30.3.2008

מפרסמי גוגל נפלו קורבן לתרמית פישינג

דיווח טרי מאת בלוג טרייס של חברת מרשל מעלה כי מפרסמי גוגל חשופים לתוכנית תרמית מתוחכמת מסוג "פישינג" (phishing או "דיוג", המונח העברי החדש), שלמעשה גורמת להם להסגיר לידי עבריינים את שם המשתמש והסיסמה של חשבון הפרסום שברשותם.


המכתב שיפיל אתכם בפח (לחצו להגדלה)


איך עובדת התרמית? באופן דומה מאוד לתרמיות המופנות כלפי משתמשי פייפאל (paypal).

הקורבן מקבל אימייל תמים-למראה המבקש ממנו לעדכן את פרטי החיוב של חשבונו. הפניה מנוסחת בסגנון של גוגל, כך שמפרסמים רבים בהחלט עשויים ליפול בפח בלי לחשוב פעמיים. הנה צילום-מסך שהופק על ידי הבלוג של מרשל:


אתר התרמית הסיני שנראה בדיוק כמו המקור - לחצו להגדלה


לבקשה מצורף קישור לגיטימי-לכאורה, שלמעשה מפנה את הקורבן אל אתר הממוקם בסין, ונראה בדיוק כמו עמוד הבית של גוגל אדוורדס.

הלינק לאתר המתחזה הוא זה: http://adwords.google.fkjre03ke.cn/select/Login

הקורבן מכניס את שם המשתמש והסיסמה שלו אל עמוד הכניסה לחשבון, כפי שהוא עושה תמיד. לאחר שייכנס לחשבון ויעדכן את פרטי האשראי שלו, יוזמי התרמית ישתלטו על כרטיס האשראי שלו למטרותיהם האישיות.

חשוב לציין שגם אם בעל החשבון לא עדכן את פרטי האשראי שלו, עצם העובדה שהוא מסר ליוזמי התרמית את שם המשתמש והסיסמה שלו בחשבון גוגל אדוורדס, כבר עלולה להביא להשתלטות על החשבון. זאת אומרת שמספיק שלב אחד מתוך השניים [(1) כניסה לחשבון; (2) עדכון פרטי אשראי] כדי לסבך את הקורבן בצרות גדולות.

בדפדפן פיירפוקס, אתר התרמית כבר מסווג בתור "מסוכן" עם שלט "אין כניסה" קטן, ומסך מוחשך: "...הכנסת מידע אישי בדף זה עשויה להוביל לגניבת זהות או הונאה אחרת", מזהיר פיירפוקס בעברית. גם משתמשי אקספלורר מקבלים הודעה מפורשת כי מדובר באתר "פישינג".

אזהרת פישינג - דפדפן פיירפוקס בעברית


תרמיות "פישינג" נפוצות בעיקר בתחום הבנקאות והפיננסים. תרמית ה"פישינג" הנפוצה ביותר היא זו המתחזה להודעה לגיטימית של חברת פייפאל (paypal), המציעה שירותי תשלומים באינטרנט. ה"דיוג" של פייפאל מפיל בפח מאות קורבנות בכל העולם מדי יום. עברייני "פישינג" יודעים לזייף/לשכפל אתרים של מותגי בנקאות ופיננסים ידועים, ולעתים מצליחים להתל גם במשתמשים מנוסים ביותר.


אם אתם מכירים מישהו שמפרסם בגוגל אך אינו בקיא בתרמיות "פישינג", ויש לכם סיבה טובה להאמין כי הוא ייפול בפח אם יקבל אימייל שכזה, עדיף לתדרך אותו לפני שזה קורה (ולא לחכות שהוא יתקשר אליכם בזעקות-שבר).

ב-29 באפריל העלה הבלוג הרשמי של גוגל פוסט בנושא פישינג, שנועד לתת טיפים כיצד להתגונן כנגד התופעה. מפרסמי אדוורדס קיבלו ב-22 במאי הודעת דוא"ל בה נכתב, בין השאר:

בימים אלו אנו מקבלים דיווחים על נסיונות פישינג שניראים שנשלחו מכתובת adwords-noreply@google.com מיילים אלו, אשר נועדו להונות משתמשי AdWords, מבקשים ממשתמשים לעדכן את פרטי החיוב שלהם, לנקוט פעולה בנוגע למודעה שנפסלה, לערוך את חשבונם או להסכים לתנאי שימוש חדשים של AdWords. אנא זכור כי Google AdWords לעולם לא תשלח מייל המבקש ממך להקליק על קישור או להשיב לאימייל עם ססמתך ללא בקשה קודמת ממך.

על פי גוגל, הדרכים האפקטיביות ביותר להימנע מליפול קורבן לתרמיות "דיוג" (פישינג) הן לא להקליק על קישורים המופיעים באימיילים, לגשת לאתרים באופן ישיר, להשתמש בסימניות כדי להגיע לאתרים חשובים, לעדכן תוכנות אבטחה ולדווח על הודעות פישינג בהקדם.


