29.7.2007

ספאם קידום אתרים: עברית קשה שפה

[פורסם במקור: 29/7/07]

מזמן לא נשלח בישראל ספאם קידום אתרים כל כך משעשע. הפעם מדובר בדוא"ז מסוף יולי 2007, שכותרתו היא "היה מקום ראשון בגוגל רק 29.95$", ונשלח על ידי "Google" (התחזות לא משכנעת במיוחד, לאור העובדה ש"גוגל" לא שולחים ספאם).

"עברית קשה שפה", את זה כולנו יודעים, אבל צריך להיות עולה חדש מאוד, כזה שמסתובב עם שלט צהוב בחלון האחורי של המכונית שלו שעליו כתוב "חדש עולה - להיזהר צריך", בשביל להוציא ספאם עילג שכזה בתפוצת-ענק ללקוחות ישראלים:

 
ניתוח ספרותי של הספאם הנדון
  • "ליניקים" = כמו קישור, אבל עובד קצת יותר לאט, ולפעמים לא עובד בכלל
  • "גוגל מחפש בשלב הראשון של החיפוש באמצעות מנועי חיפוש" = הכוונה לכך שגוגל הוא ככל הנראה מנוע חיפוש, ולכן טבעי שמנוע חיפוש ישתמש במנועי חיפוש
  • "שים לב שרוב אינדקסים מופיעים רבות בנוגל" = א) מה זה "נוגל", והאם "נוגל" קשור בכלל ל"גוגל"? ב) אולי בעלה של לובה מ'ארץ נהדרת' פתח משרד SEO חדש?
  • "אז למה לך לשלם םאות דולרים בחודש?" = למה לשלם םאות דולרים, אם אפשר לשלם מאות דולרים, או אפילו אשרות דולרים, או אולי אפילו םאות-עלפי דולרים?
  • "הפץ אתרך העסקי ל 160 מנועי חיפוש ישראלי" = סקופ בלעדי של עורכי הספאם, לפיו בישראל קיימים 160 מנועי חיפוש (!)
  • "STRAT" = מנוע חיפוש חדש, המבוסס על פיתוח בלעדי של נאס"א, ומבצע חיפוש בסטראטוספירה של אתר סטארט (שער הכניסה לחלל)
  • "חסוך את זמנך היקר. בתוכנה האיכותית והמהירה" = אפשר גם לחסוך זמן יקר בלימוד השפה העברית על ידי התעלמות מכל כללי הדקדוק המקובלים, כולל סימני פיסוק שרק מכבידים על הקורא העברי הממוצע
ואם מישהו תוהה מדוע נחשד הספאמר הנ"ל בהיותו עולה חדש, הרי שכתובת הדוא"ל של השולח לא מותירה יותר מדי מקום להרהורים: alexboos55@gmail.com

הנה מכתב תשובה אפשרי לספאמר הבזוי:

"אלכס היקר,
שמחתי לקבל מכתבך האישי בנושא תוכנת קידום אתרים איכותית ומהירה.
אני מודה לך שהסבת את תשומת ליבי לכך שגוגל משתמש במנועי חיפוש.
כמו כן התענגתי על הבשורה בדבר קיומם של 160 מנועי חיפוש שונים בישראל.
אודה לך אם תוכל לשלוח לי פרטים נוספים על מנוע החיפוש STRAT.
כמו כן, הריני לברכך על המהירות שבה רכשת מיומנות גבוהה בשפה האיברית.
על החטום, מנעל בלג כופש הכיפוס".

פוסט זה שוחזר באדיבות ארכיון האינטרנט Archive.org מתוך הבלוג הישן של חופש החיפוש

26.7.2007

חיפוש ביקורות סרטים: מרקי נגד גוגל נגד יאהו נגד עגבניות רקובות

[פורסם במקור ב-26/7/07, בבלוג הישן]

חיפוש ביקורות סרטים באינטרנט היא פעולה צרכנית חיונית, שעוקפת את בעיית הסובייקטיביות של מבקר זה או אחר. בעזרתשיקלול כמות גדולה של ביקורות שונות, ממקורות שונים, אפשר להגיע לתוצאה שהיא מובהקת מבחינה סטטיסטית, מתפלגת נורמלית -- וקשה להפרכה.

