24.9.2007

וואלה מעלה את מחירי הפרסום במנוע החיפוש

קצת יותר משבועיים אחרי שגוגל הודיעה על העלאת מחירי המקסימום במערכת הפרסום הבינלאומית שלה (adwords), מצטרפת גם מערכת הפרסום במנוע החיפוש של פורטל וואלה (Advantage) לחגיגת ייקור המחירים. המערכת של וואלה, שטענה כי היתרון המרכזי שלה הוא ש"התשלום הינו החל מ-5 אגורות לקליק", עוברת למודל יקר יותר.

זו ההודעה שקיבלו המפרסמים היום בדוא"ל:
"עד כה, העלות המינימלית עבור כל מילות המפתח במערכת הייתה קבועה ועמדה על סך 0.05 ש"ח (5 אגורות). במסגרת השינוי, המערכת תאתר מילות מפתח מבוקשות במיוחד ותקבע עבורן עלות מינימלית עדכנית".

אנשי וואלה ככל הנראה למדו להשתמש בשפה החמקנית והחלקלקה של אנשי גוגל. המשותף לשתי החברות: להעמיד פנים שיש משהו טוב בהעלאת מחירים. טוב שלא השתמשו בוואלה במשפט השחוק "במסגרת שיפור השירות ללקוחותינו, אנו מעדכנים את תעריפינו לצרכנים". מהי אותה "עלות מינימלית עדכנית"? לא ברור. האם מדובר ב-0.5 ש"ח? 0.8 ש"ח? 1.2 ש"ח?

הנה תשובה שכבר התקבלה באחד מן הקמפיינים - מחיר המינימום עלה בחלק המילים לסכום של 1.15 ש"ח לכל קליק! מבחינת המפרסם הפשוט, זו עליית מחירים של 2000% בקירוב. הנה צילום מסך מתוך רשימת מילות המפתח שאינן פעילות בגלל עלות קליק נמוכה מדי:


גוגל כבר מזמן לא מציע עלות מינימלית של 5 אג', יש לציין. רוב המפרסמים משלמים בערך 18 אגורות על קליק מינימלי בגוגל. זה קצת פחות מ-5 סנט. וואלה אדוונטג' ניסתה לפתות מפרסמים של גוגל בעזרת תעריף מינימלי במחיר-רצפה (כאמור, 5 אגורות לקליק). העלאת המחירים המתוכננת בוואלה למעשה מסיימת את חגיגת מחירי ההיכרות בפורטל העברי הגדול במדינה.

חבל שאנשי וואלה לא טורחים לנמק את פשר ה"עדכון" הזה, ועל מה הוא מתבסס. בהודעות של גוגל למפרסמים יש בדרך כלל נסיון, יחצ"ני אמנם, להסוות את ייקור המחירים בכל מיני נימוקים שיווקיים, עטופים בשפה אורווליאנית יפה ומעוררים התפעלות במידת חלקלקותם האמריקנית. כאן פשוט זורקים את ההתייקרות למפרסם ישר בפנים, בלי יותר מדי הסברים. "וואלה צריכה יותר כסף", היה אפשר לומר, בצדק מסוים. גם ניסוח כמו "אנחנו פשוט לא מרוויחים מספיק" היה הוגן.

להלן מספר הצעות לניסוח מוצלח יותר:
  • שלום לך, מפרסם יקר של וואלה. במסגרת מאמצינו להציג רווחים, החלטנו לגרום לך לשלם יותר.
  • בשורות למפרסמי וואלה: במסגרת מאמצינו להעלאת מחיר המנייה, אנו מציגים מחיר גרוע יותר.
  • חדש בוואלה - משלמים יותר, ומקבלים אותו דבר בדיוק!
  • וואלה אדוונטג' - היתרון שלנו על פני גוגל היה מחיר נמוך יותר, ועכשיו גם הוא איננו
  • עתידות: בקרוב תשלם יותר לפורטל הכי פופולרי בישראל
  • היי מפרסמי וואלה. מה שלומכם? אצלנו לא משהו. גוגל ממש מצליחים, ואנחנו חייבים לעשות משהו בנידון. החלטנו להעלות מחירים, כי זו האסטרטגיה הטובה ביותר מבחינתנו, לפחות בטווח הקצר.

עם היד על הלב: אין לי בעיה לשלם קצת יותר, אבל אם מעלים מחירים, צריך לפחות לנסות להסביר למה ומדוע.


20.9.2007

הונאות קליקים בעלייה: קליקבוטים עובדים שעות נוספות


פורסם במקור ב-12/08/2007

חברת קליק פורנסיקס, המפעילה רשת לזיהוי ובקרת הונאות קליקים (Click Fraud) בקרב 4,000 מפרסמים וסוכנויות פרסום באינטרנט, טוענת כי ממוצע הונאת ההקלקות ברשת ממשיך לעלות. ברבעון השני של 2007 עמד הממוצע הכולל על 15.8% של קליקים מזויפים.



ברבעון הראשון של 2007 עמד הממוצע הכולל של ההונאות על 14.8%, וברבעון השני של 2006 עמד אותו נתון על 14.1%. לפי נתונים אלו, העלייה היא מובהקת והדרגתית. לטענת החברה, הוכפלה התנועה המזויפת המגיעה מתוכנות הקלקה המכונות "קליקבוטים" (Click-Bots).



ברוב המקרים, משתמשים ה"בוטים" במחשבים של משתמשים תמימים, כדי לייצר תנועה מלאכותית. המשתמשים אינם יודעים כי המחשב שלהם מנוצל למטרות פליליות. חשוב להדגיש כי הונאת קליקים היא פשע לכל דבר ועניין. אין מדובר בטריק משעשע של האקרים, או עוולה מסחרית שדינה פיצוי כספי בלבד. על פי חוק המחשבים הישראלי, העונש על עבירה זו הוא חמש שנות מאסר. אף ישראלי לא הועמד לדין על עבירה זו, עד היום.



על פי נתוני ה-FBI בארה"ב, קרוב למליון מחשבים נפלו קורבן לתוכנות הקלקה ו/או "בוטים" שונים הנעזרים במחשבים מחוברים לאינטרנט כדי לבצע פעולות הונאה. בזמן שחברות החיפוש הגדולות שוכרות יח"צנים כדי לשכנע את וול סטריט שהבעיה נמצאת תחת שליטה, נראה שיעילותם של הגורמים הפליליים רק גוברת. מנכ"ל קליק פורנסיקס, טום קאת'ברט, אומר כי בעיית הונאת הקליקים רק מחריפה עם הזמן, ואינה משתפרת כלל.



רשתות התוכן מוצפות בהונאות



עבור מנועי חיפוש גדולים כמו "גוגל" או "יאהו", רשתות תוכן הן מקור הכנסה משמעותי למדי. גוגל אדסנס, למשל, מספק כ-15% מן ההכנסות הרבעוניות של החברה. רשתות תוכן הן למעשה כמות עצומה של אתרי תוכן שונים, הנעזרים בשירותיהם האוטומטיים של ענקי החיפוש כדי להפיץ מודעות טקסט תלויות-הקשר סביב טקסטים ומולטימדיה, תמורת גזירת קופון מן ההקלקות של המשתמשים על המודעות.