23.3.2008

אילנה דיין עושה יחסי ציבור לגוגל


"מסע חיפוש". כך קראה אילנה דיין ל"כתבה" שלה על גוגל, בתוכנית "עובדה" ששודרה בערב ה-23 במרץ 2008. המילה "כתבה" נמצאת במרכאות, ובכוונה תחילה. לא היתה זו כתבה. היה זה תשדיר פרסומת מניפולטיבי ומלא טעויות באורך 20 דקות, הרבה מעבר לתעמולת יחסי ציבור או כל תרגיל "תן וקח" (תן כניסה למטה גוגל, קבל מחמאות בשידור) המקובל בעיתונות הטלוויזיה.

דיין הרימה להנחתה עם אמירות כמו "איך את מתארת את הקסם של גוגל?" או "עושה רושם שאתה נהנה מכל רגע", חייכה ללא הפסקה, ובאופן כללי - נתנה למרואיינים שלה להרגיש בנוח. את השאלות הקשות היא שומרת לאנשים אחרים, בתחומים אחרים, בהם היא מתמצאת קצת יותר.

כאן היא נחה, כמעט משתזפת בשמש של קליפורניה. את הסיור הכי מפורסם בעמק הסיליקון היא מגדירה כ"נדיר", כשבפועל - אלפי עיתונאים וסקרנים מכל העולם עולים לרגל אל ה"גוגלפלקס" כבר שנים.

אילנה דיין היקרה, תחזיקי חזק: היו מנועי חיפוש לפני גוגל. חלקם היו אפילו די טובים. אלטה ויסטה, למשל. גם יאהו עשו עבודה לא רעה עם נושא החיפוש לפני שגוגל הגיחה לאוויר העולם. גוגל היה כמובן הרבה יותר טוב, אבל רחוק מאוד מלהיות מנוע החיפוש הראשון באינטרנט. דיין וצוותה (התחקירנית שרית מגן) פשוט יצרו את הרושם שגוגל היה חלוץ המנועים, ואין שיכתוב-היסטוריה יותר מגוחך מזה.

גב' דיין החביבה: לא צריך את גוגל בשביל לעשות חיפוש פשוט על ערך ב"ויקיפדיה". אם את רוצה לתת את מותו של פברוטי כדוגמה ליעילות של גוגל באיתור מידע, הרי שאת מתבלבלת בין האינטרנט ובין גוגל. מנועי חיפוש לא יוצרים מידע, הם רק סורקים אותו. אם את רוצה מידע על פברוטי, את צריכה אנציקלופדיה מקוונת, לא בהכרח מנוע חיפוש שלעתים הוא רק מתווך. האנציקלופדיות תמיד היו שם (לפני גוגל) וימשיכו להיות שם (אחרי גוגל).

צוות "עובדה" היקר, קבלו עדכון: חיפוש הספרים של גוגל אפילו לא מתקרב לסרוק שבריר מן הספרים בעולם. ההיפך הוא הנכון: הפרויקט המגלומני של מייסדי גוגל (ברין ופייג', שני אנשים שלא הופיעו בפרסומת של "עובדה") נכשל במטרתו לסרוק את ספרי העולם, נכון לעכשיו. הטענה שהושמעה בשידור כאילו מדובר בהישג - מופרכת.


"עובדה" בשירות מניית גוגל

אנשי ערוץ 2 היקרים, נא לבצע ריפרש על דה מרקר: גוגל היא, נכון לתחילת 2008, חברה ציבורית עם מנייה בקריסה. ייתכן שהתוכנית "עובדה" גויסה כדי לשפר את מצב המנייה של תאגיד אמריקני בצרות. גוגל איבדה 40% משוויה הבורסאי בגלל המשבר הפיננסי שהחל בסוף 2007.

לכן צריך להיות נאיבי מאוד כדי לא לראות את הקשר שבין אירוח עיתונאי ישראלי ובין התמוטטות המנייה הכי חמה בנאסד"ק. צופי "עובדה" לא שמעו את המילה "מניה" מוזכרת בפרסומת של דיין. גוגל מתפרנס, בין השאר, מפרסומות של ענף המשכנתאות האמריקני. כשהענף הזה קורס, גוגל מפסיד עשרות מליוני דולרים. מילה לא נאמרה על כך ב"עובדה".

ועוד לא אמרנו כלום על כך שערוץ 2 מגויס לשמש מדור "דרושים" לחברת הייטק שמעוניינת לגייס מהנדסים ישראלים (איזכור שלושת סניפי גוגל ישראל לאחר סיום הפרסומת המוקלטת, ממש כמו מודעת גיוס של חברת כוח אדם).


פרטיות הגולשים בסכנה אמיתית

אין דבר מאכזב יותר בעיתונות הצהובה מאשר העלאת שאלות גדולות שעליהן פשוט לא עונים. הטיפול של "עובדה" בנושא פרטיות הגולשים נגד גוגל היה לקוי מיסודו (אסף שניידר מ-nrg מסכים). דיין ניסתה לתהות האם גוגל הוא אכן "האח הגדול", אבל לא הצליחה להוציא שום דבר משמעותי מכל מרואייניה. זה מילא.

