28.8.2007

הנוסחה החדשה של גוגל אדוורדס = שלם לנו יותר

בחודש אוגוסט נחתה על מפרסמי גוגל הודעה חדשה, על שינוי בנוסחה לקביעת מיקום עליון של מודעה.

שינוי הנוסחה, שנכנס רשמית לתוקף ב-22 באוגוסט, מנוסח בלשון חמקמקה במיוחד, שמיד עוררה חשד גדול שמא מדובר בטריק מחוכם נוסף לשיפור רווחיה של גוגל, על חשבון טובתו של המפרסם הפשוט. ביקורת רבה נמתחה על שינוי הנוסחה (הנה דוגמה אחת של גרייוולף, שנייה של דונה בוגאטין, ושלישית של אנדרו גודמן), שאמור לשפר את רווחיה של גוגל ברבעון הקרוב בשיעור של כ-4 אחוזים לכל הפחות.

כיצד תשתנה הנוסחה למיקום מודעה עליון (מעל תוצאות החיפוש, במקום לצד תוצאות החיפוש)?

ע"פ גוגל, הרי ש"שינוי זה מתוכנן כדי לשפר את איכות תוצאות המודעה שלנו, וכדי לתת לך יותר שליטה על השגת מיקום מודעה עליון". אין מילה אחת על כך ש"אנחנו חברה גדולה, אנחנו נסחרים בבורסה, ואנחנו רוצים לעשות יותר כסף כדי שהאנליסטים יתמחרו את המניה שלנו גבוה יותר". מבחינת "האח הגדול גוגל", השינוי הוא למעשה "שיפור", והכל זה עניין של "איכות", ומתן "שליטה" למפרסם (שעכשיו הולך לאבד שליטה, ולשלם יותר).

הנה הטיעון המרכזי של גוגל, שסובל מכשל לוגי בולט:

"גם אם יש לך מודעה באיכות גבוהה, אם המפרסמים מתחתיך לא מציעים הרבה, העלות הממשית שלך לקליק עשויה לא להיות גבוהה מספיק כדי שהמודעה שלך תתאים לתצוגה במיקום עליון"

ועל כך נאמר: לא נכון. אם גוגל רוצים, גוגל יכולים להעלות את המודעה למיקום העליון, בלי לשנות את העלות לקליק. במילים אחרות: אם גוגל קובעת רף גבוה יותר עבור מיקום בולט, הרי שכל המפרסמים ישלמו יותר - חד וחלק. גם כיום, אם המפרסמים שמתחת לזה שמקבל את המקום הראשון אינם מציעים הרבה כסף, שום דבר לא מונע מגוגל לקחת את המודעה הטובה ביותר ולתת לה מיקום עליון (דהיינו, מצד ימין למעלה, ולא מצד שמאל).

אבל הכשל הלוגי של גוגל נמשך: "עם נוסחה חדשה זו, במקום לשקול את העלות הממשית שלך לקליק, נשקול את הצעת העלות המקסימלית שלך לקליק, שבה אתה שולט".

כאן מתחילות הצרות.

גוגל משנה את הנוסחה כך שההגיון הבסיסי של המערכת, שהוא למעשה מכירה פומבית של מילות מפתח, בכפוף לשיקולי רלוונטיות -- מופר מעתה. מהיום ואילך, המפרסם הולך לסבול, כי העלות המקסימלית שלו, שאותה הוא קובע לעתים בצורה שרירותית, תהפוך לעלות-בפועל. במילים פשוטות, כדי שגם עיתונאי של "ידיעות אחרונות" יוכל להבין: המפרסמים של גוגל ישלמו עכשיו יותר מבעבר, על אותם מיקומים, ויוציאו יותר כסף על אותו שירות. איך זה עובר בלי מרד צרכנים? פשוט: התקשורת מעמידה פנים שהיא לא מבינה ("זה משהו טכני"), גוגל מסנוורת את הקוראים עם טקסטים מתחכמים, ורוב המפרסמים בכלל לא מודעים לשינוי.

לדוגמה: אם שלושה מפרסמים מתחרים על מילה מסוימת, הראשון משלם 30 אגורות, השני משלם 25 אגורות, והשלישי משלם 20 אגורות. כך גם נקבע המיקום, בתוספת שיקולי איכות המודעה. המפרסם הראשון קבע עלות מקסימלית של 2 שקלים, השני קבע עלות מקסימלית של 50 אגורות, והשלישי קבע עלות מקסימלית של 30 אגורות. לפי הנוסחה החדשה, עלול להיווצר מצב שבו המפרסם הראשון ישלם מעתה 2 שקלים לכל קליק, הרבה יותר ממה ששילם בעבר. למה? כי גוגל זורקים את המכירה הפומבית החוצה, ודורשים מן המפרסם שמופיע במקום הראשון מחיר הרבה יותר גבוה, כדי שייכנס למיקום העליון (שנמצא, כאמור, מעל תוצאות החיפוש, ולא בצידן).

הניסוחים של גוגל פתלתלים ומתחסדים, כאילו נוסחו על ידי צוות של עורכי דין, יחצנ"ים ואנשי שיווק מהטובים בעולם: "לכן, אם יש לך מודעות באיכות גבוהה, כעת תהיה לך יותר שליטה להשיג מיקום עליון על ידי הגדלת העלות המקסימלית שלך לקליק". בקיצור - גוגל מבקשת מן הלקוחות שלה לשלם יותר, כדי לקבל את אותו שירות שהיו יכולים לקבל, לו גוגל היו מחליטים לספק את המיקום העליון (מצד ימין) לכל מי שהמודעה שלו השתלבה בשלושת המקומות הראשונים.

כדי להרגיע את המפרסמים בעלי ההשכלה הממוצעת, גוגל מחביאה את השינוי הצפוי בניסוחים מתוחכמים במיוחד, כמו למשל "ייתכן שתראה שינוי במספר הממוצע של קליקים ובממוצע העלויות לקליק של המודעות שהושפעו". שימו לב לסוף המשפט: "ממוצע העלויות לקליק". במילים אחרות: "הזהרנו אתכם! אתם עלולים לשלם יותר, בשורה התחתונה. אנחנו עשינו את שלנו, אתם רק הייתם צריכים לקרוא ולהפנים".

המשפט החשוב ביותר, כרגיל, מופיע בסוף: "אם אינך רוצה שמודעות שמופיעות בדרך כלל במיקומים גבוהים לצד תוצאות החיפוש יופיעו מעל לתוצאות החיפוש, בדוק שהעלויות המקסימליות שלהן לא גבוהות באופן דרמטי מהעלויות הממשיות לקליק שאותן אתה משלם בדרך כלל". זה הסוד: המפרסם חייב לעבור על כל החשבונות שלו, לשנות את כל ההצעות המקסימליות שלו, ולוודא שגוגל לא ידפוק אותו בגלל שינוי הנוסחה.

גוגל כתבו דף מיוחד שאמור לענות על השאלה המתבקשת ("האם השינוי הזה הוא רק דרך לגרום למפרסמים לשלם יותר?"). הבעיה היא שהוא לא משכנע, ורק חוזר על הטיעונים הקודמים של גוגל. בפועל, הדרישה מן המפרסם לשלם יותר כדי לקבל את המיקום העליון אינה יכולה להיות מבוססת על איכות (זו הטענה של גוגל) שכן מפרסמים רבים קובעים מחיר מקסימלי למודעות שלהם מתוך הבנה שהמערכת פועלת כמו מכירה פומבית, שלפיו המחיר נקבע על פי התחרות-בפועל, ולא על פי תימחור חיצוני שאינו מצוי בשליטתם.

ומה גוגל רוצים לומר? הנה הניסוח הבוטה, שאינו מיועד לנשים בהריון: "מפרסמים יקרים! אנחנו עומדים להעלות את המחיר של השירות באופן דרמטי. אם אתם לא רוצים לפשוט את הרגל, אנחנו מבקשים מכם לשנות במהירות את המחיר המירבי שאתם מוכנים לשלם עבור פרסום בגוגל, ובמקרים רבים - לחזות מראש מה הוא יהיה. אחרת - תחטפו מכה אנושה. קיבלתם הודעה של שבועיים מראש, ואם לא הבנתם על מה מדובר, עכשיו אתם הולכים לאכול אותה, כנראה בלי שתרגישו, עד שתקבלו את דף חיוב כרטיס האשראי שלכם".

חשוב לציין עובדה אחת פשוטה: זה לא חייב להיות ככה. גוגל היו יכולים לתת למפרסמים את המיקום העליון (מעל תוצאות החיפוש, ולא לצד תוצאות החיפוש), בלי שום שינוי בנוסחה. במצב הקיים, לא היה שום צורך להפוך את העלות המקסימלית שהמפרסם מוכן לשלם - לעלות האמיתית שהוא ישלם. ביטול עקרון המכירה הפומבית עבור המיקומים העליונים במערכת של גוגל אדוורדס, הוא צעד שפועל לרעת המפרסם התחרותי, וכל מטרתו היא ניפוח הרווחים של גוגל כדי שהחבר'ה בוול-סטריט ימליצו על המנייה שנקראת GOOG גם ברבעון הבא.

27.8.2007

יהללך זר ולא פיך - נוסחת מנועי החיפוש

מנועי החיפוש אימצו, כך מסתבר, את אחת העצות העתיקות ביותר בתרבות האנושית:

"יהללך זר ולא פיך; נכרי, ולא שפתותיך"

26.8.2007

גוגל קו-אופ: צור לעצמך מנוע חיפוש לפי נושא

פורסם במקור ב-25/10/2006

מנוע חיפוש שנתפר לפי תחומי העניין שלך? לא להיט גדול, אבל גוגל לפחות מציע גרסה חדשה של השירות הזה.

עוד לפני שגוגל קו-אופ המחודש עלה עם כמה פיצ'רים חדשים, ברא אלוהי הרשת את סוויקי (בטא, כמובן) - מנוע חיפוש קהילתי שבונה את עצמו בעזרת התנהגות הגולשים לפי חתך נושאי ממוקד.

הגוגל הקואפרטיבי עלה בגרסתו הראשונה כבר בחודש מאי 2006, אבל רק עכשיו (סוף אוקטובר) הוא עולה בגרסה נוחה יותר לשימוש, המיועדת לקהל הרחב. אפשר לתפור בקלות רבה מנוע חיפוש לפי הטעם, להוסיף אתרים שיופיעו בו, ולהכין גרסה נוחה אונליין כדי להשתיל באתר או סתם לגלוש אליה מדי פעם. האינטרס של גוגל פשוט: להגדיל את עוגת הפרסום ואת נתח השוק שלו, על ידי יצירת שטחי חיפוש נוספים, שאינם חלק מרשת החיפוש הקיימת שלהם.



איך זה עובד - והאם זה שימושי?