נקודת התורפה של מודל רשת התוכן היא, שלכל בעלי האתרים יש אינטרס חזק לנפח את כמות ההקלקות כדי להרוויח כסף רב יותר בכל חודש. חברות החיפוש, שנהנות מתזרים המזומנים הזה, מוצאות את עצמן בניגוד אינטרסים: מצד אחד, הן שמחות לקבל קליקים רבים ככל האפשר כדי להראות רווחיות ולשפר את מצב המניה; אך מצד שני, הן מחוייבות לספק פרסום איכותי וממוקד ללקוחות הקצה שלהם -- המפרסמים -- בלי לפגוע באמון הציבור במודל העסקי שלהם.



ע"פ הדו"ח המעודכן של קליק פורנסיקס, הרי שהמצב ברשתות התוכן הפך חמור עוד יותר ברבעון השני של 2007: ממצב של 21.9% ברבעון הראשון, שיעור ההונאה עלה ל-25.6% ברשתות תוכן כגון גוגל אדסנס, יאהו פאבלישר נטוורק, קוויגו אדסונאר או אדברייט.



בשתי תביעות ייצוגיות גדולות שהתנהלו במהלך 2005-2006, שילמה יאהו סכום של 4.5 מליון דולר לתובעים, התחייבה לטפל במקרים קודמים, למנות מומחה לטיפול בתופעה, ולהקים מרכז מידע למפרסמים הנפגעים מהונאת קליקים; גוגל הסדירה תביעה דומה תמורת סכום של 90 מליון דולר, תוך הבטחה להעניק החזרים לחלק מן המפרסמים החל משנת 2002.



לא חייבים להיכנס לרשתות התוכן



מפרסמים יכולים להימנע מפרסום ברשתות התוכן, על ידי כניסה להגדרות החשבון ובחירה פעילה בהימנעות מפרסום זה. גם כיום, מפרסמים רבים אינם יודעים כי יש להם אפשרות בחירה בנושא זה. נתח משמעותי מן המפרסמים שט במסלול הזה בשיטת "טייס אוטומטי", בלי להבין שחברות כמו "גוגל" מפעילות את הפרסום ברשת התוכן בתור ברירת-מחדל.



גוגל לא מחבבת במיוחד חברות כמו קליק פורנסיקס (ר' דו"ח שהוציאה בנושא). היא נוטה להאשים חברות לבקרת קליקים בניפוח שיטתי של נתונים כדי לעודד מפרסמים מבוהלים להשתמש בשירותיה. בינואר 2007 טענו בגוגל כי הנתונים של קליק פורנסיקס מעוותים ב-40% לעומת המספרים האמיתיים. קאת'ברט לא התרגש מן הטענות של גוגל, וממשיך לטעון כי החברה שלו בטוחה במתודולוגיה שלה.



בנוסף לפעילותם הזדונית של "קליקבוטים" או "בוטנטים" (Botnets), שיעור משמעותי מהונאות הקליקים מגיע מאתרי-דמה המכונים "דומיינים חונים" (Parked Domains). מדובר באתרי-ספאם המבוססים על כמות עצומה של פרסומות, אליהם מגיעים גולשים המקלידים בטעות על ידי הקלדת כתובות-אינטרנט שגויות, או דרך שגיאות כתיב נפוצות. חלק מן הגולשים אינו מבחין בטעות, ואף מקליק על הפרסומות הטקסטואליות בתהליך. גוגל מפיק רווח נאה מן התעלול הזה, וכמובן שהוא לא לבד בסיפור הזה.



ואם מישהו מן הקוראים או המפרסמים עדיין מאמין שבישראל המצב שונה, כדאי שיחשוב פעמיים. קליקבוטים לא עוצרים כשהם מזהים מחשבים ישראלים. התוכנות המעודכנות יודעות איך לנצל כל פירצת אבטחה, בכל מדינה שבה תושביה מחוברים לאינטרנט. יש מספיק מתחרים שמנסים לרוקן את תקציב הפרסום של אויביהם העסקיים גם כאן בגוש דן, ומספיק תוכנות זדוניות המפותחות בישראל במטרה להונות את קהילת המפרסמים הבינלאומית.



כתבות קודמות ב"חופש החיפוש" על הונאות קליקים







17.9.2007

איראן חסמה את גוגל באופן זמני

כאשר בלוג זה זכה לשם "חופש החיפוש", הוא התבסס בדיוק על פרשיות מקוממות כמו זו של איראן ו"גוגל". הרפובליקה האיסלאמית של איראן, הידועה לשמצה בטוטאליטריות שלה, השנאה שלה לחופש הביטוי, שוויון, פמיניזם וזכויות אדם, עשתה צעד קטן נוסף בדרך אל מדינת 1984 שיעית. הפעם היא חסמה את הגישה ל"גוגל", עוד סמל של חופש המידע, חופש הביטוי והמערב הטכנולוגי. החסימה היתה זמנית, ונבעה ככל הנראה משגיאה.

14.9.2007

מנוע חיפוש פנימי לאתר - חובה בכל (עמוד) בית


פורסם במקור ב-16/10/2006

ככל שמנועי החיפוש הבינלאומיים הולכים ומשתפרים במתן מענה מדויק על שאלות הגולשים, כך בולטת יותר הבעיה של אתרים רבים ברשת: מנוע החיפוש הפנימי שלהם פשוט לא מספיק טוב.

הבעיות הנפוצות ביותר:

  • גודל תיבת החיפוש אינו מתאים לחיפושים של 2 מילים ומעלה
  • החיפוש איטי מדי, או קופץ בחלון חדש
  • תוצאות החיפוש אינן ברורות
  • סדר התוצאות אינו הגיוני
  • לא ניתן להבין מה תכיל כל תוצאה (אין 'תקציר' ברור)
  • חיפושים מתוחכמים (3 מילים ומעלה) לא מביאים תוצאות

הפתרון, לכאורה, הוא פשוט: במקום להמציא את הגלגל, קחו מנוע חיפוש מחברה מומחית.


ברשת לא חסרים מנועי חיפוש חינמיים (תמורת צפייה פרסומות מבוססות-מילים) שעושים את העבודה טוב יותר מכל מנוע חיפוש אחר שתפתחו בעצמכם - אפילו אם אתם מתכנתים מאוד מוכשרים, ואפילו אם מדובר בהתאמה של תוכנת קוד פתוח.

חלק מן השירותים מוגבלים מבחינה כמותית (500-1000 דפים חינם, והשאר בתשלום), אך למרבית האתרים המסחריים בישראל, הכמות הזאת מספיקה. מה שנשאר לעשות זה לשלב את קופסת החיפוש בכל דפי האתר, ולהתחיל לעקוב אחרי הסטטיסטיקה.


מה יוצא לנו ממנוע חיפוש פנימי באתר?

  • קל יותר למצוא דפים באתר, וכך לשלב קישורים פנימיים בעמודים חדשים
  • קל לענות לשאלות של גולשים בעזרת מציאת דפים פנימיים "נסתרים"
  • מנוע החיפוש הוא "משאבת רצונות" של גולשים, ומאפשר לנו לדעת מה הם מחפשים
  • הוספת מנוע חיפוש מגדילה את זמן השהייה של הגולשים באתר, ואת שביעות רצונם
  • כאשר גולשים *לא* מוצאים משהו בעזרת מנוע החיפוש הפנימי, זה אומר שיש לנו עבודה
  • יש הרבה גולשים שלא אוהבים לנווט (בכלל), ולכן תמיד יפנו למנוע חיפוש מיד
  • באתרים גדולים אין ברירה אלא להוסיף מנוע חיפוש - פשוט אין דרך אחרת למצוא (אמזון, למשל)

מי מציע מנועי חיפוש פנימיים?