אבל לתת לגב' מריסה מאייר, אחד האנשים הבכירים בגוגל, לקשקש על כך שלגולשים יש בחירה חופשית לא לחשוף את פרטיותם (הסעיף הזה חומק מעיני רוב הנרשמים לחשבון גוגל) ולא להעמיד את מאייר במקום - זו כבר עבודה עיתונאית גרועה. עיתונאי המתמחה בתחום האינטרנט לא היה נותן לברבורים של מאייר לעבור בשקט, או לפחות מסייג אותם בזמן עריכת הראיון.

העובדות הן שרוב המשתמשים הרשומים של גוגל אינם יודעים כי כל החיפושים שלהם מתועדים היטב. בעלי תיבת ג'ימייל אינם מודעים לכך שהפעולות הכי אינטימיות שלהם (חיפוש עבודה, תרופה או מערכת יחסים) נשמרות במחשבים של גוגל בארה"ב. כדי לבטל את התיעוד הפולשני הזה דרושה מומחיות טכנית גבוהה-יחסית, ולכן רק מיעוט שבמיעוט מסוגל למנוע מגוגל לחדור אל שיא האינטימיות שלנו. בפרשת "היסטוריית האינטרנט", גוגל לא איזנה כראוי בין זכות הגולשים לפרטיות ובין הצורך בהתאמת תוצאות החיפוש למשתמשים שונים.

דיין גייסה את עידו אמין (לשעבר עיתונאי אינטרנט בעל מעמד בישראל) כדי להציג את הצדדים הביקורתיים, לכאורה, בסיפור של גוגל. אך אמין צוטט בעיקר כמי שמאמין בטוב-ליבם של אנשי גוגל, לא חושש לפגיעה בפרטיות, וכמעט שאנן בפני תרחיש עתידי לפיו הבית הלבן ישנה את חוקי המשחק ויהפוך את גוגל לסוכנות ביון צייתנית.

דיין העלתה (ובצדק) את אחד הנושאים החמים סביב גוגל: איך אנשים מצליחים לרמות את גוגל ולהופיע ראשונים בתוצאות, גם בביטויים שבהם הם אינם בהכרח הרלוונטיים ביותר. דיין מסתפקת בתשובה הפסקנית של ד"ר יואל מרק (מנהלת מרכז הפיתוח של גוגל חיפה), לפיה מי שלא רלוונטי - נופל בתוצאות. דיין גם קובעת ש"אי אפשר לקנות את המקום הראשון בגוגל". גם מרק וגם דיין לא מדייקות: אפשר לרמות את גוגל, ואפשר להגיע למקום הראשון בעזרת תשלום לצד שלישי (שאינו גוגל). זה נקרא, בפשטות: קידום אתרים (SEO).

השורה התחתונה: מעבר לכך שדיין רק מיחזרה את החומרים היחצניים השחוקים ביותר במיתולוגיה של גוגל (הגוגל-פלקס המפואר, ההתחלה בסטנפורד, ימי הסטארט-אפ העליזים במוסך, ארוחות החינם, הישראלים החייכנים שעובדים שם, אודי מנבר גדל בקריית חיים), היא בעיקר זילזלה בצופיה. בגלל חרדה עמוקה לאבד פיסת רייטינג בגלל כתבה "טכנולוגית" מדי או "חכמה" מדי, היא רידדה את גוגל לכדי אוסף של חצאי אמיתות, גימיקים ריקים מתוכן, חיוכים חנפניים ונסיון פאתטי להרגעת חששות מוצדקים של קהילת הגולשים העולמית.



קישורים נוספים בעניין "עובדה" ו"גוגל":

העין השביעית - אורן פרסיקו - מה ההגדרה של אילנה דיין לשאלות קשות?

גל מור - חורים ברשת - היכן העובדה?

גדעון לוי - הארץ - לא למדנו הרבה על גוגל

(הערה: פוסט זה שוכתב ותוקן בעקבות תגובות שהתקבלו במערכת, בין השאר מצוות 'עובדה' עצמו.)

17.3.2008

רבע מהגולשים לא יודעים להגיע לגוגל

ג'ייקוב נילסן - Jacob Nielsen

מחקר שימושיות חדש של ג'ייקוב נילסן מצא, בין השאר, כי רק 76% מן הגולשים מסוגלים להגיע למנוע החיפוש "גוגל" כאשר הם זקוקים לו. שאר הגולשים (24%) מסתבכים בדרך, מחפשים במנועים אחרים או נעזרים בכל תיבת חיפוש אחרת שנקרית בדרכם.

האם נילסן בחר קופים למחקר שלו? להיפך: לצורך מחקרי שימושיות, הצוות של נילסן (לא, הוא לא קשור למדד נילסן של הטלוויזיה, או נילסן נט-רייטינגס) בוחר משתמשים ברמה גבוהה מן הממוצע. לדברי נילסן עצמו, אם היה מבוצע המחקר על הציבור הרחב, התוצאות היו אפילו גרועות יותר.