אם פעם היינו נאלצים להסתמך על טעמם המשתנה (והמעיק) של 3-5 מבקרים ישראלים, הרי שבעזרת מנועי חיפוש של ביקורות קולנוע ניתן לערוך ניסויים רציניים על כל סרט, בין אם מדובר בקלאסיקה עתיקה, או בלהיט חדש שעוד לא הוקרן בישראל. נגמר עידן הניחושים, ההימורים והשמועות: משווים ביקורות לפני צפייה, כמו שמשווים מחירים לפני רכישה.

ארבעת המתחרים הרציניים היחידים בשוק הגלובלי הזה הם:
 MRQE החלוצי
 יאהו מוביז הישן והטוב
 ואתר רוטן טומייטוז (עגבניות רקובות)





MRQE - תעודת זהות

מנוע חיפוש ביקורות הסרטים הראשון בהיסטוריה. "מרקי" נוסד לראשונה בנובמבר 1993 ע"י סטוארט קליימן, מתכנת קנדי מבריק, שגם ייעץ אחר כך לבוני אתר "רוטן טומייטוס" המפורסם. בזכות ממשק משתמש נוח, מנגנון חיפוש חכם ושיטה מהירה לעיון בתוצאות, הפך MRQE (ראשי תיבות של "Movie Review Query Engine") לאתר המוביל בעולם מסוגו. כיום יש לו פייג'ראנק של 7 מתוך 10 בגוגל.

היתרון הגדול ביותר של MRQE על פני כל מתחריו, היא היכולת שלו לשאוב את הציון הסופי מתוך הביקורת הכתובה, להציג אותו ברשימה, וכך לחסוך זמן רב לגולש הממהר (כולנו, בעצם), שלא מעוניין לשבת שעות ולקרוא כל ביקורת עד סופה. בעזרת עיון חטוף ברשימת הציונים שמציג המנוע, ניתן לשקלל בקלות את התגובה הביקורתית הממוצעת, ולהבין אם מדובר בסרט שהוא בגדר יצירת מופת, שנוי במחלוקת או כישלון מוחלט.

שימוש תכוף ב"מרקי" מאפשר לגולש לצאת מן המלכודת של טיעונים שדופים כדוגמת: "אני לא סומך על המבקר הזה", "אף אחד לא קולע לטעם שלי", "אני שונא את עכבר העיר", "אני לא קורא מעריב" או "אין לי עיתון בבית". "מרקי" הוא אגרגטור גלובליהמספק ביקורות ממספר רב של מדינות (ארה"ב, קנדה, אנגליה, אוסטרליה וכו'), ולכן קשה לערער על המהימנות של למעלה ממאתיים מבקרים בלתי-תלויים. התוצאה: אפשר לסמוך על "מרקי" בעיניים עצומות לרווחה.





גוגל שולף ביקורות קולנוע

גם מחפשים מנוסים בגוגל אינם מכירים את האופרטור "movie", המאפשר לעשות חיפוש זריז על סרטים ולקבל אוסף של ביקורות מתומצות, בממשק קליל ונוח. רק צריך לכתוב את שם הסרט באנגלית, ולהצמיד אותו לאופרטור הנ"ל. חיפוש לדוגמה על הסרט "ממנטו" ייראה כך: movie:memento. קצר וקולע.

היתרון המרכזי של חיפוש ביקורות הסרטים בגוגל הוא, כמו תמיד, מהירות האתר. גוגל פשוט טס כמו סילון, ומביא תוצאות בשבריר-שניה. אף אתר אחר בתחום זה לא מחפש ביקורות במהירות של גוגל. לכן, עבור מי שממש ממהר לסרט ואין לו אפילו שנייה אחת פנויה, גוגל מספק ממשק טקסטואלי זריז ויעיל להפליא. מצד שמאל-למעלה מופיע הממוצע המשוקלל של כל הביקורות, עם מדד "חמישה כוכבים" קלאסי. התוצאה: חיסכון גדול בזמן ובכסף.


 
החסרונות של "גוגל סרטים":
1) מספר המקורות של גוגל, למרבה ההפתעה, אינו גדול כמו זה של המתחרים הישירים ("מרקי" ואחרים), ולכן הממוצע המשוקלל שלו אינו אמין מבחינה סטטיסטית, עבור חלק גדול מן הסרטים המופיעים בו; זהו חסרון גדול, שפוגע ביעילות ובאמינות של הכלי, במבחן השורה התחתונה. לא יעזור כלום: אם גוגל מצא רק 13 ביקורות על סרט מסוים, השיקלול הרבה פחות אמין לעומת אתר אחר, שמצא 104 ביקורות על אותו סרט.