השירות המועדף עליי הוא של אטומז, שכיום ממותג בתור אקספרס סרץ' ושייך לחברת ווב סייד סטורי, המתמחה בשיווק דיגיטלי. בעבר היה אטומז מוגבל ל-750 עמודים בלבד, ואחר כך שודרג ל-2,500 עמודים (מספיק למרבית האתרים), אבל כיום הוא מציע תקרה מרשימה של 10,000 עמודים.

המנוע של Atomz מאוד גמיש, קל להדריך אותו בסריקת האתר, אפשר לקבל דיווחים מסודרים על חיפושים באתר, ניתן לערוך תבניות בעזרת ידע בסיסי ב-HTML ועוד. התמיכה בעברית מושלמת, רק צריך ליישר ימינה את עמוד תוצאות החיפוש ואתם מסודרים. קשה לתאר עד כמה "אטומז" יעילים בסריקה פנימית של אתרים.

חברות נוספות שמציעות שירותים דומים הם פריפיינד, פיקוסרץ' או פיוז'ן-בוט. תמורת כמה דולרים בחודש אפשר לקבל גרסת פרמיום עם כמות עמודים גדולה, בלי פרסומות, גמישות מקסימלית ועוד.

תמיכה בעברית? רובם עושים זאת לא רע, במיוחד אם האתר מקודד בשיטה האוניברסלית (UTF-8).

פרמטרים חשובים לפני בחירה

  • היקף סריקה מספק (500-3000 עמודים, לפי הצורך)
  • התקנה מהירה ונוחה של השירות /ואו התוכנה
  • התאמה מלא למראה ולעיצוב של האתר שלך
  • דיווח מלא על רשימות חיפושים אחרונים לפי שבוע, חודש ו/או שנה
  • קביעת מועדי סריקה תקופתיים נוחים
  • תוצאות חיפוש מהירות וברורות, הכוללות "ציטוטים" מכל עמוד בהתאם למילת המפתח
  • חיפוש חכם המביא תוצאות "אחת מן המילים" כאשר אין תוצאות של "הביטוי המדויק"
  • אפשרות להוסיף 'חיפוש מתקדם' כאופציה נוספת
  • בניית מפת אתר דינמית, המתעדכנת תכופות
  • מחיר חודשי נמוך (יכול לנוע בין 20-100 דולר לחודש), או חינם אם אפשר
  • החזר על ההשקעה (כמה גולשים באמת השתמשו במנוע החיפוש בכל חודש?)

למה לא להשתמש בגוגל וגמרנו?
  • רוב האתרים אינם נסרקים במלואם על ידי גוגל, בעיקר אלו שאין להם פייג'ראנק גבוה
  • צריך לפתוח חשבון אדסנס פעיל בשביל לקבל את הגרסה המותאמת-אישית
  • אי אפשר להסתמך על קצב העדכון של גוגל (לחכות שבועיים עד שהתוכן החדש יופיע?)
  • אתרים דינמיים לא מצליחים להגיע לשיעור סריקה משביע-רצון (חנויות, מאגרי מידע וכו')
  • אי אפשר לקבוע עבור גוגל איך לסרוק את האתר (הוא עצמאי בשטח)
  • אין תחליף לסריקה פנימית, שבה ניתן לקבוע מאיפה תתחיל הסריקה ואיך להגביל אותה לפי הורך

"לא רוצה פרסומות בתוצאות החיפוש של האתר שלי"

  • עדיף מנוע חיפוש פנימי מוצלח עם פרסומות מאשר מנוע גרוע בלי פרסומות
  • הגולשים כבר רגילים לקבל פרסומות בתוצאות החיפוש, הם לא ייבהלו
  • זה לא ריאלי לקבל מנוע חינם ועוד לבקש גרסה נטולת-פרסומות
  • ברוב המקרים, הפרסומות לא מפריעות למשתמשים
  • חיפושים רבים כלל אינם מניבים פרסומות
  • תמיד אפשר לשלם כמה דולרים ולקבל גרסת פרמיום, נטולת-פרסומות

בסופו של יום, כמות הדפים באתר היא הקובעת. עם זאת, גם אתרים מעוטי-דפים המכילים תוכן עשיר ומפורט חייבים להטמיע מנוע חיפוש כדי למצות את הפוטנציאל הקיים בהם.


סיכום


מומחי שימושיות (Usability) מטיפים כבר שנים להקפיד על מנוע חיפוש פנימי טוב באתר, כי לעתים זה כל מה שמבדיל בין לקוח מרוצה ובין גולש מתוסכל שלעולם לא יחזור. גם באתרים שאינם מסחריים, היעדרו של מנוע חיפוש פנימי מוביל לנטישה מוגברת ("נחזור לגוגל"). הסיכון גדול במיוחד באתרים שבהם מבקרים גולשים אסטרטגיים (משקיעים, עיתונאים, לקוחות גדולים): החמצת גולש חשוב יכולה לעשות את כל ההבדל בין אתר כושל ובין אתר מצליח. וזה נכון במיוחד באתרים שפונים לשוק הבינלאומי.


12.9.2007

עיוורון באנרים - המנוע מאחורי מנועי החיפוש

מי מממן, למעשה, את מנועי החיפוש? המפרסמים, כמובן. מדוע מפרסמים במנועי חיפוש? כיוון שהוא עובד טוב יותר מכל צורת פרסום אחרת בעולם הזה. ולמה "עיוורון באנרים", תופעת שימושיות ידועה, קשורה לכל זה? ומה עושה פה הספר החדש של ג'ייקוב נילסן מצד ימין?


"עיוורון באנרים" ("באנר בליינדנס", בלעז) היא תופעה שעדיין קיימת, בצורה חזקה ומובהקת, גם כיום, לאחר שלכאורה המפרסמים היו כבר אמורים לגלות אותה וללמוד ממנה.


בספרו החדש של ג'ייקוב נילסן, "Eyetracking Web Usability", שאמור לצאת לאור סוף-סוף ב-23 בפברואר 2009, מביא נילסן תמצית מחקרים עדכניים בתחום ניתוח תנועת עיני משתמשים (eyetracking) באינטרנט. התוצאות אינן מהפכניות, אבל עוזרות למקד ולהבהיר חלק מן התובנות שכבר נאספו בתחום זה.


ע"פ נילסן (לא, אין קשר לחברת המידרוג עם שם דומה), הרי שגם כיום, כמה שניות לפני תחילת 2008, גולשים מעדיפים פרסומות טקסטואליות רלוונטיות, שאינן זזות ואינן משמיעות רעשים. נילסן בדק, באופן אמפירי, כיצד מתנהגות עיניהם של גולשים הנחשפים לפרסומות טקסט בתוצאות חיפוש. המסקנה: גוגל, יאהו ומיקרוסופט יכולות להמשיך להיות מרוצות, כיוון שהגולשים מרותקים לפרסומות כאלו.


עיוורון באנרים, לעומת זאת, הוא טרנד שרק הולך ומתחזק, והוא זה שמניע את מנועי החיפוש. כאשר עיוורון באנרים מפיל את אחוזי ההצלחה של הבאנר הממוצע לאיזור ה-0.02%, וכאשר למעלה מ-99.9% מהגולשים מתעלמים לחלוטין מן הבאנרים באינטרנט, זה אומר שתקציבי הפרסום ימשיכו לעבור למנועי חיפוש, פרסומות טקסט וכל דרך אחרת שאינה "באנרית" במובהק.


