22.12.2008

המפגש השנתי הסודי של גוגל ישראל

מזמן לא ידעו מעטים כל כך על אירוע רשמי של גוגל בישראל.
זה קרה ביום רביעי, 17.12.08 (17 בדצמבר 2008), בשעה 16:00, באולם האנגר 11, רחוב כ"ג יורדי הסירה 11, נמל תל אביב. קומץ אח"מים הוזמנו אל "המפגש השנתי של Google ישראל", שכותרתו "להאיץ בתקופת האטה" (תרגום של Speeding up in a Slow Down).

בתוכנית:
פרופסור האנס רוסלינג, מומחה שוודי לבריאות עולמית, הוגדר בתוכניה כ"מומחה עולמי לשינויים חברתיים וכלכליים".
רוסלינג הוא גם מייסד גאפמיינדר (Gapminder), החברה שפיתחה את היישום טרנדאנלייזר - תוכנת אנימציה של סטטיסטיקות, שאמורה להקל על ניתוח נתונים מורכבים על ידי תצוגה מעניינת יותר. התוכנה נרכשה ע"י גוגל במרץ 2007, כך שכיום רוסלינג הוא מעריץ נלהב של גוגל (קיבל מהם כסף, הרבה כסף).

במפגש נערך פאנל בהנחיית גיא רולניק (TheMarker), ובהשתתפות האישים הבאים:
1) ארז ויגודמן - מנכ"ל קבוצת שטראוס
2) אבי ניר - מנכ"ל קשת
3) רועי ורמוס -מנכ"ל פסגות בית השקעות
4) מאיר ברנד - מנכ"ל גוגל ישראל


בתמונה: הפאנל במפגש גוגל ישראל - 17/12/08

הפאנל יועד לעסוק בדרכים שבהם ניתן להשתמש כדי להתמודד עם תקופת מיתון. ויגודמן אמור לייצג את מגזר מוצרי הצריכה העממיים (אוכל ושתייה). אבי ניר מייצג את תחום המדיה והעיתונות. ורמוס אמור לייצג את תחום הפיננסים, שנפגע בצורה החמורה ביותר מן המשבר העולמי. מאיר ברנד אמור להציג פתרונות של גוגל לתקופה הקרובה, בתחום הפרסום והשיווק באינטרנט. אם הם אמרו דברים בעלי משמעות או לא - התקשורת לא דיווחה על כך.


בתמונה: מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, במפגש (17/12/08)


כמו כן היה אמור להגיע למפגש מריו קיורז, סגן נשיא גוגל לניהול מוצרים. נושא הרצאתו: פיתוח מוצרים לצרכיהם של לקוחות חדשים.

בין הפינוקים: "שקיעה בנמל - בירה, מטעמים ומפגשים מעניינים". כמו כן - "מופע אמנותי, כוכבי youtube מרחבי העולם". את האירוע אירגנה קלידוסקופ הפקות, חברת הפקת אירועים תל-אביבית.


אף מילה ברשת על האירוע
מלבד סרטון סיכום תדמיתי שהוציאה גוגל ישראל ביוטיוב, לאחר האירוע, לא מצאתי אפילו מילה אחת ברשת על המפגש הזה, לפני התקיימותו ולאחר התקיימותו. מכמה אנשים שהיו שם, שמעתי באופן אישי שלא היה מעניין במיוחד. זו הפעם הראשונה שבגוגל ישראל מדברים באופן מוצהר על מיתון (האטה), ומנסים להתמודד עם הנושא בצורה פעילה.

לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שגוגל רגישה מאוד למצבן של חברות פיננסיות, ובמיוחד תאגידים בינלאומיים העוסקים בבנקאות, פיננסים, נדל"ן, רכב, ביטוח ומוצרי צריכה. המשבר הפיננסי העולמי, שהיכה בכל חברות האינטרנט בעוצמה גדולה בהרבה מן הצפוי, הכניס את גוגל למצב של הכחשה. המפגש האחרון שהתקיים בנמל תל אביב ככל הנראה לא יכול לשנות הרבה. גוגל תצטרך להתרגל לכך שהיא לא מחוסנת מפני המיתון הנוכחי.