במציאות שבה כרבע מן הגולשים אינם מסוגלים להגיע ל"גוגל" כדי לעשות חיפוש, קשה לדבר על חופש חיפוש, על תחרות משוכללת ועל אפשרויות בחירה בלתי מוגבלות. בשוק שבו כ-24% מן המשתמשים מגיעים בטעות למנוע חיפוש אחר, או למנוע חיפוש שאינו משרת בהכרח את מטרותיהם (כמו חיפוש פנימי באתר, או חיפוש במאגר מידע מוגבל), אפשר להבין את המאמצים של גוגל לדחוף את סרגל החיפוש שלו עמוק אל תוך הדפדפן.


גם אלו שמוצאים את גוגל - מתקשים

במחקר קודם, גילה נילסן שלוש בעיות מרכזיות ביכולת הגולשים לחפש:
  • חוסר יכולת להחליף שאילתות לביצוע שיטת חיפוש שונה
  • חוסר יכולת להבין את דף תוצאות החיפוש ולהעריך את התועלת של התוצאות מראש
  • חוסר יכולת למיין את התוצאות כאשר הן לא בהכרח רלוונטיות (ספאם, תכנים אוטומטיים או לא קשורים)
נילסן גילה כי התוצאה של שלוש בעיות מרכזיות אלה היא הקלקה אוטומטית על התוצאה הראשונה. הוא מכנה את זה "גוגל גאלביליטי" (Google Gullibility), זאת אומרת "פראיירים של גוגל". נילסן מספיק הוגן כדי לציין שאותם "פראיירים" מתנהגים בצורה דומה גם בכל מנועי החיפוש האחרים, לא רק בגוגל.


המסקנה של נילסן מדויקת: במחקרים שבוצעו באוניברסיטת קורנל התגלה כי רוב הגולשים סומכים על גוגל כמעט בעיניים עצומות, ומקליקים לרוב על התוצאות הראשונות בלי להפעיל שום שיקול דעת. מחקר אחר (pdf), שנעזר בציוד מעקב אחרי אישוני המשתמשים, גילה כי מחצית מתשומת הלב של הגולשים הוקדשה לשתי התוצאות הראשונות בלבד.

לסיכום, האמונה המוחלטת של הגולשים באיכות תוצאות החיפוש של גוגל, כמו גם חוסר היכולת שלהם להבין ולמיין את התוצאות, בצירוף הדרך שבה תוצאות החיפוש מוצגות (תשומת לב אדירה לשתי התוצאות הראשונות) -- יוצרים מצב של "צאן לטבח" מצד הגולשים והצרכנים ה"פראיירים" (מצטער, אבל זה הביטוי הנכון), ומן הצד השני - תחרות נואשת, כמעט מטורפת, בין בעלי אתרים על המקום הראשון בתוצאות החיפוש.

5.3.2008

משרדיה נגד אופיס דיפו - הכצעקתה?

"אבוי!", זעקה חברת משרדיה (סימן מסחרי רשום). "המתחרים שלי, אופיס דיפו, הלכו לגוגל וקנו שם קישורים ממומנים, על השם המוגן שלי!".

קול זעקתה של משרדיה הגיע עד כבוד בית המשפט המחוזי בירושלים (תביעה אזרחית 2084/08). סכום התביעה: 300 אלף שקל, לא פחות ולא יותר. משרדיה לא רק דורשת הפסקת הפרסום, אלא גם פיצוי על הנזק שנגרם לה, לכאורה. נכון לחודש יוני 2011, ההליך עדיין תלוי ועומד: הערעור לבית המשפט העליון נדחה לחודש אפריל 2012.

הכצעקתה? (בראשית יח, כא)

אם עשתה "אופיס דיפו" תרגיל ל"משרדיה" (שתי מתחרות ישירות), וכתבה מודעות טקסטואליות מטעות, הרי שהיא הסתבכה בפרשה לא נעימה. אם כתבה אופיס דיפו במודעה שלה ב"גוגל" טקסט מטעה, כגון: "אתר משרדיה - לחצו כאן למבצעי משרדיה" וכו', עם הכתובת misradia.co.il (שוב, כהטעייה) - היא אכן עלולה להיות אחראית לעוולה אזרחית המכונה "גניבת עין", שהיא למעשה הטעיית צרכנים.

הטעייה שכזו עשויה, בנסיבות מסוימות, להיחשב גם הפרת סימן מסחר רשום - עבירה חמורה יותר. עצם העובדה שנעשה שימוש מטעה בסימן מסחרי, גוררת פיצוי לאדם המחזיק את הבעלות על סימן המסחר.

אם כללה "אופיס דיפו" בגוף המודעה איזכור של המילה "משרדיה", גם כאן היא עשויה להסתבך בהטעייה והפרת סימן מסחר רשום. הגולש הסביר עשוי למהר ולהקליק על המילה המודגשת "משרדיה", מתוך אינסטינקט, ואז הוא כבר יהיה עמוק באתר של אופיס דיפו, יתרשם ממבצעיה ולא בהכרח ירצה לחזור אחורה. זו טענה אפשרית כנגד אופיס דיפו. אך הכל תלוי, בסופו של דבר, במה שנכתב במודעה בפועל.

