נגד נשים.

אני מברכת את כל הוועדות לקידום מעמד האישה, את ארגוני הנשים ואת הגופים והעמותות העושים רבות למען קידום הנושא ומקדישים זמן, מחשבה ועשייה באיתור האלימות ובמניעתה.

לדאבוננו, תופעת האלימות חוצה גבולות ומופיעה בכל חלקי החברה. כולנו בדעה אחת, כי נושא האלימות צובר תאוצה בחברה הישראלית, ונראה, שלכולנו קשה לעמוד בפרץ החמור והמדאיג. גם היום אנו עדים לרצח מתועב של אישה נוספת בידי בעלה. לכן אסור לנו לתת לנושא לרדת מסדר היום הציבורי, ואנו חייבים להתגייס כולנו לעצירת תופעה חמורה זו.

התכנסות כמו היום יוצרת לחץ בדעת הקהל ומביאה לרצון למציאת דרכים מעשיות לטיפול בבעיית האלימות נגד נשים.

לצערנו, קיימת עדיין סטיגמה חברתית חמורה ורתיעה מעיסוק בנושא הפגיעות המיניות.
לא מדווחים על כל נפגעי הפגיעה המינית, וגם אם נחשפים מקרים של פגיעה מינית, הנטייה בעיקר בקרב המשפחה והקרובים לעניין היא לשמור על קשר של שתיקה ולעיתים גם להפגין חוסר אמון.

כפועל יוצא הנפגעות מינית הופכות לקורבן כפול: ראשית - בשל השתיקה, ושנית - בשל ההסתרה, ההאשמה העצמית, הנטל הכבד המעיב על כל חייהן והסבל המתמשך.

לכן צריך אומץ רב בכדי להיחשף. אני יודעת כמה קשה היום לאיה, לרותי ולעדי לעלות על הבמה ולהשמיע עדות אישית. אולם בעלייתכן לבמה ובעדות שלכן אתן מסייעות, ולו במעט, לשבור את קשר השתיקה ואת הטאבו סביב הנושא, כי התעללות צריך לעצור, לדעת לדבר, ללמוד ולסייע לקורבנות להתגבר.

אל לנו כחברה להסתפק רק בטיפול ובתמיכה מקצועית נקודתית בנפגעות הפגיעה המינית והאלימות בכלל. הגיע הזמן, שהחברה הישראלית והממסד ייטלו על עצמם את האחריות לטיפול הכולל. עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת לנקוט בצעדי מניעה ולהקצות משאבים מוגברים לטיפול בנושא.

אני מברכת את כל העוסקים במלאכת קודש זו. אני יודעת, כי המשימה לא קלה, אבל בואו ונוכיח כולנו, שהיא אפשרית.
(כל ההדגשות שלעיל - מאת בלוג חופש החיפוש)

הנאום המרגש של רעיית הנשיא, הגב' גילה קצב, אומר במשתמע: כל הכבוד למתלוננות נגד קצב; הן מצליחות לשבור את קשר השתיקה וההשתקה, את מחסום הבושה והפחד, את הנסיונות להטיל רפש באמינותן של המתלוננות ואת המזימה של העבריינים לחמוק מעונש.

כאמור לעיל, הנאום המעניין של גילה קצב כבר אינו קיים בבית הנשיא. 
ארכיון האינטרנט שמר עותק שלו.
הדף ובו הנאום נמחק פיזית מן השרת של אתר בית הנשיא.

כדי שהנאום של גילה לא ייעלם מן העולם, יצרתי לו גרסת גיבוי: נאום גילה קצב.



גילה קצב: "הקורבנות לא מוצאים את עצמם בחברה"

אותו חיפוש בגוגל העלה מסמך קצר מפברואר 2005, שגם הוא (באורח פלא) כבר אינו זמין באתר, לפיו רעייתו של משה קצב, גילה קצב, אמרה למשתתפים כי:
 
"תופעת האלימות המינית, המכה בחברה הישראלית על כל מגזריה, מפרה את אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר של האדם: הזכות לשלמות הגוף ולכבוד האדם. חברה דמוקרטית, ליברלית וסובלנית המציבה בראש מעייניה את הדאגה לרווחת אזרחיה לא יכולה לאפשר מציאות בה קורבנות האלימות המינית לא מוצאים את עצמם בחברה". (ההדגשות שלי; א.ב.)



ומה יש למר משה קצב לומר על תופעת האונס?
האמת היא שלא הרבה.
בנאום משנת 2001 מצא גוגל את הציטוט הבא, מאת משה קצב:

"...הזיכרון ההיסטורי היהודי מורה לנו לצאת נגד הגישה האחידנית שיוצאת למחוק מסורות פרטיקולריות, לגבור על תפיסות קהילתיות ולהשליט תחתן תפיסה 'אוניברסלית' אחת, בלעדית וחד-ממדית. לא באתי לערער בכך על התוקף האוניברסלי של איסורים מוסריים, כמו איסורי רצח, אונס ועינוי. חלילה לי לתלות גם את אלה בהקשר תרבותי יחסי. אך באתי להסתייג מן היומרה הבין-לאומית החדשה להשליט באמצעים צבאיים גם את מכלול הערכים ההומניסטיים, כמו זכויות הפרט, חירות ושוויון...".
(ההדגשה שלי; א.ב.)