  • נניח שאתם מתעניינים בטיסנאות, ואוהבים לחפש מידע בנושא.
  • נמאס לכם לקבל תוצאות חיפוש בלתי-רלוונטיות מאתרים של חובבנים, פורומים סוג ד' או אתרי חדשות כלליים מדי
  • אתם בונים לעצמכם "מנוע חיפוש טיסנאות", ומזינים לתוכו 10 קישורים מובחרים, שמהם אתם תשמחו לקבל תוצאות חיפוש
  • המנוע מוכן לשימוש - ועכשיו רק נותר להפיץ אותו בין משתמשים נוספים, ולראות אם ניתן לשפרו על ידי הוספה של אתרים אחרים באותו תחום
  • היתרון: אין תוצאות-זבל, האתרים האהובים עליכם מביאים יותר מתוצאה אחת, ואף אחד לא מבלבל לכם את המוח עם תוצאות מסחריות או שיווקיות מדי


למרות הכוונות הטובות - בשביל רוב הגולשים אין כאן בשורה שתשנה את חייהם.


אמנם אלפי גיקים יסתערו על הפיצ'ר ויעשו בו שפטים באמצעות משחקי XML מתוחכמים, אבל עבור רוב בעלי האתרים מדובר רק בגרסה נוחה של מנוע חיפוש פנימי. זאת, כמובן, בהנחה שגוגל באמת סורק את כל האתר שלך, מקצה אחד ועד קצהו.


בעיקרון, גוגל קו-אופ לא אמור להיות רק עוד כלי חינמי לבעלי אתרים שמתקמצנים על רכישת מנוע חיפוש פנימי בכסף מלא. הוא אמור להיות פרויקט קהילתי, שבו אנשים עם נושא משותף מייצרים גרסה אידיאלית של מנוע חיפוש "בלי בולשיט", שמסנן החוצה את רוב אתרי העולם, ומשאיר בפנים רק את האתרים המקיפים והרלוונטיים ביותר. מלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רווח) יכולים לסנן החוצה את הפרסומות, כך שהיישום מתאים גם לעמותות, מכללות וארגונים חברתיים בכלל.


הגישה הדמוקרטית, הקהילתית והממוקדת מאחורי גוגל קו-אופ אמורה לקסום למשתמשים, לשרת אנשים עם תחומי עניין משותפים המתאגדים דרך פורומים וכד' -- ובסופו של דבר גם לעזור לגוגל למכור עוד פרסומות דרך תוצאות החיפוש של המנועים המאוד-מאוד-ממוקדים הללו. תנועה מפולחת מאוד שווה הרבה יותר כסף מתנועה מפולחת ממוצעת, ולכן יש הגיון כלכלי מוצק מאחורי הצעד הקואופי של גוגל.


שורה תחתונה? נחמד מאוד בשביל בעלי אתרים שרוצים לסרוק לעצמם את כל האתרים שלהם, במיוחד אם יש בהם דומיינים פנימיים שונים (www.site.com וגם www2.site.com למשל). גיקים קיצוניים יגלו בו דברים חדשים, אבל בינתיים זה נראה כמו פיצ'ר פושר למדי, שכיף לשחק איתו קצת - אבל לא יותר מזה. גוגל מפתחים כל כך הרבה שירותים חדשים בשנה האחרונה, עד שלפעמים כבר קשה להבדיל בין הברקה אמיתית ובין שירות זניח.


גוגל קו-אופ מתחבר לפרויקט שנקרא CSE - מנוע חיפוש מותאם אישית. באמצע 2007 כבר יצאה גרסה עסקית של המוצר הזה (CSBE), תמורת תשלום של 100 דולר בשנה. המטרה: לאפשר לעסקים קטנים להשתמש בחיפוש של גוגל, כדי לסרוק את החנויות המקוונות שלהם. אפשר לתפור את המראה של החיפוש אל העיצוב הכללי של אתר העסק, וכך להנות משיפור בשימושיות האתר. המחיר (100$ לשנה) בהחלט מושך, במיוחד לעסקים שתלויים בחיפוש מוצרים קטלוגי נרחב כדי להשלים עסקאות אונליין, בסכומים בינוניים וגדולים.


קדימה, תנסו בעצמכם: גוגל קואופ - צרו לעצמכם מנוע חיפוש לפי תחומי עניין וידע

23.8.2007

מתי כבר יגיע יאהו לישראל

פורסם במקור ב-25/10/2006

הסבלנות הולכת ופוקעת.
גוגל ישראל כבר כאן, כמנוע חיפוש עברי חי ונושם, מאז 2001.
מיקרוסופט ישראל כבר כאן עוד קודם, והחיפוש העברי (מימין לשמאל) הופיע ב-2003.
אבל יאהו - איפה יאהו ישראל? למה הכתובת Yahoo.co.il לא מובילה למנוע חיפוש בעברית?

21.8.2007

איך לרמות מנועי חיפוש בקלי-קלות

האנשים הטובים באתר אורגיל חממות כנראה מאוד להוטים להופיע במקום טוב במנועי החיפוש. הלהט שלהם מובן, והתוצאה בהתאם. ראשית - כך נראה אתר האינטרנט של החברה לעין הבלתי-מאומנת:

במבט ראשון, האתר נראה תמים למראה. סתם עוד אתר של חברת חממות, נכון?

אז זהו, שלא.

בוני האתר השתמשו בטריק הכי ישן בספר: טקסט לבן על רקע לבן. עיניים אנושיות לא רואות את זה, אבל מנועי החיפוש - בהחלט כן. איך זה נראה? הנה מה שגוגל "רואה":

הקישורים המופיעים "בחשאי" מובילים לעמודים פיקטיביים, שכל מטרתם היא להאכיל את מנועי החיפוש בטקסט מפוצץ במילות מפתח, קישורים לעמודים פיקטיביים נוספים - מה שמכונה בעגה המקצועית "עמודי-דורוויי" (Doorway pages). במקרה שלנו, רובם מובילים באופן אוטומטי חזרה לעמוד הראשי, מה שמוכיח שהם לא מיועדים לבני-אדם (רק לרובוטים של מנועים).


האם מנועי החיפוש אכלו את הפתיון הזה? בהחלט. גוגל סרק 370 עמודים לפחות, רובם פיקטיביים. יאהו אכל 235 עמודים בלי מלח, רובם פיקטיביים. הגדיל לעשות מנוע MSN העולמי, שבלהיטותו לבלוע טקסטים על חממות הצליח לעכל 985 עמודים - רובם תוכן-זבל למנועי חיפוש ("ספאמדקס") (Spamdex).


אז מדוע להשתמש במילה קשה כמו "רמאות" בכותרת הפוסט הזה? ראשית, פעילות קידום האתרים של אורגיל אינה מעידה בהכרח על טיב שירותיה העסקיים. בהחלט ייתכן שמדובר בחברה טהורת-כוונות, שנפלה בפח של מקדם אתרים מסוג "כובע שחור" (חסר-אתיקה). העובדה שאתר אורגיל מקודם בצורה בלתי-לגיטימית אינה אומרת שלקוחות אורגיל אינם מרוצים משירותיה בתחום החממות. אבל גם אי אפשר להתכחש לעובדה שכל מנועי החיפוש מאוד ברורים בהתנגדות החד-משמעית שלהם לטריקים כגון טקסט חבוי או לינקים חבויים.


מצד שני, אנחנו מתקרבים לסיום שנת 2006 - ומייאש לגלות שמנועי החיפוש עדיין לא מספיק מתוחכמים מכדי להתמודד בהצלחה עם ספאם פרימיטיבי שכזה. חוויית המשתמש של המבקרים באתר אורגיל דרך מנועי חיפוש "בולעי-ספאם" היא מפוקפקת למדי (הם נכנסים לעמוד בלתי-מובן שמפנה אותם מיד חזרה לעמוד הראשי), אבל גם מחלקות האנטי-ספאם של מנועי החיפוש כנראה לא עובדות שעות נוספות על טיפול נקודתי במקרים שכאלה - במיוחד אם מדובר באתרים ישראליים קטנים. אך בסופו של יום, מישהו צריך להגן על הגולשים מפני מקדמי אתרים שמאכילים את כולנו הרבה קש דיגיטלי. מהנדסי גוגל, למשל, תמיד מנסים לפתור בעיות כאלה דרך שיפוץ חכם של הנוסחאות הכלליות שלהם (שיכלול אלגוריתמי), אבל לפעמים כנראה שאין ברירה אלא לטפל נקודתית באתרים סוררים - זה נקרא שירות לציבור.


אז איך הם עשו את זה? במקרה של אורגיל, זה היה פשוט מאוד. במקום להשתמש בשיטה העתיקה של "פונט: לבן" על רקע לבן (דהיינו, רקע שלא הגדירו את צבעו), הם השתמשו בטריק אחר, לא פחות מושמץ: גליונות עיצוב (CSS).
לכן קובץ ה-CSS של אורגיל הוא קצר מאוד:



מה הקוד הזה אומר? גליון העיצוב הקצרצר הזה למעשה מודיע לדפדפן המודרני כך: "כל פעם שאתה שומע את מילת הקוד 'אוף', 'אוף-לינק' או 'חממות מסחריות', פשוט תהפוך את הטקסט או הקישור לצבע לבן - דהיינו שקוף".


קובץ גליון העיצוב הוא חיצוני לקוד של העמוד עצמו, כך שמבחינת מנועי החיפוש, ייתכן שהעיצוב הזה לגיטימי לגמרי - קשה להם להחליט. בקוד של עמוד התוכן לא מופיעה המילה "לבן" בשום צורה, כך שקל להטעות את מנועי החיפוש ולגרום להם לחשוב שמדובר בתוכן שקיים פיזית. מבחינה טכנית, הטריק הזה כבר ידוע ומוכר לכל מנהלי מנועי החיפוש - אך הם פשוט לא מצאו את הדרך לפתור את הבעיה.


אם אתם עדיין לא מאמינים למה שכתוב כאן, פשוט היכנסו לעמוד הבית של אורגיל, יש לסמן את כל הטקסט (ctrl+a) ולגלול עד למטה כדי לראות את הטקסט החבוי נחשף לאור-יום.


אורגיל לא לבד - הנה גם אולביז

יש אתר המכנה עצמו אולביז, ועוסק ב"קידום עסקים במנועי חיפוש". עמוד הבית שלו נראה, לעיניים האנושיות, כך:

לעומת זאת, הקוד האמיתי של אולביז עמוס מאוד בקישורים סמויים מן העין.

לכן, זה מה שמנוע החיפוש גוגל רואה כאשר הוא סורק את האתר בעיניים הרובוטיות שלו:

אולביז משתמש באותה טקטיקה של אורגיל - השתלת קוד סמוי מן העין, כדי לקדם קישורים ומילות מפתח במנועי החיפוש. שניהם - גם אורגיל וגם אולביז - ככל הנראה יודעים היטב מה מנועי החיפוש שונאים, אבל הם מוכנים לקחת את הסיכון (הסרה מן האינדקס של גוגל וחבריו) בשביל לעשות כסף קל באינטרנט. זה לא פלילי - זה פשוט עובד להם יפה, ואנשים מוכנים לשלם להם כסף כדי למשוך גולשים בעזרת ההתחכמות הזאת.