מה יכולה להיות הסיבה לחשאיות ולפרופיל הנמוך של האירוע הזה? לכאורה, אין סיפור עיתונאי יותר מוצלח מאשר הקשר שבין גוגל, ענק הטכנולוגיה הבינ"ל, ובין המשבר הפיננסי שהיכה בכל העולם. זה הזמן לשאול את גוגל שאלות קשות, בייחוד בכל מה שנוגע לתוכניות של החברה לפצות על הירידה בהכנסות על ידי "התרת הרסן" ופתיחת מקורות הכנסה שעד עכשיו נותרו סגורים בגלל שהשגשוג והגאות בשוק ההון איפשרו זאת.

אם מישהו מקוראי הפוסט נכח באירוע, הוא מוזמן לחלוק את רשמיו כאן בבלוג (הוספת תגובה). וגם אם לא - לפחות עכשיו השאר (99.9% מהאוכלוסיה) יודעים, שהם לא הוזמנו לאירוע היוקרתי הזה. אולי אתם לא חלק מן המיתון? או אולי גוגל לא חפץ ביקרכם? ואולי תקציב הפרסום שלכם לא גדול מספיק כדי להצדיק הזמנה אישית?

מצ"ב וידאו מן האירוע כפי שהופיע בערוץ של גוגל ביוטיוב:



17.12.2008

אבולוציה של חיפוש דפדפני

ככל שהרשת הפכה לכלי עממי יותר, כך עבר הדפדפן שינוי מהותי: תיבת הכתובת (Address Bar) הלכה ונכחדה בהדרגה, והפכה לתיבת חיפוש דפדפני ("אומניבוקס"). אפשר לראות איך הואץ התהליך בעזרת גוגל, כוח אינטרנטי עצום המנסה להנגיש את הרשת לכל אדם בכדור הארץ - לטוב ורע

בימיה הראשונים של הרשת, רק מדענים מעטים תיפעלו אותה. ב-1994 פרצו הדפדפנים הראשונים כגון מוזאיק, לינקס ואופרה. הם פעלו על ידי הקלדת כתובות שונות בתיבת הכתובת ("אדרס בר"). תוך זמן קצר החלו לצוץ מנועי החיפוש הראשונים, שהקלו על הניווט ברשת, אבל רוב הדפדפנים הראשונים לא איפשרו לבצע חיפוש דפדפני ישיר ופשוט. החיפוש נתפס אז בתור פעילות שמבצעים באתרים, ולא בדפדפן.

ככל שהרשת תפסה תאוצה בסוף שנות ה-90, היא פנתה ליותר ויותר משתמשים חסרי רקע במחשבים. עבורם, הקלדת כתובת (url) היתה משימה מסובכת ביותר. הם תמיד נאנקו תחת הצורך להקליד http:// או להשתמש בשלוש אותיות w בזו אחר זו (תמיד זה יצא ww או אפילו wwww). אלו אותם אנשים שהתקשו להכניס את הנקודות במקום הנכון (ולהתפלל שלא ייצא להם פסיק בטעות), לזכור אם הסיומת היא com או co.il או בכלל org, ובכלל הם למדו להתייחס ל-url בתור כאב-ראש, במיוחד כאשר היה מדובר בקישורים עמוקים, כאלו שדורשים לזכור גם שמות קבצים וספריות.


