22.12.2008

המפגש השנתי הסודי של גוגל ישראל

מזמן לא ידעו מעטים כל כך על אירוע רשמי של גוגל בישראל.
זה קרה ביום רביעי, 17.12.08 (17 בדצמבר 2008), בשעה 16:00, באולם האנגר 11, רחוב כ"ג יורדי הסירה 11, נמל תל אביב. קומץ אח"מים הוזמנו אל "המפגש השנתי של Google ישראל", שכותרתו "להאיץ בתקופת האטה" (תרגום של Speeding up in a Slow Down).

בתוכנית:
פרופסור האנס רוסלינג, מומחה שוודי לבריאות עולמית, הוגדר בתוכניה כ"מומחה עולמי לשינויים חברתיים וכלכליים".
רוסלינג הוא גם מייסד גאפמיינדר (Gapminder), החברה שפיתחה את היישום טרנדאנלייזר - תוכנת אנימציה של סטטיסטיקות, שאמורה להקל על ניתוח נתונים מורכבים על ידי תצוגה מעניינת יותר. התוכנה נרכשה ע"י גוגל במרץ 2007, כך שכיום רוסלינג הוא מעריץ נלהב של גוגל (קיבל מהם כסף, הרבה כסף).

במפגש נערך פאנל בהנחיית גיא רולניק (TheMarker), ובהשתתפות האישים הבאים:
1) ארז ויגודמן - מנכ"ל קבוצת שטראוס
2) אבי ניר - מנכ"ל קשת
3) רועי ורמוס -מנכ"ל פסגות בית השקעות
4) מאיר ברנד - מנכ"ל גוגל ישראל


בתמונה: הפאנל במפגש גוגל ישראל - 17/12/08

הפאנל יועד לעסוק בדרכים שבהם ניתן להשתמש כדי להתמודד עם תקופת מיתון. ויגודמן אמור לייצג את מגזר מוצרי הצריכה העממיים (אוכל ושתייה). אבי ניר מייצג את תחום המדיה והעיתונות. ורמוס אמור לייצג את תחום הפיננסים, שנפגע בצורה החמורה ביותר מן המשבר העולמי. מאיר ברנד אמור להציג פתרונות של גוגל לתקופה הקרובה, בתחום הפרסום והשיווק באינטרנט. אם הם אמרו דברים בעלי משמעות או לא - התקשורת לא דיווחה על כך.


בתמונה: מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, במפגש (17/12/08)


כמו כן היה אמור להגיע למפגש מריו קיורז, סגן נשיא גוגל לניהול מוצרים. נושא הרצאתו: פיתוח מוצרים לצרכיהם של לקוחות חדשים.

בין הפינוקים: "שקיעה בנמל - בירה, מטעמים ומפגשים מעניינים". כמו כן - "מופע אמנותי, כוכבי youtube מרחבי העולם". את האירוע אירגנה קלידוסקופ הפקות, חברת הפקת אירועים תל-אביבית.


אף מילה ברשת על האירוע
מלבד סרטון סיכום תדמיתי שהוציאה גוגל ישראל ביוטיוב, לאחר האירוע, לא מצאתי אפילו מילה אחת ברשת על המפגש הזה, לפני התקיימותו ולאחר התקיימותו. מכמה אנשים שהיו שם, שמעתי באופן אישי שלא היה מעניין במיוחד. זו הפעם הראשונה שבגוגל ישראל מדברים באופן מוצהר על מיתון (האטה), ומנסים להתמודד עם הנושא בצורה פעילה.

לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שגוגל רגישה מאוד למצבן של חברות פיננסיות, ובמיוחד תאגידים בינלאומיים העוסקים בבנקאות, פיננסים, נדל"ן, רכב, ביטוח ומוצרי צריכה. המשבר הפיננסי העולמי, שהיכה בכל חברות האינטרנט בעוצמה גדולה בהרבה מן הצפוי, הכניס את גוגל למצב של הכחשה. המפגש האחרון שהתקיים בנמל תל אביב ככל הנראה לא יכול לשנות הרבה. גוגל תצטרך להתרגל לכך שהיא לא מחוסנת מפני המיתון הנוכחי.

מה יכולה להיות הסיבה לחשאיות ולפרופיל הנמוך של האירוע הזה? לכאורה, אין סיפור עיתונאי יותר מוצלח מאשר הקשר שבין גוגל, ענק הטכנולוגיה הבינ"ל, ובין המשבר הפיננסי שהיכה בכל העולם. זה הזמן לשאול את גוגל שאלות קשות, בייחוד בכל מה שנוגע לתוכניות של החברה לפצות על הירידה בהכנסות על ידי "התרת הרסן" ופתיחת מקורות הכנסה שעד עכשיו נותרו סגורים בגלל שהשגשוג והגאות בשוק ההון איפשרו זאת.

אם מישהו מקוראי הפוסט נכח באירוע, הוא מוזמן לחלוק את רשמיו כאן בבלוג (הוספת תגובה). וגם אם לא - לפחות עכשיו השאר (99.9% מהאוכלוסיה) יודעים, שהם לא הוזמנו לאירוע היוקרתי הזה. אולי אתם לא חלק מן המיתון? או אולי גוגל לא חפץ ביקרכם? ואולי תקציב הפרסום שלכם לא גדול מספיק כדי להצדיק הזמנה אישית?

מצ"ב וידאו מן האירוע כפי שהופיע בערוץ של גוגל ביוטיוב:



17.12.2008

אבולוציה של חיפוש דפדפני

ככל שהרשת הפכה לכלי עממי יותר, כך עבר הדפדפן שינוי מהותי: תיבת הכתובת (Address Bar) הלכה ונכחדה בהדרגה, והפכה לתיבת חיפוש דפדפני ("אומניבוקס"). אפשר לראות איך הואץ התהליך בעזרת גוגל, כוח אינטרנטי עצום המנסה להנגיש את הרשת לכל אדם בכדור הארץ - לטוב ורע

בימיה הראשונים של הרשת, רק מדענים מעטים תיפעלו אותה. ב-1994 פרצו הדפדפנים הראשונים כגון מוזאיק, לינקס ואופרה. הם פעלו על ידי הקלדת כתובות שונות בתיבת הכתובת ("אדרס בר"). תוך זמן קצר החלו לצוץ מנועי החיפוש הראשונים, שהקלו על הניווט ברשת, אבל רוב הדפדפנים הראשונים לא איפשרו לבצע חיפוש דפדפני ישיר ופשוט. החיפוש נתפס אז בתור פעילות שמבצעים באתרים, ולא בדפדפן.

ככל שהרשת תפסה תאוצה בסוף שנות ה-90, היא פנתה ליותר ויותר משתמשים חסרי רקע במחשבים. עבורם, הקלדת כתובת (url) היתה משימה מסובכת ביותר. הם תמיד נאנקו תחת הצורך להקליד http:// או להשתמש בשלוש אותיות w בזו אחר זו (תמיד זה יצא ww או אפילו wwww). אלו אותם אנשים שהתקשו להכניס את הנקודות במקום הנכון (ולהתפלל שלא ייצא להם פסיק בטעות), לזכור אם הסיומת היא com או co.il או בכלל org, ובכלל הם למדו להתייחס ל-url בתור כאב-ראש, במיוחד כאשר היה מדובר בקישורים עמוקים, כאלו שדורשים לזכור גם שמות קבצים וספריות.


שדות הקטל של הכתובות
חיות-טרף אינטרנטיות ניצלו מיד את חולשתו של ההמון בהקלדת הכתובות. בכל פעם שטעית בהקלדת כתובת של אתר ידוע (למשל, yahooo עם שלושה o במקום שניים), היית מותקף בעשרות חלונות קופצים, פרסומות מכל הסוגים, תוכנות להורדה, סוסים טרויאנים, נסיונות חטיפת דפדפן, גניבת זיהות (פישינג) ומה לא. חוטפי-דומיינים ("סייבר סקווטרז") השתלטו על טעויות הקלדה נפוצות, ומליוני יוזרים תמימים חטפו סטירה שוב ושוב. הגולשים הנעלבים למדו את הלקח: ה"אדרס בר" הוא מקום מסוכן, שכדאי להתרחק ממנו.

כאן נכנסו מנועי החיפוש החדשים לתמונה: נטקס, למשל, ידע לתרגם מילים בעברית לכתובות אינטרנט באנגלית. בדפדפן של מיקרוסופט היתה אפשרות תיקון חלקית, שגרמה לכך שבכל הקלדת כתובת שהסתיימה ב"סליחה, אין דבר כזה", היה הדפדפן מפנה את הגולש לדף תוצאות חיפוש, שרק חלקן היו רלוונטיות; זה היה מועיל לעתים, אך זה לא הגן על הגולשים מפגיעה זדונית.


מנוע החיפוש כמושיע
גוגל היה הראשון שידע להביא את האתר הרצוי לראש התוצאות. המשתמש הממוצע למד לסמוך עליו בצורה עיוורת. במקום להסתכן בהקלדת כתובת, הגולש למד להגיע לאתרים באמצעות כתיבת שמם או חלק מכתובתם אל תוך תיבת חיפוש גוגלית. מנוע החיפוש "תירגם" את השאילתה לכדי כתובת מושלמת, נקייה ומהוגנת. לא יודע איך להגיע? לך לגוגל ותכתוב שם משהו. ככה לא תיפול לעולם.

בהמשך, שיכלל גוגל את הדרך שבה הוא מתקן שגיאות כתיב, שגיאות הקלדה ומילים נרדפות בעזרת שיטות סטטיסטיות חכמות ("האם התכוונת ל...?"). בשלב הזה יכול היה המשתמש הנבער-מדעת להרים ידיים לגמרי, ולדעת שתמיד מנוע החיפוש יהיה יותר חכם ממנו, יבין אותו יותר ממה שהוא מבין את עצמו, ותמיד יציל אותו ממבוכה: "אתה לא טיפש, אני סולח לך על הכל, ומטפל בבקשה שלך אפילו בלי לגעור בך על היכולת האנושית המפוקפקת שלך", אמר האל גוגל לחסידיו חסרי האונים.

אבל זה לא הספיק לו, ל"גוגל". מהנדסי החברה קלטו שחלק גדול מן האקשן בתחום הניווט והחיפוש ברשת מתרחש כבר בדפדפן, ולא אצלם באתר. לכן הם עבדו מהר וייצרו תוכנה קלילה שתתחרה בדפדפן של מיקרוסופט, ותאפשר למנוע החיפוש העולה להידחף אל אחת התוכנות החשובות ביותר במערכת ההפעלה המודרנית: אקספלורר.

כך נולד ה"טולבר" (סרגל כלים) של גוגל.


עידן ה"טולבר"
בעזרת ה"גוגל טולבר", תיבת החיפוש הפכה לחלק בלתי נפרד מן הדפדפן. היא אמנם היתה קטנה, ולא החליפה את תיבת הכתובת הארוכה - אבל היא היתה בטוחה לחלוטין לשימוש. ה"טולבר" איפשר לגולשים להתנהג בצורה אינטואיטיבית (שאלה ותשובה), וחסך מהם את הצורך להיכנס שוב ושוב לאתר הבית של מנוע החיפוש המועדף עליהם. בשלב הזה, תיבת הכתובת הפכה נחוצה פחות ופחות.

הגולשים הבינו בהדרגה שה"טולבר", בדיוק כמו מנוע החיפוש עצמו, מספקת להם את הביטחון והוודאות שהם זקוקים לה, בעיקר בתקופה שבה טעות בהקלדת כתובת היתה יכולה להסתיים באסון פיננסי אמיתי. אל הדור הזה הצטרפו ילדים קטנים שנולדו אל תוך הרשת, ושכישורי ההקלדה שלהם היו נמוכים מאי-פעם. כל אלו הצביעו בעכברים ובמקלדות: תיבת הכתובת אולי אומרת לי איפה אני נמצא עכשיו, ועל כך יש להודות לה - אבל תיבת החיפוש היא זו שמאפשרת לי לזוז הלאה, אל היעד הבא.

הדפדפנים הבאים, כמו פיירפוקס של מוזילה, ספארי, אופרה והאקספלורר 7 של מיקרוסופט, שילבו את תיבת החיפוש בצורה טבעית, אל תוך הדפדפן. זה היה סימן ברור לכך שתיבת הכתובת אינה מספקת את הסחורה. מיקרוסופט רצתה לדחוף את המנוע שלה (live.com) בכל מחיר, אבל הגולשים נותרו נאמנים לגוגל - הם התקינו ושוב את ה"טולבר", שינו את הגדרות החיפוש בדפדפן או פשוט הלכו לגוגל כמפלט האחרון.