2) צריך להקליק על "לעמוד הבא" כדי לקבל בכל פעם רק 10 ביקורות. אם היה אפשר לקבוע 50 תוצאות לעמוד, היה יותר נחמד (אי אפשר לקבוע זאת דרך ה"העדפות" הכלליות, שפועלות רק על תוצאות חיפוש רגילות. תאמינו לי, ניסיתי את זה). בכל מקרה, הממוצע המשוקלל סוגר עניין במהירות-בזק.

ל"גוגל סרטים" יש גם מהדורה עברית, וכעת יש לו פייג'ראנק של 5 מתוך 10.


יאהו מוביז - נחמד אבל כבר לא חיוני


היו ימים שבהם יאהו מוביז היה מקור הסמכות המרכזי של ביקורות הקולנוע ברשת. הוא עדיין פופולרי ושימושי גם היום. ביאהו מספקים מבחר גדול של ביקורות עיתונאיות וגם ביקורות גולשים על כל סרט, כולל שיקלול מהיר של כולן. מכיוון שמדובר בשירות ותיק מאוד, יש לו פייג'ראנק של 8 מתוך 10 בעיני גוגל, יותר מכל מתחריו.

עם זאת, פורטל הסרטים של יאהו סובל עדיין מכמה בעיות מרכזיות:
1) העמוד הראשי גדוש בפרסומות ובסרטונים, ולכן לא עולה מספיק מהר;
2) החיפוש עצמו אינו מהיר מספיק, בוודאי לא בהשוואה לגוגל;
3) עמוד התוצאות מלא במידע לא רלוונטי, ומקשה להתמקד דווקא בשיקלול הביקורות;
4) אי אפשר לסמוך על ביקורות הגולשים, שנוטים להגיב בפורמט של "שחור-לבן" (מעריץ או שונא), בלי גווני-ביניים.



רוטן טומייטוס - עגבניות רקובות ומשוקללות
האתר הרביעי והאחרון שראוי להתייחסות בתחום חיפוש ביקורות סרטים הוא ללא ספק "רוטן טומייטוס" המפורסם. מדד העגבניות הרקובות הוא עדיין כלי נוח כדי לקבוע דעה על סרט לפני צפייה. עם זאת, אחרי שנים רבות של שימוש בלתי-רציף באתר, שיטת הדירוג נותרה בגדר אניגמה: הציון המשוקלל אינו מבוסס על מודל "חמשת הכוכבים" המוכר והטוב, וקשה להמיר את הציונים של "רוטן" לציונים שאליהם אנחנו רגילים, ולכן מבינים אותם במהירות.

"רוטן" מנסה בכל כוחו להישאר פורטל קולנוע ססגוני ודעתני, ואינו ממותג כ'מנוע חיפוש ביקורות' בשום צורה שהיא. בהשוואה למתחריו, הוא ללא ספק משעשע ובעל אופי, אבל פחות מהיר, פחות יעיל והרבה פחות ממוקד באספקת נתונים יבשים לגולש הרציני. לכן, כמנוע חיפוש ביקורות, הוא פשוט לא מספיק תחרותי. יש לו פייג'ראנק של 7 מתוך 10, כמו "מרקי".

מפתיע לגלות שאתר העגבניות הרקובות משתף פעולה עם מאגר הביקורות הענק של MRQE, המכיל 200 אלף סרטים לפחות, מה שהופך את "רוטן" למעין-שלוחה של "מרקי" עצמו.



סיכום ומסקנות: אתר ביקורות הקולנוע המועדף
  • בניגוד לציפיות, המוביל בתחום הוא גם הוותיק ביותר: MRQE ממשיך למלוך
  • במבחן המהירות והממשק הנקי, גוגל לוקח
  • יאהו מוביז מספקים את הסחורה הנחוצה, אבל אין להם יתרון בולט על המתחרים
  • מדד העגבניות הרקובות הוא, לעתים רבות, בלתי מובן בעליל - למרות שהוא מועיל לאנשים חסרי סבלנות

19.7.2007

מריסה מאייר מגיעה לישראל להרצאה

[פורסם במקור ב-19/7/07, בבלוג הישן]


מריסה מאייר (Marissa Mayer), סגנית נשיא ב"גוגל" לענייני מוצרי חיפוש וחוויית משתמש, מגיעה לישראל בסוף יולי, להרצאה בתל אביב. מאייר הצטרפה לגוגל ב-1999 בתור המהנדסת הראשונה המשתייכת למין החכם (עובדת מס' 20 בחברה). בין הפרויקטים שאפשר לזקוף לזכותה יש לציין את הלוקליזציה של גוגל ל-100 שפות שונות, ביניהן עברית ("גוגל ישראל", הלכה למעשה).