ב-NRG פורסם צילום-מסך של "גוגל", בו מופיע השם "משרדיה" בכותרת המודעה של אופיס דיפו. הכתובת של המפרסם היתה www.OfficeDepot.co.il אבל הכותרת היא הדבר הראשון שאותו הגולש רואה. אם צילום המסך הוא אותנטי, הרי שהוא מכניס את "אופיס דיפו" לצרה צרורה. יש כאן חשש סביר להטעייה.

איך נראתה המודעה של "אופיס דיפו", כאשר הוקלדה מילת החיפוש "משרדיה" בגוגל ישראל?
הנה שחזור טקסטואלי:


משרדיה
ענקית הציוד המשרדי במחירים זולים
אחריות ושירות, אספקה תוך 24 שעות
www.OfficeDepot.co.il

ניתוח המודעה: הגולש הסביר קורא, קודם כל, את הכותרת ("משרדיה") - וזו אכן מטעה ביותר. שתי שורות תיאור המודעה, גם הן, מטעות מאוד כיוון שאינן כוללות את השם "אופיס דיפו".
הטקסט שנבחר ע"י אופיס דיפו תואם לחלוטין את תיאור רשת משרדיה, ולכן גם הוא מטעה מאוד.
רק כתובת אתר המפרסם (בצבע ירוק) סותרת את מה שנכתב קודם לכן, אך מכיוון שהיא כתובה באנגלית, ומכיוון שהיא מופיעה אחרונה - רוב הגולשים לא יטרחו לקרוא אותה.

אופיס דיפו הסירה את המודעה הבעייתית באופן מיידי, כנראה מיד לאחר שקיבלה לידה את התביעה של "משרדיה". ייתכן שהיא הסירה את הקמפיין כולו מ"גוגל" (פעולה היסטרית מבחינה עיסקית, אך מובנת מבחינה אנושית). נכון לתאריך 7/3/08, הופיעה מודעה של "אופיס קלאב" כאשר מחפשים "משרדיה". אך המודעה של אופיס קלאב מנוסחת בצורה ברורה, ואינה מטעה את הגולש. ל"משרדיה" אין קייס נגד "אופיס קלאב" כאשר אין הטעייה.


איך זה קרה?


ייתכן ש"אופיס דיפו" לא פעלה בזדון, בטיפשות או מתוך כוונה מוצהרת לבצע הטעייה. ייתכן שאנשי "אופיס דיפו" כתבו מודעת טקסט תמימה למראה, והאמינו כי היא מבהירה שמדובר בפרסומת של "אופיס דיפו", בלי שום הבטחה להפנייה לאתר משרדיה.

העובדה שבכותרת המודעה של אופיס דיפו אכן הופיע השם "משרדיה" יכולה לנבוע מפרקטיקה טכנית נפוצה המכונה "הכנסת מילת מפתח דינמית" (DKI - Dynamic Keyword Insertion). בשיטה זו, ניתן להכניס באופן אוטומטי אל טקסט המודעה את מילת החיפוש שנבחרה על ידי המפרסם. כך, אם אדם יחפש "ציוד משרדי", יוכל המפרסם להשתיל באופן אוטומטי את הביטוי "ציוד משרדי" אל כותרת המודעה, ו/או אל שתי שורות טקסט המודעה.

הכנסת מילת מפתח דינמית היא שיטה נוחה למפרסמי גוגל. עם זאת, היא טומנת בחובה סיכון: אם המשתמש יקליד שאילתת חיפוש בעייתית (לדוגמה: "אופיס דיפו יקרנית"), והמפרסם קנה את הביטוי "אופיס דיפו" (בלי לצמצם את המילה לגרסתה המדויקת), יכול להיווצר מצב שבו "אופיס דיפו" תמצא את עצמה כותבת במודעה של עצמה: "אופיס דיפו יקרנית". זה לא המצב הרצוי. וכמובן שאם קונים את המילה "משרדיה", המתווספת באופן אוטומטי אל כותרת המודעות של "אופיס דיפו", אזי נוצרת הטעייה - למרות שנולדה מתוך רשלנות, ולא מתוך חוסר תום-לב.

תום הלב הפוטנציאלי של "אופיס דיפו" לא יעזור לה בבית המשפט, כיוון שהתוצאה של הפרסום היא הטעייה - אם אנחנו מסתמכים על צילום המסך שפורסם ב-NRG ושבו מופיעה במפורש הכותרת "משרדיה" בקמפיין של אופיס דיפו.

במנועי חיפוש אחרים, למשל, אין אופציה כזו של הכנסת מילת מפתח דינמית. לכן מי שמחפש 'משרדיה' בוואלה עכשיו, מקבל פרסומות בסגנון "נגמר הדיו במדפסת?" או "דיו הבירה - דיו וטונרים למדפסות". המילה "משרדיה" לא מופיעה במודעות - לא במקרה ולא בכוונה. גם החבר'ה האלה רוכבים, לכאורה, על המוניטין של משרדיה. אלא שהגולש מבין תוך שניה אחת כי לא מדובר ב"משרדיה" אלא במתחרים שלה. והגולש יודע לבחור את הקישור הנכון.