המטרה של יוצרי "חלונות" היתה להכות שוק על ירך את "גוגל טולבר" וכל שאר הטולברים, חלקם זדוניים, שפגעו חלקית במונופול של מיקרוסופט על מערכת ההפעלה והדפדפן המייצג אותה. מבחינת הדפדפנים המתחרים לאקספלורר, תיבת חיפוש היתה דרך טובה להציע לגולשים את מה שהם צריכים בשביל לנוע ברשת - ובלי להוריד שום טולבר, תוסף, תוכנה או רוגלה המתחפשת לטולבר שימושי. מבחינת מוזילה, יצרנית פיירפוקס, שילוב גוגל בדפדפן הוא צינור חמצן כלכלי שמשאיר אותה בחיים (88% מהכנסות הארגון). אבל מוזילה, כמו מיקרוסופט, תרמה לשלב הבא בתהליך.


הדפדפן כמנוע חיפוש
האבולוציה של החיפוש הדפדפני הגיעה ב-2008 לשלב חדש: גוגל כרום, הדפדפן הצעיר, הפך את תיבת הכתובת לתיבת חיפוש. הוא גם שינה את שמה, וכינה אותה "אומניבוקס" (Omnibox). משמעות השם: הקופסה שעושה הכל ("אומני", שמקורה בשפה הלטינית, משמעה "הכל").

עכשיו החיפוש הדפדפני אינו חלופה, אלא הזרם המרכזי. הקלדת כתובות כבר אינה הדרך המקובלת לנווט, לשיטת גוגל. הדפדפן מחכה לחיפושים ועונה עליהם, ולא רק מסייע לגולש להקליד בהצלחה את הכתובת של האתר האהוב עליו. יש מרחב גדול לטעות: אם לא הקלדת נכון, סימן שחיפשת משהו דומה. בכל מקרה תקבל תשובה בטוחה, בלי הודעות שגיאה או תאונות דרכים המסתיימות באסון.

כאשר גוגל עצמו מתנער מן ה"גוגל טולבר", הוא למעשה מכריז על הדפדפן כעל טולבר אחד גדול. הבעיה היא שהגולשים התרגלו לכך שיש הבדל בין תיבת החיפוש ותיבת הכתובת: התיבה הראשונה משמשת לתנועה, בעוד התיבה השנייה משמשת לזיהוי המיקום הנוכחי. אם כלי תנועה מתמזג עם כלי זיהוי, התוצאה היא בלבול מושגי בין השניים.

גוגל התיימר לחנך את גולשי העולם לחפש בתיבת הדוא"ל שלהם במקום למיין אותה על פי שם, נושא או תאריך (ג'ימייל). הוא ממשיך לנסות ולשנות את הרגלי הגולשים בכל מה שנוגע לעיבוד תמלילים, עריכת גליונות אלקטרוניים ובניית מצגות - הכל אונליין, בלי הורדת תוכנה (גוגל דוקס). עכשיו מנסה גוגל כרום לחנך את הגולשים להפסיק ולהקליד כתובות לחלוטין.

אפשר לומר שהגולש מפסיד כאשר הוא נאלץ להקליד את החיפוש שלו אל תוך תיבת הכתובת: כך הוא מאבד, בזמן קריטי, את היכולת שלו לדעת איפה הוא נמצא. מצד שני, חלק גדול מן הגולשים כבר לא מביט יותר בתיבת הכתובת, כי הוא לא מבין מה כתוב בה. ועדיין - משתמשים מנוסים, פעילים, מקצועיים ובעלי השפעה ברשת עדיין מתייחסים ברצינות גדולה לכל מה שמופיע בתיבת הכתובת. הם לא ימהרו למחוק את מה שיש שם בשביל לבצע חיפוש.

איך פותרים את הדילמה? אנו רוצים דפדפן פשוט ונקי ככל האפשר, עם תיבה גדולה אחת שמבצעת עבורנו גם את החיפוש וגם את הזיהוי הכתובת הנוכחית. מצד שני, הרבה גולשים עדיין חוששים להקליד מילים אל תוך שדה הכתובת - מתוך פחד שנגיע לאתר זדוני, תוצאות חיפוש קקיוניות או סתם ניתקע במקום. מה חזק יותר - הפחד של הגולשים מסיכונים באינטרנט, או יעילותה של הפשטות?

ניתן לאבולוציה של החיפוש הדפדפני לעשות את שלה, והתשובה תגיע תוך חודשים ספורים, או שנתיים לכל היותר. מה שבטוח: הפתרון יגיע ממקום בלתי צפוי לחלוטין, כפי שהיה עד היום.


פוסט זה פורסם כמאמר ב"פיסי מגזין" וגם ב"ynet מחשבים"


11.12.2008

איך אנחנו רואים וקוראים תוצאות חיפוש

[פורסם במקור ב-17/12/06 בבלוג הישן]

איך אתם בוחנים את תוצאות החיפוש המוגשות לכם בדפדפן? כלי-מחקר מודרניים מאפשרים לתעד ולנתח את תנועת העיניים של הגולשים, כאשר הם מניעים את עיניהם ממקום למקום על מסך המחשב שלהם. קוראים לזה "איי-טראקינג" (Eye-Tracking).

כך זה נראה ע"פ ג'ייקוב נילסן:

איך אנשים מסתכלים על תוצאות חיפוש

ככל שהמשתמש מביט זמן רב יותר בנקודה מסוימת, כך היא "מתלהטת".

המבט מתחיל בצבע כחול קר, עובר לצהוב חם, ומסתיים בכתום לוהט.

כך אפשר לראות בבירור שבדף תוצאות החיפוש של גוגל יש עדיפות מובהקת לשתי תוצאות החיפוש הראשונות, ובמידה מסוימת גם לשלישית. גם הקישור הממומן מצד ימין נהנה ממבט "חודר" במיוחד. יש חשיבות גדולה לכותרת העמוד (מטא טייטל), במיוחד כאשר היא מודגשת בגלל היותה זהה למילת החיפוש.

התוצאה הרביעית מקבלת קצת תשומת לב נוספת, ושאר תוצאות החיפוש לא ממש נהנות מהרייטינג. מעניין לראות שהמשתמש מביט גם על תיבת החיפוש, כדי לוודא שמילת החיפוש שהכניס עדיין נמצאת שם, ולא נעלמה...

למרות שמדובר בתמונה אחת מתוך מליונים, היא עדיין שווה יותר מאלף מילים. תודה למר נילסן על שהוא משחרר כמה פירורים מתוך מחקרי ה-eyetracking המשובחים שהוא עושה שם בארה"ב. נילסן איבחן דפוס בצורת F המאפיין את הדרך שבה אנשים קוראים דפים ברשת: לפחות שני קוים אופקיים וקו אחד אנכי.


משולש הזהב

בעקבות תגובתו של עידן כאן בבלוג, שהביא את הקישור לבלוג של חברת אייטולס, הסתבר שיש מונח חשוב בתחום מעקב העיניים שנקרא "משולש הזהב". כדי להבין את משמעותו באופן מיידי, הנה תמונה אחת ששווה לפחות אלפיים מילים:

כפי שאפשר לראות בתמונה מתוך מחקר של חברת אנקווירו על מנועי חיפוש, יש ממש "משולש כתום" בשלושת המנועים השונים. הדפוס חוזר על עצמו, בשינויים קלים, גם בגוגל, גם ביאהו וגם באם-אס-אן. למרות שבמבט ראשון זו נראית כמו שלוש סוגי שריפות בדפדפן, מבט מדוקדק יותר מגלה שיש הבדלים בדרך שבה הגולשים מביטים על התוצאות בשלושת המנועים הללו.


מה אנשים רואים?

ע"פ המחקר של אייטולס,

הנה מה שהגולשים רואים בתחום התוצאות ה"אורגניות" (בלי פרסומות):

  • 100% מבחינים בתוצאה ה-1, ה-2 וה-3
  • 85% מבחינים בתוצאה ה-4
  • רק 60% מבחינים בתוצאה ה-5
  • 50% מבחינים בתוצאות ה-6 וה-7
  • 30% מבחינים בתוצאות ה-8 וה-9
  • 20% מבחינים בתוצאה ה-10

כאשר מדובר בקישורים ממומנים (פרסומות טקסטואליות ליד תוצאות החיפוש), התוצאות שונות לגמרי:

המקום ה-1 מקבל 50% בלבד.

המקום ה-2 מקבל 40%.

המקום ה-3 מקבל 30%.

המקום ה-4 מקבל רק 20%, ומשם המקומות 5-8 מקבלים בערך 10% כל אחד.

לא ברור מן התוצאות אם מקומות 9-10 בכלל מקבלים התייחסות כלשהי.


עמק הסיליקון כבר עשה שיעורי-בית

המחקרים המשמעותיים ביותר בתחום מחקר העיניים על מנועי החיפוש פורסמו ונותחו בהרחבה כבר ב-2005, כך שאפשר לומר במידה רבה של ביטחון, שמנהלי מנועי החיפוש כבר יודעים טוב מאוד מה *לא* לעשות כדי לעצבן את הגולשים כך שיברחו אל המתחרים.

זה טוב ויפה שעמק הסיליקון קיבל גישה חופשית אל האישונים שלנו, אבל הסכנה היא שהמחקרים העובדתיים הללו יעודדו שמרנות עיצובית מוגזמת, ולא יאפשרו למעצבי מנועי החיפוש לפתח גישות חדשות, שישנו בהדרגה גם את המוסכמות הקיימות. זה נכון שיש מוסכמות שלא משתנות כל כך מהר, אבל אסור לתת למצוי להביס לגמרי את הרצוי.

יהיה נחמד מאוד לראות עוד כמה עשרות תמונות כאלה (בלי לשלם 150 דולר לכל דו"ח), כדי לבסס את התובנות הראשוניות הללו ולאבחן דפוסי התנהגות בצורה יותר מובהקת. דבר אחד בטוח: כל המנהלים הבכירים של שלושת מנועי החיפוש הגדולים (גוגל, יאהו, מיקרוסופט) כבר קנו את כל התמונות הללו, בחנו אותן היטב והסיקו בין השאר את המסקנה הפשוטה ביותר, לפחות מבחינתם: עסקים יעשו הכל (אבל ממש הכל) כדי להופיע בשלושת המקומות הראשונים במנועי החיפוש.



30.11.2008

איך מנטרלים את סרצ'וויקי (SearchWiki) של גוגל

מי שלא מתלהב מהשירות SearchWiki של גוגל, המאפשר להעלות ולהוריד תוצאות חיפוש לפי העדפות אישיות, יכול לחסום אותו בעזרת תוסף פיירפוקס המכונה גריזמאנקי. על התוסף הזה יש להתקין סקריפט קטן שמאפשר להסיר את שלושת האייקונים המטרידים של סרצ'וויקי.

השירות עדיין לא קיים בגוגל ישראל (בעברית), אבל בהחלט עלול להפריע למי שמעדיף תוצאות חיפוש נקיות מפונקציות בלתי-שימושיות. ב"העדפות" של גוגל עדיין לא קיימת אפשרות הסרה של סרצ'וויקי, ולכן אין שום פתרון למשתמשי אקספלורר של מיקרוסופט (IE). אפילו לא נדבר על גוגל כרום, הדפדפן הספרטני ונטול-התוספים מבית גוגל.

מי שעושה חיפושים בגוגל העולמי (google.com) ולא רואה את שלושת האייקונים של סרצ'וויקי (חץ למעלה, איקס וענן דיאלוג למטה) יכול להיכנס לחשבון גוגל שלו (או לג'ימייל). השירות ניתן רק למשתמשים רשומים של גוגל, כיוון שמעורבת בו שמירה של הערות, עריכות, מחיקות, העלאות והורדות של תוצאות. יש גם קנאי-פרטיות הטוענים שגוגל שוב מנצל את ההזדמנות לאסוף עלינו מידע, אבל אנחנו כאן בשביל לפתור בעיות ולא רק להיכנס לחרדות.

הנה תוצאת חיפוש נבחרת לפני ואחרי השימוש בסקריפט של גריזמאנקי:

לפני הסרת סרצ'וויקי

אחרי הסרת סרצ'וויקי


ולמי שלא מבין את ההבדל - הנה ה"חץ" וה"איקס" מימין לכותרת התוצאה:

והנה ענן הדיאלוג מצד ימין לכתובת הירוקה של תוצאת החיפוש:

במבט ראשון האייקונים של סרצ'וויקי לא נראים מטרידים במיוחד. רק בשימוש חוזר מתגלה עד כמה הם בלתי-שימושיים. משתמשים כבדים של גוגל יגלו לאט-לאט שהם נחשפים לגרפיקה מיותרת, ובכמויות גדולות מאוד. למעשה מדובר ב-30 אייקונים מיותרים בכל דף תוצאות חיפוש. אם אתם עושים כ-50 חיפושים ביום, אז מדובר ב-1,500 אייקונים שהעיניים שלכם לא צריכים לראות.


