26.12.2007

תוכן מועתק: מנועי חיפוש שונאים אותו - וגם יודעים להעניש


הרבה בעלי אתרים בישראל (וברחבי העולם) נוהגים להעתיק תכנים ממקורות אחרים כדי למשוך גולשים וכדי להתמקם גבוה במנועי חיפוש. זו, לכאורה, הדרך המהירה והנוחה ליצור אתר מלא בתוכן, למכור פרסום (באנרים, אדסנס וכו'). אז איפה כאן הבעיה?

אז זהו - שמנועי החיפוש למדו את הטריק הזה, ופיתחו שיטות מתוחכמות כדי לעלות עליו.

תוכן מועתק, בעיני מנועי חיפוש, הוא תוכן מיותר. אפשר לקרוא לו "עודף תוכן", ויש לו נטיה לפגוע באיכות תוצאות החיפוש בצורה מובהקת. גולשים שונאים להיתקל באותו תוכן כאשר הם מחפשים מגוון אתרים שונים באותו נושא.


מילת המפתח כאן היא Redundancy ("עודפות" או "יתירות"). מחשבים מזהים נתונים זהים בקלות רבה, ויודעים לטפל בתופעות כאלו במהירות מפחידה. תוכנות הכיווץ שאנחנו מכירים (ZIP או RAR) הם כלים שיודעים לזהות חזרה מיותרת על נתונים, לתייג כל נתון חוזר כ"מספר", וכך הם עוזרים להקטין באופן משמעותי את גודל הקובץ.


מבחינת בעלי אתרים ברשת, חשוב להדגיש כמה נקודות מרכזיות:

  • אל תעתיקו תכנים המופיעים באתרים מרכזיים וחשובים - המוניטין שלהם יביא את מנועי החיפוש להבין שהם המקוריים, ולא אתם.

  • אל תחשבו מראש שתכנים מועתקים, תהיה איכותם גבוהה ככל שתהייה, יביאו אתכם לתוצאות טובות במנועי החיפוש - אם מנוע החיפוש איתר את המקור המוסמך, לא תוכלו לעקוף אותו.

  • תכנים בלתי-נגישים שהועתקו מאתרים שלא נסרקו על ידי מנועי חיפוש, אינם מועתקים בעיני מנועי החיפוש; לכן ומבחינתם, התוכן שהעתקם הוא מקורי לגמרי (ייתכן שבעל האתר שממנו העתקתם יחשוב אחרת ויתבע אתכם).

  • אם נגזר עליכם להשתמש בתוכן מועתק מעצם טבעו (תיאור מוצר, למשל), נסו לערוך שיכתוב שיטחי כדי לגרום למנועי החיפוש להבין שמדובר בטקסט שונה.

  • אם אותם עמודים מקבלים כתובת שונה (מכל סיבה שהיא, כולל פרמטרים דינמיים), נסו להימנע ממצב זה על ידי ביטול כל מרכיב בכתובת העמוד שיכול ליצור כפילות מיותרת.

  • אל תשתמשו באותם תכנים בשביל אתרי-מראה, אתרים מקבילים, אתרים של שותפים, אתרים של רשתות-מפיצים, ו/או אתרים מסונפים (אלא אם כן חסמתם את כל השיכפולים בפני ה"רובוטס" של מנועי החיפוש).
  • סינדיקציה: אם אתם מפיצים תכנים לאתרים רבים, יש לקחת בחשבון שמנועי החיפוש עלולים לחשוב שהאתר שלכם הוא זה שהעתיק מן השאר, ולא להיפך (לא נורא, העיקר שמקשרים אליכם - קישורים חיצוניים הם זהב טהור); יש להתעקש על מודל "תוכן תמורת לינק" - כך אתם מאותתים למנועי החיפוש שהאתר שלכם הוא יצרן התוכן, ולא האתר המפיץ את התוכן שלכם. כל מי שמשתמש בתוכן שלכם בלי לתת לכם לינק בתמורה - מפר את תנאי הסינדיקציה שלכם (דוגמה: אתר articles.co.il).

  • אם תוכן כלשהו נכנס לארכיון ולכן אינו נגיש עוד - יש סיכוי סביר שהעתקת התוכן הזה לאתר אחר לא תיצור את הרושם שהוא הועתק (גם כאן יש בעיות של זכויות יוצרים)

  • גרסאות להדפסה של כתבות ומאמרים הן למעשה תוכן משוכפל, למרות שהן מעוצבות קצת אחרת בשביל להתאים למדפסת. אפשר לחסום אותן בעזרת הוספת משתנה מיוחד בקובץ "רובוטוס-טקסט" שלכם.

  • דפים ריקים מתוכן: באתרים דינמיים רבים (חנויות, קטלוגים וכד') נוצר מצב של עמודים ריקים מתוכן, כאשר מוצר או שירות מסוימים פשוט אינם זמינים לתקופה מסוימת. כדי למנוע מצב זה, יש לבצע בקרה שוטפת אחרי עמודים ריקים שכאלה, ולמחוק אותם באופן זמני עד לעדכון הבא.

  • כתבות שירדו לארכיון: אם עיתון מקוון בחר להעביר את הכתבות הישנות שלו אל הארכיון, ולא להציג אותן ברשת, העתקה של תכנים ארכיוניים אלו יכולה להיחשב "תוכן מקורי", לכאורה; אך כאן יש שתי בעיות: א) אם אתם יכולים להעתיק, אז כל אחד אחר יכול להעתיק - ואז שוב תמצאו את עצמכם במאבק אבוד-מראש; ב) עיתונים נוטים לתקוף מהר את כל מי שמעתיק את התכנים הארכיוניים שלהם, והסיבה לכך פשוטה: הם גובים כסף תמורת התכנים הללו. לכן לא כדאי להסתבך גם עם תכנים ארכיוניים, במרבית המקרים.


  • אם העתיקו מכם: לא צריך לדאוג יותר מדי, במיוחד כאשר מדובר באתר בעל איכות כללית נמוכה, אתר חדש ברשת או אתר מפוקפק מעצם טבעו, שאין בו הרבה מבקרים. "סקרייפרים" (Scrapers) נענשים בסופו של דבר, או פשוט לא מקבלים מיקומים ריאליים. בכל מקרה, תמיד אפשר לשלוח מכתב מאיים של עו"ד.


תכנים מועתקים במיוחד

באינטרנט קל להיתקל שוב ושוב בתכנים מועתקים כמו:

  • כתבות מגזין
  • חדשות
  • ערכי אנציקלופדיה (כמו ויקיפדיה)
  • מסמכים משפטיים
  • תמונות
  • מילוני מונחים
  • מתכונים
  • מידע רפואי
  • נאומים היסטוריים
  • ציטוטים ופתגמים
  • בדיחות
  • ספרים קלאסיים
  • קטעי וידאו קצרים
  • הודעות לעיתונות


דופ-פילטרים, מסנני העתקה וכל הג'אז הזה

בשפתם של העוסקים בתחום, ה"דופ-פילטר" (Dup-filter) הוא הרובוט שאמור לאתר כפילויות ולחסל אותן במהירות. זהו "דופ" מלשון "דופליקט" (Duplicate), שהוא למעשה שיכפול או העתק. הפילטרים הללו הם חלק קטן מתוך בקרת האיכות הקפדנית של מנועי החיפוש המובילים, ובלעדיהם יתנפח מאגר העמודים הסרוקים של מנוע החיפוש באינספור כפילויות מיותרות של תוכן איכותי.

דופ-פילטר אופייני יבדוק מבנה של פסקאות, שימוש במילות מפתח, אורך של עמוד, אופי קידוד דומה, שימוש בכותרות זהות עבור תוכן דומה, טקסט של לינקים ("אנקור-טקסט" / "עוגן-טקסט") -- ובסופו של דבר יערוך השוואה כמותית ואיכותית שתקבע מי המקור, מי מעתיק, מי יישאר באינדקס ומי יחוסל. במקרים מסוימים, גם המעתיקן ייסרק ויופיע בתוצאות, אבל לא יקבל מיקום גבוה -- כמובן בהשוואה לעמוד שנחשב ל"מקורי".

דופ-פילטרים נוטים להסתמך על קישורים כמדד מרכזי בקביעת "מי המקור הסמכותי" לעומת "מי המעתיקן הקטן והמסכן". אם רוב האתרים ברשת מפנים לכתבה חשובה של מגזין ידוע, ורק קומץ מפנים לכתבה מועתקת של מגזין נידח -- הרי שה"דופ-פילטר" יקבע שהמקור הוא המגזין הידוע, וזאת למרות שהתוכן עצמו הוא זהה כמעט לחלוטין. לא רק כמות הקישורים קובעת, אלא איכותם -- מקורות סמכותיים נוטים לקשר אל מקורות סמכותיים אחרים, ולא להתייחס למעתיקנים.


אבל כל כך קל להעתיק...

אין ספק שהעתקת תכנים, במיוחד באינטרנט, היא פיתוי שקשה לעמוד בפניו. כל כך לבצע "קופי-פייסט", עד שרבים מן האתרים ברשת אינם מצליחים להתאפק. כבר נתקלתי במקרים שבהם אתר כלשהו העתיק מאות מאמרים של עיתונים בעלי מוניטין, ולא הבין מדוע הגולשים אינם נוהרים אל האתר שלו (רמז: הם יכלו למצוא את התוכן בגרסתו המקורית בלי שום בעיה).

בטווח הקצר, העתקה של תכנים טובים עשויה להיחשב טקטיקה יעילה (אם אף אחד לא תובע אתכם). אך ככל שעובר הזמן, מנועי החיפוש רק הולכים ומשכללים את טכניקות ההגנה שלהם מול תכנים מועתקים, משוכפלים, מיותרים ולעתים אף עברייניים.

תוכן מקורי הוא בעל-חיים שנמצא בסכנת הכחדה מתמדת. תמיד יכול לבוא "טורף מעתיקן" שירצה להעתיקו, ובכך לסכן את שני הצדדים: התוכן המקורי עשוי להיחשב מועתק (למרות שהיה שם קודם), והאתר המעתיק יכול לחטוף עונש (אם מנוע החיפוש פועל בחוכמה).