אם הגולשים מתעקשים להיות עיוורים לבאנרים, גם כאשר טכנולוגיית ה"פלאש" הולכת ומשתכללת, וגם כאשר באנרים מכילים גם קטעי וידאו קצרים ומושכי-עין, זה אומר שהאנליסיטים בוול-סטריט יודעים טוב מאוד מדוע הם ממליצים בחום על חברות המספקות שירותי פרסום במנועי חיפוש, ובראשן גוגל. גם חברת חיפוש סינית כמו באידו (Baidu), שנהנית מדומיננטיות בשוק הסיני, יכולה להמשיך לחייך.


התעלמות מבאנרים, אדישות לבאנרים וסלידה מבאנרים הן כולן תופעות עכשוויות, בולטות ומוכחות. נכון, זה לא חדש, אבל מצד שני זה פשוט מסרב להיעלם. אם נילסן נחשב חלוץ כאשר טען שפרסומות טקסט הן לא טרנד אלא שירות מועיל, היום הוא כבר מוצא את עצמו בלב-ליבו של המיינסטרים המדעי. שיפור הטכנולוגיה להצגת פרסומות טקסט רלוונטיות, המובילות לעמודי נחיתה טקסטואליים רלוונטיים, ימשיך להגדיל את הפער בין חברות החיפוש החזקות ובין שיטות הפרסום המסורתיות.


אחת השאלות המטרידות בתחום הפרסום במנועי החיפוש בפרט, והפרסום הטקסטואלי בכלל, היא האם המשך שיפור הרלוונטיות של הפרסום מוכוון-החיפוש יתקזז עם הירידה האפשרית ברלוונטיות של הפרסום מוכוון-התוכן. במילים אחרות, האם מודעות טקסטואליות שהן "חיקוי זול" למערכת אדסנס יפגעו בהערכה של הגולשים למודל הזה, על חשבון השיפור היחסי באיכותן של המודעות המופיעות בחיפוש? אם יותר ויותר גופי פרסום יציעו מודעות טקסטואליות ברמה נמוכה, לחברות חיפוש לא תהיה שום דרך לעצור את הפגיעה במוניטין המודל שלהם.


תובנה אחרונה ומעניינת של נילסן מופיעה לראשונה במחקריו החדשים: אין ברירה אלא להודות בעובדה שדווקא פרסום שאינו אתי, המשלב בצורה חלקלקה בין תוכן ובין פרסום, מצליח טוב יותר באינטרנט. במילים אחרות: כאשר המסר הפרסומי מופיע בתור טקסט (וקישור) ממש בגוף הכתבה העיתונאית, הוא אפקטיבי הרבה יותר. חברות יחסי ציבור המייצרות הודעות לעיתונות או מאמרים שיווקיים יאהבו את התובנה הזאת, ואף יגידו שנילסן הוא מדען אמיץ שלא חושש לומר את האמת, אבל מערכות עיתונאיות ממשיכות להתנגד ל"זיהום" התכנים שלהם בתוכן שיווקי-פרסומי שכזה.


בעניין תובנה אחרונה זו, לא נותר אלא להעיר כי גולשים בכל הגילאים כבר יודעים לזהות בצורה תת-מודעת כל סוג של באנר, ולדחות אותו באופן מיידי, כמעט בלי לחשוב. לעומת זאת, קריאה ביקורתית של תכנים עיתונאיים, והפרדת המסרים השיווקיים מן המסרים העיתונאיים, היא משימה קשה שרק נתח קטן מן האוכלוסיה הבוגרת מסוגל לעמוד בה בצורה טובה; ילדים, באופן כללי, נכשלים בה שוב ושוב.

הסוואת תכנים פרסומיים בתור תכנים עיתונאיים היא, לפיכך, לא רק השיטה הטובה ביותר לשיווק באינטרנט כיום, אלא גם דרך אידיאלית לבצע אופטימיזציה עבור מנועי חיפוש, בכלל. זה אולי נשמע ציני, אבל בפועל התופעה קיימת כבר מאות שנים, בכל עיתון המנסה להסוות את השקפת-עולמו הסובייקטיווית בתור מידע אובייקטיבי, נטול פניות ומוסמך. אלא שלפני מאות שנים אף אחד לא ידע כיצד לעקוב אחרי תנועת-העיניים של הקוראים.



עוד באותו עניין: הספר של ג'ייקוב נילסן - תיעדוף שימושיות באינטרנט

7.9.2007

מחיקת היסטוריית חיפוש לצמיתות



מרבית הגולשים כלל לא יודעים את העובדה הבאה: מנועי חיפוש מסוימים אוספים ואוגרים את כל החיפושים הקודמים שלנו. מנועי חיפוש יודעים היטב מה חיפשנו, מתי עשינו את זה, אילו תוצאות בחרנו ולאילו אתרים אנחנו נוהגים ללכת.

למי שחושב לעצמו "מה איכפת לי אם החיפושים נכנסים לסטטיסטיקה הכללית?", הרי שהסיפור הרבה יותר מורכב מזה, ואף מסוכן לפרטיותם של מליונים: נתוני החיפוש שלנו, במקרים רבים, אינם אנונימיים. לרוע מזלנו, המידע הזה מקושר אל פרופיל אישי של אנשים אמיתיים, באמצעות חשבונות מקוונים להם אנחנו נרשמים כדי לקבל תיבת דוא"ל ענקית בחינם, לוח שנה מקוון, תוכנת מסרים מידיים, בלוג חינם, שירות התראות יעיל, תוכנת סטטיסטיקה לאתר, גישה לפורום או שירותים רבים אחרים בעלי ערך כלכלי עבורנו.

אז איך מוחקים את היסטוריית החיפוש (החיפושים הקודמים שלנו), מגינים על הפרטיות שלנו - ומונעים מכל מיני גופים ממשלתיים, תאגידים וארגונים אחרים לעקוב אחר הפעילות האישית שלנו?

בגוגל קראו לזה בעבר "היסטוריית חיפושים" או "היסטוריית אינטרנט".
באנגלית זה נקרא בעבר Web History, ובעבר זה נקרא Internet History ו/או Search History.
כל מי שיש לו חשבון גוגל, בין אם דרך ג'ימייל או דרך כל שירות גוגלי שדורש הרשמה - למעשה מתחיל לצבור היסטוריה כזאת, שיכולה להגיע לעשרות אלפי פריטים. חשוב לדעת איך להתחמק מהשירות הבעייתי הזה כדי שגוגל לא יידע יותר מדי עלינו.

ב"גוגל", למשל, טוענים כי "היסטוריית האינטרנט מסייעת בקבלת תוצאות חיפוש מותאמות אישית המבוססות על הנושאים שאותם חיפשת", אך שוכחים לציין כי הממשל האמריקני יכול לנצל את השירות הזה כדי לדעת עליכם הכל, ובלי לדווח לכם על החדירה לפרטיותכם (חוק הפטריוט מסמיך גופי ביון אמריקניים לחדור לכל מאגר אפשרי, בלי חובת דיווח, שימוע או יידוע).

מידת התועלת שמפיק הגולש ממסירת היסטוריית החיפושים שלו - מוטלת בספק. לאחר תקופה ארוכה שבה התנסה עורך בלוג זה בשירות ה"חיפוש מותאם אישית" של גוגל, הוא לא מצא יתרון משמעותי כלשהו בצורת חיפוש נטולת-פרטיות זו. לכן חשוב לציין כי אגירת החיפושים הקודמים היא לא רק חדירה מוגזמת לפרטיות הגולש, אלא גם שירות שאינו בהכרח מועיל למשתמש הממוצע, למרות כל הכוונות הטובות של גוגל ודומיה. חשוב לזכור: גוגל אוסף מידע אישי כדי לשפר את מערכת הפרסום שלו, ממנה הוא מרוויח עשרות מיליארדי דולרים.