ואם כבר מדברים על הנחיצות של סרצ'וויקי (מי בכלל צריך את זה, לעזאזל?) - קשה להבין איך היישום הזה יצא מ"בטא" ושוחרר לכל תוצאות החיפוש של משתמשי גוגל. האמת היא שהרוב המוחץ של משתמשי גוגל אינם מזיזים את תוצאות החיפוש ואינם מעוניינים להעיר הערות. ההמונים מתייחסים לתוצאות חיפוש בתור "נתון", לא "משתנה".

מי שירצה לשחק עם זה הוא אותו אחוזון פעיל של משתמשים כבדים, שאוהבים לכתוב, להגיב, להזיז ולשחק עם יישומים מתקדמים ברשת. וזה בדיוק אותו נתח זעיר ואנין-טעם של "משתמשי עוצמה" (Power Users) שיודעים להסיר כל מה שהם לא אוהבים.

אם גוגל רוצה לתת למשתמשים שלו את הכוח לשלוט על סדר תוצאות החיפוש שלהם, הוא גם צריך לתת להם את הכוח להסיר את היישום הזה, אם הוא לא מוצא חן בעיניהם. מכיוון שזה לא המצב כרגע, המשתמשים ה"כבדים" של גוגל נאלצים להפגין אקטיביזם חתרני, להתקין סקריפטים עצמאיים ולשחק עם תוספים חדשים של פיירפוקס, עד שיהיו שוב מרוצים מן המראה הקלאסי של גוגל - תוצאות חיפוש נקיות בלי גרפיקה מיותרת.

ואם כבר מדברים על עמוד תוצאות חיפוש נקי ויפה - הנה המלצה חוזרת על קסטומייז גוגל, תוסף פיירפוקס ממזרי, המאפשר בין השאר להסיר את הפרסומות של גוגל ("קישורים ממומנים") מתוצאות החיפוש. זהו למעשה ה"טיבו" (מלשון Tivo) של המגגלים האובססיביים, והוא שווה את חמש הדקות שתצטרכו להתעסק בהתקנתו.


27.11.2008

התביעה המסוכנת של דוקטור רוני מוסקונה


ד"ר רוני מוסקונה, מומחה לכירורגיה פלסטית, חושב שמגיע לו 600,000 ש"ח בגלל שחיפוש פשוט על שמו ב"גוגל" מביא כמה קישורים ממומנים לצד תוצאות החיפוש. עכשיו הוא תובע את כללית אסתטיקה של קופ"ח כללית ואת רשת 'פרופורציה' על פגיעה בפרטיות, פגיעה בקניין ועשיית עושר ולא במשפט. ד"ר מוסקונה מתמקד כאן בסוגיית השם הפרטי, להבדיל מסימני מסחר ושמות של תאגידים.

שתי הנתבעות הגישו כתבי הגנה, בהם הכחישו מכל וכל את טענותיו של ד"ר מוסקונה. שתיהן טענו כי שימוש במילות מפתח של מתחרים, כל עוד הוא אינו מוזכר בגוף המודעה ו/או באתר המפרסם, הוא חוקי לחלוטין. שתיהן מסתמכות על הלכת "קרייזי ליין" בתור ההלכה המשפטית המקובלת, אם לא פסק הדין המנחה בעניין זה.

אחת הנתבעות, כללית אסתטיקה (או בשמה המדויק של החברה: ש.ל.ה. שירותי רפואה בע"מ) הגדילה לעשות, והחליטה להטיל את כל האחריות על גוגל ישראל. "כללית" מאשימה את גוגל ישראל ביצירת מצג-שווא, הטעייה וחוסר תום-לב כלפיה, בכל הנוגע לקמפיין שלה. "כללית", הלכה למעשה, טוענת שגוגל חייב לשאת באחריות, אם אכן נפגע ד"ר מוסקונה מן הפרסום. כמו כן טוענת "כללית" כי גוגל היה צריך להזהיר אותה שלא להשתמש במילות מפתח של מתחרים במסע הפרסום שלה.


תביעתו של מוסקונה מסוכנת, לדעתי. מדוע?

ד"ר מוסקונה מנסה לשכנע את בית המשפט שכל אדם רשאי למנוע מאדם אחר לפרסם במנוע חיפוש מודעה סביב שמו. מבחינת ד"ר מוסקונה, זה ממש לא משנה אם אתה אדם מפורסם, איש ציבור, אלמוני או אפילו נשיא ארה"ב. לפי התביעה הזו, כל מי שיעז להשתמש בשמו של אדם למטרות פרסומיות, ייאלץ לשלם מאות אלפי שקלים לאותו אדם.

זהו מצב אבסורדי. בארה"ב ניתן לקנות כיום את השם "ברק אובמה", באנגלית כמובן. בעזרת כלי צפיה מיוחד של גוגל ניתן לראות מישראל את כל המודעות המופיעות גיאוגרפית בגוגל האמריקני סביב ביטוי זה. אפשר למצוא מגוון רחב של מפרסמים ה"רוכבים" על שמו של הנשיא השחור הראשון: מ"גוגל" עצמם דרך אתר איביי (eBay) ועד עיתון כמו ה"אקזמינר" (Examiner). כולם קונים את שמו של הנשיא ומפרסמים מודעות לצידו.

על פי צילום המסך של "גוגל" המצורף לכתב התביעה של מוסקונה, הרי שגם קופ"ח כללית וגם רשת פרופורציה כלל לא הזכירו את שמו של ד"ר מוסקונה בפרסומיהן. המודעות שלהן ב"גוגל" היו תמימות למראה. קופ"ח כללית בחרה את הכותרת "כללית אסתטיקה" ובטקסט המודעה נכתב "בואי להנות מטיפולים אסתטיים בפיקוח רפואי. עכשיו מבצעים לחברי כל הקופות". רשת 'פרופורציה' גם היא לא הסתכנה: שמו של מוסקונה לא אוזכר, ורק נכתב שם: "פרופורציה - רפואה אסתטית; הרשת המובילה בתחום האסתטיקה והפלסטיקה; צרו קשר באתר".

גם בחיפוש על "רוני מוסקונה" במנוע החיפוש של וואלה, יש חגיגת פרסומות: פרסומת לשירות מצגות, מכון ספא, רעיונות לעיצוב הבית, פורטל עברי ושירות השוואת מחירים. כולם קנו את המילה "רוני", או "מוסקונה", או שתיהן יחדיו. אף אחד לא תובע את המפרסמים הללו, או את וואלה. ד"ר מוסקונה כנראה בחר להתמקד בכיסים עמוקים: שתי רשתות ארציות בעלות מוניטין מוצק.

הפסיקה הישראלית והאמריקנית, עד כה, נהגה בצורה ליברלית. החופש לפרסם בגוגל נתפס כחלק מזכותו של האזרח הקטן להתפרנס ולהתפרסם, והוא נגזר בין השאר גם מחירויות קלאסיות כגון חופש הביטוי. ממש כפי שראוי לקדם ולהלל את זכותו של האזרח לחפש מידע (הזכות למידע וחופש החיפוש), כך ראוי לסייע ולהקל על זכותו של האזרח לפרסם את מוצריו ושירותיו ("חופש הפרסום").

בפרשת מתאים לי נגד קרייזי ליין, שהפכה לקלאסיקה ישראלית, נדחה הנסיון להפוך את הסימן המסחרי ל"קדוש": כל עוד הפרסומת אינה מטעה את הצרכן, אפשר לקנות סימן מסחרי כדי לפרסם מוצר מתחרה. בשתי פרשות נוספות, כגון זו של ד"ר דב קליין ו"בדק בית", נעשו דברים מוזרים: ד"ר קליין בחר לתבוע דווקא את גוגל למרות שאין לו סימן מסחרי רשום, ואילו "בדק בית" טענו שיש להם סימן מסחרי במילה הזאת, למרות שהמצב המשפטי היה שונה.

בפרשת חנה קורן נגד גוגל נגמר הסיפור בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט - ובלי פסיקה שתפגע בגוגל. בפרשת משרדיה נגד אופיס דיפו נעשתה לדעתי טעות טכנית בקמפיין שגרמה להטעיית צרכנים (לכאורה, יש לסייג) לגבי זהות המפרסם; התיק הזה, ככל הידוע, עדיין תלוי ועומד.


אסור לפגוע במנועי חיפוש ובחופש החיפוש

לכל הפרשות הללו היה הגיון משותף: מנועי חיפוש הם כלי חשוב מדי, מכדי שיהיה אפשר לפגוע בו באמצעות תביעות קטנוניות של סוחרים בעלי אינטרסים צרים, או אנשים פרטיים בעלי חששות מופרכים. אפילו אם מישהו קונה מילת חיפוש שהיא סימן מסחרי או שם פרטי של אדם פרטי, זה בסדר כל עוד הציבור הרחב לא נפגע. יש גבול לזכויות של הפרט ולזכויות של תאגידים. בית המשפט ניסה להפיץ את המסר החינוכי הבא: תפסיקו להילחם נגד מנועי חיפוש, כי כולנו צריכים אותם פתוחים, חופשיים ופשוטים לשימוש.

גם כאשר האזרח הקטן רוצה להשתמש בגוגל כדי לקנות מילת מפתח שהיא למעשה סימן מסחרי, בתי המשפט נהגו בצורה ליברלית ולא אסרו עליו לעשות זאת. אם יש לך משהו לפרסם על "סוני", גוגל ישראל יאפשר לך להשתמש במילה הזאת, למרות שהיא סימן מסחרי רשום, לכאורה. כל איסור גורף על פרסום במנועי חיפוש בגלל טענה מונופוליסטית כגון בעלות על סימני מסחר, נתפס כ"אפקט מצנן" על חופש המידע באינטרנט.


אסור להטעות או לבלבל את הצרכנים
אם קופ"ח כללית או רשת פרופורציה היו מטעים את הגולשים לחשוב שהפרסומות שלהן עוסקות בד"ר מוסקונה, אז היה לו קייס ברור. לכולנו ברור שיש למנוע הטעיית צרכנים המונית, בעיקר באמצעות מנועי חיפוש הנתפסים בתור כלי חשוב להשגת מידע חדשותי, פוליטי, רפואי, כלכלי וכו'. כבר נקבע בפסיקה עדכנית כי ברגע שאדם משתמש במנוע חיפוש בתור כלי להטעות צרכנים באשר למקור המוצר או השירות - יש כאן בעיה שגוררת התערבות.

קופ"ח כללית, למשל, יכולה לקנות את המילה "פרופורציה" ולפרסם בה את עצמה. אך אם תכתוב במודעה שלה טקסט שייצור את הרושם כאילו היא-היא רשת פרופורציה האמיתית, כדי למשוך אליה גולשים תמימים - היא תשלם, ובגדול. קופ"ח כללית לא עשתה זאת לגבי ד"ר מוסקונה. ההיפך הוא הנכון: דווקא מפרסם אחר באותו עמוד, מאתר אחר, עלול לבלבל את הגולשים ולגרום להם לחשוב שמדובר באתר הרשמי של ד"ר מוסקונה עצמו.


שימו לב לצילום המסך שלעיל: האתר plastelika.co.il עלול בהחלט ליצור את הרושם כאילו מדובר באתר הרשמי של הד"ר עצמו. איזכור שמו של ד"ר מוסקונה בכותרת ובתיאור המודעה עשויים בהחלט לתרום לבלבול צרכני. קשה לומר שהבלבול הזה מצדיק תביעה גדולה ופיצוי גדול. אפשר גם לומר שהפרסום שלעיל אינו מטעה ממש: אחרי הכל, הוא מוביל את הגולש למידע על הד"ר ומספק גם קישור לאתר הרשמי שלו. שופט ליברלי היה פוסק שאפילו הפרסום המבלבל ביותר ב"גוגל" כרגע סביב הביטוי "רוני מוסקונה", אינו גורם נזק של ממש, ואינו מצדיק מתן פיצוי כספי.

שתי הנתבעות הגדולות, פרופורציה וכללית אסתטיקה, ככל הנראה נבהלו קצת מן התביעה של ד"ר מוסקונה. הן הפסיקו להשתמש במילה "רוני מוסקונה" עצמה. אבל כללית אסתטיקה, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, ממשיכה לפרסם סביב הביטוי "ד"ר מוסקונה", בלי "רוני". על הרכבת הזאת קפצו מפרסמים נוספים, כולל אתר דיאטות (mishkal.com) ואפילו אתר סרטים (moviestars.co.il), שאולי מנסה לתפוס חיפושים על השחקן אריה מוסקונה. כל המפרסמים עושים את מה שגוגל מאפשר להם לעשות, והציבור לא מתלונן.