לעתים רבות, תוכן מועתק אינו מתגלה על ידי יוצרו, והמעתיק יכול להנות מן ההעתקה לאורך תקופה ארוכה. בינתיים, המעתיק יכול להנות מחשיפה מוגברת לפרסומות, תנועה מוגברת באתר ואף רווחים כתוצאה ממכירת מוצרים ושירותים. פנייה לערכאות משפטיות עשויה להימשך שנים, אם בכלל ניתן לעשות זאת מבחינה טכנית (אם המעתיקן נמצא במדינה אחרת - קשה מאוד לתבוע).

אם האתר המקורי נותן קישור לאתר המעתיק, כפי שקורה לעתים בין אתרים שותפים או אתרי סינדיקציה, מנועי החיפוש עלולים לחשוד שקיים שיתוף פעולה "זדוני" בין שני האתרים. במקרה שכזה, מנוע החיפוש יכול להעניש את האתר המקשר (לאתר המועתק) באמצעות הסרה מן האינדקס. זה מה שקרה, ככל הנראה, בפרשת אולג'ובס, כאשר גוגל גילה כי אולג'ובס העלתה קישור אל גרסה משוכפלת של אתר אולג'ובס באתר אחר (yad2). בעיני גוגל, אולג'ובס היתה מודעת לשיכפול האסור, ואף ניסתה לעודד את השיכפול. לכן נענשה.


סייט-סקרייפרים ("גורדי-אתרים" או "גורפי-אתרים") הם דוגמה מכוערת במיוחד להעתקה אוטומטית, רובוטית וסיטונאית של תכנים מבוקשים במיוחד. התופעה בולטת במיוחד בארה"ב, שם קיימות תוכנות זדוניות שכל מטרתן היא "לגנוב" תכנים פופולריים, ליצור אתרים פיקטיביים, למלא אותם בפרסומות טקסטואליות ולהרוויח כספים. יש כאלה שטוענים שמנועי חיפוש הם למעשה ה"סקרייפרים" המובילים, אבל לרוב מדובר באתרים 'חשאיים' שאינם מסייעים כלל לאתרים המועתקים.

טכניקה יעילה להגנה ארוכת-טווח על תוכן מקורי היא הטבעת סימנים מזהים בגוף הטקסט. אם ברצונכם להגן על התוכן שלכם מפני מעתיקנים, הקפידו לנסחו כך שכל מעתיקן ייאלץ לשכתב אותו בצורה מקיפה, או שהתוכן יפורק לחלקים קטנים כך שיהיה קשה להרכיבו-מחדש לעמוד אחד ארוך. שילוב אלמנטים אישיים, מוכווני-זהות (שמות, סגנון, תאריכים, מותגים), לאורך הטקסט, גם הוא מקשה על עבודתם של מעתיקנים אנושיים או רובוטיים.


החטא ועונשו

כאמור, תכנים מועתקים לרוב "נענשים" בכך שהם מקבלים 'ציון נמוך' בעיני רוב מנועי החיפוש. כאשר גולשים מחפשים אחרי תכנים המופיעים בעמוד המועתק, האתר שנחשב 'מעתיקן' לא מופיע בתוצאות הראשונות, ואת רוב התנועה מקבלים האתרים הסמכותיים.

במקרים אחרים, מתקיימות תופעות מקבילות:

  • אתרים 'מעתיקנים' מצליחים להערים על מנועי החיפוש, וליצור את הרושם שהם-הם המקור הסמכותי -- ובכך הם אפילו "עוקפים בסיבוב" את האתרים שיצרו את התוכן
  • 'מעתיקנים סדרתיים' נענשים בצורה החמורה ביותר - הם נמחקים מן האינדקס ולא מופיעים באף תוצאת חיפוש, אפילו אם העתיקו תכנים נדירים במיוחד
  • אתרים מקוריים נענשים במקרים נדירים שבהם הם שיתפו פעולה עם ההעתקה, ועודדו אותה


האם מותר להעתיק תכנים של אתר מפורסם ולתת לינק בתור קרדיט?

מבחינה משפטית, התשובה היא לא. חד וחלק. חוק זכויות יוצרים אוסר זאת, במיוחד כאשר מדובר בהעתקה שמטרתה היא הפקת רווח כלכלי, או כל טובת הנאה מסחרית אחרת.

בפועל, אתרים רבים ברשת נוהגים לעשות זאת - מתוך ידיעה שהאתרים המקוריים יגרפו רווח כפול: א) הם קיבלו קישור חיצוני שרק יגביר את המוניטין שלהם; ב) בכל מקרה האתרים המקוריים יופיעו ראשונים בתוצאות החיפוש, ולא המעתיקנים. המודל הזה עובד טוב עבור ה'מקוריים', ולכן הם אינם נוטים לרדוף אחרי 'מעתיקנים' שהוסיפו 'קישור עמוק' היישר אל העמוד המקורי.


גן עדן להיסטוריונים

נדמה שההעתקה הלגיטימית היחידה היא זו שמעבירה טקסט "קלאסי" -- טקסט שפגה הגנת זכויות היוצרים עליו, כיוון שעברו לפחות 70 שנה מאז שהסתיימו חייו של יוצרו המקורי. טקסט כזה מעולם לא הופיע באינטרנט - ופורסם לראשונה באתר בעל מוניטין מינימלי, שאותו מכירים מנועי החיפוש.

העתקה שכזאת נחשבת, לפחות באינטרנט, כ"הקמה לתחייה" של תוכן בעל משמעות שעד כה לא הופיע ברשת העולמית. "גאולה" של טקסטים עתיקים אינה סובלת מבעיות של זכויות יוצרים, ומוסיפה אל מאגר הידע האנושי. היסטוריונים אולי יאהבו להציל טקסטים ישנים מן השיכחה, ואף יהנו מן העובדה שמנועי החיפוש יתלהבו ממנו, אבל מסתבר שרוב הגולשים מעדיפים תוכן רענן, חדשני, עדכני ורלוונטי לחיינו המודרניים.

עוד בנושא:

איך לטפל במקרה של תוכן מועתק

12.12.2007

גוגל הסיר והחזיר את אולג'ובס לתוצאות החיפוש


פורטל הדרושים "אולג'ובס" (Alljobs.co.il) נעלם מן האינדקס של גוגל, והוחזר אליו בהדרגה תוך מספר ימים. על פי כלי בעלי האתרים של גוגל, אף דף מן האתר לא הופיע במאגר של גוגל ב-11 לדצמבר. עם זאת, אתר אולג'ובס שנעלם מתוצאות החיפוש, הוחזר אליו בסופו של דבר, ו-190 אלף דפי התוכן שלו שבו לאינדקס בפועל.

סיבה אפשרית למצב שהגיע אליו אולג'ובס: חשד ל"ספאם" בהקשר של אופטימיזציה למנועי חיפוש (Over-SEO). הליקוי המרכזי: שיכפול תוכן האתר, במסגרת שותפות עם פורטל yad2. ברגע שאולג'ובס הוסיפו קישור אל אתר-המראה (Mirror-Site) שלהם ב-yad2, גוגל חשד שמדובר בנסיון לבצע קידום אסור.

עובדה: לאחר שאולג'ובס עצמו חזר לאינדקס של גוגל, הדפים המשוכפלים של אולג'ובס באתר yad2 כבר אינם מאונדקסים בגוגל. מקור באולג'ובס מסר כי החברה ידעה על הסיכון שנטלה כאשר שיכפלה את התוכן של אולג'ובס באתר yad2, אך כל עוד לא נענשה ע"י גוגל, האמינה כי התועלת מצדיקה את הסיכון. הטעות של אולג'ובס היתה מתן קישורים לתוכן המשוכפל: גוגל הבין מכך שאולג'ובס עצמו מודע לשיכפול, מעודד אותו ומפיק ממנו תועלת בצורה שאינה לגיטימית בעיניו.

ניקח לדוגמה את אתר "הארץ": אם תכני העיתון משוכפלים ללא ידיעת העיתון (וללא עידודו הפעיל) באתר אחר, גוגל יעניש את האתר המשכפל ולא את "הארץ". אך אם "הארץ" יוסיף קישורים אל האתר המשכפל, יש בכך כדי להראות על העובדה ש"הארץ" מודע לשיכפול, מעודד אותו ואולי אף מפיק תועלת מן השיכפול האסור. גוגל, ככל הנראה, פיתח נוסחת ענישה (סוג של "חקיקה" בצורת קוד) שבודקת את מערכת היחסים בין האתר המשכפל והמשוכפל. אולג'ובס ספג עונש מפני שענה על התנאים של הנוסחה החדשה.



במילים פשוטות: גוגל העניש את אולג'ובס בגלל חשד ל"עודף קידום אתרים", ובמשך תקופה מוגבלת הוא מנע ממנו להיות מוצג בתוצאות החיפוש של המנוע המוביל בישראל (ובעולם). מבחינה מעשית, מדובר ב"כרטיס אדום" שהוציא השופט גוגל לשחקן שהפר את הקווים המנחים של תאגיד החיפוש המתוחכם בעולם. זה אומר שלתקופה קצרה, אפילו מי שחיפש את כתובת האתר (alljobs.co.il) לא מצא את האתר בתוצאות החיפוש של גוגל.





כאשר מנוע חיפוש משוכלל כמו גוגל חושד שאתר מסוים מנסה לעוות את תוצאות החיפוש ע"י קישוריות מלאכותיות בהיקף תעשייתי או שיכפול תכנים אסור, הוא עשוי להסיר את האתר החשוד מתוצאות החיפוש לתקופת זמן בלתי מוגדרת. זה אכן היה המצב, נכון לאמצע דצמבר 2007: אולג'ובס, אתר דרושים פופולרי שבעבר הופיע במיקומים גבוהים על חיפושים כמו "דרושים", "חיפוש עבודה" או "משרות", התפוגג ואיבד את מעמדו, עד שהוחזר לתוצאות ע"י גוגל בעקבות סדרת טלפונים ופניות של אנשי אולג'ובס, דרך אנשי גוגל ישראל, אל גוגל אירלנד.



במנועים אחרים כדוגמת וואלה, אם-אס-אן (לייב.קום) או יאהו, המצב של אולג'ובס היה ונשאר תקין לחלוטין. לאתר אולג'ובס יש כ-80 אלף עמודי תוכן סרוקים בשניים מן המנועים הללו, וכ-5,000 עמודים סרוקים ב"לייב.קום". שלושת המנועים החשובים ביותר אחרי גוגל, חשוב לציין, לא מחקו את אולג'ובס מן האינדקס שלהם. ב"וואלה", למשל, אולג'ובס מופיע ראשון במילה הנחשקת מכולן: "דרושים". רק גוגל נקט בפעולה ברורה -- אם כי זמנית -- כנגד אולג'ובס, והחליט כי הוא אינו ראוי להופיע בתוצאות החיפוש שלו.



