29.10.2006

גילוי נאות, או: מדוע צריך להפסיק לעבוד על משתמשים במנועי חיפוש

[פורסם במקור ב-29/10/06, בבלוג הישן]


יש מנועי חיפוש בישראל שמצפים מן הגולש לדעת אנגלית כדי לגלוש בהם.
העובדה שחלקים גדולים באוכלוסיה אינם יודעים מילה אחת באנגלית (ילדים, עולים חדשים, ערבים, חרדים, קשישים) - אינה מעניינת אותם.
הנה הוכחה ראשונה מתוצאות מנוע החיפוש של פורטל MSN ישראל:


בצילום המסך שלעיל מסומן הכיתוב האפרפר והקטן "ספונסורד לינקס".
ואם אתה לא יודע אנגלית? לעולם לא תדע שהקישורים שאתה מקבל - הם למעשה פרסומות. על גילוי נאות אין על מה לדבר. הכיתוב גם איננו קישור - כך שאי אפשר לדעת על מה מדובר, גם אם ממש רוצים להקליק כדי לקבל מידע נוסף (או הסבר מינימלי).

התוצאה הסופית: שירות רע לגולשים, חוויית משתמש גרועה, אין גילוי נאות, יש פרסומת סמויה.

מהי פרסומת סמויה?
  • פרסום סמוי אינו עולה בקנה אחד עם חוק הגנת הצרכן סעיף 7(ג), הקובע כי "פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם אינה מטעה".
  • אם היתה לנו מועצה ישראלית לצרכנות עם שיניים, כוח ואכיפה אמיתית - כבר מזמן לא היינו רואים דברים כאלה בפורטלים ובמנועי החיפוש שלנו בישראל
אבל MSN ישראל לא לבד, לרוע המזל. אפילו וואלה, גדול פורטלי ישראל, אינו מסביר פניו לדובר העברית המושבע. הנה ההוכחה השנייה - צילום מסך טיפוסי:


למה חושבים פרנסי וואלה שהמשתמש העברי במנוע החיפוש שלהם, זה שבוחר במודע לחפש בשפה העברית, בפורטל עברי ובמדינה עברית - צריך, מעוניין או רוצה לקבל כיתוב "ספונסורד לינקס" באנגלית מקצועית?

גם כאן - הכיתוב עצמו איננו קישור למידע נוסף. המשתמש העברי הממוצע יכול רק לגרד בפדחתו ולחשוב לעצמו: "המממ....הלוואי וידעתי למה הם מתכוונים, החבר'ה החכמים באתר וואלה". אם רק היה יודע שהתוצאות הללו "מכורות" לכל המרבה במחיר...אבל הוא לא יידע.

אז נחזור על המסר: ניתן לראות בכיתוב המטעה הזה - פרסומת סמויה.
פרסום סמוי, כאמור לעיל, מתנגש עם סעיף 7(ג) של חוק הגנת הצרכן סעיף 7(ג), שאומר בפירוש כי "פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם אינה מטעה".
  • מי מתנהג פחות גרוע? (גוגל, נענע)
לא כולם הולכים על הקו הדק שבין פרסום מטעה, פרסום סמוי וסתם שירות רע למחפש הישראלי, שאינו דובר אנגלית רהוטה.

גוגל, למשל, כבר שנים כותב "קישורים ממומנים" - אבל לא מאפשר לגולש התמים להבין על מה מדובר - בגלל אי-מתן קישור להסבר ממצה. יש לא מעט ישראלים "עממיים" שהביטוי הזה (קישורים ממומנים) הוא כמו סינית בשבילם. פרסומת או לא פרסומת? מיהו בדיוק אותו בעל ממון, שיכול להרשות לעצמו לממן קישורים עבור מישהו אחר? לא לגמרי ברור, על פניו.

אז נכון, גם בגוגל העולמי מתנהגים בדיוק אותו דבר, אבל לאמריקנים אין חוק הגנת צרכן כמו לנו. יש להם נציבות סחר (FTC) שעושה קצת סדר בבלאגן מדי פעם, אבל אין מה להשוות: אנחנו, הישראלים, צריכים להיות גאים בחקיקה המתקדמת שלנו - אך לא גאים בכל מה שנוגע לאכיפתה האמיתית, בשטח. 

נענע משתמשים בביטוי "אתרים מקודמים" - אבל גם הוא לא מכיל קישור למידע נוסף על טיב השירות (ועל העובדה שהוא מהווה, הלכה למעשה, פרסומת נטו). אפשר להתנחם, אם רוצים, בעובדה שמופיע למעלה כיתוב "לקידום אתרכם..." עם מספר טלפון. זה כבר יכול להיחשב חצי-גילוי, אבל עדיין רחוק מלהיחשב הסבר מושלם עבור מר "מחזיק-עכבר" הישראלי.


סיכום
כבר שנים רבות נחשפים משתמשי מנועי החיפוש בעברית לתופעות של חוסר גילוי נאות, טשטוש מכוון בין תוצאות חיפוש טבעיות ובין פרסומות טקסטואליות, והתנהגות שניתן לפרש אותה כפרסום סמוי לכל דבר ועניין - תופעה שעומדת בניגוד לחוק הגנת הצרכן.

לאור העובדה שהסיפור נמשך שנים ללא הפרעה (והמצב בארה"ב לא הרבה יותר טוב), נראה שרק התערבות של רשויות החוק יכולה לעזור כאן. המועצה הישראלית לצרכנות, או משרד המסחר והתעשייה, או עתירה לבג"ץ - מישהו צריך לצאת מן האדישות הדיגיטלית שלו, כדי שמנהלי מנועי החיפוש יפסיקו לדחוף לנו פרסומת סמויה, לבלבל את מרבית הגולשים ולהתנהג בצורה שאינה הולמת תאגידים גדולים שכאלה.



הערה: הפוסט פורסם באוקטובר 2006. מאז השתנו הרבה דברים באינטרנט: וואלה החל להציג פרסומות של גוגל, המותג MSN ישראל נעלם לטובת בינג (שלא מציג פרסומות בעברית, נכון ליוני 2011), וגוגל הפסיק להציג את הכיתוב "קישורים ממומנים" לטובת הכיתוב הפשוט "מודעה".
ועדיין, גם בקיץ 2011, משתמשים רבים אינם מודעים לעובדה שחלק מתוצאות החיפוש שהם מקבלים הן פרסומות בתשלום.

הוסף רשומת תגובה
כל הזכויות שמורות לבלוג חופש החיפוש 2007-2012