כך תמחקו את היסטוריית החיפוש שלכם
כל מה שצריך לעשות כדי למחוק את המידע האישי ש"האח הגדול" אוסף עליכם בלי להתבייש הוא להיכנס לדף "הפעילות שלי" (My Activity), להכניס סיסמה אם מתבקשים, ואז להשתמש בתפריט הימני. בחלק העליון ניתן לסנן היסטוריה על פי "חבילות" המסודרות ע"פ ימים ואתרים, או ב"תצוגת פרטים" שהיא ארוכה יותר ומפורטת הרבה יותר. ב-"מחק פעילות לפי" יאפשר לכם להגדיר תקופה ולמחוק. אפשר גם למחוק "כל הזמנים" תחת "מחק לפי תאריך" - ואז ללחוץ "מחק" (בצבע כחול). הכניסו מילת חיפוש כלשהי אל תיבת החיפוש בהיסטוריה כדי להסיר חיפושים ספציפיים. 

מחיקה לפי נושאים או לפי מוצר

ניקוי היסטוריית החיפושים של גוגל בצעד אחד מהיר
פעולה פשוטה ובריאה לכל מי שמעריך פרטיות, אפילו באינטרנט

תחת "פעילויות נוספות ב-Google" ניתן למחוק גם "היסטוריית מיקומים", מאגר נתונים המחובר ל"גוגל מפות" ומתבסס על מידע מבוסס-מיקום שמגיע מה-GPS שלכם בטלפון הנייד. תתפלאו לגלות ב"קו הזמן" שלכם את התנועה שלכם ברחבי המדינה, ואולי גם בחו"ל. גוגל ינסה לדעת איפה אתם גרים והיכן אתם עובדים. ייתכן שגם מסרתם את המידע הזה לאחרונה, מרצונכם החופשי.

באופציה "בחירת פעילויות" תוכלו לנהל את איסוף המידע של גוגל באופן כללי. הברירה הראשונה היא "פעילות אינטרנט ואפליקציות", ושם ניתן לכבות את המתג מצד שמאל (on-off). אם הוא כבוי, המתג יהיה בצבע אפור. יש לשים לב שהאופציה "כלול את היסטוריית הגלישה ב-Chrome ופעילות מאתרים ומאפליקציות המשתמשים בשירותי Google" אינה מסומנת, אם אתם רוצים לשמור על פרטיות מירבית.

תחת "מידע מהמכשיר" (עדיין במדור "בחירת פעילויות") תוכלו למנוע מגוגל את הפריבילגיה לבצע "אחסון אנשי הקשר, היומנים, האפליקציות ונתונים נוספים של המכשיר". גם כאן יש מתג מצד שמאל, וכאשר הוא מכובה - צבעו אפור.

באופן דומה ניתן לכבות את המתג של "פעילות קול ואודיו" (שמירת ההקלטות הקוליות שלך בזמן ביצוע חיפושים קוליים בגוגל, למשל, או כשאתם אומרים "אוקיי גוגל" ומבצעים פקודה קולית מסוימת). לחובבי יוטיוב וצופי סרטונים אובססיביים (במיוחד ילדים ונוער) חשוב לבדוק אם אתם רוצים לאחסן את "היסטוריית החיפושים ב-YouTube" - במיוחד מי שרוצה למחוק חיפושים אחרי סרטים למבוגרים בלבד וכו'.


פעילות אינטרנט ואפליקציות - פעילות החיפושים באפליקציות ובדפדפנים



שימו לב למה ש"גוגל" עצמו כתב על השירות הזה: "באילו אתרים אתה מבקר לעתים מזומנות? כמה חיפושים ביצעת בין השעה 10 בבוקר לבין השעה 2 אחה"צ? היסטוריית האינטרנט תיידע אותך לגבי פרטים אלה". עצם העובדה ששירות מקוון מסוגל לקשור בין זהותו של אדם ובין הפעולות האינטימיות ביותר שהוא עושה ברשת, יוצרת פירצה ענקית לכל הגופים הזדוניים בעולם: האקרים, סוכנים ממשלתיים, גופי פרסום, ספאמרים, גונבי-זהויות וכו'. זהו אחד הנושאים המטרידים שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליו כלל.


מחיקת היסטוריית חיפוש באתר יוטיוב (YouTube)

יוטיוב, אתר הסרטונים הגדול בעולם אוסף ושומר את כל החיפושים והצפיות שלנו, בתור ברירת מחדל. מרבית משתמשי יוטיוב כלל אינם מודעים לכך שכל צפיה נשמרת וכל חיפוש מתועד. כדאי מאוד לכם לבדוק היטב את היסטוריית החיפוש שלכם ביוטיוב, ולהעיף משם כל חיפוש מביך, שנוי במחלוקת או אינטימי מדי. 
ניתן גם ללחוץ על "נקה על כל היסטוריית החיפושים" כדי להנות מראש שקט, וגם לבחור לאחר מכן ב"השהה היסטוריית חיפוש" כדי למנוע שמירת לחיפושים עתידיים.
לא פחות חשוב - לעבור על היסטוריית הצפייה שלכם ביוטיוב, לסנן ולמחוק כל מה שאתם לא רוצים שיישמר או ישמש צדדים שלישיים. ניתן גם ללחוץ על "השהה היסטוריית צפייה" כדי להפסיק את השמירה מכאן ואילך, לנקות את כל היסטוריית הצפייה ולבצע חיפושים במאגר היסטוריית הצפייה כדי לאתר חיפושים מסוג מסוים.


חיפוש וגלישה באופן פרטי

גוגל מאפשר לשמור על אנונימיות זמנית בעזרת "חלון גלישה בסתר" (אינקוגניטו). 
קיצור דרך שימושי לפתיחת חלונית שכזו הוא קונטרול+שיפט+אן (Ctrl+Shift+N).
ברגע שהחלונית תופעל, יופעל רקע אפור כהה עם הודעה בעלת הכותרת: "עברת למצב גלישה בסתר". תראו גם תמונה של חוקר פרטי עם משקפת. 



גם במצב "גלישה בסתר", גוגל מזכירים לכל גולש שהוא איננו רואה ובלתי-נראה: "המעבר למצב גלישה בסתר לא מסתיר את הגלישה שלך מהמעסיק, מספק האינטרנט או מהאתרים שאליהם אתה נכנס".
גוגל מסבירים את השירות כך: "אם ברצונך לגלוש באינטרנט מבלי לשמור חיפושים קודמים ופעילויות שביצעת, תוכל להשתמש במצב הגלישה הפרטית של הדפדפן". בפשטות, "חיפושים שאתה מבצע, אתרים שבהם אתה מבקר וקבצים שאתה מוריד, אינם מתועדים בהיסטוריית הגלישה ובהיסטוריית ההורדות שלך".
גם קבצי "קוקי" (Cookie) נמחקים לאחר סגירת הלשונית הפרטית. גוגל מציינים שיש לצאת מחשבון ה"גוגל" שלכם בזמן גלישה פרטית. כמובן שזה מאוד לא נוח, אך כך עושים זאת.