מי יכול לעשות סדר באינטרנט
הסכנה בתביעות כאלו - מוחשית: מספיק שופט קשוח אחד, שחושב שהוא עושה "סדר באינטרנט", כדי ליצור בלבול גדול בכל תעשיית הפרסום והשיווק באינטרנט. התעשייה הזאת משרתת הרבה מאוד עסקים קטנים ובינוניים, שאינם מסוגלים לפרסם בטלוויזיה וברדיו. אלו אנשים כמוני וכמוך, והם חיים משוליים צרים. מבחינתם, כל הגבלה משפטית על הפרסום שלהם ב"גוגל" הופכת את כל הסיפור ליקר ומסוכן. אם כל בעל עסק יצטרך לשכור עו"ד לפני שהוא קונה שם של מישהו, הוא פשוט לא יפרסם, וכולם יפסידו מכך.

אני סבור כי הזכות לפרטיות של ד"ר רוני מוסקונה אינה חשובה כמו הזכות של קהל מפרסמי גוגל לקנות את שמו של הד"ר כדי להציג מידע משווה, מידע מתחרה ואפילו מידע ביקורתי על אותו מומחה. אפילו החוק להגנת הפרטיות מדגיש ואומר כי "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש". ואכן, הקישורים הממומנים המופיעים לצד תוצאות החיפוש על שמו של רוני מוסקונה הינם "פגיעה שאין בה ממש". הסיבה המרכזית לכך היא, ששמו של ד"ר מוסקונה כלל לא מופיע בגוף המודעה של כללית אסתטיקה ורשת פרופורציה.

כפי שכתב עו"ד רועי אזרד בתגובה לפוסט זה, קיים עניין ציבורי רב בעידוד תחרות בריאה בין נותני שירותים, על גבי בימת הפרסום של גוגל ומנועי חיפוש אחרים. הפגיעה בתחרות זו פוגעת גם בצרכנים, הנחשפים למספר נמוך יותר של הצעות, מבצעים וחלופות. אם אדם יטען לפגיעה בפרטיותו כדי לדכא תחרות חופשית, הרי שבית המשפט ייתן ידו למצב שבו הצרכנים ייפגעו בגלל עניין של מה בכך.

חופש העיסוק זכה בישראל לעיגון מיוחד: חוק-יסוד. אם בית משפט בישראל ירצה לפגוע בחופש העיסוק של חברה מסחרית המספקת שירותי חיפוש באינטרנט (כגון גוגל ישראל), צריכה להיות לכך סיבה טובה מאוד. פסיקה שתגביל את יכולתה של גוגל למכור מילות מפתח למפרסמים פוגעת בצורה ברורה בחופש העיסוק של גוגל, המעוגן כחוק-יסוד, ולא סתם. גם לכך צריך לשים לב.

כמו כן, אני סבור כי לא נפגע קניינו של הד"ר מוסקונה בשום צורה כתוצאה מפרסום שאינו מטעה בכל מנועי החיפוש. בכתב התביעה אין אף נסיון להוכיח טענה זו, או לספק ראיות משכנעות לכך. לטעמי, שמו הטוב של ד"ר מוסקונה לא נפגע כלל כתוצאה מן הפרסום השמרני והזהיר של רשת פרופורציה ושל קופ"ח כללית. להיפך: דווקא העובדה שרשתות ארציות גדולות בחרו להתייחס אל ד"ר מוסקונה בתור מתחרה לגיטימי, מעידה על יוקרתו בצורה ברורה.

גם השימוש בעילת "עשיית עושר ולא במשפט" אינו רלוונטי לתביעה, כי לפי אותו הגיון מעוות צריך לתבוע את "ידיעות אחרונות" או כל עיתון אחר, בכל פעם שהוא עושה שימוש בשמם של מפורסמי המדינה כדי למכור פרסומות לצד כתבות עיתונאיות. "ידיעות" אינו מתעשר מאולמרט כאשר הוא מוכר פרסומת לסלקום על יד כתבה פוליטית, בדיוק כשם ש"גוגל" אינו מתעשר מד"ר מוסקונה כאשר הוא מוכר את השם שלו למפרסמים, וכדי להציג תוצאות חיפוש טבעיות מאתרים מתחרים (פורומים, בלוגים, עיתונים).

אנחנו לא רוצים להגיע ליום שבו אדם שמוכר חולצות של מדונה, ומפרסם את הסחורה שלו בגוגל דרך השם שלה, יקבל תביעה מן הזמרת בגלל שהיא לא רוצה שיפגעו לה ב"פרטיות" (פרטיות שממש אין לה). כאשר מדובר בכירורג פלסטי בעל מוניטין, אין זה מתאים להשתמש במונח כמו "פרטיות" כדי לתבוע מתחרים ישירים ולהוציא מהם כסף בתואנה שכמה קישורים ממומנים פוגעים בו. לא זו הדרך למשוך לקוחות חדשים, ובוודאי לא הדרך כדי לקדם את אתר האינטרנט שלך בתוצאות החיפוש. ואם היה ד"ר מוסקונה יצור אלמוני, או אדם פרטי מן היישוב, הרי אף אחד לא היה חושב על קניית שמו למטרות מסחריות, בכל מקרה.

יום יבוא וד"ר מוסקונה ירצה לקנות את מילות החיפוש של מתחריו, כדי למצוא לעצמו לקוחות חדשים. רק אז הוא יגלה שהוא חסם לעצמו את כלי הפרסום האפקטיבי ביותר, במו ידיו. חבל שהוא יחסום לאנשים נוספים את אותו הכלי, רק בגלל ראיה צרת-אופקים של תפקיד מנועי החיפוש בחברה המודרנית, ובגלל הזנחת חופש החיפוש.

ועד שיגיע התיק לבית משפט, היחידים המתעשרים מכל הסיפור הם חבורה זעירה של עורכי דין.

עדכון - נובמבר 2012: תביעתו של רוני מוסקונה נדחתה.

* * * *

תביעה אזרחית 51739/08 בבית משפט השלום תל אביב
תאריך פתיחה: 13/11/08 בסדר דין רגיל
ד"ר רוני מוסקונה נגד פרופורציה פי. אם. סי. מראשל"צ ונגד קופ"ח כללית (כללית אסתטיקה) מתל אביב
כתב התביעה הוגש ע"י עו"ד טל יצחק רון ועו"ד רונן שיין, ממשרד רון, דריהם ושות', עורכי דין
כתבי הגנה הוגשו על ידי הנתבעות בתיק.
הערות: כותב בלוג זה הוא משפטן שאינו עו"ד. הבלוג אינו מייצג את החברה בה הוא מועסק. הבלוג מייצג דעה אישית ואינו מתיימר לנבא את סיכויי התביעה או לדווח על דיוני המשפט. עורך הבלוג אינו מתחייב לסקר את כתב ההגנה או את מהלך המשפט, סופו, תוצאותיו או את פסק דינו.
כאמור לעיל, תביעתו של רוני מוסקונה נדחתה על ידי בית המשפט בספט' 2012.

20.11.2008

כל התמונות של לייף יושבות עכשיו אצל גוגל

התראיינתי היום לתוכנית הטלוויזיה "על הבוקר", מגזין הבוקר של ערוץ 10 בנושא העסקה של גוגל עם בעלי מגזין "לייף" (Life). המגזין האמריקני יצא לאור מאז 1883 עד שדעך בהדרגה ויצא מהדפוס במהלך שנת 2007. לייף החל את דרכו בתור מגזין הומוריסטי, עד שב-1936 הפך לשבועון עם דגש חזק על פוטו-ג'ורנליזם איכותי. בשנות ה-70 הפך לירחון ונותר כזה עד 2000. הוא הושבת זמנית וחזר ב-2004 כמוסף עד שנסגר סופית שלוש שנים אחר כך.



ארכיון התמונות הענקי של המגזין המכובד, שמכיל בערך 10 מליון צילומים, למעשה נותר ללא שימוש. כל זאת עד שהבעלים של "לייף", תאגיד "טיים" (Time), החליט לשתף פעולה עם גוגל ולהעלות אותו בהדרגה לרשת, זמין לסריקה וחיפוש ללא הגבלה.

נכון לעכשיו רק כ-20% מן המאגר של "לייף" נמצא בגוגל. בגוגל מבטיחים שתוך מספר חודשים הם יסרקו את 8 המליון הנותרים. הבעלות על התמונות נותרת בידי "טיים", כולל זכויות היוצרים. גוגל אינה הבעלים של התמונות, אבל היא תרוויח מן העובדה שהרבה תלמידים, אקדמאים ופנסיונרים יטחנו את המאגר לשימוש האישי שלהם. מבחינה תדמיתית, המהלך עם "לייף" יוצר את הרושם שלגוגל איכפת משימור התרבות האמריקנית, ההיסטוריה האמריקנית והעיתונות האמריקנית.





מבחינת המשתמשים הישראלים, המאגר יעיל כיוון שהוא מכיל תמונות נדירות מן האוסף של הצלם הוגו יאגר, שהתמקד בגרמניה הנאצית של 1937-1944. כמו כן מכיל המאגר מבחר גדול של תמונות מישראל, ממשה דיין דרך תל אביב הקטנה ועד משפט אייכמן. רוב התמונות בשחור-לבן, אבל יש גם לא מעט תמונות בצבע. בניגוד לארכיון אחר של לייף בשיתוף פעולה עם "גטי", אין כיתובי בעלות בגוף התמונות.

הנתון המפתיע ביותר בכל הסיפור הוא העובדה שרק 3% מן המאגר פורסם באופן פומבי עד היום. במילים אחרות, "לייף" החזיק בארכיונים המאובקים שלו מליוני תמונות שאף אחד לא ראה מעולם. 97% מן החומר שצולם נותר מוסתר. רוב הגולשים יתעניינו במבט חוזר על אותם 3% של תמונות "אייקוניות", כאלו שהפכו לחלק מן התרבות האמריקנית; עם זאת, אולי מעניין יותר, וגם מועיל יותר, לגלות את החומר שלא פורסם.


צפוי מבול של תביעות
במהלך השידור של ערוץ 10 הופיעו על המסך מספר תמונות מתוך המאגר. לא בטוח שלערוץ 10 יש את הזכויות על התמונות האלה, למרות שמדובר ב"טיפול/שימוש הוגן" (Fair Use) למטרות סיקור וביקורת. נראה שרבים מן המשתמשים במאגר החדש של לייף בגוגל יטעו לחשוב שהמאגר חופשי לשימוש. זה לא המצב. כל התמונות מוגנות לגמרי, ואסור להעתיקן - אלא אם כן מדובר בתלמיד שעושה מצגת, סטודנט שמכין עבודה או חוקר שזקוק לחומר מצולם בשביל עבודה שאין לה כוונות מסחריות.

מה שעלול לקרות עכשיו שאנשי "טיים" יתחילו לרדוף אחרי מאות ואלפי בעלי אתרים שיפרסמו תמונות מן המאגר למטרות רווח, או סתם בשביל רייטינג זול. ברשת יש בעיה קשה של הבחנה בין מותר ואסור, במיוחד בתחום התמונות. לא שזו הבעיה של גוגל - זו למעשה הבעיה של "טיים". החוק מנסה למנוע מצב שבו מישהו יעתיק את כל המאגר לאתר שלו, ויתחיל לעשות כסף מכניסות של גולשים. אפילו גוגל לא הכניסה פרסומות לדפי התמונות.

החוק האמריקני עבר הקשחה הדרגתית בנושא תקופת ההגנה על זכויות היוצרים, והוא עדיין מסובך מדי בשביל רוב הציבור. תמונות שפורסמו לפני 1923, למשל, אינן מוגנות. תמונות שנוצרו לפני 1978 אך לא פורסמו עד לאחרונה, מקבלות הגנה עד 2047 לפחות. תמונות שפורסמו אחרי 1978 מקבלות הגנה ארוכה, כ-70 שנה אחרי מות היוצר (הצלם, במקרה הזה). תמונה מגרמניה הנאצית שצולמה ב-1941 יכולה לזכות בהגנת זכויות יוצרים של כ-130 שנה, זאת למרות שמדובר במונחי אינטרנט מדובר על דורות רבים.