לחצו להגדלה: מצב האינדקס של אולג'ובס בגוגל - הודעה מפורשת כי אף עמוד מן האתר לא מופיע במנוע החיפוש

תאריך ההודעה: 12 דצמבר 2007


חשוב להדגיש כי אין במעשיו של גוגל כדי להצביע בהכרח על מעשים בלתי-כשרים מצד אולג'ובס או חברת קידום האתרים שאותה שכר כדי לשפר את מיקומו במנועי החיפוש. כמו כן, גוגל רשאי להסיר כל אתר מתוצאות החיפוש שלו לפי שיקול דעתו הבלעדי, אם הדבר נעשה לטובת הגולשים ובתום-לב. כמו כן יש לציין כי חברות גדולות ומפורסמות בהרבה מאולג'ובס, כמו במוו (BMW) בפברואר 2006, הסתבכו בפרשות דומות (אפילו הבי-בי-סי כינה את המחיקה "עונש מוות") בגלל קידום אתרים נלהב-מדי.

מחיקת אתר מן התוצאות של גוגל היא תופעה נפוצה, שגרתית, כמעט בנאלית. אתרים רבים ברשת מצאו את עצמם, יום בהיר אחד, במצב של "כרטיס אדום", מחוץ למגרש המשחקים של החיפוש. במקרים שכאלה ניתן לנסות ולתקן את הנזק על ידי הסרת קישורים מלאכותיים ותוכן משוכפל, ובקשה להיכלל-מחדש באינדקס של גוגל. זה עשוי לקחת מספר ימים עד מספר חודשים, אבל כמעט כל אתר יכול "לחזור בתשובה" ולקבל הזדמנות שנייה להופיע בתוצאות החיפוש.


כתב האינטרנט של ynet, אהוד קינן, עשה פולו-אפ לסיפור של גוגל ואולג'ובס. הוא השיג את תגובתה של חברת אולג'ובס, שמצידה טענה כי מדובר באי-הבנה, וכי העניין נמצא בטיפול מצד גוגל. מתגובתה של אולג'ובס ניתן להבין כי החברה מודעת לבעיה, וכי היא מנסה לפתור אותה; גוגל העולמית אישרה (באנגלית) ל-ynet כי alljobs הורד מתוצאות החיפוש, אך לא היתה מוכנה למסור פרטים נוספים מעבר לכך. חשוב לציין כי הבעיה נפתרה, בסופו של דבר, ואולג'ובס הוחזר לתוצאות (והשיכפול של yad2 הוסר מן האינדקס, בהתאמה).


פוסט זה, שפירסם ראשון את סיפור ההסרה של אולג'ובס, עודכן שוב ב-14, ה-15 וה-16 לדצמבר כדי לדווח על חזרתו של אולג'ובס לתוצאות החיפוש של גוגל. במציאות המהירה של מנועי החיפוש המודרניים, שינויים גדולים באינדקס מתרחשים לעתים תוך שעות ספורות, או ימים מעטים. לכן שונתה גם הכותרת מ"גוגל ואולג'ובס כבר לא" אל הכותרת העדכנית, המתארת בצורה מדויקת את הסיפור: גוגל הסיר והחזיר את אולג'ובס לתוצאות החיפוש.


הבלוג של מגזין מנועי החיפוש Search Engine Watch, בעריכת קווין הייסלר, פרסם גם הוא כתבה על פרשת אולג'ובס, ומתח ביקורת על כותב פוסט זה בעניין ההערכה לגבי כמות קישורים חיצוניים מוגזמת של אולג'ובס ברשת. הביקורת של הייסלר נכתבה על סמך הנוסח האנגלי של הפולו-אפ ב-ynet, ולא על סמך קריאת בלוג זה, שנכתב בעברית - השפה שאותה הייסלר כמובן לא יודע לקרוא.


אז מה צריך לומר על הפוסט של בלוג SEW? ראשית, בסופו של דבר נמצאה הסיבה האמיתית להסרת אולג'ובס מגוגל: מתן קישור מאולג'ובס אל תוכן כפול באתר יד-שנייה (yad2). שנית, ההערכה המצוטטת בכתבה של אלי פלבלום, כאילו אולג'ובס פשוט שכרו חברת קידום אתרים חדשה שנתנה להם עצות ספאמיות (למשל, דפים מסוג doorway) - הינה מופרכת לחלוטין מבחינה עובדתית, ואף מטילה רפש באולג'ובס שלא לצורך. נראה כאילו מר הייסלר ציטט הערכה שגויה לחלוטין כדי להפריך הערכה אחרת, שנראתה בעיניו שגויה. הלקח הוא: כולם עושים שגיאות באינטרנט - גם גוגל, גם אולג'ובס, גם הבלוג הזה וגם הבלוג של מגזין בינלאומי מוביל.


את הסיפור על alljobs הביא למערכת מר קובי גנוסר (תודה!).


9.12.2007

איפה גוגל אירן, גוגל סוריה, גוגל צפון-קוריאה?

מלמעלה למטה - הדגלים של אירן, צפון קוריאה, סוריה

"מדינות ציר הרשע", כפי שהן נקראות ע"י ג'ורג' בוש, הן כפי הנראה גם מדינות ציר הרשע של גוגל, מנוע החיפוש הגדול והחזק בהיסטוריה. אין הסבר אחר לעובדה שנכון לסוף 2007, אין לנו גוגל אירן, או גוגל סוריה, או גוגל צפון קוריאה. "גוגל עירק" נוספה באפריל 2011.


ברשימת השפות והמדינות של גוגל מופיעות מדינות איזוטריות רבות, כאלו שלא תבקרו בהן לעולם: גוגל מיקרונזיה חי וקיים; גוגל איי קוק פועל במרץ; גוגל סעודיה אינו מוזנח; גוגל מזרח טימור משרת את הטימורים היטב. אבל משום מה, 23 מליוני אזרחים צפון-קוריאנים לא זוכים להתייחסות מצד גוגל, בעוד הדרום-קוריאנים קיבלו כבר את הגוגל שלהם. 

רק באפריל 2011 הואילה בטובה גוגל העולמית להכליל את תוניסיה ברשימת המדינות שלה (google.tn).

27 מליון עירקים נאלצו לחכות עד הודעתה של גוגל, באפריל 2011, לפיה פתחה סוף-סוף את גוגל עירק (google.iq) לגולשיה של המדינה שהותקפה פעמיים על ידי ארה"ב.

איזו סיבה יש לגוגל לפתח את גוגל פרסית, מנוע חיפוש בשפה אותה דוברים 70 מליון איראנים, ובאותה נשימה לבחור שלא לאכלס את הדומיין google.ir שעליו נאבקה גוגל בשנת 2005 (וזכתה)?

זה לא שגוגל מזניחה ישויות ערביות זעירות ביותר, כגון הרשות הפלשתינאית שגבולותיה עדיין אינם ברורים. באוגוסט 2009 הושק גוגל השטחים הפלשתינאים (שימו לב: זה לא "גוגל פלשתין"). השקה זו רק הדגישה את היעדרותן של מדינות חשובות בהרבה.

אפשר לפתח בקלות מגוון רחב של תיאוריות קונספירציה סביב הבחירה של גוגל ("אל תהיו רשעים") שלא לאפשר לאזרחי
סוריה לחפש בגוגל משלהם. אז בסדר, הממשלה הסורית תומכת בחיזבאללה, אבל 20 מליון סורים הם שוק שאפשר לוותר עליו? אם גוגל יודע לקרוא יידיש או זולו, מה הבעיה לתמוך רשמית בשפה הלאומית של סוריה - ערבית, בשם אללה?



בעמוד השפות והמדינות של גוגל מצויין כי "אם אתה לא רואה את השפה שלך כאן, אתה מוזמן לעזור לגוגל ליצור אותה ע"י התנדבות להיות מתורגמן". האופציה הזאת לא קיימת למשתמשים שאינם רואים את המדינה שלהם מיוצגת בגוגל. אף סורי, עירקי, צפון-קוריאני או איראני לא יכולים להתנדב כדי ליצור את האתרים הנעדרים הבאים: גוגל אירן, גוגל סוריה, גוגל צפון-קוריאה. אבל האזרחים הללו לא אשמים שהשלטון שלהם הוא דיקטטורי, אלים ובדלני.


ייתכן שמדינות עוינות כמו אלו בהנהגת בשאר אסד, אחמדי-ניג'אד או קים ג'ונג-איל, חוסמות לעתים את הגישה לחלק מן השירותים והקישורים של גוגל. ייתכן שהן אפילו מטרפדות בצורה אקטיבית את הספיידרים של גוגל, ומסרבות לאנדקס את אתרי הממשל והצבא שלהן במנוע החיפוש הכל-כך-אמריקני הזה. זו עדיין לא סיבה להימנע מלהקים מנוע חיפוש בכל מדינה בעולם, בלי אפלייה כלשהי, במסגרת המוטו השחוק של גוגל "לארגן את המידע בעולם ולהפוך אותו לזמין".


נקודת-אור אחת אפשר לראות בסיפור הזה: קובה, אחת ממדינות ציר הרשע ע"פ בוש, לא זוכה להתעלמות מחפירה כמו שלוש עמיתותיה לרשימה השחורה. גוגל קובה נושם עצמונית - ואולי זה סימן שאם גוגל רוצים, גוגל עושים. אחרי הכל, כמה מאיתנו באמת יודעים או זוכרים שקובה בכלל נכללה באותה קטגוריה מופרכת, של ציר הרשע הבדיוני?

20.11.2007

גוגל דסקטופ הוא מחדל אבטחה מתמשך


גוגל דסקטופ, תוכנת החיפוש השולחני מבית גוגל, מהווה סיכון אבטחתי חמור לארגונים, סוכנויות ממשל ואנשים פרטיים. למסקנה זו הגיע ארגון סיויטאס (Civitas), חברת ייעוץ לביטחון לאומי בוושינגטון, באוקטובר 2007. הדו"ח שהוגש ע"י סיויטאס מחזק ומרחיב את מסקנותיה של חברת ווצ'פייר (Watchfire) בפברואר השנה.
עדכון 2011: גוגל הרגה את גוגל דסקטופ.