גוגל כרום - מחיקת חיפושים מהדפדפן שלכם

יש להיכנס ל"הגדרות" בדפדפן גוגל כרום (Google Chrome) כדי לנקות נתוני גלישה.
בדפדפן שלכם זה נראה כך:
chrome://settings/clearBrowserData

תקפוץ לכם חלונית "נקה נתוני גלישה", שם ברירת המחדל היא "מחק את הפריטים מהשעה האחרונה".
זו לא אופציה מוצלחת במיוחד - מחיקה של שעת-נתונים אחת אינה שווה הרבה. לכן יש להיכנס אל החלונית ולבחור "משחר ההיסטוריה" ואז ללחוץ על הכפתור האפור למטה "נקה נתוני גלישה" - זה נשמע מפחיד אבל זה מה שרוב האנשים רוצים. אם אתם חוששים למחוק הכל, האופציה השנייה היא "מ-4 השבועות האחרונים" וזה לא מספיק. כך זה נראה:


ניקוי נתוני גלישה - הגדרות דפדפן גוגל כרום

כאשר אתם מנקים נתוני גלישה, שימו לב שניתן לסמן קטגוריות פריטים רבות למחיקה. 
למשל, "תמונות וקבצים בזכרון השמור" יכול להכיל לעתים מאות מגה-בייט של קבצים ותמונות שונות. אם תסירו אותן, תפנו לעצמכם קצת די הרבה מקום על הדיסק הקשיח. לעומת זאת, יש אנשים שמסמנים את האופציה "סיסמאות" ואז מגלים שהם לא זוכרים את הסיסמאות לאתרים והאפליקציות המקוונות שלהם - אז זהירות לפני שמסמנים את כל האופציות בחלונית ניקוי נתוני הגלישה, כן?

טיפ שימושי: חיפוש מהיר בהיסטוריית הגלישה של כרום אפשרי באמצעות קיצור הדרך קונטרול+H.
בעמוד זה, המכונה פשוט "היסטוריה" ניתן לסמן דפים מסוימים שאותם ברצונכם למחוק. הפריטים מסודרים לפי דקות, שעות וימים.


באתר "לייב.קום" (live.com), מנוע החיפוש המשודרג של מיקרוסופט, יש אפשרות להיכנס אל המערכת (לוג-אין) כדי לקבל תוצאות חיפוש מותאמות-אישית, בעיקר לפי מיקום גיאוגרפי. מיקרוסופט נשענים על הזהות שלכם ב"חלונות" (Windows Live ID), מה שנקרא בעבר "פספורט" (Passport).
זוכרים את שם המשתמש והסיסמה שלכם במסנג'ר חלונות? יש לכם תיבת דואר אלקטרוני של הוטמייל? זו "תעודת הזהות" המיקרוסופטית שלכם. בקיצור, לא חייבים לעשות לוג-אין למנוע החיפוש, ומומלץ לצאת אם אתם כבר בפנים (האופציה "שכח אותי" מופיעה שם בדף, אבל ממש בקטן - אל תחמיצו).



טולברים (Toolbars) - היסטוריית חיפוש
סוכני המידע המתוחכמים והאובססיביים ביותר הם ה"טולברים" החביבים שאותם התקינו מליוני משתמשים ברחבי העולם, ובעיקר גוגל טולבר (Google Toolbar), יאהו טולבר (Yahoo Toolbar) והחקיינים הרבים שהצטרפו אליהם בהמשך, ושחלקם הם רוגלות לכל דבר ועניין.
כדי למחוק היסטוריית חיפוש של "בר החיפוש" הנבחר שלכם (יאהו, גוגל ודומיהם), יש להיכנס בדפדפן אקספלורר אל "כלים" > "אפשרויות אינטרנט" > "תוכן (Content)" > "השלמה אוטומטית (AutoComplete) - הגדרות/אפשרויות" > הסירו את הסימון של "Forms" (טפסים). זה נוגע בעיקר ל"השלמה אוטומטית" של חיפושים.


מחיקת היסטוריית חיפושים בדפדפן אקספלורר
באמצעות ביטול השלמה אוטומטית של טפסים ברשת



מומלץ להסיר מן המחשב לחלוטין את ה"גוגל טולבר", בעיקר מכיוון שהוא משמש פירצה נוחה ל"גוגל" לדעת בדיוק מתי חיפשתם, לאיזו כתובת הלכתם וכמה זמן נשארתם בכל אתר ו/או עמוד ברשת. אם אתם מוכרחים לבצע חיפוש היישר מתוך הדפדפן, או צריכים נתונים שהטולבר מספק, כדאי להשתמש בחלופות חודרניות-פחות.

"יאהו טולבר" (Yahoo Toolbar) מכיל בתוכו אופציה של "סרץ' היסטורי" (Search History), שמרבית המשתמשים שלו אינם יודעים עליה כלל. בעמוד העזרה של יאהו יש מידע ברור למדי על שיטת ההסרה:
1) "הגדרות";
2) "טולבר אופשנז";
3) להסיר את הסימון באופצייה "רממבר ריסנט סרצ'ז" (Remember Recent Searches).
אם זה נשמע קצת מסובך (הסרת סימון אינה דבר פשוט כמו כפתור "מחק היסטוריה", למשל) - זה כנראה בכוונה. יאהו טורחים עוד קודם לתת לכם שתי אופציות שאינן עוזרות ממש (הסרה של כל הפריטים הנוכחיים, והסרה של כל הפריטים ברגע סגירת הדפדפן), כדי למנוע מכם לנטרל את היישום החודרני הזה. בפיירפוקס, מעשה שטן, עוד לא ניתן עדיין לנטרל את היסטוריית האינטרנט של יאהו טולבר: עוד סיבה להסיר את התוכנה הזאת לחלוטין.

כדי למחוק היסטוריית חיפושים בסרגל הכלים של מיקרוסופט, המכונה MSN סרץ' טולבר (היה פעם מותג כזה, אבל היום הוא כבר נקרא לייב טולבר), לוחצים על הלוגו של MSN או לייב.קום בטולבר עצמו, ואז בוחרים "מחק היסטוריית חיפוש" (Clear Search History). יש גם עמוד עזרה באתר של אם-אס-אן.


מחיקת היסטוריית חיפוש - דפדפנים נוספים
כדי למחוק היסטוריית נתונים בדפדפן אקספלורר (IE), יש לבחור "כלים" > "אפשרויות אינטרנט" > "כללי" > "היסטוריית גלישה/דפדוף" > "הגדרות" > (למטה) מספר ימים: בחרו "0" (אפס).
מומלץ גם למחוק את כל ה"Temporary Internet Files" (קבצי אינטרנט זמניים), תחת: "כלים" > "אפשרויות אינטרנט..." > "כללי" > "היסטוריית דפדוף/גלישה" - "מחיקה..." > "מחק קבצים" (הראשון מלמעלה).

מוזילה פיירפוקס: מחיקת היסטוריית החיפוש בדפדפן שועל-אש, כפי שהזכיר לנו הגולש תומר כהן בתגובה שלו, היא קלה ביותר:
א) לוחצים בפיירפוקס עצמו על קונטרול+שיפט+דיליט
ב) קופץ מסך קטן שנקרא "ניקוי נתונים אישיים"
ג) מסמנים את "טפסים שמורים והיסטוריית חיפוש"
ד) בוחרים את הכפתור "נקה נתונים אישיים כעת..."
כך אתם מסודרים בפיירפוקס, אבל רק עד הפעם הבאה שתרצו לבצע מחיקה נוספת. הדפדפן לא מפסיק לאגור נתונים אישיים עד להודעה חדשה, במצב ברירת מחדל.
כדי להגדיר לשועל הבוער שלכם שאינם מעוניינים לשמור שום היסטוריית חיפוש אף פעם, תצטרכו לעשות שלוש פעולות דרך התפריט הראשי:
"כלים" > "אפשרויות" > לשונית "פרטיות" >
1) תחת "היסטוריה" הסירו את הסימון מעל "זכור את מה שאני מכניס בטפסים ותיבת החיפוש"
2) תחת "נתונים אישיים", סמנו את "תמיד נקה את הנתונים האישיים שלי כאשר אני סוגר את פיירפוקס"
3) עדיין תחת "נתונים אישיים": לחיצה על "הגדרות..." > וסימון "מידע טופס שמור".