מריסה מאייר

מאייר (ילידת 1975), בחורה בלונדינית, קטנה, נמרצת, חייכנית ומבריקה, ידועה בתור אחד המרצים הטובים ביותר שיש ל"גוגל" מאז ומעולם. יש לה קצב דיבור של מכונת ירייה, היא אוהבת לדבר הרבה על ה"יוזר אקספיריאנס" בגוגל, מתמחה בבינה מלאכותית, חזקה במתמטיקה וסטטיסטיקה, טובה בניהול פרויקטים מורכבים שחוצים יבשות ומדינות, ומומחית בגיוס כוח אדם מבריק לגוגל מהקולג'ים והאוניברסטיאות הטובות ביותר.

מאייר רגילה לטוס ברחבי העולם ולסחוף אנשים בדיבורים יפים על החזון האוטופי של גוגל בתור מארגן המידע הרשמי והטוב ביותר. היא נוטה לטוס בלילות (כך לא מחמיצים שעות עבודה יקרות מפז), בונה במהירות מצגות מורכבות, ומסוגלת להתראיין כמעט בכל תוכנית טלוויזיה אפשרית, בלי לגמגם ובלי להסס.

מאייר מסוגלת להתאים את רמת ההרצאה שלה לכל קהל: אנשים עממיים שלא יודעים מה זה אלגוריתם, אנשי עסקים עם רקע בשיווק, סטודנטים למדעי המחשב שרוצים לעבוד בגוגל, ואפילו פרופסורים למתמטיקה שיש להם ידע אקדמי עשיר יותר מלמאייר עצמה. היא מעריצה את היכולת של סטיב ג'ובס (מנכ"ל אפל) לתת הרצאות מרתקות לקהלים מגוונים, אבל אין לה את הכריזמה שלו.

מבחינה אנושית, מאייר היא וורקוהוליק מהסוג הגרוע ביותר: ביום טיפוסי היא מתעוררת בשמונה בבוקר, מגיעה לעבודה בתשע, מנהלת סדרת פגישות רצחנית עד הערב, יושבת במשרדה עד 11 בלילה, עושה קצת כושר, הולכת הביתה בחצות, עוברת על דוא"ל והולכת לישון בשלוש לפנות בבוקר. החיים הפרטיים שלה אינם עשירים במיוחד, למרות שהיא יצאה עם לארי פייג' לתקופה קצרה (וזכתה לסיקור מסיבי בעקבות כך).

למי שמתעניין בהרצאה של מאייר בישראל, כדאי לצפות בהרצאה לדוגמה של מאריסה מאייר בסיאטל, מ-23 ביוני 2007. יש סיכוי שההרצאה בת"א תהיה דומה מאוד, אם לא זהה. נושא ההרצאה של מאייר בסיאטל: "להתאים את גוגל לכל משתמש" [Scaling Google for Every User].

הנושא המעניין ביותר בהרצאה של מאייר הוא "כמה תוצאות חיפוש צריך להכניס לכל עמוד?". מסתבר שרוב המשתמשים מעדיפים רק 10 תוצאות חיפוש, מכיוון שמהירות הטעינה של דף כזה טובה בהרבה לעומת דפים עם 20 תוצאות או עם 30 תוצאות. רוב המשתמשים של גוגל מעדיפים לקבל 10 תוצאות במהירות גבוהה על פני 20 תוצאות במהירות בינונית. זאת הסיבה שברירת-המחדל של רוב מנועי החיפוש בעולם היא רק 10 תוצאות, ולא יותר מכך.

שלוש תובנות מעניינות במיוחד יש במחקר הפנימי שהציגה מאייר מ"גוגל":
 א) יש פער בין מה שהמשתמשים אומרים לגבי העדפותיהם, ובין מה שהם עושים בפועל כאשר עונים על הדרישות שלהם במציאות;
ב) המהירות של גוגל היא אחת הסיבות המרכזיות לפופולריות שלו בכל העולם;
ג) אנשים רבים מתקשים לתפקד כאשר מציגים בפניהם יותר מדי אפשרויות בחירה.