גוגל כבר סבל קשות ממאבקים משפטיים סביב פרויקט הספרים שלו (Google Book Search), שעדיין לא נפתר סופית למרות כמה הסכמים חתומים עם ארגוני מו"לים בארה"ב. הרבה מחברים וסופרים עדיין לא מבינים איך הם מרוויחים מהיוזמה של גוגל. חלקם שמחים שהחומר שלהם נגיש, וחלקם חוששים שהמכירות שלהם ייפגעו. לגוגל יש אינטרס לסרוק את כל הספרים בעולם באופן בלעדי, אבל לאנשים שכתבו את כל הספרים האלה יש אינטרסים אחרים, וגם זכויות קניין רוחני מבוצרות-היטב.

כך שאם מישהו באמת מעוניין לממש את חזון גוגל (שלא לומר גרנדיוזי), "לארגן את המידע בעולם, ולהפוך אותו לנגיש ושימושי", הוא צריך לטפל קודם כל בחוק זכויות היוצרים האמריקני, תוצר של התעללות מתמשכת בידי תאגידים תאבי-בצע כמו "דיסני" ושאר אולפני הוליווד.

אם גוגל יצבור מספיק כוח בקונגרס ובסנאט של עידן אובמה, אולי יהיה אפשר להגמיש את החוק, לקצר באופן משמעותי את תקופת ההגנה, ולהתאים אותו לעידן האינטרנט, לפי רוח ה"קריאייטיב קומונס". בינתיים זה לא קורה, אבל האינטרנט יצר תופעה חדשה: לכל אדם יש מצלמה בסמארטפון והוא הופך למתעד העצמאי של חייו. העיתונים הגדולים איבדו את ההגמוניה.


16.11.2008

גוגל היא המיקרוסופט של החיפוש

מצא את ההבדלים, אם ישנם, בין שני התרשימים שאותם הכנתי היום, לפי מידע עדכני (אוקטובר 2008):




כל מילה מיותרת. ועדיין:

1) אם מיקרוסופט היתה יכולה, היא היתה קונה את מוזילה (אבל היא לא, כי מוזילה היא ארגון ללא כוונת רווח, ולא תאגיד שעליו אפשר להשתלט בצורה עוינת, או לקנות אותו)

2) אם גוגל היתה יכולה, היא היתה קונה את יאהו (אבל היא לא, כי משרד המשפטים לא מסכים)

3) גוגל מונופול? גוגל אמנם לא "נועלת" את ציבור המשתמשים, אבל היא בהחלט "נועלת" את ציבור המפרסמים (הלקוחות האמיתיים של גוגל). אף מפרסם לא יכול להרשות לעצמו לוותר על גוגל, אם הוא רוצה לפרסם במנועי חיפוש. כאן קבור הכלב: אם ציבור הגולשים מתייחס לגוגל כאל מלך החיפוש, לציבור המפרסמים אין ברירה אלא לקנות בגוגל את הפרסום שלהם.

4) המונופול של מיקרוסופט בשוק הדפדפנים הוא מתוחכם: רוב הגולשים אינם יודעים שהם יכולים להשתמש בדפדפן אחר, טוב יותר. הם פשוט משתמשים במה שיש להם במחשב. מבחינה זאת, יש כאן מצב של כשל שוק: הלקוח לא יודע שקיימת חלופה, ולכן הוא "נעול" בלי לדעת על כך.

4) שימו לב לחלק הכחול של תרשימי העוגה, למעלה: פקמן תמיד רוצה לאכול עוד ועוד; התיאבון שלו הוא אינסופי. זה לא נעים להיות רוח רפאים, אבל מישהו צריך לעצור את הבולמיה המטורפת שלו.



9.11.2008

זהירות: מנסים לגנוב לכם את חשבון ה-adwords


האם הכתובת הבאה נראית לכם לגיטימית?


http://adwords.google.com.sys79.ru

רבים מלקוחותיה הנאמנים ביותר של גוגל, המשקיעים עשרות אלפי שקלים בפרסום בגוגל, נפלו בפח בגלל שלא קראו את הכתובת הזאת עד הסוף. הדומיין נראה טוב בהתחלה (adwords.google.com), אבל הסיומת שלו מצביע על זהותו האמיתית: sys79.ru. זוהי סיומת רוסית, לא אמריקנית.

נסיון הונאה נוסף מסוג "פישינג" ("דיוג", או באנגלית - Phishing) מתרוצץ בימים אלו ממש ברשת ומפיל מפרסמים רבים של גוגל מכל העולם, בכל שפה ובכל מקום. כך נראית אחת הגרסאות של המייל המסוכן, שהצליח לגרום לאנשים למסור לנוכלים את שם המשתמש והסיסמה שלהם ב"גוגל", וכך לאבד שליטה על פרטיהם ולהפסיד כסף וזמן:


הונאת מפרסמי גוגל
צילום מסך של מייל הונאה שנשלח ב-5 נובמבר 2008
והגיע למשרד שבו עובד עורך בלוג זה

זוהי כמובן לא הפעם הראשונה שמפרסמי גוגל הופכים יעד מועדף למומחי הונאה באינטרנט. גל נסיונות הדיוג הקודם הביא למצב שב"גוגל" נאלצו להוציא באפריל 2008 הודעת הבהרה רשמית בנושא. בפעם הקודמת, סיומת הדומיין היתה סינית. הפעם היא היתה רוסית.


חמשת הדיברות של התחמקות מפני נסיונות הונאה מסוג "פישינג" נותרו בעינם:


1) אל תענו למיילים המבקשים מכם מידע אישי רגיש, כגון שמות משתמש, סיסמאות וכד'

2) אל תקליקו על לינקים שמגיעים מתוך מיילים, במיוחד לינקים שמפנים אתכם לעמודי כניסה לחשבון

3) אם הגעתם לאתר המבקש מכם שם משתמש וסיסמה, בדקו היטב בשורת הכתובת (address bar) אם הדומיין מוכר לכם מתחילתו ועד סופו

4) הגיעו לדפי כניסה לחשבון רק דרך "מועדפים" / "פייבוריטס" / "בוקמארקס" / "סימניות" בדפדפן בלבד

5) השתמשו בדפדפנים חדשים (אקספלורר שבע, מוזילה שלוש) המצויידים במסנני פישינג מעודכנים

הבעיה היא שהקורבנות הנפוצים ביותר הם דווקא אלה שלא קוראים באופן קבוע את הבלוג הרשמי של גוגל, ובוודאי לא חושבים הרבה לפני שהם מקליקים על לינק שנראה להם מוכר, למרות שבפועל הוא מגיע לאתר רוסי מפוקפק. חבל שבגוגל עדיין לא מצאו את הפתרון הטכנולוגי שיוכל למנוע מקרים כאלה בעתיד.

6.11.2008

ביטול הסכם גוגל-יאהו - מה הם אומרים באמת

מה עומד מאחורי ההכרזות היפות של אנשי גוגל, יאהו ומיקרוסופט לאחר פיצוץ הסכם שיתוף הפעולה בין גוגל ויאהו, בעקבות הודעת משרד המשפטים האמריקני שלא יאשר את ההסכם (נוב' 2008)

2.11.2008

גוגל עדיין לא תמיד מבין מסמכים סרוקים


תחת הכותרת "תמונה של אלף מילים?" בבלוג הרשמי של גוגל, הכריז בשבוע שעבר אווין ליווי, מנהל מוצר בחברה, על בשורה למחפשים: גוגל יכול מעתה לקרוא מסמכים סרוקים בפורמט PDF. עד עתה ידע גוגל להמיר PDF לטקסט רגיל, רק בתנאי שהמסמך המקורי היה דיגיטלי, כמו למשל מסמך וורד או מצגת פאואר-פוינט. עכשיו, לכאורה, גוגל פחות מוגבל.

החידוש: גוגל משתמש בתוכנת OCR (זיהוי אותיות אופטי) יעילה ומהירה במיוחד כדי להבין את ה"תמונה" ולהפוך אותה לטקסט רגיל.

על הנייר זה נשמע נהדר, ובגוגל מציגים מספר מצומצם של דוגמאות, בהן זה עבד יפה. בפועל, לגוגל יש עוד הרבה מאוד עבודה עד שיוכל להכריז "בוצע!" בתחום סריקת המסמכים.

קחו, לדוגמה, את החיפוש המתבקש כדי לבדוק את יעילות התוכנה של גוגל: הביטוי "כתבה סרוקה" באנגלית, תוך הגבלת התוצאות לפורמט PDF בלבד. מניתוח התוצאות עולה כי גוגל עדיין רחוק מלהבין מה קורה בכל מסמך, והוא מחמיץ חלקים נרחבים מתוכו. במצבים מסוימים, גוגל אפילו לא יכול להבין מילים בשלמותן, ונאלץ לקטוע אותן באמצע.

וזה עוד החצי המלא של הכוס: כאשר מסמכים צבעוניים נסרקים באיכות בינונית, גוגל מוותר על המאמץ ונכנע לגמרי. כך אפשר לראות בתוצאות החיפוש שלעיל דוגמאות שבהן מסמך שלם הוחמץ לגמרי. זה לא שגוגל ניסה לסרוק את המסמך אבל הוציא מתוכו מילים ספורות - הוא פשוט ויתר על הפרויקט לחלוטין.

יש גם דוגמה ישראלית קלאסית, שבה כתבה סרוקה מ"ידיעות אחרונות" נותרה בלתי-נגישה לחלוטין עבור גוגל המשודרג. יש עוד המון דוגמאות כאלה ברשת הישראלית, בעברית ובאנגלית.

אלו המקרים שבהם גוגל מתקשה לקרוא מסמכים סרוקים:
1) גופן בלתי-שגרתי
2) קונטרסט נמוך בין הטקסט ובין הרקע שלו
3) מסמך בעל צבעים רבים
4) מסמך שבו צבע הרקע אינו לבן, ושבו הגופן אינו שחור
5) טקסט שאינו אופקי (כתבה שנסרקה בזווית 90 מעלות / פורמט לנדסקייפ)
6) טקסט ברזולוציה נמוכה
7) מסמך בעל מספר עמודים גבוה מן הממוצע

יפה שמהנדסי גוגל ממשיכים להשתמש בטכנולוגיות חדשות כדי להרחיב את האינדקס של גוגל. המשקיעים של גוגל בוודאי מצפים מגוגל להשקיע משאבים רציניים בעיבוד מסמכים לפורמט נגיש יותר. אחרי הכל, מדובר ביתרון תחרותי מובהק.

המאמץ האחרון, לפחות ברמה העקרונית, גם תואם לחלוטין את החזון המוצהר של גוגל (להפוך את המידע בעולם לנגיש ושימושי), אבל כאשר תוצאות הטכנולוגיה מחמיצות כל כך הרבה מידע, כדאי לאנשי גוגל להוסיף כמה הסתייגויות בסגנון "הסיפור נמצא בחיתוליו" לצד ההכרזות החגיגיות בסגנון "יוריקה!".

אז האם תמונה שווה אלף מילים? כן, בתנאי שגוגל יודע להבין מה כתוב בה. אם תמונה שבה יש אלף מילים, נסרקת באופן חלקי כך שרק 400 מילים מתוכה נגישות לחיפוש, או שמסמך בעל מאפיינים מיוחדים אינו נסרק כלל - אפשר לומר שאנחנו עדיין רחוקים מן האוטופיה הדיגיטלית שגוגל מציג בפני המשתמשים המושבעים שלו, המשקיעים הכבדים, בעלי המניות והעיתונאים המסקרים את הארגון השאפתני הזה.


15.10.2008

יאהו אנליטיקס ייכנס לשוק ב-2009


באיחור של שלוש שנים, נראה שחברת יאהו (yahoo) תוכל סוף-סוף להתחרות באחד התחומים החשובים ביותר בתעשיית הפרסום ומנועי החיפוש - תוכנת אנליטיקה חינמית לאתרים מכל הסוגים: יאהו אנליטיקס.

יאהו תציע ב-2009 את התוכנה לציבור הרחב, אך בינתיים היא מוצעת אך ורק לשותפים ולקוחות מיוחדים, כגון מנהלי חנויות, מפתחים או מפרסמים מסוג מסוים.

יאהו רכשה באפריל השנה את חברת אינדקסטולס (IndexTools) ונדרשו לה בדיוק חמישה חודשים כדי לבצע את כל השינויים וההתאמות הנדרשים כדי להציע את התוכנה ללקוחותיה המרכזיים.

היתרון המרכזי של יאהו אנליטיקס על פני המתחרה המרכזי שלה (גוגל אנליטיקס) היא מהירות תגובה. המערכת של יאהו מסוגלת לתת נתונים בזמן-אמת, ובכך להתגבר על בעיית פערי הזמן (latency) שמקשה על חלק מן המשתמשים של גוגל אנליטיקס.