15.11.2007

אג'קס לא חבר של גוגל, ולהיפך


יש אנשים שבשבילם אג'קס הוא רק חומר ניקוי ביתי, ויש כאלה שיודעים שמדובר בשמו של לוחם מיתולוגי שהונצח באיליאידה, בין השאר במלחמת טרויה. אבל מתכנתני-אינטרנט למדו היטב שאג'קס (Ajax) הוא מונח-גג לטכניקות לפיתוח יישומים באינטרנט, המשלבים בין ג'אווה-סקריפט ובין אקסמל (XML).

בגדול, אג'קס מאפשר למשתמשים לבצע פעולות מורכבות בדפי-אינטרנט, אך בלי לבזבז זמן על גלישה לעמודים חדשים, בלי פתיחת חלונות חדשים ובלי לטחון את שרתי האתר על טעינה-מחדש של מרכיבי העמוד שלא השתנו כלל. מבחינה פסיכולוגית, אג'קס הופך את הגלישה לחוויה הרבה יותר קלה, אינטואיטיבית ושימושית. הדפדפן יכול לתקשר עם כל מאגר-נתונים בצורה יעילה ומהירה יותר, וכך להקל על ביצוע כל משימה מקוונת.

יישום האג'קס המפורסם ביותר בעולם כיום הוא, ככל הנראה, שירות ג'ימייל של גוגל. היכולת של אג'קס לשלוף נתונים בזמן-אמת ולהישאר באותו עמוד, בלי לבצע מעבר (transition), היא אחת היכולות המרשימות והמועילות ביותר של אג'קסולוגים מומחים.

אלא שדווקא גוגל, שמשתמש באג'קס בלי סוף (ג'ימייל, גוגל מפות, אדוורדס), מצא את עצמו במצב מביך למדי כאשר הזהיר בעלי אתרים לאחרונה משימוש מוגזם באג'קס. הסיבה פשוטה: ה"עכבישים" של גוגל, התוכנות שסורקות אתרים בשביל מנוע החיפוש הפופולרי ביותר בהיסטוריה, קצת מתקשים להתמודד עם אג'קס ונגזרותיו.

"כמו פלאש, אג'קס יכול להקשות על מנועי חיפוש לסרוק ולמפות אתרים, אם לא מיישמים את הטכנולוגיה הזאת בזהירות", מזהירים בגוגל. מנהלי מנוע החיפוש שכבש את העולם מבקשים להזכיר ש"גוגלבוט", הספיידר הכי חשוב כיום, "עשוי להתקשות למצוא את דרכו באתרים שמשתמשים בג'אווה-סקריפט [דהיינו, אג'קס] לשם ניווט". הניסוח של גוגל, כרגיל, הוא חלקלק ומתחכם: במקום "עשוי להתקשות" צריך היה לכתוב "לא יוכל", ובמקום "למצוא את דרכו" צריך היה לומר "ייתקע, יילך לאיבוד או יחזור הביתה עם כלום".

כאילו כבר לא היינו בסרט הזה בכל השנים האחרונות, שבהן נאלצנו, כמקדמי אתרים, לעבוד קשה בהתמודדות מול אתרים גדושי ג'אווה-סקריפט (או בקיצור, ג"ס) - עכשיו הגיע אג'קס כדי לעשות את החיים עוד יותר בלתי-אפשריים. בעולם שבו אין צורך בעמוד חדש כדי לשלוף מאמר חדש או נתונים חדשים, דווקא מנועי חיפוש מפורסמים כמו גוגל, יאהו ולייב מגלים שמישהו שוב השאיר אותם בחוץ, בלי לחשוב פעמיים.

אלא שעכשיו, ה"המלצות" של גוגל כבר הופכות מעוררות רחמים. קחו למשל את התחינה הבאה: "כאשר אתם מעצבים אתר עם אג'קס, תחשבו על הצרכים של כל המשתמשים שלכם, כולל אלו שאינם משתמשים בדפדפן עם ג'אווה-סקריפט". אבל אנחנו כבר לא ב-1996, ואף אחד לא משתמש בדפדפן כמו Lynx להנאתו. עד מתי ימשיכו מהנדסי גוגל להעמיד פנים שיש גולשים שכיבו את אופציית הג"ס בדפדפן שלהם? המין הזה נכחד מזמן.

כדי להימנע ממבוכה מוחלטת, מציעים שני הגוגלרים מייקל ויסומירסקי וגרג גרות'אוס להשתמש בכתובות עם פרמטרים ולא כתובות עם פרגמנטים. בפועל, מדובר על קישור עם ? במקום # אחרי שם העמוד. כך מנסים הגוגליסטים לפשר בין הדור החדש של האג'קס ובין דור העכבישים הקשיש והמפגר (מבחינה טכנית) של מנועי החיפוש המובילים, ולהשתמש בקישורים סטטיים.

המלחמה בין טכנולוגיות אינטרנט חדשניות ובין כוחם העצום של מנועי חיפוש כמו גוגל ויאהו, ממשיכה להפיל קורבנות. אמנם אי אפשר לצפות מ"גוגל" לבצע מהפיכה במודל החיפוש הבסיסי שלו רק בגלל שכמות קטנה-יחסית של מפתחי-על מרגישה עצמה מחוייבת להציע יישומים פורצי-דרך כל שנתיים-שלוש. עם זאת, התמודדות כנה וצנועה יותר עם מגבלותיו של גוגל-אללה (או שמא גוגל-בודהה), אולי היתה מאפשרת לשני הצדדים להציע פתרונות-ביניים מוצלחים יותר.

5.11.2007

חיפוש סלולרי - הזדמנויות ותחזיות




מנועי החיפוש נאבקים לפרוץ החוצה מן המחשב האישי, ולהתרחב לתחומים חדשים. אחד הגדולים שבהם הוא השוק הסלולרי, שכבר חדר עמוק מאוד אל תוך רוב מדינות העולם השלישי, ולהוות את אחד הכוחות הטכנולוגיים החזקים ביותר במאה ה-21.

חיפוש סלולרי אינו שירות מובן מאליו, וקיימים מספר מודלים כלכליים שיאפשרו לו לייצר רווחים. עם זאת, חשוב לזכור שהטלפון הסלולרי כבש את העולם בגלל סיבה אחת פשוטה: כל בני האדם מסוגלים לדבר, אוהבים לדבר ומפיקים תועלת גדולה מדיבור. לא כולם יודעים קרוא וכתוב, רק חלק קטן-יחסית יודע אנגלית, ורק מיעוט קטן-באמת מסוגל לבטא את עצמו כמו שצריך על ידי הקלדה של משפטים מורכבים באמצעות כפתורי המכשיר הסלולרי.

שתי מגבלות מרכזיות עומדות כיום בבסיס תעשיית החיפוש הסלולרי: 1) המכשיר חייב להיות קטן; 2) האצבעות האנושיות לא הולכות לקטון בעתיד הקרוב, ובוודאי שלא להתחדד.

במציאות שבה המכשיר הסלולרי חייב להיות קטן, אין סיכוי לפתח מקלדת שתתקבל בברכה על ידי הצרכן. וכאשר מצרפים למגבלה חשובה זו את המגבלה השנייה (אצבעות-אנוש אינן קטנות ואינן מתחדדות) מקבלים ממשק-משתמש קשוח מאוד, שאינו מאפשר חיפוש באמצעות הקלדה. במציאות שכזאת, מודל מנועי החיפוש המסורתי, המבוסס על תיבת חיפוש ומקלדת נוחה - מתבטל מאליו.

קחו לדוגמה מנוע חיפוש סלולרי חדש כמו 1212 הישראלי. הוא מאפשר להקליד מילת חיפוש בסלולרי, לשלוח אותה למספר 1212, ולקבל בחזרה תשובה מלומדת בעברית. מגבלות השירות הזה הן ברורות: א) המנוע 1212 לא יוכל להתמודד עם שפות רבות ומדינות רבות; ב) מעטים בלבד מכירים אותו, או סומכים עליו; ג) אין לו נוכחות באינטרנט מלבד הזירה הסלולרית; ד) יש יותר מדי שאלות שהוא לא יוכל לענות עליהן. המסקנה: רק ענקי החיפוש (גוגל, יאהו, מיקרוסופט) יוכלו להתמודד עם האתגר, ברמה הגלובלית.

אז מה יעשו חברות-ענק כמו גוגל או יאהו עם החיפוש הסלולרי? התשובה פשוטה למדי: דיבור, לא הקלדה.


חיפוש באמצעות דיבור - מודל אפשרי


כאשר משתמש יתקשר ל"מודיעין גוגל אוניברסלי", יזהה אותו מוקד השיחות הבינלאומי לפי מיקומו הגיאוגרפי, ויענה לו בשפה המקומית. במקום מוקד 144 שמסוגל לספק מידע מוגבל על מספרי טלפון וכתובות של מנויים, נקבל "שירות חיפוש סלולרי" שמסוגל לענות על כל שאלה, במהירות רבה, בלי להקליד ובלי להסתבך עם חיבור לאינטרנט.

הלקוח הגלובלי של גוגל ישתמש בסלולרי שלו כדי להתקשר למוקד בעל מספר אחד ויחיד, תוך שימוש בפרוטוקול VOIP וכמובן תוך עקיפת כל חברות הטלקום המסורתיות. הלקוח יציג את השאילתא שלו בצורה אנושית לחלוטין (דיבור, לא הקלדה) ויקבל מענה מהיר במיוחד בעזרת נציג שירות יעיל, שיבצע חיפוש מדויק על השאלה של הלקוח, וייתן לו תשובה בזמן-אמת. גוגל ירוויח מהשירות בעזרת גביית תעריף מבוסס חישוב של זמן-אוויר. ככל שללקוח יהיו יותר שאלות, כך הכסף שתרוויח גוגל על זמן-האוויר יהיה רב יותר.

כך תהפוך תעשיית החיפוש הסלולרי לתעשייה מונחית-דיבור, ולא מונחית-הקלדה. מכיוון שההמונים אינם הולכים לעבור קורס הקלדה עיוורת, ומכיוון שאין סיכוי שיצליחו לתרגם את ממשק החיפוש האינטרנטי אל ממשק חיפוש סלולרי מוגבל ומעצבן, הרי שלמנועי החיפוש יש עתיד ורוד ביצירת מוקדי שירות לקוחות המספקים מידע בעזרת חיפוש חופשי, ולא בעזרת גלישה לאתרים באמצעות הסלולר.