שיטת "מצליח" לא רואה לטווח הארוך. כל עוד זה עובד, ומנועי החיפוש נרדמים בשמירה - הם נהנים, בלי לחשוב על השלכות רחבות מדי. אם יום אחד מישהו בעמק הסיליקון יעלה על התרגיל שלהם - מכונת הכסף הישראלית הקטנה הזאת תפסיק לעבוד לזמן-מה, עד שימצאו טריק מתוחכם קצת יותר מהחבאת תכנים וקישורים.


כדי למנוע קבלת מכתבים מעורכי-דין משועממים על פגיעה בשם טוב וכו', חשוב במיוחד להדגיש שזוהי זכותם המלאה של הצרכנים הפוטנציאלים והגולשים האקראיים לדעת אילו בעלי אתרים משתמשים בטכניקות בלתי-לגיטימיות לקדם את עצמם במנועי חיפוש. זוהי גם זכות הגולשים לדעת אילו חברות מעסיקות מומחים טכניים שכל תפקידם הוא להטעות בכוונה את מנועי החיפוש, להפיק מאות עמודים פיקטיביים, ליצור חווית גלישה גרועה ומבלבלת, ובסופו של יום גם להעמיד פנים שבאתר יש תוכן מסוים, כאשר בפועל התוכן הזה אינו קיים כלל.


הנה שלושה ציטוטים של מנועי החיפוש המובילים בעולם כיום:

  • You should use only text and links that are visible to users
  • (תרגום: "יש להשתמש אך ורק בטקסט ובקישורים שהם נראים לעין המשתמשים")

(מתוך דף המידע של מנוע MSN העולמי)

  • Avoid hidden text or hidden links
  • (תרגום: "הימנעו מטקסט סמוי או קישורים סמויים")

(מתוך הוראות גוגל למנהלי אתרים)

  • What Yahoo! Considers Unwanted:...The use of text that is hidden from the user
  • (תרגום: "יאהו רואה כבלתי-רצוי את השימוש בטקסט שהוא חבוי מן המשתמש")

(מתוך עמוד הספאם של מנוע החיפוש יאהו!)


אז...האם כדאי לרמות את מנועי החיפוש?

התשובה מורכבת למדי. מעבר לעובדה שהסיכון להימחק ממנועי החיפוש (כעונש זמני של מספר חודשים) תמיד קיים בהסתברות נמוכה, זה גם עניין של אופי, אתיקה ואמון הדדי. יש בעלי עסקים חובבי-סיכון שירצו לקדם את עצמם בכל מחיר כדי להגביר את הרווחיות של הרבעון הקרוב, ומקדמי אתרים רק ישרתו את מטרותיהם העסקיות בלי להתעסק בענייני מצפון סבוכים. לעומת זאת, יש מקדמי אתרים שאינם מודיעים ללקוחותיהם מראש שהם משתמשים בטכניקות בעייתיות ומסוכנות - וזה כבר מתכון לצרות.


אם מקדם אתרים משתמש ב"ספאם" מול מנועי החיפוש, אך מיידע מראש את הלקוח על הסיכון הכרוך בכך - אפשר לומר שזה "כשר אבל מסריח". מבחינת יחסי ספק-לקוח יש כאן מעגל סגור של אמון הדדי, למרות ריח קל של נכלוליות באוויר. יש לקוחות רבים שמנסים להעמיד פנים שהם לא מודעים לכך שהתרמית אכן מתבצעת על ידי גוף שלישי (מקדם אתרים חיצוני), ועסוקים בהתנהגות המכונה 'עצימת עיניים'.



במקרים רבים מבקשים עסקים גדולים להימנע מקידום 'מסוכן', כי אינם רוצים להימחק ממנועי החיפוש אפילו לא לשבוע אחד (מנהלי שיווק צעירים מאוד מפחדים מן הבוס העצבני שלהם). ויש לקוחות - תאמינו או לא - שהאופי ההגון שלהם מכתיב להם להגיד 'לא' לכל נסיון של הטעייה.


בצד השני של המתרס, מנועי החיפוש עסוקים מעל לראש במלחמה סיזיפית מול שיטות מתוחכמות של מקדמי אתרים שכאלה. במירוץ החימוש הזה יש לא מעט נפגעים, חלקם תמימים - חלקם בכלל לא. למנועי החיפוש יש את הזכות המלאה "להעניש" את המקדמים הסוררים בעזרת הסרה זמנית מתוצאות החיפוש, כי המאגר שייך להם, ולהם בלבד.


אבל אם נשים בצד את תאגידי החיפוש הגדולים ואת בעלי העסקים שרוצים להופיע בעמוד הראשון בכל מחיר, אסור לשכוח את הגולשים עצמם - הלקוחות האמיתיים של בעלי האתרים ומנועי החיפוש: אנחנו שונאים ספאם בכל צורה שהיא, אנחנו שונאים להרגיש פראיירים, אנחנו מתעבים רמאים וירטואליים, ולנו יש את הזכות המלאה לדעת על מה שקורה סביבנו, לדווח למנועים על ספאמדקסרים למיניהם, ואף לכתוב על כך מאמרים צרכניים כמו זה שסיימתם עכשיו.


חנה קורן נגד גוגל: אין לה קייס


חנה קורן, גרפולוגית ידועה, החליטה לתבוע את גוגל בבית המשפט המחוזי בחיפה. הסיבה: מפרסם בשם 'יוניברס' (youniverse.co.il) קנה את מילת החיפוש "חנה קורן" כדי לפרסם את קורסי הגרפולוגיה שלו.

השורה התחתונה: לגב' חנה קורן אין קייס.

עורך דינה, יוסי נקר, שלח לי את כתב התביעה שהכין. וכך זה נראה בפועל, לפני שהפרשה התדרדרה למאבק משפטי:





צילום המסך מוכיח כי המודעה של הנתבע (Youniverse) אינה יוצרת הטעייה.

קל לראות את השם "חנה קורן" מופיע ממש מתחת לקישור הממומן, ואפילו ילד בן 12 יוכל להבין שהמודעה אינה מתיימרת "לגנוב" את לקוחות מכון הגרפולוגיה של קורן. מבחינת הגולש הסביר, שרגיל להפצצת פרסומות סביב כל תוכן אינטרנטי, אין בפרסומת של 'יוניברס' שום בעיה, הטעייה או כל סוג של בלבול.

בתי המשפט כבר קבעו, גם בארה"ב וגם בישראל, שאם המודעה אינה מטעה - אין שום בעיה להשתמש בסימן מסחרי כמילת חיפוש שאותה רוכשים כדי לפרסם במנועי חיפוש. פרסום מטעה מהווה עוולה נזיקית, וניתן לקבל עליה פיצויים. אך אם המודעה אינה יוצרת את הרושם (הכוזב) שהסימן המסחרי שייך למפרסם, אפשר להמשיך לפרסם את המודעה הזאת עד קץ הימים.

בפרשת רשת מתאים לי נגד קרייזי ליין, למעשה, נקבע הדין המחייב, למרות שלא מדובר בפסיקה של בית המשפט העליון, אלא רק בפסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. לפיכך, כל עוד המודעה לא גורמת לגולש לחשוב שהמפרסם מחזיק את הסימן המסחרי ("חנה קורן"), הכל תקין, ואין מה לרוץ לבתי המשפט. על כך כבר כתבתי עבודה סמינריונית שלמה.

לגב' חנה קורן אין קייס מפני שחשוב לשמור על תחרות בריאה בין בתי עסק, במיוחד באינטרנט. אם גולש מחפש את 'חנה קורן', חשוב שיידע שיש עוד חלופות מסחריות לשירותיה של קורן. כל עוד החלופות אינן מתיימרות להיות 'חנה קורן' בעצמן, אין סיבה להתלונן - אלא להיפך: יש לעודד את הסוחרים להציע חלופות טובות לכל הצרכנים באשר-הם.

הנסיון של חנה קורן לרדוף אחרי כל מי שקונה את המילה 'חנה קורן' למטרות פרסום, תוך התבססות על הטענה "זה הסימן המסחרי שלי", כנראה יוביל לכישלון בבית המשפט. אי אפשר לזעוק "רוכבים לי על המוניטין!" כאשר התוצאה האמיתית היא פגיעה בתחרות. גם טענה של פגיעה בפרטיות (חנה קורן הוא גם שם של אדם) לא תחזיק מים, כיוון שלא ניתן להוכיח כאן פגיעה בפרטיותה.

ההגיון הבריא מכתיב ליברליות, מכיוון שאנחנו רגילים להיכנס לחנות ולשאול "יש לך את המוצר הזה של החברה הזאת?" -- ואז לקבל תשובות בסגנון "יש לי את זה, אבל מה דעתך על המוצר המתחרה של החברה המתחרה, בחצי מחיר?". אין לנו שום בעיה גם עם תשובה בסגנון "אין לי את מה שביקשת, אבל אני יכול להציע לך משהו לא פחות טוב של מותג מתחרה". אלו חיי המסחר היומיומיים, ואף אחד לא יכול לשנות את אופיים הבסיסי - בוודאי לא במדיום תחרותי וגמיש כמו אינטרנט.

בשולי העניין כדאי לציין את העובדה שבחורינו המצויינים במחלקה המשפטית של גוגל העולמית די לא סגורים על עצמם בכל מה שנוגע למדיניות סימני המסחר שלהם. באופן עקרוני הם לא מתערבים בסכסוכים שכאלה, אבל לפעמים הם מנסים לכסות את עצמם מכל הכיוונים כאשר הם מרגישים שקיים סיכון משפטי, ונוטים "להעיף" מילות מפתח מסוכנות של מותגים חזקים מן המערכת, אם מתקבל מכתב מפורט מעורך-דין.

אם כבר ייצא משהו מעניין מן המשפט של חנה קורן נגד 'יוניברס' (הנתבעת היא למעשה חברת 'סלע גרופ' מבני-ברק), הרי שתהיה זו חשיפת הזגזוג המשפטי הארוך של גוגל בתחום סימני המסחר. חנה קורן עצמה לא תרוויח מכך דבר, אבל מי שמתעניין בהתנהלות של מנועי החיפוש המסחריים יוכל להנות מן הנסיעה, חינם אין כסף.



בעקבות פרסום פוסט זה, התקבלו בבלוג תגובות רבות, שזהות רובן אינו ידוע.