ואם במהירות תגובה עסקינן, הרי שגוגל בוודאי לא יישבו בשקט על זרי הדפנה ויחכו שיאהו ינצלו את היתרון התחרותי שלהם בתחילת 2009, כאשר תושק המערכת לכל בעלי חשבון יאהו. אמנם גוגל אנליטיקס מבוסס על איסוף נתונים בשיטה מסוימת, שאכן מגבילה את מהירותה, אך לא מן הנמנע שגוגל ישפרו את ביצועי המערכת כדי להתמודד עם יאהו ולנצח.

נכון לעכשיו, היתרונות של גוגל אנליטיקס רבים וטובים: א) קיים בשוק מאז 2005; ב) זמין לכל משתמשי העולם בזמן שאנשי יאהו עדיין מריצים גרסה מוגבלת למעגל קטן של משתמשים; ג) פשוט לשימוש וקל להטמעה; ד) משווק בין השאר גם דרך מערכת adwords הפופולרית; ה) המידע על גוגל אנליטיקס מועבר ברובו ע"י שיווק מפה לפה (womm), ועל ידי כך מושגת תפוצה ויראלית מהירה ביותר. ליאהו צפוי קרב קשה במאבק על הבאזז.

ההשקה הפומבית של יאהו אנליטיקס לכלל משתמשי יאהו במהלך 2009 צפויה לחזק באופן משמעותי את התחרות בתחום האנליטיקה. מיקרוסופט כבר לא תוכל להמשיך ולהישאר בחוץ כאשר שני ענקי החיפוש מסתערים על הנכס החשוב ביותר ברשת: מידע מדויק על התנהגות גולשים באתרים. זה אומר שמיקרוסופט אולי תואיל בטובה להוציא את המוצר שלה ("מיקרוסופט אדסנטר אנליטיקס") ממצב "בטא", הסגור לרשימת מוזמנים מצומצמת, למצב "פומבי", או שתאבד לגמרי את כל השוק הזה.

באותו נושא: גוגל אנליטיקס - תשובות לשאלות נפוצות



28.9.2008

גוגל תרגום: גם עברית, גם אתרים, מהפיכה לישראלים

שירות "גוגל תרגומים", או בשמו המקורי - גוגל טרנסלייט (Google Translate) הוסיף עברית לרשימת השפות שאותן הוא מסוגל לתרגם. בשביל הישראלים זוהי מהפיכה של ממש - הכלי מאפשר לתרגם כל דף ברשת לעברית - כולל שפות חשובות לנו כמו ערבית, אנגלית, צרפתית, אנגלית, סינית, רוסית, ספרדית ועוד.

סוף סוף ניתן לגלוש באתרים זרים ולהבין, פחות או יותר, מה כתוב שם. נכון, התרגום רחוק מלהיות מושלם - אבל זהו כלי חיוני לישראלים שאינם שולטים כלל בשפות זרות (כל מה שאינו אנגלית, למען האמת).

פיצ'ר נוסף ושימושי ביותר הוא הקראה בקול רם ("הקשב") של כל מילה או משפט, במגוון שפות. הקלידו מילים בכל שפה וחפשו את אייקון הרמקול בפינת בחלון התרגום, שיאפשר לכם להבין איך לבטא את המילה בקול רם. לכל שפה יש קריין או קריינית עם מבטא אחר, וכך ניתן גם להבין טוב יותר את השפה המדוברת.


נכון לאמצע 2012, השירות מקבל 200 מליון משתמשים פעילים בחודש. כ-92% מהתנועה מגיעה מחוץ לארה"ב. "אנחנו רוצים לשבור את מחסום השפה כאשר הוא מכשיל אנשים", כתב פרנץ אוץ', מדען מחקר מטעם גוגל, בפוסט חגיגי על בבלוג של גוגל ב-26/4/12.


במילים פשוטות: גוגל היה הראשון שנתן לנו את האפשרות לתרגם את האינטרנט לעברית. המעבר מדף לדף נעשה בצורה חלקה, וניתן להשתמש בגוגל טרנסלייט בעברית בתור "תת-דפדפן" שלמעשה מתרגם כל דף ברשת לעברית בזמן-אמת. כך ניתן להבין מה כתוב באתרים שעד היום הישראלים נמנעו מלהיכנס אליהם בגלל ידע מוגבל (או בלתי-קיים) של השפה. כאמור, התרגום רעוע - אבל זה הרבה יותר טוב מכלום.

ממשק התרגום של "גוגל תרגום" זכה לגרסה עברית מלאה (בכתובת http://translate.google.co.il). בין היישומים החדשים ניתן למצוא את "חיפוש מתורגם", כלי מהפכני שמאפשר לחפש בשפה אחת ולקבל תוצאות מתורגמות משפה שנייה. לדוגמה: אני מחפש "חופש החיפוש" בעברית, ומקבל תוצאות חיפוש על "Freedom Search", כאשר התוצאות מוצגות בעברית (מצד ימין של הדף) וגם באנגלית (בצד השמאלי של הדף).

ביולי 2009 הוסיפה גם מיקרוסופט את השפה העברית לרשימת השפות הניתנות לתרגום בכלי "בינג טרנסלייטור", תחת המותג החדש שלה, Bing. התרגום של בינג בשפה העברית מתאפשר ללפחות 13 שפות נוספות. כלי התרגום של בינג תומך בתרגום דפי-אינטרנט שלמים, אך מנגנון הצפייה שלו מעט מסורבל בהשוואה לזה של גוגל.


בעלי אתרים יכולים להטמיע באתר שלהם כלי תרגום מיידי, כך שקורא לועזי יוכל לתרגם כל עמוד באתר, במהירות ובקלות - ובלי לגשת לאתר התרגום של גוגל.

מי שלא רוצה שהאתר שלו לא יתורגם ע"י גוגל טרנסלייט, צריך להשתיל בראש הקוד את השורה הבאה:

או בניסוח מעט שונה:

 

הוספת עברית לרשימת השפות הזמינות לתרגום על ידי "גוגל טרנסלייט" תאפשר גם לגולשים בחו"ל להבין מה קורה ברשת הישראלית. אם עד היום לא הצליחו גולשים בינלאומיים רבים להבין את התוכן העברי ברשת -- ולכן גם התעלמו מקיומנו באופן כללי -- מעתה הם יוכלו להבין כמעט כל עמוד מקוון, וליצור קשר איתנו הישראלים כדי לדון בעסקים, תקשורת, ספורט ועוד.


בתמונה: תרגום הפוסט הזה לאנגלית דרך גוגל טרנסלייט

מי שישתמש בחוכמה ב"גוגל תרגום" יוכל להפיק ממנו תועלת עצומה. מנהלים יוכלו להבין מה כתוב באתרי חדשות סיניים ולהתמודד עם אתרים סיניים מהתחלה ועד הסוף. מי שירצה ללמוד שפות אירופאיות יוכל לעשות זאת יותר טוב כאשר הוא גולש באתרים גרמניים, צרפתיים, איטלקיים או ספרדיים - ויוכל "לעמוד" על כל שורה מתורגמת כדי לראות (בעזרת גוגל) מה נכתב שם במקור.

"גוגל טרנסלייט" טומן בחובו פוטנציאל אדיר בפתרון בעיית השפות ברשת לישראלים. תרגום מהיר וחכם של דפים מכל שפה לכל שפה יאפשר לגולשים להתגבר על מחסומים של חינוך, לאום והרגלים. כאמור, גם למיקרוסופט יש כלי תרגום שעובד לא רע, אבל עברית התווספה אליו רק ביולי 2009.

כאשר שפה איזוטרית כמו עברית זוכה להיכנס אל רשימת השפות הראויות לתרגום ע"י גוגל, מתאפשר כאן למעשה דיאלוג מלא בין האינטרנט העברי והבינלאומי. הישראלים יוכלו להבין את העולם טוב יותר, והעולם יוכל להבין את הישראלים טוב יותר. זוהי מהפיכה של ממש, שחורגת מגבול האינטרנט ויש לה השלכות פוליטיות ותרבותיות.


איך זה עובד?
גוגל פיתחה מערכת תרגום ייחודית, המבוססת על מודל תרגום סטטיסטי. המערכת לוקחת טקסטים דו-לשוניים שכבר תורגמו, לומדת אותם ומפתחת שיטות לתרגום אוטומטי של מילים נוספות. ככל שלמערכת "גוגל טרנסלייט" יש יותר תרגומים ביותר שפות, כך היא תעשה פחות טעויות. צריך לזכור: לא מדובר במילון רגיל, אלא בגישה שונה לגמרי לנושא חקר התרגום והשפה.

מבקרי התרגומים של גוגל (ותוכנות תרגום אחרות כגון באבלפיש של יאהו) תמיד יגידו שהתרגום אינו מוצלח, ולעתים אפילו מגוחך. לעתים קשה לקרוא את התוכן המתורגם בגלל שמדובר בתוכנה "עיוורת" ולא במתרגם בעל תבונה אנושית; אך שיפורים טכנולוגיים הדרגתיים בתוכנות התרגום הבינלאומיות יפתרו תוך שנים ספורות חלק מן המכשולים הללו, וזה רק עניין של זמן עד שמנועי חיפוש גדולים כמו גוגל יקדישו משאבים רציניים לתרגום הרשת מכל שפה לכל שפה, כחלק מתהליך הסריקה השגרתי.

בביקורה הראשון בישראל (2007), סיפרה מאריסה מאייר (סגנית נשיא לפיתוח מוצרי חיפוש וחווית משתמש ב"גוגל") כיצד גוגל מתכוונת להפוך את תוכנות התרגום שברשותה לחלק אינטגרלי של תוצאות החיפוש. ההגיון של גוגל פשוט: אם גולש בשפה איזוטרית (עברית, לדוגמה) יחפש תוכן שולי בשפה שלו, הוא לא ימצא אותו. התוכן שהוא מבקש קיים באנגלית, אך הגולש אינו רוצה/יכול לקרוא בשפה זאת. אם גוגל יתרגם את התוכן האנגלי עבורו ויציג אותו בתוצאות, הגולש יקבל את מה שחיפש. גוגל ייהנה מיתרון תחרותי אדיר על כל מנועי החיפוש האחרים הפעילים בשוק.

פרויקט יומרני כמו תרגום הרשת כולה מכל שפה לכל שפה ידרוש עשרות אלפי (או מאות אלפי) מחשבים ושרתים בכל מקום בעולם. זהו אתגר מיחשוב רציני ביותר, שגוגל תוכל לעמוד בו. בעידן שבו ניתן להכניס טרה-בייט לתוך קופסה בגודל ספר קטן, אין סיבה שלא נוכל לפרוץ את מחסומי השפה תוך פחות מעשור (לפחות ברשת). אפילו מהירות התרגום עצמה (3-4 שניות, כרגע) יכולה להשתפר פלאים, עם הזמן.

זה אומר שבסופו של חשבון, הרשת תהפוך למשאב הנוח ביותר להבנת העולם - מפני שהיא תאפשר לנו לקרוא בכל שפה, בלי להיעזר במילון או במתווך אחר. חזון הגלובליזציה יעשה צעד אחד קדימה, כאשר ערבים יבינו יהודים, סינים יבינו יפנים, אמריקנים יבינו צרפתים ורוסים יבינו הינדים. תנו לחברות האינטרנט הגדולות עוד עשר שנים, ותראו איך אנחנו מתקדמים לכיוון הזה.


64 השפות הזמינות לתרגום ע"י גוגל, כוללות בין השאר גם:
  • אורדו
  • אוקראינית
  • אזרבייג'נית
  • אידיש (יידיש)
  • איטלקית
  • אינדונזית
  • איסלנדית
  • אירית
  • אלבנית
  • אנגלית
  • אסטונית
  • אספרנטו
  • אפריקנס
  • ארמנית
  • באסקית
  • בולגרית
  • בלארוסית
  • בנגאלית
  • גיאורגית (גרוזיה)
  • גליציאנית
  • גרמנית
  • דנית
  • הולנדית
  • הונגרית
  • הינדי
  • וייטנאמית
  • וולשית
  • טאמילית
  • טורקית (תורכית)
  • טלוגו
  • יוונית
  • יפנית
  • לטווית
  • לטינית
  • ליטאית
  • מלאית
  • מלטזית
  • מקדונית
  • נורווגית
  • סינית
  • סלובנית
  • סלובקית
  • ספרדית
  • סרבית
  • עברית
  • ערבית
  • פולנית
  • פורטוגזית
  • פיליפינית
  • פינית
  • פרסית (אירן)
  • צ'כית
  • צרפתית
  • קוריאנית
  • קטלאנית (קטלוניה, ספרד)
  • קנאדה (דרום-מערב הודו)
  • קראולית (האיטי)
  • קרואטית
  • רומנית
  • רוסית
  • שוודית
  • תאילנדית (תאי)

לקינוח, הנה תרגום גוגלי משעשע מאנגלית לעברית לשיר "אלינור ריגבי" (של הביטלס):

אה, תראה את כל האנשים בודד
אה, תראה את כל האנשים בודד

אלינור ריגבי בוחרת את האורז בתוך הכנסייה, שם היתה החתונה
חי בחלום
מחכה ליד חלון, לובשת פנים שהיא שומרת בתוך צנצנת ליד הדלת
למי זה מתאים?