שדות הקטל של הכתובות
חיות-טרף אינטרנטיות ניצלו מיד את חולשתו של ההמון בהקלדת הכתובות. בכל פעם שטעית בהקלדת כתובת של אתר ידוע (למשל, yahooo עם שלושה o במקום שניים), היית מותקף בעשרות חלונות קופצים, פרסומות מכל הסוגים, תוכנות להורדה, סוסים טרויאנים, נסיונות חטיפת דפדפן, גניבת זיהות (פישינג) ומה לא. חוטפי-דומיינים ("סייבר סקווטרז") השתלטו על טעויות הקלדה נפוצות, ומליוני יוזרים תמימים חטפו סטירה שוב ושוב. הגולשים הנעלבים למדו את הלקח: ה"אדרס בר" הוא מקום מסוכן, שכדאי להתרחק ממנו.

כאן נכנסו מנועי החיפוש החדשים לתמונה: נטקס, למשל, ידע לתרגם מילים בעברית לכתובות אינטרנט באנגלית. בדפדפן של מיקרוסופט היתה אפשרות תיקון חלקית, שגרמה לכך שבכל הקלדת כתובת שהסתיימה ב"סליחה, אין דבר כזה", היה הדפדפן מפנה את הגולש לדף תוצאות חיפוש, שרק חלקן היו רלוונטיות; זה היה מועיל לעתים, אך זה לא הגן על הגולשים מפגיעה זדונית.


מנוע החיפוש כמושיע
גוגל היה הראשון שידע להביא את האתר הרצוי לראש התוצאות. המשתמש הממוצע למד לסמוך עליו בצורה עיוורת. במקום להסתכן בהקלדת כתובת, הגולש למד להגיע לאתרים באמצעות כתיבת שמם או חלק מכתובתם אל תוך תיבת חיפוש גוגלית. מנוע החיפוש "תירגם" את השאילתה לכדי כתובת מושלמת, נקייה ומהוגנת. לא יודע איך להגיע? לך לגוגל ותכתוב שם משהו. ככה לא תיפול לעולם.

בהמשך, שיכלל גוגל את הדרך שבה הוא מתקן שגיאות כתיב, שגיאות הקלדה ומילים נרדפות בעזרת שיטות סטטיסטיות חכמות ("האם התכוונת ל...?"). בשלב הזה יכול היה המשתמש הנבער-מדעת להרים ידיים לגמרי, ולדעת שתמיד מנוע החיפוש יהיה יותר חכם ממנו, יבין אותו יותר ממה שהוא מבין את עצמו, ותמיד יציל אותו ממבוכה: "אתה לא טיפש, אני סולח לך על הכל, ומטפל בבקשה שלך אפילו בלי לגעור בך על היכולת האנושית המפוקפקת שלך", אמר האל גוגל לחסידיו חסרי האונים.

אבל זה לא הספיק לו, ל"גוגל". מהנדסי החברה קלטו שחלק גדול מן האקשן בתחום הניווט והחיפוש ברשת מתרחש כבר בדפדפן, ולא אצלם באתר. לכן הם עבדו מהר וייצרו תוכנה קלילה שתתחרה בדפדפן של מיקרוסופט, ותאפשר למנוע החיפוש העולה להידחף אל אחת התוכנות החשובות ביותר במערכת ההפעלה המודרנית: אקספלורר.

כך נולד ה"טולבר" (סרגל כלים) של גוגל.


עידן ה"טולבר"
בעזרת ה"גוגל טולבר", תיבת החיפוש הפכה לחלק בלתי נפרד מן הדפדפן. היא אמנם היתה קטנה, ולא החליפה את תיבת הכתובת הארוכה - אבל היא היתה בטוחה לחלוטין לשימוש. ה"טולבר" איפשר לגולשים להתנהג בצורה אינטואיטיבית (שאלה ותשובה), וחסך מהם את הצורך להיכנס שוב ושוב לאתר הבית של מנוע החיפוש המועדף עליהם. בשלב הזה, תיבת הכתובת הפכה נחוצה פחות ופחות.