עדכון (26/07/07): ההרצאה של מאייר בת"א, כמצופה, היתה זו שהיא נשאה בסיאטל. המצגת עודכנה קצת, כדי לכלול כמה עדכונים ותוספות עם גוון ישראלי.
שתי אכזבות נרשמו:
א) ההרצאה היתה פחות מעניינת ופחות ארוכה מזו של סיאטל;
ב) מאייר לא ממש נתנה זמן לשאלות, מה שהפך את האירוע למונולוג משמים-למדי, כמעט אנמי, מטעם גוגל. ראוי היה לתת לאורחי הכנס להציג כמה שאלות למרצה הבכירה.
לאחר המפגש עם מאייר, אפשר להבין טוב יותר מדוע מסתובבים יותר מדי עיתונאים מתוסכלים בעולם, ומשחררים קללות נמרצות על מנהלי גוגל. הנטייה של אנשי גוגל להימנע מסיטואציות של מענה ישיר על שאלות פתוחות בזמן אמת, היא עדיין תמוהה ביותר. זה לא קשור בהכרח לחופש העיתונות, אלא יותר לנטייה האנושית (והטבעית) לדיאלוג פתוח וחופשי -- להבדיל מהרצאה של "האח הגדול" בפני קהל צייתן ושתקני.
קצת מאכזב שדווקא בתעשיית ההייטק, שבה כולם מחוברים לרשת ויודעים למצוא בה בקלות הרצאות, נאומים,סרטונים, מסמכים וסיכומי כנסים, מגיעה אישיות בכירה כמו מריסה מאייר, וממחזרת מצגת שכל אחד יכול כבר לצפות בה ב"גוגל וידאו". דווקא חלק ה"שאלות ותשובות" לאחר סיום המצגת היה יכול לספק "חוויית משתמש" הרבה יותר מוצלחת. חבל שמאייר, מומחית לחוויית משתמש, טרם הפנימה את הלקח היסודי הזה.

עדכון נוסף (3 אוגוסט 2007): שבוע לאחר ההרצאה, המסתורין נפתר חלקית: היחצ"נים של גוגל בישראל סגרו בלעדיות עם "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". מאייר התראיינה למגזין הפופולרי של מונופול התקשורת הישראלי תחת הכותרת "מיס גוגל" (על משקל "מיס יוניברס", בתחרות מלכת היופי). 

אז זה המצב: מאייר, המייצגת מונופול חיפוש, סגרה עסקה עם מונופול תקשורת -- כדי לשדר תדמית של בלונד נוצץ ומאושר. 

13.7.2007

כבוד הרב גוגל שליט"א

[פורסם במקור ב-13/7/07, בבלוג הישן]


אף אחד לא צפה שזה יקרה, אבל זה קרה: גוגל הוסמך כ"רב" בשנתיים האחרונות. אמנם היה זה הרב בני לאו שהכתיר באופן רשמי את מנוע החיפוש הפופולרי בהיסטוריה בתור סמכות תורנית בלתי-מעורערת, אבל הוא לא לבד.

בפברואר 2007 צוטט הרב כך: "לי יש בשנים האחרונות רב אחד גדול. אני שואל אותו המון, מתייעץ איתו כמעט כל יום. קוראים לו הרב גוגל, ואני לא זז מטר בלעדיו". לדבריו, עולם האינטרנט מעשיר מאוד, אבל בשביל זה מספיק "הרב גוגל", שתמיד זמין.

גם בפורום "בחדרי חרדים" של הייד פארק אפשר למצוא את אחד מחברי הפורום אומר "אמרתי לעצמי אין זה אלא שהטרול ראה את הביטוי, לא ידע פירושו, ופנה למרן הרב גוגל שליט"א שיעזרהו". משתמש אחר בפורום ענה לו "אני לא רואה פדיחה או בעיה בהתיעצות ברב גוגל לשם חיפוש משמעות ביטוי או ידע הילכתי".

בפורום סקופים של רוטר-נט מכירים בסמכות התורנית החדשה: "לדור שלנו רבנים חדשים, הרב גוגל והרב שוטנשטיין ועוד", אומר אחד החברים בלי להתרגש. התואר הרב גוגל שליט"א ניתן על ידי גולשים בפורום חברותא של פורטל כיפה וגם בויקי יהדות. אפילו באילת הרחוקה, במסגרת פורום יהדות של אתר 'אילתי', מתייחס מנהל הפורום אל גוגל בתור "רב" לכל דבר ועניין, אפילו בלי לצרף סמיילי כדי להפחית מרצינות הודעתו.