אפילו בציטוט הקצר הזה, קצב מזיק לעצמו פעמיים:

א) משה קצב מכיר בעובדה כי עבירת האונס הינה אחד האיסורים המוסריים החמורים ביותר, המוצדקים ביותר והאוניברסליים ביותר;

ב) משה קצב מתנגד לכפיית ערכים הומניסטיים כגון זכויות הפרט, החירות והשוויון.


וכיצד יהיה אפשר להשיג זכויות פרט, חירות ושוויון ללא כפייה וללא כוח אכיפה פעיל? הרי תמיד יהיו אנשים שירצו להילחם בזכותו של הפרט לחופש ביטוי, חופש בחירה, פרטיות, חירות, שוויון ועוד. קצב לא מכבד את זה.

מעניין לציין כי אפילו בנאום ההשתלחות ההיסטרי של קצב (שכבר לא קיים באתר הנשיא, ולכן קישרתי אל פוסט שבו מופיע הנאום המלא) נגד התקשורת, היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה והמתלוננות, מופיעה המילה "אונס" רק פעם אחת: "אני אאשים אותו במעשה אונס", כך הוא מצטט את אחת המתלוננות.


לפחות ע"פ התוצאות של גוגל באתר בית הנשיא, נראה כי משה קצב אינו מרבה לדון באופן פומבי בתופעת האונס. גילה קצב, לעומתו, אמרה דברים חד-משמעיים בנידון. הבעיה היא שיש הבדל די גדול בין דיבורים ובין מעשים, כמו שיש הבדל גדול בין חיפושים באינטרנט ובין תוצאות רלוונטיות.


(פורסם לראשונה ב-5/2/07; עבר עריכה מחודשת באפריל 2008, במרץ 2009 ובמרץ 2011)

(חמישה חודשים אחרי שפורסם הפוסט המקורי, פרסם "זמן תל אביב" כתבה דומה בנושא)

08/04/08

אקספלורר 7 מול פיירפוקס 2: בחירת מנועי חיפוש

אקספלורר נגד פיירפוקס

אקספלורר שבע, הגרסה המעודכנת של הדפדפן המיקרוסופטי, יצאה לשוק זמן רב אחרי ש"מוזילה פיירפוקס" הצליחה לגנוב לה את קהילת המפתחים והמשתמשים המתוחכמים. פיצ'רים עתיקים כגון לשוניות ניווט, ערוצי RSS או סתם דפדפן שלא קורס בלי סיבה -- כבר לא נחשבים אטרקציה.

מה שדווקא כן מעניין באקספלורר החדש היא האפשרות לבצע חיפושים בכל מנוע חיפוש היישר מן הדפדפן, בעזרת הוספה מהירה של מנועים מועדפים מכל העולם. עד עכשיו נאלצנו להתקין את ה"גוגל טולבר", אבל הוא בזבז יותר מדי מקום יקר על הדפדפן ולא נתן מספיק אופציות. עכשיו, כל מה שצריך זה קצת סבלנות.

עבור ההמון הנבער, חסר הסבלנות וקצר-הרוח, מיקרוסופט מתכננת מלכודת נפלאה - רשימה סגורה של מנועי חיפוש, לכאורה ללא כל בחירה, ובלי חופש חיפוש אמיתי:


מיקרוסופט, בהיותה מונופול בתחומים רבים, החליטה ברוב-טובה לאפשר למשתמשים "לבחור" מתוך רשימה קטנה של מנועים מובחרים. אלו שלא הפעילו הרבה מחשבה בשלב ההתקנה -- וזה הרוב, למרבה הצער -- נשארו, לצערם, עם המנוע של מיקרוסופט (לייב.קום) בתור ברירת המחדל.

אלו שצלחו את מסך הבחירה, העדיפו לקחת את גוגל הביתה. אלא שכאן לא נגמר הסיפור.

הטריק החכם של מיקרוסופט, כך נראה, עובד כך: כאשר אקספלורר 7 כבר מותקן על המחשב שלכם, תיבת החיפוש המוטמעת בדפדפן (מצד ימין למעלה) עדיין מכוונת על לייב סרץ' (Live Search) בתור המנוע המועדף - גם אם בחרתם מנוע אחר קודם לכן!

זה "חופש בחירה נוסח מיקרוסופט": החופש לבחור את לייב-קום בתור ברירת המחדל, למרות שהגולש בחר את גוגל בתור המנוע המועדף. כך מיקרוסופט נראית טוב בעיני עורכי הדין והאנשים החזקים של וושינגטון ("אנחנו נותנים לכם לבחור"), ובמקביל חוסמת החברה את גוגל באלגנטיות בעזרת העברתו למקום השני וה"מכובד".