כך תישמע שיחה טיפוסית במוקד גוגל העולמי, שיזהה את מיקום השיחה ויעבור מיד לעברית:

מוקדן:
גוגל בעברית שלום, מדבר עמית, איך אפשר לעזור?
לקוח סלולרי: אני צריך את הכתובת של מסעדת לזרוב ביוקנעם.
מוקדן: אני מחפש מסעדת לזרוב ביישוב יוקנעם. התשובה היא רחוב הפרחים 23 ליד הקניון, לפי אתר מסעדות.קום.
לקוח סלולרי: תודה, ויש לי עוד שאלה. מה שכר המינימום כרגע?
מוקדן: אני מחפש את שכר המינימום עבורך. אתה צריך לשעה או לחודש?
לקוח סלולרי: לחודש.
מוקדן: לפי אתר חברת גילן-טקי, השכר לחודש מגיל 18 ומעלה הוא 3,710 שקלים.
לקוח סלולרי: ולשעה?
מוקדן: לפי אותו אתר, הסכום הוא 19.95 שקלים לשעה.
לקוח סלולרי: תודה. כמה עלתה לי השיחה הזאת?
מוקדן: אנחנו מדברים דקה ו-20 שניות. השירות עולה 1.5 ש"ח לדקה. לכן תשלם 3 ש"ח.
לקוח סלולרי: תוכל לשלוח לי ב"סמס" את הכתובת של המסעדה ואת השכר החודשי, גם החודשי וגם לשעה?
מוקדן: אין שום בעיה, זה יעלה לך עוד 50 אגורות.
לקוח: תודה ושלום.

החיפוש הסלולרי של גוגל, כך ניתן לחזות, יעבוד 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, בכל השפות, ובאמצעות מספר טלפון אחד, שיפורסם בכל רחבי העולם. כל מי שיתקשר אל המוקד יידע שהוא יכול לקבל תשובה מדויקת לשאלה שלו בלי להקליד, בלי להסתבך, בלי לקרוא שום דבר ובלי להטריד את מנוחת משפחתו, קרוביו או עמיתיו לעבודה. כל מוקדן יעבור הכשרה מקצועית שתביא אותו, תוך זמן קצר, לרמת-שירות גבוהה בהרבה ממה שיוכל המשתמש הביתי לקוות מעצמו.

המפתח להצלחת השירות הזה טמון בהפחתת עלויות תקשורת באמצעות טכנולוגיות חדשות, וכמובן ביצירת מערך שירות יעיל במיוחד, שיהפוך את מנועי החיפוש למודיעין הטלפוני הגלובלי החדש.

* * * * *

עדכון (16/12/07): בעקבות תגובה שהגיעה לפוסט הזה, נחשפתי לפרויקט נסיוני של גוגל, הפועל רק בארה"ב, נכון לעכשיו. לא ידעתי עליו כאשר כתבתי את הפוסט. מהות השירות: מתקשרים לגוגל, מציינים את שם המדינה והאיזור, מסבירים מהו אופי העסק, וגוגל מקשר אותך ישירות, כמו שירות 144. זה לא בדיוק מנוע חיפוש אמיתי, אבל זה קרוב. הנה סרטון שמסביר איך השירות עובד:








הנסיון של גוגל להחליף את שירותי המודיעין הקיימים הוא בעייתי.

1) אין לגוגל יתרון תחרותי של ממש בתחום זה.
2) גוגל מזוהה עם חיפוש באינטרנט, ולא עם מודיעין של בתי עסק מקומיים.
3) גוגל הוא מותג גלובלי, וכאשר הוא מציע מספרי טלפון שונים למדינות שונות, הוא מסבך את השירות עבור הלקוחות בכל העולם.

לכן סביר להניח שהשירות הזה, למרות ההישגים שלו בתחום הזיהוי הקולי, יעבור אבולוציה מואצת עד שיתגבש ללהיט של ממש. אין שום סיבה שגוגל לא יכשיר אלפי עובדים במדינות עולם שלישי כדי להתמודד עם האתגר.

21.10.2007

פרשת ברוקר טוב - מנועי חיפוש בתור קובעי מוניטין

חברת "ברוקר טוב" ומייסדה, עידו סמואל, תובעים את עידו לבני, 'משב שוקי הון בינלאומיים', עופר ליבני ומשה ברגר על התחזות באינטרנט. לדברי התובעים, המפעילים את האתר הוותיק "ברוקר טוב" (BrokerTov.net), הוקם אתר מתחזה בכתובת BrokerTov.com, בעל שם זהה ומטרות עסקיות דומות.

מנועי חיפוש יכולים לסייע להגיע להכרעה ברורה, בקלות יחסית, דווקא בפרשות כאלה.

האתר התובע (ברוקרטוב.נט) מכיל, על פי גוגל ישראל, כ-16,400 עמודי תוכן. זו כמות מרשימה של טקסטים, והיא מעידה על צמיחה הדרגתית - זהו לא "בלון" של לילה אחד, אלא מאמץ אותנטי של מערכת כותבי תוכן.

האתר הנתבע, לעומת זאת, (ברוקרטוב.קום), על פי גוגל ישראל, מכיל רק כ-176 עמודי תוכן. מדובר בכמות תוכן דלה למדי, המעידה על כך שהאתר נמצא בתחילת דרכו המקצועית, לפחות בהיבט התוכני.

לפיכך, יחס התוכן בין האתרים, על פי גוגל ישראל, הוא של אחד לתשעים ושלושה (1:93), לטובת התובע (ברוקרטוב.נט), ולרעת הנתבע (ברוקרטוב.קום).


פער כמותי כה מובהק בין שני האתרים (התובע והנתבע) הוא ראיה חזקה לכך שהתובע, ולא הנתבע, הוא בעל המוניטין בתחומו המקצועי, ולכן יש בסיס לטענת ההתחזות. במנוע החיפוש של וואלה, כדאי לציין, יחס התוכן בין האתרים פחות מרשים: 356 לתובע לעומת 42 לנתבע (יחס של 1:8).

לפי מדד אלקסה, הפער הכמותי בין האתרים לכאורה אינו מובהק, לפחות במבט ראשון. התובע נהנה ממדד אלקסה של 266,341 ואילו הנתבע מחזיק במדד אלקסה של 1,608,888. למי שלא מכיר את מדד אלקסה, חשוב לדעת כי ככל שהמספר קטן יותר, כך מיקומך גבוה יותר. אתר בעל מדד אלקסה של 10 הוא למעשה במקום העשירי בעולם, בעוד אתר בעל מדד אלקסה של 400,000 הוא אתר קטן וזניח למדי, ברמה הגלובלית.

הפער בין ברוקרטוב.נט התובע ובין ברוקרטוב.קום הנתבע, ברמה הפשטנית, הוא של 1:6. אך למעשה זה לא כך: מדד אלקסה, כפי שהוסבר לעיל, משקף מיקום תחרותי ולא מדידה לינארית או הנדסית.

הפער בין הזוכה במדליית זהב ובין הזוכה במדליית כסף יכול להיות גדול מאוד, בהתחשב בנסיבות כל תחרות ספורטיבית. זאת כיוון שהמדליה לא משקפת פער כמותי מוסכם בין הזוכים, אלא רק תוצאה תחרותית. כך גם במדד אלקסה: המיקום של התובע ב'אלקסה' הוא טוב בהרבה מזה של הנתבע, כיוון שכמות האתרים המתחרים היא עצומה, וכאמור - למדד אלקסה אין משמעות לינארית של ממש.

ארכיון האינטרנט (Archive.org) מהווה סמכות נוספת ל"זכרון דיגיטלי": האתר התובע נהנה שם מנוכחות היסטורית של כשלוש שנים (מאז 2004), ואילו האתר הנתבע חסום לסריקת מנגנון האגירה של ארכיון האינטרנט. זוהי ראיה נוספת למוניטין, הותק והאותנטיות של התובע, לעומת הנתבע.

מסתבר, אם כן, שהתובע יכול להצביע על הפער הכמותי בין כמות דפי התוכן שסרקו מנועי החיפוש בשני האתרים הניצים, ובכך לעזור לבסס את המוניטין התוכני שלו ברשת הישראלית. כמו כן, הפער הגדול בין האתרים יכול להעיד על כך שלא מדובר ב"תחרות בין שווים", אלא בנסיון הנתבע להיתלות על כתפי "ענקים", כדי להשיג יתרון בלתי הוגן בשוק הפיננסי המקוון.

זמן קצר לאחר פרסום דבר התביעה, ב-21 לאוקטובר, הודיע האתר הנתבע כי הוא נתון תחת "מתקפת האקרים" ולכן "תכני קהילת שוק ההון והגישה לפורומים לא יהיו זמינים ברשת באופן זמני". תודה לגולש דן פלג על התגובה והטיפים.


(ברוקר טוב בע"מ ואח' נגד עידו ליבני ואח', מחוזי ת"א, תיק 2488/07 בש"א 19583/07)