הנה חלק מהן, לאחר שעברו עריכה וסינון:

נשלח על ידי חנה קורן (84.228.57.213)

אורי יקר,

קראתי בעיון רב את הבלוג שלך וגם את המאמרים.
התרשמתי שאתה בעל ידע רב אולם מעט פזיז בהסקת מסקנות להערכתי...
אני רוצה לפיכך, לעבור יחד איתך על קביעותיך ואולי נצליח בכוחות משותפים לקבל תמונה קצת יותר אובייקטיבית ומאוזנת...
במאמר שלך אתה כותב שיש לדרוש אכיפה רצינית של כללי גילוי נאות, שקיפות ואתיקה מקצועית.
האם לדעתך, נתקיימו דרישות אלה כאשר מכללה לאסטרולוגיה, רייקי, קלפי טארוט ו... גרפולוגיה, בחרו בצמד המילים "חנה קורן" לקידום העסק שלהם וכל זאת בעלות של כמה סנטים לכל קליק?
כאן חשוב לי לציין שכל השנים (מעל 30) אני מקפידה להסביר את ההגיון שמאחורי הגרפולוגיה, תוך הפרדה מוחלטת בין הנושאים שהם מפרסמים.

השקעתי ואני עדיין משקיעה במחקרים ובקבלתה של הגרפולוגיה לעולם המדע בצורה רשמית. כל פרסום שכזה עושה לי ולגרפולוגיה נזק בלתי הפיך.

האם זה הוגן? אתי מבחינה מקצועית? לא נראה לי. ומה דעתך?

אם עוד לא הסכמנו על הנקודה הזאת, יש לי כמה הדגמות להמחיש לך את גישתי.

נניח שמישהו היה רוכש את המילים "אורי ברייטמן" בידיעה שאתה מקדם אתרים הכי טוב שיש, ומוביל את הגולש דרך קישור ממומן לאתר של קידום אתרים – אבל לא סתם קידום ... קידום בשיטות של "כובע שחור" ...

או חמור מזה, בהגזמה ורק לצורך ההסבר... "אורי ברייטמן" מוביל לאתר נאו נאצי, או חלילה לאתרים אחרים שאינני רוצה אפילו לציין...
מה היית עושה? רואה ושותק? אומר: חופש הפרסום? אני מסופקת!!
לאחרונה יש אנשים רבים עיתונאים ועורכים שהקימו קול צעקה (זה היה בגל"צ, אם אינני טועה בשבוע שעבר, בטענה שלא יתכן שהאינטרנט יהיה פרוץ עד כדי כך שהשם "יצחק רבין" הוביל לאתר שטנה של תומכי יגאל אמיר, או המילים "דן חלוץ" הובילו לאתר השמצה נגדו. אגב, כל האתרים האלה נותקו מהמילים האלה לאחר שפנו לגוגל.. הם לא היו מוכנים לנתק את השם שלי מהאתר ההוא לפני שקיבלו את התביעה.

ראיתי שהתייחסת לעניין דן חלוץ ואני לא מצליחה להבין למה זה לא תקין לשלוח את הגולשים דרך הפרסום לאתר נגד דן חלוץ ואילו לאלה שקנו את המילים חנה קורן מותר להטעות ולמשוך אנשים שירשמו לקורסים לגרפולוגיה של המכללה האחרת.

נקודה נוספת. הם קנו את השם שלי כשם נרדף לגרפולוגיה. זה נראה תקין בעיניך? זו לא גניבת עין? גניבת דעת?

זאת ועוד... אתה בטח לא מודע לעובדה שאנשים רבים התקשרו ליוניברס לשאול מתי מתקיים הקורס בו אני מלמדת... לא אלאה אותך בפרטים.. אך בעצם המקרים האלה, אתה רואה תום לב או מניפולציה לא הגונה?

אתה מדבר על בתי המשפט בארה"ב ובישראל אבל לא מזכיר (מקוה שמתוך חוסר ידיעה..) את צרפת. דווקא שם יש שתי פסיקות נגד גוגל, של מלון מרידאן ושל לואי ויטון. בשני המקרים שדומים מאד למקרה שלפנינו, פסק בית המשפט סכומי עתק על השימוש בשם בצורה מטעה באדסנס.

ועובדה אחרונה: המשפט עדין מתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. השופט ישמע את העדויות, ילמד את החומר כראוי ויפסוק. אני חושבת שהיה ראוי שתחכה לתוצאות המשפט לפני שקבעת ש: "אין לה קייס".



מאחלת לך הצלחה.

חנה קורן


29.10.2006 - תגובה לחנה קורן

נשלח ע"י אורי ברייטמן

מנועי חיפוש הם כלי טכנולוגי בעל אמינות מוגבלת.
אנשים כבר התרגלו, מתרגלים ויתרגלו לעובדה שתוצאות החיפוש אינן מדויקות, ולעתים אף מטעות.
סקרתי לעומק את הפסיקה בתחום זה, כולל הפסיקה הצרפתית, ואני סבור שאין לך קייס מפני שאפילו הפסיקה הישראלית כבר הלכה בכיוון הליברלי.

למנועי החיפוש יש הרבה בעיות משפטיות, כולל גוגל ודיני סימני המסחר, אבל במקרה שלך - לא נגרמה כל הטעייה, והגולש הסביר כבר יודע שלא ניתן לסמוך באופן עיוור על תוצאות החיפוש של אף מנוע בעולם.

אם מישהו היה קונה את המילה "אורי ברייטמן" ומפנה לאתר ניאו-נאצי, הרי שהוא היה מועף מן התוכנית של גוגל בגלל שאסור לפרסם תכנים נאציים בישראל, ולא בגלל שום סיבה אחרת.

אם מישהו היה קונה את המילה "אורי ברייטמן" ומפנה לאתר SEO של כובע שחור - לא הייתי יכול לעשות שום דבר בעניין. אם המודעה עצמה לא היתה מטעה, ואם לא כללה את שמי באופן מטעה, הרי שהדין הקיים (בישראל ובארה"ב) נוקט גישה ליברלית.

לגבי סיפור דן חלוץ - שם טענתי בפירוש שיש הטעייה אמיתית בתוכן המודעה עצמה. המפרסם בחר להשתמש בכתובת היוצרת את הרושם הכוזב לפיו אתר צה"ל הרשמי מפרסם תכנים נגד חלוץ. טענתי בפירוש שבגלל ההטעייה, וגם בגלל התכנים המשמיצים - חייבים לעשות משהו בנידון.

אני מאחל לך הרבה הצלחה, אבל לדעתי אין לך שום קייס. לא שינית את דעתי באף אחד מן הטיעונים שהעלית. עם זאת, אני סקרן לגבי פסק הדין שתקבלי, מכיוון שהנושא מעניין בפני עצמו.

* * * *

אנונימי:
הגולש הסביר לא יודע לעשות הבחנה בין תוצאות חיפוש רגילות לבין תוצאות מכוונות. הגולש הסביר הוא לא אורי ברייטמן.

אורי בתגובה:
בית המשפט הישראלי מאמין שהגולש הסביר יודע מה ההבדל בין קישורים ממומנים (פרסומת) ובין קישורים רגילים שאינם פרסומת.

מכיוון שהגב' חנה קורן תובעת את גוגל ואת יוניברס בבית משפט ישראלי, מה שחשוב הוא מה בית המשפט חושב - ולא מה המגיבים כאן בבלוג חושבים. תקרא את הפסיקה בפרשת 'מתאים לי' ותבין את כיוון הרוח הכללי

אנונימי:
למיטב ידיעתי אין שום בקרה על המילים הנרכשות בגוגל
לפיכך כל אחד יכול לקנות כל מילה וגם את שמך ולהפנות לכל אתר שיעלה בדעתו. כך שהם לא ימחקו את שמך ותשאר מקושר לאתר נאו נאצי.
כמו כן; ניסיתי להכנס לאתר יוניברס שקנה את המילים "חנה קורן" והוא לא נמצא. לא קיים יותר.. כנראה שבכל זאת יש צדק.:)

אורי בתגובה:
זה לא מה שאמרתי

"לפיכך כל אחד יכול לקנות כל מילה"
לא אמרתי את זה.
יש מילים בעייתיות בכל שפה.
העניין הוא איך אתה כותב את המודעה שלך, ולאן המודעה שלך מפנה. האם מדובר במודעה מטעה? האם מדובר באתר זדוני או מטעה? אלו שאלות חשובות.

"כך שהם לא ימחקו את שמך ותשאר מקושר לאתר נאו נאצי"
אתה לא קורא מה שאני כותב.
אתר ניאו-נאצי הוא בלתי חוקי בישראל, ולכן הפרסומת תרד מן הסיבה הזאת. אין קשר למילת החיפוש "אורי ברייטמן" או "חנה קורן".

"ניסיתי להכנס לאתר יוניברס שקנה את המילים "חנה קורן" והוא לא נמצא. לא קיים יותר.. כנראה שבכל זאת יש צדק"
פשוט תקרא את פסק הדין בפרשת 'מתאים לי', ואז תבין שאין שום קשר לצדק. הסיבה לירידת האתר
שלהם אינה רלוונטית למקרה המשפטי הזה.

אנונימי:
לא מסכים איתך

ועדין מותר לנו להיות חלוקים בדעתינו.
מכל מקום, קבל תיקון: "צמד המלים "מתאים לי" הוא ביטוי שגור בשפה העברית." ציטוט מפסק הדין מה שלא נכון לגבי שם פרטי ושם משפחה של אדם שמפורסם בתחומו וזאת על מנת למכור את אותו מוצר או שרות. זו כן הטעייה !


אורי בתגובה:
באמת שאין לי מושג מי אתה, אבל אם באמת היית קורא את הפסיקה בפרשת 'מתאים לי' היית מבין שהפסיקה הלכה עם המגמה האמריקנית, שאומרת שאי אפשר להילחם בשיטת הפרסום של גוגל בעזרת דיני סימני המסחר.

המבחן היחיד שנקבע הוא מבחן ההטעייה - האם הפרסומת היא מטעה או לא.

תחפש "פלייסטיישן" בגוגל ישראל ותראה את התוצאות - העמוד מלא בפרסומות, וזאת למרות ש'פלייסטיישן' הוא סימן מסחרי בינלאומי מוכר ברמה הגבוהה ביותר.

נ.ב.
מאוד מטריד שאתה לא מזדהה. מי אתה? עורך הדין של הנתבעת?


אנונימי:
יש כאן כמה אנונימיים- אני רק אחד

ולא - אני לא עורך הדין של חנה קורן ולא עו"ד בכלל. אני מנכ"ל בחברת היי טק.

אין לי ענין להחשף כרגע וכל הענין שיש לי זה להצביע על עוול שנעשה על ידי שימוש בשם של אדם ללא הסכמתו.

אין קשר לפלייסטיישן שכן חנויות רבות מוכרות את המכשיר וזה שונה במהות.

במקרה שלנו לקוח שם של אשה מפורסמת בתחומה וניסו למכור בעזרת השם המסוים הזה את הקורסים אותם גם היא מעבירה מזה שנים רבות.