מעבר לעובדה שגוגל קנה את עולמם של חרדים רבים עם בדיחה מוצלחת שקוראים לה גוגל אידיש (גרסה יהודית והומוריטסית במיוחד לעמוד הבית השגרתי), יש גם חשיבות לכך שהמותג "גוגל" מזכיר מאוד שמות אשכנזיים מזרח-אירופאיים כגון קוגל (האיש והמאכל), גוגל מוגל (המרפא), הסופר הגודל ניקולאי גוגול, או המאכל הנפוץ בייגל. השם "גוגל" פשוט נשמע כמו שם של בחור יהודי טוב (גוג'לה).

גוגל אידיש - עוד סיבה קטנה להצלחה במגזר החרדי
וגורם נוסף בהכשרתו והסמכתו של גוגל לרבנות
 
הרב יובל שרלו ציטט את הביטוי "הרב גוגל" במסגרת דיון של ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת, כשנתן את גוגל בתור דוגמה לצד החיובי של האינטרנט. מעבר להתפלפלות האקדמית, הרב גוגל הופך בהדרגה לדמות עממית למדי: בפורום חסידיסק, אתר המשמש מאגר מוסיקה חסידית, ניתן היה למצוא את הדיאלוג הבא:

שאלה: "מאיפה המקור הזה שאי אפשר לשמוע שירים בספירת העומר?"
תשובה: "תסתכלי בהלכות ספירת העומר, וזאת התשובה שמצאתי אצל הרב גוגל"

רוב המכנים את גוגל בתור "רב" הם חרדים, או לפחות חובשי כיפות סרוגות. אבל אפשר למצוא את הביטוי גם בפורום נייטרלי למדי, כמו בפורום צמחונות וטבעונות בתפוז: "שאל את הרב גוגל, לי אין כוח לחפש כרגע".


לא רק בעברית

הרב גוגל נמצא גם בצד השני של העולם, בקהילה היהודית בארה"ב. כמו בישראל, הוא מופיע כאשר יש שאלה הלכתית כלשהי, ופחות או יותר באותו הקשר:

The answers aren’t in depth, but they will smooth over an argument until the parties have a chance to consult with Rabbi Google.

יהודים אמריקנים עם חוש הומור גם יודעים להתייחס בכבוד אל הרב גוגל, במיוחד כאשר מתעורר ספק לגבי הסמכות האבסולוטית שלו, תוך שימוש במונח "גדלות" לפי הסלנג היידי:

I know where he discusses sacrifices [without rabbi google (although I do not mean in any way to take away from his gadlus c”v)]...I am asking where he says that what it says in that essay is heresy.

חיפוש על "rabbi google" מביא התבטאויות כגון "כרגיל, לרב גוגל יש את כל התשובות", או "אם יש לך עוד שאלות כאלה, אל תבוא אליי - תתייעץ עם הרב גוגל", או "שאלות כמו זו עדיף להפנות אל הרב גוגל".

כשרואים את האהדה של אלו המתייחסים אל גוגל בתור רב ("עשה לך רב" כבר אמרנו? או שאולי עדיף לומר "חפש לך רב"), מבינים פעם נוספת את כוחו של המותג בתור סמכות חיפוש גלובלית: אף אחד לא יאמר "הרב יאהו", כי יאהו נתפס בתור פורטל המכיל מגוון כלים ושימושים. לא תתפסו אף אחד מקליד "הרב אם-אס-אן", כי גם המותג הזה מקושר יותר מדי אל מיקרוסופט, תוכנות שונות ומשונות, וכו'.

הרב גוגל מושל בכיפה - תרתי משמע. אין עילוי גדול ממנו בתורת החיפוש. תורתו - אמנותו. 
אם הוא היה אזרח ישראלי, מן הסתם היה מקבל פטור משירות בצה"ל.

10.7.2007

תפוז מחק בלוג שחשף המתלוננת נגד חיים רמון - גוגל לא מתרגש

[פורסם במקור ב-10/7/07, בבלוג הישן]


מערכת "תפוז" מחקה בלוג פיקטיבי שהוקם, ככל הנראה, כדי לחשוף את פרטי המתלוננת נגד חיים רמון, הידועה בשם ה'. הבלוג נרשם במערכת תפוז בחודש מאי 2007, ככל הנראה על ידי בעלי עניין, במטרה להזיק למתלוננת דרך הפצת מידע כוזב בפני מחפשים באינטרנט, היודעים את שמה המלא.