9.10.2007

ביוגרפיה בסיסית בשביל הסדר הטוב

אז מי אני?
  • אורי ברייטמן, יליד חיפה 1976, עובד בת"א, גר בגבעתיים
  • עובד בתחום מנועי החיפוש באופן מקצועי וברציפות מאז שנת 1999
  • מקצוען פרסום מוסמך של גוגל AdWords (הוכחה: דף פרופיל רשמי בגוגל)
  • לשעבר חבר צוות ההקמה של פורטל נענע (כיום נענע10) בבעלות חברת נטוויז'ן (וכיום גם ערוץ 10), מנהל מנוע החיפוש ועורך מדריך האתרים (אינדקס נענע), שהוצג ב-4 שפות (עברית, אנגלית, רוסית וערבית); חבר מערכת ועורך קבוע בפורטל נענע עד שנת 2004
  • בוגר אוניברסיטת תל אביב (2004) - משפטים [LLB] וניהול [BBA]
  • מנהל קמפיינים של פרסום במנועי חיפוש ("קישורים ממומנים") מקומיים ובינלאומיים כדוגמת גוגל אדוורדס, וואלה אדוונטג', יאהו סרץ' מרקטינג, מיקרוסופט אדסנטר, אסק ספונסורד ליסטינגז וכד'
  • בוגר גל"ץ (1995-1999) - עורך וכתב תרבות ובידור, בסדיר ובמילואים
  • דוא"ל: uribreitman@gmail.com
  • פייסבוק: http://www.facebook.com/uribreitman
  • לינקדאין: http://il.linkedin.com/in/uribreitman
  • טלפון נייד: 0522-470-282 (ימים א'-ה', בשעות 8:00-22:00)
  • TBWA דיגיטל היא חברת פרסום באינטרנט, שהתרחבה לתחומים נוספים כגון שיווק דיגיטלי, יחסי ציבור באינטרנט, פיתוח אתרים ועוד; (כן, אנחנו יודעים שאתר החברה תחת בנייה...); החל מ-2010, החברה נמצאת בבעלות מלאה של משרד הפרסום והשיווק "יהושע TBWA" הממוקם ברח' נירים 1, ת"א.
  • מרצה על חיפוש באינטרנט לתחקירנים ב"הברזל 23", ביה"ס לטלוויזיה של שידורי רשת
  • חבר-לשעבר בעמותת חופש
  • חובב רוק מתקדם; מחבר הספר "רוק מתקדם" בהוצאת מפה (ר' בלוג נוסף באנגלית).
  • בלוג "חופש החיפוש" מייצג את דעתו האישית של הכותב, וזו בלבד.
  • בלוג "חופש החיפוש" אינו מייצג ואינו משקף את דעתה של חברה כלשהי, גוף מסחרי או תאגיד שבו הועסק הכותב בעבר, מועסק בהווה או יועסק בעתיד; הבלוג אינו מייצג את TBWA DIGITAL, את חברת יהושע TBWA, את חברת TBWA העולמית או כל תאגיד אחר, בשום צורה שהיא - לא במשתמע, לא במרומז, לא בעקיפין ולא באופן ישיר.
  • שם הבלוג ("חופש החיפוש") שואב את השראתו מסעיף י"ט בהכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, בו נאמר כך:  "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות". חופש החיפוש הוא חלק מאותה זכות-אדם "לבקש ידיעות ודעות, ולקבלן...בכל הדרכים". זוהי זכות אדם אוניברסלית שלא ניתן לפגוע בה.



     
    שותף מוסמך של Google AdWords



    בין הלקוחות והתאגידים שעבורם ביצעתי עבודות קידום אתרים ופרסום באינטרנט:



    בלוג חופש החיפוש בתקשורת

    • אתר TheMarker IT פרסם עד כה מספר מאמרים של "חופש החיפוש", באישור הכותב כמובן.

    • עורך מגזין קידום האתרים הבינלאומי Search Engine Watch, קוין הייסלר, איזכר את הבלוג סביב פרשת ההסרה של אתר אולג'ובס מגוגל, בדצמבר 2007. האיזכור של הייסלר, אגב, איננו מדויק. למרות התכתבות עניפה בדוא"ל עם הייסלר על הכתבה, היא לא תוקנה ולא שוכתבה מאז פורסמה לאחרונה. חבל, כי בלוג זה לא עיתון, וכל טעות אפשר לתקן.

    • עידו קינן ציטט את "חופש החיפוש" בעיתון "כלכליסט" (18/6/08) בעניין אתר מבקר המדינה, ו-29 השניות שלוקח למנוע החיפוש שלו להביא תוצאות על המילה "כשלים" (כשל בפני עצמו, הלא כן?)

    • עידו קינן ציטט (כן, שוב) את "חופש החיפוש" בעיתון "כלכליסט" (15/4/08) במסגרת כתבה שפירסם על דפי זהב, שטענה כי קנתה תוצאות חיפוש של גוגל בכסף. להלן הציטוט: "גוגל מקפידה לשמור על הפרדה כמעט סטרילית בין חטיבת הקישורים הממומנים שלה לבין חטיבת החיפוש האורגני", אומר אורי ברייטמן, עורך הבלוג "חופש החיפוש" העוסק במנועי חיפוש. "הטענה של דפי זהב היא חמורה ושיקרית, שעומדת בניגוד למדיניות המוצהרת של גוגל מאז ומעולם. הטענה מצליחה להתל באנשים שלא מכירים את המדיניות של גוגל, אבל פוגעת אנושות במוניטין של גוגל ישראל".



    • עידו קינן, כתב אינטרנט ומחשבים ותיק, ציטט ב-nrg של מעריב את בלוג חופש החיפוש בסיפור על בר רפאלי שהגיעה לראש טבלת גוגל צייטגייסט:



    • דורה קישינבסקי, כתבת לענייני אינטרנט ומחשבים ב-NRG מעריב, עשתה פולו-אפ על ידיעה בבלוג "חופש החיפוש", בנושא הבלוג הפיקטיבי שנכתב בשמה של המתלוננת נגד חיים רמון:


    • בבלוג של "כישופים" שיבחה כרמית את 'חופש החיפוש':





    • סרטון וידאו קצר (57 שניות) על בלוג חופש החיפוש, ב"יו-טיוב":




    24.9.2007

    וואלה מעלה את מחירי הפרסום במנוע החיפוש

    קצת יותר משבועיים אחרי שגוגל הודיעה על העלאת מחירי המקסימום במערכת הפרסום הבינלאומית שלה (adwords), מצטרפת גם מערכת הפרסום במנוע החיפוש של פורטל וואלה (Advantage) לחגיגת ייקור המחירים. המערכת של וואלה, שטענה כי היתרון המרכזי שלה הוא ש"התשלום הינו החל מ-5 אגורות לקליק", עוברת למודל יקר יותר.

    זו ההודעה שקיבלו המפרסמים היום בדוא"ל:
    "עד כה, העלות המינימלית עבור כל מילות המפתח במערכת הייתה קבועה ועמדה על סך 0.05 ש"ח (5 אגורות). במסגרת השינוי, המערכת תאתר מילות מפתח מבוקשות במיוחד ותקבע עבורן עלות מינימלית עדכנית".

    אנשי וואלה ככל הנראה למדו להשתמש בשפה החמקנית והחלקלקה של אנשי גוגל. המשותף לשתי החברות: להעמיד פנים שיש משהו טוב בהעלאת מחירים. טוב שלא השתמשו בוואלה במשפט השחוק "במסגרת שיפור השירות ללקוחותינו, אנו מעדכנים את תעריפינו לצרכנים". מהי אותה "עלות מינימלית עדכנית"? לא ברור. האם מדובר ב-0.5 ש"ח? 0.8 ש"ח? 1.2 ש"ח?

    הנה תשובה שכבר התקבלה באחד מן הקמפיינים - מחיר המינימום עלה בחלק המילים לסכום של 1.15 ש"ח לכל קליק! מבחינת המפרסם הפשוט, זו עליית מחירים של 2000% בקירוב. הנה צילום מסך מתוך רשימת מילות המפתח שאינן פעילות בגלל עלות קליק נמוכה מדי:


    גוגל כבר מזמן לא מציע עלות מינימלית של 5 אג', יש לציין. רוב המפרסמים משלמים בערך 18 אגורות על קליק מינימלי בגוגל. זה קצת פחות מ-5 סנט. וואלה אדוונטג' ניסתה לפתות מפרסמים של גוגל בעזרת תעריף מינימלי במחיר-רצפה (כאמור, 5 אגורות לקליק). העלאת המחירים המתוכננת בוואלה למעשה מסיימת את חגיגת מחירי ההיכרות בפורטל העברי הגדול במדינה.

    חבל שאנשי וואלה לא טורחים לנמק את פשר ה"עדכון" הזה, ועל מה הוא מתבסס. בהודעות של גוגל למפרסמים יש בדרך כלל נסיון, יחצ"ני אמנם, להסוות את ייקור המחירים בכל מיני נימוקים שיווקיים, עטופים בשפה אורווליאנית יפה ומעוררים התפעלות במידת חלקלקותם האמריקנית. כאן פשוט זורקים את ההתייקרות למפרסם ישר בפנים, בלי יותר מדי הסברים. "וואלה צריכה יותר כסף", היה אפשר לומר, בצדק מסוים. גם ניסוח כמו "אנחנו פשוט לא מרוויחים מספיק" היה הוגן.

    להלן מספר הצעות לניסוח מוצלח יותר:
    • שלום לך, מפרסם יקר של וואלה. במסגרת מאמצינו להציג רווחים, החלטנו לגרום לך לשלם יותר.
    • בשורות למפרסמי וואלה: במסגרת מאמצינו להעלאת מחיר המנייה, אנו מציגים מחיר גרוע יותר.
    • חדש בוואלה - משלמים יותר, ומקבלים אותו דבר בדיוק!
    • וואלה אדוונטג' - היתרון שלנו על פני גוגל היה מחיר נמוך יותר, ועכשיו גם הוא איננו
    • עתידות: בקרוב תשלם יותר לפורטל הכי פופולרי בישראל
    • היי מפרסמי וואלה. מה שלומכם? אצלנו לא משהו. גוגל ממש מצליחים, ואנחנו חייבים לעשות משהו בנידון. החלטנו להעלות מחירים, כי זו האסטרטגיה הטובה ביותר מבחינתנו, לפחות בטווח הקצר.

    עם היד על הלב: אין לי בעיה לשלם קצת יותר, אבל אם מעלים מחירים, צריך לפחות לנסות להסביר למה ומדוע.


    20.9.2007

    הונאות קליקים בעלייה: קליקבוטים עובדים שעות נוספות


    פורסם במקור ב-12/08/2007

    חברת קליק פורנסיקס, המפעילה רשת לזיהוי ובקרת הונאות קליקים (Click Fraud) בקרב 4,000 מפרסמים וסוכנויות פרסום באינטרנט, טוענת כי ממוצע הונאת ההקלקות ברשת ממשיך לעלות. ברבעון השני של 2007 עמד הממוצע הכולל על 15.8% של קליקים מזויפים.



    ברבעון הראשון של 2007 עמד הממוצע הכולל של ההונאות על 14.8%, וברבעון השני של 2006 עמד אותו נתון על 14.1%. לפי נתונים אלו, העלייה היא מובהקת והדרגתית. לטענת החברה, הוכפלה התנועה המזויפת המגיעה מתוכנות הקלקה המכונות "קליקבוטים" (Click-Bots).



    ברוב המקרים, משתמשים ה"בוטים" במחשבים של משתמשים תמימים, כדי לייצר תנועה מלאכותית. המשתמשים אינם יודעים כי המחשב שלהם מנוצל למטרות פליליות. חשוב להדגיש כי הונאת קליקים היא פשע לכל דבר ועניין. אין מדובר בטריק משעשע של האקרים, או עוולה מסחרית שדינה פיצוי כספי בלבד. על פי חוק המחשבים הישראלי, העונש על עבירה זו הוא חמש שנות מאסר. אף ישראלי לא הועמד לדין על עבירה זו, עד היום.