מבחינת גוגל זה כמו לקבל מודעות שיטנה לעתון ללא כל עריכה.
זה לא נראה לי תקין; לא סביר ולא יקרה בעולם העיתונות.


אורי בתגובה:

"אין קשר לפלייסטיישן שכן חנויות רבות מוכרות את המכשיר וזה שונה במהות"
יש קשר לפלייסטיישן מבחינת המשפט - השם 'חנה קורן' הוא סימן מסחרי. זה מה שבית המשפט רואה לפניו. השאלה המשפטית היא - האם מותר להשתמש בסימן מסחרי כמילת מפתח במנוע חיפוש? התשובה של בתי המשפט בארה"ב ובישראל היא: כן, כל עוד הפרסומת אינה מטעה. זה מה שטענתי, ולכן 'פלייסטיישן' הוא סימן מסחרי חשוב מאוד, לצורך העניין, כי הוא מוגן בכל העולם.

"במקרה שלנו לקוח שם של אשה מפורסמת בתחומה וניסו למכור בעזרת השם המסוים הזה את הקורסים אותם גם היא מעבירה מזה שנים רבות"
זה לגיטימי לחלוטין, כי מי שמחפש 'חנה קורן' יחפש קורסי גרפולוגיה. זה מותר וזה נעשה כל יום בכל החנויות בעולם: אתה בא ומבקש 'סוני' אז מציעים לך 'סניו' בחצי מחיר.

"מבחינת גוגל זה כמו לקבל מודעות שיטנה לעתון ללא כל עריכה"
ההשוואה איננה במקום. אין כאן שום שיטנה - יש שימוש מסחרי בסימן מסחרי של אדם, בלי להטעות את הציבור.


"זה לא נראה לי תקין; לא סביר ולא יקרה בעולם העיתונות"
אולי לך זה נראה לא תקין מפני שאתה לא בקיא בצד השיווקי והמשפטי של התחום, אבל בכל העולם אנשים קונים סימנים מסחריים כמילות מפתח, וכל עוד המודעה אינה מהווה הטעייה - זה חוקי למהדרין. אגב - מנוע חיפוש אינו עיתון, בשום צורה שהיא.






כלי חדש של גוגל לבעלי אתרים: וובסייט אופטימייזר


פורסם במקור ב- 21/10/2006
עודכן ב-25/09/08

צעד קטן לגוגל, צעד גדול לשימושיות: החבר'ה במאונטיין-וויו הוציאו גרסת בטא לתוכנה חדשה, וובסייט אופטימייזר, שאמורה לעזור לבעלי אתרים ולמפרסמים לשפר את יחס ההמרה שלהם. בתחילת הדרך השירות הוצע למספר מוגבל של משתתפים, ולאחר מכן נפתח לכל בעלי חשבונות גוגל.

אז מה הרעיון, בשורה אחת? לבנות את העמוד האידיאלי, שהופך כמות גדולה של גולשים אקראיים למבקרים פעילים, שעושים מה שאתה *רוצה* שיעשו: רוכשים מוצר או שירות, יוצרים קשר עם הארגון שלך, נרשמים לקבלת הטבה, מוסרים לך פרטים אישיים על עצמם ו/או כל פעולה שמביאה לך תועלת - דרך האתר.

איך עושים את זה? יוצרים גרסאות שונות של 'עמודי נחיתה' בשינויים קלים, מנתחים את הנתונים ומגיעים למסקנות. לאחר שכמות מספקת של משתמשים מצטברת במערכת, אפשר להחליט איזה עמוד נחיתה הוא ה"מושלם" ביותר, מבין כל האפשרויות העומדות לפנינו.

למי זה מתאים? כל מי שיש לו אתר עם יעדים מסחריים ו/או שיווקים מוגדרים. אם יש פעולה כלשהי שאותה אתם רוצים שהמשתמשים יבצעו (רכישה, הצטרפות, מסירת פרטים), הכלי הזה יכול לעזור לכם להפסיק לנחש ולהתחיל לקבל מידע מוצק על האפקטיביות של האתר.

איך מפעילים את זה? יש שתי דרכים: 1) דרך גוגל אנליטיקס - למדוד את הכל דרך תוכנת האנליטיקה של גוגל, כרגיל בלי לשלם כסף לגוגל על שום דבר; 2) דרך גוגל אדוורדס - התוכנה מתממשקת למערכת הפרסום המשוכללת של גוגל, ומאפשרת שיפור יחס המרה בצורה קלה-יחסית.

האופטימייזר משתלב יפה עם המגמות העכשוויות של הפרסום באינטרנט. התחום עבר אבולוציה מואצת מ"חשיפות" (CPM) אל "קליקים" (PPC), ועכשיו "פעולות" (PPA), או "יחס המרה" (קונוורז'ן רייט). המיקוד של השחקנים הגדולים ברשת הוא על תוצאות: מה אני מקבל בפועל, על כל סכום מדיד שאני משקיע בפרסום מקוון?

וובסייט אופטימייזר למעשה "תוכנת שימושיות" (Usability) עבור סוחרים גדולים, שמתחילים להתנהג יותר ויותר כמו חוקרים מדעיים. וובסייט אופטימייזר מאפשר לאתרי המסחר האלקטרוני הגדולים בעולם לבצע מחקרי שימושיות זולים, תוך בדיקת התנהגות הלקוחות בפועל.

מילת המפתח היא קומבינציות (שילובים): עושים שינוי קטן בכותרת של האתר, שומרים את הגרסה החדשה לצד הגרסה המקורית, ומחכים שהמשתמשים יתחילו להצביע עם העכברים. אחר כך עושים שינוי אחר בתמונת המוצר או בתיאורו, ושוב מחכים לנתונים שיזרמו. בסוף התהליך יש לנו אוסף של קומבינציות עם שיעורי הצלחה שונים, כמו שראיתם בתרשים שמופיע בראש פוסט זה.

אם קומבינציות הן עניין מסובך מדי בשבילכם, ניתן לבצע גם מבחן א' לעומת ב' (באנגלית: A/B Testing). האופציה הפשוטה-יותר שמציע גוגל נותנת לכם אפשרות להעלות שני עמודים שונים לרשת (עמוד בקרה ועמוד ניסוי), ולקבל מסקנות מובהקות בזמן קצר-יחסית, בוודאי בהשוואה למבחן הקומבינציות שדורש כמות גדולה יותר של תנועה כדי להשלים את הניסוי.

בשביל להשתמש בתוכנה הזאת, חובה לפתוח חשבון של גוגל אנליטיקס (analytics). זה הבסיס של השירות. למי שרוצה, אפשר גם להיות מפרסם פעיל של גוגל אדוורדז (adwords). בהחלט צריך ידע בסיסי ב-html כדי להשתיל את הסקריפטים ולערוך חלק מהשינויים, וצריך גם להשתיל את קוד מדידת יחס ההמרה שמספק גוגל. חשוב לציין שהכלי מודד את כל מקורות התנועה, ולא רק פרסום במנועי חיפוש.

הבעיה של ה"אופטימייזר" -- מלבד היותו שירות "נסתר" עבור רוב לקוחות גוגל - היא שממש לא פשוט להשתמש בו. צריך הרבה סבלנות וכוח-רצון כדי לקרוא את הוראות השימוש, להתקין אותו כהלכה, ליצור גרסאות שונות, להשתיל את הקודים ולערוך את הניסוי עד הסוף. סביר להניח שהוא מיועד למשתמשים מנוסים, מפרסמים בינוניים וגדולים בלבד, במיוחד לכאלו שיש להם שליטה טובה על קוד העמודים, וגם מספיק זמן ומשאבים כדי לבצע מחקרים שיווקיים בעצמם.

האופטימייזר לא ממציא את העולם מחדש: כלים למדידה ושיפור של יחס המרה (היחס בין גולשים פסיביים ובין לקוחות פעילים) היו קיימים בשוק כבר לא מעט שנים. חברות שיווק דיגיטלי שונות כבר פיתחו מגוון כלים למעקב אחרי התנהגות המשתמשים, כדי להציע פתרונות אופטימיזציה לבעלי חנויות ואתרים מסחריים גדולים. הייחוד של "וובסייט אופטימייזר" הוא, כרגיל, היותו חינמי: אין עלויות רכישת תוכנה, רק השקעה של זמן ומשאבים ארגוניים בהטמעת התוכנה והפעלתה.

כמו גוגל אנליטיקס, התוכנה הסטטיסטית החינמית שנועדה לשפר את גוגל אדוורדז כמוצר פרסום משוכלל, כך גם "וובסייט אופטימייזר" מיועד בין השאר גם לשפר את האפקטיביות והאטרקטיביות של אדוורדז כמוצר פרסום עוד יותר משוכלל. האסטרטגיה של גוגל היא להציע שירותים משלימים בחינם, וזאת כדי לעודד את כל המפרסמים בשוק לפתוח ולנהל חשבון של אדוורדז (השירות הרווחי ביותר של החברה, ומקור הכנסותיה המרכזי מאז ומתמיד).

מדידת יחס המרה היא לא עניין פשוט, ובוודאי גם לא עריכה של מחקרי שימושיות מסחריים. מרבית המפרסמים לא יצליחו לעמוד במשימה, כיוון שהם נוטים לראות לטווח הקצר, ואין להם את המשאבים הארגוניים כדי להתמודד עם הדקויות הטכניות של המערכת. קומץ הארגונים שיתנפלו על השירות הזה, גם ירוויחו ממנו בטווח הבינוני והארוך. כאמור, רק מפרסמים גדולים ורציניים ישקיעו את הזמן והמשאבים בהטמעתו, לימודו והפעלתו לאורך זמן.

זה גם הזמן להזכיר לכל עורכי הקמפיינים בחברות האינטראקטיב הגדולות: קמפיינים ב"פלאש" אינם יכולים להימדד בקלות על ידי תוכנות כאלה, כיוון שלא ניתן "לפרק" את הקוד הפלאשי למרכיביו וכך להציע שיפורים בכל מרכיב בנפרד. ניתן לערוך מבחני A-B פשוטים לשני עמודי פלאש שונים, למשל, אבל יהיה קשה ליצור קומבינציות מורכבות.

עמודי נחיתה אידיאליים הם, עדיין, מבוססי html מסורתי. מי שרוצה להפוך את האינטרנט למדע שימושי, מוטב לו שיעזוב בצד את ה"מגניבות" של הפלאש ויחזור אל הקוד המלוכלך, המורכב, המדיד והגמיש של html הישן והטוב.


מיתוסים שהגיע הזמן להפריך לגבי פרסום בגוגל

פורסם במקור ב-19/10/2006

המאמר של לירון רוז תחת הכותרת "פרסום אתרים בגוגל" הקפיץ אותי קצת.

זה נכון שהתחום שלנו מתעדכן מהר, אבל כל כתבה באינטרנט חיה לנצח, ולכן ממשיכה להטעות רבים וטובים, במיוחד אם קרו מאז תהפוכות רבות בענף החיפוש.