גוגל כרום: ראו למעלה.

דפדפנים כמו "אוואנט" (Avant) לא שומרים היסטוריית חיפוש ואינטרנט. בעמוד הבית הרשמי של דפדפן אוואנט הם מתגאים בשמירה על פרטיות: "הדפדפן מוחק את כל עקבות הגלישה - כתובות מוקלדות, השלמה אוטומטית, קוקיז, היסטוריה, קבצי אינטרנט זמניים ועוד".


מחיקת היסטוריית חיפוש - טאבלטים
אפליקציית החיפוש של גוגל, עם אייקון תכלת ועליו האות g, מאפשרת לעשות זאת דרך ההגדרות שלה. בוחרים 'פרטיות והגדרות' ואז 'נהל את היסטוריית אתרים'. ניתן גם לכבות או להדליק את היסטוריית האתרים דרך מסך ההגדרות, אך חשוב לזכור כי כיבוי איננו מהווה תחליף למחיקה. קישור לדוגמה: https://accounts.google.com/Login?continue=https://history.google.com/history/edit&hl=iw&service=hist&ltmpl=gh



למה בכלל למחוק היסטוריית חיפוש?
  • כי הגולש לא חייב לספק מידע על החיפושים שלו לאף אחד
  • כי חברה מסחרית כמו גוגל לא יכולה לחטט בתוך המוח שלנו
  • כי הנחת היסוד של רוב הגולשים היא, שהחיפושים שלהם ברשת אינם מידע פומבי.
  • כי אי אפשר לדעת מי ינצל את המידע האישי על החיפושים שלנו למטרות זדוניות.
  • כי האינטרנט כיום (2011) הוא מקום הרבה פחות חופשי ממה שהיה פעם (שנות ה-90).
  • כי סוכנויות ממשל, רשויות ביון וריגול, ומחלקות ריגול תאגידי - מתוחכמות יותר מבעבר.
  • כי מנועי חיפוש אוגרים המון מידע אישי רגיש על גולשים - לעתים בלי להבין כלל את הסכנות הכרוכות בכך, לעתים מתוך כוונות טובות, מתוך תמימות (נאיביות) ולעתים מתוך היתממות.
  • כי לפי "חוק הפטריוט" האמריקני, כל "ספק-אינטרנט" מחוייב לספק מידע לממשל בכל עת, בלי לדווח על כך לאף אחד ובלי לבקש רשות מאף אחד; ישראל היא חברה טובה של ארה"ב, לטוב ולרע.
  • כי גופים כמו ה-FBI, ה-CIA, ה-NSA, ה"מוסד" הישראלי, ה-MI6 הבריטי - כולם מחטטים ללא הפסקה במחשבים אישיים של אזרחים בכל העולם, לעתים למטרות שאינן ראויות ואינן מועילות לאף אחד מלבדן ("בואו נבדוק מה חושבים מתנגדי המשטר, רק כי אנחנו מסוגלים")
  • כיוון שערך חופש החיפוש הוא קריטי לחיינו, אם אנחנו מאמינים בדמוקרטיה, חירות ושוויון
  • כי אם אפשר להיזהר - אז למה לא להיזהר?

פורסם במקור ב-14/6/07
עודכן לאחרונה ב-2011

מנועי חיפוש נגד פרטיות - מיתוסים ומציאות

פורסם במקור ב-14/8/07


מנועי חיפוש רבים הותקפו לאחרונה בגלל נטייתם לאסוף מידע אינטימי על הגולשים, כדי להציג לכל משתמש תוצאות חיפוש מותאמות-אישית ("פרסונליזציה"). חלק מן המנועים מכנים זאת "היסטוריית חיפוש" או "היסטוריית אינטרנט".

מבחינת מנועי החיפוש, איסוף מידע על המשתמש היא דרך נוחה-יחסית להבין מה הוא באמת מחפש. מנועי חיפוש יוכלו לקלוע ישר אל תוך תת-המודע של המחפש, ולשפר באופן דרסטי את רווחיהם באמצעות פרסומות ממוקדות יותר, שערכם הכלכלי גבוה עשרות מונים.

מבחינת המחפש, זו חדירה מוגזמת לפרטיותו, ואולי אפילו פירצה שדרכה יכולה להיכנס הממשלה, עבריינים וגורמים זדוניים אחרים. אין גבול לפחדים, הפרנויות והסיוטים שיכולים אנשים ליצור במוחם בגלל היכולת של מחשבי-על לדעת עלינו הכל, בלי שנדע על כך.

אז כמה אנחנו מוכנים לספר על עצמנו בשביל לקבל תוצאות חיפוש טובות? זוהי השאלה שמציבה את ערכי הפרטיות, זכויות הפרט וחופש החיפוש מול ערכים אחרים כמו קבלת תוצאות חיפוש מדויקות, התאמת שירותים מקוונים לפרופיל הגולש ויעילות איחזור מידע.

אנשי גוגל, למשל, הפיקו לאחרונה סרטון קצר (4.5 דקות) המנסה להרגיע את המשתמשים ולהבטיח להם שהכל יהיה בסדר. הבעיה היא, שהסרטון פשטני ומטעה. הוא לא מספר את כל האמת, ולכן (לא נעים להודות) הוא למעשה משקר.





אז מה לא נכון בסרטון של גוגל על פרטיות בחיפוש?

  • כתובת IP בהחלט יכולה לזהות משתמש ספציפי, לפחות בשני סוגי מקרים נפוצים ביותר: א) אם מדובר בכתובת קבועה, הקשורה לאתר או ארגון מסוים; ב) אם ספק האינטרנט משתף פעולה עם גורם חיצוני, כדי לספק לו את המידע הקושר בין כתובות IP זמנית ובין זהותו המלאה של מנוי בתשלום.


  • מנוע החיפוש יכול לדעת הרבה מאוד על משתמש ספציפי, אם אותו משתמש פתח חשבון במנוע החיפוש כדי לקבל תיבת דוא"ל או כל שירות מקוון אחר. במקרה כזה, מנוע חיפוש יכול לקשור בין חיפושים ספציפיים ובין משתמשים ספציפיים.


  • ככל שמספר השירותים המקוונים שמציע מנוע חיפוש מסוים הולך וגדל, כך חושף בהדרגה המשתמש יותר ויותר פרטים על עצמו, זהותו ואורח חייו - ומקשר את כל אלו לחיפושים שהוא עורך. במצב כזה, מנוע החיפוש יכול לדעת על משתמש יותר מהוריו, חבריו ואפילו בני זוגו.


  • חלק ניכר מן המחפשים באינטרנט הם אנשים בודדים, או בעלי מחשבים ניידים הרשומים על שמם, ואינם חולקים את חשבון האינטרנט שלהם עם אף אדם אחר: במקרים כאלו ניתן לקשור את כל החיפושים שלהם אל אותה זהות וירטואלית ממש, וזאת בניגוד לנאמר בסרטון בדבר שותפים לדירה או זוגות נשואים.


  • חלק ממנועי החיפוש אף יכולים לקשור בין תעודת הזהות של המשתמש (בתנאי שרכש שירות מקוון בתשלום, כגון תיבת דוא"ל מורחבת/פרמיום) ובין חיפושים ספציפיים שערך בזמן שהיה מחובר לחשבונו -- כרטיס האשראי הוא "החוליה החלשה".