רק מי שממש ייכנס אל תיבת הבחירה וישחק עם האפשרויות במשך מספר שניות, יוכל לעשות אחד מן השלושה:

א) להחליט שגוגל הוא ברירת המחדל, ולא לייב-קום;

ב) למחוק לגמרי את לייב-קום מן הרשימה הקצרה, ולהשאיר רק את גוגל בזירה כברירת המחדל;

ג) להוסיף מנועי חיפוש, לפי העדפה אישית.



איך פותרים את הסיפור הזה
1) התקנתם אקספלור 7 ? יפה.
2) הביטו מצד ימין למעלה, אל תיבת החיפוש
3) לחצו על החץ הקטן (v) שמימין לאייקון זכוכית המגדלת
4) בחרו באופציה "
פיינד מור פרוביידרס" ("מצא עוד ספקי חיפוש...")
5) הדפדפן יוביל אתכם לעמוד עם רשימה של מנועים בינלאומיים (מצד שמאל)
6) אתם מוזמנים לבחור מנוע - ולהחליט מי מהם יהיה ברירת המחדל (הכי חשוב)
7) ההמלצה שלנו לברירת-מחדל: גוגל - מנוע החיפוש הטוב ביותר בעולם כיום
8) מצד ימין יש לכם אפשרות להוסיף כל מנוע חיפוש בעולם, לפי בחירה אישית

איך זה נראה? הנה צילום-מסך:



נתקעתם עם Live Search ולא יודעים איך להפוך את גוגל לברירת מחדל? אין בעיה.

פשוט בחרו באופציה "Change Search Defaults" (שינוי חיפוש ברירת מחדל) וסמנו את החלופה המועדפת עליכם (כן, גוגל) בלי לחשוב פעמיים.

מה עם גוגל ישראל
יש אפשרות להוסיף מנוע חיפוש לפי בחירתכם (Create Your Own), מצד ימין בעמוד בחירת המנועים הנוספים (בצבע צהוב-כתום). כל מה שצריך זה להוסיף את הקישור לעמוד תוצאות החיפוש עבור המילה "TEST" באנגלית. רק אם מכניסים את השאילתא המדויקת בנוסח הנכון, אפשר להפעיל כך את גוגל ישראל (הנה
הקישור המתאים באדיבות אחד הטוקבקיסטים של הבלוג הזה).

בעזרת הפיצ'ר הנחמד הזה (הדבקת ה-URL של החיפוש כולל מחרוזת "TEST") אפשר להוסיף שלל מנועי חיפוש אישיים, כדוגמת חיפוש הבלוגים של גוגל, גוגל ניוז, וואלה, תפוז ונענע. כאן טמונה התועלת העיקרית של החיפוש בדפדפן: חיסכון בזמן ובמאמץ מוחי.


מחמאה אחת
מיקרוסופט שיחקו אותה עם הפיצ'ר המכונה "
קלירטייפ", שאמנם הגיע עם מערכת אקספי, אבל רק עכשיו נכנס בגדול גם אל הדפדפן. הקריאה באינטרנט עם קלירטייפ קלה יותר, כי הגופנים זוכים לעיגול, ריכוך ועידון שמצליח ליצור את הרושם כאילו מדובר ברזולוציה גבוהה, קרובה יותר לאיכות דפוס. קלירטייפ הוא הברקה של ממש, ועל פי מחקרי שימושיות הוא אף מזרז את מהירות הקריאה באינטרנט בשיעור של 10-15% לערך. זה הישג של ממש.


ביקורת אחת
מוזילה פיירפוקס
עדיין מנצחת את אקספלורר 7 בכל מה שנוגע לגמישות, קלילות, התקנת תוספים מגוונים (במיוחד
סרץ' סטטוס למי שעוסק בקידום במנועי חיפוש, אבל גם התוסף CustomizeGoogle עובד יותר טוב עם פיירפוקס, ועוד לא דיברנו על OpenSearchFox), תמיכה ב-RSS ועוד תופינים דיגיטליים.



אקספלורר 7 הוא דפדפן מכובד מאוד, שהצליח לסגור חלק מן הפער העצום בינו ובין שאר הדפדפנים הפתוחים שבשוק - אבל פיירפוקס הוא עדיין אופציה מצויינת למי שרוצה גלישה חכמה יותר - ו"שועל האש" אפילו מאפשר לחפש בגוגל ישראל מתוך הדפדפן, בעברית מיושרת ימינה, מימין לשמאל, בלי שום בעיה.

חובבי פיירפוקס בעברית מוזמנים לעיין בעמוד
תוספי חיפוש עבריים של אתר מוזילה הישראלי, ובמהירות להוסיף לעצמם מנועים מקומיים כמו נענע, תפוז, וואלה, נטקס ונענע אקספרס.