ומה עם MSN ישראל? האם "משרדיה" לא חושבת שצריך לבדוק מה קורה שם? מסתבר שנכון לזמן פרסום מאמר זה, כל מי שמחפש "משרדיה" במנוע החיפוש של מיקרוסופט בישראל מקבל מודעת טקסט של "מיכון מתקדם", ממש מעל לתוצאת החיפוש הראשונה, שהיא כמובן "משרדיה" עצמה. למה לא נתבעה גם "מיכון מתקדם"? כי היא לא הכניסה את "משרדיה" לכותרת המודעה.


תגובת אופיס דיפו

בכתב ההגנה שהגישה "אופיס דיפו" באפריל 2008 נכתב בין השאר כי פעלה בתום לב, וכי פורמט המודעה שעל בסיסה הוגשה התביעה של "משרדיה" הומלץ על ידי נציג גוגל. "הבחירה במילות החיפוש הרבות נעשתה על סמך מילים שהומלצו על ידי אתר גוגל, כמילות חיפוש אפשריות, כאשר המטרה הינה ללכוד מילים שעושות שימוש במילה ''משרד'' כדי להציע צרכי משרד. הכנסת מילת החיפוש ''משרדיה'' נעשתה כחלק מאינספור מילות חיפוש מומלצות, בהיסח הדעת, בתום לב וללא כל קשר לתובעת".

כמו כן טוענת אופיס דיפו כי המילה "משרדיה" אינה סימן מסחרי רשום, להבדיל מן הלוגו המעוצב של החברה. אופיס דיפו טוענת כי "משרדיה" היא מילה גנרית תיאורית אשר אינה זכאית לכל הגנה.

כיצד הסבירה אופיס דיפו את העובדה שהמילה "משרדיה" התנוססה בכותרת המודעה שלה?
להלן ציטוט ישיר מסעיף 25(4) לכתב ההגנה של אופיס דיפו:

"
האופציה וההגדרה הראשונית שהומלצה לאופיס דיפו עם תחילת הדרך על ידי נציגי גוגל (כאחת האופציות הנפוצות והמומלצות על ידי גוגל) היתה שימוש בשירות זה, כך שהכותרת למודעת הפרסום באיזור הפרסומי הייעודי לקישורים ממומנים, תהיה זהה למילת החיפוש שהוקשה, כאשר גוגל ייצרה את פורמט המודעה הראשוני. וכך נעשתה מודעת הפרסום, בקשר עם מילות חיפוש רבות שהוצעו לנתבעת על ידי גוגל, הכל בתום לב ועל סמך המלצות גוגל ופורמט של המודעה שהוצעה ונוצרה על ידי גוגל..."

במילים אחרות, "אופיס דיפו" העבירה את האחריות לכתיבת המודעה על גוגל, ולא על עצמה. כלל ידוע בעיתונות המודפסת הוא ש"אין המערכת אחראית על תוכן המודעות". מי כתב את המודעה - אופיס דיפו או גוגל ישראל? העניין נותר פתוח. ועדיין: אם אופיס דיפו הרוויחה מן ההטעייה, היא זו שתיאלץ לשלם, ולא גוגל.

בכל אופן, על פי הכתוב בכתב ההגנה, ולשיטתה של אופיס דיפו, "לא ניתן היה להתבלבל ביחס לאתר הנתבעת או ההפניה אליו". כך שהדיון בבית המשפט יהיה מעניין: האם האדם הסביר יתבלבל או לא יתבלבל אם יראה מודעה שבה כתוב בכותרת "משרדיה", כאשר כתובת המודעה היא של אופיס דיפו? הגולש הממוצע יתייחס קודם כל לכותרת, ולרוב לא יקרא את כתובת המפרסם. לכן ל"אופיס דיפו" תהיה כאן בעיה.



המדיניות המשפטית הרצויה

בפרשת "מתאים לי" נגד "קרייזי ליין" כבר נפסק, כי על בית המשפט להיות ער לניסיון חסימת תחרות לגיטימית באצטלא של הגנה על קניין רוחני ובכלל זה סימן מסחר, תוך מימוש זכות זו שלא בתום לב ובדרך מקובלת. אך אם יש כאן חשש להטעייה (כותרת "משרדיה" במקום "אופיס דיפו"), יש ל"משרדיה" קייס די חזק.

אם הכותרת "משרדיה" לא היתה מופיעה בכותרת המודעה של "אופיס דיפו", היה המצב שונה לחלוטין.

הפסיקה הליברלית בארה"ב (המקום שבו למעשה הומצא מנוע החיפוש המודרני) מבינה כי הגישה המחמירה תפגע בצורה מוגזמת בהתפתחות הבריאה של ענף מנועי החיפוש, ובתחרות החופשית בכלל. חיזוק מופרז של דיני סימני המסחר באינטרנט עשוי להוביל למצב של תביעות מזיקות, ארוכות ומתישות של מחזיקי סימני מסחר נגד מנועי חיפוש, מפרסמים ובעלי עסקים שלא גרמו נזק אמיתי לצרכנים. התוצאה הסופית: "אפקט מקפיא" (chilling effect) על האינטרנט בכללותו, ובעקבות כך - פגיעה קשה בנגישות הציבור למידע.