כל האנשים בודד
היכן הם כל בא?
כל האנשים בודד
איפה הם כולם שייכים?

האב McKenzie כותבים את המילים של הטפת מוסר כי אף אחד לא שומע
אף אחד לא בא ליד.
תראו אותו עובד
סרג שלו גרביים של הלילה כאשר יש שם אף אחד
מה הוא הטיפול?

כל האנשים בודד
היכן הם כל בא?
כל האנשים בודד
איפה הם כולם שייכים?

אלינור ריגבי מת על כנסייה נקבר יחד איתה שם
אף אחד לא בא
האב McKenzie קנוח את העפר מן הידיים שלו כשהוא הולך מן הקבר
אף אחד לא היה נשמר

כל האנשים בודד
היכן הם כל בא?
כל האנשים בודד
איפה הם כולם שייכים?


עוד פוסטים בנושא "גוגל תרגום"

25.9.2008

גוגל מאפשר פרסום תארים מזויפים


רשת למכירת תארים מזויפים ברחבי העולם מנצלת את מערכת הפרסום של גוגל באופן חופשי. מודעות טקסט של אוניברסיטת רוצ'וויל, אוניברסיטת בלפורד ואוניברסיטת אשווד מתפרסמות בימים אלו בישראל וברחבי העולם, ומעודדות את משתמשי גוגל לקנות תואר בלי ללמוד, בלי להיבחן ובלי לשמוע הרצאות.

בתיאוריה, גוגל אוסרת במפורש על פרסום מכירת תארים מזויפים. במדיניות התוכן של גוגל נכתב בין השאר כי "הפרסום של מסמכים מזויפים, כגון: מספרי זיהוי ומספרי דרכון מזויפים, תעודות של הביטוח הלאומי, מסמכי הגירה, תעודות השכלה ותארים, הוא אסור".

כניסה למערכת ההזמנות של ה"אוניברסיטאות" הפיקטיביות הללו מגלה כי ניתן לרכוש דרכן תואר באינטרנט תוך חמישה ימים באמצעות כרטיס אשראי ובלי כל דרישה מקדמית. ניתן לרכוש מספר סוגים של הצטיינות (כולל הצטיינות יתרה) בתוספת תשלום של כמה עשרות דולרים. המחירים נעים בין 300 דולר לתעודת בי"ס תיכון, 400 דולר לתואר ראשון, 500 דולר לתואר שני ו-600 דולר לתואר ד"ר. ניתן לרכוש גם חבילות משולבות (תואר ראשון+שני+שלישי וכד').

רשת אוניברסיטאות פיקטיביות מסוימת משתמשת בשתי צורות מרכזיות של הסמכה אקדמית מזויפת. הראשונה היא מטעם ארגון קקיוני בשם boua. באתר הארגון, המכיל רק 11 עמודי תוכן, מופיעות רק שתי הסמכות: האחת של רוצ'וויל, השנייה של בלפורד. אין כל הסמכה אחרת באתר. השניה של של ארגון דומה (ucoea) - באתר הארגון קיימים רק 7 דפי תוכן, מתוכם שלושה דפי הסמכה לרוצ'וויל ובלפורד.

רשת האוניברסיטאות מוליכה שולל את לקוחותיה (אנשים חסרי השכלה) ואת נמעניה (מעסיקים ותאגידים) כאשר היא מצהירה שהתארים שהיא מספקת מוכרים על ידי ארגונים אקדמיים בינלאומיים ועל ידי מעסיקים. עד היום דווח בארה"ב על כ-730 מכללות ואוניברסיטאות פיקטיביות, הפועלות גם באינטרנט. בעיתונות הן מכונות לעתים "בתי חרושת לדיפלומות" (Diploma Mills).

חלק מן האוניברסיטאות המזויפות "רוכבות" על מוניטין של מוסדות ידועים כגון ייל או קולומביה. בין השמות הפיקטיביים ניתן למצוא התחכמויות כגון "פסיפיק ייל", "קולומביה פסיפיק" ואפילו "קולומביה סטייט". רבים נופלים קורבן לתרמית בגלל הדמיון בין המוסד האמיתי והמזויף, או מאמינים שמעסיק פוטנציאלי לא ישים לב להבדל.

גוגל היתה צריכה לחסום את הפרסומות של האוניברסיטאות הפיקטיביות, הפועלים תחת מגוון שמות דומיין שונים. בין הדומיינים המרכזיים שאותם היה ניתן לפסול באופן אוטומטי אפשר למצוא את:
www.AshwoodUniversity.net
www.Belforduniversity.org
www.affordabledegrees.com
www.bestlifedegrees.com

ייתכן כי גוגל כבר פסלה את הדומיין המרכזי של רוצ'וויל (rochvilleuniversity.org), אך הפרסומות ממשיכות לרוץ בעזרת שאר האתרים החברים ברשת. יש לשים לב כי כתובות האוניברסיטאות המזויפות פועלות בלי סיומת אקדמית מקובלת (edu או ac) עבור מוסדות מוכרים ובעלי מוניטין. סיומות כמו org או com אינן בשימוש של מוסדות אקדמיים לגיטימיים.

האם גוגל אכן חייב להסיר מודעות כאלה? חשוב לשים לב לפרשנות המשפטית של המושג "תואר מזויף". לפי הפרשנות המצמצמת של המושג, כל מי שמוכר תואר מזויף של אוניברסיטת ייל או אוקספורד היה נפסל מיד ע"י גוגל. אך כאשר גוף כלשהו מציע תואר אקדמי בלתי-מוכר (שאינו מוכר על ידי ארגונים אקדמיים אחרים), הוא יכול לחמוק מן ההגדרה "מזויף" כיוון שאינו מתחזה לתואר לגיטימי של אוקספורד או סטנפורד, לדוגמה.

עם זאת, גם על פי פרשנות מצמצמת בהחלט ניתן לפסול את כל התארים של רשת רוצ'וויל-בלפורד-אשווד בעזרת טענה אחת פשוטה: מדובר בחברות מסחריות המתחזות לאוניברסיטאות, ודי בהונאה זו כדי לפסול את המודעות כפי שהן. יותק מכך: צוות הפרסום של גוגל היה צריך לתבוע את החברות הללו בגלל הפרת תנאי השימוש שלו, גרימת נזק לגולשים ופגיעה במוניטין מערכת הפרסום של גוגל.

במקביל לרשת רוצ'וויל, קיימים מספר אתרים המשתמשים במונח "תואר על בסיס נסיון חיים" (Life Experience Degrees). למעשה, מדובר בשם-קוד ל"תואר על בסיס כלום". אחד מן האתרים הרבים המשווקים תארים שכאלו (bestlifedegrees.com) מקשר לשלוש אוניברסיטאות מזויפות נוספות:
1) "אוניברסיטת" רדינג בכתובת reddinguniversity.com
2) "אוניברסיטת" גלנדייל בכתובת glendaleuniversity.com
3) "אוניברסיטת" סאפילד בכתובת suffielduniversity.org

אתרים המתמחים בביקורת תארים מקצועית, מגלים כי רוב האוניברסיטאות המזויפות אינן מציגות לראווה סגל אקדמי כלשהו, סגל מנהלי בעל שמות, תמונות ומספרי טלפון, ואפילו לא כתובת פיזית של בניין המוסד. רוב הדומיינים של אתרי האוניברסיטאות המזויפות נקנו על ידי צדדים שלישיים (proxy), וקשה מאוד ליצור קשר עם צוות האוניברסיטה בלי לעבור דרך משיבונים, תמיכת דוא"ל בלתי-מזוהה או דרך גופים מתווכים. הכסף עצמו זורם, במקרה מסוים, אל גוף קקיוני בשם "ספק שירותי חינוך" (educationsp.com), המסרב למסור את כתובתו הפיזית.

חברות המתמחות בשיווק תארים פיקטיביים מפעילות רשת שותפים (affiliates) עם עמלה של 20% על כל לקוח שהן מביאות. אם גולש משלם 500 דולר על תואר, השותף מקבל 100 דולר מיד. באתר alumnaservices.co.uk של חברת "דגרי אקספרס" (Degree Xpress) טוענים כי מדובר בתעשייה המגלגלת 500 מליון דולר בשנה.

מלבד אתרים נועזים המציעים למכירה תארים מזויפים של כל מוסד בעולם (כמו למשל האתר nd-center.com), אפשר למצוא את שיא החוצפה בחיפוש אחר המונח "דיפלומה מזויפת", באנגלית. מיד מופיע אתר שיווקי חלקלק (phony-diplomas.com) המסביר מדוע אין צורך לקנות תואר מזויף "בלתי חוקי" כאשר יש תואר "חוקי" של רוצ'וויל. ארבעת טיעוני המכירה המרכזיים הם: "בלי ספרים! בלי מבחנים! בלי דמי כניסה! בלי שכר לימוד בכל סמסטר!". כך שאם מישהו מחפש בגוגל תואר מזויף, הוא יוכל למצוא אותו בקלות - גם בתוצאות הטבעיות וגם בקישורים הממומנים.

תחום התארים המזויפים הפך כל כך מפוקפק ומחשיד, עד שאפילו אתרים מהוגנים-לכאורה, המספקים מידע מקיף על תעשיית התארים המזויפים (כמו למשל counterfeitdegrees.com) ונלחמים כנגד המוניטין הרע שיצא למונח "תארים מקוונים", מסתתרים למעשה מאחורי ארגונים שאינם קיימים במציאות (National Consumer Advocacy Commission). הדבר לא מוסיף למוניטין של תעשיית האתרים המקוונים הלגיטימית (להבדיל מזו המזוייפת).

רק חיפוש מדוקדק על הדומיין של האתר הרציני (שמכיל תוכן עשיר ביותר) מגלה כי מאחוריו עומד לא אחר מאשר אהרון וול (Aaron Wall), מקדם אתרים בינלאומי ידוע, ומחבר הספר seobook. מסתבר שכל מטרת קיום האתר היא לקדם את המונח "online degrees" דרך אתר מידע אחר (onlinedegrees.org) שהוא למעשה שותף עסקי של רשת elearners.com העולמית, המשווקת תארים חוקיים ברשת.

לסיכום: לדעת כותב שורות אלו, טוב יעשו ב"גוגל" אם יקפידו יותר על זהות האתרים המפרסמים תארים אקדמיים למכירה המגיעים לבית הלקוח תוך ימים ספורים. המצב הנוכחי אינו משביע רצון.


[פורסם אח"כ גם במהדורת נובמבר של PC מגזין; פורסם גם ב-ynet מחשבים]

16.9.2008

חשבונות גוגל פרוצים להאקרים בגלל ג'ימייל

יש לכם ג'ימייל? האקרים יכולים לפרוץ אליו בקלות, ודרכו גם אל חשבון גוגל שברשותכם. גוגל כבר מודעת לבעיה, אך מצפה מן הגולשים לשנות את הגדרות הדוא"ל בכוחות עצמם כדי להתגונן. בשביל לחסום את הפירצה, צריך להיכנס ל"הגדרות" (settings), משם לגלול למטה עד ל"חיבור דפדפן" (browser connection) ולשנות באופן אקטיבי את ההגדרות למצב של "תמיד השתמש ב-https".

15.9.2008

ציפי לבני מובילה על שאול מופז גם בגוגל

נתוני חיפוש רשמיים של "גוגל" מוכיחים כי לבני מנצחת את מופז בקלות, לפחות באינטרנט. 590 חיפושים חודשיים מדויקים על שם המועמדת, לעומת 390 בלבד של המועמד מופז, מצביעים על פער וירטואלי של 20% בין המועמדים.

למרות שמדובר על אומדנים מתוך כלי מילות המפתח של גוגל, הרי שאם הפריימריז ל"קדימה" היו נערכים לפי כמות החיפושים על שמות המועמדים בגוגל, לבני היתה לוקחת 60% מן הקולות, ומופז רק 40%.