אופן סרץ' פוקס (OpenSearchFox)

התוסף המומלץ ביותר למי שרוצה להוסיף מנועי חיפוש ללא הגבלה אל הפיירפוקס שלו, הוא ללא ספק אופן סרץ' פוקס (OpenSearchFox). התוסף הזה הוא פשוט וגאוני גם יחד: פשוט ניגשים לכל תיבת חיפוש שאנחנו רוצים להשתמש בה על בסיס שוטף, עושים "קליק ימני" ומוסיפים את המנוע, כולל לוגו ותיאור.


בעזרת תוסף יעיל ומהיר כמו אופן סרץ' פוקס, כבר לא צריך לגשת לויקיפדיה כדי לחפש בה; אפשר לחפש ישירות דרך גוגל חדשות, גוגל בלוגים ואפילו גוגל תמונות. לא צריך לגלוש לאינספור מקומות רחוקים ברשת או לחטט במועדפים כדי לעשות חיפוש מהיר באתרים קטנים שרק אנחנו מכירים; התוסף מקצר את הדרך להוספת כל מנוע חיפוש אפשרי, גם אם מדובר באתר הכי איזוטרי והכי קטן שבסביבה.


בהשוואה למנגנון הוספת מנוע החיפוש המסורבל והאיטי של אקספלורר שבע, התוסף "אופן סרץ' פוקס" הוא באמת שועל זריז ובוער. קשה להאמין שיש כל כך הרבה אנשים שעדיין לא החלו להשתמש בו.

05/04/08

גוגל מפות בלי מדינת ישראל

עד ספטמבר 2008, מדינת ישראל נעדרה ממנוע חיפוש המפות של גוגל. הישות הפיזית המכונה "ישראל" אמנם קיימת בתור גוש של אדמה; אבל אם חיפשת את ירושלים, תל אביב, חיפה או אילת - גוגל לא הראה לכם את הכבישים, הרחובות והעסקים הממוקמים שם.

בספטמבר 2008 חל עדכון משמעותי במאגר המפות הישראלי של גוגל, לאחר שיתוף פעולה עם "מפה" ממאגר GISrael. סוף סוף הופיעו רחובות וערי ישראל בשירות המפות של גוגל. אפשר לנשום לרווחה.

כל מה שנכתב בהמשך פוסט זה, היה נכון עד לספטמבר 2008, ואיננו נכון עוד.

יש עוד כמה מדינות שזכו להתעלמות דומה מצד "גוגל מפות". אחת מהן היא צפון קוריאה. נשמע מוצדק, מבחינה בטחונית? אולי. אבל מה עם דרום קוריאה? או קפריסין? האם יש סיבה הגיונית מדוע כבישי קפריסין אינם זמינים ב"גוגל מפות", אבל כבישי סוריה כן?

הרבה כבר נכתב בעבר על המצב התמוה של ישראל בשירות המפות העולמי של גוגל עד העדכון של ספט' 2008. היו דיווחים על כך שצה"ל ומערכת הביטחון (שב"כ, מוסד) דרשו מהנהלת גוגל העולמית להסיר את ישראל מהמפה, כדי שטרוריסטים לא יוכלו להיעזר בשירות כדי לארגן פיגועים.

זו היתה ונשארה דרישה מגוחכת. על פי צה"ל, לפחות, "יכולות החברה מוכרות למערכת הביטחון ואין בהן משום סיכון לתשתית הביטחונית של מערכת הביטחון".

במאמר שנכתב בנושא זה הגיבה גוגל כך: "בשנת 1996 חוקק הקונגרס האמריקני חוק האוסר על חברות אמריקאיות להפיק או להפיץ תמונות לווין של ישראל ברזולוציה גבוהה יותר משני מטרים. כחברה אמריקנית, גוגל מצייתת לחוק זה".

אך אם נשים לרגע את נושא הרזולוציה הגבוהה של תמונות הלוויין, ניתן יהיה להתמקד בשאלת "היעדר המיפוי" של מדינת ישראל כולה. מדוע ערים ידועות ומוכרות כגון תל אביב, ירושלים או חיפה פשוט לא הופיעו על המפה הגיאוגרפית (להבדיל מן המפה הלווינית), ומייצרות תמונה מעוותת ומגוחכת של המדינה שלנו בפני קהילת הגולשים? התשובה: ישראל היא מדינה קטנה וזניחה, הרחק במזרח התיכון - פסיק קטן על הכלכלה העולמית.


מפות הן מידע פומבי

החזון הארגוני המוצהר של גוגל הוא "לארגן את המידע בעולם ולהפוך אותו לשימושי ונגיש". מפת מדינת ישראל אינה סוד כמוס, אלא מידע פומבי שכל אחד יכול להשיגו. תשאלו כל חנות ספרים בישראל - כולן מחזיקות במלאי מפות מעודכנות של ישראל, בכל השפות הנפוצות, עם כל ההתנחלויות הזעירות ביותר.