והנה מה שכתב מר רוז:

"היתרון העיקרי של ה PPC על פני השיטה האורגנית הוא זמינות ומיידיות - ניתן להעלות קמפיין ראשוני לאוויר תוך פחות משעה"

  • לא מדויק. מי שמעלה קמפיין לאוויר תוך שעה, כנראה ייכשל. העבודה על קמפיין במנועי חיפוש, כיום, לוקחת הרבה יותר זמן, בעיקר בגלל התחרות העזה וריבוי המפרסמים. המילים הברורות-מאליהן הפכו זירת התכתשות, וצריך לחשוב מחוץ לקופסה. גם הדרישות של מנועי החיפוש עלו בתקופה האחרונה, והם מבקשים מן המפרסמים לעבוד יותר קשה על ניהול הקמפיין בשביל לא לפגוע במוניטין (ובמחיר המניה) של הנהלת המנוע.

"בקמפיין PPC אין חשיבות למספר קישורים, איכות קישורים, כותרות, תכני הדפים Pagerank ועוד פרמטרים קריטיים ל SEO"

  • לא נכון. גוגל, למשל, מפעיל את רובוט adsbot (אדסבוט), הסורק את תכני האתר המפרסם, בודק את הרלוונטיות, את הטקסטים, את הקישורים ואת המוניטין של האתר עצמו ברשת. הרובוט כבר הולך מעבר לדף המקושר, ובודק גם את שאר האתר של המפרסם. תוצאות הסריקה משפיעות על "ציון האיכות" של המפרסם, ומשפיע על מיקומו באופן מובהק. כיום, גם קישורים ממומנים נבחנים בזכות מגדלת -- אמנם לא באותו תיחכום של התוצאות הטבעיות, אבל גם לא רחוק כל כך.

"מיקום מודעת ה PPC שלכם בגוגל נקבע על ידי שני פרמטרים בלבד...הסכום המקסימאלי שאתם מוכנים לשלם על כל קליק...(ו)יחס ההקלקה של המודעה"

  • לא נכון. גוגל, למשל, פיתח את "ציון האיכות" (Quality Score) שהוא שיקלול די מתוחכם של תוצאות סריקת העמוד (ע"י רובוט אדסבוט), ביחד עם שיעור ההקלקה (CTR או שק"ל), ועם משקל נמוך לגובה ה'ביד' שלכם. יש משקל גם לתקציב היומי - גוגל מעדיף את אלו שמוציאים הרבה כסף בכל יום, דהיינו אלו שיש להם ארנק גדול.

"שיפור טקסט המודעה מהווה גורם קריטי בכל ניסיון להגדיל את התנועה מהמודעה"

  • לא מדויק. לא רק שיפור טקסט המודעה מהווה גורם קריטי, אלא גם כמות המודעות החלופיות בכל קבוצת מודעות. גוגל מעדיף מפרסמים שמשקיעים זמן ומאמץ בכתיבת מספר מודעות שונות בכל קבוצה, כך שהוא יוכל לבחור מהן את הטובה ביותר על ידי רוטציה (סיבוב) ובדיקה סטטיסטית לגבי המוצלחת שביניהן. לכן, גם מודעה אידיאלית אינה יכולה להתחרות בקבוצה של מודעות טובות עם רוטציה פנימית.

"הפונט העברי גוזל 2 תווים לכל אות עברית והמשמעות היא שהמודעות העבריות הן קצרות יותר"

  • לא נכון. זה היה נכון לפני כמה שנים בגוגל, אבל כיום זה כבר לא כך. גוגל קיבל משוב מן הגולשים ופתר את הבעיה עבור המשתמשים בעברית. כיום ניתן לדחוף 25 תוים בכותרת ו-35 תוים בכל שורת מודעה. חבל שהמאמר של לירון רוז לא עודכן.

"מספר רעיונות להגדלת כמות מילות החיפוש...שימוש בכלים ושירותים ייעודיים, למשל Wordtracker"

  • לא מדויק. דווקא וורד-טראקר לא עובד בעברית. למעשה, אין כיום כלי יעיל באמת לאיתור מילות מפתח בעברית, בוודאי לא בהשוואה למצב באנגלית. את המצב הזה יוכלו לפתור מנועי חיפוש קטנים ועצמאיים כמו תפוז או נענע, שיכולים לחתום על הסכם עם חברה חיצונית שתיצור כלי שכזה.

למה גוגל מנצח, וואלה צולע ומנוע MSN נופל

פורסם במקור ב-18/10/2006

הנה דרך פשוטה להבין מדוע גוגל כבש את פלשתינה, וואלה מתנשף מאחוריו ומגיר ליטרים של זיעה, והרחק מאחוריהם מדדה מנוע MSN ישראל עם תוצאות עלובות למדי. נתייחס גם למנוע של נענע, ולזה של יאהו (Yahoo) הבינלאומי, התומך בעברית.

והיום, ילדים, נחפש "ויאגרה".

מה גוגל מביא?

  • כל התוצאות האורגניות - רלוונטיות: אתר מדי-לייף, מאמר ynet, מונחון אינפומד, ערך ויקיפדיה, ואפילו אתר כלשהו המאוכסן תחת 'פלאט נענע' ומכיל מידע רלוונטי
  • הקישורים הממומנים מופיעים באלגנטיות מצד שמאל, לא מפריעים - עם 75% רלוונטיות (3 מתוך 4 פרסומות קשורות ישירות לנושא הנדון)

מה וואלה מביא?

  • התוצאה הראשונה - בתשלום: חנות למוצרים סניטריים. אכזבה מוחלטת. חוסר רלוונטיות שצועקת "אנחנו מנוע חיפוש שמטיל את מימיו על המשתמש"
  • במקום השני - אתר מדי-לייף, בתשלום
  • במקום השלישי - תוצאה אורגנית, אבל שוב מדי-לייף (שילמו סתם, כי בכל מקרה מופיעים יפה מאוד)
  • שאר התוצאות האורגניות - רלוונטיות כמו גוגל, אבל העיצוב הבעייתי של עמוד התוצאות (מלא באלמנטים שאינם ממוקדים במטרה, כגון באנרים או מדד באזז סתמי) פוגע ברושם הכללי
  • אין הדגשה של ביטוי החיפוש בכותרות התוצאות (הקישורים הכחולים)

מה MSN ישראל מביא?

  • חמש התוצאות הראשונות - לא רלוונטיות לחלוטין: שני פורטלי סקס, אתר נערות ליווי, חברת עגורנים לתעשייה (!) ועוד פורטל סקס לקינוח. כל הקישורים - ממומנים, וקשה מאוד לגולש הממוצע להבחין בכך. מישהו אמר גילוי נאות ולא קיבל? בהחלט.
  • התוצאות האורגניות דווקא רלוונטיות - אבל הראשונה שבהן אינה אידיאלית (און-קליניק במקום אתר ויאגרה של היצרן הרשמי, או המפיץ הישראלי), ואחרי 5 התוצאות הראשונות הרעות, הגולש חשדן, מבולבל ולא מרגיש בנוח

מה נענע מביא?

  • התוצאה הראשונה - הרשמי של ויאגרה. רלוונטי, ולא בתשלום (מוגן בגלל סימן מסחרי)
  • במקום השני - אתר מדי-לייף בתשלום; רלוונטי אך המילה ויאגרה לא מופיעה בכותרת
  • במקום השלישי - פורטל סקס כללי, בלי שום איזכור למוצר הנדון. חבל!
  • בתוצאות האורגניות: רוב התוצאות קשורות ישירות לנושא, אך לא כולן (לפחות ארבע תוצאות בלי קשר ברור לחיפוש)
  • אין הדגשה של ביטוי החיפוש בתוצאות החיפוש, לא בכותרת ולא בציטוטים (קשה לסריקה מהירה, מקשה על איתור רלוונטיות)

מה יאהו מביא?

  • גם כאן, התוצאה הראשונה הולכת לאתר הרשמי - בדיוק מה שצריך
  • עשר התוצאות הראשונות רלוונטיות כולן, אך פחות עיוניות משל גוגל
  • אין אף קישור ממומן (לא בעברית ולא באנגלית) באף אחת מן התוצאות (אוברצ'ור לא פועלים בישראל, עדיין)
  • כל התוצאות מיושרות שמאלה, ומקשות על הקריאה
  • היעדרם של קישורים ממומנים מעלה חשד שהמנוע אינו פופולרי/מבוקש (ולא כך הדבר)

סיכום ביניים

  • עמוד תוצאות החיפוש של גוגל ענייני, רלוונטי ומעורר אמון
  • עמוד תוצאות החיפוש של וואלה מבולבל, לא לגמרי אמין, ומשדר זלזול מסוים
  • עמוד תוצאות החיפוש של MSN ישראל חסר אמינות לגמרי, אינו מבחין כראוי בין פרסומות ובין קישורים טבעיים, ומשדר הזנחה מוחלטת
  • עמוד תוצאות החיפוש של נענע אמין ברובו, אך לא ממחיש את הרלוונטיות שלו בגלל אי-הדגשת ביטוי החיפוש בתוצאות עצמן
  • עמוד התוצאות של יאהו טוב, ואפילו נטול פרסומות, אבל מיושר שמאלה, לא ידידותי למחפש העברי (מימין לשמאל) ואין לו גרסה ישראלית נוחה לחיפוש מהיר

סיכום סופי

  • גוגל שולט בצדק, וואלה מפספס, MSN אוכל עפר, נענע ויאהו מחוץ לתחרות

מנועי חיפוש - האם הם בטוחים?

פורסם במקור ב-17/1/02007


מסתבר שלא בטוח להשתמש במנועי חיפוש, במיוחד אם אתה ילד, גולש מתחיל או סתם אדם שנותן אמון מוגזם באתרים.


תוצאות החיפוש מלאות באתרים עוינים-עד-פליליים, שינסו להשיג את כתובת הדואל שלך ולשלוח לך ספאם לכל החיים, למכור לך בכסף מלא תוכנה שהיא למעשה חופשית (freeware), להשיג את מספר כרטיס האשראי שלך תוך התחזות לאתרים אמינים (phishing), לחדור אל המחשב שלך, לתת לך תוכנות רוגלה (spyware), תוכנות-פרסומת (adware) וסתם תוכנות רעות שמזיקות למחשב שלך (malware).