מכיוון שתוכן הבלוג נמחק, השגנו את הטקסט המלא בעזרת זכרון המטמון של מנוע החיפוש "גוגל". חשוב להדגיש: הטקסט המופיע להלן, ככל הנראה, הוא זדוני, מופרך, שיקרי, ונכתב על ידי בעלי-עניין כדי לפגוע באמינותה של ה' כמתלוננת נגד שר בכיר בממשלת ישראל.

הטקסט הזדוני הוסר ע"י מערכת "תפוז" בצדק רב, אך הוא עדיין היה נגיש לקוראים, בעת כתיבת פוסט זה, ע"י סריקה אוטומטית של מנוע החיפוש "גוגל" מתאריך 14 במאי 2007. יש להדגיש: למרות שהטקסט נמחק מאתר "תפוז", הוא עדיין לא נמחק מן השרתים של גוגל, ולכן כל גולש יכול להגיע אליו באמצעות גישה אל זכרון המטמון (cache), בעזרת ידע טכני מינימלי.

בתמונה: צילום מסך מ-2007 של הבלוג, שכבר נמחק על ידי מערכת תפוז
(פרטי המתלוננת טושטשו כדי להגן על פרטיותה)

להלן הטקסט הפיקטיבי והזדוני שהוסר, (בגרסה שלפניכם הוסרו פרטים מזהים של המתלוננת):

פרשת חיים רמון - הסיפור המלא  

פורסם ב14 במאי 2007, 11:53  במדור  כללי 
 
נעים מאוד. שמי XXXXXX. אני בת 21 תושבת XXXXXXX.

עד לפני מספר חודשים שירתתי בצבא, בקריה בתל אביב במשרד ראש הממשלה תחת פיקודו של אלוף גדי שמני, היועץ הצבאי לראש 
הממשלה.

ביום 12.7.06 קרה לי מקרה ששינה את חיי: 
פלירטטי עם שר המשפטים חיים רמון.
רמון הוא בחור שרמנטי גם ממרומי שנות ה 50 לחייו.
הדברים הגיעו לכך שאני נגעתי בו, והוא נגע בי. אני חיבקתי אותו והוא חיבק אותי.

הצטלמנו.

אני נישקתי ואז הוא נישק אותי. בפה. עם הלשון.
אהבתי.
החלפנו טלפונים. אני נתתי לו את שלי. הוא נתן לי את שלו.

אבל אז אחרי כמה ימים, הסיפור הגיע לאבא שלי.
הסיפור הגיע גם למפקדים הישירים שלי.
הייתי חייבת אליבי.

ואז עשיתי את הגרוע מכל שאישה יכולה לעשות:
העללתי על חיים רמון שהוא נישק אותי בכוח.

הסיפור עבר למשטרה וליועץ המשפטי לממשלה שיושב איתנו באותו משרד כשהוא בתל אביב.

שם התברר שיש כמה אנשים שלא אוהבים את חיים רמון.
הכריחו אותי להתלונן עליו על מעשה מגונה בכוח שעשה בי ללא הסכמה.
מירי גולן איימה עליי.
הסגן שלה ערן קמין רמז לי דברים מחרידים.

היתה לי ברירה?

התלוננתי.
חיים רמון נחקר.
בינתיים אני נסעתי לדרום אמריקה.

השוטרים רדפו אחרי עד לקוסטה ריקה.
החוקרים חיים ארביב וערן קמין הגיעו עד אליי לאמריקה הדרומית.
חקרו אותי.
הפגישו אותי בוידאו עם חיים רמון.

את הרכבת אי אפשר היה לעצור.
כתב אישום.
אני עדת תביעה.
ביקשתי דלתיים סגורות. קיבלתי.

חיים רמון הורשע.
העלילה שלי עליו, שלא ברצוני, עבדה.

היום אני מצטערת על זה.
אבל את הגלגל אי אפשר להחזיר.
חשבתי שתהיה לי פרטיות.
ככה הבטיחו לי.
אבל האינטרנט יותר חזק מהמשטרה.
תחפשו בגוגל את השם שלי, ותגלו מי אני.