הגולשים הבינו בהדרגה שה"טולבר", בדיוק כמו מנוע החיפוש עצמו, מספקת להם את הביטחון והוודאות שהם זקוקים לה, בעיקר בתקופה שבה טעות בהקלדת כתובת היתה יכולה להסתיים באסון פיננסי אמיתי. אל הדור הזה הצטרפו ילדים קטנים שנולדו אל תוך הרשת, ושכישורי ההקלדה שלהם היו נמוכים מאי-פעם. כל אלו הצביעו בעכברים ובמקלדות: תיבת הכתובת אולי אומרת לי איפה אני נמצא עכשיו, ועל כך יש להודות לה - אבל תיבת החיפוש היא זו שמאפשרת לי לזוז הלאה, אל היעד הבא.

הדפדפנים הבאים, כמו פיירפוקס של מוזילה, ספארי, אופרה והאקספלורר 7 של מיקרוסופט, שילבו את תיבת החיפוש בצורה טבעית, אל תוך הדפדפן. זה היה סימן ברור לכך שתיבת הכתובת אינה מספקת את הסחורה. מיקרוסופט רצתה לדחוף את המנוע שלה (live.com) בכל מחיר, אבל הגולשים נותרו נאמנים לגוגל - הם התקינו ושוב את ה"טולבר", שינו את הגדרות החיפוש בדפדפן או פשוט הלכו לגוגל כמפלט האחרון.


המטרה של יוצרי "חלונות" היתה להכות שוק על ירך את "גוגל טולבר" וכל שאר הטולברים, חלקם זדוניים, שפגעו חלקית במונופול של מיקרוסופט על מערכת ההפעלה והדפדפן המייצג אותה. מבחינת הדפדפנים המתחרים לאקספלורר, תיבת חיפוש היתה דרך טובה להציע לגולשים את מה שהם צריכים בשביל לנוע ברשת - ובלי להוריד שום טולבר, תוסף, תוכנה או רוגלה המתחפשת לטולבר שימושי. מבחינת מוזילה, יצרנית פיירפוקס, שילוב גוגל בדפדפן הוא צינור חמצן כלכלי שמשאיר אותה בחיים (88% מהכנסות הארגון). אבל מוזילה, כמו מיקרוסופט, תרמה לשלב הבא בתהליך.


הדפדפן כמנוע חיפוש
האבולוציה של החיפוש הדפדפני הגיעה ב-2008 לשלב חדש: גוגל כרום, הדפדפן הצעיר, הפך את תיבת הכתובת לתיבת חיפוש. הוא גם שינה את שמה, וכינה אותה "אומניבוקס" (Omnibox). משמעות השם: הקופסה שעושה הכל ("אומני", שמקורה בשפה הלטינית, משמעה "הכל").

עכשיו החיפוש הדפדפני אינו חלופה, אלא הזרם המרכזי. הקלדת כתובות כבר אינה הדרך המקובלת לנווט, לשיטת גוגל. הדפדפן מחכה לחיפושים ועונה עליהם, ולא רק מסייע לגולש להקליד בהצלחה את הכתובת של האתר האהוב עליו. יש מרחב גדול לטעות: אם לא הקלדת נכון, סימן שחיפשת משהו דומה. בכל מקרה תקבל תשובה בטוחה, בלי הודעות שגיאה או תאונות דרכים המסתיימות באסון.

כאשר גוגל עצמו מתנער מן ה"גוגל טולבר", הוא למעשה מכריז על הדפדפן כעל טולבר אחד גדול. הבעיה היא שהגולשים התרגלו לכך שיש הבדל בין תיבת החיפוש ותיבת הכתובת: התיבה הראשונה משמשת לתנועה, בעוד התיבה השנייה משמשת לזיהוי המיקום הנוכחי. אם כלי תנועה מתמזג עם כלי זיהוי, התוצאה היא בלבול מושגי בין השניים.