    על פי נתוני ה-FBI בארה"ב, קרוב למליון מחשבים נפלו קורבן לתוכנות הקלקה ו/או "בוטים" שונים הנעזרים במחשבים מחוברים לאינטרנט כדי לבצע פעולות הונאה. בזמן שחברות החיפוש הגדולות שוכרות יח"צנים כדי לשכנע את וול סטריט שהבעיה נמצאת תחת שליטה, נראה שיעילותם של הגורמים הפליליים רק גוברת. מנכ"ל קליק פורנסיקס, טום קאת'ברט, אומר כי בעיית הונאת הקליקים רק מחריפה עם הזמן, ואינה משתפרת כלל.



    רשתות התוכן מוצפות בהונאות



    עבור מנועי חיפוש גדולים כמו "גוגל" או "יאהו", רשתות תוכן הן מקור הכנסה משמעותי למדי. גוגל אדסנס, למשל, מספק כ-15% מן ההכנסות הרבעוניות של החברה. רשתות תוכן הן למעשה כמות עצומה של אתרי תוכן שונים, הנעזרים בשירותיהם האוטומטיים של ענקי החיפוש כדי להפיץ מודעות טקסט תלויות-הקשר סביב טקסטים ומולטימדיה, תמורת גזירת קופון מן ההקלקות של המשתמשים על המודעות.



    נקודת התורפה של מודל רשת התוכן היא, שלכל בעלי האתרים יש אינטרס חזק לנפח את כמות ההקלקות כדי להרוויח כסף רב יותר בכל חודש. חברות החיפוש, שנהנות מתזרים המזומנים הזה, מוצאות את עצמן בניגוד אינטרסים: מצד אחד, הן שמחות לקבל קליקים רבים ככל האפשר כדי להראות רווחיות ולשפר את מצב המניה; אך מצד שני, הן מחוייבות לספק פרסום איכותי וממוקד ללקוחות הקצה שלהם -- המפרסמים -- בלי לפגוע באמון הציבור במודל העסקי שלהם.



    ע"פ הדו"ח המעודכן של קליק פורנסיקס, הרי שהמצב ברשתות התוכן הפך חמור עוד יותר ברבעון השני של 2007: ממצב של 21.9% ברבעון הראשון, שיעור ההונאה עלה ל-25.6% ברשתות תוכן כגון גוגל אדסנס, יאהו פאבלישר נטוורק, קוויגו אדסונאר או אדברייט.



    בשתי תביעות ייצוגיות גדולות שהתנהלו במהלך 2005-2006, שילמה יאהו סכום של 4.5 מליון דולר לתובעים, התחייבה לטפל במקרים קודמים, למנות מומחה לטיפול בתופעה, ולהקים מרכז מידע למפרסמים הנפגעים מהונאת קליקים; גוגל הסדירה תביעה דומה תמורת סכום של 90 מליון דולר, תוך הבטחה להעניק החזרים לחלק מן המפרסמים החל משנת 2002.



    לא חייבים להיכנס לרשתות התוכן



    מפרסמים יכולים להימנע מפרסום ברשתות התוכן, על ידי כניסה להגדרות החשבון ובחירה פעילה בהימנעות מפרסום זה. גם כיום, מפרסמים רבים אינם יודעים כי יש להם אפשרות בחירה בנושא זה. נתח משמעותי מן המפרסמים שט במסלול הזה בשיטת "טייס אוטומטי", בלי להבין שחברות כמו "גוגל" מפעילות את הפרסום ברשת התוכן בתור ברירת-מחדל.



    גוגל לא מחבבת במיוחד חברות כמו קליק פורנסיקס (ר' דו"ח שהוציאה בנושא). היא נוטה להאשים חברות לבקרת קליקים בניפוח שיטתי של נתונים כדי לעודד מפרסמים מבוהלים להשתמש בשירותיה. בינואר 2007 טענו בגוגל כי הנתונים של קליק פורנסיקס מעוותים ב-40% לעומת המספרים האמיתיים. קאת'ברט לא התרגש מן הטענות של גוגל, וממשיך לטעון כי החברה שלו בטוחה במתודולוגיה שלה.



    בנוסף לפעילותם הזדונית של "קליקבוטים" או "בוטנטים" (Botnets), שיעור משמעותי מהונאות הקליקים מגיע מאתרי-דמה המכונים "דומיינים חונים" (Parked Domains). מדובר באתרי-ספאם המבוססים על כמות עצומה של פרסומות, אליהם מגיעים גולשים המקלידים בטעות על ידי הקלדת כתובות-אינטרנט שגויות, או דרך שגיאות כתיב נפוצות. חלק מן הגולשים אינו מבחין בטעות, ואף מקליק על הפרסומות הטקסטואליות בתהליך. גוגל מפיק רווח נאה מן התעלול הזה, וכמובן שהוא לא לבד בסיפור הזה.



    ואם מישהו מן הקוראים או המפרסמים עדיין מאמין שבישראל המצב שונה, כדאי שיחשוב פעמיים. קליקבוטים לא עוצרים כשהם מזהים מחשבים ישראלים. התוכנות המעודכנות יודעות איך לנצל כל פירצת אבטחה, בכל מדינה שבה תושביה מחוברים לאינטרנט. יש מספיק מתחרים שמנסים לרוקן את תקציב הפרסום של אויביהם העסקיים גם כאן בגוש דן, ומספיק תוכנות זדוניות המפותחות בישראל במטרה להונות את קהילת המפרסמים הבינלאומית.



    כתבות קודמות ב"חופש החיפוש" על הונאות קליקים







    17.9.2007

    איראן חסמה את גוגל באופן זמני

    כאשר בלוג זה זכה לשם "חופש החיפוש", הוא התבסס בדיוק על פרשיות מקוממות כמו זו של איראן ו"גוגל". הרפובליקה האיסלאמית של איראן, הידועה לשמצה בטוטאליטריות שלה, השנאה שלה לחופש הביטוי, שוויון, פמיניזם וזכויות אדם, עשתה צעד קטן נוסף בדרך אל מדינת 1984 שיעית. הפעם היא חסמה את הגישה ל"גוגל", עוד סמל של חופש המידע, חופש הביטוי והמערב הטכנולוגי. החסימה היתה זמנית, ונבעה ככל הנראה משגיאה.

    14.9.2007

    מנוע חיפוש פנימי לאתר - חובה בכל (עמוד) בית


    פורסם במקור ב-16/10/2006

    ככל שמנועי החיפוש הבינלאומיים הולכים ומשתפרים במתן מענה מדויק על שאלות הגולשים, כך בולטת יותר הבעיה של אתרים רבים ברשת: מנוע החיפוש הפנימי שלהם פשוט לא מספיק טוב.

    הבעיות הנפוצות ביותר:

    • גודל תיבת החיפוש אינו מתאים לחיפושים של 2 מילים ומעלה
    • החיפוש איטי מדי, או קופץ בחלון חדש
    • תוצאות החיפוש אינן ברורות
    • סדר התוצאות אינו הגיוני
    • לא ניתן להבין מה תכיל כל תוצאה (אין 'תקציר' ברור)
    • חיפושים מתוחכמים (3 מילים ומעלה) לא מביאים תוצאות

    הפתרון, לכאורה, הוא פשוט: במקום להמציא את הגלגל, קחו מנוע חיפוש מחברה מומחית.


    ברשת לא חסרים מנועי חיפוש חינמיים (תמורת צפייה פרסומות מבוססות-מילים) שעושים את העבודה טוב יותר מכל מנוע חיפוש אחר שתפתחו בעצמכם - אפילו אם אתם מתכנתים מאוד מוכשרים, ואפילו אם מדובר בהתאמה של תוכנת קוד פתוח.

    חלק מן השירותים מוגבלים מבחינה כמותית (500-1000 דפים חינם, והשאר בתשלום), אך למרבית האתרים המסחריים בישראל, הכמות הזאת מספיקה. מה שנשאר לעשות זה לשלב את קופסת החיפוש בכל דפי האתר, ולהתחיל לעקוב אחרי הסטטיסטיקה.


    מה יוצא לנו ממנוע חיפוש פנימי באתר?

    • קל יותר למצוא דפים באתר, וכך לשלב קישורים פנימיים בעמודים חדשים
    • קל לענות לשאלות של גולשים בעזרת מציאת דפים פנימיים "נסתרים"
    • מנוע החיפוש הוא "משאבת רצונות" של גולשים, ומאפשר לנו לדעת מה הם מחפשים
    • הוספת מנוע חיפוש מגדילה את זמן השהייה של הגולשים באתר, ואת שביעות רצונם
    • כאשר גולשים *לא* מוצאים משהו בעזרת מנוע החיפוש הפנימי, זה אומר שיש לנו עבודה
    • יש הרבה גולשים שלא אוהבים לנווט (בכלל), ולכן תמיד יפנו למנוע חיפוש מיד
    • באתרים גדולים אין ברירה אלא להוסיף מנוע חיפוש - פשוט אין דרך אחרת למצוא (אמזון, למשל)

    מי מציע מנועי חיפוש פנימיים?

    השירות המועדף עליי הוא של אטומז, שכיום ממותג בתור אקספרס סרץ' ושייך לחברת ווב סייד סטורי, המתמחה בשיווק דיגיטלי. בעבר היה אטומז מוגבל ל-750 עמודים בלבד, ואחר כך שודרג ל-2,500 עמודים (מספיק למרבית האתרים), אבל כיום הוא מציע תקרה מרשימה של 10,000 עמודים.

    המנוע של Atomz מאוד גמיש, קל להדריך אותו בסריקת האתר, אפשר לקבל דיווחים מסודרים על חיפושים באתר, ניתן לערוך תבניות בעזרת ידע בסיסי ב-HTML ועוד. התמיכה בעברית מושלמת, רק צריך ליישר ימינה את עמוד תוצאות החיפוש ואתם מסודרים. קשה לתאר עד כמה "אטומז" יעילים בסריקה פנימית של אתרים.

    חברות נוספות שמציעות שירותים דומים הם פריפיינד, פיקוסרץ' או פיוז'ן-בוט. תמורת כמה דולרים בחודש אפשר לקבל גרסת פרמיום עם כמות עמודים גדולה, בלי פרסומות, גמישות מקסימלית ועוד.

    תמיכה בעברית? רובם עושים זאת לא רע, במיוחד אם האתר מקודד בשיטה האוניברסלית (UTF-8).