הרי מדוע הומצאו סימני המסחר מלכתחילה? כדי לתת לצרכנים את היכולת להבדיל בין מוצר א' ומוצר ב'. הכלי שניתן ליצרנים הוא סימן מסחרי, שהוא למעשה לוגו (Logo) מבחין וייחודי. פרסומות הטקסט של גוגל אינן מאפשרות הוספת לוגו, כך שלגולש לא נותר אלא להסתמך על הטקסט עצמו. הצרכנים הם שקובעים את דיני סימני המסחר, ולא היצרנים. אם הצרכנים אינם נפגעים, אין ליצרנים עילה לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט.

ההגנה על הצרכן הפשוט היא שצריכה לעמוד בראש מעייניו של השופט הסביר. כי אם הפרסום במנועי החיפוש אינו מטעה את הצרכנים, מדוע להתעסק בזוטות? ברוב המקרים, אפילו השם של המתחרה לא מופיע בגוף המודעה, כיוון שהמפרסם הממוצע אינו זדוני. לכן תביעות רבות בתחום זה הן לא יותר מאשר נסיון משפטי לפגוע במתחרה ישיר, ובעקיפין אף לפגוע בתחרות בריאה ובהתפתחות תעשיית מנועי החיפוש, בשם סימן מסחר שספק רב אם בכלל הופיע במודעה של גוגל.

הערה: פוסט זה נערך ושוכתב מחדש בעקבות צילום המסך שהופיע ב-NRG ובו נראה במפורש השם "משרדיה" בכותרת המודעה של "אופיס דיפו". כמו כן נערך הפוסט לאחר קבלת עותק של כתב ההגנה של אופיס דיפו. כאשר יש חשש סביר להטעיית צרכנים, ניתן לומר ש"אופיס דיפו" פעלה בצורה בלתי הוגנת, גם אם לא פעלה בזדון. התוצאה היא "גניבת עין", עוולה מסחרית שדינה פיצוי. כמו כן, אפשר לומר כי השימוש של "אופיס דיפו" בשם "משרדיה" הוא מטעה במידה כזו, שהוא מהווה הפרת סימן מסחר.

מפרסמי גוגל - היזהרו בהוספת מותגים וסימנים מסחריים של מתחרים בגוף המודעה שלכם, באופן שמטעה את הגולשים לגבי זהות האתר שלכם. היזהרו במיוחד מפני הוספה דינמית של מילות מפתח (DKI). אם תגרמו למצב של הטעיית צרכנים, אין בית משפט בעולם שלא ייאלץ לפסוק נגדכם.

הערה לסיום: כותב בלוג זה התבקש למסור חוות דעת משפטית בנושא זה, אחרי פרסום הפוסט בבלוג. דעתי לא השתנתה עם הזמן, והיא נותרה ברורה: במקרה דנן, אופיס דיפו התרשלה כאשר שילבה (ככל הנראה בטעות) את שמה של 'משרדיה' בטקסט המודעה שלה. האחריות נופלת על אופיס דיפו (המפרסמת) ולא על גוגל ישראל (ספק השירות).

למרות שבסוף אפריל 2008 פורסם בעיתונות הכלכלית כי אתר משרדיה נסגר, וכי לא ניתן לבצע בו רכישות; ולמרות שהתפרסמו גם דיווחים על כך ש"משרדיה" נמצאת בקשיים, אולי אף עד כדי פשיטת רגל -- דיווחים אלו לא אומתו. האתר חזר לפעילות לאחר מכן, וכיום (2009) הוא נראה תקין לגמרי. "משרדיה" גם מפרסמת בעיתונות הכתובה, ואפילו בפרסומיה היא הולכת "ראש בראש" עם אופיס דיפו. 


עם זאת, התביעה של "משרדיה" נגד "אופיס דיפו" תלויה ועומדת. 
התובעים: אליעזר זילבר, אלדד זילבר וחברת משרדיה שווק ואספקה בע"מ.
התובעים מיוצגים על ידי עו"ד ישראל דוידסון.
הנתבעת הראשית, אופיס דיפו, מיוצגת על ידי עו"ד גבריאל דיסני. 
הנתבעת המשנית, גוגל ישראל בע"מ מיוצגת על ידי צוות של עורכי דין: חגית בלייברג, דפנה צרפתי, צחי חליו.
נכון ליוני 2011, ההליכים המשפטיים נמשכים. אין עדיין פסק דין. ממתינים לערעור בבית המשפט העליון, שצפוי להתקיים באפריל 2012.
השופט: רפאל יעקובי (מחוזי ירושלים). 
אם אחד הצדדים יודע על החלטה, פסק-דין או כל התפתחות מעניינת במשפט המתמשך של משרדיה נגד אופיס דיפו, הוא מתבקש ליצור קשר עם עורך בלוג זה בדוא"ל אלקטרוני: uribreitman@yahoo.com.