גוגל התיימר לחנך את גולשי העולם לחפש בתיבת הדוא"ל שלהם במקום למיין אותה על פי שם, נושא או תאריך (ג'ימייל). הוא ממשיך לנסות ולשנות את הרגלי הגולשים בכל מה שנוגע לעיבוד תמלילים, עריכת גליונות אלקטרוניים ובניית מצגות - הכל אונליין, בלי הורדת תוכנה (גוגל דוקס). עכשיו מנסה גוגל כרום לחנך את הגולשים להפסיק ולהקליד כתובות לחלוטין.

אפשר לומר שהגולש מפסיד כאשר הוא נאלץ להקליד את החיפוש שלו אל תוך תיבת הכתובת: כך הוא מאבד, בזמן קריטי, את היכולת שלו לדעת איפה הוא נמצא. מצד שני, חלק גדול מן הגולשים כבר לא מביט יותר בתיבת הכתובת, כי הוא לא מבין מה כתוב בה. ועדיין - משתמשים מנוסים, פעילים, מקצועיים ובעלי השפעה ברשת עדיין מתייחסים ברצינות גדולה לכל מה שמופיע בתיבת הכתובת. הם לא ימהרו למחוק את מה שיש שם בשביל לבצע חיפוש.

איך פותרים את הדילמה? אנו רוצים דפדפן פשוט ונקי ככל האפשר, עם תיבה גדולה אחת שמבצעת עבורנו גם את החיפוש וגם את הזיהוי הכתובת הנוכחית. מצד שני, הרבה גולשים עדיין חוששים להקליד מילים אל תוך שדה הכתובת - מתוך פחד שנגיע לאתר זדוני, תוצאות חיפוש קקיוניות או סתם ניתקע במקום. מה חזק יותר - הפחד של הגולשים מסיכונים באינטרנט, או יעילותה של הפשטות?

ניתן לאבולוציה של החיפוש הדפדפני לעשות את שלה, והתשובה תגיע תוך חודשים ספורים, או שנתיים לכל היותר. מה שבטוח: הפתרון יגיע ממקום בלתי צפוי לחלוטין, כפי שהיה עד היום.


פוסט זה פורסם כמאמר ב"פיסי מגזין" וגם ב"ynet מחשבים"


11.12.2008

איך אנחנו רואים וקוראים תוצאות חיפוש

[פורסם במקור ב-17/12/06 בבלוג הישן]

איך אתם בוחנים את תוצאות החיפוש המוגשות לכם בדפדפן? כלי-מחקר מודרניים מאפשרים לתעד ולנתח את תנועת העיניים של הגולשים, כאשר הם מניעים את עיניהם ממקום למקום על מסך המחשב שלהם. קוראים לזה "איי-טראקינג" (Eye-Tracking).

כך זה נראה ע"פ ג'ייקוב נילסן:

איך אנשים מסתכלים על תוצאות חיפוש

ככל שהמשתמש מביט זמן רב יותר בנקודה מסוימת, כך היא "מתלהטת".

המבט מתחיל בצבע כחול קר, עובר לצהוב חם, ומסתיים בכתום לוהט.

כך אפשר לראות בבירור שבדף תוצאות החיפוש של גוגל יש עדיפות מובהקת לשתי תוצאות החיפוש הראשונות, ובמידה מסוימת גם לשלישית. גם הקישור הממומן מצד ימין נהנה ממבט "חודר" במיוחד. יש חשיבות גדולה לכותרת העמוד (מטא טייטל), במיוחד כאשר היא מודגשת בגלל היותה זהה למילת החיפוש.

התוצאה הרביעית מקבלת קצת תשומת לב נוספת, ושאר תוצאות החיפוש לא ממש נהנות מהרייטינג. מעניין לראות שהמשתמש מביט גם על תיבת החיפוש, כדי לוודא שמילת החיפוש שהכניס עדיין נמצאת שם, ולא נעלמה...

למרות שמדובר בתמונה אחת מתוך מליונים, היא עדיין שווה יותר מאלף מילים. תודה למר נילסן על שהוא משחרר כמה פירורים מתוך מחקרי ה-eyetracking המשובחים שהוא עושה שם בארה"ב. נילסן איבחן דפוס בצורת F המאפיין את הדרך שבה אנשים קוראים דפים ברשת: לפחות שני קוים אופקיים וקו אחד אנכי.