    פרמטרים חשובים לפני בחירה

    • היקף סריקה מספק (500-3000 עמודים, לפי הצורך)
    • התקנה מהירה ונוחה של השירות /ואו התוכנה
    • התאמה מלא למראה ולעיצוב של האתר שלך
    • דיווח מלא על רשימות חיפושים אחרונים לפי שבוע, חודש ו/או שנה
    • קביעת מועדי סריקה תקופתיים נוחים
    • תוצאות חיפוש מהירות וברורות, הכוללות "ציטוטים" מכל עמוד בהתאם למילת המפתח
    • חיפוש חכם המביא תוצאות "אחת מן המילים" כאשר אין תוצאות של "הביטוי המדויק"
    • אפשרות להוסיף 'חיפוש מתקדם' כאופציה נוספת
    • בניית מפת אתר דינמית, המתעדכנת תכופות
    • מחיר חודשי נמוך (יכול לנוע בין 20-100 דולר לחודש), או חינם אם אפשר
    • החזר על ההשקעה (כמה גולשים באמת השתמשו במנוע החיפוש בכל חודש?)

    למה לא להשתמש בגוגל וגמרנו?
    • רוב האתרים אינם נסרקים במלואם על ידי גוגל, בעיקר אלו שאין להם פייג'ראנק גבוה
    • צריך לפתוח חשבון אדסנס פעיל בשביל לקבל את הגרסה המותאמת-אישית
    • אי אפשר להסתמך על קצב העדכון של גוגל (לחכות שבועיים עד שהתוכן החדש יופיע?)
    • אתרים דינמיים לא מצליחים להגיע לשיעור סריקה משביע-רצון (חנויות, מאגרי מידע וכו')
    • אי אפשר לקבוע עבור גוגל איך לסרוק את האתר (הוא עצמאי בשטח)
    • אין תחליף לסריקה פנימית, שבה ניתן לקבוע מאיפה תתחיל הסריקה ואיך להגביל אותה לפי הורך

    "לא רוצה פרסומות בתוצאות החיפוש של האתר שלי"

    • עדיף מנוע חיפוש פנימי מוצלח עם פרסומות מאשר מנוע גרוע בלי פרסומות
    • הגולשים כבר רגילים לקבל פרסומות בתוצאות החיפוש, הם לא ייבהלו
    • זה לא ריאלי לקבל מנוע חינם ועוד לבקש גרסה נטולת-פרסומות
    • ברוב המקרים, הפרסומות לא מפריעות למשתמשים
    • חיפושים רבים כלל אינם מניבים פרסומות
    • תמיד אפשר לשלם כמה דולרים ולקבל גרסת פרמיום, נטולת-פרסומות

    בסופו של יום, כמות הדפים באתר היא הקובעת. עם זאת, גם אתרים מעוטי-דפים המכילים תוכן עשיר ומפורט חייבים להטמיע מנוע חיפוש כדי למצות את הפוטנציאל הקיים בהם.


    סיכום


    מומחי שימושיות (Usability) מטיפים כבר שנים להקפיד על מנוע חיפוש פנימי טוב באתר, כי לעתים זה כל מה שמבדיל בין לקוח מרוצה ובין גולש מתוסכל שלעולם לא יחזור. גם באתרים שאינם מסחריים, היעדרו של מנוע חיפוש פנימי מוביל לנטישה מוגברת ("נחזור לגוגל"). הסיכון גדול במיוחד באתרים שבהם מבקרים גולשים אסטרטגיים (משקיעים, עיתונאים, לקוחות גדולים): החמצת גולש חשוב יכולה לעשות את כל ההבדל בין אתר כושל ובין אתר מצליח. וזה נכון במיוחד באתרים שפונים לשוק הבינלאומי.


    12.9.2007

    עיוורון באנרים - המנוע מאחורי מנועי החיפוש

    מי מממן, למעשה, את מנועי החיפוש? המפרסמים, כמובן. מדוע מפרסמים במנועי חיפוש? כיוון שהוא עובד טוב יותר מכל צורת פרסום אחרת בעולם הזה. ולמה "עיוורון באנרים", תופעת שימושיות ידועה, קשורה לכל זה? ומה עושה פה הספר החדש של ג'ייקוב נילסן מצד ימין?


    "עיוורון באנרים" ("באנר בליינדנס", בלעז) היא תופעה שעדיין קיימת, בצורה חזקה ומובהקת, גם כיום, לאחר שלכאורה המפרסמים היו כבר אמורים לגלות אותה וללמוד ממנה.


    בספרו החדש של ג'ייקוב נילסן, "Eyetracking Web Usability", שאמור לצאת לאור סוף-סוף ב-23 בפברואר 2009, מביא נילסן תמצית מחקרים עדכניים בתחום ניתוח תנועת עיני משתמשים (eyetracking) באינטרנט. התוצאות אינן מהפכניות, אבל עוזרות למקד ולהבהיר חלק מן התובנות שכבר נאספו בתחום זה.


    ע"פ נילסן (לא, אין קשר לחברת המידרוג עם שם דומה), הרי שגם כיום, כמה שניות לפני תחילת 2008, גולשים מעדיפים פרסומות טקסטואליות רלוונטיות, שאינן זזות ואינן משמיעות רעשים. נילסן בדק, באופן אמפירי, כיצד מתנהגות עיניהם של גולשים הנחשפים לפרסומות טקסט בתוצאות חיפוש. המסקנה: גוגל, יאהו ומיקרוסופט יכולות להמשיך להיות מרוצות, כיוון שהגולשים מרותקים לפרסומות כאלו.


    עיוורון באנרים, לעומת זאת, הוא טרנד שרק הולך ומתחזק, והוא זה שמניע את מנועי החיפוש. כאשר עיוורון באנרים מפיל את אחוזי ההצלחה של הבאנר הממוצע לאיזור ה-0.02%, וכאשר למעלה מ-99.9% מהגולשים מתעלמים לחלוטין מן הבאנרים באינטרנט, זה אומר שתקציבי הפרסום ימשיכו לעבור למנועי חיפוש, פרסומות טקסט וכל דרך אחרת שאינה "באנרית" במובהק.


    אם הגולשים מתעקשים להיות עיוורים לבאנרים, גם כאשר טכנולוגיית ה"פלאש" הולכת ומשתכללת, וגם כאשר באנרים מכילים גם קטעי וידאו קצרים ומושכי-עין, זה אומר שהאנליסיטים בוול-סטריט יודעים טוב מאוד מדוע הם ממליצים בחום על חברות המספקות שירותי פרסום במנועי חיפוש, ובראשן גוגל. גם חברת חיפוש סינית כמו באידו (Baidu), שנהנית מדומיננטיות בשוק הסיני, יכולה להמשיך לחייך.


    התעלמות מבאנרים, אדישות לבאנרים וסלידה מבאנרים הן כולן תופעות עכשוויות, בולטות ומוכחות. נכון, זה לא חדש, אבל מצד שני זה פשוט מסרב להיעלם. אם נילסן נחשב חלוץ כאשר טען שפרסומות טקסט הן לא טרנד אלא שירות מועיל, היום הוא כבר מוצא את עצמו בלב-ליבו של המיינסטרים המדעי. שיפור הטכנולוגיה להצגת פרסומות טקסט רלוונטיות, המובילות לעמודי נחיתה טקסטואליים רלוונטיים, ימשיך להגדיל את הפער בין חברות החיפוש החזקות ובין שיטות הפרסום המסורתיות.


    אחת השאלות המטרידות בתחום הפרסום במנועי החיפוש בפרט, והפרסום הטקסטואלי בכלל, היא האם המשך שיפור הרלוונטיות של הפרסום מוכוון-החיפוש יתקזז עם הירידה האפשרית ברלוונטיות של הפרסום מוכוון-התוכן. במילים אחרות, האם מודעות טקסטואליות שהן "חיקוי זול" למערכת אדסנס יפגעו בהערכה של הגולשים למודל הזה, על חשבון השיפור היחסי באיכותן של המודעות המופיעות בחיפוש? אם יותר ויותר גופי פרסום יציעו מודעות טקסטואליות ברמה נמוכה, לחברות חיפוש לא תהיה שום דרך לעצור את הפגיעה במוניטין המודל שלהם.


    תובנה אחרונה ומעניינת של נילסן מופיעה לראשונה במחקריו החדשים: אין ברירה אלא להודות בעובדה שדווקא פרסום שאינו אתי, המשלב בצורה חלקלקה בין תוכן ובין פרסום, מצליח טוב יותר באינטרנט. במילים אחרות: כאשר המסר הפרסומי מופיע בתור טקסט (וקישור) ממש בגוף הכתבה העיתונאית, הוא אפקטיבי הרבה יותר. חברות יחסי ציבור המייצרות הודעות לעיתונות או מאמרים שיווקיים יאהבו את התובנה הזאת, ואף יגידו שנילסן הוא מדען אמיץ שלא חושש לומר את האמת, אבל מערכות עיתונאיות ממשיכות להתנגד ל"זיהום" התכנים שלהם בתוכן שיווקי-פרסומי שכזה.


    בעניין תובנה אחרונה זו, לא נותר אלא להעיר כי גולשים בכל הגילאים כבר יודעים לזהות בצורה תת-מודעת כל סוג של באנר, ולדחות אותו באופן מיידי, כמעט בלי לחשוב. לעומת זאת, קריאה ביקורתית של תכנים עיתונאיים, והפרדת המסרים השיווקיים מן המסרים העיתונאיים, היא משימה קשה שרק נתח קטן מן האוכלוסיה הבוגרת מסוגל לעמוד בה בצורה טובה; ילדים, באופן כללי, נכשלים בה שוב ושוב.

    הסוואת תכנים פרסומיים בתור תכנים עיתונאיים היא, לפיכך, לא רק השיטה הטובה ביותר לשיווק באינטרנט כיום, אלא גם דרך אידיאלית לבצע אופטימיזציה עבור מנועי חיפוש, בכלל. זה אולי נשמע ציני, אבל בפועל התופעה קיימת כבר מאות שנים, בכל עיתון המנסה להסוות את השקפת-עולמו הסובייקטיווית בתור מידע אובייקטיבי, נטול פניות ומוסמך. אלא שלפני מאות שנים אף אחד לא ידע כיצד לעקוב אחרי תנועת-העיניים של הקוראים.



    עוד באותו עניין: הספר של ג'ייקוב נילסן - תיעדוף שימושיות באינטרנט

    כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012