מחקר מקיף וראשון מסוגו של חנה רוזנבאום ובן אדלמן בארה"ב (פורסם ב-12 במאי, 2006), הגיע למסקנות הבאות:

  • כל מנועי החיפוש הגדולים מחזירים תוצאות חיפוש מסוכנות במילות מפתח פופולריות, כגון 'שומרי מסך', 'תוכנות חינם' או 'משחקים להורדה'
  • גוגל נמצא במקום טוב באמצע (5.3% סיכון) בין מנוע אסק (6.1% סיכון) ובין אם-אס-אן העולמי (3.9% סיכון)
  • קישורים ממומנים מכילים פי 2 עד פי 4 תוצאות מסוכנות, בהשוואה לקישורים אורגניים
  • אין קשר מובהק בין מיקום טוב בתוצאות החיפוש ובין אתרים מסוכנים: התוצאות בעמוד הראשון היו רק קצת פחות מסוכנות, בהשוואה לאלו בעמוד השני והלאה
  • מילות מפתח באנגלית כדוגמת "שומרי מסך חינם", "ברשר", "קאזה", "הורדת מוסיקה" ו"משחקים חינם" היו מסוכנות מאוד: הסיכון הגיע עד 72% בתוצאות החיפוש
  • הערכה: הצרכנים האמריקנים מבצעים 285 מליון קליקים לאתרים מסוכנים בכל חודש

"זה ממש ג'ונגל שם בחוץ", מסכמים החוקרים את הממצאים.

מה עושים? מזהירים כל מי שאתם מכירים לא להוריד תוכנות חינמיות בלי לוודא היטב שהן בטוחות לגמרי, לא להסתמך על מנועי חיפוש כעל "שומרי הסף", ולא להאמין שכל אתר באינטרנט הוא בעל מטרות טובות, בהכרח. מנועי חיפוש עדיין אינם עושים עבודה טובה בהגנה על הגולשים החלשים, אלו שאינם מסוגלים להבחין בין האקר או ספאמר ובין ספק לגיטימי של מוצרים ושירותים.

במילים אחרות: אם מישהו מציע לכם אייפוד בחינם (Free iPod) תמורת מילוי פרטים או מסירת כתובת דואל, הציעו לו לחפש את החברים שלו בגוגל.

ותפסיקו להוריד כבר שומרי מסך. באמת שהגיע הזמן ללמוד מטעויות.

20.8.2007

הנשיא, המתלוננת ו... מנועי חיפוש, כמובן

פורסם במקור ב-17/10/06

החוק אוסר את פרסום שמותיהם של קורבנות בתיקים של עבירות מין, גם אם המשטרה לא הוציאה צו איסור פרסום. זה נכון גם לפרשת הנשיא והמתלוננת המפורסמת א'.

מנועי חיפוש, מעצם טבעם, אינם אמורים לכבד את זכויותיהם של נפגעי עבירות מין. הם גם אינם קוראים ו/או מקבלים צוי איסור פרסום, ואינם כפופים לעורכים הדואגים לחסום, למחוק, לצנזר ולתקן פרסומים המפרים צוים שכאלו. לכן ניתן למצוא את שמה המלא של המתלוננת באמצעות שימוש מושכל במנועי חיפוש עבריים. בזמן ירידת שורות אלה לדפוס, אפילו ניתן למצוא את שם המתלוננת בדף רשמי של אתר בית הנשיא (הדף קיים, אבל אינו מקושר יותר מתוך האתר; לא ברור מדוע הדף עצמו טרם נמחק; לאחר חודשים רבים הוא עבר שיכתוב, ועתה אינו כולל את שם המתלוננת).

ייתכן שלמתלוננת קוראים אורית, אורנה, אסנת, אירית, אודליה,אוריאן, אורה או אפילו אשבולית. וייתכן ששם משפחתה הוא כהן, גרינברג, גבריאלי, בלומנטל, בייניש, פולק, דוידזון, פוקס, לביא, אסולין, אייזן או לוי. הכל אפשרי, והכל נכון באותה מידה שהוא לא נכון. ייתכן שהנשיא קיים מין אורלי (דהיינו, Oral, באמצעות הפה) עם המתלוננת - בסגנון קלינטון; אולי ממש כפה את עצמו באלימות, ואולי זה נעשה בהסכמה חלקית תוך ניצול מרות. הסיפור עדיין בחיתוליו. אנחנו נמצאים במצב של "נבצרות מידע זמנית". אולי בקרוב נדע הרבה יותר.

כמו אריק שרון שהסתער על התעלה במלחמת יום כיפור; כמו העיט המצוי הצולל מטה-מטה אל טרפו בלב המדבר; כמו נפוליאון בונפרטה שהגיע עם צבאו עד שערי וינה; כמו המאבטחים של רבין שקפצו על יגאל עמיר לאחר שנשמעו היריות, וכמו חיים רביבו שהסתער על שוערי אירופה במסגרת סלטה ויגו, כך הסתערה התקשורת על הנשיא ועשתה הכל - מלבד חשיפת שם המתלוננת. מנועי החיפוש הישראליים לא הצטרפו אל מלאכת הצנזורה, וכך משכו אליהם גולשים סקרנים רבים.

השורה התחתונה: מי שכבר עשה את שיעורי הבית ויודע מהו שם המתלוננת, אולי אף ימצא את ה'פוסט' הזה ממש, משולב בתוך תוצאות החיפוש שלו. מדוע? מפני שייתכן כי שמה של המתלוננת נגד משה קצב אכן מופיע כאן, בתפזורת הטקסטואלית הזו, שרק מנוע חיפוש בלתי-אנושי יוכל למצוא בה הגיון.

עדכון - 25 מאי 2013: אורלי רביבו, א' מבית הנשיא שהיתה הראשונה לצאת כנגד משה קצב, יצאה מאלמוניותה בראיון מיוחד לערוץ 10 (ענת גורן). עכשיו שמה של הנאנסת הוא נחלת הכלל. ואם קראתם היטב את הפוסט, בוודאי שמתם לב לכך שהביטוי "חיים רביבו" ו"מין אורלי" שולבו בפוסט כדי לאפשר לגוגל לאתר את הצירוף "אורלי רביבו" בתוך סבך הרמזים.


איך משרד הפנים מבזבז כסף על מנועי חיפוש

פורסם במקור ב-16/10/2006

לממשלה המקוצצת והמקצצת שלנו אין יותר מדי כסף לבזבז על פרסום מיותר במנועי חיפוש, נכון?

אז זהו, שלא. הנה מה שרואים אם מחפשים "משרד הפנים" בגוגל:


חיפוש על משרד הפנים בגוגל


איפה נמצא באמת משרד הפנים?


האם הוא נמצא ב"קישורים הממומנים" (רקע כחלחל) תחת הדומיין Gov.il או שהוא נמצא בתוצאות האורגניות (רקע לבן) עם הדומיין Moin.gov.il?


לא ברור למה מבזבזת הממשלה כסף על קניית המילה הפופולרית "משרד הפנים", אך ורק כדי להסיט גולשים מאתר משרד הפנים אל אתר אחר, שמתיימר לספק את שירותי המשרד הללו במקום אחר?


בשביל מה הכפילות המיותרת הזאת?


ממילא אתר משרד הפנים מופיע בתוצאה הראשונה של החיפוש, וכל מה שנשאר לעשות הוא לשלב את שירותי Gov.il בתוך האתר האמיתי של משרד הפנים. כך הדברים היו עובדים במדינה מתוקנת, שבה יד ימין -- היד עם העכבר -- יודעת (בערך) מה עושה יד שמאל.


אז אם מטרתו של Gov.il הוא לבזבז כספי-ציבור על פרסום מיותר במנועי חיפוש, אז הוא ממלא היטב את תפקידו. ואם יש לו מטרה נוספת -- ליצור כפילות מיותרת ומבלבלת בשירותי משרד הפנים -- אז גם כאן הוא מהווה הצלחה מסחררת.


השורה התחתונה היא זו: אם אני מחפש את משרד הפנים, צריכה להיות לו רק כתובת אחת. פורטל השירותים והמידע לא יכול להתחרות באף משרד ממשלתי, כי הבלבול רק יילך ויגדל.


התחרות האבסורדית בין משרדי הממשלה ובין פורטל השירותים (Gov.il) אינה תורמת דבר למשתמש הסופי, ומעידה בעיקר על מדיניות אינטרנט גרועה מצד הממשלה.


ועוד לא אמרנו מילה על כך שלאתר משרד הפנים יש שתי כתובות שונות: Moin.gov.il וגם Pnim.gov.il. שתי הכתובות הללו נסרקות בנפרד במנועי החיפוש, ורק מגבירות את הבלבול הקיים. אבל מה אפשר לצפות ממשרד ממשלתי, שהפך שם נרדף לשביתות חסרות תועלת, שירות עלוב ופוליטיקה קטנה?


דן חלוץ ומלחמתו האפשרית במנועי החיפוש

פורסם במקור ב-16/10/2006

בואו נביט רגע ביחד על מודעת הטקסט המתקבלת בחיפוש על "דן חלוץ" במנוע גוגל:

 
אך שימו לב לכתובת האתר המופיעה במודעה: war.criminal.idf.il.
זוהי לא כתובתו האמיתית של אתר היעד.
על פי החוק, למפרסם אסור להטעות את הציבור.
  • עצם העובדה שבמודעה כתוב idf.il (אתר צה"ל) - זו מהווה לכשעצמה הטעייה.
וזאת למה? כי הגולש הממוצע עלול לחשוב שאתר צה"ל דורש מדן חלוץ להתפטר. מעבר להטעייה (עוולה אזרחית - גניבת עין), זו עשויה להיות התחזות - עבירה נוספת על הדין האזרחי.
בואו נניח לרגע בצד את העובדה שהאתר עצמו (המאוכסן על שרת ספידי-נט) קורא לרמטכ"ל להתאבד. המודעה עצמה היא מטעה, ולכן היא פסולה.

זמן רב לאחר פרסום פוסט זה, ובלי קשר אליו, שינתה גוגל את מדיניות הפרסום שלה: לא ניתן לפרסם כתובת אתר ("כתובת לתצוגה") שאינה תואמת את הכתובת האמיתית ("כתובת היעד"). אחרי מספר שנים שבהן גוגל איפשר למפרסמים להציג "אמת אחרת" לציבור, הוא הקשיח את תנאיו ולא איפשר חריגות. ועל כך אנחנו מברכים, בהחלט.