החלטתי להשלים עם זה.
אני XXXXXXXX, כוסית בת 21, משוחררת טריה מהצה"ל, עולה חדשה מדרום אמריקה. 

ילידת XXXXXXXX.
היום גרה בתל אביב עם החבר.

חיים, אני מצטערת.
תבין, כמו בפוליטיקה - זה אני או אתה.
כנראה שזה אני. לא אתה.

מקווה שנהנת לפחות לעבוד עם הסוסים בחווה.

* * * * *

למרות שתוכן הבלוג הפיקטיבי נמחק על ידי מערכת "תפוז", יש לציין כי החשבון שנפתח על שמה המלא של המתלוננת עדיין חי וקיים. חשבון זה לא הוסר, נכון לזמן פרסום ידיעה זאת. ב"תפוז" מכונים חשבונות שכאלה בשם "עולמות", ולכן מי שמחפש את שמה של המתלוננת יגיע ל"העולם של....", למרות שספק רב אם היא נרשמה אי-פעם לאתר תפוז בשמה האמיתי.

פתיחת בלוג פיקטיבי כדי לפגוע באמינותה של מתלוננת על עבירת מין היא עבודה המתנהלת, ברוב המקרים, על ידי מקצוענים. חברות המתמחות ביחסי ציבור, יעוץ תקשורתי ואסטרטגי מפעילות סוכני-אינטרנט המפיצים שמועות, חצאי-אמיתות, בדותות ושקרים בוטים כדי לפגוע ביריביהם של לקוחותיהם. המקרה של ה' מוכיח עד כמה הטקטיקה הזאת נפוצה בישראל של 2007. כוונתם של מקימי הבלוג היתה ברורה: "תחפשו בגוגל את השם שלי, ותגלו מי אני" -- לפנות לקהל של סקרנים באמצעות מנועי חיפוש, ולהציף אותו במידע כוזב.

במבחן התוצאה - זה עבד: שמה של המתלוננת כבר מוזכר 1,290 פעמים במאגרי גוגל ישראל. במנוע החיפוש של וואלה הוא מוזכר רק 5 פעמים. במנוע של תפוז - רק 3 פעמים. במנוע של MSN - רק פעמיים. לכן, גוגל הוא לא רק המוביל בכמות חשיפות שמה של המתלוננת, אלא גם המוביל בחודרנותו אל תכנים שכבר נמחקו, הנוגעים לשמה של המתלוננת. כאשר כותבי הבלוג הפיקטיבי הכריזו "האינטרנט יותר חזק מהמשטרה", הם ידעו בדיוק על מה הם מדברים.


מחיקה מערכתית לא תמיד מספיקה
מקרה הבלוג הפיקטיבי של המתלוננת נגד חיים רמון מוכיח פעם נוספת, שמחיקה מערכתית אינה מספיקה, כאשר מדובר במנועי חיפוש שיש להם אינטרס לשמור מידע לאורך זמן. כאשר אתר בעל מוניטין מזהה מידע מסוכן ומסיר אותו, הוא לא תמיד יכול להבטיח שמנועי חיפוש חרוצים ומעמיקים כגון "גוגל" לא ימשיכו לפרסם את המידע לתקופה נוספת, בלי להבין את הנזק שהם גורמים.

כאשר גוגל מאחסן טקסט "זדוני" מתוך בלוג פיקטיבי, שכל מטרתו היא לפגוע בקורבן עבירת מין, הוא למעשה מסייע לתוקף מבלי לדעת את משמעות מעשיו. זכרון מטמון של מנועי חיפוש פוגע באפקטיביות מחיקת התוכן על ידי מערכות עיתונאיות, ועשוי גם לשבש את עבודתם של מוסדות אכיפת החוק. אם תדירות הסריקה של מנוע חיפוש מסוים אינה גבוהה, זכרון המטמון עשוי שלא להתעדכן במשך חודש, או אף יותר מכך. הנזק שנגרם לקורבן בינתיים אינו זניח, ולכן יש טעם בהפעלת מנגנון מחיקה ידני, מטעם נציג גוגל, כדי לצמצם נזק זה.


עדכון (23 יולי 2007): גוגל סרק שוב את הבלוג הפיקטיבי ב"תפוז", ב-12 ביולי. עכשיו כבר אי אפשר כבר למצוא את הטקסט של הבלוג, כי גם זכרון המטמון של גוגל התעדכן.


כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012