אז מדוע גוגל חשבה לעצמה שמותר לה להסתיר את כבישי תל אביב, את מפת ירושלים, ולגרום לישראל להיראות בעיני העולם כמדינה חסרת יישובים, חסרת תשתיות וחסרת כבישים? ומדוע החליט הקונגרס האמריקני שזה חכם, או יעיל, או מוצדק, להוריד את הרזולוציה של תמונות הלווין הישראליות למצב שבו המדינה שלנו מופלית לרעה לעומת בלגיה, קנדה או צרפת?

מעבר לכך - האם יש קשר מוכח בין פיגועי טרור ובין הופעה ב"גוגל מפות"? בואו ניקח לדוגמה את עירק: זוהי המדינה הכי מוכת-טרור, הכי ספוגת-פיגועים, הכי מלחמתית, הכי פצועה והכי אומללה בעולם כיום. האם "גוגל מפות" מאפשר למשתמשיו לעיין בעריה וכבישיה? התשובה היא כן. אז איפה כאן ההגיוני הביטחוני-לכאורה?

אם חסימת ישראל בפני "גוגל מפות" היתה עד ספט' 2008 לכאורה אינטרס ישראלי-בטחוני, אז מדוע מאפשרת ישראל מכירת מפות ישראל לכל דורש, בכל חנות, בכל העולם? למה לא לרדוף עד חורמה את כל גופי הקרטוגרפיה ברחבי העולם? ולמה חושבים במערכת הביטחון (או ב"גוגל") שיש טרוריסט עם בעיות שימוש באתרים פופולריים כמו "וואלה מפות", emap.co.il, או ymap של ידיעות אחרונות, אתר מפות.קום הישראלי, השירות של אטלסיטי ועוד ועוד?

אבל בואו נשים בצד לרגע את השיקול הבטחוני. האם מישהו בישראל חשב לעומק על ההיבט התדמיתי, התיירותי והפוליטי של "מדינה מחוקה" כמו ישראל? איך זה גורם לנו להיראות בעיני העולם, אם גוגל לא מכיר בנו בתור מקום ממופה? ואם תייר רוצה לבקר בת"א ולראות מפה של מלונות העיר, או שהוא מעוניין להכיר את עכו העתיקה או מזרח ירושלים לפני הטיול - מי אנחנו (ומי זה גוגל) שנמנע ממנו את המידע הזה?

החופש לחפש מידע פומבי, לגיטימי, נייטרלי ואובייקטיבי ברחבי האינטרנט אינו משהו שאפשר לפגוע בו בלי נימוקים חד-משמעיים. האם גוגל יחסום אתרים למכירת כלי נשק, בתואנה שטרוריסט יוכל להשתמש בהם כדי לבצע פיגוע? האם "גוגל מפות" יכול לחסום עיר חשובה כמו ירושלים בפני העולם, רק בגלל שמצבה הפוליטי שנוי במחלוקת? הרי לונדון, מדריד וניו-יורק ספגו פיגועי-ענק ברמה היסטורית, אבל אף אחד לא יעלה בדעתו לבקש מ"גוגל" להסירן מן המפה, או לפגוע ברזולוציה של תמונות הלווין שלה.


גוגל ת"א וגוגל חיפה נמחקו מן המפה

סימפטום נוסף לבעיית ה"נעדרות" של ישראל מן המפות של גוגל הוא עמוד משרדי גוגל ברחבי העולם. עד קיץ 2008, היה אפשר להבחין בקלות שהמשרדים של גוגל בחיפה ובת"א נעדרו מן המפה ומן הרשימה הטקסטואלית. תחת הכותרת "המזרח התיכון" הופיעו אז רק שתי סוכנויות - גוגל איסטנבול ו...גוגל דובאי.

היה מביך לגלות כי מרכז הפיתוח החיפאי של גוגל, שנפתח בקול רעש וצלצולים ליד משרדי אינטל ומיקרוסופט במרכז מת"מ, מוסתר מעיני העולם משיקולים זרים. עוד יותר מקומם לראות כיצד גוגל תל אביב, משרד גדול ומפואר שתמונותיו כבר מפארות מספר בלוגים של עובדי גוגל בישראל, נותר גם הוא באפילה הקרטוגרפית של "גוגל מאפס".


דובאי - כן; איסטנבול - כן; ישראל - לא
מפת משרדי גוגל באירופה ובמזרח התיכון
לפני עדכון קיץ 2008

המחדל של גוגל במיפוי ישראל הוביל למצב אבסורדי, שבו החברה לא יכלה לספק מידע על שני משרדיה הגדולים בישראל. מרכז הפיתוח בחיפה כאילו לא התקיים מעולם, ומרכז השיווק והפיתוח בתל-אביב התאדה מן האתר של גוגל כאילו אנחנו במיניסטריון האמת האורוולי של הספר "1984". גוגל נותן למונח "שקיפות" משמעות חדשה, לפיה "שקוף" = "בלתי נראה".