משולש הזהב

בעקבות תגובתו של עידן כאן בבלוג, שהביא את הקישור לבלוג של חברת אייטולס, הסתבר שיש מונח חשוב בתחום מעקב העיניים שנקרא "משולש הזהב". כדי להבין את משמעותו באופן מיידי, הנה תמונה אחת ששווה לפחות אלפיים מילים:

כפי שאפשר לראות בתמונה מתוך מחקר של חברת אנקווירו על מנועי חיפוש, יש ממש "משולש כתום" בשלושת המנועים השונים. הדפוס חוזר על עצמו, בשינויים קלים, גם בגוגל, גם ביאהו וגם באם-אס-אן. למרות שבמבט ראשון זו נראית כמו שלוש סוגי שריפות בדפדפן, מבט מדוקדק יותר מגלה שיש הבדלים בדרך שבה הגולשים מביטים על התוצאות בשלושת המנועים הללו.


מה אנשים רואים?

ע"פ המחקר של אייטולס,

הנה מה שהגולשים רואים בתחום התוצאות ה"אורגניות" (בלי פרסומות):

  • 100% מבחינים בתוצאה ה-1, ה-2 וה-3
  • 85% מבחינים בתוצאה ה-4
  • רק 60% מבחינים בתוצאה ה-5
  • 50% מבחינים בתוצאות ה-6 וה-7
  • 30% מבחינים בתוצאות ה-8 וה-9
  • 20% מבחינים בתוצאה ה-10

כאשר מדובר בקישורים ממומנים (פרסומות טקסטואליות ליד תוצאות החיפוש), התוצאות שונות לגמרי:

המקום ה-1 מקבל 50% בלבד.

המקום ה-2 מקבל 40%.

המקום ה-3 מקבל 30%.

המקום ה-4 מקבל רק 20%, ומשם המקומות 5-8 מקבלים בערך 10% כל אחד.

לא ברור מן התוצאות אם מקומות 9-10 בכלל מקבלים התייחסות כלשהי.


עמק הסיליקון כבר עשה שיעורי-בית

המחקרים המשמעותיים ביותר בתחום מחקר העיניים על מנועי החיפוש פורסמו ונותחו בהרחבה כבר ב-2005, כך שאפשר לומר במידה רבה של ביטחון, שמנהלי מנועי החיפוש כבר יודעים טוב מאוד מה *לא* לעשות כדי לעצבן את הגולשים כך שיברחו אל המתחרים.

זה טוב ויפה שעמק הסיליקון קיבל גישה חופשית אל האישונים שלנו, אבל הסכנה היא שהמחקרים העובדתיים הללו יעודדו שמרנות עיצובית מוגזמת, ולא יאפשרו למעצבי מנועי החיפוש לפתח גישות חדשות, שישנו בהדרגה גם את המוסכמות הקיימות. זה נכון שיש מוסכמות שלא משתנות כל כך מהר, אבל אסור לתת למצוי להביס לגמרי את הרצוי.

יהיה נחמד מאוד לראות עוד כמה עשרות תמונות כאלה (בלי לשלם 150 דולר לכל דו"ח), כדי לבסס את התובנות הראשוניות הללו ולאבחן דפוסי התנהגות בצורה יותר מובהקת. דבר אחד בטוח: כל המנהלים הבכירים של שלושת מנועי החיפוש הגדולים (גוגל, יאהו, מיקרוסופט) כבר קנו את כל התמונות הללו, בחנו אותן היטב והסיקו בין השאר את המסקנה הפשוטה ביותר, לפחות מבחינתם: עסקים יעשו הכל (אבל ממש הכל) כדי להופיע בשלושת המקומות הראשונים במנועי החיפוש.



כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012