2.3.2008

נטקס מנטרל קישורי לקוחות בפני מנועי חיפוש



נטקס, אחד ממדריכי האתרים הפופולריים בישראל, מנטרל את ההשפעה החיובית של לקוחות קישורי האינדקס שלו על מנועי חיפוש כמו גוגל, וואלה ומיקרוסופט ישראל. ניטרול טכני זה נעשה בעזרת תג "נופולו" (NoFollow), ולמרבית המפרסמים ב"נטקס" הוא לא ידוע כלל.

למה לנטרל קישורים מלכתחילה: תג "נופולו" מוצמד לקישורים ברשת, ונועד במקור להילחם ב"ספאם" של קישורים מסחריים. מטרת התג היא לאותת למנועי חיפוש כי אין מכיוון שאיכותו של הקישור אינה ידועה, אין להעניק לו כל קידום או תיגבור בתוצאות החיפוש. קישורי נופולו נפוצים מאוד בכלי תגובות גולשים, קישורים חיצוניים בויקיפדיה ובאתרי תוכן גולשים.

איפה הנזק למפרסמים: כאשר "נטקס" הוסיפה תגי "נופולו" לכל הקישורים המופיעים במדריך האתרים העצמאי שלה (ר' תמונה לעיל), היא למעשה מנעה מן הלקוחות הישירים שלה לקבל קידום אורגני בתוצאות החיפוש. מפרסמים רבים שחשבו כי קישור טקסטואלי ממומן ב"נטקס" יכול לשפר את המוניטין שלהם בגוגל, עדיין אינם יודעים כי הקישור למעשה מנוטרל בכוונה ע"י נטקס.

מדוע ניטרול קישורים מועיל לנטקס? התשובה פשוטה: כל קישור חיצוני המנוטרל בדף של נטקס, למעשה מונע דילול איכות הדף בעיני מנועי חיפוש כמו גוגל. ע"פ אלגוריתמים כגון פייג'ראנק, ככל שבעמוד מסוים מופיעים פחות קישורים חיצוניים, כך עולה המוניטין של הדף הספציפי בעיני המנועים. זה אומר שמדיניות ניטרול הקישורים של נטקס מועילה לנטקס במנועי החיפוש על חשבון המפרסמים שלה.

איך מזהים קישור מנוטרל? שני הדפדפנים המובילים (אקספלורר ופיירפוקס) אינם מצויידים בסימון חזותי של תגי נופולו בקישורים מנוטרלים. ב"מוזילה" ניתן להתקין מספר תוספים (כגון searchstatus) המסמנים את הקישורים המנוטרלים בצורה ברורה. בתמונה שלעיל ניתן לראות את כל הקישורים המנוטרלים כשהם מסומנים במסגרת ורודה.

הוכחה מגוף הקוד: כדי להבהיר במה מדובר בלי להשתמש בתוסף כלשהו, להלן קטע מקוד המקור של נטקס, עם סימון במסגרת של תג ה"נופולו" המוצמד לקישורי המפרסמים:



נטקס אינה מנטרלת את הקישורים הפנימיים שלה: תחת הכותרת "תחומים קרובים" מוסיפה מערכת נטקס מספר קישורים מערכתיים שלה, בלי לנטרלם. מלבד קישורי המפרסמים ב"נטקס", מנטרלת נטקס גם את הקישורים הממומנים של גוגל אדסנס. חשוב לציין כי מקובל בעולם לנטרל קישורי אדסנס, אך לא מקובל לנטרל קישורים של מפרסמים באינדקסים.

בעולם זה לא נהוג: באינדקסים החשובים והמוערכים בעולם, כדוגמת מדריך יאהו, מדריך דמוז או מדריך ביזנס-קום, אין מדיניות של ניטרול קישורים. כל מי שמשלם עבור הוספת הקישור שלו אל המדריכים המוערכים הללו, זוכה בשיפור המוניטין שלו בעיני מנועי החיפוש. המוסכמה הזאת נובעת מגישה מסחרית פשוטה: אם לקוח משלם, לקוח מקבל תמורה. לא מנטרלים לקוחות ולא פוגעים בקידום האורגני שלהם.

דרושה הבהרה: נטקס אינה מבהירה באתר מדוע היא מנטרלת את קישורי האתרים המופיעים בה. מכיוון ש"נופולו" מיועד להיאבק ב"ספאם" ולא במפרסמים לגיטימיים, השימוש של נטקס ב"נופולו" נראה בלתי מתאים. כמו כן, מפרסמים המאמינים כי הקישור שלהם ב"נטקס" מקדם אותם אורגנית במנועי חיפוש, צריכים לדעת כי הקישור שלהם למעשה מנוטרל.

שיקולים טכניים אינם מספיקים: ייתכן כי נטקס מעוניינים לעקוב אחר ביצועי הקישורים, ולצורך כך יטענו כי שיקולים טכניים מורכבים מאלצים אותם להשתמש בתג הנ"ל, בין השאר כדי לבצע סטטיסטיקות, לספור כל הקלקה וכו'. אך העובדות מדברות בעד עצמן: האינדקסים הטובים בעולם אינם נוקטים בטקטיקת ניטרול קישורים, כיוון שהם מעוניינים לספק תועלת מוחשית לכל לקוח המעוניין להתווסף למדריך האתרים, בצורת קידום אורגני במנועי חיפוש.

כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012