בקיץ 2008 עודכנה סוף-סוף מפת המשרדים של גוגל, ועתה היא מכילה את כל הפרטים שרציתם על נוכחות גוגל במזרח התיכון - כולל ישראל:

Google Haifa
Building 30
MATAM, Advanced Technology Center
PO Box 15096
Haifa, 31905
Israel

Google Tel Aviv
Google Israel Ltd.
Levinstein Tower
23 Menachem Begin Road
Tel-Aviv, 66183
Israel

ובעברית:
גוגל חיפה
מת"ם (מרכז תעשיות מדע)
בניין מס' 30
ת.ד. 15096
חיפה 31905
ישראל

גוגל תל אביב
גוגל ישראל בע"מ
מגדל לוינשטיין
רחוב מנחם בגין 23
תל אביב 66183
ישראל


יותר מש"גוגל" פעל עד ספטמבר 2008 בצורה מטופשת כאשר שיתף פעולה עם דרישות החוק האמריקני ומערכת הביטחון הישראלית להסיר אותה מן המאגר הפומבי של "Google Maps", הרי שמערכת הביטחון שלנו פעלה בטיפשות גדולה עוד יותר כאשר האשימה, בעקיפין, את שירות המפות הפופולרי של גוגל בסיוע לתכנון וביצוע פיגועים. הטרוריסטים למיניהם, וכל חברי תנועות ההתנגדות והמרי ברחבי העולם יקנו מפות נייר - או שישתמשו באתרי מפות אחרים.



מעריב או NRG? תוכן משוכפל - שגיאת SEO קלאסית

מבחינת מנועי החיפוש, קיימים כיום במקביל שני אתרים המשכפלים אחד את השני - הראשון הוא NRG היושב בכתובת הידועה nrg.co.il והשני הוא maariv.co.il המכיל אותו תוכן בדיוק. זה מקרה קלאסי של תוכן משוכפל (duplicate content) בקנה מידה גדול, המהווה הפרה ברורה של "הקווים המנחים" של גוגל ומנועי חיפוש חשובים אחרים.

כדי שיהיה ברור: גוגל סורק את שני האתרים של מעריב, בשתי הכתובות השונות, אך לא באותו עומק. את nrg.co.il, שאותו הוא כנראה מעריך בתור "הכתובת הקנונית" (דהיינו, הרשמית), הוא סרק לעומק של 1,300,000 דפים. את maariv.co.il, לעומת זאת, הוא סרק בצורה קצת יותר רדודה: 304,000 דפים בלבד. יחס עומק הסריקה בין שתי הכתובות הוא של 1:4, פחות או יותר.

מנועי חיפוש אינם מוחקים אתרים מן התוצאות שלהם אך ורק בגלל זיהוי תוכן משוכפל. רק אם הבדיקה הטכנית שעורך מנוע החיפוש מביאה למסקנה כי שיכפול התוכן נעשה למטרות "זדוניות", כאלה שפוגעות באיכות התוצאות ובחוויית המשתמש, הוא נוקט בשיטות של מחיקה סלקטיבית או הסרה זמנית. סביר להניח שאנשי NRG אינם פועלים כ"ספאמרים", ואינם מעוניינם לשכפל את האתרים שלהם כדי לרמות את גוגל, "וואלה! חיפוש" או יאהו סרץ'.


אז למה שיכפול התוכן של NRG מהווה בעיה?
התשובה פשוטה למדי: דילול מוניטין. נכון לעכשיו, גוגל מעריך כי הדפים של NRG היושבים תחת הכתובת הקאנונית (nrg.co.il) הם איכותיים יותר מאלו היושבים בכתובת המשנית של מעריב (maariv.co.il). כיצד ניתן לדעת זאת? לרוב העמודים של nrg.co.il יש פייג'ראנק הרבה יותר גבוה, למרות שהם זהים לחלוטין לגרסה המשנית שלהם.

דוגמאות להבדלי פייג'ראנק: מדור הרכילות של NRG מקבל פייג'ראנק 5 בגרסה הראשית, ופייג'ראנק 1 בגרסה המשנית (maariv.co.il). מדור התרבות של NRG מקבל פייג'ראנק 5 בגרסה הראשית שלו, ואילו המשנית מקבלת פייג'ראנק של 2 . אותו דבר במדור חדשות התרבות - פייג'ראנק 4 ל-NRG המקורי לעומת 2 בדומיין המשני. יש מספר מקרים בהם הפייג'ראנק זהה, אבל בכל מקרה שבו יש הבדל, הוא תמיד לטובת NRG המקורי.

כאשר NRG משכפלים את התוכן שלהם על פני שני דומיינים שונים, הם למעשה מדללים את המוניטין שהיה יכול להיווצר בכתובת הראשית, על פני שני דומיינים שונים. גוגל ממליץ על חסימת רובוטים או הפניות 301 כדרך לפתור את הבעיה בצורה אלגנטית. במצב של הפניית 301 נהנה הדומיין הראשי מ"מסירת מוניטין" מצד הדומיין המשני. מוטב ש-NRG ישימו לב להמלצות של גוגל, אם הם רוצים לשפר את מצבם בתוצאות החיפוש, ולמנוע נזק נוסף בעתיד.