  • קבצי קוקיז חיים זמן רב, ואפשר למחוק אותם, אם רק יודעים כיצד לעשות זאת. בניגוד למה שאולי יכול להשתמע מן הסרטון של גוגל, קבצי "קוקיז" (Cookies) יכולים לשהות זמן רב על המחשב האישי, ורק משתמשים מתקדמים מודעים לאופציית המחיקה שלהן. גוגל לא ממש להוטים להסביר לגולשים כיצד למחוק "קוקיז", כי אין להם אינטרס לעשות זאת.


  • המידע הרגיש בכלל לא נמצא ב"קוקיז", אלא על שרתי מנוע החיפוש: כאמור, מנועי חיפוש רבים מעניקים שירותים מקוונים כדי לגרום למשתמשים לספק מידע אישי ולהירשם לחשבון המזהה אותם. כך הם מאכסנים את רוב המידע הרגיש על שרתיהם של מנועי החיפוש, ולא על מחשבו האישי של הגולש. לכן ה"קוקי" אינה לב העניין, בניגוד למה שמשתמע מן הסרטון.


  • קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין מנועי חיפוש ובין משתמשים: ככל שמנועי החיפוש יודעים עלינו יותר, כך הם ירוויחו יותר כסף מפרסומות ממוקדות. קיים יחס ישיר בין עוצמת המיקוד של הפרסומת ובין רווחיו של מנוע החיפוש, ולכן אין למנועי החיפוש אינטרס חזק לשמור על פרטיותו של המשתמש, אלא להיפך: לדעת כמה שיותר עליך.


  • אולי הכי חשוב: פרטיות של משתמשי מנועי חיפוש אינה נושא פשוט כלל וכלל; הנסיון להציג את הדילמות המשפטיות, המוסריות והעסקיות בצורה קלילה ופשטנית הוא בגדר ספין תקשורתי של תאגיד בורסאי, ואינו משקף כלל את העימות שבין רצונות המשתמשים, האינטרסים של חברות הפרסום ומחיר המנייה של ענקי החיפוש.



באותו נושא - פרטיות מול מנועי חיפוש:

4.9.2007

גוגלופול - האם גוגל הוא אכן מונופול


אם מאמינים לכתבות יחסי ציבור בסגנון זו של לאנס יולנוף מ"פיסי מגזין", הרי שגוגל אינה מונופול. כל ילד יודע שגוגל שולט בתעשיית החיפוש הגלובלית, אך הרבה פחות אנשים יודעים כי 98% מהכנסות גוגל אינן מגיעות מאספקת שירותי חיפוש, אלא משירותי פרסום.

גוגל, כפי שמציין בצדק מר יולנוף, אינה מונופול בתחום מנועי החיפוש: בתחום זה אמנם יש לה נתח שוק דומיננטי ביותר, אבל לא מדובר בשירות מסחרי, מוצר מוגדר או פטנט בעל איכויות מונופוליסטיות. המונופול של גוגל הוא הרבה יותר פשוט: פרסומי. לגוגל יש שליטה מונופוליסטית בשוק הפרסום במנועי החיפוש, ולכן היא לא מפסיקה להעלות מחירים, להחמיר את דרישותיה מול המפרסמים, ולנפח את רווחיה למימדים מפלצתיים.

בכתבה של "פיסי מגזין", אחד מהעיתונים הנחשבים בעולם המחשבים והאינטרנט, נטען כי "גוגל אינה הבעלים של התוכן או של מנגנון האספקה. מאחר שכל השירותים שלה למשתמשים מהפלח הצרכני מסופקים בחינם - אין לה אפשרות להעלות מחירים". זה לא נכון, ברמה העובדתית: השירות שלמעשה מחזיק בחיים את גוגל -- פרסום -- אינו מסופק בחינם; הוא נמצא בבעלות בלעדית של גוגל; לכן לגוגל יש אפשרות (שאותה היא מנצלת) להעלות בהדרגה את מחיריה.

מיהם המתחרים בשוק המונופוליסטי הזה? שניים בלבד. הראשון הוא יאהו, שמחזיק בנתח שוק של כ-20% מענף הפרסום במנועי החיפוש, אבל זאת רק בחלק מן המדינות המתועשות. שירותי הפרסום במנוע החיפוש של יאהו כוללים רשימה מצומצמת של מדינות (15 בלבד), ולכן אינו מהווה מתחרה של ממש. ומה עם מיקרוסופט? נתח השוק שלה בתעשיית הפרסום במנועי החיפוש אינו עולה על 10%, והוא מסופק ברשימת מדינות זעירה (כ-5 בלבד).

בהקשר המונופוליסטי חשוב לציין את אחד משירותיה המרכזיים של גוגל: אדסנס (AdSense). שירות זה, המיועד לבעלי אתרים המעונינים לשלב מודעות ממוקדות בדפי התוכן שלהם, מחזק את מעמדה המונופוליסטי של גוגל, כיוון שהוא חודר עמוק אל תוך הליבה של האינטרנט: דפים טקסטואליים. בעל אתר המשתמש בשירותי אדסנס הוא, בחלק גדול של המקרים, "לקוח נעול": ברגע שהוא עשה את המאמץ החד-פעמי לשלב את המודעות של גוגל באתר, הוא לא יסיר אותן במהירות, אלא אם כן תחליט גוגל שהפר את תנאי השימוש, ותסגור לו את החשבון באופן חד-צדדי.

השוק ה"נעול" של מפרסמי אדסנס, שגוגל מספקת להם תזרים מזומנים שהוא בגדר חמצן לחולה סופני, משפיע על ההתנהלות העסקית של מנוע החיפוש הגדול בהיסטוריה. כאשר המפרסמים משתילים את גוגל עמוק-עמוק באתר שלהם, קשה להם להתמודד עם שינויים, הרעה בתנאים או פגיעה ברווחיהם מן השירות.

בניגוד למתרחש בשוק מנועי החיפוש, שבו קל לעבור ממנוע למנוע, עלויות המעבר של משתמשי אדסנס הן גבוהות במיוחד. אחרי השקעה גדולה בשילוב מוצלח של מודעות אדסנס בכל רחבי האתר, למשתמש הממוצע של אדסנס אין הרבה חשק לגעת בקוד, ולכן יש כאן "נעילה", שהיא מאפיין מובהק של מונופול בשוק חדש: שוק הפרסום הקונסטקסטואלי (תלוי-הקשר).

מעבר לעובדה שכתבתו של יולנוף מבלבלת בין ענף החיפוש החופשי ובין ענף הפרסום במנועי החיפוש, מתעורר חשד כבד שמדובר בכתבה "מוזמנת", על גבול ה"ספין", שנועדה להפיג חששות של אנליסטים ומשקיעים בשוק ההון.

יש לא מעט אנשים שחוששים כי הכרזה על גוגל בתור מונופול תפגע בעסקיה, ברווחיה ובביצועי המנייה שלה. לכן, כאשר עיתונאי מכובד מכריז כי גוגל אינה מונופול, הוא למעשה מעניק לתאגיד הזה רוח גבית בעולם הפיננסי.

לכן יש להדגיש את מה שנראה כבר מובן מאליו: חברת גוגל היא מונופול מובהק בשוק הפרסום במנועי החיפוש, ומונופול חזק עוד יותר בתחום הפרסום הקונטקסטואלי (תלוי-הקשר).

כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012