  • האם דן חלוץ יוכל לתבוע את גוגל על פרסום מטעה?
כנראה שלא. הוא יוכל, לכל היותר, לפנות אל משרדי גוגל (בארץ או בחו"ל) ולדרוש מהם להחליף את הכתובת הירוקה, כך שתהיה תואמת לכתובת האמיתית על שרתי ספידי-נט.
  • ומה לגבי תוכן האתר? ("דן חלוץ הוא פושע מלחמה")
לא צריך להיות פרופסור למשפטים כדי להבין שתוכן האתר הוא בעייתי, ועלול אף להוביל לתביעת דיבה נגד מקים האתר. אדם אינו מוגדר 'פושע מלחמה' עד שלא הורשע בבית הדין לפשעי מלחמה. גם גנרל הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. אבל גוגל יטען שהוא לא אחראי לתוכנם של אתרים שהוא מפרסם אותם. אתם מכירים את המשפט "המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות?" - זה קו הגנה מקובל.
אבל הטענה "אני לא אחראי, אני רק מפרסם" היא תמיד בעייתית, במישור הציבורי והעסקי גם יחד. אם האתר האנטי-חלוצי עובר על החוק, או שיש חשד סביר שהוא עובר על החוק, מנוע חיפוש "סביר" אמור לנקוט בכל פעולה אפשרית כדי למנוע הפרה כזאת של חוק. הוא לא בהכרח צריך לפצות את הנפגע (להזרים אלפי דולרים לחשבון הבנק הנאה של חלוץ), אבל צריך לפעול כדי להסיר את המודעה בהקדם. אחרת נוצר מצב שבו גוגל מתעשר על חשבון הנפגע (במקרה הזה, דן חלוץ).
אם דן חלוץ יחליט לפתוח בהליך משפטי נגד מפרסם המודעה ונגד אתר ספידי-נט, גוגל ישראל עלולים להסתבך בפרשה שרק תעשה להם יחסי ציבור רעים. גוגל לא צריכים את הסקנדל הזה על הראש, והוא רק פוגע להם בתדמית המבוססת של "אל תהיו רשעים" (Don't be Evil). זאת סיבה מספיק טובה בשביל להרחיב את צוות גוגל ישראל כדי למנוע אסונות יחצ"נים כדוגמת הקמפיין נגד חלוץ.
  • למה החיפוש על "פדופיליה" מביא את דן חלוץ בתוצאות?
 


זה כבר הזוי לגמרי, אבל למה לקנות את מילת החיפוש "פדופיליה" עבור מודעה נגד דן חלוץ? אם הסיפור היה מגיע לבית המשפט, היתה עולה שאלה תקדימית: האם קניית מילת חיפוש "מתועבת" המקשרת אל שמו של אדם מסוים - היא למעשה דיבה? כל ספק, אין הכוונה ון שמר דן חלוץ הוא פדופיל, ואפילו לכאורה, אלא רק לדווח על כך שמישהו החליט לקנות את המילה הטעונה הזאת, ולפרסם בה מודעה פטית נגד חלוץ. אין ספק שנחצה כאן גבול - השאלה היא איך זה ייגמר.
(עדכון: המודעות נגד דן חלוץ הוסרו מן המערכת של גוגל, בסופו של דבר; צילומי המסך שאספנו נותרו כאן, כעדות לקמפיין מכוער במיוחד)

הפקולטה למדעי השגיאה ע"ש סבר פלוצקר

פורסם לראשונה ב-15/10/2006

הפרשן הכלכלי של 'ידיעות אחרונות', סבר פלוצקר, כתב טור על עסקת גוגל-יוטוב (אין ארוחות חינם, 14/10/06) שהיה מלא בכל כך הרבה שגיאות, שהיה פשוט קשה להתאפק.

וכך משרבט לו הפרשן פלוצקר:
"אתם חושבים שאתם משתמשים במנוע החיפוש של "גוגל" בחינם? לא היו הדברים מעולם...
מי שמשלם הם המפרסמים"

וכך אפשר לענות לו:
הרבה לפני שגוגל פיתח את מודל הפרסום שלו, הוא סיפק את השירות בחינם לכל הגולשים. מי שילם? לא המפרסמים, אלא קרן הון סיכון ועוד כמה בעלי הון בעמק הסיליקון. ומה קורה היום? מי שבאמת משלם על התחזוקה של גוגל זה וול-סטריט. ההנפקה הציבורית של גוגל היא זו שהביאה לחברה את הכסף הגדול, שממנף את תזרים המזומנים הנדיב - שאותו באמת מספקים המפרסמים.


אך שגיאה אחת לא מרתיעה את מר פלוצקר:

"גוגל טוענת שהיא נטלה על עצמה בהתנדבות אלוהית את המשימה "לסדר ולקטלג" את כל המידע האנושי"

האמת אולי קצת שונה:
לא התנדבות אלוהית אלא אסטרטגיה עסקית. תאגידים גדולים שוכרים חברות יעוץ ארגוני שעוזרות להם לנסח חזון עסקי ברור, שאותו העובדים צריכים להבין וליישם. מהו החזון העסקי של תאגיד ידיעות אחרונות, מלבד להיות מונופול תקשורתי?


שתי שגיאות הן שום דבר עבור העיתונאי פלוצקר:

"החבר'ה בגוגל עשו את החשבון המדויק והגיעו למסקנה שהמפרסמים ישלמו, במהלך השנים הקרובות, את כל 1.6 מיליארד הדולרים ועוד ישאירו רווח נאה"

זוהי השערה שאין לה על מה להתבסס:
החבר'ה בגוגל אינם נביאים, ולכן לא יכולים לחשב במדויק כמה יוציאו המפרסמים בשנים הקרובות על יוטוב. יש להם שיקולים נוספים מלבד הכנסות עתידיות מפרסום -- כגון תדמית חדשנית, העלאת מחיר המנייה, גניבת יוטוב מידי המתחרים העסקיים, דריסת-רגל בעסקי הנטוורקינג אחרי החמצת עסקת
מייספייס -- ומלבד זאת, ייתכן שהם שילמו מחיר יקר מדי על אתר עם בעיות משפטיות שלא יחזיר את ההשקעה בשום צורה שהיא.


אך ההוגה פלוצקר ממשיך וממשיך:
"
כשהלקוח לא משלם מאומה תמורת השירות בו הוא משתמש, נותן השרות נוטה, במוקדם או במאוחר, לצפצף עליו"

ועל כך ניתן לומר:
אם הלקוח לא משלם בכסף, יכול להיות שהוא משלם בצפייה בפרסומות. האם זה לא המודל העסקי עליו בנוי Ynet, האתר בו עובד הפרשן המכובד?


החיבה של אדון פלוצקר למונופלים נוטפת ממנו כמו דבש:
"
המכירה בכסף מאלצת את מיקרוסופט להקשיב לדרישות הקונים ולנסות להתאים את התוצרת שלה להעדפותיהם"

אך המציאות בשלה:
מיקרוסופט היא מונופול בינלאומי שניצל את כוחו לרעה ודפק את צרכניו פעמים רבות. על כך שילם בעשרות מיליארדים של פיצויים משפטיים, הן בארה"ב והן באירופה. מיקרוסופט נשענת על פטנטים רשומים ועל אכיפת זכויות יוצרים -- ואלו בדיוק הדברים שאין ליוטוב, למשל


הלילה כבר יורד, אך פלוצקר ממשיך להתבלבל:
"
כמנוע חיפוש, ה"גוגל" צולע באחרונה. נראה שהנוסחה עליה התבסס לא מתאימה לצרכי הגולש המתוחכם. אך במקום לשפר את המצוי, רודפת "גוגל" אחר האופנתי"

גם כאן צריך לעשות סדר בדברים:
א) האם אפשר לקבל הוכחה מוצקה ומשכנעת כלשהי לטענת ה"צליעה" שלעיל?
ב) לאף מנוע חיפוש אין נוסחה אחת בלבד, אלא אוסף עצום של נוסחאות משוקללות, שבאופן טבעי לא עונה על כל הצרכים השונים באוכלוסיה;
ג) גוגל משפרת את המצוי כל הזמן, ולמעשה 70% ממשאבי הארגון הולכים לשיפור מנוע החיפוש ושירותי הפרסום שסביבו;
ד) המרדף אחרי האופנתי אכן ראוי לגינוי, אך לפחות יש ליידע את הקוראים המסכנים שגוגל עסוקה בפיתוח זן חדש של פרסומות וידאו המותאם לתוכן הדף הנצפה, ולכן הזיווג אינו מופרך לחלוטין.



לעתים נדמה שאין גבול למופרכות דבריו של סבר ידידינו:
"
ראשית, יש גבול לסבלנות הגולשים למתקפת הפרסומות, הגלויות והסמויות, ויעילותן תישחק ככל שהן תיעשנה פולשניות וכפייתיות יותר"

והתשובה היא, לכן:
מודל הפרסום של מנועי החיפוש המודרניים בכל העולם, המבוסס על מכירה פומבית פתוחה של מילות מפתח המפעילות מודעות טקסט קצרות, יצר מהפיכה אמיתית באינטרנט כשהצליח לספק לגולשים פרסום יעיל, אלגנטי, שקט וממוקד -- ולספק למפרסמים תנועה איכותית במחיר ריאלי, תוך דגש על מדידת ביצועים מדויקת ותשלום הוגן. לכן ההיפך הוא הנכון: אתרים כמו Ynet מתמחים ביצירת מתקפת פרסומות פולשניות ותוקפניות, שעושות הכל כדי להפריע לקורא הממוצע להשלים את משימותיו ברשת


מסתבר שלהיות פרשן זה לא תענוג גדול, ולכן מעדיף פלוצקר להיות נביא:
"
התלהבות הראשונית תחלוף, צפיפות המשתמשים הלא-מתוחכמים תגבר, האיכות של הגלישה תרד, הזבל יפרח, החיפוש יעלה תוצאות מעצבנות והשעמום יחזור"


על דברי נבואה ותוכחה שכאלו ניתן לומר:




  • ההתלהבות תחלוף, ולכן יש מנהלי מוצר שתפקידם לשפר אותו
  • צפיפות המשתמשים הלא-מתוחכמים כבר מזמן הגיעה לרמה יציבה
  • איכות הגלישה לא תרד בהכרח, כי יוטוב מפעילה מנגנוני סינון
  • הזבל לא חייב לפרוח, כי לחברה יש כסף להשקיע בעורכים אנושיים ואוטומטיים
  • החיפוש יעלה תוצאות מעצבנות? צוות שלם ידאג לנקות אותן
  • השעמום לא יחזור מכיוון שיוטוב היא כמו טלוויזיה, ותמיד יש מה לראות בה
  • מנועי חיפוש קיימים כבר עשרות שנים -- האם גם הם אופנה חולפת?

ועוד אחד קטן לסיום, מפיו של פלוצקר:

"אין ארוחות חינם, אין עיתוני חינם ואין גם אינטרנט חינם"


מערכת 'חופש החיפוש' שמחה להבהיר:




  • יש ארוחות חינם בבתי-תמחוי, אבל לא לעיתונאים שעובדים במונופולים
  • יש עיתוני חינם כמו 'העיר', אבל 'ידיעות אחרונות' לא מחבב אותם
  • יש אינטרנט חינם בבתי הספר, אבל ע"פ פלוצקר זה לא יעיל מבחינה כלכלית ולכן יש לבטל את היוזמה הקומוניסטית הזאת, הלא כן?
  • מכיוון שמנועי החיפוש הם כלי יעיל מאוד ופופולרי יותר מכל עיתון בישראל, ומכיוון שמנועי החיפוש הפכו לגופי מדיה בעלי עוצמה המתחרים בעיתוני-נייר, קשה לקבל את המאמר של פלוצקר אלא כהתקפה שלוחת-רסן של שליטי העבר על שליטי ההווה.



כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012