אם מתחשבים בעובדה שרבים מן המחפשים מוסיפים יוד לשם משפחתה של המועמדת המובילה (ליבני), הרי שהפער בין השניים גדל עוד יותר: 320 חיפושים חודשיים על "ציפי ליבני" הופכים אותה למנצחת ודאית, עם 70% מן החיפושים לעומת שאול מופז. עם זאת, הוספת החיפושים על "מופז" (שם המשפחה בלבד) משפרת את מצבו ב-170 חיפושים, ומשאירה את הפער ביניהם על 20 אחוזים (60 ללבני, 40 למופז).

בסצינה הבינלאומית מצבה של לבני אף טוב יותר: 3,600 חיפושים על שמה של לבני באנגלית (Tzipi Livni) לעומת 720 בלבד על שאול מופז באנגלית (Shaul Mofaz). עם זאת, יש לציין כי מופז מאופיין בשם משפחה ייחודי, המוביל לכמות חיפושים נאה על שם המשפחה בלבד (Mofaz) גם באנגלית: 880 בחודש. גם לבני מקבלת כמות חיפושים גדולה על שם משפחתה (livni), כאלף בחודש, אך קשה לקבוע בוודאות שהחיפושים ממוקדים אך ורק בה.

ההתעניינות הבינלאומית בציפי לבני מובילה גם למצב של שגיאות כתיב רבות, בעיקר סביב שמה הפרטי. השם הנכון (tzipi) מוביל כמובן, אבל יש וריאציות רבות (zipi, tsipi, cipi, tzipora, tzippi, zippi ועוד). אם סופרים את כל השגיאות הללו, מקבלים כמות חיפושים משמעותית: קרוב ל-770 בחודש.

לא מעט אמריקנים מחפשים מידע על לבני, כנראה מתוך הבנה שהיא הולכת להיות ראש הממשלה הבא של ישראל. לכן אפשר לראות שאילתות ממוקדות יותר כמו הביוגרפיה שלה, התקופה שלה ב"מוסד", הקשר שלה עם קונדוליסה רייס, תמונות, הערך שלה בויקיפדיה, תפקידה כשרת החוץ, בעלה ואפילו הגובה שלה. השאילתות הללו יכולות להיות עקבות של עבודה מודיעינית שנעשתה עליה מצד גורמים אמריקניים, חלקם בבית הלבן, לפני פגישות רשמיות איתה.

אם מסכמים את הנתונים בעברית ובאנגלית, רואים כי יותר משציפי לבני מסוגלת לנצח את מופז בבחירות הפנימיות, היא נחשבת לאישיות פוליטית אמיתית מחוץ לישראל, בעוד מופז אינו מהווה אטרקציה חיפושית בעיני המחפשים במערב. התפקיד שקיבלה לבני (שרת החוץ) חשף אותה לעיני העולם, בעוד מופז נותר בחשיכה עם תיק התחבורה. הפגישות של לבני עם רייס בבית הלבן, והתפקידים הדיפלומטיים שמילאה בחו"ל, העלו את הרייטינג שלה בגוגל.

מעבר לעובדה שלבני נראית יותר טוב בעיני צופי הטלוויזיה ברחבי העולם, וכנראה האנגלית שלה הרבה יותר טובה משל מופז, היא גם הבחירה המועדפת (והצפויה) על פני מופז, עבור בעלי עניין בחו"ל. אך אם מדברים על טלוויזיה ועל בחירה של אנשים במערב, הרי שמר בנימין נתניהו מקבל הרבה יותר חיפושים מלבני וממופז גם יחד - גם בעברית וגם באנגלית. הקרב לבני-נתניהו הוא המעניין יותר, ויש לנתניהו סיכוי סביר לנצח בו.


הערה: פוסט זה פורסם יומיים לפני הפריימריז ב"קדימה".

7.9.2008

גוגל כרום - דפדפן מיותר

מה חשבו לעצמם אנשי גוגל, כאשר הוציאו לאוויר העולם את דפדפן גוגל כרום? שאין מספיק דפדפנים טובים שם בחוץ? האם פיירפוקס, אופרה וספארי אינם מספקים את הסחורה? האם אקספלורר 7 (והגרסה החדשה, 8) הם כל כך גרועים עד שגוגל חייבת להציל אותנו? והאם אקספלורר 9 לא מנטרל את היתרונות של כרום?

28.8.2008

גוגל מאפשר חיפוש באתרים מתוך תוצאות החיפוש

יישום חדש של גוגל מאפשר לגולשים לבצע חיפוש פנימי באתרים פופולריים, לראשונה מתוך עמוד תוצאות החיפוש. דוגמאות לשירות החדש כבר ניתן למצוא, בינתיים, על חיפושים פופולריים מאוד כגון ויקיפדיה או יוטיוב.

שני צילומי מסך מדגימים את השירות השימושי הזה, שמהווה חידוש נועז-יחסית בתחום החיפוש.


חיפוש באתר ויקיפדיה דרך תוצאות החיפוש של גוגל

חיפוש באתר יוטיוב דרך תוצאות החיפוש של גוגל
השירות החדש מאפשר למנוע חיפוש פופולרי כמו גוגל לדעת טוב יותר מה מחפשים הגולשים בתוך אתרים אחרים, שאינם גוגל. יוטיוב, אמנם, נמצאת בבעלות מלאה של גוגל, אבל כאשר הגולשים מבצעים חיפוש פנימי באתר ויקיפדיה דרך גוגל, מנוע החיפוש הגדול בעולם מקבל מידע מדויק על מה שמעניין אותם באתר זה. במצב העניינים הרגיל, לגוגל אין אפשרות לקבל גישה למידע חסוי זה - וזאת למרות שגוגל מקבל הרבה מאוד חיפושים הכוללים בתוכם את המילה "ויקיפדיה" או "ויקי", המעידים על כך שהגולשים מצפים לבצע חיפוש פנימי בויקיפדיה דרך גוגל.

השאלה המעניינת היא האם הגולשים יודעים כי כל חיפוש שהם מבצעים באתר מסוים דרך עמוד תוצאות החיפוש של גוגל, חושף את השאילתא שלהם בפני אנשי גוגל. שאלה נוספת היא האם גוגל מתכוונים להרחיב את השירות לאתרים נוספים שאינם ברשימת מובילי הרשת, או באתרים נוספים שגוגל אינה בהכרח יודעת אם הגולשים מעוניינים להשתמש בתיבת חיפוש זו או אחרת בתוכם.

בניגוד למה שאפשר לחשוב כאשר רואים תיבה ריקה המציעה חיפוש באתר שאינו גוגל - התוצאות אינן מתקבלות בזמן-אמת מן האתר כפי שהוא מעודכן כעת, אלא מתוך מה שגוגל סרק מתוכו. כך עלול להיווצר מצב שבו הגולש מאמין כי התוצאות שקיבל הן התוצאות שיקבל כאשר ייכנס לאתר ויחפש בעצמו.

השירות צפוי להיתקל בבעיות כאשר יתגלה פער משמעותי בין תוצאות החיפוש שגוגל מציע בתוך אתר מסוים, ובין התוצאות שיציע אותו אתר לגולשים שנכנסו אליו וביצעו חיפוש בפועל. כך, לדוגמה, אם חיפוש באתר ויקיפדיה על ביטוי מסוים יחזיר אוסף מסוים של תוצאות עם מספר מוגבל של ערכים, בעוד חיפוש אמיתי בויקיפדיה יביא מספר גדול של ערכים, הגולשים עשויים להאמין כי השירות של גוגל אינו יעיל.

מעבר לכך שגוגל מנסה שירות חדשני כדי לבדוק אם הוא יצליח בקרב הגולש המודרני, עולה חשד כי גוגל משתמש בכוחו הרב כדי להשאיר את הגולשים זמן רב ככל האפשר בתוכו, ולא להמשיך לגלוש ברשת. רוב הגולשים יצפו כי לאחר שיבצעו חיפוש באתר ויקיפדיה מתוך גוגל, הם יועברו לאתר ויקיפדיה ולא יישארו בגוגל כדי לבצע הקלקה נוספת.

זה מתחבר, למשל, לקמפיין האחרון של פלאפון עם גוגל, שבמסגרתו מציעה חברה סלולרית גישה חופשית לגוגל, כאשר כל הקלקה על תוצאות החיפוש שלו (לאתרים אחרים) מחוייבת בתשלום מלא. המחשבה כאילו גוגל הוא אתר שבו רוצים לשהות, או אתר העומד בזכות עצמו, היא שנויה במחלוקת. אפילו אם מבצעים חיפוש בגוגל כדי לקבל תשובה לשאלה ספציפית או כדי לזכות בהתערבות או ויכוח, עדיין גוגל נתפס בתור צומת-דרכים ולא בתור יעד סופי.

כל מנוע חיפוש שצובר עוצמה רוצה, בשלב מסוים, להשאיר את הגולשים אצלו. כך הוא מצפה לעשות הרבה יותר כסף. במקרה של גוגל, דווקא העובדה שהגולשים לא נשארים אצלו היא מקור כוחו האדיר, בדיוק כפי ששלטי הפרסומת בטיימס סקוור הם היקרים מסוגם בעולם.



14.7.2008

מה מחפשים על אולמרט - וכמה


עם ישראל יושב מול המסך, ומקליד שאילתות על ראש הממשלה שלו, אהוד אולמרט.
מה הוא מחפש ב"גוגל", וכמה?

סוף סוף יש לנו את התשובות לשאלה הזאת, או יותר נכון - אומדנים שמספק כלי מילות המפתח של גוגל, גיבור הפוסט הקודם של "חופש החיפוש".

לפי הכלי שמספק גוגל למפרסמים, הישראלים מחפשים אחרי "אהוד אולמרט" 1,600 פעמים בחודש בערך. מספר חיפושים דומה נעשה על המילה הקצרה "אולמרט", בלי תוספות. עד כאן הכל היה צפוי.

דווקא "דנה אולמרט" ו"עליזה אולמרט", בתו ואשתו של רה"מ, מככבות מתחתיו. שתיהן עם 260 חיפושים חודשיים בממוצע, כל אחת.

אח"כ מתחילים העניין להתלכלך. "אולמרט חקירה" מקבל 110 חיפושים בחודש, בממוצע. "שאול אולמרט", בנו של הראש (הנחקר), מקבל 91 בחודש ממוצע. לא הרבה.

"יאיר אולמרט" הוא אחיינו של אהוד, המקבל בדיוק אותו מספר חיפושים (58) כמו "נאום אולמרט" (כנראה הנאום שבו הודיע כי יתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום). בן נוסף של אהוד, "אריאל אולמרט", חולק אותו מספר חיפושים חודשי (46) כמו "יוסי אולמרט", אחיו של נסיך הליכוד לשעבר, והאח "ירמי אולמרט", יו"ר איגוד הכדורסל ותת-אלוף במילואים.

גם הפסיכולוגית "מיכל אולמרט", בתו הבכורה של כוכב פרשיית אולמרט טורס, מקבלת בדיוק אותו מספר חודשים ממוצע (46) כמו הביטוי "פרשת אולמרט", בלי כל קשר בין השתיים.

במתחם 22 החיפושים החודשיים (בממוצע) נמצאים יחדיו "אולמרט נרדם" (חיפוש אחרי התמונה המפורסמת), "ממשלת אולמרט" (גם היא בתרדמת), "מרדכי אולמרט" (האבא של אהוד) ובנו "עמרם אולמרט" (אחיו השלישי של אודי).

אל הליגה הקטנה של 16 החיפושים החודשיים, בממוצע כמובן, הצטופפו להם "הבת של אולמרט" (למי הם מתכוונים? כנראה לדנה), "משפחת אולמרט" (שאותה אתם כבר מכירים היטב) ו"סקר אולמרט" (כמה אחוזי תמיכה נותרו לו עד הפרישה?).

בתחתית טבלת החיפושים, באיזור תריסר (12) החיפושים החודשיים בממוצע, נמצאים ביטויים כמו "אהוד אולמרט ויקיפדיה" (תלמידים שצריכים להכין עבודה), "אוהד אולמרט" (שגיאת כתיב נפוצה), "אולמרט אבו מאזן" (סוף סוף מישהו שלא שייך למשפחה), "אולמרט בנק לאומי" (עוד פרשה), "אולמרט הביתה" (חיפוש או הבעת תקווה?), "אולמרט שחיתות" (מושגים חופפים, לכאורה), ולסיום - "נגה אולמרט" (עיתונאית, עורכת, וקרובת משפחה, ככל הנראה).

מה לימד אותנו גוגל על ראש הממשלה השני מטעם "קדימה"? שהכל נשאר במשפחה, גם ב-2008.

כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012