01/04/08

רגע של אנגרית: עברית הפוכה במנועי חיפוש

התחרות העזה בתחום השיווק במנועי החיפוש הביאה לכך שמילות חיפוש שנכתבו בטעות באנגלית במקום בעברית, קיבלו לפתע משמעות. כך נולדה לה שפה חדשה: אנגרית

מאמר מאת אורי ברייטמן, עורך בלוג זה, שפורסם לראשונה ב"גלובס" 25/3/07

המציאות הלשונית שלנו השתנתה לגמרי בגלל המחשב האישי. נתחיל בזה שרוב האוכלוסיה אינה יודעת הקלדה עיוורת. לכן, כל מי שניסה להקליד במחשב האישי שלו ביטוי כלשהו בלי להביט במסך, גילה שכתב באנגלית במקום בעברית. כך הופכות מילים שגרתיות כמו "ביטוח רכב" לביטוי מוזר כמו "chyuj rfc". כך הופכת המילה הפופולרית "מתכונים" למילה משונה כמו "n,fubho".


"נטקס" היה, ככל הנראה, הכלי הישראלי הראשון שטיפל בצורה טובה בבעיית האנגרית - העברית שהפכה בטעות לאנגלית. התוכנה הסלחנית ידעה להתמודד עם ישראלים ששכחו להחליף מאנגלית ועברית, תרגמה את השאילתה לעברית והעבירה אותה לאתרים הרלוונטיים במנגנון החיפוש החכם שלה. אבל כיום נטקס כבר מזמן לא לבד, ומספיק שיטוט קצר בגוגל ישראל כדי להבין את המהפכה החרישית הזאת.


קחו לדוגמה את הביטוי התמוה "cbeho". מה שנראה כמו התרגום הסרבי למילה "סביח" הוא למעשה ביטוי נחשק ביותר בעולם הפיננסים המקוון: "בנקים". כך הופך לו חיפוש תמים במילה המשונה "cbeho" דרך גוגל למגוון תוצאות חיפוש טבעיות ופרסומיות. המשותף לרובם: הם בהחלט מודעים לחשיבותה של הטעות הצרכנית. אם הצרכן מחליק על בננה באמצע הרחוב, הסוחר הממולח עוזר לו להתרומם, מנקה לו את החולצה ומזמין אותו לחנותו לכוס קפה.


אהוד אולמרט לא יודע, מן הסתם, ששם המשפחה האנגרי שלו הוא "tuknry". ואכן, חיפוש על הביטוי הבלתי קריא הזה מוביל למספר עצום של תוצאות מאתר ספאם המכיל עשרות אלפי עמודים מלאים בתוכן אנגרי (israel-offers.org). חיפוש על המקבילה האנגרית של "כוכב נולד" (הביטוי הבלתי נתפס fufc" buks") יביא תוצאות מאתר ספאם נוסף (abrnet.com), ומנוע חיפוש ישראלי חדש יחסית (smartzearch.com) מתמחה בלכידת קלדני אנגרית אקראיים.


אם הייתם יודעים כמה חברות הובלות בישראל מחפשות אחרי מי שמקליד בטעות את הביטוי האנגרי "vucku," (הובלות), או כמה גברים עם בעיות מיניות כותבים שוב ושוב את הביטוי המוטעה "uhtdrv" (ויאגרה), כבר הייתם פותחים סטארט-אפ ושמו "אנגרית.קום".


ספק רב אם בר רפאלי יודעת זאת, אבל בזכותה הביטוי "cr rptkh" כבר צבר ערך כלכלי. בעולם האנגרי שבו אנו חיים, סלקום היא תמיד "xkeuo" ופלאפון היא אך ורק "pktpui". מי שמחפש "רינגטונים" באנגרית חי במציאות וירטואלית שבה לביטוי "rhbdyubho" יש משמעות אמיתית.


בתחום הפרחים - חגיגה: כולם רודפים אחרי prjho, שזה פרחים בעולם ה"אנגרית". יש אתרים שכוללים את הביטוי prjho במפורש בגוף העמוד, ומקבלים תנועה די יפה מדי יום מכל מיני תועים ותועות, טועים וטועות.



הבלוגר עמי בן-בסט מכנה את הסיפור הזה "תאונת הקלדה". גם הוא כבר גילה שאנו פועלים בעולם שבו "dudk" הוא גוגל, וואלה היא "uutkv", ותפוז היא ",puz". לכן זה לא פלא לגלות שהמקבילה האנגרית ל"נענע" ("bgbg") כבר הפכה לפורטל-דמה ושמו bgbg.co.il. בעלי הצימרים הפכו את המילה "mhnrho" (צימרים באנגרית) ליעד אסטרטגי של ממש.


אולמות אירועים התלבשו על "j,ubv" (חתונה), והצלמים קלטו את הפוטנציאל של "mknho". מי שעדיין מפקפק שכל העולם חושב באנגרית, צריך רק לכתוב "prhz" (פריז באנגרית) ולהגיע אל התוצאה הראשונה בגוגל: רשימה של ערים גדולות בעולם - באנגרית תקנית, כמובן. אליעזר בן-יהודה היה עושה לעצמו איתחול מחדש.


ב-2007 אפשר כבר להודות שהאנגרית עברה להילוך שני. יותר ויותר אנשים צריכים לגגל את עצמם גם בשפה זאת כדי להבטיח שגם אלו שלא למדו הקלדה עיוורת יוכלו למוצאם. מילת המפתח בסיפור הזה היא סלחנות: אנחנו לא כועסים עליך, הגולש, על שאתה ממשיך להקליד הפוך ושוכח להחליף לעברית - רק עשה טובה, היכנס לאתר שלנו עכשיו.


בדקו את עצמכם באנגרית - איך זה נראה כאשר מקלידים את השם העברי שלכם באנגלית?

אורי ברייטמן באנגרית: turh crhhyni

שיווק במנועי חיפוש באנגרית: ahuue cnugh jhpua

האתרים המובילים בישראל - באנגרית (עברית הפוכה):
  • ahsurh ea, - שידורי קשת
  • uhhby - ויינט
  • uutkv - וואלה
  • dkucx - גלובס
  • nteu - מאקו
  • byex - נטקס
  • ngrhc - מעריב
  • ztp - זאפ
  • vuynhhk - הוטמייל
  • cze - בזק
  • sph zvc - דפי זהב
  • phhxcue - פייסבוק
  • bgbg או bgbg10 - נענע או נענע10
  • hs2 - יד2
  • huyhuc - יוטיוב
  • ,puz - תפוז
  • ra, - רשת
  • uhehpshv - ויקיפדיה
  • nheruxupy - מיקרוסופט
  • svnrer - דהמרקר
  • xkeuo - סלקום
  • pktpui - פלאפון
  • turbdw - אורנג'
  • pkhex - פליקס
  • vtr. - הארץ
  • yhpu - טיפו
  • nhhxphhx - מייספייס
  • cchkui - בבילון
  • pkher - פליקר
  • chzpuryk - ביזפורטל
  • cbe ktunh - בנק לאומי
  • cbe vpugkho - בנק הפועלים
  • cbe shxeuby - בנק דיסקונט
  • tnzui - אמזון
  • tds - אגד
  • fkfkhxy - כלכליסט
  • tury - אורט
  • auex - שוקס
  • tukdwucx - אולג'ובס

שפה נוספת ושמה עבלית (עברית ואנגלית)

כפי שיש אנגרית, כך יש עבלית - ההיפך. זוהי השפה שבה מקלידים הגולשים הישראלים מילה כלשהי באנגלית, אך מקלידים אותה בטעות תוך שימוש באותיות עבריות.

להלן רשימת האתרים הנפוצים בישראל - בשפה ה"עבלית":
  • google - עםםעךק
  • facebook - כשבקנםםל
  • themarker - איקצשרלקר
  • walla - 'שךךש
  • mako - צשלם
  • ynet - טמקא
  • nana - משמש
  • youtube - טםואונק
  • babylon - נשנטךםמ
  • jpost - חפםדא
  • haaretz - יששרקאז
  • debka - גקנלש
  • gmail - עצשןך
  • hotmail - יםאצשןך
  • globes - עךםנקד
  • calcalist - בשךבשךןדא
  • tapuz - אשפוז (מצחיק מאוד, דרך אגב)
  • yahoo - טשיםם
  • microsoft - צןברםדםכא
  • israel - ןדרשקך
  • nrg - מרע
  • maariv - צששרןה
  • keshet - לקדיקא
  • one - םמק
  • orange - םרשמעק
  • cellcom - בקךךבםצ
  • pelephone - פקךקפיםמק
  • reshet - רקדיקא
  • yad2 - טשג2
  • zap - זשפ
  • msn - צדמ
  • flickr - כךןבלר
  • amazon - שצשזםמ
  • myspace - צטדפשבק
  • shox - דיםס
  • wikipedia - 'ןלןפקגןש
  • bizportal - נןזפםראשך
  • alljobs - שךךחםנד
  • netex - מקאקס
  • b144 - נ144
  • sport5 - דפםרא5
  • mekusharim - צקלודישרןצ
ועוד ועוד...


בתגובה לפוסט המקורי התווסף הטוקבק הבא, מאת גדי שמשון:

26.03.2007 - אני לא אשכח את החבר'ה של בגבג

נשלח על ידי גדי שמשון
כשהייתי עורך נענע, באמצע ישיבה צלצל מישהו, ואמר שיש לו משהו להציע לי. ואז נתן לי הוראות איך להקליד נענע בעברית כשאני כותב באותיות אנגליות בשורה. אמרתי לו שנחמד, ושנשמח לשלם לו את מחיר הדומיין. אמר שלא, שיש על מה לדבר להרבה יותר מזה, וזרק איזה מספר שבתגובה קיבל את התשובה: תשמע, לך תנסה למכור את זה לנמל תעופה בן גוריון.

כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012